אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 28273-04-11 פיק נ' רוסט

ת"א 28273-04-11 פיק נ' רוסט

תאריך פרסום : 15/01/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
28273-04-11
09/01/2017
בפני השופטת:
קרן אזולאי

- נגד -
תובעים:
1. יצחק פיק
2. אברהם פלוטשניק
3. אברהם מרדכי סנקביץ

עו"ד ח' נובוגרוצקי
נתבעים:
1. יעקב משה רוסט
2. מלכה רוסט

עו"ד ד"ר מ' כהן
פסק דין
 

התובעים הינם נאמני הקדש רבי סלומון (שלמה (דוד בן עזר) אליעזר) מנדל בידרמן

הרקע לתביעה

 

1.לפניי תביעה לפינוי דירת מגורים הנמצאת במתחם דירות המכונה "בתי ורשה". המתחם מצוי בשכונת מאה שערים בירושלים, והוא ידוע כגוש 30064 חלקה 149 (להלן: המתחם או בתי ורשה). על פי הנטען, המתחם שייך להקדש ר' סלומון (שלמה) דוד בן עזר (אליעזר) מנדל בידרמן (להלן: ההקדש). התובעים בתביעה שלפניי מונו לנאמני ההקדש ונרשמו בתור שכאלה בפנקס השטרות, בהתאם לפסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2009 (ה"פ 8097/09).

 

2.ראשיתו של ההליך שלפניי בתביעה לפינוי מושכר, שהוגשה לפי ההליך הקבוע בפרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ביום 24.10.2011 ניתן כנגד הנתבעים פסק דין בהיעדר הגנה. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבעים, וביום 2.4.2012 הועבר ההליך לפסים של סדר דין רגיל (כב' השופטת ש' רנר).

 

3.בכתב התביעה נטען כי ביום 3.3.2010 פלשו הנתבעים לדירה מספר 234א' במתחם בתי ורשה (להלן: הדירה). ביום שלמחרת הוגשה נגדם תלונה למשטרת ישראל. בעקבות הגשת התלונה והניסיון לפנות את הנתבעים, החלו מגעים בין הצדדים ונחתם הסכם בין נציגי ההקדש לבין הנתבע, אביו ואדם נוסף, ששימש לטענתו, כמגשר בין הצדדים. בהסכם, שנכתב בכתב יד במתחם מגרש הרוסים בירושלים, נקבע כי ניתנת הסכמת נציגי ההקדש לכך שהנתבעים יוכלו להישאר בדירה עד לבירור הסכסוך בבית דין צדק של העדה החרדית (בד"ץ). בהמשך להסכם זה התקיים דיון בבד"ץ ביום 30.5.2010. בדיון ביקשו הנתבעים להתדיין בבוררות זבל"א, ובעקבות כך נקבע שהסכסוך לא יידון בבד"ץ אלא בבוררות זבל"א, בפני שלושה בוררים שייבחרו על ידי הצדדים. התובעים סירבו להתדיין בבוררות זבל"א, ולפיכך, הגישו את התביעה שלפניי. לאחר שהתביעה הועברה לפסים של סדר דין רגיל, הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב הליכים על סמך תניית הבוררות שנכללה בהסכם האמור. בהחלטה מיום 29.5.2013 עוכבו ההליכים לצורך קיום בוררות בבד"ץ, בהתאם להסכמה המקורית שבין הצדדים (כב' השופטת ש' רנר). לאחר שהנתבעים לא התייצבו לדיון שנקבע בבוררות, החליט בד"ץ שלא לדון בבוררות. בעקבות כך הגישו התובעים בקשה לחידוש ההליכים, אשר התקבלה בהחלטת בית המשפט מיום 16.12.2013 (כב' השופטת ש' רנר). בהמשך הורתה כב' השופטת רנר על הגשת תצהירי עדות ראשית. עם מינויה של כב' השופטת ש' רנר לבית המשפט המחוזי הועבר ההליך לטיפולי.

 

טענות בעלי הדין

 

4.התובעים סבורים כי הנתבעים פלשו לדירה ללא שהייתה להם כל זכות להתגורר בה. לכתחילה ביססו התובעים את תביעתם על זכות הבעלות של ההקדש על מתחם בתי ורשה, ובכלל זאת, הדירה שבמחלוקת. לטענת התובעים, הבעלות שלהם נרשמה בפנקס השטרות ולא עלה בידי הנתבעים לסתור את הראיה לכאורה בדבר בעלותם, המגולמת בנסח הרישום. בשני קדמי משפט וכן בהרחבה בסיכומי התובעים, הועלתה טענה נוספת לפיה התובעים זכאים לסעד של סילוק יד גם מכוח החזקתם בפועל במתחם בתי ורשה במשך למעלה מ-70 שנים. לפי הטענה, משהנתבעים לא חלקו על כך שהחזקה במתחם שייכת לתובעים, ומשהנתבעים לא חלקו על כך שאין להם כל זכות להתגורר בדירה, קמה לתובעים זכות לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה.

 

5.הטענה המרכזית שהעלו הנתבעים היא כי הדירה נושא המחלוקת אינה שייכת להקדש בידרמן (התובע) אלא להקדש אחר. הנתבעים לא טענו כי יש להם זכות ישירה להתגורר בדירה (בין מכוח בעלות ובין מכוח מתן זכות על ידי ההקדש), אלא טענו כי ישנו פגם בבעלותו של ההקדש התובע (והנאמנים מכוחו). טענות הנתבעים בהקשר זה פורטו בתצהיר של המצהיר מטעמם, מר משה פרקוביץ (להלן: פרקוביץ). לטענת פרקוביץ, בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נוסדו שני הקדשות שונים על אדמות מתחם בתי ורשה. על פי הנטען, ההקדש הראשון נוסד ביום 8.3.1897 על ידי שניים: הרב שלמה דוד בידרמן (להלן: בידרמן) והרב אליעזר מינצברג (להלן: ההקדש הראשון). ההקדש הראשון כלל את שטח המקרקעין של המתחם כולו, וכן את מרבית הבתים שהוקמו עליו. לטענת הנתבעים, הדירה שייכת להקדש זה. ביום 23.10.1903 יצר בידרמן לבדו הקדש נוסף, שכלל בית עם חצר ובו חמישים חדרים בלבד. בית זה הוקם אף הוא על שטח המקרקעין של המתחם (להלן: ההקדש השני). על פי הנטען, יצירת שני הקדשות על אותו שטח מקרקעין התאפשרה באותה תקופה בהתאם לחוק הקרקעות העות'מאני, שהפריד לצרכי רישום בטאבו בין הבעלות בקרקע לבין הבעלות במחוברים (סעיפים 6-3 לתצהירו של פרקוביץ). לגרסת הנתבעים, לשני ההקדשות נקבעו אותן מטרות (מתן אפשרויות דיור חינם או בתשלום סמלי לנהנים הזכאים על פי תור והגרלה מבין יהודים עניים יוצאי קהילת פולין הקונגרסאית וצאצאיהם הגרים בירושלים); אך הם נבדלו זה מזה מבחינת הרכב הנאמנים ואופן מינויים. בעוד שבהקדש הראשון אמורים להתמנות שני נאמנים מצאצאי המקדישים ועוד שלושה נאמנים אשר ייבחרו בבחירות הכלליות של ההקדש, בהקדש השני אמור כל נאמן למנות, עוד במהלך כהונתו, נאמן אחר אשר יחליפוֹ עם פקיעת מינויו (עותקים של שני שטרי ההקדש צורפו בתרגום לעברית כנספחים א' וב' לתצהירו של פרקוביץ). לטענת פרקוביץ, מקום המדינה ועד למועד הגשת התביעה מונו נאמנים על ידי בית המשפט המחוזי להקדש השני בלבד. פרקוביץ למד מסקנה זו מקיומה של "תוכנית להנהלת הקדש בידרמן" משנת 1950, אשר לפי הטענה, מתוכנה של התוכנית נלמד כי היא התייחסה להקדש השני בלבד (התוכנית צורפה כנספח ג' לתצהירו של פרקוביץ). משכך, נטען כי התובעים, שמונו כנאמנים על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2009, מונו לנהל את ההקדש השני ולא את ההקדש הראשון (הכולל, לשיטת הנתבעים, את הדירה שבמחלוקת). לטענת הנתבעים, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מכוחו נרשמו התובעים בנסח הרישום כבעלי המתחם, ניתן על יסוד טעות ביחס לשני ההקדשות. יוער כי בראשית ההליכים נטען כי הדבר נבע כתוצאה מתרמית או הטעיה מצד נאמני ההקדש (סעיף 20 לתצהירו של פרקוביץ), אולם טענה זו נזנחה בהמשך ההליכים ונטען רק שישנה טעות בפסק הדין (ראו, עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 24-8). על יסוד טענה זו נטען כי רישומם של התובעים בפנקס השטרות נעשה שלא כדין, היות והם מונו לנהל את ההקדש השני, ובטעות נרשמו כנאמנים של ההקדש הראשון. הנתבעים ביקשו שייקבע במסגרת ההליך הנוכחי כי פסק הדין לוקה בטעות, וכי נוכח העובדה שרישום התובעים בטאבו נעשה בטעות, התובעים אינם זכאים לנהל את ההקדש הראשון (שהוא הבעלים של הדירה), ועל כן, אינם זכאים לסעד של סילוק ידם של הנתבעים מהדירה.

 

לחלופין טענו הנתבעים כי הם מחזיקים בדירה מכוח רשות חינם שניתנה להם במסגרת ההסכם שנערך עם נציגי ההקדש במגרש הרוסים, לאחר שהתובעים הגישו תלונה למשטרה עובר לכניסת הנתבעים לדירה. לטענתם, כל עוד ההליך אינו מתברר בבוררות בבד"ץ, רואים את ההקדש כמי שנתן להם רשות להתגורר במקום.

 

המסכת הראייתית

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ