אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 3500-02-10 לוי נ' בר כסיף

ת"א 3500-02-10 לוי נ' בר כסיף

תאריך פרסום : 01/09/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
3500-02-10
12/08/2015
בפני השופט:
רחמים כהן

- נגד -
תובע/נתבע שכנגד:
נמרוד לוי
עו"ד מרים בקשט
נתבעת/תובעת שכנגד:
אורית בר כסיף
עו"ד אורן גוטרמן
פסק דין
 

תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן עבודות שיפוץ אותן ביצע נמרוד לוי (להלן –נמרודאוהתובע) בבית ברמת השרון (להלן –הבית). הבית היה במועדים הרלוונטיים בבעלות אורית בר כסיף (להלן –אוריתאוהנתבעת).

 

תמצית טענות הצדדים

התובעעותר לתשלום בסך 386,396 ₪ בגין שיפוצים שביצע בבית הנתבעת. כעולהמכתב התביעה,הצדדים התקשרו ביום 1.11.2009 בהסכם שיפוץ ובנייה (להלן –ההסכם). לטענת התובע, מדובר בהסכם שהציגה לו הנתבעת והיווה בסיס להתקשרות עם קבלן אחר. החתימה על ההסכם נעשתה כשהיה ברור לצדדים, שמדובר "בהסכם בסיס" וכל תוספת בדמות הריסה, בנייה או שיפוץ תתומחר בנוסף לאמור בהסכם (להלן – העבודות הנוספות). להסכם צורף מפרט טכני אותו הכינה הנתבעת ובו פירוט בסיסי וראשוני של יחידות וכמויות להריסה, בנייה, גבס, אינסטלציה, הרכבת גג, קומת גלריה, אמבטיה ועוד (להלן-עבודות הבסיס). הנתבעת ציינה על גבי ההסכם בכתב ידה עבודות נוספות שהיה על התובע לבצע כמו פירוק פנלים, בניית גג ומרזב, בניית קיר, ריצוף והדבקה, הריסת סלון. סוכם ביניהם, כי בגין עבודות הבסיס תשלם הנתבעת לתובע סך של 245,000 ₪ כולל מע"מ. השיפוצים החלו באמצע נובמבר 2009, התובע הסתייע בפועלים ובקבלני משנה ועבד עמם מדי יום. בסמוך לתחילת עבודות השיפוץ דרשה הנתבעת מהתובע לבצע עבודות נוספות והוא ביצע אותן בהתאם לדרישתה ולשביעות רצונה. כך נעשתה הגבהה בגלריית הבית, נהרסה בנייה ישנה לשם בנייה חדשה, נבנו גג חדש וקירות סלון. כאשר ביקש תשלום עבורן מהנתבעת, זו התחמקה מתשלום והבטיחה שתשלם מיד בסיום העבודה כולה. בדצמבר 2009, משנוכח התובע שעבודות השיפוץ עומדות להסתיים דרש לקבל את תמורת העבודות והסביר לנתבעת, שעליו לשלם כספים רבים עבור חומרים וכי העובדה, שאינה משלמת לו מסבה לו נזקים. לטענתו, ממועד זה החלה הנתבעת להטריד אותו מינית באופן המתואר בכתב התביעה, בין היתר, בנוכחות עובדיו. בינואר 2009 הודיע התובע לנתבעת, שסיים את כל עבודותיו ועליה לשלם לו. תחת זאת פנתה הנתבעת למשטרה וטענה, שהתובע מאיים עליה. במעמד זה הגיש נגדה התובע תלונה בגין הטרדה מינית. ביום 24.1.2010 עברה הנתבעת להתגורר בבית המשופץ.

 

לטענתהנתבעת, כתב התביעה אינו מגלה עילה, בין היתר משום שהתובע אינו מציין שהוא קבלן רשום ומודה בקבלת תשלום בסך של 245,000 ₪. לטענתה, במידה שהתובע אינו קבלן רשום אזי ההסכם בטל שכן הוא נעשה על בסיס הטעייתה משהציג עצמו כקבלן רשום. כמו כן מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, בתביעה בת עוולה, בתביעה טורדנית, קנטרנית ומציקה וכתב התביעה ערוך שלא כדין. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, שההתקשרות ביניהם נעשתה לאחר שקיבלה המלצה על התובע מגב' אורלי ובר. בדיעבד נודע לה, שאורלי מקבלת מהתובע תגמול עבור הפנייתו ללקוחות. לטענתה, ההסכם שצרף התובע אינו ההסכם עליו חתמו הצדדים אלא זה שצורף על ידה לכתב ההגנה. ההסכם פאושלי, נקב במחיר של 245,000 ₪ וכלל את כל השינויים במטראז', ככל שיהיו למעט בנייה שאינה בתכנית ההיתר, לא ניתן לחייבה לשלם עבור עבודות שנעשו על דעת התובע. התובע לא הסכים לבצע מדידות והתאמה בין הכמויות והמדידות במפרט לבין המידות בפועל טרם חתימת ההסכם. לטענת הנתבעת, לאחר שהתובע נכנס לבית החל להתנהג באופן אלים ואגרסיבי, ביצע עבודות והריסות שלא על פי התוכנית תוך שהוסיף, הפחית, שינה מכמות וסוג העבודה והחומרים, הסב נזקים, גנב ריהוט אביזרים וציוד, השחית ציוד וייצר עבודה באמצעות קביעת עובדות וטעויות יזומות בשטח. כך מיקם התובע את גובה רצפת הגלריה בניגוד לתוכנית, עובדה שאילצה אותה לשלם עבור עבודות נוספות. בנוסף הציג עצמו כחשמלאי מוסמך. עוד טוענת הנתבעת, שהתובע הילך אימים עליה ועל ובני משפחתה, עשק אותה וגבה ממנה כספים בניגוד לדין באמצעים פסולים כגון תרמית, רשלנות, אלימות, סחיטה ואיומים תוך שיידע אותה בדבר עברו הפלילי העשיר כמפורט בכתב ההגנה. כספי הסחיטה "הוכשרו" על ידי התובע באמצעות עבודות נוספות שביצע לדבריו ולעיתים דרש כסף נוסף מאחר שביצע "עבודה יפה". בסופו של דבר, עד ליום 31.12.2009 שילמה הנתבעת את הסך המוסכם של 245,000 ₪ ועוד 30,000 ₪ המהווים כספי סחיטה באיומים. לטענתה, שילמה לו מדי שבוע בשל חששות מפניו ובכך קנתה שקט ממנו לשבוע. התובע אישר בחתימתו קבלת 315,000 ₪ אך לא נתן לה חשבונית מס בגין התשלום. כשהבינה הנתבעת, שאין קץ לסחיטותיו פנתה למשטרה, הגישה תלונה והוצא נגדו צו הרחקה מביתה. התובע לא סיים את העבודה בבית ובמועד עזיבתו הבית היה כאתר בנייה, ללא חשמל וללא אינסטלציה. הנתבעת עברה להתגורר בבית החדש בלית ברירה למרות מצבו, זאת משום שהתחייבה בהסכם לפנות את דירתה הקודמת ולמוסרה סמוך לאותו מועד. הנתבעת טענה לנזקים שונים שנגרמו בשל עבודת התובע, הכחישה את הסכומים שנתבעו על ידו והדגישה, שהואיל והתובע אינו קבלן רשום אינו זכאי למחירים הנקובים "במחירון דקל". לטענתה, תביעתו הוגשה אך כדי להימנע מההליכים הפלילים ותוך ניסיון נואל ליצור מצג שווא לפיו מדובר בסכסוך אזרחי.

 

בכתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת לתשלום בסך של 618,803 ₪. סכום זה מורכב מכספים ששילמה לתובע ותשלום בגין הוצאות ונזקים. לטענתה, נדרשה לשלם לאחרים כדי לתקן את הליקויים כתוצאה מעבודת התובע וכן להשלים עבודות בסך של 124,743 ₪. בנוסף, עלה צורך לבצע תיקונים בסך של 125,000 ₪ בהתאם לחוות דעת מטעמה, על מנת להתאים את הבית להיתר הבנייה. הנתבעת דורשת פיצוי עבור נזקים לרכוש בסך של 50,000 ₪ והחזר עלות חוות דעת בסך של 4,060 ₪. לטענתה, התובע גנב ריהוט, חלונות, סורגים ורעפים. התובע הרס שני מזגנים, שולחן ופרקט בגלריה. התובע חיבל במזיד במערכות הבית לרבות חשמל, קרמיקה, אינסטלציה ועוד. עבודותיו הלקויות גרמו לנזקים לבית ולסביבתו, כמפורט בכתב התביעה שכנגד. התובע ניתק את החשמל בבית, ביצע קו חיצוני גלוי ומסוכן המחובר לגופי התאורה בניגוד לתוכנית, לא ביצע בידוד ואיטום, התיר לשכנים להיכנס לבית ללא רשות לצורך צילום פנים הבית. עוד נטען, שהתובע ביצע שינויים מבניים בניגוד לתוכנית, עובדה שחייבה את הנתבעת להגיש תוכנית מתוקנת, בנוגע לשיפוע והגבהת גג הגלריה, על כל המשתמע מכך מבחינת עלויות.

 

בכתב הגנה לתביעה שכנגד ציין התובע, שההסכם שצורף על ידי הנתבעת מזויף, הוא אינו חתום עליו ועל גביו ישנן תוספות מאוחרות. גם בעניין זה הגיש התובע תלונה למשטרה. חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת מבוססת על נתונים מההסכם המזויף. התובע לא הציג עצמו כחשמלאי מוסמך וגם לא כקבלן רשום, אלא מחק מההסכם את המילה "רשום". הנתבעת התקשרה עמו לאחר שראתה את עבודתו ושיבחה אותה גם לאחר ההתקשרות, בעת שנכחה בבית מידי יום וכל היום ופיקחה על העבודה. בתוך כך ציין, שטענתה לפיה היא חוששת לחייה ולחיי משפחתה אינה מתיישבת עם העובדה, שביקרה את התובע, התארחה אצלו בשבת, ניסתה לשכנע את אשתו לרכוש ממנה תכשיטים ולנסוע יחד לצימר כדי להסדיר את העניינים הכספיים. פניית הנתבעת למשטרה נבעה מרצונה להשתמט מתשלום שכרו, כשניסיונותיה להטרידו מינית לא עלו יפה. עוד הדגיש, שפניית הנתבעת למשטרה נעשתה ביום האחרון לעבודתו ולא התלוננה על גניבה או חבלת והרס רכוש. באשר לטענותיה ביחס לבנייה בניגוד להיתר בנייה הבהיר התובע, שכשדרישות הנתבעת סתרו את ההיתר הוא הפסיק את העבודה והודיע למהנדס, כי לא ניתן להמשיך את הבנייה.

 

דיון

תחילה אתייחס לטענות הצדדים, שאינן בליבת המחלוקת הכספית. הצדדים הטיחו זה בזה האשמות שונות, חלקן "נושקות" לתחום הפלילי. טענות בדבר איומים, סחיטה, עושק והטרדה מינית. טענותיהם נקשרו בדרך זו או אחרת למחלוקת הכספית אך לאחר בחינה מעמיקה של כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות בכללותו, מצאתי שדין טענות אלה להידחות מכל וכל.

 

מרבית העדים נדרשו בתצהיריהם ובעדותם לעניינים הנטענים (כך טענות ההטרדה המינית וטיב הקשר בין הנתבעת לבין תובע זכו להתייחסות מאשרת או מכחישה בס' 6 לתצהיר תמיר טל, בס' 11 לתצהיר ירדנה ליב ועדותה בעמ' 27 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, בעדות רונן שונק, עמ' 35 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, בעדות אילן אזולאי, ס' 9 לתצהירו, בעדות התובע עמ' 148 לפרוטוקול מיום 28.2.2012, בס' 5.10 לתצהיר יוסף מחאמיד; וכך טענת האיומים ומורא הנתבעת מפני התובע, זכו להתייחסות מאשרת או מכחישה בעדות אביטל מאור ס' 7, 10 לתצהירה, עמ' 219 לפרוטוקול מיום 4.9.2012. בעניין זה נשאלו גם אורלי ובר עמ' 22 לפרוטוקול מיום 1.12.2011, אחמד מוחמד אכברייה, עמ' 48, 49 לפרוטוקול מיום 2.2.2012, נ/26, תמליל שיחה בין הנתבעת למעוז בינדר, עמ' 138 לפרוטוקול מיום 28.2.2012, ס' 13 לתצהיר שי שטרית, עמ' 192 לפרוטוקול, ס' 5.11 לתצהיר יוסף מחאמיד).

 

הצדדים הגישו תלונות הדדיות למשטרה ועניינם התברר במסגרת זו, כפי שעולה מחלק מהמסמכים שהוגשו בהליך. מסיכומי הצדדים עלו חשדות והאשמות נוספים (כך ראו, טענות הנתבעת בדבר שיבוש הליכים ביחס ל"פרשת היעלמותו של סעיף 3.5", "המשך מעשי הסחיטה והאיומים", עמ' 9, 12 לסיכומי הנתבעת, חשד לשוחד של רון חן, עמ' 14, 19 לסיכומי הנתבעת וטענות התובע בעניין חתימות על מסמכים ותוספות על ההסכם, ס' 6, 9 לסיכומי התשובה של התובע).

 

לאחר דרישה וחקירה יש לקבוע, שטענות הצדדים אינן עומדות ברף הנדרש להוכחתן. "הסרט", שצילמה בת הנתבעת בעת שנמרוד עבד בבית (נ/29, להלן - הסרט), בסמוך מאוד לעזיבתו ולמעבר הנתבעת לבית המשופץ, אינו מצדד בטענות הנתבעת מזה ובטענות התובע מזה. אורית אינה נראית חוששת מפני התובע, נהפוך הוא. אמנם הנתבעת העידה על תחושות של "שבויה" ו"חטופה" (עמ' 271 לפרוטוקול מיום 2.9.2013) אך, לא שוכנעתי, כי פעלה תחת כורח או הכרח חרף דבריה ואולי דווקא בשלם: "היה מגיע הביתה והייתי, והכנתי לו ספגטי והיה שותה קפה אצלי והייתי עושה לו כל מה שהוא רצה, ורק כדי להיפטר מהדבר הזה, רק כדי שאולי, אולי הוא יעזוב אותי בשקט" (עמ' 269 לפרוטוקול מיום 2.9.2013). פחדיה וחששותיה אינם מתיישבים עם הביקור בבית התובע בשבת ועם הנסיעה עמו, בצוותא חדא, להביא רהיטים עבורה, אף אם הדבר נעשה "בגלל שהיה לו את הטנדר. לי לא היה טנדר" (עמ' 272 לפרוטוקול מיום 2.9.2013). סמיכות הזמנים שבין המחלוקת הכספית לבין הזמנת המשטרה, כשברקע התנהלותה עם התובע כעולה מהסרט שצילמה ביתה מעלה ספק ביחס לטענות, שהתנהלותה הפיננסית עם התובע נעשתה בשל עושק כורח או נסיבות דומות. טענתה לא זכתה לתימוכין על ידי העדים שנכחו בבית בעת השיפוץ או שליוו אותה באותה תקופה. אמנם, חלקם הצהירו על חששות הנתבעת מפני איומיו של התובע אך מעדותם עלה, שלא חזו במו עיניהם באיומים או בהתנהלות מהסוג שתואר על ידי הנתבעת (ראו לעניין זה עדי הנתבעת: עדות אביטל מאור, חברתה של אורית בעמ' 219 לפרוטוקול מיום 4.9.2012, עדות שי שטרית עדות יוסף מאחמיד, העובד שהתובע פיטר, עדות הקונסטרוקטור, שי שטרית, בעמ' 192 לפרוטוקול ועדות תומר עמרני, האדריכל, בעמ' 188 לפרוטוקול מיום 20.9.2012; זאת לצד מרבית עדי התובע והתובע עצמו, שטענו שלא היו דברים מעולם). ההסתמכות על תמלילי שיחות שצורפו לתצהיר שלמה ולדמן (חוקר פרטי מטעם התובע) כראיה לטענות הנתבעת ביחס לסחיטה באיומים ולאימת הנתבעת מפניו (ראו עמ' 11, 12 לסיכומיה) - לא צלחה. אין בשיחות את שמבקשת הנתבעת למצוא, לבטח לא ראיות חד משמעיות שיש בהן כדי לחתור תחת תמונת המצב המתקבלת מהסרט, שצולם על ידי ביתה. בסיכומיה ציינה הנתבעת, שלא יעלה על הדעת שבסרט המצולם נמרוד יתנהל באופן מאיים, אך מצד שני לא ברור כלל ועיקר הכיצד נתבעת החשה אימה, מצוקה וחרדה מצחקקת עם התובע וטופחת על אחוריו, באותו סרט ממש. מנגד, אף טענת התובע, כבדת המשקל, בדבר הטרדה מינית אין לה במה להיאחז והיא אינה נתמכת בעדויות או בראיות של ממש. חרף עדויות מטעמו, שהצביעו על קשר שיתכן שחצה את גבול הטעם הטוב, לפחות בעיני רונן שונק, שבמענה לשאלה, האם היתה מערכת יחסית אינטימית בין השניים או חברית השיב "אני לא קופץ על החברים שלי ולא על הקליינטים שלי והם לא עלי" (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 1.12.2011). גם בעניין זה סמיכות הזמנים בין סילוקו מהבית, המחלוקת הכספית והתלונות במשטרה - מעוררת תהיות, בלשון המעטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ