אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 34111-09-12 עיריית תל אביב-יפו נ' גטרויר ואח'

ת"א 34111-09-12 עיריית תל אביב-יפו נ' גטרויר ואח'

תאריך פרסום : 01/09/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
34111-09-12
25/08/2016
בפני השופט:
גיא הימן

- נגד -
התובעת:
עיריית תל אביב-יפו
עו"ד אפרת הרמן (השירות המשפטי בעיריית תל אביב-יפ
הנתבעים:
1. יוני גטרויר
2. אביטל קציעה
3. ינון דותן(הסתיים 13.6.2014)
4. עודד הרשקוביץ (הסתיים 13.6.2014)
5. ד. ה. אחזקות ניהול והקמה בע"מ (הסתיים 13.6.2014)

עו"ד דוד מלניק
פסק-דין(נתבעים 1 ו-2)


קיוסק ותולדותיו

1.בפינת-הרחובות ריינס ושדרות בן-גוריון בתל אביב-יפו, בגוש 6125, חלקה 401, עומד קיוסק. הוא שייך לעירייה. בסוף שנות ה-30' – דוד בן-גוריון עודו בשר ודם ורחוב-מגוריו נקרא שדרות קרן קיימת לישראל – הושכר הקיוסק לסבו-רבו של נתבע 1. מאז הוא מוחזק בידי המשפחה וכיום מפעיל אותו הנתבע. העירייה סבורה כי באה העת לסיים את מערכת-היחסים שבין הצדדים ומתקיימת שלא מרצונה. היא עותרת לפינויו של הנכס ולהשבתו לידיה. הנתבע, מצדו, טוען למעמד של דייר מוגן, שאותו הוא רכש מכוח כניסתו בנעליה של סבתו, עליה השלום. הדין הוא עם העירייה.

 

2.קורותיו של הנכס הן אלו: ביום 1.4.1939 החֵלה תקופה בת שנה אחת ובה שכר את הקיוסק מן העירייה מר יעקב הנדלסמן שהנתבע הוא, כאמור, נינו. הסכם-השכירות היה הסכם רגיל-למראה ולא נאמר בו דבר על מאפיינים מיוחדים של שכירות. בסעיף הראשון לו נאסר על השוכר להעביר את השכירות לאחֵר שלא בהסכמת-העירייה. חומר-הראיות איננו מאפשר לדעת אם בתוּמה של תקופת-השכירות הרשומה, ביום 31.3.1940, נקשר בין הצדדים חוזה חדש. סביר כי השכירות נמשכה, כך או כך. מקץ שנה נוספת, בתאריך 1.4.1941, שָׁבה העירייה ונקשרה עם מר הנדלסמן בחוזה-שכירות למשך-שנה. כך, בדיוק, היא עשתה פעם נוספת ביום 1.4.1942; שוב ביום 1.4.1944 ועוד בתאריך 4.4.1947 (נספחים א' לתצהיר-הנתבע). הסכם אחרון עם שוכר זה, שלא הונח לפנַי אך קיומו נתברר מראיה אחרת, נקשר ביום 8.4.1948.

 

בתאריך 27.3.1949, בטרם מלאה שנת-השכירות הנוספת, נסתלק מר הנדלסמן ז"ל לבית-עולמו. כמה שנים קודם לכן, בחודש יוני 1944, עשו הוא ורעיתו, גב' בלומה הנדלסמן, הצהרה ובה הם כתבו כי "הקיוסק שייך לבתנו ברוריה הנדלסמן בלבד. העסק הנ"ל נ[י]תן לה על-ידינו בתורת נדוניה לנ[י]שואיה" (נספח ב' לתצהיר-הנתבע). כך, לאחר פטירתו של מר הנדלסמן הוציא בית-הדין הרבני בתל אביב-יפו תחת ידו, והיה זה ביום 24.5.1949, פסק-דין לירושה "על זכות המנוח בחכירת הקיוסק מעירית תל-אביב ברחוב ריינס – שד' קק'ל, לפי חוזה מיום 8.4.48". בפסק-הדין הוסבר כי אלמנתו של המנוח, בלומה ושני בניו, ה"ה יחיאל ושרגא הנדלסמן, הסתלקו "מהעזבון הנ'ל" לטובת בתו הנוספת, גב' ברוריה (הנדלסמן) ברנבלום. נפסק אפוא כי "הבת ברוריה ברנבלום זוכה בזכות החכירה של הקיוסק הנ'ל ולה הזכות לחדש את החוזה עם עירית תל-אביב" (נספח ג' לתצהיר-הנתבע).

 

3.לכך סירבה העירייה. היא נכונה "לחדש את החוזה", לשונה, אך עם האלמנה, בלומה. ראש-העירייה, מר ישראל רוקח (קודם שנעשה גם הוא ל"שדרות"), "נתן הוראה לסדר את החוזה אך ורק עם אלמנתו של המנוח" (מכתבה של העירייה מיום 25.8.1949; נספח ג'1 לתצהיר-הנתבע). נכונוּת זו הצמיחה סדרה נוספת של חוזי-שכירות שנתִיים, שמצד השוכרת נקשרה בם גב' בלומה הנדלסמן (נספחים ד' לתצהיר-הנתבע). הראשון נעשה לתקופה שבין 1.4.1949 לבין 31.3.1950. בהסכם-השכירות הבא, שהונח לפנַי, החלה תקופת-השכירות בתאריך 1.4.1951 ונסתיימה ביום 31.3.1952. השכירות שָׁבה וחודשה לשנה נוספת. אחר כך נקשרה העירייה עם הגב' הנדלסמן בהסכם-שכירות, שסיומו ביום 31.3.1955. לבסוף נקשר הסכם עד ליום 31.3.1956.

 

חומר-הראיות איננו מאפשר לקבוע אם הצדדים הקפידו על עריכתם של חוזים מדי שנה בשנה; וכלום אלה מבין החוזים, שלא הונחו לפנַי, פשוט נעלמו עם השנים. אך מתוך הצגתם של לא פחות מ-11 החוזים, המפורטים לעיל, נהיר כי בין השנים 1956-1939 חודשה, מעת לעת ובאופן עקבי, השכירות לתקופה קצובה בכל פעם – תחילה על שמו של מר הנדלסמן ואחר כך על שמה של אלמנתו. בלשון-ההסכמים, כולם, לא נכתב דבר אשר השמיע חובה למי מהצדדים להמשיך את קשר-השכירות או לשוב ולהיקשר בהסכם-שכירות בתום כל אחת מן התקופות שניקבו בהם.

 

4.בלומה הנדלסמן ז"ל נפטרה בשנת 1959. לאחר מותה נקשרה העירייה עם בתה, גב' ברוריה ברנבלום-ענבר, בהסכם-שכירות חדש וראשיתו ביום 1.4.1959 (נספח ה' לתצהיר-הנתבע). שוב היה זה הסכם רגיל למראה, שנקבעה בו שכירות לתקופה בת שנה אחת, עד ליום 31.3.1960. מאז הוסיפה גב' ברנבלום-ענבר להחזיק בקיוסק בשכירות, עד ליום מותה בשנת 2009, על אף ששום חוזה-שכירות נוסף לא בא אל העולם. שוכרת זו הוכרה ברישומי-העירייה, מפורשות, כדיירת מוגנת, הזכאית להחזיק בנכס כל עוד נשמה באפה. שוב לא נמצא צורך להיקשר עמה בחוזים נוספים.

 

5.בין לבין צברה גב' ברנבלום-ענבר, כנטען, חוב של דמי-שכירות ואף שינתה ללא רשות מקצת-מאפייניו של בית-העסק. בעקבות כך פנתה העירייה בשנת 2003 לבית-משפט זה בתביעה לסילוקה מן הקיוסק (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 71196/03). התביעה יוּשבה בהסכמה. העירייה הסכימה לוותר על עתירתה לפינוי; דמי-השכירות הועלו לסך שנתי של 2,400 ש"ח מיום 1.4.2004; ניתן הֵיתר למכור בקיוסק מוצרים נוספים והוסדר תשלומו של החוב. חשוב יותר לעניננו: היות, שלעת גילה המתקדם שוב לא עמד לשוכרת הכוח להפעיל את בית-העסק בעצמה, הוסכם כי בתה, עורכת-הדין ענת (ענבר) גטרויר (שמשום מה מצאה התובעת מקום לכנותה, פעם אחר פעם, "גוטריו") תשתתף עמה בניהול. אך זאת, "בלא שהדבר יקנה לה זכויות קנייניות ו/או זכויות של דייר מוגן" – לשון-החלטתה של "ועדת שכירויות" בעירייה מיום 10.5.2004 (פרוטוקול מישיבת-הוועדה הוא נספח ז' לתצהיר-התביעה. הודעה על ההחלטה היא נספח ו' לתצהיר-הנתבע). הוסכם, מנגד, כי השתתפות זו בניהול "לא תקנה לעירייה עילת פינוי הדייר המוגן במושכר" (שם).

 

להסכמה זו קדמה בקשה בכתב, שהפנתה עורכת-הדין גטרויר לעירייה ביום 13.1.2004. היא כתבה בה: "מאחר ואמי כיום בת 81[,] ניהול הקיוסק באופן עצמאי קשה לה והח'מ והנכדים עוזרים בניהול העסק". אולם, עותרת זו לא הסתפקה בהשתתפות בניהול. היא ביקשה כי השכירות המוגנת תועבר על שמה. זאת, על יסודו של הנימוק המשפטי, השגוי כמובן בעליל, כי "על פי חוק הירושה, עסק בדמי מפתח עובר ליורשים החוקיים ובמקרה זה לבנותיה של הגב' ענבר" (הפִּסקה הרביעית למכתב; נספח ו' לתצהיר-התביעה). לכך לא הסכימה העירייה, בשום פנים. כאמור, סוכמה השתתפות-בניהול בלבד והדבר הועלה על הכתב בהחלטה כאמור לעיל.

 

במכתב מאוחר יותר אשר נושא, בטעות, תאריך של יום 22.9.2003 (המכתב עצמו מפנה לאירוע מפברואר 2004), כתבה עורכת-הדין גטרויר לעירייה לאמור:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ