אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 31807-02-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בוכהיים ואח'

ת"א 31807-02-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בוכהיים ואח'

תאריך פרסום : 04/09/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
31807-02-16
29/08/2017
בפני השופט:
אמיר ויצנבליט

- נגד -
התובעת:
כלל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד אברהם יוסף
עו"ד מאור יחיאל
הנתבעים:
1. דב בוכהיים
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

עו"ד אמיר עזר
עו"ד משה רבי
עו"ד אריק הלפר
פסק דין
 

 

1.לפניי תביעה על סך 188,982 ש"ח שעילתה נזק רכוש שנגרם לרכב בעקבות תאונת דרכים. תאונת הדרכים אירעה בין רכב שבוטח על-ידי התובעת לבין רכב שבו נהג הנתבע 1 ושבוטח על-ידי הנתבעת 2. בתביעה מתעוררות שתי סוגיות. הסוגיה הראשונה היא באשר לאחריות לתאונה. לעניין זה אין מחלוקת כי הנתבע 1 נושא באשם לקרות התאונה, והשאלה היא האם יש לייחס אשם תורם לנהג מצד התובעת. הסוגיה השניה והמורכבת יותר היא האם קיים לנתבע 1 כיסוי ביטוחי מטעם הנתבעת 2. זאת, לאור העובדה שבעת התאונה לא החזיק הנתבע 1 רישיון נהיגה בתוקף במשך למעלה משנים-עשר חודשים, כפי שמורה הפוליסה.

 

חלק ראשון: האחריות לתאונה

 

2.כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 1, מר דב בוכהיים, נושא באחריות לנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה (עמ' 4 שורות 5-4, עמ' 8 שורות 13-12 לפרוטוקול). המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בסוגיית האשם התורם. בסוגיית האחריות לתאונה העידו מטעם התובעת הנהג ברכב שבוטח על-ידיה (להלן – נהג התובעת ורכב התובעת), וכן נוסע נוסף ברכב התובעת. מטעם הנתבעים העיד בנושא זה הנתבע 1.

 

3.תאונת הדרכים התרחשה בכביש החוף בערב ראש השנה, יום 13.9.2015. רכב התובעת הוא רכב פרטי מסוג מרצדס. הנתבע 1 נהג במשאית. שני הרכבים נסעו בכביש צפונה לכיוון חיפה. בכביש שני נתיבים בכיוון הנסיעה שבו התרחשה התאונה. הנתבע 1 נסע במשאיתו בנתיב הימני מבין השניים, ונהג התובעת נסע בנתיב השמאלי. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 1 בלם עקב בלימת רכב שנסע לפני המשאית, ובתוך כך סטה לנתיב השמאלי. הנתבע 1 הודה שלא שמר מרחק מהרכב שלפניו (עמ' 8 שורה 13 לפרוטוקול). אלא שכאן מתפצלות גרסאות הצדדים. גרסתו של נהג התובעת וכן של הנוסע שישב לצידו היא כי המשאית סטתה שמאלה ופגעה תחילה בחלק הימני-אחורי של רכב התובעת, והמשיכה "לגלח" את רכב התובעת עד לחלקו הימני-קדמי. נהג התובעת והנוסע הנוסף העידו שהבחינו במשאית מגיחה מאחור ומצד ימין. עקב פגיעת המשאית הוטח רכב התובעת בגדר הפרדה שהייתה משמאל. דומה שאין צורך להרחיב מילים על כך שבאימוץ גרסה זו, אין מקום לייחס אשם תורם לנהג התובעת.

 

4.גרסת הנתבע 1 שונה. לגרסתו, כשהרכב שנסע לפניו בלם, הוא בלם את משאיתו ועצר כשהוא פוגע קלות ברכב שלפניו. לדבריו, לאחר עצירת המשאית חלקה הקדמי אומנם בלט לנתיב השמאלי. אולם, לגרסת הנתבע 1 בעת שהמשאית הייתה במצב של עצירה התנגש בה רכב התובעת, כשההתנגשות הייתה בכיוון ההפוך: למן החלק הימני-קדמי של רכב התובעת ועד לחלק הימני-אחורי שלו. בנסיבות אלו סבורים הנתבעים כי לנהג התובעת אשם תורם להתרחשות התאונה, שכן הוא יכול היה לבלום או לסטות עם רכבו וכך להימנע מהפגיעה במשאית.

 

5.לאחר ששקלתי בדבר, דעתי היא שלא הונחה בפניי תשתית לקבוע שלנהג התובעת אשם תורם להתרחשות התאונה, וזאת אף אם נאמץ את גרסת הנתבע 1. גם תחת ההנחה שמקבלים את גרסת הנתבע 1, אין בידי לקבוע כי נהג התובעת יכול היה לבלום את רכבו או לסטות לכיוון כלשהו וכך למנוע את התאונה. מדובר בכביש מהיר, ונהג התובעת העיד כי למיטב זכרונו נסע במהירות של 90 או 100 קמ"ש (עמ' 6 שורות 3-2 לפרוטוקול). הנתבע 1 העיד כי למן הרגע שבו עצר וסטה לנתיב השמאלי ועד קרות התאונה חלפו כ-4-3 שניות (עמ' 8 שורות 23-20 לפרוטוקול), ולאחר מכן הוסיף כי התאונה כולה התרחשה כמאורע אחד (שם, שורות 25-24). בנסיבות אלו, אף בהנחה שמאמצים את גרסת הנתבע 1 לאופן שבו התרחשה התאונה, לא הוצגה בפניי תשתית שעל בסיסה ניתן לקבוע שבפרק זמן קצר זה יכול היה נהג התובעת להימנע מהתנגשות הרכבים. זאת ועוד, לא מצאתי פגם בכך שנהג התובעת נסע בנתיב השמאלי. על-פי העדויות שנשמעו, באותה עת (ערב ראש השנה, כאמור) נסעו בכביש הרבה רכבים באופן שאינו מקים פסול בדבר (עמ' 6 שורה 36 עד עמ' 7 שורה 5, ועמ' 8 שורה 5 לפרוטוקול; וראו תקנה 47(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה)).

 

6.למעלה מן הנדרש אציין כי לא מצאתי שיש במסמך בכתב יד שעליו חתם הנתבע 1 סמוך לאחר קרות התאונה ושבו רשם כי הוא אשם בהתרחשותה, כדי להוות תימוכין לכאן או לכאן (מוצג מ/2). במסמך זה נרשם על-ידי הנתבע 1 שהוא אשם בתאונה, אולם לאו דווקא עולה מכך הודאה שלו בהעדר אשם תורם מצד נהג התובעת. אולם גם תחת הנחה זו, כאמור לא הוכח אשם תורם מצד נהג התובעת.

 

בנוסף, אשר לתמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת, יש להודות שקיים טעם בטענת התובעת שלפיה כיוון תלישת הכנף הימנית-קדמית של הרכב תומך בפגיעה מאחור לפנים באופן המחזק את גרסת נהג התובעת. עם זאת, אינני רואה צורך לקבוע בכך מסמרות נוכח התוצאה שאליה הגעתי שלפיה ממילא לא הוצבה בפניי תשתית לקבוע קיומו של אשם תורם מצידו.

 

7.המסקנה מן האמור לעיל היא שיש לייחס לנתבע 1 את מלוא האחריות לקרות התאונה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ