אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן ציון נ' רבינוביץ

בן ציון נ' רבינוביץ

תאריך פרסום : 07/08/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום בית-שמש
35794-03-16
30/07/2017
בפני השופט:
דורית פיינשטיין

- נגד -
תובעים:
יחיאל בן ציון
נתבעים:
ירון רבינוביץ
החלטה
 

 

השאלה העומדת להכרעתי היא מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעה שנטען כי הבסיס העובדתי הדרוש להוכחתה התגבש במתן פסק דין בהליך אחר? ובפרט בתביעה נזיקית כאשר הנזק עצמו התגבש עם מתן פסק דין בהליך האחר.

 

הרקע הנורמטיבי:

 

בע"א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (24.5.10) נדונה שאלה דומה וביהמ"ש קבע שהמועד הקובע למניין מרוץ ההתיישנות הוא המועד בו ניתן פסק הדין הסופי:

"לטעמי, התשובה המתבקשת לשאלה זו היא, כי נקודת הזמן שממנה ואילך נמצא כח תביעה ממשי בידי המערערת לתבוע השבה מהמשיבות 1 ו-2 היא הנקודה בה ניתן פסק הדין ההצהרתי הסופי, אשר קבע באופן חלוט מהו היקף זכויות העמותה במקרקעין נשוא המחלוקת. עד לאותה נקודה, סוגיית היקף זכויותיה של העמותה הייתה לוטה בערפל.

.....

במישור המושגי, אפשר שכבר מעת שצפה ועלתה המחלוקת בשאלת היקף הזכויות בין המערערת לעמותה, יכלה המערערת להגיש לבית המשפט שתי תביעות במקביל – האחת, כנגד העמותה לפסק הצהרתי בדבר היקף זכויותיה במקרקעין; והשנייה, כנגד המשיבות 1 ו-2, להשבת כספי תמורת-היתר שהיא שלמה להן עבור המקרקעין, בהתחשב בזכויותיה של העמותה במקרקעין. אולם, ברור הוא כי בשלב הראשון של ההתדיינות כאמור, הדיון וההכרעה בתביעה השנייה היו מותנים כל כולם בתוצאה שתתקבל בתביעה הראשונה, שההכרעה בה הייתה צריכה להקדים את הדיון בתביעת ההשבה. יש להניח, כי אילו נעשה צעד דיוני משולב כזה, היה בית המשפט הדן בתביעה השניה מקפיא אותה עד לסיומו של ההליך השיפוטי הראשון, ומכפיף את הדיון בה לתוצאותיו. מבחינה מושגית, אלה היו פני הדברים גם אילו כללה המערערת בהליך שיפוטי אחד הן את התביעה לפסק הצהרתי נגד העמותה והן את תביעת ההשבה כנגד המשיבות 1 ו-2. יש להניח כי במצב כזה תביעת ההשבה היתה מותלית עד לשלב ההכרעה בתביעה לפסק הצהרתי, שנועד לבירור זכויות העמותה, והדיון בה היה כפוף ומותנה בתוצאותיו של ההליך לסעד ההצהרתי. ....

תביעת ההשבה הייתה, אפוא, תביעת בוסר כל עוד לא ניתנה הכרעה שיפוטית בבקשה לסעד הצהרתי: ראשית, בכל מתכונת דיונית שהמערערת הייתה בוחרת בה – בין תביעה משולבת נגד העמותה ונגד המשיבות 1 ו-2, ובין תביעות נפרדות בין צדדים אלה – הייתה נדרשת הכרעה עקרונית ראשונית בשאלת היקף זכויותיה של העמותה במקרקעין, קודם לבירור השאלה אם עומדת למערערת זכות להשבה מהמשיבות 1 ו-2. בשתי המתכונות הדיוניות האפשריות הללו, תביעת ההשבה היתה מוקדמת, והיתה עשויה להימחק על הסף, או להיות מוקפאת עד להכרעה בהליך הדיוני הראשון. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי שני ההליכים, על פי טיבם, מופנים כנגד צדדים שונים, ומהווים, על פי מהותם, שתי חוליות דיוניות נפרדות, האמורות להתברר בזו אחר זו, ובכפוף זו לזו.

שנית, מן הבחינה הדיונית, היתה הצדקה מלאה להפריד בין שני ההליכים, לא רק מאחר שעל פי תוכנם הם באים בסדר עוקב בזה אחר זה, אל גם מהטעם שהיה ענין טבעי לקיים את הליך ההכרעה בטיב זכויות העמותה במקרקעין בדרך קצרה ויעילה של המרצת פתיחה, בהבדל מתביעת ההשבה, המחייבת הליכי בירור בתביעה רגילה, הכרוכים בהבאת עדים על פי סדר דין רגיל. הפרדת ההליכים הדיוניים, וקביעת המסגרת הדיונית של ההליך הראשון כהמרצת פתיחה, וההליך השני כתביעה רגילה הלמו את דרישות היעילות הדיונית, ואין לזקוף את הדבר נגד המערערת (ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85, 90 (1977); ע"א 617/84 וולקוביצקי נ' החברה לפיתוח קיסריה בע"מ, פ"ד מ(3) 778, 783-784 (1986); ע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, 48-49 (2002); גורן, בעמ' 507).

שלישית, קביעה לפיה מירוץ ההתיישנות בתביעת ההשבה נפתח משעה שהמערערת התוודעה לטענותיה של העמותה בענין היקף זכויותיה הינה מוקשה גם מבחינת שיקולי מדיניות מערכתיים. קביעה כזו היתה מעודדת מתדיינים להגיש תביעות בלתי בשלות לערכאות השיפוט, מחשש לחלוף תקופת ההתיישנות, בלא שיש יכולת ממשית לבית המשפט להכריע בהן, בטרם תוכרע החוליה הדיונית הראשונה, שבלעדיה לא ניתן לדון ולהכריע בחוליה השניה. נקל להניח את מידת העומס הדיוני המיותר שגישה כזו היתה מעמיסה על מערכת בתי המשפט, הכורעת כבר כיום תחת נטל ומעמסה כבדים ביותר.

רביעית, פרשנות לפיה מנין ההתיישנות בענייננו החל בטרם ניתן הפסק ההצהרתי החלוט אינה מתיישבת גם עם שיקולים העומדים בליבת הרציונל של דיני ההתיישנות. דינים אלה מבקשים להגן על הנתבע הפוטנציאלי מפני תובע "הישן על זכויותיו". תיאור זה אינו הולם את התנהגותה של המערערת. היא נקטה פעולה לבירור זכויותיה החל מן הרגע בו נודע לה על טענות העמותה (השוו: ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798, 807-808 (2002)). בפנייתה לקבל פסק דין הצהרתי נגד העמותה צרפה המערערת את המשיבות 1 ו-2 כבעלי דין, ועלה בבירור כי הליך זה עשוי להוות פתח לתביעה ישירה בין המערערת למשיבות אלה. בכך הבהירה המערערת כלפי המשיבות כי היא אינה מתכוונת לוותר על זכויותיה (השוו: ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 306-308 (2002)).

וחמישית, מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות מחזק את המסקנה לפיה יש להעדיף חלופה המקיימת את זכות התביעה שבידי המערערת על פני אפשרות שמשמעה חסימת דרכה לערכאות. במיוחד כך הדבר, כאשר במישור המהותי והדיוני כאחד לא ניתן היה בפועל להכריע בתביעת ההשבה בטרם יוכרע קודם לכן היבט זכויותיה של העמותה במקרקעין, ובכפוף לאותה הכרעה. לא היה, אפוא, טעם מהותי או מעשי בהגשת תביעת ההשבה קודם למתן הכרעה בפסק ההצהרתי.

כח התביעה המהותי בתביעת ההשבה עמד, אפוא, בידי המערערת רק עם מתן ההכרעה החלוטה בזכויותיה של העמותה".

 

בע"א 7589/13 אדוקה נ' מכון ויצמן ואח' [פורסם בנבו] (8.6.15). בנסיבות אלה קבע בית המשפט העליון שיש אפשרות שכל זמן שצו המניעה עמד בתקפו הרי שהוקפא מרוץ ההתיישנות ביחס לתובענה שלפניו (שהצדדים בה לא היו זהים לצדדים לתובענה שהתנהלה בחו"ל ) ולכן התביעה שהוגשה טרם התיישנה. לחילופין קבע בית המשפט העליון שקיימת אפשרות לפיה עד שלא הוכרעה התביעה בביהמ"ש בליכטנשטיין כלל לא היה כוח תביעה בידי התובעת בהליך שלפניו ולכן עילת התביעה לא נולדה וממילא התביעה לא התיישנה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ