אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 30106-07-17 עדנאן חטיב ובניו בע"מ נ' יעדים בניה ושיקום בע"מ

ת"א 30106-07-17 עדנאן חטיב ובניו בע"מ נ' יעדים בניה ושיקום בע"מ

תאריך פרסום : 26/12/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
30106-07-17
21/12/2017
בפני השופט:
יהושע רטנר

- נגד -
תובעת:
עדנאן חטיב ובניו בע"מ
נתבעת:
יעדים בניה ושיקום בע"מ
החלטה

1.לפני בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך בתל אביב, בהעדר סמכות מקומית.

2.התביעה העיקרית הינה תביעה כספית המתבססת על הסכם שכותרתו "תנאים כלליים למסירת עבודות קבלניות (תשתית/בניה/שיקום) לקבלן משנה" (להלן: "ההסכם"). הנתבעת התקשרה עם גופים שונים, בין היתר, עם רכבת ישראל, לביצוע עבודות בפרויקטים שונים. הנתבעת העבירה את ביצוע העבודות בפועל לתובעת בהתאם להסכם, אשר נחתם בין הצדדים ביום 2.6.2013. לטענת התובעת הנתבעת שילמה לה תמורה חלקית, ובגין חלק מהעבודות כלל לא שילמה.

3.הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף, בין היתר, מחמת חוסר סמכות מקומית. הנתבעת טוענת כי יש להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך בתל אביב על פי סעיף 18 להסכם שקובע: "סמכות שיפוט: סמכות השיפוט בתביעות הנובעות מהסכם זה תהיה לבהמ"ש המוסמכים בתל-אביב בלבד".

4.התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה בית המשפט בחיפה, אליו הוגשה התביעה, מוסמך לדון בתובענה, שכן המעשה או המחדל שבשלו היא הוגשה נמצא בחיפה. כמו כן העבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעת, חלקן התבצעו בחיפה. לטענת התובעת, עד להגשת הבקשה מטעם הנתבעת, היא לא ידעה על סעיף התניית השיפוט. לתובעת לא היתה גמירות דעת בעניין, ולא היה מפגש רצונות בין הצדדים לעניין התנייה השיפוטית. עוד טענה התובעת, כי ההסכם מושא התובענה הנו "חוזה אחיד" שכולל תנאי מקפח שאינו עונה על דרישות הדין. לטענתה, הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של התובעת והטעייתה בעת החתימה על ההסכם. נוכח האמור מתבקש בית המשפט לקבוע, כי לתניית השיפוט אין תוקף ו/או דינה להתבטל.

5.בתגובה טענה הנתבעת, כי טענת התובעת להיעדר גמירות דעת מצידה בעת החתימה על ההסכם, מהווה טעם לסילוק התביעה על הסף, שכן אדם איננו זכאי להגיש תביעה על בסיס הסכם שהוא עצמו טוען שלא גמר בדעתו להתקשר בו. לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי התובעת אינה מכחישה כי חתמה על ההסכם אולם טוענת שיש פגם ברצון שלה להתקשר בו. הנתבעת ציטטה פסיקה באשר לטענת התובעת כי לא ידעה על תניית השיפוט בהסכם עליו חתמה. מהפסיקה עולה כי חזקה שאדם החותם על מסמך, קרא אותו והבין את תוכנו וחתם עליו לאות הסכמתו. לגישתה אין התובעת יכולה להשתחרר מחתימתה על ההסכם בהבל פה. עוד טענה הנתבעת, כי התביעה מתייחסת לעבודות אשר, למעט אחת, כולן בוצעו באזור השיפוט של בתי המשפט במחוז הדרום ועל כן בנסיבות אלו הזיקה היא בעיקרה לבתי המשפט במחוז דרום ולא חיפה.

אשר לטענה שתניית השיפוט מקפחת, המדובר בטענה מופרכת מהיסוד. הסעיף עוסק בתביעות של כל צד נגד זולתו ואינו יוצר יתרון לנתבעת במקרה דנן. אי לכך אין כל קיפוח בקביעת תניית שיפוט בהסכם. הנתבעת הפנתה לפסיקה בה נדרש בית המשפט להכריע מתי תניית שיפוט תהווה תנאי מקפח. במקרה דנן השיפוט בתל אביב לא ימנע מהתובעת לממש את זכויותיה לנהל את התביעה כרצונה, ועל כן אין המדובר בתנאי מקפח אלא בתניה סבירה ולגיטימית.

דיון

6.בית המשפט העליון מפי כב' הש' ריבלין התייחס לנושא הקיפוח בתניות המגבילות סמכות שיפוט מקומית במסגרת פסק הדין רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן, (טרם פורסם,2.6.2003), (להלן:"מפעל הפיס"). באותו פסק דין דחה בית המשפט העליון את מבחן הנוחיות כמבחן עיקרי והציב את מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות משפטיות כמבחן קיפוח ראשי, ואפנה לאמור בפסק הדין:

...

מקום שבית-משפט זה דן בו במקרים שהוכח בהם קיומה של תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת, נפסק כי תניה זו גוברת על שיקולי הנוחות. על-פי ההלכה, רק שיקולים "בעלי משקל מכריע" יניאו את בית-המשפט מלכבד תניית שיפוט (ראו: בש"א 57/98 אתר נ' בנק ירושלים בע"מ [4], בעמ' 485-484; בש"א 14/99 ועקנין נ' אררט חברה לביטוח בע"מ [5] (ניתן ביום 8.2.1999)). לא כל אי-נוחיות הנגרמת לבעלי-הדין תצדיק את העברת הדיון מבית-משפט במחוז שעליו הוסכם בחוזה בין הצדדים, לבית-משפט במחוז אחר – כדברי הנשיא י' כהן בב"ש 422/81 יוסף רובין ובניו, חברה לבנין בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ [6], בעמ' 641-640. כבר באותו מקרה קבע הנשיא כי "אי הנוחיות, הקשורה בנסיעה מירושלים לתל-אביב, איננה קשה במיוחד בתנאי התחבורה שלנו" (שם, בעמ' 641), ולכן לא ראה בה עילה להתעלמות מתניית השיפוט. תוקפם של דברים אלה רק גובר כיום, בחלוף למעלה מעשרים שנים של התקדמות טכנולוגית מואצת, והם יפים גם לנסיעה מבאר שבע לתל-אביב ולמרחק שאנו עוסקים בו.

....

...מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות. מבחן זה הוצע על-ידי כבוד נשיא בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (כתוארו אז) השופט טירקל, בבר"ע (ב"ש) 16/90 דרעד בע"מ נ' שחר [8]. מבחן זה אינו מסתפק בפגיעה בנוחות, שהיא כפי שכבר בואר, בבחינת שיקול משני, על-מנת לפסול תניה; הוא מחייב פגיעה מהותית בזכות להתדיינות משפטית. החלת מבחן זה בענייננו מביאה למסקנה בלתי נמנעת כי התניה שבהסכם שבין המבקש לבין המשיבים אינה בלתי סבירה, שהרי לא נאמר, בשום פנים, כי הנסיעה מבאר שבע לתל-אביב תרתיע בעל-דין ממימוש זכויותיו. למותר לציין כי לא הובאו כל ראיות לקיומה של הרתעה כזו בפועל. נהפוך הוא, המשיבים עצמם, כך נראה, בחרו להיות מיוצגים דווקא על-ידי עורכי-דין שמקום מושבם בתל-אביב. ככלל, קשה ברגיל להעלות על הדעת מצב שבו מקום התדיינות כלשהו בישראל ירתיע אדם מפני הגשת תביעה, ואולם אין לפסול מראש את האפשרות שאכן עשוי להתקיים מצב שכזה במקרים חריגים".

8.סוגיה דומה נדונה בבר"ע (מחוזי-באר שבע) 773/03 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' גלעדי (טרם פורסם, 4.7.2003). שם נאמר מפי כבוד השופט הנדל:

"הווה אומר, הייתי משאיר את בדיקתו של תנאי מקפח, לאותו מקרה בו הבנק מממש את זכותו לפנות לבית משפט אחר מתל אביב. לדוגמא, נניח שהלקוח גר ברמת הגולן והבנק מגיש תביעה נגדו באילת. השווה דוגמא זו למצב בו הבנק מגיש את התביעה באילת בכדי להקל על עדים רלוונטים מטעמו ותוך כדי אף מקל על הנתבע שמתגורר באילת. שתי מסקנות מתבקשות: ראשית, אין לקבוע כלל אחיד מראש. שנית, אין מקום להידרש לנושא במסגרת בקשה זו כאשר לקוח הבנק הוא התובע והבנק מסתמך על אותו חלק של הסעיף המחייב את הלקוח להגיש את התביעה בתל אביב. עצם קיומו של שוני בין זכויות המימוש של שני הצדדים אינו הופך את התנאי למקפח בכל מקרה ומקרה".

9.יש לבחון את התנאי המקפח על רקע התנאים והנסיבות הספציפיות, של כל מקרה, ומקרה כפי שהסביר כבוד השופט הנדל לעיל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ