אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 2936-12-12 אדיב ליחידות בע"מ ואח' נ' דקורל השקעות בע"מ ואח'

ת"א 2936-12-12 אדיב ליחידות בע"מ ואח' נ' דקורל השקעות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 16/09/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום צפת
2936-12-12
08/09/2015
בפני השופטת:
רבקה איזנברג

- נגד -
התובעים:
1. אדיב ליחידות בע"מ
2. דוד אזולאי
3. ישראל אזולאי

הנתבעים:
1. דקורל השקעות בע"מ
2. קטורה ארועים בע"מ
3. דוד לוי
4. יונתן דהן

פסק דין
 

 

1.בפני תביעה כספית וכן לסעד הצהרתי בדבר ביטול הסכם, שהגישו התובעים 1-3 שהינם בהתאמה: חברה בע"מ (להלן: "התובעת"), בעל החברה ומנהלה (להלן: "אזולאי"), וכן אחיו של אזולאי שאף חתם ערבות אישית לאותה תוספת להסכם שתפורט (להלן: "ישראל").

נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת", או "דקורל"), הינה חברה בע"מ המנוהלת על ידי נתבע 3 (להלן: "לוי"). נתבעת 2 היא חברה שבעליה הינם דקורל ולוי והיא הוקמה לצורך הפעלת אולם ארועים, כפי שיפורט להלן. לטענת התובעים, הנתבעת 2 אף מחזיקה ופרעה שיקים ששילמה התובעת מכוח התוספת להסכם.

 

בהתאם להסכם שכירות מיום 12.9.11 שכר הנתבע 4 (להלן: "דהן"), מהנתבעת, נכס מקרקעין באזור התעשיה בקרית שמונה, הידוע כגוש 13185 חלקה 1 (בחלק) מגרש 37 וגוש 13186 חלקה 21 (בחלק) מגרש 38 בשטח בנוי של 2,044 מ"ר (להלן: "המושכר"). מטרת השכירות, על פי ההסכם, היא הפעלת אולם אירועים (להלן: "האולם" ו"ההסכם"). בהמשך, הוסבו זכויות השכירות של דהן לתובעת וזאת במסגרת חתימת התובעת הנתבעת ודהן על תוספת להסכם מיום 23.1.12 (להלן: "התוספת"), על פיה הסכימה הנתבעת להסבת ההסכם לתובעת והתובעת נכנסה בנעליו של דהן, כשוכרת מכח ההסכם.

 

2.לטענת התובעים, הנתבעים הציגו בפני התובעים מצג שווא כאילו למושכר קיים היתר לשימוש חורג והפעלתו כאולם אירועים, מותרת בחוק. לטענת התובעים, למרות שמטרת השכירות בהסכם הייתה הפעלת אולם אירועים, התברר להם כי אין למושכר היתר לשימוש חורג בתוקף כבר מיום 21.8.10 וכי ביום 23.10.11 אף הוגשה התנגדות לוועדת ערר מחוזית למתן היתר לשימוש חורג. התובעים טענו כי לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הערר ביום 31.7.12 על פיה בוטלה החלטת הוועדה המקומית לענין היתר לשימוש חורג ובעקבות מכתב הועדה המקומית האוסר על הפעלת אולם האירועים, שלחו לנתבעים ביום 24.8.12 הודעה על ביטול ההסכם כהסכם בלתי חוקי על פי סעיף 30 לחוק החוזים וכן מחמת עילות נוספות כגון הטעיה, סיכול וכיוב'.

לטענת התובעים, מעולם לא היה למושכר היתר לשימוש חורג והאולם פעל לאורך השנים, ללא היתר, תוך עצימת עיניים מצד הוועדה המקומית שהנפיקה היתר לשימוש חורג בניגוד לחוק, ללא שהתקיימו התנאים הנדרשים וביניהם אישור בעלת המקרקעין – רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"). הנתבעים הוסיפו כי בכל מקרה, גם אם ניתן היתר, הרי היה מוגבל על פי הדין ל- 5 שנים בלבד עד ליום 21.8.10. התובעים הפנו לתביעה לפינוי וסילוק יד, שהגישה הרשות כנגד נתבעות 1-2 וכנגד יתר בעלי הזכויות במושכר (מהם רכשה הנתבעת את זכויות החכירה במושכר). כן הפנו התובעים לתביעה שהגישו נתבעים 1-3 כנגד מי שמהם רכשו את זכויות החכירה במושכר (להלן: "אדריאל" ו"תמדים"). לטענת התובעים, מאותה תביעה ניתן ללמוד כי הנתבעים ידעו היטב שיש להם "סחורה פגומה" - אולם אירועים שלא ניתן להפעילו. התובעים אף הפנו לכך שבאותה תביעה (ת"א 30990-07-11), טענו הנתבעים לאבדן דמי שכירות בה בעת שקיבלו מהתובעים כאן, דמי שכירות.

התובעים טענו כי המדובר בהסכם פסול לפי סעיף 30 לחוק החוזים, שכן מדובר בשימוש במקרקעין ללא היתר, שימוש שהינו עבירה פלילית. כן טענו התובעים למצגי שווא מטעם הנתבעים כאילו בפועל קיים היתר לשימוש חורג, תוך אי גילוי ההתנגדות שהוגשה בענין לוועדה המקומית והסתרת העובדה כי הנתבע 4 ביקש להסב את ההסכם, עקב הפסדים כתוצאה מאי יכולת להפעיל את האולם. עוד טענו התובעים לחוסר תום לב על פי סעיף 39 לחוק החוזים, טעות והטעיה, חובת השבה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט , וכן הפנו לפטור מחובת תשלום על פי סעיף 15(א) לחוק השכירות והשאילה.

 

ראשי הנזק שנתבעו בכתב התביעה הם כדלקמן:

א. 414,363 ₪ הפסד עסקי ישיר (כולל דמי שכירות ששלומו עבור התקופה שעד 31.10.12 בסך של 360,000 ₪ ותשלומי ארנונה עד 31.8.12 בסך 94,195 ₪).

ב. 900,000 ₪ אובדן רווחים ע"פ חוות דעת רואה חשבון, למשך תקופה של 18 חודשים.

ג. עוגמת נפש שנגרמה לאזולאי וישראל בסך 50,000 ₪ כ"א.

כמו כן נתבעו סעדים נוספים כדלמן:

(1) סעד הצהרתי על פיו התוספת להסכם מיום 23.1.12 בטלה.

(2) להורות לנתבעת 2 להחזיר לתובעים את כל השיקים שנמצאים אצלה ולא נפרעו בבנק החל מיום 1.11.12 וכלה ביום 1.7.13.

(3) להורות על ביטול הערבות הבנקאית שנמסרה לתובעת כביטחון להסכם בסך 116,000 ₪.

3.בכתב הגנתם טענו הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה כנגד נתבעים 2-3 בהעדר עילה או יריבות, שכן התוספת להסכם נחתמה רק בין התובעת, הנתבעת ודהן ובכתב התביעה לא נטענה כל טענה להרמת מסך כנגד נתבעים 2-3. בהתאם נטען כי יש למחוק את התביעה כנגד התובעים 2-3 אשר כלל לא היו צד להתקשרות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ