אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 32503-10-15

ת"א 32503-10-15

תאריך פרסום : 27/07/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
32503-10-15
22/07/2016
בפני הרשמת:
יהלום בלהה

- נגד -
תובעים:
פלוני
נתבעת:
צבא ההגנה לישראל משרד הבטחון
החלטה

1.לפני בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, מכוח תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

2.התובעים המתגוררים בחוסאן, תושבי הרשות הפלשתינאית.

3.על פי הנטען בכתב התביעה המנוח, חמאמרה יוסף (להלן: "המנוח"), מצא את מותו ביום 23.7.14 עת היה מצוי בפתח חנותו וזאת מפגיעת כדור בחזהו, שנורה מאש חיילי צה"ל (להלן:"האירוע"). לטענת יורשיו של המנוח רשלנותה המוחלטת של הנתבעת היא שהביאה למותו של המנוח בטרם עת.

4.הנתבעת חולקת על אחריותה לנזקי התובע, ומכאן בקשתה להורות על הפקדת ערובה. לדידה, גם אם יוכח שנגרם נזק לתובעים ושנזק זה נגרם עקב פעולות כוחות הביטחון, הרי שמדובר ב"פעולה מלחמתית", כהגדרת מונח זה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב - 1592 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים"). לטענת הנתבעת, האירוע התרחש בעיצומו של מבצע "צוק איתן" שהתנהל ברצועת עזה באותה העת, ובסמוך לאחר מציאת גופות שלושת הנערים ז"ל מגוש עציון שנחטפו ונרצחו על ידי מחבלים מתנועת החמא"ס. מכאן שהמצב הביטחוני באיו"ש היה טעון, מורכב ומסוכן מאוד ובעיקרו התאפיין באירועי לחימה רבים אשר סיכנו באופן תדיר את חיי הלוחמים בשטח. מדובר בהפרות סדר קשות ביותר ואלימות בהם לקחו חלק עשרות רבות של מתפרעים שיידו אבנים, זרקו בקבוקי תבערה וירו באופן מאסיבי זיקוקים לעבר כוחות הביטחון תוך יצירת סיכון ממשי ומיידי לחיי הלוחמים. בנסיבות אלה, ומחשש מיידי וממשי לחייהם, עשו הלוחמים שימוש ברימוני גז והלם, כדורי גומי, ובמקרים ספורים בירי בהתאם להוראות פתיחה באש.

5.הנתבעת ביקשה בבקשתה להפקדת ערובה, כי בית המשפט יורה לתובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בשיעור ריאלי. הנתבעת נימקה בקשתה בטעם שהתובעים הם תושבי הרשות הפלשתינית וככל הידוע לה אין בבעלותם נכסים בתחום המדינה, על כן, אם תידחה תביעתם וייפסקו הוצאות לזכותה, יקשה עליה מאוד להיפרע מהתובעים. עוד נטען, כי סיכויי התביעה קלושים היות ולנתבעת קמה הגנה של פעולה מלחמתית.

6.בספרו של ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 900, נאמר לעניין מקום מגוריו של התובע, כי אחד משני המקרים העיקריים בהם מוטלת ערובה, הינו כאשר התובע אינו תושב ישראל והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו.

7.לעניין זה, יש להתייחס לתושב הרשות הפלסטינאית כאל "תושב חוץ" (ר' בר"ע

(י – ם) 3279/98 טאהה אבו חלימה ונביל נסר נ' המאגר הישראלי תק – מח (54) 550, וכן ת.א. 1330/96 עיזבון אחלייל נ' מ"י, טרם פורסם).

8.כיום אין אפשרות לאכיפה ישירה של פסקי דין ישראליים באזור הרשות הפלסטינאית, מאחר שלא קיימת תשתית מנגנונית המאפשרת גביית הוצאות או פסקי דין שנפסקו על ידי בתי משפט בישראל לזכות תושבי ישראל.

9.לאור עובדה זו, ברי כי קיים קושי מהותי בגביית הוצאות מהתובעים אם יחויבו בהן (ר' המ' 22527/95 מ"י נ' שומאן, טרם פורסם), נראה שיש לחשש הנתבעת כי אם תזכה בהוצאות תתקשה לגבות את אשר מגיע לה, על מה שתסמוך.

10.יחד עם זאת, עובדת היות התובעים תושבי האזור אין בה, לבדה, כדי להוביל למסקנה כי יש לחייבם בהפקדת ערובה. מקום מושבם של התובעים הינו אך אחד השיקולים אותם בוחן בית המשפט. בנוסף, יבחן בית המשפט את סיכויי התביעה, ומצבם הכלכלי של התובעים והשלכתו על האינטרסים של הצדדים שניהם (ר' בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח, (פורסם במאגרים משפטיים).

11.על כפות המאזניים ניצבות, זו מול זו, שתי זכויות בסיסיות, האחת - זכות חוקתית לגישה לערכאות ולהליך הוגן, השנייה – זכות קניינית להחזר הוצאות.

12.הכלל הבסיסי הוא כי אין לערום קשיים בדרך גישתו של התובע אל בית המשפט. כך נפסק ברע"א 544/89 , אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה".

13.התובעים לא הגיש תצהיר בנוגע למצבם הכלכלי ולא פרטו את מצב נכסיהם, הכנסותיהם והוצאותיהם. כל שטענו היה כי איבדו את ראש המשפחה ומכאן יש להסיק לעניין חוסר יכולתם הכלכלית. כפועל יוצא מדברים אלו לא אדרש לנושא מצבם הכלכלי.

14. באשר לסיכויי התביעה. הנתבעת כופרת באחריותה לנזקי התובע וטוענת כי כוחות הביטחון היו נתונים לסכנת חיים, הירי היה הכרחי וככל שיוכרע כי המנוח נפגע באירוע הרי שעומדת לנתבעת חסינות שכן האירוע התרחש המהלך "פעילות מלחמתית".

15.טענת התובעים היא כי סיכויי התביעה הינם גבוהים ואין די בטענותיה הכלליות של הנתבעת, בטרם תהיה למדינה תשתית ראייתית להוכחת עמדתה או טענותיה. לטענת התובעים, רשלנותם המוחלטת של כוחות צה"ל היא שהביאה למותו של המנוח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ