אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 30175-11-10 עשור נ' מדינת ישראל/שירות בתי הסוהר

ת"א 30175-11-10 עשור נ' מדינת ישראל/שירות בתי הסוהר

תאריך פרסום : 04/08/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
30175-11-10
20/07/2014
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
תובע:
אשר עשור
נתבעת:
מדינת ישראל/שירות בתי הסוהר
פסק דין
 

 

בפני תביעה נזיקית.

 

התובע, יליד 1980, בזמנים הרלבנטיים לתביעה ריצה תקופת מאסר בבית הסוהר "כרמל".

הנתבע 1, מר שווי האדי בן סלמאן, שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה כסוהר בבית הסוהר "כרמל". הנתבעת 2, "מדינת ישראל- שירות בתי הסוהר", מעבידתו של הנתבע 1.

 

בהתאם לפסק הדין מיום 10.11.11 שניתן בהסכמת הצדדים ולבקשתם, נמחק הנתבע 1 מכתב התביעה כך שפסק דין זה מתייחס לנתבעת 2 בלבד.

 

כמתואר בכתב התביעה, ביום 24.11.04 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, החלה ספירת הצהריים בבית הסוהר. התובע ניגש לעמוד יחד עם האסירים לצורך הספירה, כאשר בידיו ספר שקיבל מהעובד הסוציאלי. התובע התבקש להשיב את הספר לעובד הסוציאלי, ביצע זאת והתיישב על כיסא בחדר העו"ס. כעבור כמספר שניות נכנס לחדר העו"ס הנתבע 1, צעק על התובע מדוע הוא אינו מתייצב עם כולם לספירה ואז תפס את התובע בחולצתו וגרר אותו מהחדר. כתוצאה מכך נחבל התובע בעורפו, בצווארו ובאוזנו. כעבור יום מקרות האירוע, בעקבות תלונות מצדו על כאבים באוזן שמאל, פונה התובע לביה"ח בני ציון בחיפה, שם עבר בדיקות שונות ושוחרר עם המלצה למנוחה והמשך טיפולים במרפאת בית הסוהר ומרפאות חוץ של ביה"ח. לתובע נקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי נכויות זמניות ובהמשך נכות צמיתה.

 

בשל אירוע זה הועמד הנתבע 1 לדין פלילי (ת.פ 1257/06 (שלום חיפה)) – ויוחסה לו בכתב האישום עבירה לפי ס' 333 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, דהיינו חבלה חמורה. במסגרת פסק הדין (ללא הרשעה) מיום 28.8.06, הודה הנתבע 1 בעבירה של "תקיפה הגורמת חבלה של ממש" לפי ס. 380 לחוק העונשין ונגזרו עליו 250 שעות של"צ ופיצוי כספי לתובע בסך של 5,000 ₪. ערעור שהגישה המאשימה (ע"פ 1148/06 (מחוזי חיפה)) לעניין ההחלטה שלא להרשיע את הנתבע 1, נדחה. במסגרת הערעור הוספו סך של 10,000 ₪ פיצוי לטובת התובע, מעבר ל 5,000 ₪ שנפסקו בהליך בבית משפט השלום.

 

 

טענות הצדדים

 

לטענת התובע נסיבות האירוע מקיימות את תנאי ס. 23 לפקודת הנזיקין בדבר עוולת התקיפה. לטענתו, בנסיבות חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" בהתאם להוראות ס. 41 לפקודת הנזיקין, ולפיכך על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק, משום התרשלות שתחוב בגינה. לטענת התובע, האירוע נגרם כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת המתבטאת בין היתר בכך שהעסיקה סוהר אלים וכן בשל הפרת חובות חקוקות המוטלות לפתחה. לטענת התובע כתוצאה מהאירוע הוא נחבל חבלות חמורות בכל חלקי גופו, בעיקר באוזן שמאל- פגיעה אשר גרמה לנקב בתופית האוזן, לחירשות באוזן שמאל ולטנטון תמידי באוזן זו. כן לטענתו, האירוע הותיר בו נכות נפשית (PTSD, הפרעות אנטי סוציאליות והתקפי חרדה). לטענתו, כתוצאה מהאירוע הוא איבד את כושרו לעבודה לתקופה ארוכה וכן נזקק ויזדקק בעתיד להוצאות ולעזרת הזולת.

 

הנתבעת מכחישה חבותה בגין האירוע. לטענתה לא התקיימו התנאים להחלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ונטל ההוכחה נותר על כתפי התובע. הנתבעת דוחה את טענות התובע לפיהן הנתבע 1 אלים, תוקפני ולא מיומן בעבודתו. לטענתה היא הדריכה את הנתבע 1 כמו את שאר שלוחיה כיצד יש לנהוג כלפי אסירים ומהם כללי המשמעת הנוהגים בבית הסוהר. לטענתה, התובע קיבל טיפול רפואי מיומן ומקצועי. הנתבעת טוענת כי פינויו של התובע לבית החולים נעשה מיד לאחר שזה התלונן על כאבים באוזנו. לטענתה, היא פעלה בהתאם לנהלים וכמקובל בנסיבות המקרה. הנתבעת מכחישה קיומו של נזק כלשהו אשר נגרם לתובע וקיומו של קשר סיבתי בין מעשיה ו/או מחדליה לבין האירוע והנזקים הנטענים. עוד טוענת הנתבעת כי הנזקים שנגרמו לתובע, ככל שנגרמו, אינם כתוצאה מאירוע המתואר כי אם כתוצאה מאירועים אחרים וממצב רפואי קודם וללא קשר לאירוע. לטענתה, היא לא הפרה חובות חקוקות וממילא התובע לא עמד בדרישת הדין ולא פירט הפרות אלו בכתב התביעה. לחלופין טוענת הנתבעת כי גם אם הפרה חובה מן החובות המוטלות עליה, הרי שהפרה זו לא גרמה לנזק הנטען בכתב התביעה. הנתבעת אינה מכחישה כי היא נושאת באחריות למעשיו של הנתבע 1 ככל שאלו נעשו במסגרת תפקידו. הנתבעת מציינת כי בנסיבות בהן לא צירף התובע לכתב תביעתו חוות דעת לעניין הפגיעה בשמיעה, ובהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, מנוע התובע לטעון לנכות בתחום זה. לטענתה יש להשית על התובע רשלנות תורמת מכרעת לאירוע. הנתבעת טוענת כי התובע בהתנהגותו תרם לפגיעה ולנזקיו זאת בין היתר נוכח התנהגותו ביום האירוע, כאשר לא ציית להוראות הסוהרים. עוד טוענת הנתבעת כי התובע תרם לנזקיו בהתנהגותו העבריינית, אשר אלמלא היא לא היה מוצא את עצמו בבית הסוהר מלכתחילה. לטענתה, התובע לא עשה די להקטנת הנזק.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ