אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 29407-01-14 פלוני נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח'

ת"א 29407-01-14 פלוני נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 28/07/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
29407-01-14
24/07/2017
בפני השופט:
ד''ר גיא שני

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבעות:
1. כלל חב' לביטוח בע"מ
2. הפניקס חב' לביטוח בע"מ
3. מגדל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובע, יליד 5.9.1960, נפגע בארבע תאונות דרכים: הראשונה ביום 30.12.2010, השנייה ביום 29.7.2012, השלישית ביום 15.8.2012 והאחרונה ביום 19.11.2013 (להלן, בהתאמה: התאונה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית). לטענתו, הוא נפגע בצוואר ובגב, ובשל כך הגיש תביעה זו שלפניי, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2.התאונה הראשונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ונקבע כי בגין תאונה זו לא נותרה לתובע נכות צמיתה. עם זאת, התובע קיבל דמי פגיעה לתקופה של שלושה חודשים, ונקבעו לו נכויות זמניות: נכות בשיעור של 20% בין התאריכים 1.4.2011 ו- 28.5.2011; ונכות בשיעור של 10% בין התאריכים 29.5.2011 ו- 15.7.2011. אין מחלוקת, כי קביעתו של המוסד לביטוח לאומי מחייבת גם בהליך דנן, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים, וזאת ככל שמדובר בתאונה הראשונה.

3.בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את פרופ' משה סלעי, על-מנת שיחווה דעתו לגבי נכותו של התובע בגין התאונות השנייה, השלישית והרביעית. ביום 26.6.2015 הוגשה חוות דעתו של המומחה, שבה סקר את ממצאי בדיקתו הקלינית ואת בדיקות ההדמיה, וקבע כי התובע סובל מנכות של 10% עקב הגבלה קלה בתנועות עמוד-שדרה צווארי, וכן נכות של 10% עקב הגבלה קלה בתנועות עמוד-שדרה מותני. עוד נקבע, כי מהנכות יש להפחית "כרבע עד שליש" בשל מצבו הקודם של התובע ותאונות קודמות שעבר. המומחה הוסיף וכתב, כי את הנכות שנקבעה יש לחלק באופן שווה בין שלוש התאונות "שמנגנונן ועוצמתן דומה".

4.לבקשת הנתבעות, זוּמן המומחה להיחקר על חוות דעתו. הנתבעות ביקשו לקעקע את ממצאיו של המומחה הן באשר לשיעורי הנכות הן באשר לסוגית הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונות נשוא התביעה. לאחר שבחנתי בעיון את החומר הרפואי, את חוות הדעת של המומחה ואת התשובות שמסר בעדותו, נחה דעתי כי חוות הדעת לא נסתרה. כידוע, הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בקביעותיו של המומחה מטעמו – קביעות המושתתות על הידע ועל המומחיות של איש המקצוע. בענייננו, לא שוכנעתי כי נעלמו מעיניו של המומחה נתונים מהותיים, או כי נפלו שגיאות מבוררות במסקנותיו בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר הסיבתי. בפרט יצוין, כי לא הוכח שנפל פגם בבחירה המקצועית של המומחה שלא להתבסס על מדידות של סנטימטרים או של זוויות (בחירה שאינה מתייחדת רק לו), ולא הוכח כי ממצאי הבדיקה הקלינית שערך לתובע שגויים. מובן, כי המומחה אינו "כבול" לממצאים שנקבעו במועד אחֵר על-ידי גורם אחֵר (לרבות ועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי), ובסופו של יום עליו לקבוע את ממצאיו על-פי בדיקתו-שלו תוך התחשבות במכלול המסמכים והנתונים המונחים לפניו. כך עשה המומחה. יצוין, כי לגבי שיעור ההפחתה בגין העבר הרפואי, ברור שמדובר בעניין של הערכה – גם המומחה עמד על כך – ובסופו של יום לא מצאתי כי מסקנתו של המומחה בעניין זה, לפי המידע שהיה לפניו ועל-פי מיטב ניסיונו, חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות.

5.הנה כי כן, מצאתי לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית של התובע עקב התאונות השנייה, השלישית והרביעית; יצוין, כי המומחה העריך את הניכוי בגין העבר הרפואי ב"כרבע עד שליש", ולאחר שבחנתי את מכלול הנתונים ואת תשובותיו של המומחה בחקירתו (ראו בעיקר עמוד 33 לפרוטוקול), מצאתי כי יש מקום לבחור בניכוי ברף הגבוה יותר לאמור: שליש. לפיכך, תועמד הנכות בגין שלוש התאונות האמורות על שיעור של 12.66% (הפחתה של שליש מנכות משוקללת של 19%). בהתאם לכך, הנכות בגין כל אחת משלוש התאונות עומדת על 4.22%.

6.ניגש כעת לשומת הפיצויים המגיעים לתובע בגין התאונה הראשונה, ולאחר מכן – בגין התאונות השנייה והשלישית. לגבי התאונה הרביעית, הגיעו הצדדים להסכם פשרה ועל כן מתייתר הצורך בהכרעה של בית המשפט.

7.לדידי, התמונה בכל הנוגע לתאונה הראשונה ברורה למדיי. כאמור – נכות צמיתה אַיִן. אולם יש נכות זמנית ויש טענה להפסדי שכר לתקופה של חמישה חודשים. טענה זו-האחרונה הוכחה באופן מספק. במה דברים אמורים? ובכן, התובע עובד זה שנים ארוכות בחברת "אוסם" (מאז שנת 1988). תפקידו – העמסה והובלה של משטחים במרכז הלוגיסטי באמצעות כלי חשמלי (התובע מציין בתצהירו כי "עבודה זו אינה דורשת הרמת משאות, אך נדרשת בה עמידה ממושכת, שכן הכלי החשמלי אינו מכיל מקום ישיבה"). התובע הציג תשתית ראייתית לכך שלא עבד במשך כחמישה חודשים ושכרו נגרע. ראשית, הוא עמד על כך בתצהירו והעיד על כך בבית המשפט, ועדותו בעניין זה הותירה רושם מהימן. שנית, הוצגו מספר מסמכים רלוונטיים בהקשר זה, ובהם: אישור בדבר קבלת דמי פגיעה לתקופה של שלושה חודשים לאחר התאונה (עד סוף חודש מרץ 2011); תלושי שכר לחודשים אפריל ומאי 2011, שמהם עולה כי לא שולם שכרו של התובע בחודשים אלה (ת/12); אישור רופא תעסוקתי בדבר אי-כושר לעבודה עד ליום 29.5.2011 (ת/4 ו- ת/5); קביעת 20% נכות זמנית במוסד לביטוח לאומי עד ליום 28.5.2011. יודגש, כי גם טופס 106 לשנת 2011, שאליו הפנתה הנתבעת 1, אינו שולל את טענתו של התובע בדבר הפסדי שכר עד לסוף חודש מאי 2011. למעשה, מסמך זה אף תומך בטענה האמורה. צאו וראו: לפי מסמך זה, השכר ברוטו של התובע בשנת 2011 היה נמוך מהשכר ברוטו בשנת 2010, ועוד עולה מן המסמך כי התובע לא עבד כלל בחודש אפריל 2011 (אמת, במסמך רשום "כן" לגבי עבודה בחודשים ינואר-מרץ וכן בחודש מאי, אולם לאור כל האמור לעיל, ההסבר המתבקש הוא שהרישום נובע מכך שבחודשים ינואר-מרץ שולמו דמי פגיעה באמצעות המעביד, ובחודש מאי התובע שב לעבודה לקראת סוף החודש, בהתאם לאישורים שהיו בידיו).

8.אם כן, אני קובע כי התובע הוכיח היעדרות מעבודתו לתקופה של חמישה חודשים, וכן הוכיח כי להיעדרות זו הייתה הצדקה רפואית. יודגש, כי בניגוד לטענתה של הנתבעת 1, לא מצאתי כי העובדה שהתובע לא פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה ל"נכה נזקק" (עבור החודשים אפריל-מאי) שומטת את הקרקע מתחת למסקנה האמורה. סיכומו של דבר, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר בתקופה האמורה, כאשר מהסכום שייפסק יש לנכות כמובן את תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

9.לצורך אומדן ההפסד, יש לקבוע את בסיס השכר של התובע נכון לאותה עת. התובע הציג טופס 106 לשנת 2010, שלפיו השכר השנתי ברוטו עמד על סך של 177,331 ₪, ובניכוי מס הכנסה לפי אותו טופס – סך של 169,426 ₪ (14,118 ₪ לחודש). כמו-כן הוצג השכר הרבע שנתי לפי המוסד לביטוח לאומי, בסך של 45,064 ₪ (כלומר סך של 15,021 ₪ לחודש ברוטו). על רקע זה, מצאתי את עתירתו של התובע לחישוב הפיצוי לפי בסיס השכר בטופס 106 לשנת 2010 – מוצדקת (כזכור, התאונה אירעה בשלהי שנת 2010; למען הסר ספק יודגש, כי לפי השכר הרבע שנתי מתקבל סכום מעט גבוה יותר). ודוק: לא נעלמה מעיני טענתה של הנתבעת 1, כי שכרו של התובע בשנת 2010 היה גבוה יותר מאשר בשנים שקדמו לכך. אולם, אין כל סיבה מבוררת לקבוע שאלמלא התאונה הראשונה, התובע היה מרוויח בתחילת שנת 2011 פחות משהרוויח ברבעון האחרון של שנת 2010 ולמעשה בשנת 2010 כולה. על-פי הנתונים שלפניי, אין לי אלא להניח כי שכרו של התובע בשנת 2010 משקף את בסיס השכר באותה תקופה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ