אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 3681-10-14 זרביב (נאמן) ואח' נ' דוויק ואח'

ת"א 3681-10-14 זרביב (נאמן) ואח' נ' דוויק ואח'

תאריך פרסום : 27/03/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
3681-10-14
22/03/2016
בפני השופטת:
תמר בר-אשר צבן

- נגד -
התובעים:
1. מרדכי זרביב (נאמן)
2. אברהם שפרמן (נאמן)
3. יצחק רלב"ג (נאמן) נאמני ההקדש ע"ש משה בנבנישתי

הנתבעים:
1. מאזן דוויק
2. הייא דוויק
3. נביל דוויק
4. וליד דוויק
5. המנוח אליאס דוויק
6. המנוח כמיס דוויק בא-כוח

החלטה

עניינה של התביעה הנדונה הוא תביעה לפינוי הנתבעים ולסילוק ידם ממבנה הידוע כחלקה 96 בגוש שומה 29986 בשכונת סילוואן בירושלים (להלן – הנכס). נכס זה אף עמד במוקד תביעה קודמת שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בירושלים בין הצדדים לתובענה הנדונה (ת"א 9403/07. תובענה זו תכונה להלן – התביעה הקודמת). במסגרת התביעה הקודמת טענו התובעים כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה ועל יסוד עילה זו עתרו לכך שיינתן צו הריסה ביחס לחלק מהמבנה ולצו מניעה קבוע אשר יאסור בניה נוספת בו.

בפסק הדין שניתן בעניין התביעה הקודמת ביום 25.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא (כתוארו אז) אהרן פרקש), כי הנכס בבעלות הקדש על שם משה בנבנישתי (להלן – ההקדש), שהתובעים הם נאמניו. כן נקבע, כי הנתבעים אמנם עוולו עוולה של הפרת חובה חקוקה ובהתאם לכך ניתן צו להריסת חלק מהמבנה וכן ניתן צו מניעה קבוע, האוסר בניה נוספת בנכס.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור אל בית המשפט העליון. בפסק הדין שניתן ביום 27.7.2014 (ע"א 5522/12 דוויק נ' רלב"ג (27.7.2014) (כבוד המשנָה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור בהסכמת כבוד השופט י' עמית וכבוד השופטת ד' ברק-ארז) (להלן – פסק הדין בערעור)), קבע בית המשפט העליון כי יש להותיר על כנה את הקביעה כי ההקדש הוא בעל הנכס (שם, פסקה 6). עם זה נקבע, כי הנתבעים לא עוולו עוולה של הפרת חובה חקוקה ולפיכך בוטלו הסעדים אשר ניתנו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (צו הריסה וצו מניעה קבוע).

2.כחודשיים לאחר מתן פסק הדין בערעור, ביום 1.10.2014, הוגשה התביעה הנדונה בהליך של סדר דין מקוצר. ביום 3.12.2014 הגישו הנתבעים 4-1 בקשה למחיקת כותרת ולחלופין בקשת רשות להתגונן, אשר במסגרתה העלו טענות מקדמיות ובהן אלו: אי המצאת התביעה כדין; בשל שיהוי ניכר בהגשת התביעה, מנועים התובעים מלדרוש כיום שינוי מצב הקיים בנכס וממילא הם מנועים לעתור לפינוי הנתבעים; התביעה הקודמת מקימה מעשה בית-דין, באופן המונע מהתובעים לעתור עתה לסעד נוסף של פינוי; לנוכח תוצאת פסק הדין בערעור, אין לומר כי הקביעה שהתובעים הם בעלי הנכס מהווה השתק פלוגתה, מהטעם שלא הייתה חיונית לתוצאת פסק הדין; התביעה התיישנה.

בקשת הרשות להתגונן התקבלה בהחלטה מיום 10.12.2014, שבה נקבע כי די בטענות המקדמיות שטענו הנתבעים כדי להצדיק זאת. עוד נקבע, כי התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה.

3.בהתאם להסדר הדיוני שאושר בדיון מיום 3.11.2015 הגישו הצדדים מסמכים שונים וסיכמו את טענותיהם בעניין הטענות המקדמיות הבאות שנטענו: טענת ההתיישנות שטענו הנתבעים; טענת התובעים כי פסק הדין שניתן בערעור מקים מעשה בית-דין מסוג השתק פלוגתה; טענת מעשה בית-דין מסוג השתק עילה, אשר לטענת הנתבעים חוסמת את התביעה הנדונה.

החלטה זו ניתנת אפוא, לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שהגישו הצדדים, לאחר קריאת שני פסקי הדין (בתביעה הקודמת ובערעור) ולאחר קריאת סיכומי הצדדים.

4.טענת ההתיישנות – אין לקבל את טענת התובעים כי לנוכח העובדה שלטענתם, טענת ההתיישנות נדונה והוכרעה במסגרת פסק הדין בערעור, מנועים עתה הנתבעים מלטעון טענת התיישנות. בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לעוולה של הפרת חובה חקוקה. מטעם זה בוטלו צו ההריסה וצו המניעה הקבוע שניתנו במסגרת פסק הדין בתביעה הקודמת. משכך נקבע, לא נדרש עוד בית המשפט העליון לשאלת ההתיישנות. כבוד הנשיאה מ' נאור קבעה במפורש, כי "אינני מחווה כל דעה בשאלה אם טענת ההתיישנות או טענה אחרת תוכל להועיל למערערים [הנתבעים] בהליך אחר, אם המשיבים [התובעים] ינקטו בהליך כזה בעניין המבנה" (שם, פסקה 9). כך גם נאמר בסוף פסק הדין, כי בית המשפט נמנע מלקבוע אם "למערערים [הנתבעים] עומדות טענות אפשריות אחרות, כגון טענה של התיישנות, היה ותוגש תביעה לפי דין אחר" (שם, פסקה 16). מכאן אפוא, שאין עוד כל מניעה להידרש אל טענת ההתיישנות עתה.

בדומה, אין לקבל את טענת התובעים כי הנתבעים לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. אף אם טענה זו לא נטענה בהזדמנות הראשונה במסגרת התביעה הקודמת (ראו לעניין זה בפסקה 8 בפסק הדין בערעור), טענה זו נטענה כבר בבקשת הרשות להתגונן, שהייתה ההליך הראשון שנקטו הנתבעים במסגרת התביעה הנדונה. משבחרו התובעים להגיש תביעה חדשה, גם לנתבעים עומדות כל טענות ההגנה שהם מבקשים לטעון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ