360 טל בע"מ נ' ליברמן

 תביעה שטרית בין צדדים קרובים לשטר בטחון, 100,000 ש"ח סכומה.

עיקרה: האם התובעת זכאית לפיצוי המוסכם עליו הסכימו הצדדים בהסכם.

רקע

1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת במכירה ושיווק של משקאות.

2. הנתבע שביקש לפתוח עסק למכירה ושיווק של משקאות, התקשר במהלך חודש אוגוסט 2015 עם התובעת ב"הסכם שיווק והפעלת משקאות בבלעדיות" (נספח "א" לתצהירי הצדדים - להלן: "ההסכם").

3. בהסכם עליו חתמו הצדדים הוסכם: "גיא [הנתבע] יהיה רשאי לרכוש סחורה רק מחברת 360 [התובעת] אלא אם חברת 360 אינה מחזיקה בסחורה הרצויה לצורך הספקה, במידה זו זו תצטרך להעמיד לגיא ליברמן [הנתבע] ספק אחר בשביל מוצרים מסוימים. במידה וגיא ליברמן יהיה מעוניין לרכוש סחורה שלא באמצעות '360' יהיה עליו לקבל אישור בכתב מ'360'. אי עמידה בתנאי הסכם זה, ישולם ל[ח]ברת '360' פיצוי כספי בסך 100,000 ש"ח. הסכם זה תקף ל 3 שנים".

4. עוד נקבע בהסכם כי המחיר בו ירכוש הנתבע מהתובעת את הסחורה יעמוד על "עלות + 5% תוספת" ובמוצרי היבוא של התובעת מתחייבת התובעת לספק סחורה במחיר הטוב ביותר שנמכר על ידה למוצר ספציפי ואף להוזיל אותו ובנוסף יהיה זכאי הנתבע כי התובעת תספק לו שלושה מוצרים במחיר "עלות + 3% תוספת. ומוצר אחד ללא רווח שישולם במזומן". הנתבע התחייב לעשות כל שיידרש על מנת לקדם מוצרים של התובעת והתובעת התחייבה להעביר לנתבע חשבוניות קניה והסכמים עם ספקים ככל שיידרשו על מנת להוכיח מחירי הקנייה.

5. עוד הוסכם בין הצדדים על "סעיף יציאה מן ההסכם" לפיו במקרה בו התובעת לא תוכל לעמוד באספקת סחורה באופן שיפגע בהתנהלותו השוטפת, יהיה הנתבע רשאי להתריע על כך בכתב וההתקשרות תופסק ללא פיצוי נוסף.

6. עם חתימת ההסכם הפקיד הנתבע בידי התובעת שיק בטחון על סך 100,000 ש"ח להבטחת תשלום הפיצוי המוסכם במקרה בו יפר את ההסכם (נספח ב' לתצהיר התובעת – להלן: "שטר הביטחון").

7. במהלך חודש יוני 2016 התגלעה מחלוקת בין הצדדים. לטענת התובעת, הנתבע הפר את ההסכם, בכך שרכש סחורה מספקים אחרים ללא אישורה ואף נותר חייב לה סך של 4,294 ש"ח בגין סחורה שקיבל ולא שילם התמורה עבורה. התובעת דרשה מהנתבע פיצוי בגין הפרת ההסכם ובין הצדדים התנהלה התכתבות "וואטס אפ" ממנה עולה כי נציגי התובעת ביקשו לקיים פגישה עם הנתבע, אך זה נמנע מלקיימה. עותק מהתכתבות הצדדים צורפה כנספחים "ג" ו- "ח" לתצהיר התובעת.

8. ביום 16.6.16, לאחר ששלחה התובעת לנתבע הודעה בה נכתב: "כל העניין איתך עבר הלאה לטיפול משפטי" שלח הנתבע לתובעת הודעה בנוסח זה: "אני מעונין לקנות ממכם באופן רגיל כמו כל ספק/סיטונאי אחר פלוס הפיצוי הכספי שהצעתי. אם לא מתאים לכם אתה מוזמן לעשות מה שבא לך". לטענת הנתבע הודעה זו היא הודעת ביטול ההסכם (להלן: "הודעת הביטול").

9. לטענת התובעת הנתבע הציע לה פיצוי של 25,000 ש"ח ולטענת הנתבע הוא הציע רק 15,000 ש"ח, זאת על מנת לחסוך עלות ניהול הליכים משפטיים, לאחר שהתייעץ עם עו"ד ובירר עלות שכר טרחתו (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 28-24; עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 4-3 ועמוד 21, שורה 5).

10. התובעת לא הסכימה לפיצוי שהציע הנתבע וביום 11.7.16 שלחה לנתבע "מכתב התראה לפני נקיטה בהליכים" (נספח "ד" לתצהיר הנתבע). במכתב זה דרשה התובעת פיצוי של 609,294 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל הפרת ההסכם על ידי הנתבע ברכישת מוצרים ממתחרים והפסקת ההסכם החד צדדית. ביום 21.7.16 שלח הנתבע מכתב תשובה (נספח "ה" לתצהיר הנתבע) בו טען כי התובעת היא שהפרה את ההסכם ועל כן הוא אינו חב לה דבר. עוד טען הנתבע (מבלי להודות בטענות), כי בהסכם הצדדים הסכימו על פיצוי בסך 100,000 ₪ במקרה של הפרת ההסכם ועל כן אין בסיס לדרישת הפיצוי בסך 609,294 ש"ח.

11. בנסיבות אלו, ביום 22.8.16, הגישה התובעת את שיק הביטחון לביצוע וביום 12.11.16 הגיש הנתבע התנגדותו. בדיון שהתקיים ביום 15.2.17, לפני כבוד הרשמת קרן כ"ץ, הסכימו הצדדים כי תינתן לנתבע הרשות להתגונן והתיק הועבר לטיפולי. בדיון זה ציין בית המשפט כך: "באשר לסכום ההפקדה, נחה דעתי כי גם המשיבה הפרה את ההסכם. היות ואינני יודעת מה היתה תקופת ההתקשרות בין הצדדים עד יולי 2016 (מדברי ב"כ אני מבינה כשנה עד שנה וחצי), הרי שאין בשלב זה את האפשרות לדעת מה הנזק שנגרם לאורך כל התקופה למבקש בחיובים שעמדו בניגוד להסכמה של הצדדים. לכן, הטענה מהווה גם מעין טענת קיזוז גם לכל חוב של סחורה שלא שולם בגינה כפי שנטען בסעיף 14ב' למכתב של המשיבה. על כן בשלב זה נראה לי ההגנה איננה קלושה מה עוד שהיו למבקש טענות נוספות בהתנגדות שלגביהן לא נחקר, כי המשיבה לא העמידה לו ידע או כלים. לכן הרשות להגן ניתנת ללא תנאי או הפקדה כלשהי".

12. מטעם התובעת הגישו תצהירים מר אביתר אדות ומר אבי מנחם והנתבע הגיש תצהיר מטעמו. הצדדים ביקשו כי אכריע בתיק על יסוד סיכומים בכתב וללא חקירות, אולם לאחר שקראתי סיכומי הצדדים קיימתי דיון בו הוסכם כי יתקיימו חקירות קצרות של העדים שיתמקדו בטענותיהם לעניין גובה הפיצוי המוסכם והחשבוניות שצירפו הצדדים לתצהיריהם וכי לאחריהן יגישו הצדדים השלמת סיכומים קצרה. משנחקרו העדים והוגשו כתבי הסיכומים בשל התיק להכרעה.

    תמצית טענות הצדדים

13. לטענת התובעת (בתמצית): הנתבע הפר את ההסכם, בין היתר בכך שרכש סחורה ממתחרים ללא הסכמתה בניגוד לתניית הבלעדיות שבהסכם והפסיק את ההסכם באופן חד צדדי עובר לתום תקופת ההסכם, מבלי שהייתה לו זכות לכך.

    לטענתה, הנתבע הפר את ההסכם ללא כל עילה והוא אף היה מודע לכך שעליו לשלם לה פיצוי בשל כך (אך לא הסכים לשלם את מלוא סכום הפיצוי המוסכם) ולאחר שעמדה על תשלום מלוא סכום הפיצוי ומשהבין שבכוונתה לנקוט נגדו בהליך משפטי בעניין זה, החל לפתע להעלות טענות נגדה, טענות לא נכונות, שלא הועלו בזמן אמת ואשר לא היו הסיבה להפסקת ההסכם והפרתו על ידי הנתבע.

14. הנתבע טוען מנגד (בתמצית): התובעת היא שהפרה את ההסכם, היא מכרה לו סחורה במחיר גבוהה מזה שהוסכם עליו בהסכם, לא סיפקה לו הנתונים והמסמכים מהם היה יכול ללמוד על המחיר בו עליה למכור לו סחורה ולא ערכה עמו התחשבנות. כל זאת בניגוד להתחייבותה בהסכם. כן הפרה התובעת את ההסכם בכך שלא סייעה לו בהקמת העסק, לא תרמה לו מניסיונה, לא קישרה אותו עם לקוחות פוטנציאלים ולא הייתה זמינה עבורו.

    בנסיבות אלו, טוען הנתבע, כי היה רשאי לבטל ההסכם מבלי שהתובעת תהא זכאית לפיצוי בשל כך.

    הנתבע לא כפר בהתנגדותו בכך שהוא חייב לתובעת סך של 4,294 ש"ח בגין סחורה שקיבל ולא שילם את התמורה עבורה.

    אשר לפיצוי המוסכם, לטענת התובעת אין מקום להתערב בגובה הפיצוי המוסכם עליו הסכימו הצדדים בנסיבותיו של מקרה זה. הסכום המוסכם הינו סביר לאור הנזק אותו צפו הצדדים במועד חתימת ההסכם ולאור היקף העסקה ונסיבותיה. הנתבע טוען מנגד, כי סכום הפיצוי המוסכם אינו סביר ועל בית המשפט להפחיתו (ככל והתביעה לא תדחה).

    דיון

15. שתיים הן הסוגיות הדרושות הכרעה בתיק זה. האחת: האם הנתבע הפר את ההסכם והוא חייב בפיצוי בגין כך; השנייה: ככל שאקבע שהנתבע הפר ההסכם, האם בנסיבותיו של מקרה זה יש להתערב בהסכמת הצדדים ולהפחית את סכום הפיצוי המוסכם.

16. כמפורט להלן, משקבעתי כי הנתבע הפר את ההסכם ומשלא מצאתי שיש מקום להפחית, בנסיבותיו של מקרה זה, את גובה הפיצוי עליו הסכימו הצדדים - דין התביעה להתקבל במלואה. אנמק בתמציתיות מבלי שאדרש לטענות שאינן נחוצות לצורך הכרעה בתיק.

17. הערה לעניין נטלי ההוכחה: אלו מוטלים על כתפיו של הנתבע, מושך השטר, בבחינת "המוציא מחברו" שעליו הראיה (ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647 (1991)). לטובת התובעת - האוחזת בשטר ולחובתו של הנתבע - מושך השטר עומדות החזקות שבפקודת השטרות: כי כל צד שחתימתו על השטר נעשה צד לו בעד ערך (סעיף 29(א) לפקודה); כי המחזיק אוחז כשורה בשטר (סעיף 29(ב) לפקודה, באין טענה במישור הקנייני); וכי חזקה שהשטר יצא מידי המושך מסירה כשרה (סעיף 20 לפקודה). קרי, כאשר הנתבע מבקש לבסס טענת הגנה כלשהי, עליו נטל הראיה והשכנוע. לעניין זה דינו של "שטר ביטחון" כדין כל שטר ועל הנתבע להוכיח כי התובעת אינה זכאית לתבוע מכוחו של השטר (ע"א 333/63 דן שמולביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה (23.2.64).

    הנתבע הפר ההסכם וחייב בתשלום הפיצוי המוסכם

18. טענתו העיקרית של הנתבע היא כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שמכרה לו סחורה במחיר גבוה מהמוסכם וכי בנסיבות אלו הוא היה רשאי לבטל ההסכם ללא תשלום פיצוי לתובעת. הלכה למעשה, הנתבע אינו כופר בכך שרכש סחורה מספקים אחרים אלא טוען, כי היה רשאי לעשות כן משביטל ההסכם לאור הפרתו על ידי התובעת.

19. דין טענה זו להידחות ממספר נימוקים: ראשית – טענת הנתבע כי התובעת הפרה את ההסכם לא נטענה בזמן אמת ולא הייתה הגורם לכך שהנתבע הפר את ההסכם. בכל ההתכתבויות שצירפו הצדדים (נספחים ג' ו- ח' לתצהיר התובעת) לא נמצאה ולו הודעה אחת של הנתבע בה הוא מלין על כך שהתובעת מפרה את ההסכם ומוכרת לו סחורה במחיר גבוה מזה שהוסכם עליו בין הצדדים.

20. בעדותו טען הנתבע כי כבר בחודש אוקטובר 2015 (כחודשיים לאחר חתימת ההסכם) נודע לו שהתובעת מפרה את ההסכם אולם לא נמצאה כל הודעה שלו על כך בכל ההתכתבויות שנערכו בשנת 2015 ובחודשים ינואר עד מאי 2016 שצורפו לכתבי הטענות של הצדדים. טענתו כי יש בידו הודעות שכאלו אך הוא לא צירפן (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 9) הגם שלטענתו זו עיקר טענת הגנתו, אינה סבירה וחזקה היא כי לו היו בידיו הודעות מעיל אלו היה מצרפן: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי (16.12.80) וכן ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' (12.9.91)).

    טענה זו אף אינה מתיישבת עם עדותו כי "אין תיעוד. כל הפניות שהיו היו בעל פה ולא בווטסאפ" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 19).

21. גם ב"הודעת הביטול", הנתבע אינו טוען כי התובעת הפרה את ההסכם אל אך שהוא מעונין לקנות מהתובעת סחורה "באופן רגיל כמו כל ספק/סיטונאי אחר", מבלי לטעון שהוא זכאי לבטל ההסכם בשל הפרתו על ידי התובעת ומבלי שהוא טוען כי התובעת חבה לו כספים בגין מכירת סחורה במחיר גבוה מהמוסכם. הנתבע אף הוסיף והציע לשלם לתובעת פיצוי כספי בשל כך. אם הנתבע סבר כי הוא זכאי לבטל ההסכם וכי התובעת חבה לו כספים בשל מכירת סחורה במחיר גבוה מהמוסכם, מדוע הציע לשלם פיצוי? מדוע לא עמד על תביעתו להשבת סכומים ששילם ביתר?

    מהודעת הנתבע ניתן ללמוד, כי הנתבע סבר שהתובעת זכאית לפיצוי בגין כך שהפר את ההסכם. טענתו כי הסכים לשלם הפיצוי על מנת לחסוך הוצאות משפטיות לאחר שהתייעץ עם עורך דין לא נטענה בזמן אמת ולא הוכחה.

22. ההודעה שנטען כי היא מהווה "הודעת ביטול", אינה מנוסחת כלל כהודעת ביטול ומכל מקום בהודעה זו הנתבע אינו נותן לתובעת הזדמנות לתקן ההפרה הנטענת ואינו מבקש לערוך בדיקה או התחשבנות בדבר המחירים בהם רכש מהתובעת מוצרים בעבר. טענותיו בעניין זה "נולדו" רק לאחר שהתובעת הבהירה לו כי בכוונתה לנקוט נגדו בהליך משפטי.

23. כאמור, הצדדים אף הסכימו בהסכם, כי במקרה בו התובעת לא תוכל לעמוד באספקת סחורה באופן שיפגע בהתנהלותו השוטפת, יהיה הנתבע רשאי להתריע על כך בכתב וההתקשרות תופסק ללא פיצוי נוסף. התרעה כאמור לא נשלחה על ידי הנתבע.

24. לעניין זה אוסיף, כי גם לו הייתי מקבל טענתו של הנתבע כי הייתה לו זכות לבטל ההסכם לאור הפרת ההסכם על ידי התובעת (ואיני מקבלה), היה עליו להפעיל זכות זו בתום לב (ע"א 765/90 סב"ם שיטות בניה מתוחכמות בע"מ נ' דוד רוקח (20.7.92) רע"א 1233/91 אהרון ג'רבי נ' הרצל בן דוד (6.11.91). ב"הודעת הביטול" נכתב: "אני מעונין לקנות ממכם באופן רגיל כמו כל ספק/סיטונאי אחר פלוס הפיצוי הכספי שהצעתי. אם לא מתאים לכם אתה מוזמן לעשות מה שבא לך". אין לראות בהודעה זו משום הודעת ביטול ולבטח שלא כשימוש בתום לב בזכות נטענת לבטל ההסכם. בפרט מקום בו הנתבע נמנע מלהיפגש עם התובעת ולברר טענותיו (שעה שהוא טוען כיום כי אין בידיו הוכחות לטענות אלו).

25. לכך יש להוסיף, כי מעדויות התובעת עולה, כי הנתבע החל לרכוש מוצרים מספקים אחרים עובר ליום 16.6.16 (מועד משלוח "הודעת הביטול"). הנתבע לא נתן הסבר לכך. זאת, על אף שהתובעת הציגה התכתבות מיום 30.12.15 (כחצי שנה קודם לכן) המעידה על כך (נספח ג' לתצהירה). בהתכתבות זו הנתבע הודיע לתובעת כי רכש סחורה מאחר ("קניתי כבר") ומשנשאל ממי רכש את הסחורה, השיב מ"אשר". בנסיבות אלו ממילא טענתו כי לא הפר את ההסכם שכן הוא ביטלו כדין ממילא אינה יכולה להישמע בקשר לאירועים שהתרחשו קודם למועד ביטול ההסכם הנטען.

26. לאור האמור, אני דוחה את טענות הנתבע וקובע כי הנתבע הפר את ההסכם.

27. לא נעלמו מעיני טענות הנתבע בדבר הפרת ההסכם על ידי התובעת, אך (כמפורט לעיל) לא מצאתי שיש בהן כדי לשנות הכרעתי ולא מצאתי כי בנסיבות האמורות לעיל היה הנתבע רשאי לבטל ההסכם באופן חד צדדי כפי שעשה. עם זאת אתייחס בקצרה לטענותיו אלו.

28. טענות הנתבע, הגם שהן מעלות תהיות בדבר התנהלות התובעת ובדבר עמידתה בתנאי ההסכם לעניין המחירים בהם היה על התובעת לספק לנתבע סחורה לא נתבררו דיין בהליך זה ולא הוכחו ברמה הנדרשת.

29. אומנם הנתבע הציג מספר מצומצם של עסקאות בהן מתעורר חשד שהתובעת מכרה לו סחורה במחיר גבוה מזה שהוסכם בהסכם (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 19-15) אולם לטענת התובעת היא מכרה מוצרים מסוימים ללקוחות אחרים במחירי הפסד על מנת לקדם מכירות של מוצרים אחרים וכי הצדדים היו עורכים התחשבנות באופן שוטף ובמקרים מסוימים הנתבע אף קיבל זיכוי על סחורה עליה שילם ביתר. טענות אלו, כאמור, לא נתבררו כל צרכן בהליך זה. הנתבע לא הוכיח מה היו מחירי העלות של הסחורה ואף לא סיפק נתונים של מחירי העלות בהם רכש סחורה מאחרים לאחר (ובמהלך) התקופה בה רכש סחורה מהתובעת וזאת ללא מתן הסבר לכך (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 30-15).

30. אוסיף, כי גרסתו של הנתבע לעניין זה אף מעלה תמיהות. בדיון שנערך בהתנגדות טען כי רק ערב הדיון השיג את החשבוניות שיש בהן ללמד על כך שהתובעת מכרה לו סחורה במחיר גבוה מהמוסכם (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 23-20). מנגד טען כי המסמכים היו לפניו עוד קודם שביטל את ההסכם (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 14-10), לאחר מכן טען כי "המסמכים נודעו לי כשביטלתי את ההסכם ולא רק אתמול" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 14) ואף הוסיף כי בכל המסמכים שהגיש יש דוגמא למחירים בהם נמכרה לו סחורה שלא על פי ההסכם, אך במהלך ההוכחות לא הוכיח טענתו זו.

31. הנתבע אף טוען, כי הצדדים קיימו פגישות רבות, כי היה אצל התובעת מדי יום וכי בפגישות אלו היה מתלונן על המחירים בהם מכרה לו התובעת את הסחורה (עמוד לפרוטוקול, שורות 13-10). עדותו זו תומכת בטענות התובעת כי הצדדים היו עורכים התחשבנות ובוחנים את מחירי המכירה באופן שוטף. מדוע אם כן לא נמצאו ראיות לטענותיו מזמן אמת? ומדוע לא נמצאו פניות מזמן אמת?

32. מכל מקום, משלא הוכיח הנתבע טענותיו ברמה הנדרשת ואף לא את היקף הסחורה שלטענתו רכש ביתר ואת ההפרש הנטען, ממילא לא הוכיח כי התובעת הפרה את ההסכם ולא הוכיח כי הפרה אותו בהפרה יסודית, המזכה אותו בזכות לבטל ההסכם. המקרים הספורים שהנתבע טען לגביהם בתיק זה והיקפם המצומצם, גם אם יוכחו, אינם מצביעים על הפרה יסודית (גם אם אתעלם מהסבריה של התובעת למקרים אלו).

    כמפורט לעיל, אף לא מצאתי שיש בטענות אלו, בדבר הפרת ההסכם על ידי התובעת, שלא נטענו בזמן אמת, כדי להקים לנתבע זכות לבטל ההסכם באופן חד צדדי, מבלי להתריע על כך ומבלי לאפשר לתובעת לתקן ההפרות הנטענות. לא מצאתי כי הנתבע ביטל ההסכם בשל טענות אלו ולא מצאתי שיש בטענות אלו כדי להוות הגנה מפני התביעה השטרית.

    עם זאת, זכותו של הנתבע להגיש תביעה ולברר טענותיו אלו. משסוגיה זו לא התבררה כל צרכה בגדרו של הליך זה, ממילא אין בקביעתי לעניין זה כדי להכריע בדבר טענות הצדדים (בעניין זה).

33. למעלה מן הצורך אתייחס לטענת הקיזוז, הגם שזו לא טענה על ידי הנתבע. לא בהתנגדותו ולא בסיכומיו. בהחלטתו של בית המשפט (כב' הרשמת כ"ץ) ליתן לנתבע רשות להגן מיום.2.17 קבע בית המשפט כי : "אין בשלב זה את האפשרות לדעת מה הנזק שנגרם לאורך כל התקופה למבקש בחיובים שעמדו בניגוד להסכמה של הצדדים. לכן, הטענה מהווה גם מעין טענת קיזוז...". עם זאת, הנתבע לא טען לקיזוז ולא הוכיח זכותו לקיזוז ברמת ההוכחה הנדרשת בכתב תביעה (ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית פ"ד מה(5) 729 (5.11.91)). הנתבע אף הבהיר כי אין ביכולתו להוכיח תביעתו והנזק שנגרם לו (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 29). לפיכך, ממילא אין להידרש לטענה זו.

34. אשר לטענתו כי התובעת לא סייעה לו בהקמת העסק, הנתבע העיד כי הוא כלל לא נזקק לסיוע וכי לא ביקש מהתובעת כל סיוע (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 3-1). בהתייחסותו למכתב הדרישה של התובעת (שצורף כנספח א' להתנגדות) אף הוסיף כי "לא ביקשתי שום עזרה בפתיחת עסק, לא ביעוץ ולא בהדרכה". הנתבע הבהיר כי הוא כבר היה מצוי ובקיא בענף המשקאות וכי הוא לא נזקק לכל סיוע. הנתבע אף לא נתן כל טעם לכך שהפר ההסכם ולא פרע את חובו לתובעת (בסך 4,294 ש"ח) עבור סחורה שסיפקה לו התובעת. בתגובתו למכתב הדרישה אף הוסיף: "אמת – מה לעשות עם החוב הזה, העברה בנקאית אולי...". היינו הנתבע מודה בחוב ובחובתו לשלם חוב זה מבלי שהעלה כל טענת קיזוז, הגם שלטענתו התובעת הסבה לו נזקים כבדים.

35. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי הנתבע הפר את ההסכם וכי התובעת זכאית לפיצוי המוסכם עליו הסכימו הצדדים בהסכם, להפרה מסוג זה.

    שיעורו של הפיצוי המוסכם

36. משקבעתי כי הנתבע הפר ההסכם וכי הוא חב בפיצוי המוסכם, אדון בטענות הנתבע כי יש להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם בנסיבות העניין.

37. סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) תשל"א-1970 קובע: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

38. היינו, במקרים בהם בית המשפט מוצא כי אכן לא מתקיים כל יחס סביר בין גובה הפיצוי לנזק שניתן היה לצפותו בעת כריתת החוזה, הוא רשאי (אך לא חייב) להפחית הפיצוי המוסכם וזאת על פי שיקול דעתו (ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ (13.12.06); ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' בטר פלייס (13.12.17)).

39. הכלל הוא כי הסכמת הצדדים לכלול בחוזה שנחתם ביניהם סעיף פיצויים מוסכמים ללא הוכחת נזק היא הסכמה לגיטימית המתיישבת עם עקרון חופש החוזים. לפיכך, בהעדר נסיבות מיוחדות, אין להתערב בהסכמת הצדדים ולפגוע בזכותם לקבוע את תנאי ההתקשרות ביניהם. התערבות בהסכמות הצדדים יוצרת פגיעה בחופש החוזים ובוודאות הנחוצה למשק כולו בהסתמכות על תנאים חוזיים שהוסכמו בין צדדים לחוזה, לפיכך התערבות בית המשפט תעשה אך במקרים חריגים:

    "הפחתת הפיצוי המוסכם מותרת רק במקרה חריג, בו מצא בית המשפט העדר כל יחס סביר בין אותו פיצוי לבין הנזק שניתן היה לחזותו מראש. המילה כל שהודגשה על-ידי היא הנותנת שהתערבותו של בית המשפט בפיצוי המוסכם היא מצומצמת ונדירה. כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתקפו". 

    (ע"א 300/77 רוזנר ואח' נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבנין ופתוח בע"מ (5.11.78)). ראו גם ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (26.8.15))

40. הכלל הוא, כי על הצד שהפר את החוזה ומבקש להפחית את הפיצוי המוסכם מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי לא מתקיים יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין "הנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה". הפסיקה קובעת, כי במקרים בהם תניית הפיצוי המוסכם שבחוזה היא גורפת יתכן ונטל השכנוע יועבר לכתפיו של הצד שכנגד (ע"א 4481/90 ישראל אהרן נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ (18.7.93)): "ברגיל נטל הראיה הוא על הטוען כי תניית פיצויים פלונית היא בלתי סבירה (ראה להלן). היותה של התניה "גורפת" מקלה על אותו נטל, ואולי אף מסירה אותו, משל הדבר מדבר בעד עצמו". אולם במקרה זה לא מצאתי כי תניית הפיצוי המוסכם נוסחה באופן גורף.

    עסקינן בהסכם קצר שתניית הפיצוי המוסכם נכתבה מיד בסוף הסעיף שקובע כי אסור לנתבע לרכוש סחורה מספקים אחרים ללא אישור התובעת (ע"א 126/84 ד' יצחקי ואח' נ' מ' שור ואח' (4.10.84). הפרת ההסכם על ידי הנתבע אינה שולית אלא בלב ההסכם: הנתבע רכש סחורה מספקים אחרים ואף הפסיק לקיים את ההסכם כולו באופן חד צדדי.

    אולם, כל זאת למעלה מן הצורך, שכן לא רק שהנתבע לא עמד בנטל להוכיח העדר יחס סביר בין גובה הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפותו במועד כריתת ההסכם, אלא שהראיות בתיק מלמדות, כי גובה הפיצוי הוא סביר בנסיבות העניין (ולבטח שאין זה המקרה בו לא קיים יחס סביר, "ולו בדוחק"). אנמק:

41. בענייננו הנתבע עצמו מודה בכך שגובה הפיצוי המוסכם הוא סביר. בעדותו (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 21-14), העיד הנתבע כך:

    "ש.כמו כן קבעתם בהסכם סעיף לפיו במקרה שתפר את ההסכם תשלם 100,000 ש"ח?

    ת.נכון.

    ש.לצורך המחשה נגיד וההסכם הוא לתקופת בלעדיות של 3 שנים ואם היית מבקש לסיים את ההסכם מטעמים שלך לאחר שנה היית צריך לשלם להם את ה- 100,000 ש"ח?

    ת.אם הייתי רוצה להמשיך בתחום אז כן.

    ש.אתה אומר שאם אחרי שנה הכל היה בסדר ואם מטעמים שלך היית מחליט לבטל את ההסכם היית משלם 100,000 ש"ח?

    ת.כן. "

42. מעדותו עולה, כי הנתבע מודה כי סכום הפיצוי של 100,000 ₪ הינו סביר במקרה של הפרת ההסכם. הנתבע לא הלין על גובה הפיצוי, אלא על עצם חיובו בפיצוי (ולו כלשהו) טענה אותה דחיתי לעיל. בנסיבות אלו, טענתו כי גובה הפיצוי המוסכם אינו סביר אינה יכולה להישמע. אוסיף, כי הנתבע הבהיר כי הוא היה מצוי ובעל ניסיון בתחום המשקאות עובר לחתימתו על ההסכם (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 18-17), כי בטרם חתם על ההסכם הוא אף בחן חלופות אחרות וספקים אחרים (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 27-25) וכי הצדדים ניהלו משא ומתן בטרם חתימת ההסכם (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 33-32).

43. ועוד: בסעיף 10 למכתבו של הנתבע מיום 21.7.16 ב"כ הנתבע מציין כי: "בהסכם ההתקשרות בין מרשי למרשתך קיים סע' פיצוי בסך 100,000 ש"ח במידה של אי עמידה בתנאי ההסכם. נוכח האמור נשאלת השאלה מנין עזות המצח ועל בסיס מה דורשת מרשתך ממרשי פיצוי בסך של 609,294 ש"ח?". הנתבע לא טען כי גובה הפיצוי אינו סביר, נהפוך הוא, הנתבע הכיר בכך שהתובעת רשאית לתבוע ממנו פיצוי עד לגובה סכום הפיצוי המוסכם (אך לא מעבר לכך) הגם שהכחיש טענות התובעת.

44. גם העובדה שהנתבע מסר לתובעת שיק ביטחון על סך הפיצוי המוסכם מעידה על כך שהצדדים שקלו היטב את סבירותו של הפיצוי המוסכם וכי סכום הפיצוי המוסכם משקף את גובה הנזק אותו צפו הצדדים במועד כריתת ההסכם מתוך גמירות דעת. וזאת בנוסף לכך שמסירת שיק הביטחון מקימה לתובעת טענות שטריות ובכלל זה החזקות הקבועות בפקודת השטרות כמפורט לעיל.

45. ועוד, גם בחינת גובה הפיצוי ביחס להיקף העסקה מובילה למסקנה כי הפיצוי המוסכם אינו בלתי סביר. כאמור, על מנת לבחון את סבירות הפיצוי המוסכם יש לבחון האם מתקיים יחס סביר בין גובה הפיצוי המוסכם לבין שיערו הנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה של ההפרה שהתרחשה, ולא ביחס לנזק שנגרם בפועל. לעניין זה נקבע כי ניתן להיעזר במבחן היחס שבין סכום החוזה כולו לבין הפיצוי המוסכם מראש כפי שנקבע בחוזה (עניין קניונים נכסים לעיל); סכום פיצויים גבוה כשלעצמו אינו מהווה עילה להתערבותו של בית המשפט בגובה הפיצוי המוסכם (עניין קרסו מוטורס לעיל).

46. בענייננו התובעת טענה כי היקפו הצפוי של החוזה עמד לפחות על כ- 140,000 ש"ח לחודש למשך 3 שנים ובסך של 4,200,000 ₪ בסך הכל. הנתבע לא סתר טענה זו בעדותו (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 24-6). גם אם מתח הרווחים של התובעת הינו נמוך (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 31-29) לא מצאתי כי פיצוי מוסכם בסך 100,000 ש"ח בנסיבות אלו הוא בלתי סביר, באופן המצדיק הפחתתו על ידי בית המשפט.

47. טענותיו של הנתבע בדבר הפרות קודמות של ההסכם על ידי התובעת אינן מעלות ואינן מורידות לעניין התערבות בית המשפט בגובה הפיצוי המוסכם. לו טענות הנתבע היו מתקבלות יכול והיה בהן לקבוע כי היה זכאי לבטל ההסכם ואין הוא חב בפיצוי כלל. אולם, משקבעתי כי הנתבע חייב בפיצוי המוסכם, אין בטענות אלו כדי להוות עילה להפחתתו של פיצוי זה.

48. לצורך הכרעה בבקשה להפחתת פיצוי מוסכם, קבעה הפסיקה מבחן דו-שלבי:

    "בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע, אם קיים יחס סביר בין הפיצוי הקבוע ובין הנזק אשר היה צפוי באופן סביר בעת כריתת החוזה; רק אם קבע בית המשפט, כי יחס סביר כאמור לא נתקיים, נתונה לו הסמכות - בשלב השני – לקבוע, באיזה שיעור יש מקום להפחית את הפיצוי הקבוע בהסכם שלפניו". 

    (ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' חיים פרידמן (8.10.92)).

49. ובעניין קרסו (לעיל): "על בית המשפט לשאול עצמו האם שיעור הפיצויים המוסכמים הוא כזה, שאדם סביר בנעליו של צד לחוזה יכול היה, בעת שנקבע הפיצוי, לראות בו סכום התואם את שיעור הנזק העלול להיגרם, אם וכאשר יופר החוזה בהפרה מן הסוג שאכן התרחשה בפועל? תשובה חיובית לשאלה זו תשלול אפשרות של התערבות מצידו של בית המשפט; תשובה שלילית לה, תכונן את סמכות ההפחתה ותפתח פתח להתערבות שיפוטית בסכום הפיצוי שקבעו הצדדים".

50. לפיכך, ולאור ההלכות שהובאו לעיל, התערבותו של בית המשפט בגובה הפיצוי המוסכם תעשה במקרים חריגים ובמשורה ורק בתנאי שהוכח כי אין יחס סביר בין הנזק שניתן היה לצפותו לבין גובה הפיצוי עליו הסכימו הצדדים. אינני סבור כי שיעור הפיצוי המוסכם במקרה זה הינו בלתי סביר ביחס לנזק אותו צפו הצדדים ואיני סבור כי זה המקרה בו על בית המשפט להתערב בהסכמת הצדדים לעניין גובהו של הפיצוי המוסכם.

51. בנסיבות אלו אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא הפיצוי המוסכם עליו הסכימו הצדדים בסך של 100,000 ש"ח.

     

    סוף דבר

52. נוכח כל האמור לעיל התביעה מתקבלת במלואה.

53. אשר להוצאות: בבואי לפסוק הוצאות בתיק, שקלתי את טענות הצדדים, את סכום התביעה, העובדה שזו התקבלה במלואה וכן את טענות הנתבע בדבר הפרת ההסכם על ידי התובעת אשר לא נתבררו כל צרכן בהליך זה ואת העובדה שהצדדים ביקשו לנהל את ההליך ביעילות תוך וויתור על חקירות.

54. לפיכך, הנתבע ישלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 100,000 ש"ח. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,488 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ש"ח.

    הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

    ניתן היום, ב' אייר תשע"ט, 07 מאי 2019, בהעדר הצדדים.