פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח - "הפול"

תביעה לתשלום פיצויים בהתאם להוראותחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן:- "חוק הפלת"ד").

רקע ועובדות:

1.התובע, יליד 11.5.86, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.5.14, בהיותו כבן 28 שנים, כנהג אופנוע, מסגרת עבדותו כשליח בפיצרייה (האירוע יכונה להלן:-"אירוע התאונה").

האופנוע בו נהג התובע בזמן אירוע התאונה היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת. הנתבעת מכירה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מאירוע התאונה ולפיכך המחלוקת בתיק שלפניי מצטמצמת לשאלת שיעור נזקיו של התובע.

2.כתוצאה מאירוע התאונה נפגע התובע בראש, בצוואר, בכתף שמאל, בצלעות, בגב, בגפיים עליונות ובגפיים התחתונות ובברך שמאל. ממקום התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי בבית חולים 'ברזילי', שם אובחן כסובל, בין היתר, משבר מרוסק בירך שמאל. ביום 25.5.14 נותח התובע לשחזור סגור של השבר בירך וקיבוע על-ידי מסמרDFN. התובע אושפז ממועד אירוע התאונה ועד ליום 26.5.14. התובע אושפז ביום 23.11.14, לשם הוצאת הבורג, אך כוון שחלה בשפעת, הניתוח נדחה. ביום 24.3.15 אושפז התובע פעם נוספת לצורך ניתוח הוצאת הבורג, לאחר דיון במחלקה האורתופדית הוחלט שבשלב זה  אין מקום להוצאת הבורג בשל איחוי לא מלא של השבר, התובע שוחרר ביום 25.3.15. מאז, לא בוצע הניתוח להוצאת הבורג, הגם שהוזמן פעם נוספת לשם ביצוע הניתוח, ביום 28.6.15.

3.התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:- "המל"ל") כתאונת עבודה.

לתובע אושרו דמי פגיעה לתקופה שמיום התאונה ועד ליום23.8.14.

התובע נבדק על-ידי וועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה,כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% בשל הפגיעה בירך שמאל והשפעתה על כושר תפקודו לפי סעיף 35 (1) (ג') לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. עוד קבעה הוועדה הרפואית, כי לתובע לא נותרה נכות בגין הצלקות והפגיעה החלקית בעצב הפמורלי, וכי אין קשר סיבתי בין תלונות וכאבים בגב תחתון והתאונה הנדונה.

לצורך דיון והכרעה באשר להפעלת תקנה 15, הוועדה ביקשה לקבל חוות דעת של וועדת רשות בנושא השפעת הנכות על המסוגלות לעבודה ועל ההכנסות. ביום 22.2.16 התכנסה הוועדה, ללא נוכחות התובע, לדון בעניין הפעלת תקנה 15, ומצאה לאחר עיון בפרוטוקול וועדת רשות מיום 2.2.16 שקבעה, בין היתר, שהתובע מסוגל לשוב לעבודה המתאימה למגבלותיו, שלא להפעיל את תקנה 15.

עובר לקביעת הנכות הצמיתה, נקבעה לתובע על ידי המל"ל נכות זמנית בשיעור 30%, מתום תקופת אי הכושר ועד ליום 31.8.15.

התובע הוכר בתקופה שבין יום 24.8.14 ועד ליום 31.8.15 כנכה נזקק  ושולמה לו קצבה מוגדלת בשיעור של  100% בגין תקופה זו.

בהתאם להוראות סעיף 6ב'לחוק הפלת"ד, מחייבת קביעת המל"ל כקביעה על פי דין.

מסכת הראיות:

4.       לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, נשמעו לפניי ראיות הצדדים.

התובע העיד לעצמו וכן העידה מטעמו הגב' לימור תשובה, אמו של התובע, לאחר שאלה הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. עוד צרף התובע מסמכים בתמיכה לטענותיו. התובע צירף בין היתר מסמכים רפואיים, תלושי שכר וקבלות בדבר הוצאות שהוציא.

מטעם הנתבעת העיד, מר יצחק שרים, חוקר פרטי (להלן:-"החוקר") לאחר שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית.

החוקר צרף לתצהירו את המוצגים הבאים:

1.הקלטה שלשיחות שנערכו בין החוקר לתובע מהתאריכים 19.8.18 ו- 22.8.18, באמצעות  דיסק וצורף לו תמלול של השיחות.

2.העתק מפרסום של התובע בלוח דרושים בו מופיע מס' הטלפון הנייד של התובע ופירוט עיסוקיו.

3.כתובת אתר בו ניתנה המלצה בדבר עסקו על התובע.

4.חשבון הפייסבוק של 'פניקס מערכות אבטחה'.

5.צילום של התובע בעת התקנה יחד עם שותפו מר ישראל אמינוב, צילום מתוך חשבון הפייסבוק של 'פניקס מערכות אבטחה'.

6.לוגו של דף העסק של התובע ושותפו.

7.אישור לתיק מס הכנסה ומע"מ לפי תעודת זהות של התובע, לפיו אין לתובע אישור ניהול ספרים.

8.הצעת מחיר כתובה שהעביר התובע לחוקר באמצעות אפליקצייתwhatsApp.

5.בתאריך 7.11.17 הוגש תצהיר התובע  וביום 14.10.18 נשמעו ראיות. הנתבעת טענה כי היה על התובע להגיש תצהיר משלים, נוכח חלוף זמן רב ממועד הגשת התצהיר ועד למועד מסירת העדות  במהלך תקופה זו השתנו נתונים רבים ביחס לתובע הרלוונטיים לניהול ההליך, כפי שהדבר עלה מתוך חקירת התובע.

יצויין, כי על פי הודעת ב"כ התובע, ביום 6.9.18, צורפו תלושי שכר עדכניים, אשר נשלחו במקביל גם לנתבעת, אלא שבפועל המסמכים לא הגיעו לתיק בית המשפט.

דיון והכרעה:

6.המחלוקת שבין הצדדים נוגעת, כאמור, לשאלת היקף הנזק, אך עיקרה נוגע לשאלת הגריעה בכושר השתכרותו של התובע כתוצאה מאירוע התאונה.

על מנת להעריך את שיעור הגריעה משכרו של התובע, יש להעריך תחילה את שיעור נכותו התפקודית של התובע. שיעור הנכות התפקודית, אינו זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. שיעור הנכות התפקודית אינו משפיע בהכרח רק על הגריעה מכושר ההשתכרות, אלא יש בו כדי להשפיע על תפקודו של אדם בכלל, אם כי כפי שציינתי מעלה, עיקר המחלוקת בתיק דנן נוגעת לסוגיית הפסדי השכר וממילא, השפעתה התפקודית של נכותו של התובע על כושר השתכרותו.

7.ב"כ התובע בסיכומים טענה כי יש לקבוע לתובע לכל הפחות נכות תפקודית בשיעור 20%, כשיעור נכותו הרפואית של התובע.

בקביעת שיעור הנכות התפקודית מבקש התובע להתחשב בגילו הצעיר, בקשיים המלווים בחיי היום יום ממועד התאונה: עמידה וישיבה ממושכת, כיפוף רגל שמאל, עליה וירידה במדרגות, נהיגה, נעילת נעלים וכל פעולה הכרוכה במאמץ של רגל שמאל.אחר ישיבה ממושכת מתקשה התובע להניע את הרגל. התובע סובל מכאב באזור שנותח, בין היתר, בשל הקיבוע שטרם הוסר וחוסר תחושה באזור זה.

בתצהירו ציין התובע, כי הוא נעזר במקל הליכה באופן תמידי, בעדותו ציין כי רק בימים קשים שהם בדרך כלל בתדירות של מספר ימים בחודש, נעזר הוא במקל. בסיכומי התובע הוסבר, שהתובע בהיותו בחור צעיר, משתדל ומתאמץ שלא להיעזר במקל הליכה אלא במקרים מיוחדים בלבד.

התובע סיים לימודיו בכיתה יא' ללא תעודת בגרות, לפיכך טוען, כי העבודות שמוצעות לו בשוק העבודה הן עבודות הדורשות מאמץ פיזי שאינן תואמות את מגבלותיו הרפואיות.

בעדותו ציין התובע מספר מקומות בהם ניסה להשתלב לאחר אירוע התאונה כאמור לעיל, אלא שבכל פעם כשל בשל מגבלותיו הרפואיות ונאלץ להחליף את מקום העבודה. החל מחודש יוני 2018 עובד התובע בהוסטל שיקומי לנפגעי נפש, עבודה שלדבריו מאפשרת לו שעות מנוחה והעבודה תואמת את מגבלותיו.

התובע עבד החל מ-1.1.14 ועד לאירוע התאונה כשליח פיצה ב-'מלכאן פיצה' בשכר  ממוצע של כ- 2,000 ₪, לפי טענתו. בתאריך 5.2.14, כחודשיים וחצי לפני אירוע התאונה, במקביל לעבדותו כשליח פיצה, הקים התובע עסק בשם 'וואן אביזרי רכב', למכירה והתקנת אביזרי רכב. התובע הקים את העסק לטענתו, כעוסק זעיר, כאשר במקביל עד לביסוס העסק, עבד כשליח פיצה. לטענת התובע בעקבות התאונה נאלץ לסגור את העסק. כראיה, צרף התובע לתצהירו אישור רואה חשבון לסגירת העסק ודו"ח שומה. לטענת התובע, כשנה וחצי לאחר אירוע התאונה לא עבד. בחודש יולי 2017 החל התובע באמצעות המוסד לביטוח לאומי בתהליך שיקום במסגרתו השתתף בסדנת 'השתלבות  בשוק העבודה', במקביל, למשך כחודש וחצי עבד עם אחיו בספירת מלאי בעבודה חלקית, בשל קושי פיזי נאלץ לסיים עבודה זו. לאחר מכן, עבד התובע בחדר בקרה בחברת אוטובוסים, כמפעיל אך לאחר תקופת התנסות של כחודש החליט שלא להמשיך בעבודה זו בשל דרישת המשרה לישיבה ממושכת, בחדר קטן וצפוף, שלא אפשר לו לשלב את העבודה גם בעמידה, או בתנועה.ביום 14.1.18 החל התובע לעבוד בחברת 'ל.ד.', העוסקת בהתקנת מערכות ואביזרים ברכבים, אלא שגם עבודה זו לא תאמה למגבלותיו בשל היותה עבודה מאומצת במשך שעות רבות, בשל מגבלותיו והצריכה נהיגה ממושכת ברכב אל העבודה וממנה. כיום עובד התובע כמדריך בהוסטל שיקומי לפגועי נפש, עבודה זו תואמת את מגבלותיו, נותנת ומאפשרת לו שעות מנוחה.

8.הנתבעת הגישה תצהיר חוקר, לפיו אותר באינטרנט הפרסום הבא: "מצלמותאבטחה, קודנים לשערים ודלתות, אינטרקום ואזעקות". לצד הפרסום הופיע שמו של התובע- מאיר ומספר הטלפון הנייד שלו. ביום 19.8.18 יצר החוקר קשר עם התובע, כאשר הוא מציג את עצמו כלקוח פוטנציאלי וביקש הצעת מחיר להתקנת מערכת הקלטה ושמונה מצלמות בביתו. במהלך השיחה, סיפר התובע שהוא עובד יחד עם שותף ששמו ישראל אמינוב, ופרט מחירים לפריטים שונים, התובע נשאל מהי כתובת בית העסק והשיב שאין לו משרד, אלא מנהל את העסק מביתו. ביום 22.8.18 פנה החוקר בשנית אל התובע וביקש ממנו להיפגש על מנת לראות עבודות שביצע בתחום התקנת המצלמות טרם סגירת העסקה, התובע הפנה את החוקר לחשבון הפייסבוק שלו: "פניקס –מערכות אבטחה", החוקר ביקש מהתובע הצעת מחיר מפורטת בכתב, התובע הודיע כי הוא נמצא בכניסה לבית של לקוח לשם ביצוע נקודות רשת ושקעי חשמל על טיח והוא ישלח הצעה כתובה בהקדם. בהמשך, אכןשלח התובע הצעת מחיר באמצעות אפליקצייתWhatsApp.

הנתבעת הציגה לתובע תמונה שצולמה על-ידי החוקר בה נראה התובע יושב על חומה גבוהה ולפניו כלי עבודה ומכאן מבקשת הנתבעת ללמוד, כי אמנם בפועל התובע מסוגל לעבודה פיזית.

בהתאם לממצאי דו"ח החוקר טוענת הנתבעת שהתובע בנוסף לעבדותו כמדריך בהוסטל עובד יחד עם שותף כמתקין מצלמות אבטחה ומכל מקום, מעצם עבודת התובע כמתקין מערכות אזעקה, ניתן ללמוד, כי לא נפגע כושר השתכרותו של התובע

לטענת הנתבעת גם עובר לתאונה לא היה לתובע עיסוק קבוע והתובע החליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה, מה שמעיד על פוטנציאל השתכרות נמוך ממילא.

ביחס לראיות התובע, עומדת הנתבעת על כך שעדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין ולפיכך, על בית המשפט לבחון אותה בזהירות רבה, במיוחד שבעדותו של התובע נתגלעו סתירות רבות כאשר עומת עם האמור בתצהיר החוקר, שיש בהן כדי להעיד על חוסר אמינותו של התובע.

9.אחר ששקלתי בעניין, מצאתי מקום להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע, על שיעור זהה לשיעור נכותו הרפואית, דהיינו שיעור של 20%.

כפי שהעיד עברו התעסוקתי של התובע וכפי שמעידים ניסיונותיו התעסוקתיים לאחר אירוע התאונה, אין מדובר ב"איש ספר". התובע ניתב את חייו המקצועיים לעבודה בתחום התקנת אביזרי רכב ועבודה שהיא עבודה טכנית, בעיקר, אם כי גם בתחום זה לא ניתן לומר שמדובר בעבודה שניתן להגדירה עבודת כפיים מאומצת.

התובע הקים עובר לאירוע התאונה עסק להתקנת אביזרי רכב וגם לאחר אירוע התאונה ניסה לעבוד בתחום, כשכיר.

התובע תיאר את העבודה כמתקין אביזרי רכב, כעבודה, אשר נעשית לעתים בעמידה ולכך הוא מסוגל, אך לעתים על התובע לעבוד בפנים הרכב, כשהוא רכון והדבר מקשה עליו נוכח הפגיעה ברגל. לטענתו, במצבים אלה הוא מתקשה והעבודה מתארכת מעבר למקובל. כן תיאר התובע מצבים בהם עקב כאבים, הוא נאלץ להיעזר במקל הליכה.

בנוגע לעבודתו יחד עם ישראל אמינוב, התובע העיד, כי אינו עובד בעבודה פיזית, אינו יכול לעבוד על סולמות והוא בעיקר מסייע לחברו, בהגשת כלים, מבלי לסכן את הרגליים או את היציבה.

10.הנני סבורה, כי דווקא בהיות התובע אדם שאינו בעל מקצוע מוגדר והוא כיוון עצמו לעבוד בעבודה הכרוכה בשימוש ברגליים, יש משמעות תפקודית לפגיעתו הרפואית של התובע.

התובע העיד, כי גם בעת שעבד בעבודה משרדית, בחדר הבקרה, התקשה בישיבה הממושכת וגם אז נדרש לתנאים מסויימים במקום העבודה, על מנת שיוכל לעבוד, שכן באופן כללי, אין מדובר במי שאינו יכול לשבת או לעמוד, אלא שעליו לעשות עבודה זו תוך התחשבות במגבלה הקיימת. בישיבת קדם משפט מיום 8.1.18, סיפר התובע, כי ניסה לבצע עבודה פשוטה של שמירה, אלא שגם בנוגע לעבודה זו, תכנית ההכשרה הצריכה יכולת פיסית, הכוללת גם ריצה.

על פניו, ככל שמדובר באדם שעבודתו אינה ממוקדת, והוא עובד בעבודה שאינה עבודה משרדית, נדרש אותו אדם ליכולת פיסית גבוהה יותר ובמקרה דנן, התובע בסופו של דבר השתלב בעבודה שאינה מצריכה עבודה פיסית, עבודה בהוסטל, אך מדובר בעבודה הכוללת שהייה בהוסטל בלילות ואינה מתקיימת כל השבוע, כאשר בשאר השבוע, מצליח התובע, על פי טענתו, להשתלב בעבודה אך באופן חלקי, כשאת עיקר העבודה הפיזית הוא אינו מבצע.

11.על פניו, התובע עבר הליך שיקום שאינו פשוט. התרשמתי, כי חרף מומו של התובע, לא בחל התובע בכל ניסיון לשוב למעגל העבודה.

כפי שהעיד התובע על עצמו, מגיע התובע מבית, בו התובע אינו יכול להיעזר בבני משפחתו לשם פרנסה והתובע הוא זה שמסייע לאמו בפרנסת הבית.

בניגוד להתרשמות הנתבעת באשר לעדותו של התובע, התרשמתי, כי התובע לא נמנע מלשתף את בית המשפט באשר לניסיונותיו למצוא עבודה ולעבוד בפועל. הגם שעובדות אלו ואחרות לא פורטו בתצהירו של התובע, התובע שיתף את בית המשפט במלוא עברו התעסוקתי, לרבות זה שמצא ביטויו בתצהיר החוקר, אשר לא נחשף לעיונו של התובע עובר לחקירתו הנגדית.

התובע אף התייחס לדף הפייסבוק שלו, כשהוא מציין, כי אינו מסתיר דבר ולא חשש לפרסם דבר בדף הפייסבוק שלו.

סבורתני, כי עצם העובדה שהתובע עבר הליך שיקום על ידי המל"ל, אף היא יש בה כדי ללמד על ניסיונו של התובע ל שוב לשוק העבודה באופן מיטבי ביותר.

12.התובע העיד, כי עובר לאירוע התאונה, עיסוקו העיקרי היה בהתקנת מערכות ואביזרים לרכבים, בכך אף עסק העסק אותו פתח התובע עובר לאירוע התאונה.

לאחר אירוע התאונה, ניסה התובע לעבוד גם בתחום זה, כשכיר, ואף העיד על עצמו, כי הצליח לעמוד במשימה, אם כי בקושי רב. לטענת התובע, בשל מגבלותיו, ארכה העבודה שעות ארוכות ולכן, גם כאשר הצליח למלא את משימותיו, עשה זאת בפרק זמן ארוך יותר מאשר עובד אחר, מה שגרם להתארכות בלתי סבירה של שעות העבודה.

על פניו, פגיעתו של התובע ברגלו, יש בה כדי להקשות על פעולת הכיפוף והפעלת הברך. עבודת ההתקנה ברכבים, מצריכה בחלקה הגדול עבודה עם הרגליים. אמנם, אין מדובר בעבודה שניתן להגדירה, כעבודה פיזית מאומצת, אך זוהי עבודה שבהחלט מצריכה מאמץ של הרגליים ובעיקר כיפוף הרגליים. ייתכן ולו היה מחליט התובע להמשיך ולעסוק בתחום, כעוסק זעיר, בהיקף עבודה מצומצם, היה התובע מצליח לבצע את העבודה, אך על פניו, התובע לא יכול היה לפעול להרחבת העסק ולא יכול היה לקבל עבודה בהיקף משמעותי, המצריך עבודה של שעות ארוכות מידי יום.

התרשמתי, כי הגם שהתובע לא מחק את דף הפייסבוק שלו, התובע אמנם כבר לא עוסק בתחום. לרשויות המס נשלחה הודעה כבר בשנת התאונה על הפסקת הפעילות העסקית והסגירה בפועל של התיק במס הכנסה כשנתיים לאחר התאונה, אינה מעידה על פעילות עסקית, שאמורה היתה להשתקף בדו"חות השנתיים. התובע, כאמור, פתח את העסק כעוסק זעיר, ממילא הכנסותיו מהעסק לא אמורות היו להיות משמעותיות, באותו שלב. על פניו, נוכח תפקודו של התובע בסמוך לאירוע התאונה, לא יכול היה התובע להפעיל את העסק וממילא, גם לא עבד בו במהלך התקופה הסמוכה לתאונה. ממילא, בשים לב לכך שמדובר היה בעסק בהקמה, דעכה עבודת העסק.

התובע פתח במקביל דף פייסבוק יחד עם חברו ישראל, עבור העסק "הפניקס". לו באמת סבר התובע, כי עסקו שלו ימשיך לפעול, היה סביר להניח, כי היה מרכז את מאמצי השיווק באפיק אחד.

סבירה בעיניי לפיכך טענת התובע, כי לא סגר את דף הפייסבוק, כיוון שלא מצא בכך צורך ואם אמנם מאן דהוא מתקשר לשם ביצוע התקנה, התובע מעביר את העבודה לעסק אחר.

13.אשר לעבודת התקנת המצלמות, יחד עם החבר ישראל אמינוב, איני סבורה, כי התמונות שהציג התובע בדף הפייסבוק של העסק מלמדות על יכולת פיזית גבוהה.

כך העיד התובע בנוגע לעסק (עמ' 16-17 לפרוטוקול):

"ש: מה זה הפניקס חברת אבטחה ושערים מצלמות איך זה קשור אליך.

ת: זה חבר שלי, אני עוזר לו בטלפונים וניהול לעיתים אני יוצא להתקנה לעזור לו שם.

ש: אמרת שאתה עובד אך ורק כמדריך שיקומי.

ת: אני לא אמרתי אך ורק. אני מבקש שתעברו על הפרוטוקול לא אמרתי אך ורק.  כשאני אומר שאני עוזר לחבר , וזה ששמו את מספר הטלפון שלי בשביל לעזור לו, אז כן.

גם אני יושב אצל חבר בחנות אביזרים בשביל לעזור לחבר, זה בשביל להעביר את הזמן שלי.

ש: כשאתה רושם את הטלפון שלך בפייסבוק ואתה כותב שאתה בעלים של העסק,

ת: איפה רשום שאני בעלים של העסק.

ש: אני אומר לך שרשום.

ת: אז אני אומר לך שלא.

ש: מי זה החבר שאתה עוזר לו.

ת: ישראל.

ש: הוא משלם לך על זה כסף.

ת: לא.

ש: אתה מפרסם טלפון שלך בפייסבוק חינם כדי לעזור לחבר.

ת: נכון. מתקשרים מפנה אליו לקוחות. יש לו עוד עסק נוסף.

וכשאני יוצא איתו להתקנות זה כדי לעזור לו, והוא מצ'פר אותי בהתאם לזה בכסף, הוא יודע את המצב שלי. אני אומר את האמת, לפעמים אני יוצא איתו, והוא מביא לי 100 ₪ ככה, עכשיו אין לי זמן להתעסק עם זה אני נמצא בהוסטל.

בטלפונים אני עדיין עוזר לו. כשאני עובד משמרת לילה, גם אם אני ישן, עדיין נשארת עייפות מהעבודה ולמחרת אני צריך להתחיל משמרת חדשה. לכן כשיש לי מרווח של יומיים בין משמרות אני הולך לעזור לו מ ידי פעם. אני עוזר לו בטלפונים בעיקר, אין לו בית עסק. יש לו עסק של מצלמות אבטחה הוא מגיע עד בית הלקוח. כשאמרתי קודם שעבדתי חודשיים במצלמות אבטחה זה מישהו אחר, זה בחור בשם סימו."

התובע צולם כשהוא יושב על חומה ומכאן מבקשת הנתבעת ללמוד יכולת פיזית. הנני סבורה, כי מעצם הישיבה על החומה לא ניתן ללמוד יכולת פיזית משמעותית. דווקא בצילום, ניתן לראות, כי הסולם המוצב ליד הקורה עליה יושב התובע הוא סולם נמוך, עובדה התומכת בטענת התובע, כי טיפס על סולם אחר, גבוה יותר ומעת שהתיישב על החומה, לא זז ממנה, כאשר הוא אינו מסוגל לעמוד על סולם, טענה המתיישבת גם עם מומו של התובע. התובע אף העיד, כאמור, כי הוא עבד בעבודות פזיות והתקשה בכך.

דף הפייסבוק רשום גם על שם התובע. התובע טוען, כי אינו בעל העסק והוא מסייע לחבר. בפועל, התובע מעיד, כי החבר משלם לו עבור עזרתו, אם כי לא באופן מסודר. יש באמור כדי להצביע על פוטנציאל השתכרותו של התובע, אך אין באמור כדי לשלול את טענת התובע, כי את החלק הקשה בעבודה הוא אינו מבצע ובפועל, הנתבעת אף לא הציגה אסמכתא כלשהי לכך שהתובע מבצע עבודה פיזית, יותר משמעותית מזו שהתובע העיד לגביה.

14.התרשמתי לפיכך, כי המגבלה ברגליים צמצמה את יכולתו של התובע לעבוד באופן משמעותי ולפיכך שיעורה כשיעור הנכות הרפואית.

הנזק:

15.מכאן, יש לשום את נזקיו של התובע.

16.כאב וסבל:

הצדדים מסכימים כי יש לפצות את התובע על בסיס חישוב של 20% נכות ו-4 ימי אשפוז בסכום של 38,141 ₪.

17.הפסדי שכר:

לתובע שולמו דמי פגיעה למשך שלושה חודשים הסמוכים לאירוע התאונה, לאחר שאושרה לו תקופת אי כושר באשר לתקפה זו. במהלך חלק מהתקופה האמורה היה התובע מרותק למיטתו ולאורך כל התקופה התקשה בהליכה.

לאחר תקופה זו, אושרה לתובע נכות זמנית בשיעור של 30%, עד ליום 31.8.15. התובע לא עבד במשך התקופה האמורה והוכר כנכה נזקק על ידי המל"ל. לאחר מכן, התקשה התובע להשתלב בשוק העבודה ולכן פנה  לשיקום תעסוקתי במסגרת המוסד לביטוח לאומי

ב"כ התובע טענה כי התובע נפגע בהיותו בן 28 בלבד, בתחילת דרכו המקצועית והתעסוקתית. התובע הקים כאמור, בסמוך לתאונה עסק אשר בעקבות אירוע התאונה נסגר, כך שלא ניתן לאמוד מה היו רווחיו של התובע מהעסק אילולא התאונה.

18.מתוך התיעוד הרפואי שצורף על ידי התובע, עולה, כי הגם שהסתיימה תקופת אי הכושר המלא על פי קביעת המל"ל, ונכותו הזמנית הוערכה בשיעור של 30% ולא בשיעור מלא, עדיין היה התובע מוגבל עד מאוד.

במהלך התקופה האמורה אף הוזמן התובע שלוש פעמים לניתוח לשם הוצאת המסמר, בפעם הראשונה בחודש נובמבר 2014, ולאחר מכן בחודשים מרץ ויוני 2015.

בדו"ח סיכום טיפולי פיזיוטרפיה מיום 9.11.14 מצויין: "הנ"ל לאחר 24 טיפולי פיזיוטרפיה במכון. לדבריו, שיפור חלקי במצבו, עדיין מתלונן על קושי בניידות והגבלה בתנועה בברך שמאל, הליכה עם קב אחד למרחק קצר ושתי קביים למרחק ארוך".

בסיכום האשפוז מחודש מרץ מצויין, כי התובע מתהלך עם קביים וכי הניתוח לא מבוצע בפועל, בשל איחוי לא מלא של השבר ואילו בסיכום האשפוז מחודש יוני מציין הרופא, כי עד למועד הביקורת הבאה, התובע אינו כשיר לשוב לעבודה.

סבורתני, כי נוכח טיבה של עבודת התובע עובר לאירוע התאונה וההמתנה להתאחות השבר, בהמלצת רופאיו, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד מלא לתקפה שמיום התאונה ועד ליום 31.8.15, תקופה שהתובע לא עבד בפועל במהלכה.

סביר להניח, כי במצבו של התובע, שעה שהוא ממתין לניתוח שממילא יקטע את עבודתו ובשים לב לכך שהתובע עדיין התהלך עם קביים באותה תקופה, כי התובע התקשה לחפש מקום עבודה ולכן לא עבד בפועל.

19.שכרו הרבע שנתי של התובע, כפי שדווח למל"ל עמד על 17,053 ₪, דהיינו שכר חודשי ממוצע של 5,684 ₪.

שכר זה משקף את שכרו של התובע מעבודתו כשליח פיצה בסכום חודשי של כ- 2,000 ₪- 2,200 ₪ וכן את שכרו הצפוי כתוצאה מהעסק אותו הקים.

בפועל, נוכח עיתוי אירוע התאונה, לא הניב העסק רווחים כלשהם וגם אין יכולת להעריך מהו שיעור הרווחים אותם היה מניב, אך נראה סביר בעיניי, כי בעת שהקים התובע את העסק, צפה פוטנציאל השתכרות של מספר אלפי שקלים בחודש, שאם לא כן, גם סביר היה להניח, כי לא היה עובד בהיקף כה מצומצם כשליח פיצה.

לפיכך, מצאתי מקום להעמיד את שיעור שכרו של התובע בסמוך לאירוע התאונה על סכום של 5,684 ₪, בהתאם להצהרתו למל"ל.

סך הפסד שכרו של התובע לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.8.15- 86,200 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (15.1.15) – 89,762 ₪.

20.הפסדי שכר לתקופה המאוחרת ואבדן כושר השתכרות:

לאחר ששב התובע לעבודה, לא עבד התובע במקום עבודה קבוע.

על פי טענת התובע בסיכומיו ובהתאם למסמכים שהעביר לטענתו לעיון הנתבעת, התובע השתכר בעבודתו בחב' ל.ד  סך 10,200 ₪ נטו. התובע לא הציג נתונים באשר להכנסתו בעת שעבד עם אחיו ואילו כשעבד בחברת האוטובוסים השתכר בשכר שעתי של כ- 30 ₪. התובע עובד היום בהוסטל ומשתכר סך שלכ- 5,000 ₪ לחודש, כך על פי עדותו.

לטענת הנתבעת, יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע על סך 5,300 ₪ שזהו שכר המינימום במשק. לטענתה, עברו התעסוקתי של התובע מלמד על הכנסות נמוכות, התאונה התרחשה בעת שהתובע היה כבן 28 שנים ובשלב זה של חייו, ניתן ללמוד על פוטנציאל ההשתכרות של התובע. מדו"ח הרציפות בעבודה שצורף, ניתן ללמוד, כי התובע החליף עד לשנת התאונה מקומות עבודה רבים והשתכרותו בכל אחד ואחד מהם לא היתה גבוהה.

21.לאחר ששקלתי בעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את שיעור הכנסתו של התובע כבסיס לחישוב הפיצוי על בסיס שיעור קרוב לשכר הממוצע במשק, אם כי לא על בסיס שיעורו המלא של השכר הממוצע במשק.

עברו התעסוקתי של התובע עובר לאירוע התאונה מצביע על חוסר יציבות, אם כי לטענת התובע, חלק ממקומות העבודה המפורטים בדו"ח הרציפות בעבודה הינם מקומות זהים, ששם המעסיק בהם שונה.

התובע היה כבן 28 שנים במועד התאונה, בשים לב לכך שלא סיים את שירותו הצבאי, צבר התובע עובר לאירוע התאונה ניסיון תעסוקתי של כשמונה שנים, שבמהלכן, טרם מצא התובע מקום עבודה בו התמיד.

כך העיד התובע (עמ' 14-16 לפרוטוקול):

"ש: יש מקום עבודה שהתמדת בו.

ת: באיזה תקופת זמן. כל עבודה אני נכנס אליה במצב של לראות קדימה כהתמדה.

מבחינתי למשל העבודה שאני נמצא בא עכשיו אני רואה בה התמדה ואני מתמיד, ומתכוון להמשיך בה.

ש: כמה אתה משתכר שם לחודש.

ת: נכון להיום ממוצע של 5000 ₪ בחודש. מדובר בהוסטל ואני ישן שם

סופי שבוע וחגים אנחנו נמצאים 24/7 גם לילות משעה 18:00 עד 09:00.

ש: כלומר המשכורת שלך היא יותר מ- 5000 ₪ כי אתה חוסך שכירות.

ת: אני לא גר שם. העבודה היא לא כל יום. היא פעמיים שלוש בשבוע, וסופ"ש אחת לחודש.

יש לי מסמכים אם אתה רוצה לראות. וגם תלושים נמצאים פה.

ש: מדוע לא הגשת אותם לבית המשפט

ת: כי נגמר זמן ההגשה.

ש: אני מסתכל על דוחות בשנת 2007 חודשיים עבדת באבטחה בחקירות.

ת: נכון.

ש: 3 חודשים אח"כ אבטחה בקודקוד.

ת: נכון.

ש: אח"כ במשה שדה ניהול ושיווק.

ת: אני לא זוכר. זה שם של חברה שאני לא זוכר ולא תיקו מחשבים של מה  זה

ש: אני רואה שאתה לא שורד במקום עבודה יותר מ- 3 חודשים.

ת: זה 3 חברות זה בעל בית אחד. שכיר אח"מ גם בזמן הצבא עבדתי עד שנת 2008 זה אותו מעסיק, פעם הוא צרף שותף. זה היה באבטחת ארועים.

נכנסתי לפרי שיק העברתי אשראי, ונרשם שזה עבר בגוש קטין פירות וירקות, מתברר שזה לא אותו השם כמו שהיה פעם גלידה באר שבע. אז לא תמיד השם שמופיע זה השם האמיתי.

ש: תסכים איתי שרואים בדוח שאתה לא יציב בעבודות זה עובדה.

ת: אני לא מסכים איתך.

ש: תסביר לי למה אתה עובר כל 3 חודשים עבודה. מי זה בני ג'אנח?

ת: זה מעסיק שעבדתי אצלו לפני הרבה זמן. זה פיצוציה, עבדתי במשמרות. זה לא עבודה רציפה, כשהוא היה צריך הוא היה אומר לי, וזה עבודה עם תלוש לכן זה ככה.

ש: למה בחור בגיל 27-28-29 עובד בעבודות מזדמנות.

ת: כל עבודה שאני נכנס אני מסתכל עליה כעל עבודה יציבה.

כשעבדתי כשליח פיצה התחלתי את העסק זה היה כדמי כיס.

ש: עבדת בתחנת דלק.

ת: הייתי מנהל.

ש: למה אתה חושב שאני אאמין לך שאתה מנהל.

ת: תסתכל בחודש מאי 11, עבדתי חודשיים לאחר מכן עברתי למ.ב. אושר החזקות שם נכנסתי כמנהל התחלפו בעלים.

ש: איך זה בא לידי ביטוי בשכר.

ת: לא יודע. אני רואה שזה לא מופיע.

ש: לא הגיוני שאתה מנהל ומקבל משכורת של פחות ממינימום.

ת: לא הרווחתי פחות ממינימום."

22.עובר לאירוע התאונה הקים התובע עסק עצמאי, אך לא ניתן ללמוד לגביו, האם התובע היה מתמיד בו, האם העסק היה מצליח והאם התובע היה מצליח לפתח את העסק ולהגיע לרמת שכר גבוהה.

מנגד, עצם הקמת העסק, גם אם מדובר בעסק שהחל כעסק קטן, שלצרכי מיסוי אף הוגדר התובע כ'עוסק זעיר', מעידה על אמביציה ועל ניסיון להתקדם ולפעול למיצוי הכנסות. התובע חבר גם לאחר אירוע התאונה לחברו, שלגביו העיד, כי אינו שותפו, אלא הוא מסייע בידו, אך ניתן להתרשם מתוך שיחת הטלפון שקיים התובע עם החוקר, כי מדובר במי שעוסק בשיווק, בתמחור ובידע, הנחוצים לשם ניהולו של עסק.

התובע לא צירף נתונים בנוגע לעסק האמור ולא ניתן לדעת לגביו האם מדובר בעסק מצליח, על מנת שנוכל לדעת מתוכו נתונים באשר לפוטנציאל ההשתכרות של התובע. עצם טענתו של התובע, כי אינו בעל העסק והוא רק מסייע לחבר, יש בהם כדי להעיד, כי למרות אותה אמביציה עליה ניתן ללמוד, התובע בחר משיקולים אלו ואחרים, ייתכן חלקם קשור לתאונה, שלא לנהל עסק בפועל.

בנסיבות אלו, נוכח גילו הצעיר של התובע שאינו משקף בהכרח את פוטנציאל השתכרותו המלא של התובע, ונוכח עברו התעסוקתי, מצאתי מקום להעמיד את בסיס שכרו של התובע, על בסיס שכר המהווה 85% מהשכר הממוצע במשק.

23.יש לפסוק את הפיצוי, כפיצוי אחיד לגבי מלוא תקופת העבר והעתיד, כאשר בחייו של אדם ישנן עליות ומורדות והפיצוי משקף ממוצע הפסד לאורך תקופה.

בסיס שכרו של התובע לחישוב עומד על סך של ₪ 9,180 ₪, ובניכוי מס – 8,630 ₪.

סך ההפסד לעבר לתקופה שמיום 1.9.15 ועד חודש מרץ 2019- 43 חודשים (74,218 ₪) ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מאמצע התקופה (1.6.17)- 76,147 ₪.

לעתיד- עד גיל 67 (לפי מקדם היוון 255)- 440,130 ₪.

24.לסכומים האמורים יש להוסיף פיצוי בגין הפסד פנסיה, כאשר לתקופת העבר, בגין היות התובע עצמאי בחלק מהתקופה ובשים לב שיעור ההפרשה הרלוונטי, תיפסק מחצית מסכום החישוב לפי 12.5% מהשכר.

יש לפסוק לעבר – 4,759 ₪ ולעתיד – 55,016 ₪

25.הוצאות רפואיות וניידות:

לטענתו, התובע נדרש לעשרות טיפולים רפואיים, בדיקות, ביקורות אצל רופאים וטיפולי פיזיותרפיה, התובע נזקק למשככי כאבים, זריקות קלקסן ועזרים רפואיים, כיסא גלגלים, הליכון קביים, חבישות, משחות וכיו"ב. התובע הוסע לטיפולים ובדיקות במונית, מלווה על ידי אמו כאשר בתקופה הסמוכה לתאונה היה מתנייד באמצעות כיסא גלגלים ובהמשך בקביים.

התובע עתיד לעבור ניתוח להוצאת המסמרים מכיוון שאלו מפריעים לו. לאחר הניתוח יאלץ לקבל טיפולי פיזיותרפיה נוספים ויעבור מעקבים ובדיקות ויזקק למשככי כאבים.

הנתבעת טוענת כי מדובר בראש נזק מיוחד שעל התובע להוכיח. התובע לא הציג אסמכתאות שיש בהן להעיד על הוצאות אלה ומשכך יש לדחות עתירתו לפיצוי בגין ראש נזק זה.

בנוסף, מדובר בתאונת עבודה שהוכרה על-ידי המל"ל ואף מסיבה זו יש לדחות עתירתו לפיצוי בגין ראש נזק זה.

26.התובע התייחס לכך בעדותו (עמ' 7-8 לפרוטוקול):

"ש: אתה יודע שמי שנפגע תאונת עבודה, יכול לקבל את התרופות בחינם.

ת: זה לא חינם. זה לקנות את זה בכסף, אח"כ להעביר את הטפסים לביטוח לאומי ואז לקבל את הכסף בחזרה."

היות ותאונה זו מהווה גם תאונת עבודה,קיים כיסוי במסגרת המל"ל להוצאות הרפואיות ועל כך אין חולק. יחד עם זאת, לאור ריבוי הטיפולים והנסיעות שנדרשו ובהינתן הטרחה הכרוכה בפנייה למל"ל לשם כיסוי כל הוצאה והוצאה, גם אם לפעמים מדובר בהוצאה של שקלים בודדים, שלרוב, אנשים בשל הטרחה, נוטים לוותר על הפנייה בעניינה ובשים לב לכך שלא לכל הוצאה ניתן להמציא קבלה (כמו בנסיעה ברכב פרטי) ולאור אופי הפגיעה והקבלות החלקיות שצורפו, מצאתי להעריך צרכי תובע שאינם מכוסים במלואם ולפסוק לו על דרך האומדן בסכום משוערך להיום בגין העבר והעתיד סך של7,000 ₪.

27.עזרת הזולת:

התובע טוען, כי בעקבות אירוע התאונה היה מרותק למיטתו ולביתו משך זמן רב. התובע עזב את הדירה ששכר ושב לבית אמו (בעניינה של שכירות זו עתר התובע לפיצוי, אותו זנח בסיכומיו, וטוב שכך, בשים לב לכך שההוצאה ונחיצותה הוכחו). התובע נדרש לעזרה אינטנסיבית של בני משפחתו בכל שעות היממה. התובע נעזר בעיקר באמו שעזרה לו בבית, להתיישר במיטה, לרדת, באוכל, מקלחות ונסעה עמו לביקורות וטיפולים בקופת חולים ובבתי חולים.

התובע טען כי היה מוגבל בביצוע עבודות המצריכות מאמץ פיזי, עבודות משק בית לרבות  ניקיון, בישול, כיבוס, קניות וכיו"ב כמו כן, מתקשה הוא בעבודות תיקון קטנות המצריכות מאמץ של הרגל, לדוגמה החלפת מנורה, תיקונים המצרכים עליה על סולם.

גם כיום התובע מתקשה, שכן אמו מתגוררת בקומה הרביעית, בבניין דירות ללא מעלית והתובע נאלץ לעלות במדרגות בדלית ברירה.

עוד טען התובע כי בשל נכותו יזדקק התובע לעזרה בשכר.

הנתבעת טוענת, כי העזרה שניתנה לתובע אינה חורגת מהעזרה הרגילה הניתנת על ידי בני משפחה ולכן עזרה זו אינה ברת פיצוי, אף לא בתקופה הסמוכה לתאונה.

באשר לעזרת הזולת לעתיד ולטענתו של התובע בדבר הקושי בפעולות שונות, טענות אלו הופרכו באמצעות תמונות התובע שהוצגו לבית המשפט ובחקירתו.

28.על פניו, פגיעתו של התובע היתה קשה, כאשר בתקופה הסמוכה לתאונה היה התובע מרותק למיטתו והתהלך בבית בקושי רב. אמו של התובע, אם חד הורית, אשה עובדת, נאלצה לסייע בידי התובע וגם אחיו נאלצו לסייע בידיו.

הנני סבורה, כי לפחות ככל שהדבר נוגע לתקופה בה היה התובע מוגבל מאוד, מדובר בעזרה החורגת מעזרה המקובלת על ידי בני המשפחה והעובדה שלא היתה בידי התובע היכולת הכלכלית לשכור שירותי עזרה, אין בה כדי למנוע מתן פיצוי לבני המשפחה, בגין אותה עזרה חריגה.

אשר לעתיד, התובע מתפקד ואף מבצע עבודה שהיא פיזית. אולם, אין ספק, כי התובע מוגבל ואם אמנם התובע עבד בעבודה פיזית, הוא מתקשה להתמיד בה לאורך זמן ולבצע עבודה פיזית בנוסף במסגרת מטלות הבית השוטפות.

בנסיבות העניין ובהעריכי על דרך האומדנה את העזרה לה נזקק התובע בעבר ואת העזרה לה יזקק בעתיד, מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בשיעור של 25,000 ₪.

29.סך הפיצוי המגיע לתובע מהנתבעת עומד על הסך של  735,995 ₪.

מהסכומים שנפסקו יש לנכות את דמי הפגיעה, קצבת נכה נזקק, הקצבה בגין הנכות הזמנית והקצבאות שקיבל ויקבל התובע התובע מהמל"ל, בגין נכותו, כשהם משוערכים להיום.

בהתאם לחוות דעתו האקטוארית של מר גד שפירא, עומד שיעורן של הקצבאות נכון ליום 31.8.18 על הסך של 316,069 ₪.

סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על הסך של 317,116 ₪.

בהינתן ההלכה הפסוקה על ידי בית המשפט העליון, אשר נכון לעת הזו לא שונה, ואף לא הוכח לפניי בראיות, כי יש לסטות ממנה, חושבה ריבית ההיוון הן ביחס לפיצוי והן ביחס לתקבולי המל"ל על בסיס ריבית בשיעור של 3%.

אציין, כי עסקינן ברכב בשירות המעסיק והמל"ל ממילא אינו צפוי לחזור אליו, כשחזרת המל"ל הינה על פי ריבית היוון בשיעור של 2% ולכן גם מסיבה זו אין מקום לסטות מההלכה הפסוקה.

30.אני מחייבת איפוא את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 735,995 ₪, בניכוי תקבולי המל"ל, בסכום של 317,116 ₪, כפי שצויין לעיל.

כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט, כדי שיעור הוצאתן וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק .

מסכום הפיצוי יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע בשיעור של 6,000 ₪ ובצירוף ריבית מיום התשלום ועד היום.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.