התובע הגיש תביעה כספית בענייני מקרקעין על סכום של 650,000 ₪.
טענת התובע פשוטה יחסית.
לטענתו רכש משני הנתבעים שטח של 17.650 מ"ר בחלקה נשוא כתב התביעה ואולם בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ה"פ שמספרה 956/04 קיבל בפועל אך ורק שטח של 9.145 מ"ר , כלומר הפסיד שטח של 8.5 מ"ר מהחלקה אשר עבורה שילם לנתבעים את מלוא התמורה.
התביעה עניינה לקבל מהנתבעים חזרה את מחיר השטח של 8.5 מ"ר לפי ערכו בשוק.
שמאי המקרקעין חסאן חזאם משפרעם אשר חוות דעתו הוגשה על ידי התובע ואשר לא נחקר וגם אל הוגשה חוות דעת נגדית או נעשתה התייחסות לחוות דעת זו בסיכומים, העריך בחוות דעתו מיום 01.10.10 כי שווי דונם אחד בחלקה הנדונה הוא בסך 27,000 דולר נכון למועד עריכת חוות הדעת. למעשה, זהו הנתון היחידי העומד בפני בימ"ש היה ותתקבל התביעה. לא הוגש כל נתון אחר או נעשה ניסיון לסתור את הנתון האמור בחוות דעת נגדית ולכן, חוות דעת זו תחייב לצורכי מתן פסק דין.
בכתב התביעה מתאר התובע את מסכת ההתנהלות מול הנתבעים והעובדה, כי הם הפרו את הבטחתם להעביר את החלקה הנדונה על שמם בטאבו, הגם שקיבלו את מלוא התמורה עבור החלקה.
לטענתו, התרשלו הנתבעים בבדיקת כשרות זכויותיו של מר חאמד חוג'יראת, אשר מכר להם את החלקה.
מתוארת השתלשלות עובדתית ארוכה וגלגולי עסקאות המכר השונות שנעשו בחלקה הנדונה בין צדדים שונים ומרובים.
לבסוף, התובע יחד עם גב' פרייברג הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 956/04) ובו ביקשו להצהיר, כי הם זכאים להרשם כבעלים בחלקה הנדונה.
לאחר הגשת תביעתם, נטען על ידי אדם בשם מוחמד מוסטפא זערורה, כי אין לתובעים זכויות בחלקה הנדונה כיוון שהוא רכש את הזכויות בה ממר חוג'את חאמד עוד לפני שמר חוג'יראת מכר את הזכויות לנתבעים והוא הצטרף לתביעה כצד לה. לאחר צירופו טען מר חוג'יראת, כי הנתבעים ומר זערורה לא השלימו את מחיר החלקה הנדונה. תיק זה הסתיים בהמלצת בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין לפיו קיבל התובע אך ורק שטח של 9.145 מ"ר. יש לציין וזו עובדה חשובה מאוד כי בפועל הנתבעים לא היו שותפים להסכם הפשרה ולפסק הדין כלל.
סיכומי התובע
בסיכומיו טוען התובע, כי דין התביעה להתקבל, שכן גרסתו של אביו של התובע אשר הוא זה שלמעשה היה אחראי לביצוע העסקה היתה עקבית, אמינה וקוהרנטית.
גרסת הנתבע מס' 2 ( להלן: - "עבוד") עמדה בניגוד לגרסת הנתבע 1 (להלן:- "בשותי") וכן בניגוד לגרסתו כפי שנמסרה בהליכים קודמים ואף סתרה את עדות רואה החשבון נמורה שהעיד מטעמו.
התובע מפנה לתצהירים קודמים שהגיש עבוד במסגרת המרצת פתיחה מס' 412/00 בת.א. 589/01. בתצהירים קודמים טען עבוד, כי נתן אמון בבשותי וכי שילם 65,000 ₪ אשר נפרעו וכי לא היה בקשר כלל עם עורך הדין אבו רחמה אשר היה אחראי לעסקה (עו"ד אבו רחמה לא העיד בבימ"ש), על פי הנטען שם משלא ראה התקדמות בנושא הקרקע ביקש את כספו בחזרה.
לעומת זאת בתצהירו בהליך זה מציין עבוד, כי חתם הסכם מכר עם חוג'יראת וגם בחקירתו בבית המשפט מאשר כי חתם על הסכם מכר זה באיטליז של בשותי וזאת בנוכחות עו"ד אבו רחמה (עמוד 35 לפרוטוקול שורה 18).
בהמשך הכחיש עבוד, כי חתם על ההסכם עם חוג'יראת (עמוד 35 לפרוטוקול שורה 24-25) והכחשה זו הינה בניגוד לדברים שאמר קודם לכן גם בתצהירו וגם העד שהובא מטעמו נמורה העיד כי עבוד אמר לו שרכש את הקרקע מחוג'יראת.
בהמשך, טען בעסקת הרכישה מול חוגי'ראת כי חתימתו זויפה. (יש לציין בהקשר זה כי עבוד הגיש חוות דעת של המומחית בתחום הגרפולוגיה איה שוחט).
התובע מפנה לכך, כי עבוד הוא איש עסקים ובעלים של חברה שמעסיק 40-50 עובדים וכי הוא מעיד כי חתם על המסמך בלא שקרא אותו, דבר שאין לתת בו אמון שכן כיצד אדם מוסר עשרות אלפי שקלים לטובת רכישת קרקע בלי לקרוא את המסמך עליו הוא חותם.
רואה החשבון עמורה העיד, כי עבוד אמר לו כי רכש את הקרקע מחוג'יראת. עדות המצטרפת לעדות בשותי אשר העיד כי הקרקע נרכשה בהסכם הרכישה מול חוג'יראת, אשר דיווח כדין לרשות המיסים. ניתן איפוא לקבוע כי הנתבעים בשותי ועבוד רכשו את הקרקע מחוגי'ראת והיו בעלים של מחצית הקרקע כל אחד מהם.
עבוד טוען, כי מכר את חלקו לבשותי ולכן בשותי הוא זה שצריך לחוב לבדו מול התובע אלא שגרסה זו לא עומדת מול תצהיר קודם, שם לא טען כי מכר את חלקו לבשותי אלא טען בלבד, כי ביקש את כספו בחזרה. הוא העיד באופן מפורש, כי ידע כי המסמך עליו חתם לטענתו בפני עו"ד נמורה היה יפוי כח בלתי חוזר ולא הסכם המכר.
המסקנה העולה מגרסתו, כי חתם על יפוי כח בלתי חוזר על מנת שבשותי יוכל למכור את הקרקע (על שתי המחציות שלה) וכל עוד קיבל את כספו לא עניין אותו כלל למי תמכר הקרקע.
כאשר קיבל עבוד דרישת תשלום מס ממסוי מקרקעין בהליכי עיקול בגין העסקה לא פעל לביטול הדרישות הכספיות, תוך טענה כי למעשה יצא מהעסקה, אלא שילם אותה במלואה. כך השיב בעמוד 37 שורות 3-6:
"שילמת את המס? כן. לא הגשתי תביעה שיחזירו לי את הכסף. הגשתי תלונה במשטרה. חוץ מזה לא עשית כלום.
ש. הגשת בקשה לרשות המיסים שאומר שלא עשית את העסקה הזו?
ת. אני לא מבין בזה".
זאת ועוד, כאשר נתבע עבוד בהליכים הנוגעים לעסקת המכר וניהל את ההליכים באמצעות עו"ד איראני, שוב בחר שלא להגיש תביעה להשבת הכספים או לבטל את העסקה. הגרסה כי אדם "מתנדב" לשם מס עבור עסקה שטוען, כי לא עשה או לחילופין יצא ממנה, בלא שהוא מודיע לרשויות המס כי הוא משלם על לא עוול בכפו, אינה סבירה. כן לא סביר שכאשר כבר נתבע הגיע לבית משפט לעניינים משפטיים, לא יפעל לבטול העסקה.
הוגשה תלונה בגין זיוף מסמך, אך עבוד אינו מכחיש כי חתם על יפוי כח והותיר את הפרטים פתוחים.
זאת ועוד, אילו עבוד קיבל מבשותי את חלקו בסכום ששולם, דהיינו בשותי העביר לו את חלקו בסכום, היה מגיש נגדו הודעת צד ג' בתיק זה, דבר שלא נעשה על ידו.
עבוד טוען בחוסר סבירות קיצוני, כי לאחר שרכשו הוא ובשותי את הקרקע מחוגי'ראת בסכום של 65,000 ₪ לאדם, תוך פחות משנה רכש ממנו בשותי את מחצית הקרקע שלו בסכום של 80,000 ₪.
לא סביר שבשותי אשר גם מכחיש זאת היה מוכן לשלם סכום של 80,000 ₪ לעבוד על מנת לרכוש את מחצית הקרקע כאשר ידוע לו כי חודשים ספורים לפני כן מחצית הקרקע נרכשה ב- 15,000 ₪ פחות.
גרסתו של עבוד אינה סבירה ואין בה הגיון כלכלי ועסקי.
מאחר שעבוד חתם על יפוי בלתי חוזר לטובת בשותי ולאור סתירות קיצוניות בגרסאותיו כפי שהפנה אליו התובע יש לקבל את הטענה כי יפוי הכח ניתן כדין ואומת כדין. התובע היה רשאי להסתמך על המסמכים שהוצגו לו ולרכוש את הקרקע באמצעות בשותי.
בשותי פעל בהתאם להסכמה עם עבוד ומכר את הקרקע לתובע. הנתבעים התעשרו בקבלת סכום כסף המתייחס לחלקת קרקע גדולה מזה שבפועל קיבל התובע לבעלותו ומשכך הם צריכים להשיב לו את הסכומים שקיבלו וזאת על פי חוות דעת של המומחה מטעם התובע, השמאי, חסאן חזאם.
סיכומי הנתבע 1
הנתבע מס' 1 (בשותי) מאשר בסיכומיו, כי הוא ועבוד מכרו לתובע בחלקים שווים את מלוא זכויות המקרקעין נשוא התביעה בשטח כולל של 17.645 מ"ר אך בסופו של דבר לאחר שהתובע התפשר בהליך משפטי אחר בהמרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי בחיפה הוא קיבל שטח קטן ב- 8.5 מ"ר למרות שהוא שילם את מלוא התמורה על השטח הכולל. בשותי מצידו מודה בחובת תשלום הפרש כלשהו לעומת עבוד המכחיש בתוקף את מחוייבותו לשלם בגין הפרש השטחים בטענה כי לא מכר ולא היה צד לכל עסקה עם התובע. הנתבע 1 מפנה לכך כי בניגוד לטענותיו של עבוד הרי בהליך המרצת הפתיחה 956/04 בבית המשפט המחוזי בחיפה שבו תבע התובע עם גב' פרייברג סעד הצהרתי ביחס לבעלות במקרקעין נשוא התביעה, היה עבוד בשלב הראשון, צד להליך כעולה מכתב התביעה שצורף ואף היה מיוצג בתיק זה הגם לטענתו מעולם לא הסכים לפשרה שהוצעה על ידי בית המשפט. בשותי מכחיש , כי רכש את חלקו של עבוד וכי עבוד בעצמו מכר את חלקו לתובע, טענה שמעולם לא הועלתה בפני רשויות המס. גרסתו כפי שעלתה בתצהיר עדות ראשית ובעדותו היתה, כי הקניה של חלקת האדמה נעשתה ביחד עם עבוד, "הוא חצי ואני חצי דרך עו"ד רמזי משפרעם והוא טיפל באדמה לפנינו שקנינו אותה כל אחד לקח חצי ושילם את החצי שלו"
עם זאת בשותי טוען כי משלא היה חלק להסכם הפשרה שהגיע אליו התובע בתיק 956/04 ומשהתובע בחר לחתום על הסכם פשרה זה תוך ויתור על חלק מהחלקה שנרכשה על ידו מעבוד ובשותי, אין לו אלא להלין על עצמו.
בשותי טוען כי אין לתת אמון בעדותו של עבוד לאור סתירות רבות העולות בעדותו. ביחס לסכומים שהוצגו המבטאים לטענת עבוד, סכומים ששולמו לבשותי בגין חלקו של עבוד בחלקה, טוען בשותי כי בכלל מדובר בעסקה אחרת שהיתה ביניהם של רכישת רכב מרצדס שלטענתו, גם בעסקה זו, נעקץ לדבריו על ידי מר עבוד.
העד נמורה ששימש כרואה חשבון של עבוד ובשותי ושניהם הודיעו לו, על-פי עדותו, כי רכשו את המקרקעין וכי עבוד פנה אליו והודיע על רצונו למכור את חלקו לאחר ששניהם הסתכסכו ובשותי הסכים ל רכוש את המחצית של עבוד וכי הוא בכתב ידו מילא את פרטי המוכר ופרטי המקרקעין ובעצמו מסר את השיקים לעבוד וכי עבוד מכר את המקרקעין באופן אישי לבשותי. אך יפוי הכח שהוצג בפני העד היה יפוי כח בלתי חוזר לצד ג' ולא לטובת בשותי באופן אישי וזאת בנגוד להצהרתו של העד נמורה בדבר מכירה באופן אישי לבשותי בלבד מעבוד. העד רצה אולי לעשות טוב לשני לקוחות שלו אך לא זכר מה המחיר או התמורה ששולמה על ידי בשותי.
העד רואה חשבון במקצועו לא ראה מן הנכון לציין את המכירה הנטענת עם בשותי, על מי חובת תשלום המס נופלת. העד חיזק את טענת בשותי כי מי שהציע לו לרכוש את המקרקעין הינו עבוד ולא ההיפך כפי שעבוד ניסה לטעון והוא הצהיר כי בשותי היה משאיר אצלו שיקים פתוחים. משכך, אין זו גרסה אמינה ואינה אמיתית של עד בעל עניין ואין לקבלה.
לחלופין, בשותי טוען כי משהוכח שעבוד נתן לו יפוי כח פתוח ואף ציין כי זה לפקודתו, הרי יש כאן הרשאה לשלוח לעשות בשמו פעולה משפטית כנגד צד שלישי.
לסיכום:
בשותי טוען כי אין התובע זכאי לקבל את מלוא סכום תביעתו וכי יש לייחס לתובע אשם תורם בכך שהסכים לקבל שטח פחות ממה שרכש בלי ליידע את הנתבעים או לקבל הסכמתם ו/או עמדתם.
עוד יש לציין כי בכתבה ההגנה, ביחס לשאלת אשם תורם, נטענו טענות רבות על ידי הנתבע 1, שלא הופיעו בסיכומים ומתייחסים לעסקה הנדונה. כך מציין בשותי כי אביו של התובע, עסק במסחר ומקרקעין – עובדה שגם הוכחה בחקירתו הנגדית. הנ"ל רכש את הקרקע כאשר הוא יודע את מצבה המשפטי של החלקה ועל כך שזכויות טרם הועברו לנתבעים.
בשותי מפנה לסעיף 3 וסעיף 12 להסכם מיום 22.02.96. כך קובע סעיף 3:
"הקונה מאשר בזאת כי ראה בדק את הממכר בעיני קונה, ידוע לו מצבו העובדתי, החוקי וכן אצל הרשויות הנוגעות בדבר בכלל ואצל וועדת התכנון המחוזית בנצרת, ו/או בעכו בפרט והינו מוותר בזאת על כל ברירת דין, חוק או מנהג, או הסכם מטעם או חובה שהם".
ובסעיף 12 נאמר:
"הקונה מצהיר כי ידוע לו כי החלקה עדיין רשומה על שם בעלים קודמים והחלק של המוכר טרם נרשם על שמו וכי הוסבר לו כל המצב אשר צריך לעשות לצורך העברת בהעלות בחלקה הנ"ל לשמו והוא מסכים לקנות את החלקה הנ"ל לפי מצבה הנוכחי".
עניינים שכאלה ראויים להלקח בחשבון לעניין אשמו התורם של התובע.
סיכומי הנתבע 2
בניגוד לנתבע מס' 1 אשר מודה, כי דין התביעה להתקבל אם כי לא במלוא הסכום הנתבע, הרי הנתבע מס' 2 (עבוד) טוען כי דין התביעה להדחות.
ראשית אציין כי הנתבע 2 העל הטענות רבות להתיישנות התביעה ובעניין זה, ניתנה החלטה ארוכה ומנומקת מיום 28.04.14 ובמהלכו נדחתה טענת ההתיישנות. יש לראות החלטה זו כחלק אינטגרלי מפסק הדין.
להלן מקצת טענות הנתבע 2:
1. הסכם מכר המקרקעין ויפוי הכח הנוטריוני הבלתי חוזר החתומים לטענת התובע על ידי עבוד הם מסמכים מזויפים ולא נחתמו על ידו. להוכחת זיוף מסמכי היסוד הגיש הנ"ל כראיה חוות דעת של מומחית בתחום בדיקת המסמכים והשוואת כתבי היד הגב' איה שוחט מיום 1.2.16 אשר קבעה בחוות דעתה שהנתבע לא חתם על המסמכים האמורים כאשר התובע, או הנתבע 1 לא הגישו הגיש חוות דעת מומחה לסתור את ממצאי אותה חוות דעת ואף לא ביקשו לחקור את המומחית בחקירה נגדית בבית המשפט.
2. התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה, זנח את רוב טענותיו שעלו בכתב התביעה והראיה שהגיש סיכומים חלקיים בהם לא חזר על אותן טענות ו/או עילות תביעה נוספות.
3. עבוד מודה, כי רכש עם בשותי ממר חוג'יראת חאמד את הזכויות בחלקה נשוא כתב התביעה. תקופה קצרה לאחר רכישת אותה חלקה, מסתכסכים הנתבעים ועבוד סיים את היחסים העסקיים שהיו לו עם בשותי ולכן הציע למכור לו את חלקו בחלקה. בשותי הסכים וההצעה נעשתה בתיווכו של רואה החשבון של שני הנתבעים, מר מישל נמורה. הנ"ל היה עד לעסקת מכירת זכויות עבוד בחלקה (במחציתה לבשותי) והמכירה נעשתה באמצעות חתימה על יפוי כח בלתי חוזר לטובת בשותי בפני רואה חשבון נמורה. בגין רכישת התמורה שולם סכום של 80,000 ₪ בשיקים דחויים. בכך למעשה ניתק כל קשר בין עבוד ובין החלקה. עבוד לא הכיר את התובע או את אביו. לא ניהל איתם כל מו"מ למכירת מחצית החלקה, לא נפגש עמם ולא חתם איתם על כל הסכם. הסכם המכר שלפיו טוען התובע, כי הוא רכש את מחצית החלקה עם עבוד הינו הסכם מזויף שלא חתום על ידו. גם אביו של התובע בחקירתו הודה, כי עבוד לא חתם על מסמכי העסקה בפניו ובפני התובע. הוא טען כי נפגש עמו פעם אחת כדי לתקן שיק ששילם לו על חשבון התמורה אולם התברר, כי טענה זו אינה נכונה ואין לה כל בסיס מאחר ובהסכם המכר נכתב כי התמורה שולמה במזומן. עבוד מדגיש כי הסכם המכר, יפוי הכח הנוטריוני וההצהרה למס שבח נבדקו על ידי המומחית לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד גב' איה שוחט. הנ"ל השוותה את החתימות עם חתימות נכונות ואותנטיות של עבוד והכינה חוות דעת מומחה שעל פי החתימות במסמכי היסוד לא נחתמו על ידי מר ג'ובראן עבוד.
עוד הסיקה המומחית כי החתימה על הסכם המכר שבמחלוקת מיום 11.8.96 אשר סומנה על ידה באות "ו" בחוות הדעת הושתלה במסמך ההסכם בדרך של פוטו מונטאז' (הרכבה צילומית או בדרך של סריקה), חוות דעת זו לא נסתרה, לא הוגשה חוות דעת נגדית והנ"ל גם לא נחקרה על חוות דעת בבימ"ש.
4. האם יכול יפוי הכח הראשון עליו חתם עבוד בפני רואה החשבון נמורה להוות תחליף למסמכי היסוד המזויפים או להוות מצג כלפי התובע אשר מחייב את מר עבוד. התשובה לשאלה זו לטענת עבוד היא שלילית מהסיבות הבאות:
א. התובע בעצמו היה מודע שאין ליפוי הכח הראשון (בהעדר אמות החתימה בפני עורך דין או נוטריון) כל תוקף משפטי ובשל מודעות זו דרש התובע כתנאי לעריכת עסקת המכר שעבוד יחתום על מסמכי יסוד לרבות הסכם מכר ויפוי כח בלתי חוזר אחר בפני נוטריון. כך בסעיף 14 לכתב התביעה נטען כי אביו של התובע פנה לעבוד וביקש ממנו שיחתום על יפוי כח בלתי חוזר בפני נוטריון ובו יצויין שמו של התובע כרוכש זכויותיו של הנתבע 2 בחלקה הנדונה ולאחר שיחתום על יפוי כח בשאר המסמכים הדרושים לרבות הסכם המכר, תומצא התמורה המוסכמת. נסיונו הרב של אביו של התובע בעסקאות נדל"ן הביאה לכך שסירב לערוך את העסקה או לשלם תמורה מבלי שעבוד יחתום על מסמכי היסוד, דבר המהווה הודאה מצד התובע לכך שאותו יפוי כח ראשון לא היווה תחליף להסכמים בכתב על פי חוק המקרקעין.
ב. התובע עצמו לא העלה טענות הנוגעות ליפוי הכח הראשון בצורה מפורשת ו/או הוכיח אותה ואף זנח עניין זה בסיכומיו בכתב, משמע אותו יפוי כח אין לו תוקף משפטי ואינו יכול להוות מצב או התחייבות כלשהי מצד עבוד כלפי התובע.
ג. אותו יפוי כח לא אומת על ידי עו"ד ולא על ידי נוטריון. מדובר בטופס סטנדרטי של יפוי כח בלתי חוזר שהונפק על ידי עורכי הדין ושבו מולאו שני פרטים בלבד, שם החותם וזהוי הנכס. חסרים זהות הרוכש תמורת המכר, זהות מיופה הכח, היקף שיעור החלקים במקרקעין המעורבים.
לסיכום -
תביעתו של התובע מבוססת על מסמכים בכתב מזויפים שלא נחתמו מעולם על ידי עבוד ולכן מתמוטטת העילה החוזית עליה הוא מבסס את תביעתו. מסמכים אחרים שהוצגו לבית המשפט אינם יכולים להוות מצג מחייב מטעם התובע כלפי עבוד. לעניין טענות נוספות כמו עשיית עושר ולא במשפט או הפרת חובה חקוקה, טענות אלה נזנחו למעשה בסיכומי התובע ומשכך דין התביעה כנגד עבוד להדחות תוך חיוב בהוצאות.
דיון והכרעה:
לאחר שעברתי את כתבי הטענות, על המסמכים ש צורפו, על סיכומי הצדדים, על פרוטוקולי בימ"ש בה נחקרו במספר ישיבות עדים הכוללים את אביו של התובע , שני הנתבעים ורואה החשבון נמורה, עיינתי בחוות דעתו של השמאי חסאם חזאן מטעם התובע ושל הגב' איה שוחט, מטעם הנתבע 2,אשר חוות הדעת מטעמם הוגשו בהסכמה, ללא חקירות – אני נותן בזאת את פסק דיני.
דין התביעה להתקבל אך בחלקה בלבד וזאת כנגד שני הנתבעים , היינו הן הנתבע 1 מר בשותי והן הנתבע 2 עבוד.
להלן נימוקיי והסבריי:
1.אין חולק כי התובע רכש ואני נותן אמון כי הרכישה היתה משני הנתבעים ולא מהנתבע 1 בלבד, שטח של 17.650 מ"ר בחלקה נשוא כתב התביעה. הוכח כי על עסקה זו שולם התובע תמורה מלאה.
2.חלקה זו לא נרשמה על שם הנתבעים, בין השאר, לאור קיומם של עסקאות נוגדות ולאור העובדה שמר חוג'יראת שמכר לנתבעים את השטח, מכר אותו גם לאדם אחר בשם מוחמד מוסטפא זערורה.
3.בנסיבות אלה פנה התובע אשר רכש את החלקה יחד עם הגב' פרייברג, שעם משפחתה היה מיודד על פי תצהיר אביו של התובע והם ביקשו בהמרצת פתיחה שמספרה 956/04 בבית משפט המחוזי בחיפה, פסק דין הצהרתי, לפיו הוא בעלים בחלקה נשוא כתב התביעה. יש לציין כי על העסקה שילם התובע את מלוא המס כנדרש.
4.במסגרת המרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי בחיפה, שאליו שותף היה כפי הנראה בוודאות הנתבע 1, ולא ברור אם גם הנתבע 2 – הגיעו הצדדים להסדר פשרה אליו לא היו שותפים שני הנתבעים הנוכחיים, למרות שלפי הבנתי, היו צריכים להיות חלק מהסדר הפשרה, ומכל מקום, לא הוזכרו כלל בהסדר הפשרה או ניתנה להם האפשרות להביע עמדה או התייחסות כצדדים רלוונטיים להליך ולפיו קיבל התובע שטח של 9.145 מ' בלבד. כלומר, למעשה, הפסיד בעלות על שטח של 8.5 מ"ר מהחלקה.
5.התובע באמצעות בא כוחו, הסביר, כי מעולם לא ויתר על השטח האמור והניח כי יוכל לתובע תמורה כספית אם לא יקבל פיזית את השטח עליו שילם. הסבר זה יכול להתקבל אך עצם סיום התיק בדרך שבה הסתיים ומבלי להתייחס כלל לעמדת הנתבעים, יש בו בפרוש טעם לפגם ומהווה בפרוש רשלנות תורמת משמעותית מצדו של שהתובע שצריכה להלקח בחשבון. על כן, הגם שדין התביעה להתקבל, כפי שיובהר בהמשך, יש לקבל את עמדת הנתבע 1 בסיכומיו. הנ"ל מודה בחבותו, דהיינו כי יש לפצות את התובע, אך ציין כי יש לפסוק רשלנות תורמת לעניין סיום ההליך בדרך בה הסתיים ומבלי שניתנה לנתבעים האפשרות להגיב על ההסדר בבימ"ש המחוזי בחיפה. אני סבור שאין מקום לפסוק על הסכום הנתבע הפרשי הצמדה וריבית לאור האמור לעיל.
יצויין כי אני דוחה כל טענה שנשמעה, לפיה היה בהסדר זה כדי לסגור את הדרך מפני התובע מלתבוע תביעה כספית בגין שטח שלמעשה לא קיבל בבית המשפט המחוזי בחיפה.
יש להוסיף בשאלת הרשלנות התורמת את העובדה כי העסקה נעשתה על ידי אבי התובע, שהוכח כי היה בקיא היטב בהליכים של קניה ומכירה של מקרקעין, מתוך עיסוקו והיה צריך להיות מודע היטב למצב החלקה, דהיינו שהיא אינה רשומה על שם הנתבעים ויש בה סיכונים, לרבות אפשרות קיומן של עסקאות נוגדות, כפי שאכן הוכח בנסיבות המקרה.
6.התביעה הוגשה על סכום של 650,000 ₪ נכון ליום הגשתה, המבטא את הסכום של 8 וחצי דונם על בסיס הערכת השמאי מטעם התובע, חסאן חזאם, אר כאמור העריך שווי של דונם בשפרעם בסכום של 27,000 דולר. עמדה האפשרות לנתבעים להגיש חוות דעת נגדית, או אף לחקור את השמאי, אך הם בחרו שלא לעשות כן, ואף נמנעו בסיכומיהם מלהתייחס לחוות הדעת, משכך זהו הנתון היחידי שקיים ויש לקבלו.
7.בשים לב למסכת העובדתית ולרשלנות התורמת, כפי שציינתי, אני סבור שיש להפחית מסך של 650,000 ₪ שנתבעו 35% רשלנות תורמת וזו נראית הפחתה סבירה בעיניי בנסיבות העניין והתוצאה איפוא שדין התביעה להתקבל בחלקה.
אני פוסק אפוא לתובע סך של 455,000 ₪ לאחר ההפחתה של רשלנות תורמת. החלטתי להימנע מלהוסיף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוות הדעת השמאי חזאם ולהסתפק בתוצאה האמורה ובחיוב הכספי האמור, בין השאר לאור התנהלות והתנהגותו של התובע בכל הקשור לניהול ההליך בבימ"ש המחוזי בחיפה בתיק 956/04 . לסכום זה יש להוסיף 12% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן הוצאות ויציאות המשפט, הכוללות עלות חוות הדעת של השמאי חסאם חזאן כנגד קבלה, וכן אגרות בימ"ש ושכר טרחת עדים.
8.לאחר שמיעת הראיות בתיק - אני בדעה שיש להטיל את החיוב הכספי על שני הנתבעים, ולא רק על הנתבע 1 בשותי, שהודה בחבותו. טענותיו של הנתבע 2, עבוד, כי יצא מן העסקה, לא מכר מעולם לתובע את הקרקע, כי מסמכי היסוד מזוייפים וכי יפוי הכח לבשותי למכור את חלקו אינו תקף משפטית – נדחים על ידי. להלן נימוקיי.
א.לגבי הנתבע 1 בשותי, אין מחלוקת, כאמור, כי הנ"ל מכר את חלקו בקרקע לתובע וקיבל עליה תמורה. הוא מודה בכך, אך טוען להפחתה של רשלנות תורמת, עמדה שהתקבלה על דעתי. הנתבע 1 בשותי, נמצא ביריבות בתיק זה עם הנתבע 2, עבוד ולמעשה, מדובר בגרסאות הפוכות. דהיינו, עבוד טוען כי קיבל מבשותי סך של 80,000 ₪ בגין חלקו במחצית החלקה, לאחר שרכש אותה ב- 65,000 ₪.
בנסיבות אלה היה מתבקש כי עבוד יגיש הודעת צד ג' כנגד בשותי – דבר שלא נעשה על ידו. בנוסף, לא סביר בעיניי לאחר ששמעתי את העלויות כי בשותי יהיה מוכן לשלם לעבוד סך של 80,000 ₪, כאשר לפני חודשים ספורים בלבד, נרכשה החלקה בסכום של 65,000 ₪. לא ניתן כל הסבר מדוע יוותר בשותי על 15,000 ₪ בזמן קצר כל כך.
ב.עבוד לא הותיר רושם אמין וגם גרסתו היתה בשלבים שונים בחקירתו הנגדית בבית המשפט בלתי סבירה. ראשית, הנ"ל טען לכל אורך הדרך כי אין לחייבו בדבר ובין השאר, טען להתיישנות, טענה שכאמור נדחתה בהחלטה מנומקת. הוא סתר את עצמו ביחס לטענות הנוגעות לזיוף מסמכי היסוד, שעה שהיה נכון לקבל את עמדות מי מהצדדים בשלב מסויים ורק בשלב מאוחר יותר טען לזיוף המסמכים וצירף אף חוות דעת של הגרפולוגית איה שוחט. נכון שהגרפולוגית לא נחקרה אך לא ניתן הסבר לסתירות שבגרסת מר עבוד, ביחס למסמכי היסוד בנוגע לחתימות.
הצדדים מפרטים בסיכומים בהרחבה את הסתירות בגרסת עבוד ולא אחזור על טיעוניהם רק אציין שהסבריו במהלך חקירתו הנגדית, לא היו סבירים כלל ואותן דוגמאות.
1.הנ"ל לא יכול היה להסביר מדוע לא ביקש את ביטול העסקה או התכחש לה מול רשויות המס אשר פנו אליו. להיפך, הנ"ל שילם את המס בגין העסקה ללא כל הסתייגות והסבריו בעניין לא היו סבירים. העובדה שפנה למשטרה והגיש תלונה, אין בה כדי לשנות את עצם תשלום המס ללא כל מחאה.
2.הנתבע 2 כפי הוברר בבימ"ש מנהל עסק רב של מספר עובדים. הטענות שלפיהן הוא אינו מבין דבר, אינו ידוע על מה הוא חותם ושאר הסבריו, לא היו סבירים.
3. הנתבע 2 היה מיוצג במסגרת הליכים שונים וניתנה לו האפשרות לטעון את כל טענותיו לרבות לגבי זיוף המסמכים (באמצעות עו"ד אירני שייצג אותו, חרף זאת לא עשה דבר).
4.איני נותן אמון כי בשותי שילם לו סך של 80,000 ₪ בגין יציאה מתוך העסקה האמורה וסביר יותר כי מדובר היה בעסקה שנעשתה ביניהם על בסיס המרצדס.
5.הסבריו של רו"ח נמורה לא היו סבירים בלשון המעטה, ועדותו שהיתה אמורה לתמוך בעדות עבוד, לא התקבלה כלל על דעתי והיו בה סתירות ובקיעים רבים. מכל מקום, יפוי הכח אליו נעשתה התייחסות רבה בסיכומים הנו יפוי כח שבמהלכו ניתנה האפשרות על ידי עבוד לבשותי למכור את החלקה גם בשמו לתובע והנ"ל תקף משפטית על פי העובדות והראיות שהוצגו לי.
מכל המקובץ לעיל, אני מקבל את התביעה באופן הבא:
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 455,000 ₪ בצירוף 12% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן שיפוי בגין האגרות ששולמו ובתוספת הוצאות ויציאות המשפט, הכוללות עלות חוות דעתו של השמאי חסאם חזאן כנגד קבלה.
סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.
