ועדת הערר אישרה את החלטת הוועדה המקומית, והתנתה את מתן ההיתר בכך שלא ייערכו אירועים או מסיבות.
2. דו"ח פעולה מאת השוטר נאור כהן־צדק מיום 31/08/18
דו"ח זה הוגש בהסכמת הצדדים כראיה לאמיתות תוכנו. בדו"ח פירט השוטר כי הוזעק עקב הפרעה לשכנים. הוא הגיע למקום בשעה 14:17 ביום 31/08/18, נכנס לבית שבו הייתה הפרעה, נמסר לו ששם הייתה מסיבה לאנשים ששוכרים ממנו את המקום. השוטר כתב כי שמע עוד מבחוץ רעש חזק של מוזיקה מרמקול. השוטר הורה לבעל הדירה שיפסיק את המוזיקה והזהיר אותו שאם הוא ימשיך את המוזיקה ייאלץ להירשם בדו"ח רעש. בעל הבית הפסיק את המוזיקה והשוטר כתב כי "העבירה הופסקה". לאחר מכן הלך השוטר לביתו של המודיע, מר שמואל ששון, הסביר לו שהוא יכול להגיש תלונה והנחה אותו להתקשר למוקד שוב במידה ויש רעש.
על־פי התיעוד אכן הוגשה תלונה ולפיה האירוע החל ביום 31/08/18 בשעה 22:30 והסתיים ביום 01/09/18 בשעה 02:30.
3. תצלום אוויר
על תצלום האוויר העיד מר יעקב יצחק ועל גביו הכיתובים "שכנה", "בריכה", ו־"בית התובע".
4. עדות התובע
התובע העיד כי נולד במושב. הוא בן 65 שנים, ובשנים אלה התגורר בשכנות טובה לנתבעים, עד אשר התגלעה בינהן מחלוקת מתחום הפוליטיקה המקומית והפרידה ביניהם. לפני 6-5 שנים הגישו הנתבעים לחתימת התובע תוכניות ליחידות הקיט ולבריכה והתובע לא התנגד לבנייה. אלא שלאחר שיחידות הקיט נבנו החלו מתקיימות שם מסיבות, ימי הולדת ומסיבות רווקים, וכול הרעש הגיע לתוך הסלון של התובע, הן באמצע השבוע והן בשבתות. התובע העיד כי ניסה לסיים את המטרד בפניות שונות ובדרכים שונות, אך ללא הועיל.
התובע תיאר כי הוא גר בקומה הראשונה, חדר השינה שלו צופה לבריכה וגם הסלון. הקומה התחתונה אכן נמצאת בחריגת בנייה של 170 מ"ר, אבל בנייה זו נמצאת בהליכי הסדרה. בקומה התחתונה מתגורר בנו של התובע וכן דייר שלו הוא משכיר יחידת דיור. התובע אישר כי לא המשטרה ולא רשויות לאיכות הסביבה נתנו קנסות או באו לעזרתו בדרך כלשהי, וכי לא הצליח להביא מומחה לעניין הרעש כי הנתבעים הם אלה שמתזמנים את הרעש, ולהבנתו די היה בדו"ח החוקר. התובע אישר את מקום הבריכה על גבי התשריטים. התובע לא זכר בעת מתן עדותו מתי הייתה המסיבה האחרונה, אך ציין כי היו הפרעות גם בשנים 2017 וגם בשנת 2016.
5. עדות החוקר הפרטי נועם קדמי
קדמי מסר כי חלק מהמידע ששימש לביצוע הדו"ח שהגיש נאסף על־ידיו וחלק נאסף על־ידי עובדי משרדו. כאשר החוקרת שלו שוחחה עם הנחקר הוא שמע את השיחה המתנהלת וביקר במקום באזור הנכס וזיהה אותו על גבי תצלום אוויר. כאשר ביקר במקום לא שמע רעשים.
ב"כ הנתבעים ויתר על חקירת החוקרת האחרת והודיע כי לא יטען לעדות שמיעה בכפוף להגשת התמלילים. התמלילים אכן הוגשו ובית־המשפט ליקט מהם את הקטעים הרלוונטיים.
בשיחה ראשונה התבקש קובי יחזקאל לארגן אירוע עבור החוקרת, ואמר את הדברים הרלוונטיים הבאים:
"זה משהו שמתבצע אצלי כמעט באופן קבוע בימי שישי, המקום אני נותן אותו משעה תשע או שמונה לצורך העניין [...] הבנות יכולות להגיע, לארגן לעשות מה שהן רוצות [...] הסוויטות הן לא כלולות זה רק המתחם של הבריכה שבמתחם של הבריכה כמובן יש לך את הבריכה, יש לך שולחנות, כיסאות, מקררים, מנגל הכל כמובן יש גם צל, מערכת הגברה אני מספק, הסוויטות הן לא כלולות [...] זה רמקול בלוטוס של JBL שהבאתי במיוחד בגלל הדברים האלה [...] אני עושה את זה כמעט כל יום שישי. המקום מהמם, פרטי שקט [...] אני יכול גם להכניס 200 איש למקום הזה [...] יש לכם מקום [...] יש לכם מקום גם בבריכה [...] יש לי פלטה עליונה, תחשבי שכל הפלטה שאת רואה של הבריכה תעשי אותה ללמעלה רק בבטון, זאת אומרת בלי בריכה זאת אומרת יש לך עוד מתחם למעלה מהשטח שלצורך העניין אם תרצי ארוחות בוקר [...]
הרמקול עושה את העבודה [...] עשיתי המון, אף אחת מהבנות עד היום לא התלוננה על הרמקול [...] בת מצוות עשיתי עם הרמקול הזה [...] זה רמקול שנותן לך [...] זה ברמה שהוא נותן לך לדבר, המקום הזה הוא סוג של כמו עמק כזה אז נוצר הד את תשמעי את זה סבבה ואני אשמע את זה בומבסטי זה איזון כזה לכן יש לי גם [...] אני אדבר איתך הכי פתוח יש לי בעיות גם אם איזה שכן קרציה [...] לכן הבאתי את הרמקול הזה שהוא באמת נותן את העבודה [...] הוא נותן להתכיף איתו...
מבחינת עלויות אני אעשה לך 15 איש ב־2,500 ש"ח אני בדרך כלל לוקח 200 ש"ח לראש [...]"
בשיחה שנייה מדבר קובי יחזקאל עם נועם קדמי ונועם מבקש להזמין ממנו אירוע של עד 25 אנשים. קובי שואל אותו: "אתה רוצה עם שינה או רק צהריים?" ונועם עונה "שינה ממש לא". קובי מסכים ואומר:
"יפה, אז אנחנו מדברים על צהריים, אירוע צהריים [...] על האש, בריכה, סבבה [...] על איזה יום חשבת, למה אני בחודש עמוס לעלה בוא תגיד לי איזה יום ככה שנראה על מה אנחנו מדברים ומה אפשר לעשות [...] אחרי זה אנחנו באוגוסט ואין לי מקום באוגוסט [...] 20 איש אתה מקבל את המקום משעה 11:00-12:00 שזה אומר אתה מקבל את המתחם של הבריכה בלבד [...] שיש לכם שמה שירותים מסודרים, שולחנות, כיסאות, פינת צל יש לכם משטח שטח ענק [....]
יש לך מקררים, מקרר בבריכה, מקרר בפלטה עליונה, אני עושה את הדברים האלה כמעט באופן קבוע ואם זה בר מצוות, בת מצוות בשטח, כאילו תבין את הרמה [...] לילה לא. אני לא עושה את זה, אני עובד לפי חוק. אני לא יכול להרשות לעצמי רעש עד שעה עשר בלילה [...] אתה יכול לגלוש עד שעה שמונה בערב, תשע בערב בכיף שלך [...] תשמע אני בדרך כלל לא נותן שאנשים יביאו רמקולים כי אנשים מביאים רמקולים השם ישמור אחי [...] יש לי רמקול של ג'י בי אל, זה נקרא ג'י בי אל אקסטרים [...] אתו אני עושה בר מצוות, מסיבת רווקות הוא נותן תפוקה הוא קלאסי [...] מדברים נעים לך לי נעים וזה התנאי של המקום [...] אני לא יכול שמישהו יביא לי מערכת הגברה וירים לי את המקום זה לא [...] אני גם אראה לך כשאתה תבוא את הרמקול אפעיל לך, אתה תבין זה רמקול פצצה בת מצווה עשיתי איתו 40 ילד [..] אין מישהו שיגיד לי שהרמקול הזה לא מספק [...]".
6. עדות אלי ראובן
מר ראובן מכיר את שני הצדדים מהיישוב. הוא שמע מבנו של התובע שיש רעש נוראי בגלל השכן והוא הוזמן לראות ולשמוע את הרעש. הוא הגיע למקום, ראה ושמע רעש והמולה בחצר זאת הייתה מסיבה וכך היה במקרה נוסף אחד לפחות. אלי ראובן העיד כי הוא ניסה לפשר בין השניים אך לא הצליח. אלי ראובן מסוכסך עם הנתבע 1 בקשר עם מסמכים שביקש מהמזכירות והנתבע סירב לתת לו אותם בכהונתנו כראש הוועד. לטענת אלי ראובן הנתבע גנב קרקעות ומגרשים, בהתאם לכך גרם לכך שהאגודה תגיש נגד אלי ראובן תביעה לסילוק יד מקרקעין הנוגע לחניה הבנויה על שטח ציבורי.
ניכר היה לבית־המשפט כי לב"כ הנתבעים עצמו, לנתבע, ולעד אלי ראובן סכסוכים הנדונים בהליכים אחרים וכי חלק מהשאלות נגעו להליכים אלה, ובית־המשפט יתעלם מכל העניינים הלא־רלוונטיים שעלו.
7. עדות ירון ששון
ירון ששון הוא בנו של התובע, מתגורר באותו המבנה. ירון העיד כי הוא דיבר עם הבן של הנתבעים קובי מספר פעמים, ובכל פעם בנם של הנתבעים דחה אותו ואמר לו שהרעש הוא חד־פעמי, כאמור בתכתובת Whatsapp ביניהם, שם מופיעים הדברים ברוח זו. לאחר מספר תלונות אמר לו קובי שהגיעו הרבה חבר'ה, ואין מה לעשות וזאת הפרנסה שלו. ירון ראה ברשת פרסומים וצילומים של מסיבות באתר הקיט של בית הנתבעים כשבהן יש אפילו תקליטן. בשנת 2016 התחילו מקרי הרעש מחודש אפריל עד ראש השנה. לעתים הוזמנה משטרה, אך לא עשתה דבר. בחקירה נגדית הסתבר שהעד ירון שמע בעצמו רק פעם מספר פעמים את הרעש, זה היה ביום חמישי "לפני שנה או שנתיים" בשעה 23:30 בלילה. באירוע אחר היה בצוהרי יום שישי התחילו להגיע אנשים בסביבות 10:30 והייתה מוזיקת רקע עם שירים. אירוע אחר היה בשבת בסביבות השעה 13:00-12:00. בשנת 2016 והוא שמע מהמרפסת שירים, צעקות, המולה ורעש.
8. עדות שאול דאדו
שאול דאדו הוא אחיינו של התובע. דאדו העיד כי מאז נפטרה אשת התובע הוא מגיע כמעט כול יום שישי לארוחת צהריים אצל התובע ושם שומעים רעש חזק מאוד של מסיבות. רואים הכול מחלון החדר והרעש מתמיד אפילו כשסוגרים את כול החלונות והדלתות. שאול העיד כי הרבה פעמים (כ־10 פעמים) ראה מסיבות כאלה, לרבות מיקרופונים ורמקולים, ובחצי השנה שקדמה לעדות היו כ־5 מסיבות שכאלה.
9. עדות יעקב (קובי) יצחק מטעם הנתבעים
יעקב יצחק גר בצמוד לבריכה, והוא מנהל את יחידות הקיט עבורו ועבור אביו הנתבע. קובי העיד כי מי שרוצה להתארח במקום פונה אליו, וקובי מבהיר לו שהמתחם שומר שבת הוא מבהיר שאסור להרעיש משעה 23:00. הוא עצמו מספק רמקול ורק ברמקול הזה מותר להשתמש. ביתו של התובע אכן נמצא קרוב, אבל אפשר בהחלט להתבלבל בין אורחיו המרובים של קובי עצמו יצחק לבין אורחי יחידות הקיט. קובי העיד כי הוא נוהג לשבת בחצר מידי לילה ומידי פעם באים גם חברים. מדבריו השתמע שכול אירוח כזה יכול להראות על־ידי התובע כמו אירוע בשכר.
הבריכה נמצאת במתחם המזרחי ליד גבול החלקה. בשבתות אין אירועים ובחגים מגיעות משפחות דתיות בעיקר. קובי הודה כי לפני 3 שנים העסק היה חדש ולקח זמן עד שלמד לנהל אותו ולהגיע לקהל של אורחים שהם זוגות דתיים שקטים שלא צריכים רמקולים. קובי העיד כי לא קיבל תלונות נוספות משכנים אחרים, גם לא משכנה שגרה קרוב. קובי מסר שהמשטרה גם היא לא מצאה לנכון לתת דו"חות או אזהרות וכך לא כול רשות אחרת. עוד אישר כי המתחם מושכר גם לאירועים שמגיעים אליהם אורחים. בהתאם לכך אישר קובי כי תמונות מיום 24/12/15 הן תמונות מאירוע השקה של המתחם הקרוי "עיינות ספיר". קובי מסר כי לפעמים שוכרים את הצימר עושים מסיבה ואז נשארים ללון.
קובי עיין בדו"ח החוקר ובתמונות המצורפות ומסר שאכן כול התמונות צולמו ביחידות הקיט, וכך גם פרסומים באתרים המתארים את הנעשה במתחם, לרבות מסיבות הרווקים של קובי עצמו.
העד אישר כי הוא מודע להחלטת ועדת הערר מיום 07/11/17 והעיד כי מאז לא המשיך לעשות מסיבות. מה שרואים בחוברת מיום 13/07/18 זה "לקוחות פרטיים שלי", כדבריו. הוא אישר כי החוקרים אשר שוחחו אתו בחודשים 07-08/2018 אכן דיברו אתו, אך מה שהוא אמר להם לא היה נכון אלא היה רק "שיטת שיווק" – כך הוא מושך את הלקוחות ורק בעת סגירת העיסקה הוא מבהיר את התנאים. קובי אישר את העובדה שהחוקרת אכן התקשרה אליו ביקשה לעשות מסיבת רווקות, והוא אכן היה מארגן לה מסיבה כזו במתחם אם היא הייתה עומדת בתנאים שלו, והם לינה ל־4-2 אנשים, ו־15 אנשים במסיבה לכל היותר. העד אישר כי החליף מסרונים בינו לבין ירון, אבל הדברים שנכתבו נוגעים לאירוע מיום 13/07, לפני 3 וחצי שנים. קובי מסר שלא היה באמת רעש וכול הדברים שהוא אמר לו אינם נכונים, והוא כתב אותם רק כדי שירון יירגע.
10. עדות מר אסף שרון
אסף שרון הוא שכן של הנתבעים. בין הבתים מפריד כביש, הפרש הגובה הוא 7 מטר לטובתו והבריכה קרובה לביתו 40-30 מטר. אסף העיד שהוא לא רואה לא את הבריכה ולא את הנמצאים בחצר וזה גם לא מעניין אותו. העד מסר שהוא לא סובל הטרדות ולא שומע רעשים לא מהבריכה ולא מיחידות הקיט, עד כדי כך שאפילו איננו יודע מתי יש אירוע ומתי אין. אסף התבקש להתייחס לסרטון של אירוע ולא זיהה את המקום. אסף מסר שהבריכה נמצאת מאחורי הבית של התובע, כלומר בינו לבין הבריכה יש גם את הבית של אימו של התובע וגם את הבית של התובע עצמו, וכן קיר של 7 מטר גובה שתוחם את הטרסה שלו. אסף מסר כי אינו סובל מטרדים מהרכבים של המתארחים.
בית־המשפט מדד את הפינה הקרובה של הבית בעזר מפה ממשלתית ומצא כי המרחק בין הבריכה לבין הבית של אסף הוא 43 מטר והפרשי הגובה עומדים על 7.5 מטר גובה וכן גובהו של המבנה.
11. עדות הנתבע 1
הנתבע העיד כי הוא ובנו קובי מפעילים את מתחם הקיט. מי שרוצה להתארח מתקשר ומקבל פרטים, נותן פרטים וכרטיס אשראי, מקבל הנחיות והסברים, וכשהוא מסיים מתקשר או יוצא. התשלום נקבע מראש, וניתן להשתמש ברמקול קטן של המקום. התובע והנתבע 1 הם בני־דודים, והסכסוכים ביניהם התחילו בקשר עם מחלוקת פוליטית בשלטון המקומי. בינו לבין התובע לא היו סכסוכים קודם לכן, לכן לא התקשה הנתבע לקבל את החתימות הדרושות לשם בניית מתחם הקיט. הנתבע מסר כי בבניית ביתו של התובע חרג התובע לשטחו 2*0.9 מטר, והוריו ויתרו לתובע. בכך הוא מוצא טעם לפגם שמצד אחד חורג התובע אל שטחו של הנתבע, ומצד שני מלין על כך שהוא קרוב מספיק לשמוע את הרעשים.
הנתבע העיד כי הם לא מתירים לעשות "על האש" מכניסת שבת ועד צאת שבת, אבל מתירים לפעמים להשמיע מוזיקה ברמקול הייעודי גם בשבת אך מתירים זאת לאורחי הצימרים בלבד. ב"כ התובע הציג לנתבע סרטון במרשתת. הסרטון שצולם מטעם גברת בשם יעל אבו צדקה שהגיעה למקום לרגל חתונתה, התאפרה והתארגנה בצימר, החוגגים "עשו קצת מוזיקה" ולא מהרמקול של המקום. היו שם שני אנשים וצלם. בסופו של דבר התאכסנו במקום הזוג ביחידה אחת וכן ביחידה השנייה 6 אנשים. כול מי שנכנס ללון בצימרים מקבל הוראות להיות בשקט, לא להפריע לשכנים ולהשמיע מוזיקה במידה סבירה, ולא היו שם אנשים שלא לנים בצימרים.
הנתבע מסר, כי גם לשיטתו הוא צריך לציית להחלטת ועדת הערר ולעמוד בתנאי הרישיון. הוא יודע שוועדת הערר קבעה שרק למי שלן במקום מותר גם להשמיע מוזיקה וכי אין להזמין למסיבות את מי שלא הזמין לינה. הנתבע מסר כי חובת הציות לתנאי ההיתר קיימת, הוא מודה בה, וכי אין צורך "לחזק" אותה בצו מאת בית־המשפט האזרחי.
הנתבע מסר כי האירועים שבהם באו אנשים גם ללא לינה ביחידות הקיט חדלו למעשה בשנת 2016, בטרם הוגשה התביעה. הנתבע אישר כי הקיר האקוסטי אכן נבנה ללא היתר, אבל אין כל החלטה שצריך להרוס אותו והוא עתיד להכשיר אותו. הנתבע אישר כי בשנת 2015 עשו מסיבה בפתיחה ואחרי זה נגמר, ומסר כי אין לו רישיון לעסק והוא גם ממילא צריך רישיון לעסק. הנתבע אישר כי דבריו של בנו קובי הם על דעתו וקובי מנהל את המתחם. עוד מסר כי כאשר מישהו מתקשר הם אומרים לו בהתחלה שהוא יכול לעשות מסיבה גם בלי לשכור את יחידות הקיט, ורק לאחר מכן מסבירים לו שהוא חייב לקחת יחידת קיט וללון במקום. לדברי הנתבע יש מקום ל־20 איש ללון ביחידות הקיט. לעניין האירוע ביום 13/07/18 העיד הנתבע כי במקום היו 12 חוגגות והכינו להם 6 מיטות בכול חדר. הנתבע מסר כי אינו זוכר אירוע עם 40 ילדים ולא ערב קבוצה בלי לינה.
12. חוות־דעת אקוסטית
הנתבעים הגישו חוות־דעת מטעם "שקט מהנדסים יועצים". במסגרת חוות־הדעת נמדד המרחק בין מרכז הבריכה לבין בית המגורים של השכן והוא עמד על 41.76 מטרים. חוות־הדעת המליצה להגביה את הקיר הדרומי, המליצה בקשר לחומרים הנדרשים לבידודו וחישבה תיאורטית את כמות הרעש שתגיע ממרכז הבריכה עד לבית התובע למפלס רעש נמוך של 21.5 דציבל על סך יכולת השמיעה האנושית וכמחצית מרעש הרקע הרגיל במקום. מסקנת חוות הדעת הייתה כי "לא הולם להגביל הגבלה כלשהי בבריכת השחייה הפרטית ועם זאת אין להשמיע מוזיקה ברמקול לאחר השעה 23:00 שבה אין רעשי רקע".
סיכומי התובע
התובע טען כי אין מניעה להפוך את החלטת ועדת הערר לצו מניעה מאת בית־המשפט, באותם התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה. כן טען כי יש לתת צו לסילוק הגדר לפי קביעת צוות הרישוי של מחלקת הנדסה בעיריית ירושלים, הואיל והיא נבנתה ללא היתר.
התובע ציטט בהרחבה מן העדויות ומדו"ח החוקר הפרטי וטען כי מהם הוכח שמתקיימים אירועים בחריגה מהחלטת הוועדה, ואירועים אלה גורמים לרעש העולה כדי מטרד על־פי חוק. התובע טען כי עדות השוטר מר כהן־צדק אשר הוגשה בהסכמה לאמיתות תוכנה מבססת את טענת הרעש החזק יתר על המידה.
התובע טען כי אין להאמין לעדותו של מר קובי יצחק שהדברים שאמר לחוקר הפרטי יסודם בהטעיה הרגילה של הלקוחות. יש לקבל את דברי העד מר קובי יצחק כפשוטם, כאשר אמר "עושים גם מסיבות רווקים ורווקות, ימי הולדת בשבילי זה כותרת אני משכיר את המתחם". כמו כן יש לקבל את דבריו כאשר נשאל אם האורחים נשארים ללון בצימר ואם יש מצב שהם באים רק לאירוע ולא נשארים רק ללון, והשיב לשניהם תשובה חיובית. כך יש לקבל את דבריו של קובי הבאים בסתירה לדברי הנתבע גם לגבי האירוע ביום 13/07/18 שאז הבחורה רצתה לשכור את המתחם, הבנות היו שם עד שעה 15:00 והיא נשארה ללון. התובע מסר כי יש לקבל את דבריו של מר קובי יצחק לחוקר שלפיהם ניתן לערוך במקום אירוע ל־25 אנשים שכולל השמעת מוזיקה עם רמקולים משלו וכן תומחרו תוספות במחירים. התובע מסר כי העד מר קובי יצחק אמר במפורש כי לינה ביחידות הקיט זה רק ל־4-2 אנשים וסתר בכך את עדות אביו שלפיה לינה תיתכן עד לתפוסה של 20 איש.
עוד טען התובע כי עדותו של העד מר אסף שרון איננה רלוונטית בשל תנאי השטח בינו לבין הבריכה של הנתבעים. התובע טען כי אין רלוונטיות לעדות המומחה לרעש, שכן הנתבע הוא זה ששולט על האפשרות לחולל את הרעש, והביא מספר פרשיות דומות לדוגמה. התובע טען כי היתרי בנייה לבנייתו של הנתבע לא התקבלו, וגם אם יתקבלו בעתיד לא יהיה בכך היתר להפיק אירועים. לעניין בנייתו־שלו מסר התובע כי בניית קומת המסד תלויה ועומדת וצפויה להיתר.
התובע צירף לסיכומיו את החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מיום 19/07/17, שלפיה "יש להתנות את מתן ההיתר בכך שהפעילות של הצימרים לא תהווה מטרד ולא תחרוג משעות הפעילות המותרות בחוק וכן לא יתקיימו אירועים ופעילות מרעישה", וטען כי יש לעגן החלטה זו עיגון נוסף בצו מניעה מאת בית־המשפט.
התובע צירף לסיכומיו את מכתבה של מהנדסת המועצה מיום 29/08/17 ולפיו יש להניח את הגדר המזרחית הגובלת במשק 33 בגובה מקסימלי של 1.1 מטר ולסמן אותה כגדר להריסה בבקשת ההיתר, ומשכך יש מקום להורות על הריסת הקיר.
סיכומי הנתבעים
הנתבעים טענו כי בסיכומיו הרחיב התובע את החזית בניגוד למה שהסכים בקדם המשפט מיום 12/11/17 ולא היה רשאי לטעון טענות לגבי קיומו או אי־קיומו של היתר בנייה ולא לגבי הריסת הצימרים והבריכה.
הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל כך שהתובע לא הגיש חוות־דעת מומחה לעניין ההפרעה וכמות הרעש, ואין עדויות אובייקטיביות לרעש חריג, ומנגד עמדה חוות־דעתו של מהנדס האקוסטיקה מטעם הנתבעים.
הנתבעים טענו כי התובע ידע היטב על הכוונה לבנות מתחם של צימרים, הסכים לכוונה זו בחקירתו על הבקשה למתן היתרי בנייה והבין במה כרוכה הסכמה זו. בנוסף טענו כי התובע בא לבית־המשפט בידיים בלתי־נקיות, שכן הוא עצמו בנה 170 מ"ר בחריגה מקווי הבניין ואל תוך שטחם של הנתבעים.
הנתבעים גרסו כי קיומן של יחידות הקיט מממש את הייעוד התכנוני של המקום, וכתנא דמסייע הביאו את דברי ההסבר לתוכנית 151-0387068 – תוכנית להקמת מבנים חקלאיים ותיירות כפרית במטה יהודה על־מנת להראות כי הם מגשימים את הוראות התוכנית. עוד ציינו כי לא הוגשה כול עדות ספציפית המבססת טענת מטרד ולא הוכח שיעורו של כול נזק. הנתבעים טענו כי אין הפרעה לאור שמש, הקיר נבנה בהיתר, ואם ישנה הפרעה לאור שמש – הרי שהיא נובעת מכך שהתובע בנה על קו אפס בניגוד להיתר ובפלישה ואין לו להלין אלא על עצמו.
הנתבעים טענו כי הצימרים הם בגודל המאפשר לינה של 9 אורחים בכול יחידה, ולפיכך האורחים אינם יכולים להיות מטרד. כן טענו כי בריכת השחייה רחוקה 50 מטרים ממגרשו של התובע ומביתו, ובמרחק שכזה לא יכול להיגרם מטרד רעש.
דיון והכרעה
מהימנות עדים
בית־המשפט מצא כי אין מקום לבסס ממצאים עובדתיים על עדותו של קובי יצחק ולא על עדותו של הנתבע 1, אלא אם נתמכה עדות זו בראיות אחרות. קובי העיד כי הוא הטעה את החוקר, כשם שהוא נוהג להטעות את כול הלקוחות במסגרת טקטיקת שיווק, אך תמלילי השיחה מציירים תמונה אחרת לחלוטין והיא כי קובי מתכוון לשווק אירועים בנפרד מהלינה ביחידות הקיט, קובע תעריפים נפרדים ומדגיש כול העת כי "הלינה לחוד".
בעדותם טענו הנתבע ובנו בחלק מהזמן כי הם מקיימים את הצו של ועדת הערר וכי הם מקפידים שרק הלנים במתחם יוכלו להגיע אליו ולא לערוך שם אירועים ומסיבות, אלא שהשיחות עם החוקרים חושפים מערכת עובדתית אחרת. קובי העיד על עצמו כמי שמפריד הפרדה חדה בין המחיר של מסיבה לבדה לבין המחיר של מסיבה עם צימר, הוא מקבל הזמנות למסיבות, מעיד על עצמו כמי שערך מסיבות ל־40 אנשים ועל המתחם כמי שערוך לקלוט גם 200 אנשים. קובי אך הודה בחקירתו הנגדית כי במספר אירועים היו מסיבות רווקים ורווקות, ימי הולדת והוא "משכיר את המתחם" ויש מצב שהם באים רק לאירוע ולא נשארים ללון. הדברים באים בניגוד גמור לעמדת הנתבע 1 שלפיה אין אפשרות לעשות מסיבות במקום בלי ללון בו, הן מבחינת מספר האנשים והן מבחינת עוצמת הרעש.
בעדותם בדבר עוצמת הרעש סתרו עצמם הנתבע וקובי כאשר מסרו אינם מסכימים להכניס רמקול שאיננו שלהם. מנגד העיד הנתבע על אירוע של יעל אבו צדקה שלפיו עשו שם מוזיקה ולא מהרמקול של המקום. בעדותם בדבר עוצמת הרעש מסרו הנתבע וקובי כי לא קיבלו מעולם דו"ח או אזהרה מהמשטרה בגין הפעלת המתחם, ועדות זו סותרת במפורש את דו"ח הפעולה של השוטר נאור כהן־צדק שהוגש בהסכמה לאמיתות תוכנו. הנתבע וקובי מסרו כי רמת הרעש סבירה ואינה בגדר מטרד או הפרעה, אך מנגד לא יכולים היו להסביר כיצד שמע השוטר כהן־צדק רעש חזק עוד מחוץ לבניין שנקרא אליו בשל תלונתו של התובע, מדוע ציווה להפסיקו ומדוע כינה רעש זה עבירה ומסר את דברי בעל הבית שלפיהם יש אירוע במקום.
הנתבע וקובי לא יכולים היו להסביר את דבריו של קובי לחוקר ולחוקרת ולפיה ניתן להשמיע מוזיקה לאירוע כמו בת מצווה, או ל־200 איש באמצעות אותו רמקול ואיש לא יאמר כי איננו שומע. קובי אף הרחיב ואמר לחוקר כי ישנה אקוסטיקה ותהודה חזקה במקום, כך שמי שנמצא מחוץ לאותו מרחב הד שומע את הרמקול בצורה "בומבסטית" וזו הסיבה שיש שכן שמתלונן.
בית־המשפט מצא כי הסברו של קובי לכך שאישר את רמת הרעש הגבוהה בהתכתבויותיו ובשיחותיו עם ירון בנו של התובע בכך שרצה רק להשקיט את תלונותיו של ירון על־ידי הבעת סולידריות מזויפת עמו מפחיתה ממהימנותו. עד המסביר פעם אחר פעם כיצד שיקר לשלושה אנשים שפנו אליו – מאבד מן האמון שיכול בית־המשפט לרחוש לו. משסתרו עדי הנתבעים זה את זה ואת הראיות החיצוניות, קובע בית־המשפט כי נמצא כי אין לקבל את עדותם אלא במקום שנתמכה בראיה אחרת.
חוות־הדעת האקוסטית
בית־המשפט עיין בחוות־הדעת האקוסטית ולא מצא בחוות־דעת זו כול סימוכין לעמדת הנתבעים. חוות־הדעת הניחה מראש רמת רעש מסוימת בבריכה, ולא ברור מקורה של הנחה זו. לא נבדק הרמקול המשמש על־פי הטענה דרך קבע, לא בוצע כל ניסוי, לא נמדדה רמת רעש מביתו של התובע או בסמוך אליו בעת השמעת מוסיקה או בזמן שהיו במקום קייטנים או אורחים.
חוות־הדעת אינה מזכירה פרטים על הרמקול של המקום ועוצמתו, ואינה מתייחסת לא לרמקול זה, לא לרמקול אחר, ואף לא לגבולות עוצמתו של רמקול פוטנציאלי העשוי להיות בשימוש במקום. חוות־הדעת אינה לממדי המתחם כולו, כאשר הוכח כי מתחם זה הוא גדול בהרבה מהבריכה וקרוב יותר לבית התובע. דברי הנתבע לחוקרת היו ברורים ומסתבר מהם כי מדובר במתחם גדול יחסית שמכיל מספר משטחי בידור ואיננו מוגבל רק לבריכה. נראה כי חוות־הדעת מתייחסת אך ורק לקולות אדם הנשמעים מתוך הבריכה, וקולות אלה אינם הקולות היחידים הנשמעים בעת עריכת אירועים במתחם.
משכך לא מצא בית־המשפט כול רלוונטיות בחוות־הדעת מטעם הנתבעים.
עדות התובע והעדים מטעמו
התובע מסר כי ידע והסכים לבניית הבריכה ויחידות הקיט, אך לא חשב שהדבר יתפתח למתחם שיש בו מסיבות, ולכן גם התנגד למתן היתר ולא נחה דעתו עד אשר קבעה ועדת הערר את אשר קבעה. עיקר התמיכה לעדות התובע מגיעה מדו"ח החוקר אשר הוזעק ביום 31/08/18, תיעד רעש חזק של מוזיקה מרמקול והתרה בבעל הדירה שיפסיק את המוזיקה. את המוזיקה כינה השוטר 'עבירה', וכאשר נפסקה המוזיקה רשם, כי "העבירה הופסקה".
עדות אלי ראובן לא הייתה רלוונטית. באשר הוא עצמו העיד על רעש והמולה בחצר ולא על רעש החורג מגדר הרגיל. עדות שאול דאדו, אחיינו של התובע, על הרעש ביום שישי נתמכת היטב בשיחותיו של קובי עם החוקרים מבחינת המקום והזמן של מסיבות יום שישי. שאול פירט ששמע רעש חזק מאוד של מסיבות וראה מיקרופונים ורמקולים מספר פעמים. עדותו מתיישבת עם התדירות הגבוהה של יומן ההזמנות העולה מן ההקלטות.
בית־המשפט לא מצא סתירות בעדות העדים מטעם התובע ועדותם משתלבת היטב עם דבריו של קובי לחוקרים בשיחותיו ולפיהם מתקיימים במקום אירועים בתדירות גבוהה ומקצתם בלוויית מוסיקה מרמקול הנשמע היטב גם לעשרות אנשים.
משכך מקבל בית־המשפט גרסתו העובדתית של התובע וקובע כי הוכח מעל המידה הנדרשת במשפט אזרחי שהנתבעים קיימו והזמינו למקום בתדירות גבוהה אירועים ומסיבות בשכר עם או בלי קשר ליחידות הקיט, וכי מספר פעמים התקיימו במקום מסיבות ובהם נשמע רעש אשר ניתן להגדירו כרעש חזק. אכן חלק מהמסיבות הללו הוגבלו בשעות וברמקול שמספק המקום, אך חלק אחר לא הוגבל באלה.
שינוי חזית
הנתבעים טענו כי שאלת החריגה מההיתר איננה בתוך הפלוגתאות שהוגדרו במהלך קדם המשפט. ואכן, עיון בפרוטוקול הדיון מקדם המשפט מעלה כי שאלת ההיתר איננה במחלוקת ואין בה כדי להשפיע על הסעדים המבוקשים בתביעה.
ב"כ התובע הצהיר כי מוותר הוא על טענות של עוולה של הפרת חובה חקוקה, וממילא אלה לא נטענו בכתב התביעה. ומכאן שגם לטענות לגבי ההיתר ותנאיו, כמו גם לשאלת קיומו או אי־קיומו של היתר לצד זה או אחר, אין קשר לשאלות הקנייניות והנזיקיות העולות בתיק, שכן הצדדים הסכימו כך: "אנחנו תוחמים את הפלוגתאות מבחינתנו מדובר רק בעוולה של הפרעה לאור שמש, עוולה של מטרד ליחיד וסעיף 14 לחוק המקרקעין בעניין הפרעה לאחר". משכך, נתחם גדר המחלוקת, ולשם הכרעה בתיק זה אין חשיבות לשאלה אם עושה הנתבעים את מעשיהם בהיתר ולפי תנאי ההיתר, האם לנים האורחים במקום או מוזמנים לאירועים או שמא הם עושים אותם תוך הפרת חובה חקוקה המתחייבת מתנאי ההיתר.
משכך מתקבלת הטענה בדבר שינוי חזית ונקבע כי שאלת העמידה או אי־העמידה בתנאי ההיתר והפרת חובות חקוקות אינן כלל מעניינו של בית־המשפט בדונו בתביעה זו.
האם הוכחה רמת רעש העולה כדי מטרד ליחיד?
בדרך־כלל נתונה הוכחת רמת מטרדי רעש למדידה על־ידי מומחה. בידוע כי רעשים שונים מטרידים באופן אחר אנשים שונים, משכך נקבעה בחוק למניעת מפגעים, התשכ"א–1961, רמת רעש מסוימת כרמת רעש שהינה בלתי־סבירה. אלא שאין הדבר חוסם את התובע להוכיח בעדים את רמת הרעש ולהראות שהיא מגיע עד כדי מטרד ליחיד, כאמור בסעיף 15 לחוק זה.
כך או כך, כאשר אין ממצאים טכניים אובייקטיביים בפני בית־המשפט, יש צורך ברמה גבוהה של הוכחה והתרשמות מאת עדים שונים ובלתי־תלויים זה בזה ובבעלי הדין על־מנת להביא בית־משפט לקבוע כי רמת רעש הינה בלתי־סבירה. בידוע כי החיים בישוב אינם נטולי רעש, וכי אדם אינו יכול למחות בפני שכנו על רעשים אשר הם בגדר הסביר למקומו ולסביבתו ולמרחק שבין האוזן המוטרדת למקור הרעש. בפרט דברים אמורים כאשר מדובר באזור אשר יועד לתיירות מקומית וכן לגידול בעלי חיים (לולים), אשר דרכם ליצור רעש שאינו פחות.
בית־המשפט קובע כי התובע עמד ברמת הוכחה זו. רמת רעש בלתי־סבירה בכמה הזדמנויות הוכחה בעדות התובע והעדים מטעמו אשר נמצאו מהימנים. עדויות אלה נתמכו באמירותיו של קובי עצמו על רמת הרעש המופקת מהרמקול המופעל על־ידיו כ"בומבסטית", מתאימה לבר־מצוות, ונכונותו לקבל גם 200 אורחים. השוטר נאור כהן־צדק הגיע למקום בזמן אירוע מצא כי הרעש חזק והורה לפיכך להפסיקו. עדותו מתיישבת עם עדות התובע והעדים מטעמו. הנתבע אף הרחיב והוסיף כי לפחות במקרה אחד היו גם אורחים שהביאו הגברה משל עצמם, ונמנע מלהביא ראייה טכנית על ביצועיה של מערכת הקול שהוא מחזיק במתחם ועל יכולותיה ליצור מטרדים ליחיד.
משכך קובע בית־המשפט כי התובע הוכיח מספר מטרדים ליחיד, בכך שהוכיח כי הנתבעים הפעילו סמוך למקום מגוריו עסק לאירועים ומסיבות אשר רמת הרעש שנבעה ממנו עלתה על הסביר.
עוולה של מניעת אור שמש
גם בעניין זה ויתר התובע הן על חוות־דעת מומחה והן על טענתו להפרת חובה חקוקה, אשר עוסקת בשאלת קיומו או היעדרו של היתר בנייה לקיר האקוסטי שנבנה ללא היתר ליד ביתו של התובע. אין בידי בית־המשפט ראיית מומחה מספקת לכך שנמנע מן התובע אור שמש, אוויר או נוף במידה בלתי־סבירה. ניתוח העדויות מעלה כי התובע עצמו שלל טענה זו. התובע העיד כי הוא יכול לראות את המסיבות ולשמוע את הרעשים מחלון ביתו בקומה הראשונה (עמ' 8 לפקוטוקול, שורות 3-2). לא ברור כיצד יכול לטעון התובע לחסימת אור שמש, אוויר ונוף כאשר הוא טוען כנגד הקיר כשהוא יכול לראות מבעדו את הבריכה ואת חלקתם של הנתבעים. לא נעלמו מעיני בית־המשפט הצילומים המראים את הקומה הראשונה של בית התובע אשר התובע אינו מתגורר בה, נושקת לקיר הלבנים. אך גם החלטת ועדת הערר לא נעלמה מעיני בית־המשפט, ובה נאמר במפורש כי התובע בנה את המבנה עד לקו אפס ממש, ולא ייפלא אם כן שחלק מן המבנה נחסם בגדר של שכנו.
אמירה זו בהצטרף לעובדה הבלתי־מוכחשת כי אותה בניה של 170 מ"ר נבנתה על־ידי התובע עבור בנו ועבור השוכר שלא בהיתר מצביעה על כך שאם מלין התובע על אותו הקיר – אין לו להלין אלא על עצמו.
סעדים
בבואו לשקול את מתן הסעדים מצא בית־המשפט כי יש לפסוק סעדים אשר יבטיחו מחד גיסא מניעת מטרדים כלפי התובע, אך מאידך גיסא לא ישברו את מטה לחמם של הנתבעים בתלונות חוזרות ונשנות על כול בת קול הנשמעת מהמתחם ועל כל אדם הנהנה ממנו.מן הראיות שוכנע בית המשפט כי המספר המקסימלי הסביר של קייטנים המתארחים במקום ואשר מעליו גדלה ההסתברות לחידושו של המטרד הינו 12 איש.
בית־המשפט מדגיש כי צווי המניעה אינם באים לגרוע מתנאי היתר הבנייה כפי שנקבעו על־ידי ועדת הערר או כפי שישונו מעת לעת על־ידי רשויות מוסמכות.
ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להשכיר או להתיר את המתחם במשקם לעריכת אירועים או מסיבות לקבוצות העולות על 12 אנשים יחדיו ללא קבלת אישור בכתב מן התובע או חליפיו.
ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להשמיע במתחם יחידות הקיט או בכל מקום בחצרם, הם או אורחיהם, רעש החורג מן האמור בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התשכ"א–1961. הוכחת רעש זה תהיה במדידה על־ידי מכשיר כאמור בתקנות.
התביעה למתן צו להריסת הקיר נדחית בהעדר עילה, באשר העילה של הפרת חובה חקוקה הוגדרה מחוץ לפלוגתאות שבמחלוקת.
בית־המשפט פוסק לתובע נזקיו בגין 5 אירועי רעש חריג שהוכחו בסך של 5000 ש"ח.
תוצאות והוצאות
יש להצר על כך שהצדדים – בני־דודים, דודות ואחיינים – לא השכילו לפתור את הסכסוכים ביניהם בדרכי נועם ושלום, ונראה כי לא די שתובענה זו הורחבה מעבר לגבולותיה הטבעיים, הרי שניכר היה ששני הצדדים מעמידים תשתית רחבה על טענות וראיות אשר באה לשרת אותם בהליכים אחרים בריב שלא פסק כבר שנים, ואשר יש לקוות כי לא יימשך בתום תובענה זו.
בבואו לפסוק את הוצאות התובע מצא בית־המשפט להביא בחשבון את הסתירות שנמצאו בגרסאות הנתבע והעדים מטעמו, את שינוי החזית של התובע אשר האריך מאוד את משך חקירות העדים הדיונים והסיכומים, את דחיית תביעתו של התובע בגין עוולות של מניעת אור אוויר ואור שמש, ואת תביעת־הסרק שהגיש התובע לכוף בצו את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה להוציא צו הריסה מינהלי.
בהינתן שיקולים אלה פוסק בית־המשפט הוצאות משפט מופחתות בסך כולל של 5850 ש"ח.
זכות ערעור – כחוק.
ניתנה היום, כ"ח ניסן תש"פ, 22 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
