הרקע לתביעה
1.התובעת, ילידת 1940, נפגעה ביום 2.02.11 בתאונת דרכים, בהיותה הולכת רגל, על ידי אופנוע שלא היה מבוטח והיה נהוג על ידי נתבע 1. נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), אינה מכחישה את חבותה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 לפצות את התובעת על נזקיה. המחלוקת הנטושה בין הצדדים, מתמצת בגובה הפיצוי המגיע לתובעת, בעקבות התאונה.
2.באשר לנסיבות התאונה נטען, כי התובעת עמדה כהולכת רגל על המדרכה והמתינה למופע אור ירוק ברמזור כדי לחצות את הכביש, כאשר לפתע פגע בה, בעוצמה רבה, האופנוע. מיד לאחר התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים שערי צדק. שם, אובחנה כסובלת משברים בברך ומשלושה שברים באגן. רגלה הונחה בגבס והיא אושפזה לצורך ביצוע ניתוח. התובעת נותחה ביום 9.02.11 והשבר בברכהּ קובע על ידי פלטה ייעודית ורגלה הונחה במחוך. בדיקת US הצביעה על קרע חלקי של גיד כתף ימין, ואולם מאוחר יותר, בחודש אפריל 2013, התבשרה התובעת כי הקרע החלקי הפך לקרע מלא.
3.ביום 16.02.11 שוחררה התובעת לביתה, אך לאור מצבה היא נאלצה להסתייע בכסא גלגלים למשך מספר שבועות ואף הייתה מרותקת למיטה. בשל כך, היא הייתה תלויה לחלוטין בעזרת בני משפחתה.
4.התובעת הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה לכתף ולשיפור ההליכה, והומלץ לה על שימוש בהליכון. לטיפולים היא נאלצה להגיע באמבולנס בשל קשיי התנועה. מצבהּ גם חייב אותה להשתמש בתרופות שונות ומשככי כאבים חזקים.
5.לדברי התובעת, גם לאחר סיום תהליך ההחלמה, קיימת לה הגבלה על העומס אותו יכולות הברך והיד לשאת. קיימת הגבלה של מידת כיפוף הברך ובהתאם ישנו חוסר יציבות מהותי של הברך, ועל הברך להיות נתונה תדיר בסד.
6.עם תביעתה הגישה התובעת בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה הנוירולוגיה והשיקום. הוחלט, על מינוי מומחה מתחום האורתופדיה, שייתן דעתו על הצורך במינוי מומחים נוספים.
7.המומחה, ד"ר אהוד שרצר (להלן: "המומחה"), הגיש את חוות דעתו לבית המשפט ביום 17.09.15 ואת המענה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו ביום 18.10.15. בחוות הדעת קבע המומחה את נכותה הזמנית של התובעת בשיעור 20% למשך חודשיים ו-10% למשך חודש נוסף, מיום התאונה. זאת, בגין הפגיעה באגן. כן קבע המומחה שלתובעת נכות צמיתה בשיעור 30% בגין הפגיעה בברך ימין אשר גורמת לחוסר יציבות, ונכות נוספת בשיעור 10% בגין הגבלת תנועת כתף ימין. לצד זאת, נוכח תיעוד רפואי אודות כאבים והגבלת תנועת הכתף גם לפני התאונה, ייחס המומחה את מחצית הנכות בכתף למצבה של התובעת קודם לתאונה. לאמור, רק 5% מהנכות בכתף יוחסה על ידי המומחה להחמרה כתוצאה מהתאונה.
8.בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו, הבהיר המומחה כי כתוצאה מנכותהּ, התובעת אינה יכולה ללכת למרחקים והיא תתקשה בתחזוקת הבית במיוחד בעבודות הדורשות כיפוף הברך. המומחה גם ציין, כי אם תשחה התובעת למשך כחצי שעה בכל יום הדבר יכול לשפר את מצבה במידה קלה. מאידך גיסא, לא צפויה החמרה משמעותית בנכותה של התובעת, למעט היתכנות להחמרה קלה בנזק הסחוסי.
עדות התובעת
9.בתצהירה ציינה התובעת, כי בשבועות הראשונים שלאחר התאונה ולמשך חודשיים וחצי ממועד שחרורה לאחר הניתוח מבית החולים, היא הייתה מרותקת למיטתה ויכולה הייתה להתנייד רק באמצעות כסא גלגלים. בנסיבות אלו, היא הייתה תלויה לחלוטין בעזרתם של אחרים, עוד בהיותה מאושפזת בבית החולים, ובני משפחתה נחלצו לסייע לה. בעיקר היו אלו ארבעת ילדיה, בעלה, שתי אחייניות שלה וגיסתהּ.
10.התובעת ציינה כי בנה, יחיאל, ערך רשימת תורנות, אשר אף צורפה לתצהירה (נספח 2). לדבריה, בשבועיים הראשונים שלאחר התאונה סעדו אותה ילדיה בין שעתיים לשמונה שעות ביום, כל אחד, שעות שבאו בחלקן על חשבון שעות העבודה שלהם.
11.העזרה והתורנויות בין בני המשפחה נמשכו גם כשהיא שוחררה לביתה. בני הבית, הכינו עבורה אוכל, הגישו לה אותו, עזרו לה להתלבש ולהתקלח, ניקו את ביתה, ערכו עבורה קניות, ואף שהו לצדה בלילות. היא העריכה את נוכחות כל אחד מילדיה לצדה בכ-35 שעות בשבוע בחודש הראשון ובכ-20 שעות בשבוע בחודש השני. התורנות בין הילדים הופסקה באמצע חודש מאי 2011. מאז, באו ילדיה בימים חמישי ושישי לסייע לה בבישולים ובניקיונות לכבוד שבת. הילדים גם התייצבו בשבתות כדי לסייע לה במקרה הצורך, בשל חוסר היכולת לקרוא לעזרה במהלך השבת.
12.התובעת הוסיפה וציינה, כי בסמוך לחג הפסח היא נאלצה לבקש מילדיה שינקו את הבית לקראת החג, ובשבת הסמוכה לחג הפסח היא נאלצה ללכת לבית מלון, שכן היה מסובך לבשל ולאכול חמץ בבית לאחר שהוא הוכן לחג הפסח. עלות השהייה בשבת בבית המלון הייתה בסך של 1,855 ₪.
13.התובעת ציינה כי עובר לתאונה היא הייתה אישה פעילה נמרצת וחרוצה אשר מעולם לא נזקקה לעזרה בכל פעולה הקשורה בתחזוקת הבית ניקיון או בישול, כמו גם בסידורים מחוץ לבית או בעריכת קניות, היא העידה על עצמה כי הייתה עצמאית לחלוטין ,ואף נטלה חלק בפעילויות הדורשות הליכה מרובה או נסיעות ארוכות. היא השתתפה בפעילויות מאתגרות, הלכה בקביעות למכון כושר ואף תכננה להמשיך כך בשנים הבאות.
14.ברם, מאז הניתוח היא חשה פגיעה נוירולוגית בשתיים מאצבעות רגלה הימנית דבר המקשה על ההליכה. בשל הקרע בכתף ימין ישנה הגבלה בתנועת הכתף המלווה בכאבים, והדבר פגע ביכולותיה לתפקד בבית בדברים שהייתה מורגלת בהם בעבר. ביניהם, שטיפת כלים, תליית כביסה, שטיפת הבית וכיוצ"ב. כן ציינה את חוסר היכולת שלה לטפס על שרפרף או סולם כדי להגיע לחפצים בארונות הבית. יכולת הנשיאה שלה נפגעה אף היא ונבצר ממנה לערוך קניות בשוק, בגפהּ, כפי שעשתה בעבר. אם כי, בחקירתה הנגדית ציינה, שעובר לתאונה, בדרך כלל, בעלה היה עורך את הקניות בשוק, וכך המשיך לנהוג גם לאחר התאונה עד התקופה האחרונה בה חלה והוא מתקשה בכך.
15.עוד לדבריה, כאביה הרבים מקשים על שנתה והם אף מעוררים אותה משנתה. היא זקוקה לשימוש יומיומי במשככי כאבים וסובלת מהפגיעה האסתטית כתוצאה מהצורך בשימוש בסד באופן קבוע. היא הוסיפה וציינה בתצהירה, את המגבלות הרבות שהן מנת חלקה, בכלל זה, בין היתר, קשיים ומגבלות בשימוש במטריה, בנעילת נעלים עם עקבים ועוגמת הנפש הרבה שיש לה בשל כך שהיא "נופלת לנטל" על משפחתה, ונזקקת לליווי של בעלה בגלל אי יציבות הברך והחשש מהחלקה ונפילה, לאחר שבעבר, לאחר התאונה, החליקה ונפלה בתוך ביתה שלה.
16.באשר להוצאותיה בעקבות התאונה, ציינה התובעת בתצהירה, את התשלום בסך של 15,000 ₪ לד"ר וייסבורד לצורך ביצוע הניתוח, אותו עברה בשר"פ. את עלות המחוך עם ציר ליציבות הברך שעלותו, לאחר השתתפות קופת חולים, היא 310 ₪, והיא נאלצת להחליפו כל שמונה חודשים, את הוצאותיה עבור משככי כאבים, מכשור ספורט ייעודי כאופני כושר עם מושב מיוחד, לפי המלצת הפיזיותרפיסט, ומכשירים שונים לחיזוק היד. הוצאות עבור טיפולים שונים אותם היא עושה באופן פרטי כגון רפלקסולוגיה ורייקי.
17.עוד טענה התובעת בתצהירה, כי נוכח העובדה, שהיא אינה מחזיקה ברישיון נהיגה היא הייתה מורגלת בשימוש בתחבורה ציבורית ואף נהגה ללכת ברגל למרחקים ארוכים, אך מאז התאונה היא אינה יכולה ללכת למרחקים ארוכים, והיא אף חוששת מנסיעה באוטובוסים שכן היא אינה יציבה וגם העלייה לאוטובוס קשה לה. בתקופה הסמוכה לתאונה, היא אף נאלצה להשתמש בשירותי אמבולנס פרטי, בשל התניידותה בכסא גלגלים והקושי להורידה מדירתה בקומה השנייה אל מפלס הרחוב.
18.עוד לדברי התובעת, בשל מגבלותיה היא נאלצת לאחר את ילדיה בשבתות, מוציאה הוצאות על כלים חד פעמיים נוכח הקושי בשטיפת כלים, ונעזרת בשירותי מכבסה בשל הקושי לה לבצע עבודה מעין זו בעצמה.
עדויות נוספות מטעם התובעת
19.לחיזוק טענותיה, הצטיידה התובעת עם עדות בתה, צופית, אשר בתצהירה תיארה את השתלשלות העניינים מרגע שקיבלה את ההודעה על התאונה, דרך הטיפולים הרפואיים שעברה אמהּ, ועד להחלטה לנתח את אמה על ידי ד"ר וייסברוד. היא ציינה את הקושי בצפייה בסבלה של אמהּ וההתגייסות המשפחתית לסייע לה, במצבה הסיעודי. היא תארה את הכנת רשימת התורנות על ידי אחיה, בה שובצו היא, אחיה ואחיותיה ושתיים מבנות דודותיה, לסעוד את התובעת בשעות בהן היא הייתה ערה ולפי הצורך גם בלילות. היא תארה את הטיפול בתובעת שכלל כל עזרה נחוצה, מתן אוכל, סיוע בשינוי תנוחה, מתן סיר לשירותים ואף רחיצתה, תחילה במיטה ובשלב מאוחר יותר העברתה לחדר האמבטיה בכסא גלגלים. היא הוסיפה ותיארה את הסיוע שניתן לאורך כל שעות היממה, בין היתר, סיוע ביציאה לפיזיותרפיה באמבולנס פרטי והצורך להוריד את התובעת מביתה בקומה השנייה.
20.הבת צופית העריכה כי בחודש הראשון לאחר התאונה שהו היא ואחיה כ-35 עד 40 שעות בשבוע, כל אחד מהם, ליד אמם על מנת לסייע לה. בחודש השני היא העריכה סיוע של 18 שעות בשבוע כל אחד מהאחים. היא גם העריכה, כי השתמשה במהלך התקופה שבין חודש פברואר 2011 ועד מאי 2011 כ-120 פעמים במוניות בעלות ממוצעת של כ-30 ₪. כמו כן תיארה העדה את ההכנות לחג הפסח וההחלטה ללכת לבית מלון בשבת שלפני החג. העדה מציינת כי כיום אביה עושה חלק מעבודות הבית והיא ואחיה מסייעים במטלות הקשות. היא מתארת כאב בלתי פוסק שהתובעת חווה, הגורם לה צער, מדכא, מתסכל ומתיש אותה.
21.בהתייחס למצבה של אמהּ עובר לתאונה, תיארה הבת צופית את אמהּ כעצמאית לחלוטין, פעילה מאד, שביצעה את כל עבודות הבית בעצמה, הלכה למכון כושר מספר פעמים בשבוע, השתתפה בקורסים שונים שכללו סיורי יום ויצאה לטיולים רבים בארץ ובעולם. לאחר התאונה פחתה פעילותה והיא נאלצת, בגלל מגבלתה, לוותר על חלק מן הפעילויות ולהסתייע בזולת.
22.העידה גם חברתה של התובעת, גב' חוה אולין פלנצר, שנפגעה יחד עמה בתאונה. היא ציינה בתצהירה כי היא מכירה את התובעת שנים ארוכות, והן השתתפו יחד בחלק מאותן פעילויות מאתגרות עליהן ספירה התובעת. כמו כן הוסיפה הגב' פלנצר כי לאחר שהתובעת יצאה לגמלאות בשנת 2008 הן נרשמו לקורסים שונים בין היתר קורס "משוטטים בארץ" ואף נהגו לצאת לסיורים וטיולים רבים.
דיון והכרעה
המצב הרפואי והתפקודי
23.כאמור, המומחה קבע שלתובעת נכות צמיתה בשיעור 30% בגין הפגיעה בברך ימין אשר גורמת לחוסר יציבות, ונכות נוספת בשיעור 10% בגין הגבלת תנועת כתף ימין, מתוכה ייחס מחצית למצבה של התובעת קודם לתאונה ו-את 5% הנותרים ייחס להחמרה כתוצאה מהתאונה. נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת כתוצאה מהתאונה עומד אפוא, על 33.5%. בנוסף קבע המומחה נכות זמנית בשיעור 20% למשך חודשיים ו-10% למשך חודש נוסף, מיום התאונה. הנתבעת טענה לסטייה מקביעת המומחה, ואולם משוויתרה הנתבעת על חקירת המומחה ולא הוצגו בפניו טענותיה המצדיקות לטענתה סטייה מקביעותיו, אין מקום לשנות מקביעות אלו.
24.באשר למצבה התפקודי של התובעת. לאחר שמיעת עדויות התובעת, בתה וחברותה, התרשמתי כי עובר לתאונה, התובעת הייתה נמרצת ופעלתנית, ותפקדה בצורה תקינה, הן בבית והן בעבודה, ואילו לאחר התאונה תפקודה נפגע בצורה משמעותית. אכן, גם היום התובעת משתדלת לפעול כפי יכולתה. היא מתניידת לאירועים שונים לימודיים וחברתיים, היא מטיילת בעולם, ומתפקדת בביתה בגבולות יכולותיה הפיזיים. את כל זאת אין לזקוף לחובתה. העובדה כי היא מנסה לגייס את כוחותיה ולא לשקוע במצבה, ראויה לשבח, ואין בה כדי לגרוע מהעובדה כי נבצר ממנה מלבצע פעולות רבות שהיא הייתה עושה בעבר. אכן, גם לגיל יש משמעות, וככלל פעולות שביצע אדם בגיל 70 הוא לא בהכרח יוכל לבצע בגיל 80. ייתכן והתובעת הייתה נזקקת כיום לסיוע כלשהו בביצוע פעולות שונות גם לולי ארעה התאונה, כך הוא דרכו של עולם, ברם, לא יכולה להיות מחלוקת כי נכותה של התובעת מהתאונה צמצמה באופן משמעותי את יכולותיה של התובעת בביצוע פעולות שונות בבית ומחוצה לו, והעזרה לה היא נדרשת גבוהה יותר, באופן לא מבוטל, מזו שהיא הייתה נדרשת לה אילולי נפגעה בתאונה. גם העובדה שבעלה מתקשה בביצוע העבודות היום, אם בשל גילו ואם בשל ליקוי פיזי כלשהו, אין בה כדי להצדיק גריעה מהפיצוי לו זכאית התובעת. אדרבה, לולי התאונה, אפשר שהתובעת ובעלה היו מצליחים לתפקד טוב הרבה יותר באמצעות התובעת, דבר שנבצר מהם בשל נכותה.
25.בהקשר זה, יש לציין את תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, בהן הבהיר כי נכותה של התובעת משפיעה על יכולת הליכתה למרחקים ותקשה עליה בתחזוקת הבית במיוחד בעבודות הדורשות כיפוף הברך. יש גם רגליים לסברת ב"כ התובעת בסיכומיה כי, הגם שהמומחה ייחס מחצית מנכותה של התובעת בכתף למצב קודם לתאונה, הרי שמבחינה תפקודית, כפי שעלה מהעדויות, לא הייתה לכך השפעה על תפקודה של התובעת, ועתה כשהנכות הכפילה עצמה, הקושי התפקודי הולם את מלוא הנכות הרפואית, ויש לייחס את מלוא מגבלה זו לתאונה (ראו: ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 28.06.12)). ברי אפוא, כי נכותה התפקודית של התובעת אינה פחותה מנכותה הרפואית, ואדרבה אפשר שיש לנכותה הרפואית השפעה תפקודית גדולה קמעא משיעורה.
משבאנו לכאן, יש לאמוד את נזקיה של התובעת.
כאב וסבל
26.כאמור, נכותה המשוקללת של התובעת עומדת על 33.5%, והיא אושפזה למשך 14 ימים . בנסיבות אלו, הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 42,747 ₪.
עזרה וסיעוד בעבר ולעתיד
27.אין מחלוקת כי התובעת הייתה מאושפזת בבית החולים במשך שבועיים. פציעתה בתאונה לא הייתה קלה. היא סבלה משבר ברך ימין, שברים באגן וקרע חלקי (באותה עת) בגיד הכתף. לאחר מכן היא שוחררה לביתה כשהיא מוגבלת בהליכתה. אכן, לא ניתן לסמוך על הרשימה שהוגשה ומתעדת את תורנות בני המשפחה בהגשת עזרה לתובעת, הן בשל כך שעורכה, הבן יחיאל, לא הגיע לתת עדות, וכפועל יוצא מכך, לא ניתנו הסברים לשאלות שונות העולות נוכח הרשימה, כמו למשל, מדוע בחלק מהימים היה צריך להאכיל את התובעת ובחלק – לא, באלו לילות היה צורך בסיוע של בן משפחה ובאלו - לא ומדוע; הן בשל כך שלא ברור לאלו מועדים היא מתייחסת; והן בשל כך כי בכל מקרה היא התייחסה ל-13 ימים בלבד. בנוסף, גם עדויות התובעת ובתה לקו באי דיוקים ולא לכל השאלות ניתנו תשובות מלאות. ברם, לטעמי, יש לתלות אי דיוקים אלו כמו גם אי זיכרון מלוא הפרטים בחלוף הזמן ולא בניסיון להציג לבית המשפט תמונה שאינה נכונה. הטענות בדבר היעדרויות מהעבודה וגריעה מההכנסות של בני המשפחה, לא זכו לתימוכין באמצעות תלושי שכר או דוחות רלוונטיים, ופשיטא כי לא ניתן לסמוך על עדויות בני המשפחה שהעידו באשר לבני המשפחה שהתובעת בחרה שלא להביאם למתן עדות.
28.עם זאת, התרשמתי מעדויות התובעת ובתה כי בני המשפחה אכן נרתמו בעזרה לתובעת, עזרה משמעותית בהיקף נרחב נוכח מגבלותיה בתקופה הסמוכה לתאונה. תחילה היה מדובר בסיוע לאורך שעות רבות במשך כל יום, ועם חלוף הזמן הסיוע פחת, עד שלבסוף, כפי שהעידו, מי מבני המשפחה מגיע לסייע בביצוע מטלות אחזקת בית קשות יותר ובסיוע בסופי שבוע. ב"כ הנתבעת טען כי מדובר בהתנהגות מתבקשת מילדים כלפי הוריהם, בכך אין ספק. דא עקא, שהצורך של בני המשפחה לסעוד את הוריהם המבוגרים בתדירות כה גבוהה היא פועל יוצא של התאונה, וההלכה מקדמת דנא היא כי לנפגע קיימת זכות לפיצויים, כאשר הוא לא היה השתמש בסיוע בשכר ונעזר בטוב ליבם של בני משפחתו, בעת צרה. כן נפסק, שיש לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות על עזרת בני המשפחה או בן הזוג של הניזוק ולפסוק אותו לטובת הניזוק.
29.לנוכח האמור, בשים לב לתקופת האשפוז במסגרתה היה צורך בעזרה במשך שעות רבות, הגם שהתובעת הייתה בבית חולים; בשים לב לתקופה הסמוכה לשחרורה, כ-3 חודשים (בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו, על אף שהנכויות הזמניות היו בשיעורים נמוכים, אך היו להן, בפרט נוכח גילה של התובעת, השלכות משמעותיות מאוד על אורח חייה), גם בה היא הייתה זקוקה לסיוע במשך שעות ניכרות בכל יום, בפעולות רבות; ובשים לב לצורך בעזרת בני המשפחה לה נדרשה התובעת מאז ועד היום, אשר גם לפי האמור בתצהירה של הבת, צופית, היא מסתכמת בפירוק והרכבת חלונות לניקוי, ניקיון מקומות גבוהים בדירת ההורים, עריכת קניות ונשיאת משאות כבדים, עזרה שאינה עולה על 4 שעות שבועיות; ובשים לב לנכותה התפקודית, אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סך של 111,660 ₪ (6 שעות ביום לתקופה של שלושה חודשים (בממוצע) בתוספת ריבית מאמצע תקופה, ו-4 שעות שבועיות מאז ועד היום, בתוספת ריבית מאמצע תקופה).
30.באשר לעתיד. כאמור, לתובעת נכות תפקודית משמעותית מהתאונה, והגם שלדברי המומחה, היא לא עלולה להחמיר עם חלוף השנים, הרי שככל שיעלה גילה של התובעת, השפעות הנכות תגדלנה. אכן, מחד ההנחה היא כי בשלב מסוים היא תזדקק לסיוע ממילא נוכח גילה, ואולם לצד זאת, נכותה המשמעותית תגדיל את היקף הסיוע הנדרש ותקדים את הצורך בו. יש אפוא, לפסוק לה שכר בגין עזרת הזולת לעתיד בשיעור של 5 שעות שבועיות. תוחלת חייה של התובעת בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עומדת על 11 שנים, ואני אומד אפוא, את הפיצוי בראש נזק זה של עזרת הזולת לעתיד בסך של 117,200 ₪ (לפי מ.ה. 112.3).
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
31.התובעת עתרה לפיצוי בסך של 15,000 ₪ שהוציאה עבור ניתוח שנעשה על ידי ד"ר וייסברוד בשר"פ. ברם, ההלכה היא, כי הנטל על הניזוק למצות את זכויותיו ולפנות לקבלת אותם שירותים שהוא זכאי לקבל חינם על פי דין. בהעדר הצדקה מיוחדת, אם יכול ניזוק לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, הוא אינו יכול לגולל על המזיק הוצאות טיפול יקר יותר בו בחר, כאשר הטיפול האלטרנטיבי מניח את הדעת (ע"א 2445/03 שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 22.09.04)). לכן, בהעדר נימוקים מבוססים המצדיקים טיפול במסגרת פרטית דווקא, אין מקום לדרוש עלות ניתוח פרטי מקום שניתן לבצעו במסגרת מוכרת וציבורית פשיטא גם, כי לא די באמירה שהטיפול הפרטי יותר טוב מהטיפול הציבורי לו זכאי התובע בחינם, כדי שיהיה ניתן להטיל את ההוצאה על המזיק (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו, 5.02.95)). תנאי להכרה בהוצאות מעין אלו הוא קיומה של אינדיקציה רפואית כלשהי בדבר העדיפות של הטיפול היקר. במקרה זה, נחיצותו של הניתוח שעברה התובעת באופן פרטי דווקא, לא הוכחה ולא הונחה תשתית ראייתית כלשהי שהתובעת לא יכולה הייתה לקבל טיפול נאות המתאים לצרכיה הרפואיים באמצעות הרפואה הציבורית המקובלת. לכן אין מקום לפסוק לה סכום זה וכן אין לפסוק לה את הסך של 1,050 ₪ בגין ייעוץ פרטי.
32.באשר לטיפולי הרפלקסולוגיה, הרייקי ומכון הכושר, צודק ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי המומחה לא המליץ על טיפולים מסוג זה, והתובעת גם לא ביקשה ממנו הבהרות בעניין. לעומת זאת, יש לפסוק לה סך של 360 ₪ עבור טיפולי השחייה בהתאם למוכח, אך פשיטא כי אין מקום לפסוק לה את הסך שנתבקש עבור השחייה כשהוכח כי היא לא עשתה טיפולי שחייה. כן יש לפסוק לתובעת פיצוי עבור רכישת הציוד הרפואי, סד תומך לרגל, מכשיר "טנס" וציוד תומך סך נוסף של 5,000 ₪.
33.כך גם יש לפסוק לתובעת הוצאות רפואיות לעתיד בשל הצורך בהחלפת הסד מדי פעם, ובטיפולים שונים שיהיה עליה לעשות נוכח נכותה המשמעותית, טיפולים שלא בהכרח יהיו מכוסים על ידי קופת חולים או שלא יתאפשר לקבלם בזמינות ובתכיפות הראויה (ראו: ע"א 8918/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 27.07.15)). עם זאת, איני סבור כי הוכח כי התובעת תצטרך לעבור ניתוח לאיחוי הגיד הקרוע וכן אין לפסוק לה פיצויים עבור טיפולים הכלולים בסל שירותי הבריאות חינם. צודק גם ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין טיפולי שחייה, אף שהמומחה המליץ על טיפולים מעין אלו, שעה שהתובעת נמנעה משך 7 שנים מלבצע טיפולים שכאלו. אני פוסק לה אפוא, על דרך האומדן בראש נזק זה של הוצאות רפואיות לעתיד סך של 4,000 ₪.
נסיעות לעבר ולעתיד
34.באשר להוצאות בגין נסיעות יש לפסוק לתובעת את הוצאותיה עבור נסיעה לטיפולים באמבולנס בתקופה שלאחר התאונה ונסיעות במוניות באותה תקופה, בשים לב לקבלות שהוגשו, וסכום נוסף על דרך האומדן, סך כולל של 6,000 ₪. כפי שעלה התובעת מרבה גם היום במצבה לנסוע בתחבורה ציבורית, היא מרבה לנסוע לטיולים, בארץ ובעולם, ואין מקום לפסוק לה סכום נוסף בראש נזק זה לעתיד. ככל שיהיה שוני במצבה בעתיד, הוא ככל הנראה יושפע בעיקר מגילהּ.
הוצאות כלליות לעבר
35.בכל הנוגע להוצאות אלו, הכוללות לטענת התובעת תשלום בגין כלים חד פעמיים, אוכל מוכן, שירותי כביסה במכבסה, כל אלו כלולים לטעמי בפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת, ומתן פיצוי בראש נזק זה יהווה כפל פיצוי. גם אין מקום לפסוק לתובעת את השהות בבית מלון בשבת הגדול, שכן כפי שעלה הצורך נבע בין היתר בשל הסמיכות לחג הפסח ומהקושי לאכול בבית בשבת זו, כפי שנוהגים רבים, ללא קשר לנכות כלשהי.
סיכום
36.הפיצויים המגיעים לתובעת עומדים אפוא על הסכומים הבאים:
א. כאב וסבל – סך של 42,747 ₪.
ב. עזרה וסיעוד בעבר ולעתיד – סך של 228,860 ₪.
ג. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – סך של 9,360 ₪.
ד. נסיעות לעבר ולעתיד – סך של 6,000 ₪.
סך הכול – 286,967 ₪.
37.לצד זאת, יש צדק בטענת ב"כ הנתבעת כי, כפי שעלה במהלך הדיונים, על התובעת היה להשלים את ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי, לבירור זכאותה לקבלת קצבת סיעוד. בהודעת ב"כ התובעת מיום 4.01.17 היא ציינה במפורש, במענה לשאלת בית המשפט (כב' השופטת שושנה ליבוביץ) בעניין זה (החלטה מיום 27.12.16), כי בכוונת התובעת לפנות למוסד לביטוח לאומי למיצוי זכויותיה בענף הסיעוד לקבלת קצבה בתחום זה. על אף זאת היא לא פנתה למוסד לביטוח לאומי, וצודק ב"כ הנתבעת כי אם תפנה התובעת למוסד לביטוח לאומי בעתיד ותקבל קצבת סיעוד, הנתבעת תהא בסיכון שהמוסד לביטוח לאומי יחזור אליה בתביעת שיבוב. בנסיבות אלו, משהתובעת לא ביצעה את המוטל עליה מחד, ומשלא הוגשה כל אסמכתא באשר לגובה קצבת הסיעוד שהתובעת אפשר שתהא זכאית לה מאידך, אין מנוס מקביעת סכום על דרך האומדן. אשר על כן, מהסכום האמור יוקפא סך של 40,000 ₪, עד להשלמת ההליכים על ידי התובעת מול המוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת סיעוד.
38.בשים לב לכך, גם איני סבור כי נסיבות העניין מצדיקות פסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח. הנתבעת הייתה נכונה להגיע עם התובעת לפשרה, אך זו בחרה שלא לפעול כפי שהוסכם ולפנות למוסד לביטוח לאומי, ולחילופין לחתום על הנוסח שביקשה הנתבעת על מנת שהנתבעת לא תהיה חשופה לתביעות עתידיות של מיטיבים ובכלל זה ענף סיעוד במוסד לביטוח לאומי.
בנוסף על האמור, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 43,648 ₪.
ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
