אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 31669-02-10 זנגריה ואח' נ' להתיישבות חקלאית שיתופית ואח'

ת"א 31669-02-10 זנגריה ואח' נ' להתיישבות חקלאית שיתופית ואח'

תאריך פרסום : 11/05/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום צפת
31669-02-10
16/12/2014
בפני השופט:
דניאל קירס

- נגד -
התובעת:
עזיזה זנגריה
עו"ד יניב נשיא
הנתבעיםצד ג':
1. מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ קורין ואח'
2. זאב הרמן קובי בן צבי נגדעווד זנגריה יניב נשיא

עו"ד קורין ואח'
עו"ד קובי בן צבי
החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

2.מדובר בתיק נזקי גוף, אשר טופל, לפני שהועבר לטיפולו של מותב זה, בידי מותבים קודמים. הדיון בשאלת החבות פוצל מהדיון בשאלת הנזק. ביום 10.11.2013 נתן מותב קודם החלטה בענין החבות (אשר נשאה כותרת "פסק דין (חלקי) בענין החבות"). ביום 29.12.2013 הגיש הנתבע 2 ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי. התיק הועבר לטיפולו של מותב זה. ביום 25.6.2014 נתתי פסק דין בתיק (קרי - קבעתי בענין הנזק). ביום 13.7.2014 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' כהן) כי ערעורו של הנתבע 2 על ההחלטה בנושא החבות צריך היה להידרש כערעור ברשות ולא כפי שהוגש. צוין, כי עם השלמת פסק הדין, פתוחה הדרך לערעור על כל פסק הדין, ובזכות. בית המשפט המחוזי הציע למחוק את הערעור וכי יוגש ערעור כהלכתו על פסק הדין כולו. הנתבע 2 הודיע לבית המשפט המחוזי כי בכוונתו למצות את ההליכים מול בית משפט קמא, על ידי הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, וכי בהתאם יגיש ערעור כהלכתו על פסק הדין כולו. מכאן הבקשה שבפני.

3.אקדים ואציין כי הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל, נוכח הסיבה שגרמה לכך שבא כוחו דאז של הנתבע 2, עו"ד קובי בן צבי, לא התייצב לדיון ההוכחות שהתקיים בשאלת החבות. ביום 25.10.2012 קבע בית המשפט את מועד הדיון להוכחות בנושא החבות – 9.6.2013. כחודש לפני הדיון הנזכר (ביום 11.5.2013) הגיש הנתבע 2 בקשה, בין היתר לדחיית מועד הדיון. עו"ד בן צבי טען כי יום הדיון הוא תאריך הלידה המשוער של אשתו. עו"ד בן צבי צירף לבקשתו אסמכתא מבית החולים שערי צדק (אשר נערכה, לפי הרשום בה, מספר ימים קודם לכן), בה נרשם כי תאריך הלידה המשוער הוא יום הדיון עצמו – 9.6.2013. כן הודיע עו"ד בן צבי כי הנתבע 2, קשיש חולה סרטן אשר עבר באותם ימים טיפולי כימותרפיה, לא יכול לנכוח בעצמו בדיון (צורפה לבקשה גם אסמכתא בענין טיפול הכימותרפיה לנתבע 2). בהחלטה מיום 13.5.2013 דחה בית המשפט את הבקשה לדחות את הדיון. ביום 30.5.2013 הגיש עו"ד בן צבי בקשה ל"עיון חוזר" אשר נדחתה אף היא. ביום 6.6.2013 הגיש עו"ד בן צבי הודעה ובקשה בהן הודיע כי לא יוכל להתייצב לדיון בצפת ביום בו אמורה רעייתו ללדת בירושלים, תוך ציון, בין היתר, כי הואיל ומדובר בטיפול משפטי פרו בונו אין אפשרות שעורך דין אחר יתייצב במקומו. בנסיבות, ביקש עו"ד בן צבי בשם הנתבע 2 להורות על הגשת סיכומים ומתן פסק דין על בסיס המסמכים בתיק, תוך שמירת כל זכויותיו לערעור כולל על החלטות הביניים לדחות את הבקשות בענין מועד הדיון. בית המשפט קבע, כי אין בדחיית מועד שמיעת הראיות עקב מצבו הבריאותי של הנתבע 2 כדי להוות טעם לדחיית הדיון, שהרי אין בדחייה כזו כדי להבטיח התייצבותו לישיבה נדחית. עו"ד בן צבי והנתבע 2 לא התייצבו לדיון. בית המשפט קיים את דיון ההוכחות בנושא החבות, ולאחר הגשת סיכומים (לרבות בידי הנתבע 2), נתן ביום 10.11.2013 את החלטתו הנזכרת בנושא החבות, בה נקבע, לגבי הנתבע 2, כי הנתבע 2 חב כלפי התובעת בגין מלוא נזקיה בגין התאונה מושא התביעה; בהודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע 2 נקבע כי מנהל העבודה (שהוא בעלה של התובעת) מחויב לשלם לנתבע 2 40% מכל תשלום פיצוי אותו יחויב הנתבע 2 לשלם לתובעת, ככל שיחויב.

4.כפי שכבר צוין, ביום 29.12.2013 הגיש הנתבע 2 ערעור על ההחלטה בנושא החבות שניתנה לאחר הדיון שאליו לא התייצב הנתבע 2 בנסיבות שתוארו לעיל. הנתבע 2 לא הגיש באותה עת בקשה לבטל את ההחלטה בענין החבות. הבקשה הוגשה לאחר שהתיק הועבר לטיפולו של מותב זה, אשר אף נתן פסק דין בתיק (ולאחר שערעור על ההחלטה בענין החבות נמחק). הבקשה לא הוגשה במועד – לא במועד להגשת בקשה לביטול ההחלטה בענין החבות, ואף לא במועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בנסיבות הענין, הגם שלא התבקשה ארכה להגשת הבקשה, אני מאריך את המועד להגשתה עד המועד שבו הוגשה.

5.לדעתי סיבת אי-התייצבותו של עו"ד בן צבי לדיון ההוכחות בנושא החבות מצדיקה ביטול ההחלטה בנושא החבות. פסקה ו' לנוהל 1-10 של נשיאת בית המשפט העליון "טיפול בבקשות לדחיית מועדי דיון", שהיה בתוקף בתקופה הרלוונטית, קבעה: "נסיבות יוצאות דופן וחריגות, כגון לידה... עשויות להוות בדרך כלל נימוק מוצדק לדחיית מועד הדיון, ובלבד שלא ניתן היה להיערך לקראתן מראש ולמצוא פתרון סביר שיאפשר את קיום הדיון כולו או חלקו (לרבות על-ידי בא-כוח אחר)" (יצוין כי פסקה ה' לנוהל החדש של נשיא בית המשפט העליון 1-14 "נוהל טיפול בבקשות לשינוי מועדי דיון", אשר נכנס לתוקף ביום 18.5.2014 קובע כי "בכל בקשה לשינוי מועד דיון שביסודה נסיבות אישיות של בעל דין או בא-כוחו, יבחן בית המשפט האם ניתן היה להיערך מראש, ואם ניתן היה למצוא פתרון סביר שיאפשר את קיום הדיון במלואו או בחלקו. כך למשל, על ידי מילוי מקומו של בא-כוח בעל הדין על ידי עורך דין אחר. מטבע הדברים, נסיבות אישיות חריגות, שאינן צפויות מראש, עשויות להוות נימוק מוצדק לשינוי מועד הדיון").

ככלל, לידה – צפויה (למצער לאם) חודשים רבים לפני התרחשותה. אך קביעה מראש של מועדה של לידה טבעית אינה בגדר מידע מדויק. דומה כי לא אחרוג מגבולות הידיעה השיפוטית כשאומר כי גם כאשר מועד תחילת ההריון ידוע, לידה יכולה להתרחש אף שבועות לפני או לאחר 40 שבועות. כפי שטען עו"ד בן צבי בבקשתו לדחות את מועד דיון ההוכחות בנושא החבות, המועד של דיון ההוכחות בנושא החבות נקבע כ-8 חודשים מראש, ובאותו שלב, מועד הלידה העתידית לא היה ידוע. פנייתו של עו"ד בן צבי לדחיית הדיון לקראת הלידה גם לא היתה בגדר מחטף ברגע האחרון. כפי שכבר צוין, עו"ד בן צבי פנה לבית המשפט כחודש לפני הדיון בבקשתו לדחות את מועד הדיון, וזאת תוך צירוף אסמכתא רפואית אשר הצביעה על כך שיום הדיון הוא-הוא יום הלידה הצפוי; והאסמכתא הנזכרת נערכה (על פניה), רק ימים ספורים קודם לצירופה לבקשה. בית המשפט דחה את הבקשה לדחות את הדיון. על כן, עו"ד בן צבי היה מחויב להגיע לדיון. לא מדובר בענייננו בביטול מחובת הצדק נוכח פגם שנפל בעצם מתן ההחלטה. ואולם, משלא התייצב לדיון, השאלה הרלוונטית היא האם ישנו הסבר המתקבל על הדעת לאי-התייצבותו לדיון, או שמא מדובר בזלזול בבית המשפט גרידא. לא ניתן להפריז בחשיבות קיום החלטות של בית המשפט, לא כל שכן בידי עורכי דין; אולם אין בידי לקבוע כי אי התייצבותו של עו"ד בן צבי, המתגורר בירושלים, לדיון בצפת במועד שבו צפויה אשתו ללדת, היתה בגדר זלזול גרידא בבית המשפט. אין צורך להכביר מלים בענין זכותו של אדם להיות ליד בת הזוג בעת לידה, על כל המשתמע ממנה, החל מכך שמדובר באחד מהרגעים המכוננים והחשובים בחייה של משפחה, דרך הרצון לסייע לבת הזוג ברגעי קושי קיצוניים וכלה בסכנת נפשות, שאמנם אינה נפוצה, העלולה להתעורר לאם ולתינוק לעת לידה. לא נעלמה מעיני טענת התובעת לפיה עד היום לא ידוע מתי בדיוק ילדה רעייתו של עו"ד בן צבי. אם ילדה לאחר מועד הדיון בנושא החבות, הרי לא ניתן היה לדעת זאת, ככל הנראה, לפני מועד הדיון עצמו. לא נטען כי הלידה התרחשה לפני מועד הדיון, אך גם אם הייתי מניח שהלידה התרחשה יום או אף מספר ימים לפני הדיון, לא בהכרח הייתי קובע כי העדר התייצבות בנסיבות כאלה מהווה זלזול בבית המשפט גרידא.

ודוק: הודעתו של עו"ד בן צבי על כך שהנתבע 2 לא יתייצב בעצמו לדיון עקב מחלתו לא הפכה את שאלת התייצבותו של עו"ד בן צבי לשולית. ייתכן וניתן להסיק מתקנה 474 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כי בדרך כלל ההתייצבות הנדרשת בהליך האזרחי היא של עורך הדין בעוד שהתייצבות בעל הדין עצמו אינה מעלה או מורידה למעט באותם מקרים בהם נדרשת התייצבותו לפי הוראה של בית המשפט (רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' בן דוד, פס' 22 (6.3.2012) ואסמכתאות שם; להלן ענין גני עינב). התייצבותו של עו"ד בן צבי ללא הנתבע 2 היתה עלולה לגרור ויתור הנתבע 2 על ראיות מטעמו, אך עו"ד בן צבי יכול היה לערוך חקירה נגדית מטעמו של עדי הצדדים האחרים ללא פגיעה ביעילות הדיון, והדבר היה מתיישב עם תכלית תקנה 157 לתקנות. כפי שקבע השופט י' דנציגר בהסכמת חבריו להרכב בענין גני עינב:

"לטעמי, הפרשנות למונח 'תובע' או 'נתבע' בהקשר לתקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי צריכה להיגזר מתכלית התקנה – ליתן בידי בית המשפט כלי שיבטיח את ניהולו היעיל והתקין של הדיון, ללא עיכובים בלתי נחוצים, כדי למנוע פגיעה בבעל הדין שכנגד, בבית המשפט ובאינטרס הציבורי" (ענין גני עינב, שם).

הנתבעת 1 – היא המושב, לגביו נקבע בהחלטה בענין החבות שהוא אינו חב כלפי התובעת – טענה כי ההחלטה בענין החבות לא ניתנה שלא בפני הנתבע 2, תוך שהיא מצביעה על כך שבית המשפט נתן את אותה ההחלטה לאחר שהוגשו כתבי בית דין מטעמו ולאחר שהוא אף הגיש סיכומים. אמת, לאחר דיון ההוכחות בנושא החבות אליו לא התייצב, הגיש הנתבע 2 סיכומים. ואולם, לאור הבהרתו של עו"ד בן צבי בענין שמירת זכויותיו בערעור לפני שהגיש סיכומים למען הזהירות, והגם שלא הגיש הנתבע 2, בזמנו, בקשה לבטל את ההחלטה במקביל להגשת ההליך הערעורי, נכון לדעתי בנסיבותיו של המקרה שבפנינו, לראות את ההחלטה בענין החבות, שניתנה בעקבות דיון הוכחות שאליו לא התייצב הנתבע 2 בנסיבות שתוארו לעיל, כהחלטה בהעדר התייצבות הנתבע 2.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ