אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 32682-06-16 בניטה ואח' נ' בנק המזרחי טפחות בעמ

ת"א 32682-06-16 בניטה ואח' נ' בנק המזרחי טפחות בעמ

תאריך פרסום : 03/04/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
32682-06-16
30/03/2017
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
מבקשים:
בנק המזרחי טפחות בעמ
משיבים:
1. יעקב בניטה
2. טובה בניטה

החלטה

1. בפניי תביעה לסעדים שונים (הצהרתיים, כספיים). בנק מזרחי טפחות בע"מ, הוא הנתבע, העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות. עניינה של החלטה זו בטענה האמורה.

2. בכתב התביעה, טוענים התובעים כי נטלו מן הבנק הלוואות משכנתא למימון מגורי המשפחה. על פי הטענה, חובם של התובעים לבנק, לשיטת הבנק, עמד בעת הגשת התביעה על סך של יותר מ – 750,000 ₪. התובעים טוענים, כי חוב זה מחולק בין 7 הלוואות שהבנק רשם על שמם בשנת 2003, למרות שלא נטלו אותן מעולם. על פי הנטען, מדובר בהלוואות פיקטיביות. נטען בהקשר זה, כי הבנק מעולם לא הציג לתובעים את מסמכי ההלוואות.

3. עוד טוענים התובעים, כי בחשבונותיהם בבנק חסרים כספים ששילמו במהלך השנים, בסכום כולל של 422,000 ₪ (הכולל שערוך על בסיס ריבית פיגורים), או 186,000 ₪ (הכולל שיערוך על בסיס ריבית ההלוואות). בכתב התביעה מפורטות בהקשר זה טענות לתשלומים שעשו התובעים, כאשר לטענתם הבנק זקף לזכותם חלק קטן מן התשלום, באופן שנוצר פער של 40,040 ₪ (נומינלי). התשלומים האמורים נעשו, על פי הטענה, בשנים 1996 ו - 2000.

4. עוד נטען, כי הבנק לא פעל על פי הוראות של ועדה בינמשרדית לפי חוק הלוואות לדיור תשנ"ב – 1992, והפר חובות גילוי ואיסור הטעייה המוטלות עליו. לטענת התובעים, הוראת הוועדה ניתנה בשנת 2000, בהמשך לבקשתם. בהקשר זה נטען כי הבנק החתים את התובעים על מסמכים, בלא קשר להחלטת הוועדה, והמשיך לפעול ללא יישום של החלטת הוועדה.

5. הסעדים העיקריים המבוקשים הם הצהרות או צווים בדבר ביטול המשכנתא וההלוואות, והשבה הדדית של כל הכספים ששולמו בין הצדדים. לחלופין, עותרים התובעים לאכיפת הסכמי ההלוואות הרלוונטיים, תוך התחשבות בכל הסכומים ששילמו, וביטול כל החיובים הפסולים שאינם כדין וכהסכם. בנוסף, עותרים התובעים לפיצויים על הנזקים החמורים שנגרמו להם לטענתם בשל הפרות הבנק.

6. בכתב ההגנה, העלה הבנק טענת התיישנות. לטענתו, כל האירועים והעילות נשוא התביעה מתייחסים לאירועים מהשנים 1996 – 2003. על פי הטענה, הפעולות שנעשו בשנת 2003 היו על פי בקשה של התובעים עצמם. הבנק טוען, כי התובעים היו יכולים וחייבים לבדוק בשנת 2003, לאחר השינוי שנעשה בהלוואה והארכת תקופתה, את כל הכרוך בתנאים של החזר ההלוואה לבנק. לטענתו, הם יכלו לדעת מהו גובה ההחזר החודשי. נטען, כי סכומי ההחזר החודשיים הופחתו עקב השינוי, ובנסיבות אלה התובעים מושתקים מהעלות טענה כי לא ידעו בשנת 2003 על השינוי.

7. אשר לתשלומים שלגביהם טוענים התובעים לטעות, טענת הבנק היא כי התובעים ידעו, או היה עליהם לדעת, על הדבר, בזמן אמת. הודגש כי התובעים קיבלו כל שנה דו"ח שנתי על יתרת החוב, והם מנועים מלטעון כי לא ידעו על גובה החוב שלהם לבנק, לשיטת הבנק. הם גם היו בקשר רציף עם הבנק ועובדיו במשך ניהולו של תיק מימוש המשכנתא (שהחל בשנת 1999).

8. בתשובתם לטענת ההתיישנות, מעלים התובעים טענות לתחולתם של סעיפים 7 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 (השעיית מירוץ התיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע); סעיף 8 (התיישנות שלא מדעת); וסעיף 9 (הודאה בקיום זכות). כן טוענים התובעים, כי טענת ההתיישנות לא פורטה במידה מספקת, ולא הוברר מה עילות התביעה או הזכויות הנתונות לשיטת הבנק להתיישנות.

9. לעניין סעיף 7 הנ"ל, מפנים התובעים לכך שרק בשנת 2011 נסגר תיק המימוש בהוצאה לפועל, ובוטל האיום בפינוי בשל יתרת חובה נטענת של 3 מיליון ₪. התובעים טוענים כי לא ידעו, ולא יכלו לדעת, על כך שהיתרה האמורה שגויה בעליל, ולא יכלו להעלות על הדעת לנקוט הליכים נגד הבנק עד סגירת התיק. התובעים מוסיפים רק בשנת 2015 קיבלו מסמכים שדרשו מן הבנק. על פי הנטען, המסמכים הוסתרו מהם, וללא המסמכים, לא יכלו לנקוט בהליך כלשהו.

10. טענה זו משליכה גם על טענות התובעים לתחולת סעיף 8 הנ"ל. בהקשר זה התובעים טוענים כי רק בינואר 2015 נודעו להם העובדות הנוגעות לאי זיכוי ההלוואות בסכומים נכונים; העמדת ההלוואות הפיקטיביות בלא שגולו לתובעים הנתונים הרלוונטיים לפרעונן; כי במשך השנים דרשו מסמכים מן הבנק ונענו בהתחמקות.

11. בתגובה שהגיש, טוען הבנק כי התובעים היו יכולים לעמוד על הזיכוי שבוצע בפועל על ידי בדיקה פשוטה של דפי החשבון. בנסיבות אלה, עולה כי קיימת מחלוקת עובדתית בשאלת המידע שהיה בפני התובעים, או שהיה יכול להיות בפניהם, בנקודות הזמן הרלוונטיות. במחלוקת זו, אין מקום להכריע עתה, כי אם לאחר בירור העניין. הוא הדין בטענת הבנק, כי התובעים היו יכולים לדעת על הטעות שנפלה לטענתם בסכומים שזוכו, כאשר הוגשה נגדם תביעת פיגורים בשנת 1997.

12. במאמר מוסגר אעיר, כי הצדדים חלוקים בשאלת תחולתו של תיקון שנעשה בסעיף 7 האמור על העניין שבפניי. הואיל וממילא יש צורך בבירור של העובדות הנוגעות לעניין, אין מקום להכרעה בסוגיה זו, אשר לגביה לא הונחה תשתית נורמטיבית מלאה.

13. עוד טוען הבנק בתגובתו, כי ניתן לקבוע כבר עתה כי התובעים ידעו, או יכלו לדעת, והיו חייבים לבדוק בשנת 2003, לאחר ביצוע השינוי בהלוואות, את כל הכרוך בתנאים החדשים להחזר ההלוואה לבנק. הבנק מפנה בהקשר זה לכך שמשנת 1999 היו התובעים צד להליך של מימוש משכון. הוא גם מפנה לעמוד 240 לנספחים לכתב התביעה, ממנו עולה שינוי חד בסכום ההחזר בשנת 2003 (מ - 4,178 ₪ ל - 1829 ₪).

14. ברם, גם כאן ישנה מחלוקת עובדתית, שכן הבנק טוען שהשינוי האמור נעשה על פי בקשה של התובעים, והתובעים טוענים כי העניין הוסתר מפניהם. בהקשר זה, לא נעלם מעיני, כי במכתב הבנק מיום 21.12.16 צוטטו דברים של התובע, אותם כתב על פי הטענה באוקטובר 2013, שם ציין כי בעבר נזקק לפריסה בשל תקופות קשות שעבר מבחינה כלכלית. דברים אלה מתיישבים, לכאורה, יותר עם טענות הבנק לעניין זה. עם זאת, אין מקום להכרעה סופית בעניין, בטרם בירור.

15. לעניין סעיף 9, טוענים התובעים להודאה של הבנק בזכויותיהם, בשורה של מסמכים מטעם הבנק.

16. פירוט פעולות של הבנק (2014) שצורף כנספח א' לחוות דעת מטעמם, ממנו עולה, לטענתם, הודאה בכתב בדבר אי זיכוי הלוואות התובעים בסכומים שהפקידו בבנק. פירוט הפעולות הוא תיעוד עובדתי של הזיכויים שנעשו הלכה למעשה. עם זאת, נפסק כי "הנתבע אינו חייב להודות בזכותו הקונקרטית של התובע לסעד מסוים לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ודי לו שיודה בעובדות המבססות את זכותו הקונקרטית של התובע" (עא 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (19.4.12), בפסקה 30 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית). בשלב זה, לא ניתנה לטענה זו תשובה ברורה מטעם הבנק. במצב זה, יש בפי התובעים טענה ראויה לבירור לעניין זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ