אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 29751-05-13 גאבר ואח' נ' מרזל

ת"א 29751-05-13 גאבר ואח' נ' מרזל

תאריך פרסום : 10/08/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
29751-05-13
29/07/2015
בפני השופטת:
קרן אזולאי

- נגד -
תובעים:
1. גאליה גאבר
2. יוסף ג'אבר
3. עאישה מוחמד ג'אבר
4. נידא מוחמד ג'אבר
5. חוסין מוחמד ג'אבר
6. חסן גאבר
7. סועאד עוואדללה
8. אנעאם מוחמד ג'אבר
9. גמאל גאבר
10. דלאל מוחמד ג'אבר
11. תוופיק מוחמד ג'אבר
12. תיסיר מוחמד ג'אבר
13. דעעא מוחמד ג'אבר
14. יזן מוחמד ג'אבר

עו"ד ניהאד ארשיד
נתבעים:
גבריאל מרזל
עו"ד עזריה יצהרי
פסק דין
 

 

 

1.עניינה של התביעה שלפניי זכויות דיירות מוגנת בדירה בשכונת שועפט בירושלים. אביו של הנתבע, מר הרברט מרזל ז"ל (להלן: המנוח מרזל), היה דייר מוגן בדירה למעלה מ-40 שנה. עם מותו התעוררה השאלה אם זכות הדיירות המוגנת הגיעה לקיצה, או אם עברה לידי בנו, הנתבע, ככל שיוכח כי עמד בתנאים המנויים בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר, או החוק).

 

2.אלה, בתמצית, עיקר העובדות הצריכות לעניין. התובעים הם יורשיו של המנוח מוחמד יוסף ג'אבר, אשר נפטר ביום 7.9.2007. טרם מותו ייפה המנוח ג'אבר את כוחה של בתו, תובעת 4, לייצגו בכל הקשור לדירה מושא הליך זה. ביום 10.12.1967 השכיר המנוח ג'אבר למנוח מרזל דירה הנמצאת בקומת הקרקע בצד הצפוני של בניין הנמצא בשכונת שועפאט בירושלים. בחוזה השכירות הוסכם על שכירות של שנה אחת, ועד ליום 9.12.1968. בכתב התביעה נטען כי בתום תקופת השכירות המשיך המנוח מרזל להחזיק בדירה בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר. בין בעלי הדין אין מחלוקת כי המנוח מרזל הוסיף להתגורר בדירה עד פטירתו ביום 23.7.2012. המחלוקת בהליך שלפניי נוגעת לשאלה האם זכות הדיירות המוגנת של המנוח מרזל הסתיימה עם פטירתו, או שמא הוסבה לבנו, הוא הנתבע. אציין כי בהליך מקביל (ת"א 29432-09-13) מתעוררת השאלה אם זכות הדיירות המוגנת הוסבה לנתבעת שם, גב' יונה שריאן, וזאת ככל שייקבע כי היא הייתה בת זוגו של המנוח מרזל.

 

3. לטענת התובעים, החל מאמצע שנת 2012 החלו להבחין כי המנוח מרזל אינו נמצא בדירה. בשיחה טלפונית שהתנהלה בין תובעת 4 לבין הנתבע טען הנתבע כי אביו הועבר לבית אבות. ביום 28.7.2015 נפגשו השניים, ובפגישה טען הנתבע כי אביו מאושפז. תובעת 4 טענה – וטענה זו הוכחה בדיון ההוכחות – כי באותה פגישה מסר לה הנתבע, בשם אביו, את דמי השכירות עבור תקופה של חודשיים. לאחר מספר חודשים בהם נעדר המנוח מרזל מהדירה לחלוטין החלו התובעים לחשוד בדברי הנתבע. לפיכך, שכרו שירותיו של חוקר פרטי שחקר ומצא שהמנוח מרזל נפטר מספר חודשים קודם לכן, ביום 23.7.2012. התובעים טענו כי איש לא התגורר עם מרזל סמוך לפטירתו, ועל כן לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר. לפי הטענה, בשנים האחרונות טרם פטירתו היה המנוח מרזל אלמן, והתגורר בדירה בגפו. לטענתם, לכל אחד מילדיו של המנוח מרזל דירה אחרת למגורים, ובכללם, הנתבע, המתגורר דרך קבע בעיר צפת. לפיכך, התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו יוצהר כי זכות הדיירות המוגנת שהייתה למנוח מרזל פקעה או הסתיימה עם פטירתו. עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי לנתבע אין זכות שכירות או דיירות מוגנת או זכות להחזיק, להשתמש או להימצא בדירה, וכי התובעים הם הזכאים להחזיק ולהשתמש בדירה. נוסף לסעד הצהרתי ביקשו התובעים בכתב התביעה שבית המשפט ייתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע וכל מי מטעמו להיכנס לדירה במישרין או בעקיפין, להימצא בה, להשתמש בה, להחזיק בה או בחלק ממנה או להשאיר בתוכה חפץ, ריהוט או ציוד.

 

4.בכתב ההגנה העלה הנתבע ארבע טענות מרכזיות. ראשית, נטען כי התובעים לא הוכיחו את זכותם לבעלות בדירה. כך, נטען כי התובעים לא צרפו מסמכים המעידים כי אביהם, המנוח ג'אבר, היה הבעלים החוקי של הדירה. שנית, נטען כי צו הירושה אינו מלמד על כך שהתובעים הם יורשי המנוח ג'אבר, ולמצער, שהתובענה הוגשה בשם כל היורשים, וזאת הואיל ולמנוח ג'אבר הייתה אישה נוספת ממנה נולדו לו ילדים. שלישית, נטען כי בדירה מתגוררת "הגב' יונה", אשר גרה יחד עם אבי הנתבע. רביעית, נטען כי הנתבע התגורר עם המנוח מרזל בדירה תקופה של 7 חודשים טרם פטירתו, למעט בשבתות ובחגים.

 

5.עם הגשת כתב התביעה (ולפני שהוגש כתב הגנה) הוגשה בקשה מטעם התובעים למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבע או מי מטעמו להיכנס לדירה. ביום 27.5.2013 התקיים דיון בבקשה. תובעת 4 נחקרה וכך גם הנתבע. האמור בחקירות אלה רלוונטי גם לתביעה העיקרית, ואדון בכך בהמשך. יצוין כי בעקבות הדיון נעתר בית המשפט לבקשה, וניתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבע או מי מטעמו להיכנס לדירה, לעשות בה שימוש או להחזיק בה (כב' השופטת ע' אבמן-מולר).

 

התצהירים והעדויות לפניי

6.מטעם התובעים הוגשו שני תצהירים: תצהיר התובעת 4 ותצהירו של אחיה, תובע 9. שני המצהירים התייצבו לחקירה על תצהיריהם. מטעם הנתבע הוגשו תצהיר הנתבע וכן תצהיר של אחיינו של הנתבע, ואף הם התייצבו לחקירה נגדית. עיון במכלול החומר בהליך שלפניי מעלה כי עומדות להכרעה שתי טענות מרכזיות: ראשית, טענה הנוגעת לזכותם של התובעים להגיש את התביעה הנוכחית. זאת, נוכח היעדר הוכחה על בעלות בדירה, ובשל טענות לתקפות צו הירושה שהגישו התובעים. שנית, טענת הנתבע לפיה זכויות הדיירות המוגנת של אביו הועברו אליו. אדון בטענות אלה כסדרן.

 

7.יש לדחות את הטענה הראשונה הנוגעת לבעלות בדירה. בהתאם לחוק הגנת הדייר אין הכרח להוכיח בעלות דווקא כדי להיכלל בהגדרת "בעל בית". סעיף 1 לחוק, הוא סעיף ההגדרות, קובע כי "בעל בית" הוא "מי שהשכיר נכס בשכירות ראשית, בין שהוא בעלו של הנכס המושכר ובין שאיננו בעלו, לרבות חליפיו של מי שהשכיר כאמור". שאלת הבעלות, לפיכך, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זכותם של התובעים כבעלי הבית של הדירה, אשר לא הוכחשה כשלעצמה. בנוסף, מכלול נסיבות העניין מעלה כי הנתבע מושתק מלהעלות טענה זו בשלב הנוכחי. אין מחלוקת בין הצדדים כי במשך למעלה מארבעים שנים התגורר המנוח מרזל בדירה. בכל התקופה האמורה שילם המנוח מרזל את דמי השכירות המוגנת. תחילה בוצע התשלום לאביהם של התובעים (ראו, עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 17-10), ובשלב מסוים, לאחר שהמנוח ג'אבר ייפה את כוחה של תובעת 4, החל המנוח מרזל להעביר את התשלום אליה (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 19-16). למעשה, הנתבע עצמו אף העיד כי הוא שילם את דמי השכירות פעם אחת לפחות (ראו, בדיון לעניין הסעד הזמני, עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 9-8 וכן שורות 25-17; עוד ראו בחקירתו הנגדית, עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 19-18). קבלות בעניין זה אף הוגשו במסגרת דיון ההוכחות לפניי (וסומנו ת/2 ו-ת/3). הנתבע לא הכחיש שהוא זה שכתב את הפרטים על גבי הקבלות. הנתבע אף לא הכחיש שנפגש עם התובעת ואחיה; שילם להם; ושוחח עימם לגבי השכירות (ראו, למשל, בעמ' 29 לפרוטוקול). מכאן, הנתבע לא הכחיש את זכויותיהם של התובעים בדירה במהלך השנים. בנסיבות אלה, בהן לא הייתה מחלוקת כי בין הצדדים התנהלה מערכת יחסים ארוכת טווח, במסגרתה המנוח מרזל, ולאחריו הנתבע, לא חלקו על זכותם של התובעים ביחס לדירה, אין מקום להעלות כיום טענה לפיה בהיעדר זכות של בעלות התובעים אינם יכולים להגיש את התביעה. ממילא, כאמור, זכות כאמור אינה תנאי בהתאם להוראות החוק.

 

8.יש גם לדחות את הטענות האחרות שהועלו על ידי הנתבע באשר לצווי הירושה. התובעים הציגו צו ירושה שניתן על ידי בית הדין השרעי ומפרט את כל יורשיו של המנוח ג'אבר. בניגוד לטענה שהועלתה על ידי הנתבע, בצו הירושה רשומה גם אשתו השנייה של המנוח ג'אבר וכן חמשת ילדיו. הדבר אושר גם בחקירתה הנגדית של תובעת 4 (עמ' 16 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, לא מצאתי כי ישנו קושי בקביעה לפיה התובעים הם יורשיו של המנוח ג'אבר. המנוח ג'אבר ייפה את כוחה של תובעת 4 לפעול בכל הקשור לדירה עוד בעודו בחיים, ואף הנתבע בעצמו ראה בה הכתובת הרלוונטית ושילם לה את דמי השכירות בסמוך לאחר פטירת אביו.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ