אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 35394-06-13 קימל נ' משרד ראש הממשלה ואח'

ת"א 35394-06-13 קימל נ' משרד ראש הממשלה ואח'

תאריך פרסום : 10/12/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
35394-06-13
04/12/2014
בפני השופטת:
אושרי פרוסט-פרנקל

- נגד -
התובע:
רונן דב קימל
נתבעים:
1. משרד ראש הממשלה/המשרד הראשי
2. בנדה הפקות בע"מ
3. חוה בן דוד
4. אינסייט עיצוב ויזואלי בע"מ
5. גיא מרום

פסק דין
 

 

 

זו תביעה כספית בסך של 300,000 ₪ בעילה של הפרת זכויות יוצרים.

 

תמצית טענות התביעה

התובע הינו אמן ויטראז' בכיר בעל סטודיו, בו מתקיימים שיעורים בתחום ובעל גלריה ובה הוא מציב ומציג את יצירותיו, המפארות בתי כנסת ומבני צבור ובתים פרטיים .

התובע הוא היוצר ובעל זכויות מוסריות ביצירות אומנותיות "12 השבטים" שהן 12 יצירות ויטראז', כאשר כל ויטראז' מסמל את אחד השבטים, בהם השקיע התובע עבודה רבה ומאומצת.

בחודש מרץ 2013 פנתה נתבעת 4 אל התובע וביקשה לעשות שימוש בשיעתוקים של יצירותיו, לצורך תפאורה על בימת טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות של אותה שנה, טקס שמשודר בתפוצה רחבה בערוצי טלוויזיה ובאינטרנט. התובע הסכים לכך, בתמורה לתשלום סך 1,500 ₪ +מע"מ, ובתנאי שיינתן לו קרדיט בכך ששמו יופיע בכתוביות הסיום (להלן: "רולר הקרדיטים") בתום שידור הטקס בערוצי השידור השונים, כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים.

 

טוען התובע, שגם ללא ההסכם הוא היה זכאי ששמו יופיע בכתוביות הסיום, והוא ייחס חשיבות רבה למתן הקרדיט, הן בהיבט הרגשי והן בהיבט הכלכלי. בהתאם להרשאה שנתן התובע, נעשה שימוש ביצירותיו, כאשר צילומיהם הוגדלו לממדים עצומים, הוצבו על הבמה המרכזית בטקס ונראו לכל אורך הטקס. לטענתו, השידור ובמיוחד 40 הדקות המרכזיות של הטקס, נצפה ע"י 40% מבתי האב בישראל.

לטענתו, הפגיעה בזכות המוסרית הייתה חמורה והשמטת הקרדיט גרמה להפסד עבודות עתידיות .

 

בסיום השידור הופיעו רשימת קרדיטים, כולל של הנתבעים, אך לא הופיע הקרדיט לתובע, מה שגרם לו לפגיעה עמוקה. גם לאחר הטקס הנתבעים העלו סרטון של הטקס ליוטיוב ללא קרדיט שלו.

טוען התובע שמעשי הנתבעים מהווים סעיפים 45-46 לחוק זכויות יוצרים.

 

התובע פנה אל הנתבעים במכתב מיום 25.4.13 ונענה בזלול על ידי הנתבעים 4 ו-5 במכתבם מיום 6.5.13. נתבעים 2 ו-3 במכתבם מיום 12.5.13 התנערו מאחריותם, למרות שהיו המפיקים והאחראים הראשיים של הטקס, שבמסגרת תפקידם אחראים גם על קבלני המשנה.

 

טוען התובע, שמעשי הנתבעים מהווים מספר רב של הפרות נפרדות של הזכות המוסרית שלו, הפרות שבוצעו לגבי כל אחת מ-12 היצירות הנפרדות ב-3 משדרים שונים וביוטיוב.

בגין כל הפרה עותר התובע לחייב את הנתבעים בסכום של 100,000 ₪ ובסה"כ 300,000 ₪ .

 

טוען התובע שבתקופה הרלוונטית, משרד ההסברה והתפוצות היה אחראי לקיום טקס הדלקת המשואות ולכן המדינה אחראית יחד עם שאר הנתבעים.

נתבעת 2 הפיקה את הטקס ונתבעת 3 הינה המנכ"לית של נתבעת 3, הייתה אחראית מטעמה על הטקס ושמה אף הופיע ברשימת הקרדיטים.

נתבעת 4 , אשר התקשרה עם התובע, מתמחה בעיצוב ועריכת וידאו ואנימציה והייתה אמונה על ההיבטים הויזואליים של השידור. נתבע 5 הינו מנכ"ל נתבעת 4 והיה אחראי מטעמה על העבודה.

 

תמצית טענות נתבעת 1 - המדינה:

המדינה מקיימת את הטקס אך לא מפיקה אותו. את ההפקה ביצעה נתבעת 2 שהיא חברה חיצונית אשר מעסיקה ספקי משנה. על פי ההסכם בין נתבעת 1 והמפיקה, האחרונה אחראית להוצאתו של הטקס אל הפועל ולבצע את השירותים בהתאם לכל דין.

המדינה לא התקשרה עם התובע ולא הפרה כל התקשרות עמו.

 

 

תמצית כתב הגנה של הנתבעים 2-5:

התובע התקשר עם נתבעת 4 לשימוש ביצירותיו בטקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל וטקס יום העצמאות. בסיום השידור, היה אמור להינתן לתובע קרדיט באורך של 1.5 שניות ברולר הקרדיטים, שנקטע ממילא בשידורי הערוצים המסחריים.

מתוך טעות אנוש, במסגרת רולר הקרדיטים, לא נכלל שם התובע והינו מבקש עתה להתעשר מאי מתן קרדיט ליצירותיו במהלך הטקס. סכום התביעה הינו מופרך, לאור העובדה של קרדיט שרץ במהירות של 1.5 שנ' .

נתבעת 2 הייתה אחראית על הפקת האירוע, הזמנת הספקים, תפעול הטקס ואין לה קשר לתובע.

הנתבעת 3 הינה מנכ"ל הנתבעת 2 ולא היה מקום להגיש נגדה תביעה באופן אישי. היא לא הייתה אחראית לטקס, ואין לנתבעים 2 ו-3 כל רלוונטיות לתביעה דנן. נתבעים 2 ו-3 היו אחראים על תפעול הטקס מבחינה לוגיסטית ופעלו מאחורי הקלעים.

הנתבעת 4 היא זו שהתקשרה ישירות עם התובע, לגבי השימוש ביצירותיו והוא קיבל תשלום מלא עבור כך וכפי שנקבע בהסכם ביניהם.

נתבע 5 הוא הבעלים של הנתבעת 4 ואינו רלוונטי למחלוקת, היות וההתקשרות הייתה עם הנתבעת 4 ולא עמו באופן אישי. אמנם נתבע 5 יזם את הפניה אל התובע אך נתבעת 4 עשתה שימוש ביצירות לצורך הטקס, על בסיס החומרים של התובע ובהסכמתו. לצרוך הרקע שהופיע, נעשה שימוש בעבודת הויטראז' של התובע, לאחר עיבוד שנעשה על ידי נתבעת 4 כרקע לתפאורה, והתמונות שימשו חומר גלם. בתמורה לתשלום ששולם לתובע, הנתבעת 4 עשתה שימוש ביצירות ושינתה את התמונות בהתאם לצרכי הטקס וההפקה.

 

הנתבעים טוענים, שעפ"י חוק זכויות יוצרים יש לתת קרדיט ליוצר לפי ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין ובענייננו טוענים הנתבעים, לא מדובר בשידור מסחרי אלא בטקס ממלכתי והצופים לא באו, ולא צפו במשדר כדי להנות מעבודת התובע, אלא מדובר בטקס שנועד להעביר לעם ישראל את טקס המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות שהרקע הויזואלי אינו מרכז הטקס.

הרולר עם הקרדיטים הוצג בסוף הטקס ובמהירות רבה והוא נחתך על ידי השידורים המסחריים בערוצים השונים. כל מה שנמנע מהתובע, הוא מתן קרדיט ברולר ולא בתפאורה עצמה.

 

הויטראז'ים לא הופיעו לאורך כל הטקס אלא הרקעים השונים התחלפו ולויטראז'ים היה חלק קטן באירוע. בכל מקרה לא הם היו המוקד ולא הופיעו לאורך הטקס. המצלמה התמקדה בעיקר במנחה בנואמים ובמדליקי המשואות ובקהל.

 

טוענים הנתבעים, שהסכום ששולם לתובע עבור השימוש ביצירותיו היה 1,500 ₪ ולא ברור כיצד הוא עותר עתה, עבור אי מתן הקרדיט לסכום הגבוה פי 200 . על פי הצעה שנתן התובע לאפשרות שהוא יבנה ויטראז'ים מיוחדים לצורך האירוע, שאז לא היה מדובר ביצירה נגזרת אלא ביצירה שלו בלבד, הוא העריך את הקרדיט ל2,000 ₪.

התובע לא פנה טרם האירוע למי מהנתבעים לוודא את ביצוע הקרדיט ולא העביר נוסח למתן הקרדיט . מדובר ביצירה משותפת או יצירה נגזרת ולא ביצירה מקורית של התובע בלבד, כיוון שהנתבעת ביצעה שינוי ויזואלי של היצירות ומתן הקרדיט הוא רק בעת הצגת הרולר ולא בעת שידור היצירות.

תפקידה של נתבעת 3 היה להפיק את הטקס מבחינה אומנותית, לארגן את המשתתפים, לעצב את הטקס, להפעילו ולהכין ניידת שירות. אין לנתבעת 3 כל קשר לתובע ואין לה קשר ואחריות לתת לו קרדיט וככל שיש לתובע מחלוקות אלה עם הנתבעת 4.

לטענת הנתבעים, מדובר בטעות אנוש פשוטה ששמו של התובע לא הוצג ברולר הקרדיטים והכבוד שניתן לתובע אינו במתן שמו אלא בעצם ההשתתפות והחשיפה .

לתובע הצעות שונות לסיום המחלוקות, כולל מתן קרדיט באתר אינטרנט של התובעת 4 , שקופית חסות בטקס הדלקת המשואות בשנת 2014, אך ההצעה סורבה.

 

דיון

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו לא יחקרו העדים ופסק הדין יתבסס על המסמכים בתיק וסיכומי הצדדים.

אין חולק שלא ניתן לתובע קרדיט ברולר הקרדיטים בסיום הטקס, ואין חולק שהקרדיט בפרסום שמו, היה אמור להינתן לו פעם אחת ברצף הקרדיטים שהופיע על הרולר בסיום הטקס.

ההסכם הינו בין התובע לנתבעת 4, את הטקס הפיקה עבור המדינה הנתבעת 2 , אשר השתמשה בספקי משנה כמו הנתבעת 4.

בהתאם להסכם, בתום האירוע יופיע קרדיט התובע ברולר הטקס וישודר בטלוויזיה.

 

 

התביעה דנן הוגשה כנגד 5 נתבעים, כאשר ההסכם לשימוש ביצירות של התובע נעשה בינו לבין הנתבעת 4 בלבד. לטענת התובע, המדינה הייתה אחראית על הטקס, באמצעות משרד ההסברה והתפוצות אשר אירגן את הטקס.

נתבעת 2 אשר הפיקה את האירוע, לא התקשרה כלל עם התובע, אך לטענת התובע, היא זו שהשתמשה במישרין או בעקיפין ביצירות שלו.

 

התובע מפנה לפסק דין בת.א. 2991/07 אקו"ם נ' קפוצי'ן כדי לבסס את טענתו, שמנהל חברה נושא באחריות אישית למעשה או מחדל של החברה,. בפס"ד זה נקבע, שיש לבחור בגישה המרחיבה את אחריות האורגן ואין צורך להוכיח הכנסה כספית ישירה לכיסו של האורגן. גם במנהלים בתאגיד יכולה להתקיים דרישת התועלת הפרטית, אם תועלת כספית עקיפה ואם תועלת שאינה כספית. תועלת פרטית היא מושג רחב שאינו בהכרח מכוון למימון אלא מעבר לו. במקרה שם, למרות שההכנסות הכספיות היו מיועדות לכיס החברה ולא לכיס המנהל, נקבע, שהתקיימת דרישת התועלת הפרטית גם באורגן ולא רק בחברה. אלא שפסק הדין פרט נסיבות להחלת אחריות אישית של האורגן:

עוד נקבע שם, "דומה כי חלק מהאיזון הפנימי - בין הרחבת האחריות לבין הטלת אחריות יתר - היתה הגבלת האחריות למקרים בהם נעשתה ההפרה העקיפה למטרה מסחרית, ובעיקר כלילתה של דרישת המודעות להפרת הזכויות. .....

בהקשר זה, כך סבורני, דרישת התועלת נועדה לאפיין סוג מסוים של הפרות - ולפיכך נודעת חשיבות פחותה לשאלה מיהו בדיוק הגורם המפיק את התועלת (החברה או האורגן) או מה רמת הישירות של התועלת לאורגן. אכן, נדרשת תועלת פרטית לנותן הרשות, אך הדגש הוא על קיומו של אירוע אשר נועד להצמיח תועלת על חשבונו של בעל זכות היוצרים...

 

במקרה נשוא תביעה זו, אין מדובר במעשה שנועד להצמיח תועלת למי מהנתבעות על חשבון התובע. מדובר בהסכם בין התובע לנתבעת 4, ששילמה תמורת השימוש ביצירות.

 

בעניינינו יש להפריד בין האישיות המשפטית הנפרדת של נתבעת 4 לבין נתבע 5 ואין לחייב את נתבע 5 במעשה או מחדל של נתבעת 4.

 

בת.א. 1219/09 פוגטש נ' זמורה ביתן נדחתה התביעה נגד חברת כנרת, כיוון שהיא השתמשה ביצירה בהתאם להתקשרות בין התובעת לחברת משכל, וכנרת כלל לא התקשרה עם התובעת. נקבע שחברת כינרת לא התרשלה, כיוון שקיבלה את היצירה כפי שהיא, מחברת משכל.

בעניינינו, פרט לנתבעת 4 אשר התקשרה עם התובע והבטיחה לו את הקרדיט, לא היה על איש מהנתבעים לבדוק מה היא ההתקשרות בין התובע לנתבעת 4 והאם היא התקיימה בהתאם להסכם. נתבעים ,3,1,2 הסתמכו על התנהלות נתבעת 4, המיומנת בתחום עיסוקה, בשימוש בחומרים שהיא המציאה להם, כל אחד לצורך ביצוע תפקידו. לכן, לא היה עליהם לבדוק את ההתקשרות בין התובע לנתבעת 4 ואת שאלת קיום התחייבויות הצדדים.

 

משכך דין התביעה נגד נתבעים 1,2,3,5, להידחות.

 

 

סעיף 45 לחוק זכויות יוצרים תשס"ח-2007 קובע שליוצר של יצירה תהיה זכות מוסרית ביחס ליצירתו, שהיא אישית ואינה ניתנת להעברה, היא תעמוד לו גם אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או גם אם העבירה לאחר. סעיף 46 לחוק קובע שזכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר ששמו יקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין, ושלא יוטל פגם ביצירתו, ....

 

האם מדובר בהפרה אחת או במספר הפרות:

אין מחלוקת שנעשה שימוש ביצירות של התובע כחלק מהתפאורה של הטקס ושמדובר בהצגת היצירות במסגרת תמונות שחלפו ברקע הבמה . אין גם ספק ששמו של התובע לא היה אמור להופיע ביחד עם התמונות ו/או היצירות שלו, כאשר אלה הועלו ברקע הבמה, אלא שמו היה אמור להיות ברולר הקרדיטים בסיום הטקס. דהיינו, שבמהלך השידור של היצירות או העיבוד שלהם כפי שנעשה על ידי הנתבעת 4, לא היה הצופה יכול לראות את שמו של התובע, אלא רק בסיום הטקס, במסגרת הצגת השמות של מקבלי הקרדיטים, כך שמדובר בהפרה אחת בלבד בעת סיום הטקס.

 

בתיק ת.א. 7648-09-08 כץ נ' רוטמן, נקבע, כי על פי סעיף 56 ג' לחוק זכויות יוצרים, מסכת אחת של מעשים תחשב כהפרה אחת. בת.א. 2555/04 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' ברקת תלתן נקבע, שהמבחן הקובע הוא לא מספר האקטים המפרים, אלא סוג הזכות שנפגעה. כאשר מדובר במסכת מעשים שמפרה סוג זכויות אחד, אין לראות בכל מעשה כהפרה נפרדת העומדת בפני עצמה. בת.א. 10560/08 שוחט נ' שמש שם נעשה שימוש ב- 10 תצלומים שפורסמו באינטרנט בשני מועדים שונים, נקבע שהיו שתי הפרות ולא עשר הפרות.

להבדיל מהמקרה בת.א. 3560/09 ראובני נ' מפה, שם היו הפרות זכויות היוצרים ביצירות שונות, בעניינינו ההפרה הייתה פעם אחת, בסיום הטקס ברולר הקרדיטים.

בת.א. 4757-08-07 AGICOA נגד הוט נקבע, שאת הביטוי "כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה ואפשר להטיל פיצוי סטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הייתה הפרה של מספר זכויות יוצרים, שבגין הפרתן הוגשה התביעה". בעניינו מדובר בהפרה אחת בלבד של אי מתן קרדיט פעם אחת לתובע.

 

 

העובדה שלמי מהנתבעים ניתן קרדיט כזה או אחר ברולר הקרדיטים אינה מעלה ואינה מורידה לטענות התובע.

 

אני קובעת שנתבעת 4 היא זו שאחראית לאי מתן הקרדיט לתובע.

 

הפיצוי

נתבעת 4 מאשרת שעקב טעות אנוש, לא נרשם שמו של התובע ברולר הקרדיטים. לטענתה שלא נסתרה, שמו של התובע היה אמור להופיע במשך 1.5 שנ' וניסיונותיה לפצותו באמצעות מתן קרדיטים בטקס שיתקיים בשנה לאחר מכן, סורבו על ידו.

 

בת.א. 7648-09-08 כץ נ' רוטמן נקבע שס' 56 לחוק קובע את זכות התובע לקבל פיצויים, מקום בו הופרה זכות היוצרים או הזכות המוסרית שלו, מפרט שיקולים שביהמ"ש רשאי לשקול כשהוא פוסק פיצויים ללא הוכחת נזק, ובהם תום ליבו של המפר, הרווח של המפר והנזק של התובע, משך ההפרה.

 

לעניין גובה הפיצוי, התובע הפנה לתיק אזרחי 41/92 קמרון נ' שנקס בו נקבע פיצוי בסך 80,000 ₪. שם היה מדובר בתובע שהשקיע 11 שנות עבודת מחקר ופענוח מגילות גנוזות, תוך צפיה ששמו יקשר אליהן. לקראת סיום עבודתו, הנתבעים פרסמו בחו"ל ספר עם צילומי קרעי המגילות שהתובע חקר ופענח ושעד אז היו פתוחים רק לחוקרים מורשים. בית המשפט קבע שם, שהמבחן לתום הלב הוא אובייקטיבי וכי הנתבעים נתנו את שמם לספר ביודעין, ללא רשות התובע והם גרמו לתובע נזק כלכלי ועגמת נפש באובדן זכות הראשונים שלו.

 

בת.א. 1219/09 פוגטש נ' כנרת זמורה ביתן נקבע שהפרת זכות היוצרים הייתה צורמת והפגיעה שנעשתה בתובע היא בלתי סבירה. בענייננו לא כך הדבר. לא הייתה פגיעה צורמת ולא בלתי סבירה.

 

בעניינינו, שוכנעתי מכתבי הטענות, שמדובר בטעות אנוש בתום לב ושנתבעת 4 הציעה לתובע מספר הוצאות לתיקון המחדל. אין מדובר בשימוש ביצירות של התובע ללא רשות, אלא באי מתן קרדיט, שהיה אמור להיות מינורי, בסיום הטקס ברולר הקרדיטים.

בעניינינו יש לקחת בחשבון בחישוב הפיצויים , שהשימוש ביצירות היה ברשות ובתמורה, שלא צמחה למי מהנתבעים תועלת כלכלית מאי מתן הקרדיט לתובע, שהשימוש ביצירות היה ברשות ובתמורה, יש להתחשב בהיקף ההפרה, משך זמן הקרדיט שאמור היה להינתן לתובע, תום הלב של הנתבעת 4 .

 

סוף דבר

אני דוחה את התביעה נגד נתבעים 1,2,3,5

אני מקבלת את התביעה נגד נתבעת 4 לעניין האחריות.

בהתחשב במפורט בפסק דין זה, אני קובעת שעל נתבעת 4 לשלם לתובע 15,000 ש"ח.

בנוסף, נתבעת 4 תשלם לתובע הוצאות אגרה יחסיות לסכום פסק הדין ושכ"ט בסך 3,000 ₪.

 

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ה, 04 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ