אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 33817-03-12 שימר ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

ת"א 33817-03-12 שימר ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

תאריך פרסום : 23/03/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
33817-03-12
15/03/2016
בפני השופט:
מאיר יפרח

- נגד -
מבקש::
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
משיבים:
1. מולי שימר
2. מ. דיאם בע"מ

החלטה

המבקש (להלן: "הבנק" או "הנתבע") עותר לחייב המשיבים (להלן: "התובעים") לשאת בהוצאותיו, בעקבות דחיית התביעה (אשר התבררה בצוותא חדא עם תביעה נוספת שהגישה אשתו (בעת ההיא) של התובע 1).

לאחר העיון בבקשה בתגובה ובתשובה, אני סבור כי יש לקבל הבקשה בחלקה ולדחותה בחלקה.

אני סבור כי התובעים אינם אמורים לשאת בהוצאות שנגרמו לבנק בשל ניהול ההליך הנוסף. על כן, מלכתחילה, לא היה מקום לדרוש מן התובעים את ההוצאות הללו, כגון: שכ"ט המומחית איה שוחט; שכר העדים עו"ד ברגר ועו"ד גודינר. ב"כ התובעים עמד על כך במענה לדרישת הבנק הנתבע (ראו המכתב מיום 4.1.16, נספח 3 לבקשה). אולם חרף זאת, ראה הבנק לדרוש הוצאות אלה בגדרי בקשתו, בלא שהסביר את העילה לכך, פרט לטענה שלא נהיר לו המצב המשפטי בעניין זה, שכן אילו הגישו אתי ומולי שימר תביעה אחת נגד הבנק – היה מקום לחייב בהוצאות שהוציא הבנק להפרכת גרסת הגב' שימר. אולם, בפרשתנו מדובר בשני תיקים מאוחדים, כל אחד מהם בעילה שונה ונפרדת ועובדת איחודם אינה אמורה לשנות את התוצאה הנובעת מקבלת תביעתה של הגב' שימר (קרי, בהקשר דנן, אי חיוב מר שימר בהוצאות שנגרמו לבנק בשל נסיונו להפריך את תביעת הגב' שימר, ניסיון שלא צלח עד תומו).

לעומת זאת, פשיטא שהבנק זכאי להשבת הוצאותיו הנוגעות לניהול ההליך אותו נקטו התובעים. כך הוא לגבי סכומים שנפסקו במהלך הדיון כשכר העדים (גב' ערן, גב' ביילי, מר אליזרוב, מר מרום, מר באוכמן, מר אמויאל, מר קוט ומר עטיה), שברי שעל התובעים לשלמם לבנק הנתבע.

המחלוקת מתמצית בנשיאה בחלק משכ"ט ששילם הבנק למומחים מטעמו שערכו חוות דעת.

המומחה הגמולוג מר אמויאל קיבל תשלום בגין חוות דעתו מיום 4.5.14 (3,273 ₪) וכן קיבל (ביום 2.9.12) תשלום סכום של 11,051 ₪ בגין הערכת יהלומים שערך בחודש אוגוסט 2012. הערכה אחרונה זו נעשתה בגדרי הליכי מימוש משכון על היהלומים בלשכת ההוצל"פ (כאמור בסעיפים 1 – 3 לחוות הדעת). על כן, אין לקבל טענת הבנק כאילו מר אמויאל לא נדרש לפעולה כלשהי במסגרת הליכי ההוצל"פ. אין, אפוא, הצדקה לחייב התובעים בשכר טרחה זה (11,051 ₪), אשר לא היה קשור להליך דנן.

המומחה מטעם הבנק, הכלכלן פרופ' ביגר, קיבל שכר טרחה בשני תשלומים: ביום 26.5.14 שולם לו סכום של 36,364 ₪ וביום 26.8.15 שולם לו סכום של 12,727 ₪. התובעים מתנגדים לתשלום סכום זה, הואיל ושולם לאחר מתן פסק הדין (מיום 6.8.15), אלא שאין בסיס להתנגדותם. העיון בהוראת התשלום מלמד כי דרישת התשלום נעשתה ע"י פרופ' ביגר ביום 8.7.15, היינו: לפני מתן פסק הדין. משכך, סר הטעם להתנגדות התובעים. לפנים מן הנדרש, גם אם הייתה דרישת התשלום משוגרת לבנק הנתבע לאחר מתן פסק הדין, אין ללמוד מכך על העדר הזכאות להשבת הסכום ששולם. לא מועד הדרישה הוא הרלוונטי כי אם שאלת קיומו של קשר ענייני בין התשלום לבין ניהול ההליך. התובעים לא טענו להעדרו של קשר כאמור ודי גם בכך כדי לדחות עמדתם. שכר הטרחה ששולם לפרופ' ביגר מאושר במלואו.

המומחה מר אברמוב (שמאי מקרקעין) קיבל מן הבנק הנתבע שכר טרחה בסכום של 9,439 ₪ בגין חוות הדעת. התובעים טוענים כי הסכום שולם לו למעשה בגין הליך מימוש בית המגורים של התובע ואשתו, מימוש שנעשה בלשכת ההוצל"פ בשנת 2011, ואין לכך כל קשר להליך דנן, מה גם שחוות הדעת הנוכחית היא העתק של חוות הדעת משנת 2011, לה נוספו, בשנת 2014, תוספות אחדות לבקשת עו"ד זהבי (הכונס מטעם הבנק הנתבע). עמדת הבנק הנתבע לטענה זו הייתה כי לא היו דברים מעולם. השמאי אכן נתן חוות דעת בשנת 2011 אך שכר טרחתו שולם לו זה מכבר בגין חוות דעת זו. חוות הדעת הנוספת שערך בשנת 2014 אינה העתק של חוות הדעת משנת 2011, חרף הדמיון ביניהן. בהקשר זה, דעתי היא כי יש לחייב התובעים בחלק משכר הטרחה ששולם לשמאי, אך לא במלוא שכר הטרחה, שכן חוות הדעת בתיק דנן התבססה על חוות הדעת הקודמת, כפי שהעיד השמאי (עמ' 259 לפרוטוקול). אני מעמיד אפוא את הסכום שעל התובעים לשלם בגין חוות הדעת על 4,000 ₪, להיום.

כללו של דבר, אני מחייב התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבע את ההוצאות הבאות:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ