אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 29973-09-10 ייזום והשקעות בעמ נ' אבוקרת

ת"א 29973-09-10 ייזום והשקעות בעמ נ' אבוקרת

תאריך פרסום : 23/09/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום צפת
29973-09-10
19/09/2017
בפני השופטת:
רבקה איזנברג

- נגד -
תובעת:
י.ב גלאור ייזום והשקעות בעמ
נתבע:
יחיאל אבוקרת
פסק דין משלים

1.בתיק זה ניתן פסק דין ביום 7.10.13 במסגרת תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע בטענה לפלישה ובניה בשטחה. התביעה התקבלה ובפסק הדין נקבע כי על הנתבע לסלק ידו מהשטח החורג הנראה בת/1 (תוך הפנייה לסימון שטח זה בתשריט) . כן נקבע כי כפועל יוצא מכך על הנתבע להרוס את השטח (להלן:"שטח הפלישה").

הנתבע הגיש ערעור על פסק דין זה ובהתאם לפסק הדין של ביה"מ המחוזי במסגרת ע"א 41698-11-13, התקבלה הצעת ביה"מ המחוזי, על פיה קביעות ביה"מ שלום בפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 7.10.13, יעמדו על כנן, ואולם זאת:

"עד לשלב האופרטיבי נשוא הקביעה לאמור, התיק יוחזר לבית משפט השלום וימונה מומחה אשר המלצתנו כמובן הינה למומחה בהסכמה אשר יקבע הן את המתווה על פי הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום באשר להריסה והנובע מכך אם בכלל (לרבות באופן חלקי אם ימצא לכך מקום על פי חוות דעתו המקצועית) והן באשר לפיצוי הנדרש עקב החריגה כפי שסומנה ע"י בית משפט השלום וישמעו ראיות ככל הצריך לעניין זה".

2.בהתאם לפסק הדין בערעור כאמור, מונה המהנדס נחום פרמינגר, מהנדס בניין שמאי מקרקעין וקונסטרוקטור בהכשרתו, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:"המומחה").

ע"פ חוות דעת המומחה,מאחר שרק חלק מהתוספת שבנה הנתבע מהווה את שטח הפלישה,הרי במקרה של הריסה חלקית של התוספת,לא יישאר ממנה כמעט שום דבר והעלות תהיה גבוה ביותר-110,000 ₪. המומחה הפנה לכך שממלא גם התובעת הכינה בעבר בקשה להיתר לתוספת דומה לזו שנבנתה ע"י הנתבע (אם כי קטנה יותר) ומאחר שתיקון חלקי כפי שהציע יעלה רק 33,000 ₪,הביע המומחה דעתו כי אין הצדקה להרוס חלק מהתוספת כפי האמור בפסק הדין הראשון,אלא יש להטיל על הנתבע לבצע תיקון חלקי שיכלול הריסת קורה שקיימת ביתר המבנה.

עוד הביע המומחה דעתו כי על הנתבע אמנם לפצות את התובעת בגין ניצול זכויות בניה בשטח התוספת (שהינו כ 8.7 מ"ר) אולם,יש לקזז סכום זה כנגד זכות התובעת להמשיך ולהשתמש בשלד שכבר בנה הנתבע.

בעקבות חקירת המומחה בביה"מ,נדרש המומחה להשלים את חוות דעתו לעניין דמי השימוש הראויים בתוספת מאז שנבנתה. בהתאם לתשובת המומחה ,המדובר בסך של 55 ₪ למ"ר לחודש, סה"כ 5,736 ₪ לשנה ,לא כולל מע"מ.

3.לטענת התובעת,בהתאם לפסק הדין ולמדיניות המשפטית הראויה,למרות חוות דעת המומחה,יש להורות על הריסת כל שטח הפלישה. לחילופין עתרה התובעת לכך שבכל מקרה יוותר על כנו הסעד הראשון של סילוק ידו של הנתבע אם ע"י איטום שטח הפלישה ואם ע"י הפרדתו בקיר מיתרת שטח הנתבע ומסירתו לתובעת. התובעת הפנתה לתשובות ההבהרה של המומחה על פיהן אין מניעה הנדסית לחלק את שטח התוספת,כאמור. עוד טענה התובעת כנגד דעת המומחה כי זה לא העריך את שווי היתרון הכלכלי שצמח לנתבע מאופי הבניה שביצע-הורדת עמודים לקרקע התובעת,במקום בניה קונזולית. לפיכך טענה כי יש להוסיף ולחייב את הנתבע בשווי זה-סך של לא פחות מ50,000 ₪.עוד טענה התובעת כי שטח הפלישה בפועל גדול מ8.7 מ"ר ולכן חיובי המומחה מוטים לרעת התובעת ויש לשוב ולפנות למומחה הראשון-המודד שמונה ע"י ביה"מ בעבר, על מנת שייחשב בדיוק את שטח הפלישה.

עוד טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבע ב77,000 ₪-הפער שיחסוך בין העלות של 110,000 ₪ להריסת שטח הפלישה לבין הסך של 33,000-העלות ע"פ הצעת המומחה וכן לחייב את הנתבע בדמי שימוש בגין השימוש בשטח החריגה. בעניין דמי השימוש הוסיפה התובעת בסיכומים המשלימים שהגישה כי המומחה לא התחשב בעליית מדד המחירים לצרכן וכן כי דרך חישוב הממוצע של דמי השימוש היתה מוטעית ובמקום 55 ₪ למ"ר לחודש צריך להיות 63 ₪ למר לחודש.

4.הנתבע טען כי אין לסטות מחוות דעת המומחה ואין להורות על הריסה. עוד טען הנתבע כי התובעת אינה זכאית לטעון עוד ביחס לשטח החריגה שכן עניין זה לא עלה במסגרת פס"ד שניתן ע"י ערכאת הערעור והתובעת אף לא הביאה בפני המומחה כל נתונים בעניין.

עוד טען הנתבע כנגד העלאת טענות חדשות ע"י התובעת ביחס לאופי הבניה (כאילו היתה צריכה להתבצע בניה קונזולית),או ביחס ליתרונות כלכליים שלטענת התובעת צמחו לנתבע מאופי הבניה. בנוסף טען הנתבע כי אין להטיל עליו חיוב כספי כלשהו וכי ביצוע התיקון נשוא חוות הדעת צריך שייעשה רק בעתיד ,אם וכאשר תחליט התובעת לבצע בניה בשטח הרלוונטי.

דיון

5.אכן, צודקת התובעת בטענה שהעלתה בסיכומיה, כי נקודת המוצא היא הריסת בנייה המהווה פלישה. יחד עם זאת, משביה"מ המחוזי הורה כי ימונה מומחה באשר למתווה להריסה ולנובע מכך ולאחר עיון בחוות דעת המומחה,שוכנעתי כי יש לקבל את דעת המומחה-אשר הינו איש מקצוע בעל מומחיות ונטרלי, על פיה ראוי לבצע תיקון חלף הריסה מוחלטת. המומחה ההבהיר כי הריסה חלקית של התוספת, לא תותיר ממנה כמעט דבר.

לפיכך,אין המדובר במקרה דומה למקרים אחרים שנידונו בפסיקה אליהם הפנתה התובעת, שכן כאמור,הריסה של שטח הפלישה תביא לפגיעה גם בשטח שבנה הנתבע כדין ואשר אינו מהווה פלישה.ההצדקה להוראה על הריסה פוחתת במקרה בו ההריסה תגרום נזק גם לשטח נוסף שכלל לא מהווה פלישה.

 לעומת מצב זה בו תיגרם לנתבע פגיעה משמעותית בשטח לגביו פעל כדין והעלות אף תהיה גבוהה ביותר-110,000 ₪, לא כולל תכנון ופיקוח ולא כולל מע"מ,הרי הצעת המומחה לתיקון חלקי בעלות נמוכה בהרבה-33,000 ₪,תאפשר לשני הצדדים ליהנות באופן מיטבי מן התוספת ללא פגיעה כאמור בשטח שנבנה כדין. בעניין זה אוסיף כי לבד מהפרשי העלויות (110,000 ₪ לעומת 33,000 ₪), המומחה ציין כי כחלק מהתיקון, הפיכת הקורה העליונה לקורה תחתונה, היא עניין פשוט עד מאוד: "הקורה היא ב-4 צדדים, אבל מספיק לשבור את הצד שפונה לבניין שרק משם תהיה יציאה מהבניין לתוספת, על יתר הקורות האחרות יעמדו קירות" (עמ' 58 שורות 18-17). כפי שאף הובהר בחקירת המומחה , התיקון המוצע לא יקשה על בניה עתידית של התובעת (מזרחה, כפי שטענה במהלך חקירת המומחה) ואף הדגיש כי התוספת תשמש פלטפורמה לבנייה עתידית של התובעת, ככל שתחפוץ בכך.:" הריסתה של הקורה הזו, זה משהו מאוד פשוט היות ומתחתיה קיים קיר נושא וזה שונה מהקורה השניה שהיא תלויה. אם יידרש זה עליות זניחות להריסה" (שם, שורות 24-23, וכן בעמ' 59 שורות 11-4).לכשנשאל המומחה על ידי בית המשפט מהן העלויות השיב: "2,000 -1,000 ₪ ניתן לפתור את הבעיה" (שם, שורה 20).

לנוכח כל האמור לעיל, אני מוצאת לקבל את דעת המומחה וקובעת כי חלף הריסה , יבצע הנתבע, בתוך 90 יום ,על חשבונו, את כל האמור בעמוד 7 סיפה (התיקון החלקי) ובעמוד 9 סעיף 2 לחוות הדעת.בעניין זה אבהיר כי אינני מוצאת מקום להשהות את ביצוע התיקון עד למועד בו תחפוץ התובעת לבצע את הבניה (כפי שטען הנתבע בסעיף 32 לסיכומיו) והיא זכאית כי חלף ההריסה שנקבעה בפסק הדין, יבוצע התיקון כבר עתה,תיקון שיהיה בו ע"פ חוות דעת המומחה לרפא את הפלישה באופן שהתובעת תוכל לעשות שימוש בזכותה לבניה. התובעת לא אמורה להיות מוגבלת באפשרותה זו ועל הנתבע לתקן את המחדל בדרך התיקון כאמור,תוך 90 יום על כל הנדרש לצורך כך (תכנון ופיקוח).

בנוסף צודקת התובעת בטענתה כי אין כל הצדקה לשנות מהסעד של סילוק יד ואני מורה כי סעד זה נותר על כנו באופן שעל הנתבע לסלק ידו משטח הפלישה ונאסר עליו כל שימוש בשטח זה אשר יחזור לחזקת התובעת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ