אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 33528-02-11 בומנדיל ואח' נ' רשת שוקן בע"מ ואח'

ת"א 33528-02-11 בומנדיל ואח' נ' רשת שוקן בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 28/07/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
33528-02-11
19/08/2014
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
תובעים:
1. גיל איתן בומנדיל
2. רן אהרון בומנדיל

נתבעים:
1. רשת שוקן בע"מ
2. אמיר זוהר
3. גילה פייסחוב

פסק דין
 

 

לפני תביעה בגין לשון הרע.

 

התובעים טוענים כי הם חקלאים העוסקים בעיבוד חקלאי של שטחי קרקע באזור מושב גבעת ניל"י. הנתבעת 1 היא המוציאה לאור של המקומונים "כל זיכרון" ו"כל הפרדס", המופצים באזור זיכרון יעקב, בנימינה, גבעת עדה, אור עקיבא ויישובי הסביבה הסמוכה. הנתבע 2 הוא עורך ומוציא לאור במקומונים האמורים ואילו הנתבעת 3 הייתה כתבת של אותם מקומונים בזמנים הרלבנטיים לתובענה זו. לטענת התובעים הם קיבלו ביום 8/1/03 רישיונות לכריתה ולהעתקה של עצי אלון, זאת לצורך הכשרת קרקע לעיבוד חקלאי ונטיעת כרם. התובעים טוענים כי ביום 12/2/04 או בסמוך לכך פעלו בהתאם לרישיונות אשר ניתנו להם. התובעים טוענים כי ביום 15/2/04 התפרסמה כתבה במהדורת החדשות של הערוץ השני, בה הוצג התובע 2 כ"חקלאי שעקר את עצי האלון". עוד טוענים התובעים כי ביום 20/2/04 פורסמה בעיתון "כל הפרדס" כתבה פרי עטה של הנתבעת 3, שם תוארו התובעים כ"שודדי האלונים". התובעים טוענים כי הכתבה פורסמה בהבלטה וזכתה לקדימון בעמוד הראשי של העיתון וכן פורסמה אף בעיתון "כל זיכרון". גם שם כונו התובעים "שודדים". לטענת התובעים הפרסומים נעשו ימים ספורים לאחר פרסום כתבת הטלוויזיה ומשכך היה ברור לתושבי אזור מגוריהם של התובעים כי בתובעים עסקינן ומשכך מהווה הפרסום ב"כל זיכרון" וב"כל הפרדס" הוצאת לשון הרע. התובעים טוענים כי הנתבעים ידעו היטב כי התובעים אינם "שודדים" או "גנבים" והם אחראים יחד ולחוד לפרסומים המשמיצים. לטענת התובעים הפרסומים השפילו אותם וביזו אותם ומשכך הם זכאים, ללא הוכחת נזק, לפיצוי בסכום המרבי בסך 100,000 ₪ בגין כל פרסום. מאחר ומדובר בשני תובעים ובשני פרסומים הרי שהתובעים העמידו תביעתם ע"ס של 400,000 ₪.

 

הנתבעים טוענים מדובר בפרסום מיום 20/2/04 אשר אינו מאזכר כלל את שמם של התובעים והקורא הסביר אינו יכול לקשר כלל בינו לבין התובעים. יתרה מזו, התובענה הוגשה ביום 17/2/11, יומיים בלבד טרם תום תקופת ההתיישנות ולפיכך לא זו בלבד שננקט כאן שיהוי בלתי סביר, הרי שזה מאיין את טענת התובעים בדבר פגיעה מהפרסום נשוא התובענה. לטענת הנתבעים התובעים מיקדו תביעתם בביטוי "שוד" בלבד ואף זאת על רקע הטענה כי התובעים זוהו בעקבות כתבה בערוץ השני, אשר לנתבעים לא היה כל קשר לפרסומה. עוד טוענים הנתבעים כי נגרם להם נזק ראייתי הנובע מן העובדה כי התובענה הוגשה בחלוף כמעט שבע שנים ממועד הפרסום ולא נשמר ברשותם החומר הנוגע לפרסום. לטענתם אין המדובר בפרסום על פי חוק איסור לשון הרע וגם אם היה בו הוצאת לשון הרע, הרי שהוא חוסה בהגנה המצויה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע שכן הפרסום היה אמת, היה בו עניין ציבורי והוא לא חרג במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על פי חוק איסור לשון הרע. עוד טוענים הנתבעים כי הפרסום חוסה בגדר ההגנות המצויות בסעיף 15(2), 15(3), 15(4), 15(6)לחוק איסור לשון הרע. לטענתם, המדובר במעשה של מה בכך אשר אינו מהווה עילת תביעה בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע וסעיף 4 לפקנ"ז. הנתבעים טוענים כי התובעים כלל לא ניזוקו, מוכחש אף סכום הפיצויים הנדרש ומשכך עתרו הנתבעים לדחיית התובענה אשר הוגשה בידי התובעים.

 

דיון :

האם אכן מדובר בלשון הרע (כהגדרת סעיף 1 לחוק) ?

המדובר בפרסום כתבה בעיתונים המקומיים. בעיתון "כל הפרדס" הופיע קדימון שכותרתו "שודדי האלונים" ותוכנו "חקלאי מקומי עקר 30 עצי אלון משטח ציבורי והתכוון למכור אותם לגורמים פרטיים..." בגוף העיתון הופיעה כתבה אשר כותרתה "טיפול שורש" וכותרת המשנה מפרטת "חקלאי מגבעת נילי עקר 30 עצי אלון מאדמה ממשלתית ומכר אותם לגורמים פרטיים ...". עוד הופיעה בעתון "כל זיכרון" קדימון הנושא את הכותרת "שודדי האלונים" ותוכנו זהה לאשר נכתב ב"כל הפרדס" וכתבה אשר כותרתה "טיפול שורש" וזהה בתוכנה לכתבה אשר הופיעה בעיתון "כל הפרדס".

 

חוק איסור לשון הרע קובע כי לשון הרע הינה דבר אשר פרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם או לבזות אדם בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו או לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. המבחן בעניין זה הינו אובייקטיבי. האמירות מתפרשות בצורה אובייקטיבית ופירושן אינו תלוי לא בכוונת המפרסם ואף לא באופן בו הובן הפרסום בידי הנפגע.

 

ראה ע"א 1104/00 דוד אפל נ. איילה חסון פ"ד נו(2) 607..

 

לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה ודי בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה שכזו. בהתאם למבחן האובייקטיבי נבדקת מידת ההשפעה אשר יש לפרסום על ההערכה לה זוכה האדם בעיני הציבור.

 

ראה בע"א 334/89 מיכאלי נ. אלמוג פ"ד מו(5) 555

ע"א 89/04 נודלמן נ. שרנסקי (ניתן ביום 4/8/08).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ