אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 37036-05-15 אברהמי ואח' נ' יערי ואח'

ת"א 37036-05-15 אברהמי ואח' נ' יערי ואח'

תאריך פרסום : 15/08/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
37036-05-15
09/08/2016
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
תובעים:
1. דוד אברהמי
2. צילה אברהמי
3. חנוך אברהמי
4. שפרה ארשדי (אברהמי)

נתבעים:
1. דליה יערי
2. דניאל זיסר

פסק דין

 

1.תביעה לביטול הסכם שכירות מוגנת, ולפינוי המחזיקים - הנתבעים מן הנכס מושא ההסכם.

 

2.הנכס מושא התביעה הוא חנות ברחוב הנשיא 36 חדרה הידועה כתת חלקה 2 בחלקה 241 בגוש 10036 (להלן : "החנות").

 

3.על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, התובעים הינם בעליה הרשומים של החנות, כפי שעולה מנסח רישום מפנקס הבתים המשותפים (נספח א' לכתב התביעה). לטענת התובעים בשנת 1966 נחתם בין סבתם המנוחה– גב' שרה חרובי ז"ל (להלן: "הסבתא" או "חרובי") בעלת החנות באותם ימים, לבין אביהם של הנתבעים, הסכם שכירות מוגנת, לפי חוק הגנת הדייר כנוסחו דאז, אולם לא נותר למי מן הצדדים עותק של הסכם השכירות. התובעים טוענים כי לאחר פטירתו של אבי הנתבעים, הגישה אלמנתו המנוחה זיסר לאה ז"ל (להלן: "המנוחה") תובענה לסעד הצהרתי כנגד התובעים בבית הדין לשכירות במסגרת תיק 20548-01-11 (להלן: "התביעה הראשונה"), ובו עתרה כי יוצהר כי מותר לה להשתמש בחנות "לכל מטרה" למעט הסייג שבהסכם המקורי (שאבד, כאמור). התובעים טוענים כי לאור מצבה הבריאותי של המנוחה באותם ימים הגיעו הצדדים לפשרה – אשר קיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה האלמנה תהא דיירת מוגנת ותהא רשאית לעשות שימוש בחנות לכל מטרה. התובעים טוענים, כי לימים נודע להם כי החנות מושכרת בשכירות קצרת מועד לצדדים שלישיים, אך מתוך התחשבות במצבה של המנוחה, אשר שהתה במוסד גריאטרי, החליטו התובעים שלא להגיש תביעת פינוי נגדה, והסכימו לכך שהמנוחה תשכיר את החנות.

 

4.בחודש 04/2015, כך נטען, גילו התובעים באקראי כי המנוחה נפטרה עוד בחודש 01/2015, וכי החנות מושכרת לאדם בשם סימון אדרי, המנהל בה מספרה. לפיכך, שלחו התובעים ביום 12.4.15 הודעה המהווה הודעת ביטול לחוזה השכירות המוגנת (להלן: "הודעת הביטול").

 

5.בכתב התביעה המקורי טענו התובעים כי המנוחה לא היתה דיירת מוגנת "מקורית" (דהיינו כזו שלא קיבלה זכויות הדיירות המוגנת ישירות מן הבעלים) וכי היא הייתה דיירת מוגנת "נגזרת", וזכויות הדיירות המוגנת לא עברו לידי הנתבעים מכח הוראות סעיף 23 או 26 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972 (להלן: "החוק"). לאחר ניהול קדם משפט שהתקיים ביום 2.11.2015 תיקנו התובעים את תביעתם, לרבות את עילת הפינוי. עפ"י כתב התביעה המתוקן, המנוחה אמנם הייתה דיירת מוגנת מקורית שקילה יחד על בעלה המנוח זכויות דיירות מוגנת מן הבעלים של החנות, אך השכירה את החנות בהשכרת משנה, מכח הרשאת חסד שאינה מעוגנת בדין או בחוזה, שניתנה לה בשל מצבה הבריאותי, כאשר "זכות" זו אינה עוברת בירושה. על כן, לשיטת התובעים, משלא מנהלים בניה – הנתבעים את העסק אלא השכירו אותו, ומשלא קיבלו רשות לכך מאת התובעים, אחת דינם – פינוי, לאור הפרת תנאי ההסכם בין הצדדים שאוסר על השכרת הנכס בשכירות משנה אם לא תבוא עליה הסכמת הבעלים (ראו האמור בסעיפים 21-24 לכתב התביעה המתוקן).

 

6.התובעים עותרים אפוא, כי יוצהר כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית ומתמשכת, המביאה לידי בטלות ההסכם; כי התובעים הינם בעלי הזכויות בנכס כלפי השוכר מיום משלוח מכתב הביטול; וכי יינתן צו המורה על סילוק ידם מן החנות מעתה ואילך. כן עתרו התובעים להתיר להם לפצל סעדיהם ולתבוע את הסעד הכספי בנפרד (ראו הסעדים המפורטים בסעיף 25 לכתב התביעה המתוקן).

 

7.בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי עצם פטירת המנוחה לא שללה את זכות הדיירות המוגנת מן הנתבעים- ילדיה אשר לא שינו את המצב הקיים והמשיכו את יחסי שכירות שקשרה המנוחה עם השוכר בחנות. הנתבעים טענו כי כיורשיה של המנוחה "נכנסו בנעליה" (סעיף 11 לכתב ההגנה). לטענתם, פסק הדין בתביעה הראשונה , שהינו פסק דין חלוט, העניק למנוחה זכות להשתמש בחנות לכל מטרה, וכל האמור לגבי הנסיבות שהובילו להסכמה עליה מבוסס פסק הדין – הינו פרשנות שאינה מבוססת. כמו כן, לטענת הנתבעים, אין כל אחיזה בפסק הדין או במסמך אחר לכך שהסכמת התובעים להשכרת המשנה – שהינה אחת ממטרות השכירות, היתה מותנית ומסוייגת למנוחה בלבד. הנתבעים טוענים כי הפעם הראשונה שבה הוכחשו ההסכמות על פיהן הושכרה החנות בהשכרת המשנה הינו הודעת הביטול, עליו השיבו הנתבעים בפירוט. עוד מוסיפים הנתבעים כי זכותה של המנוחה עברה אל יורשיה, הנכנסים בנעליה, ומשהותר לאלמנה להשכיר את החנות, זכות זו מוקנית אף לנתבעים – יורשיה.

8.בכתב התשובה לכתב ההגנה טענו התובעים כי ההסכמה עליה מבוסס פסק הדין, כמו גם הסכמתם בהתנהגות להשכרת החנות שבאה לאחר פסק הדין, נוגעת למנוחה בלבד – בשל מצבה, ואין להרחיבה לצדדים נוספים. התובעים טענו כי השכרת המשנה ע"י הנתבעים מהווה הפרת הסכם השכירות, ואף נטישה – לכל דבר ועניין.

 

הראיות:

 

9.מטעם התובעים הוגש תצהירו של מר איתן ארשדי – בעלה של התובעת מס' 4 – אשר טיפל בענייני החנות והוא בקיא בפרטים אודותיה. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע מר דניאל זיסר. המצהירים נחקרו על תצהיריהם במעמד הדיון ביום 4.7.16 וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. כמו כן הוגשו המוצגים ת/1-ת/2: שאלון ושני תצהירי תשובות לשאלון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ