אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 32939-01-10 אבו אלהווא ואח' נ' בית החולים מקאסד ואח'

ת"א 32939-01-10 אבו אלהווא ואח' נ' בית החולים מקאסד ואח'

תאריך פרסום : 02/04/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
32939-01-10
23/03/2015
בפני השופטת:
תמר בזק רפפורט

- נגד -
תובעים:
1. סונדס אבו אלהווא
2. עולא אבו אלהווא
3. אחמד אבו אלהוא

עו"ד עודד בריק
נתבעים:
1. בית החולים מקאסד
2. מדינת ישראל – משרד הבריאות (ניתן פסק דין ביום 13.12.11)

עו"ד מוסא עותמאן
פסק דין


  


הצדדים הסמיכוני לפסוק בתובענה זו לפשרה, כאמור בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. 

רקע

מדובר בתביעה של קטינה והוריה. הקטינה נולדה ביום 14.6.02 בבית החולים מקאסד שבהר הזיתים, בלידה קיסרית, כאשר אמה היתה בשבוע 31 להריונה. האם היתה בת 22 בעת הלידה. היה זה הריונה הרביעי (בעברה שתי הפלות ספונטניות), לידה שניה בניתוח קיסרי. בבית בן בריא. ההורים בני דודים.

הקטינה נולדה במשקל , ולאחר לידתה אושפזה במשך 20 יום במעקב סב-לידתי ביחידה לטיפול נמרץ ילודים. בהמשך אובחנה כסובלת משיתוק מוחין עם אלמנטים של ספסטיות והיפוטוניה, כאשר הפגיעה העיקרית היא בגפיים התחתונות. כן אובחנו פיגור שכלי בינוני, מיקרוצפליה ופזילה. בחוות הדעת מתואר, כי בשנים האחרונות מתניידת הקטינה בעזרת סדים והליכון אחורי, וזקוקה לעזרה בפעולות היום-יום.

עיקרי המחלוקת בעניין קיומה של אחריות

לטענת התובעים, פגיעתה של הקטינה נגרמה כתוצאה מהחלטת בית החולים ליילד את אם הקטינה בשבוע 31 להיריונה, והפגיעה הינה חלק מנזקי הפגות. לטענת המומחה מטעמם, לא היה מקום ליילד את האם לידה מוקדמת במצבה, בשל מיעוט מי שפיר, כאשר העובר לא הראה סימני מצוקה. התובעים מייחסים את שיתוק המוחין שממנו סובלת הקטינה לשבוע ההיריון המוקדם שבו נולדה.

עמדת מומחי נתבע 1 היא, כי מיעוט מי שפיר, כשלעצמו, מלמד על מצוקת עובר כרונית ומשקף תת חמצון מתמשך. כמות מי השפיר שנמדדה פעמיים אצל אם התובעת הייתה באחוזון 2.5 ובמצב כזה יש ככלל תחלואה ותמותה סב לידתית מוגברת. לכך הצטרפו חסר בתנועות העובר והסתיידות של השליה. בתנאים אלה, כך נטען, עדיף היה ליילד את העובר בשבוע 31 מאשר להמשיך את ההיריון עם הסיכונים הגוברים הכרוכים בכך. הוסף, כי אפשר שהתובעת נפגעה מן הפגות, אך אי אפשר להתעלם מן הרקע התורשתי של ההורים, ויתכן שמצבה נגרם כתוצאה מהקשר הגנטי ביניהם (בני דודים מדרגה ראשונה). עוד נטען, כי הנזק לקטינה נגרם בשל זיהום ווגינלי בחיידק גרדנרלה.

לכך משיבים התובעים, כי טענות נתבע 1, אודות פיגור שכלי כתוצאה מקשר גנטי בין ההורים, אינן מבוססות וכי מדובר בהשערה בעלמא. כך גם הטענה בדבר זיהום – בהעדר כל עדות לדלקת בנרתיק או בקרומים, שעה שליולדת לא היה חום ומי השפיר יצאו צלולים ונקיים, ללא כל אינדיקציה לתהליך דלקתי משמעותי, לא ניתן לבסס טענה בדבר תהליך כזה כסיבת הפגיעה בתובעת. העדות היחידה היא לזיהוי החיידק בנרתיק, בדיעבד, ואין די בכך כדי לשמש בסיס לקביעה, כי הפגיעה בתובעת הינה בגין החיידק, או כי הימצאות החיידק חייבה לידה מוקדמת כפי שנעשתה. אשר לטענה כי בנוסף למיעוט מי השפיר מדובר גם בהסתיידות שליה ובחסר בתנועות עובר – לכך משיב המומחה מטעם התובעים, כי תהליך של הסתיידות שליה מתרחש בהריונות רבים, ואיננו מלמד על מצוקה. בנוסף, לא נבדקו תנועות עובר, והעדות על חוסר בתנועות אינו אלא מפי האם, אשר דבריה אינם יכולים לשמש בסיס לקביעת פרופיל פיזיקלי ולהערכת ההצדקה ללידה מוקדמת.

עיקרי המחלוקת בעניין שיעור הנזק

שיעור הנכות הרפואית המשוקלל, על פי המומחה מטעם התובעים, הוא 93.7%; שיעור הנכות הרפואית המשוקלל, על פי המומחה מטעם נתבע 1, פרופ' קרמר, הוא 82.5%, ואילו על פי המומחית מטעם נתבע 1 פרופ' שגיא, עומדת הנכות הנוירולוגית על 72%. לטענת התובעים, נוכח הפיגור והנכות הפיזית, שיעור הגריעה מכושר השתכרות הוא 100%. הלכה למעשה, המומחים השיקומיים משני הצדדים מסכימים, כי התובעת לא תוכל לכלכל את עצמה, אלא לכל היותר תעבוד במסגרת מוגנת. כמו כן, אין חולק כי נחוצה לה עזרה של ממש בפעולות היום יום.

בעניין תוחלת חיים – ד"ר לנדה, מומחית בתחום השיקום מטעם נתבע 1, מעריכה את תוחלת חייה של הקטינה ב- 58 שנים נוספות לאחר מועד חוות דעתה, אז הייתה הקטינה כבת 12. כלומר, עד גיל 70. ד"ר ברזנר, המומחה בתחום השיקום מטעם התובעים, איננו צופה כל קיצור בתוחלת חיים.

סיכום

כעולה מן האמור, הקטינה פגועה מאוד, ונזקה מסתכם בסכומים ניכרים, הן בשל הפגיעה בכושר השתכרות, והן בשל הצרכים המיוחדים בהינתן מצבה. אף לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, מדובר בסכומים ניכרים. באשר לאחריות – בפי התובעים טענות רציניות בדבר קיומה של אחריות, אך גם טענות ההגנה של הנתבעים ממשיות.

על רקע אלה, ומשהסמיכוני הצדדים לפסוק ביניהם לפשרה, ולאחר ששקלתי את הסיכוים והסיכונים שלפתחו של כל צד, מחייבת אני את נתבע 1 לשלם לתובעים סך 1,475,000 ₪. סכום זה כולל שכר טרחת עו"ד והוצאות. הוראות בדבר חלוקת הסכום בין הקטינה להוריה תינתנה אחר שתוגש בקשה בענין השקעת הכספים, וזאת עד ליום 17.4.15. לפי שעה יופקד הסכום בחשבון נאמנות. בהעדר תשתית משפטית לפטור מתשלום תוספת אגרה, לא ראיתי מקום להורות בעניין זה.

 

התיק יובא בפניי ביום 18.4.15.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ