אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 33616-04-12 גדבאן(המנוח) ואח' נ' מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח'

ת"א 33616-04-12 גדבאן(המנוח) ואח' נ' מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח'

תאריך פרסום : 08/07/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
33616-04-12
01/07/2015
בפני השופטת:
שושנה פיינסוד-כהן

- נגד -
תובעים:
1. נוסראללה גדבאן (המנוח)
2. נבאל גדבאן

נתבעים:
1. מועצה אזורית ערבה תיכונה
2. משרד החינוך התרבות והספורט
3. רגאא נסאר
4. ראניה נסאר

החלטה
 

 

1.לפני בקשת התובעים להעברת נטל השכנוע על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (להלן: "הפקודה"), על פי הכלל "הדבר מדבר בעדו", ולחלופין מכוחו של סעיף 38 לפקודה- "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים".

 

2.המדובר בתביעת רשלנות בגין מותה המצער של ילדה בת שלוש שנים ותשעה חודשים (התובעת 1) תלמידה במעון יום שיקומי "אפאק" שבכפר עראבה, כתוצאה מחנק בשעת אכילת נקניקייה בלחמנייה (לעיל ולהלן: "התאונה"). אין מחלוקת, כי מדובר בילדה אשר סבלה, בין היתר, מקשיי בליעה.

 

3.לטענת התובעים, הם אינם יודעים ולא יכולים היו לדעת מהן הנסיבות אשר הובילו למותה הטראגי של הילדה, שכן הליווי והמעקב אחר התובעת היו בשליטת הנתבעות וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות התרשלו כלפיה מאשר עם המסקנה כי לא התרשלו כלפיה. לעניין "הידיעה" הנדרשת טוענים התובעים, כי הגם שידוע להם כי התובעת נחנקה מאכילת נקניקייה, לא ידועות להן נסיבות התרחשות התאונה. מאידך לנתבעות אשר נכחו במקום, קיימת הידיעה אודות נסיבות האירוע. לחלופין טוענים לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, אשר על פיו על הנתבעות הראיה כי התאונה לא נגרמה על ידי דבר מסוכן ו/או על ידי מוסד חינוך מסוכן ו/או על ידי פעילות מסוכנת שהנתבעות היו אחראיות עליה, כאשר לשיטת התובעים מותה של בתם ארע בעקבות מחנק ע"י חפץ מסוכן- נקניקייה. בנסיבות הספציפיות של המקרה בפרט מדובר בחפץ מסוכן ואף ממית.

 

4.טענות הנתבעות הנן כי ליבת המטען הראייתי הונחה זה מכבר בפני בית המשפט. המנוחה הועברה לטיפולם כשהיא עצמאית באכילתה ויחד עם זאת זכתה לטיפול מסור ואישי. את האוכל – נקניקייה בלחמנייה שלחה האם אשר היא הממונה על תזונת ביתה בגן הילדים, מבלי לחתוך אותה. הגננת חתכה את הנקניקייה למספר חתיכות ואת הלחמנייה חילקה לשני חלקים. כפי שעלה מן העדויות במשטרה, הסייעת ישבה עם הילדים במהלך הארוחה והשגיחה עליהם כל מהלכה, וישבה מול התובעת ומרגע שהבחינה בהתנהלות לא טבעית של המנוחה פנתה לאחות הגן והתחילה לטפל בתובעת. תיק המשטרה נסגר לאחר חקירה מקיפה של כל העובדים. התובעים לא צירפו כל הנחיה כתובה שבה ביקשו מן הגננות לחתוך את האוכל של התובעת ו/או להאכילה באופן פרטני ולא באופן עצמאי ואף לא הפנו לכל הנחיות של משרד החינוך הנוגעות להאכלת ילדים. בהתייחס לסעיף 41 לפקודת הנזיקין טוענות הנתבעות כי מדובר במקרה בו המסכת העובדתית מפורטת היטב ומובנת בכל הנוגע לנסיבות שהביאו לקרות הנזק ומכאן כי אין מקום להורות על היפוך נטל הראיה.

 

דיון

 

5.בפסיקה ובספרות קיימת אבחנה ביחס ל"נטל השכנוע" ו"חובת הראיה";

"כמו במישור הפלילי גם במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" (היא החובה מס' 1) לבין "חובת הראיה" (היא החובה מס' 2):

1) "נטל השכנוע"- מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו; כאשר אי עמידה בה- משמעה דחיית הטענות.

2) "חובת הראיה"- מבטאת חובה "נלווית", טפלה במהותה לחובה העיקרית. לעניינו של הנושא בנטל השכנוע, משמעה- החובה להביא ראיות להשמטת הבסיס, מתחת לכוחן של אלו שהובאו לחובתו, קרי: כנגדו; וזאת, במקום שאין הוא יכול לעשות כן באמצעות הראיות שהביא יריבו".  [יעקב קדמי, על הראיות (חלק רביעי) 1719-1720 תשע"א- 2009].

 

6.כב' השופט זילברטל ברע"א 1530/13 אדוארד גדלוב נ. הארגז- מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 5.5.2013) עמד על אבחנה זו. בנוסף, קבע כי ההכרעה בדבר העברת נטל השכנוע ונטל הראיה שמורה לסופם של ההליכים, ואין לה מקום בשלב מוקדם. כלשונו:

 

"עוד בהקשר זה, וחשוב לענייננו, יודגש, כי השאלה אם נטל השכנוע עבר מבעל דין אחד למשנהו (שכן התקיימו התנאים לחלותו של כלל מסוים שעניינו העברת נטל השכנוע אל הנתבע, כמו הכלל הידוע בשם "הדבר מדבר בעדו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, או נוכח קיומו של נזק ראייתי) יכולה להיות מוכרעת רק בסופו של המשפט, שכן היא מושפעת באופן ברור מן הראיות שפרשו הצדדים בפני בית המשפט וגם לא ניתן להכריע בה, במקרים רבים, בטרם התמונה הראייתית כולה תהא פרושה לנגד עיני בית המשפט. עניין זה נפסק לגבי סעיף 41 לפקודת הנזיקין עוד בפסק הדין המנחה בד"נ 4/69 נוימן נ' כהן פ"ד כד(2) 229, 262-261 (1970); וראו גם: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נ(1) 539, 560 (2002); ע"א 4152/03 חסונה נ' בית החולים ביקור חולים פ"ד נט(4) 727, 732 (2005).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ