1.תובענה זו נמצא לי מקום לקבל כמעט במלוא הסכום, שעליו היא הועמדה. כתב-התביעה מלין על שהנתבעת – דקורן חברה לבנייה בע"מ – וממנה רכשו התובעים דירת-מגורים ברחוב שָׁנִי במודיעין, התרשלה בבנייתה, מסרה אותה לוקה באורח ממשי מִפְּנים ומחוץ והסֵבה לתובעים – לקוחותיה – עוגמת-נפש ניכרת.
2.לבחינתה של הדירה מינה בית-המשפט מומחה מטעמו, מהנדס-הבנין מר שמחה פלדמן. בחלק מן הענינים, המופיעים בחוות-דעתו של המומחה מטעם התובעים ובה נתמך כתב-התביעה, לא מצא המומחה מטעמו של בית-המשפט ממש. מנגד, בשתי חווֹת-דעת שערך – מן התאריכים 1.1.2014 ו-20.1.2015 – פרשׂ מר פלדמן שורה לא-קצרה של כשלים שנִּגְעו בדירה. בפרט אמורים הדברים בליקויי-רטיבות, שניכרו במיוחד בתקופת-הגשמים.
בביקורו מיום 5.1.2015, בעיצומה של העונה הגשומה, זיהה המומחה מטעמו של בית-המשפט חדירה של מים אל מספר רב של אזורים בדירה. במטבח שבקומת-הכניסה נמצאו כתמי-רטיבות רחבי-ממדים והתפוררות של הטיח בתקרה ובקירות. נמדדו אחוזי-לחות גבוהים, המעידים על חדירה של מים. בתקרתו של חדר-המדרגות הבחין המומחה בטפטוף של ממש ממרפסת חדר-הילדים שבקומה מעל. נמצא כי האיטום במרפסת לקוי ודורש תיקון. רמה גבוהה מן הרצוי של לחות נמדדה, עוד, בתקרת חדר-הדיור שבקומה זו ונתגלו שרידים של רטיבות.
גם בקומה העליונה זיהה המומחה סימנים מובהקים לחדירת-מים. בשניים מן הקירות של חדר-הילדים חדרו מים דרך חיפוי-האבן, שבחלקו החיצוני של הקיר, ונמצאו רמות גבוהות עד מאד של לחות בגבהים משתנים של הקיר. במספר מקומות נמצאו פגמים בכיחול, הוא המילוי שבין אבני-החיפוי שמחוץ. בחדר-ההורים חדרו מים מאחד החלונות. עוד נמצא כי רצפת-המבואה, בואך המחסן, לא הונמכה ביחס לגובה-רצפתו. כך חדרו מים דרך סף-הכניסה אל המחסן ופגעו בקירותיו. ניקוז-הגג ואיטומו נמצאו לקויים גם הם. האופן, שבו תוכננו השיפועים והקולט של מי-הגשמים בגג, הוליך להצטברות ניכרת של מים בו. לבסוף, ממרפסת-הסלון, שגם היא לא נאטמה כראוי, חדרו מים אל החניה. תיקונם של נזקי-רטיבות אלה ושל מקורותיה נכרכו, אך מובן, גם בסיודה מחדש של הדירה כולה.
בביקור קודם, מיום 5.11.2013, מצא המומחה מטעמו של בית-המשפט כי מדרגות-פנים נבנו שלא בהתאם לתקן, משום שהפּוֹדֶסְט – ההפרדה בין מהלכי-המדרגות – הוא צר מדי. הדבר חִייב, לעמדתו, את פירוקו של מהלך-המדרגות ואת בנייתו מחדש. שני גרמי-מדרגות שמחוץ לדירה נמצאו נטולים מאחזי-ידיים, שאותם נדרש להשלים. בתחום-הריצוף נמצא אריח יחיד חורג במרקמו בין אריחי-הסלון. עוד נתגלה כי מחסן-הדירה רוצף שלא בגוון אחיד ונדרש תיקון. שיעור לא מבוטל – כשמונה אחוזים – מן המרצפות במרפסת-הסלון שבדירה היה, גם הוא, בגוון שונה מהיֶתר. הדבר חִייב, לקביעתו של מומחה בית-המשפט, את החלפתו של כלל-הריצוף במרפסת כך שיישמר גוון אחיד בכל שטחה. עוד נמצאו במרפסת זו ובמרפסת נוספת שבקומה העליונה מעקות, שאינם עומדים בתקני-הבטיחות. המומחה העלה שתי חלופות: התקנת לוח, שימנע טיפוס על המעקה או החלפתו במעקה תקני. אך מובן בעינַי כי יש לאפשר לתובעים את החלופה השנייה, כפי שנדרשה הדירה להימסר לכתחילה. מכל מקום, המומחה לא הבחין, לענין העלות, בין שתי החלופות. תיקונים נוספים, הקשורים למעקה של מרפסת-הסלון, נגעו לשלושה מאדני-האבן שלו אשר נמצאו מחוררים ולצורך בהשלמתו של ברדס לצינור-הביוב שלאורכו. בחדר-ההורים, קבע המומחה, נדרש להשלים התקנתו של אינטרקום ולתקן את אדן-החלון. דלת של חדר-אמבטיה נמצאה צרה מן הנדרש לפי תקן ונקבע כי יש להחליפה ולהרחיב את הפתח שבו היא קבועה.
לשיקול-דעתו של בית-המשפט הניח המהנדס פלדמן את קיומה של צנרת-גז "חופשית" במרפסת. המומחה לא ידע לומר בהוראתו של מי הונחה תשתית זו ואותה ניתן לחתוך, כנדמה ללא קושי מיוחד, באמצעותו של ספק-הגז. בשל קושי דומה לקבוע אם הנתבעת היא זו, שאחראית ליציקתה של תקרת-המרפסת הצדדית, הונח תיקונו של "תפר קונסטרוקטיבי" בתקרה, ועלותו 1,000 ש"ח, להכרעה שיפוטית. כך נקבע גם באשר לאספקתם של אריחי-ריצוף עודפים בחדרי-שירות ובענינו של אריח יחיד מול דלת-הסלון, שנשרט בשל פעולה מכאנית.
עלות-תיקונם של כל הליקויים שפורטו לעיל, יחד, הוערכה בידיו של מומחה בית-המשפט בסכום של כ-70 אלף שקלים, כולל פיקוח הנדסי, סיוד הדירה וניקויה בתום התיקונים, ולפני מס ערך מוסף (אני מקבל את טענתה של הנתבעת לענין טעות חישובית, שנפלה בסיכומה של חוות-הדעת מיום 1.1.2014 והתחשבתי בה בקביעותַי שלהלן). נקבע כי לשם ביצועם של התיקונים יידרשו התובעים לעזוב את הדירה למשך עשרה ימים. עלות ממשית נוספת – 60 אלף ש"ח – נקשרה בליקוי אחֵר שמצא המומחה והוא בדלתו של המרחב הדירתי המוגן. בסעיף 25 לחוות-דעתו משנת 2014 קבע המהנדס פלדמן כי דלת הממ"ד נפתחת פנימה, בניגוד לדרישותיו של פיקוד-העורף ותוך העמדתה של סכנה ממשית במצב-חירום. אילו נקבעה הדלת כך שתיפתח, כנדרש, אל החוץ, היא הייתה חוסמת מעֲבר בין חדרים, במה שמצביע על ליקוי ממשי באופן שבו תוכננה הדירה. הנתבעת, כפי שיובהר מייד, לא התכחשה לליקוי הזה. אולם, היא עמדה בתוקף על כך, שהערכת-המחיר שקבע המומחה לתיקון היא מופרזת בעליל והעמידה הצעות-מחיר משלה, נמוכות במידה ניכרת.
3.התובעים לא ביקשו לחקור בחקירה נגדית את המומחה מטעמו של בית-המשפט. מי שביקשה, תחילה, לחקרו הייתה הנתבעת (פרוטוקול, בעמ' 23, ש' 27; בעמ' 24, ש' 21). דא עקא כי בניגוד להחלטתו המפורשת של בית-המשפט מיום 20.9.2015 לא הוקפד לוודא כי המומחה, שהוזמן בידי המזכירות לדיון-ההוכחות, אכן התייצב לאותו דיון. המומחה לא הופיע. בכל זאת, וחרף ההחלטה הנזכרת, נכון היה בית-המשפט לקבוע מועד נפרד לחקירתו והודיע על כך לצדדים. אלא שאז הודיעה הנתבעת כי שוב אין היא מבקשת לחקור את מומחה בית-המשפט, וגם התובעים לא עמדו על חקירה כזו (פרוטוקול, בעמ' 43, ש' 25).
פירושם של דברים נהיר היטב: מתוך עצמן, לא נסתרו חווֹת-דעתו של המומחה מטעמו של בית-המשפט. ענין זה מיתוֹסף לכלל, וממנו לא נמצא לי מקום לחרוג בנסיבותיה של פרשה זו, כי משקל מיוחד נודע לחוות-דעתו המקצועית של מומחה ניטראלי, שבית-המשפט מינה לתפקידו ואין הוא מחויב בדבר כלפי הצדדים זולת השמעתה של עמדתו המקצועית, לפי מיטב-מומחיותו. בחינתה של עמדתו של מומחה בית-המשפט אל מול חווֹת-דעתם של המומחים משני הצדדים הוליכה למסקנה כי יש לבכרה על-פניהן. הצדדים לא חזרו בהם, אמנם, מאלו, אלא שאיש מבֵּינם לא ביקש להעמיד למבחנה של חקירה נגדית את חוות-דעתו של מומחה הצד השני. יש להטעים כי בעובדה, שבביקורו הנוסף של המומחה מטעמו של בית-המשפט בנכס לא נכח נציג מטעם הנתבעת (פרוטוקול, בעמ' 39, ש' 8), אין לגרוע דבר מחוות-דעתו. נוכחות של נציגים אינה מתחייבת כשלעצמה. רק אם נמצא כי מומחה בית-המשפט נדרש לשמוע טענות או עמדות של הצדדים או מי מטעמם במהלך הביקור, אפשר שתיוודע משמעות לנדון. אך בעובדה כי הצדדים או באי-כוחם לא נכחו בביקור, שבו סוקר המומחה את הנכס ומגבש את מסקנותיו לפי מיטב-מומחיותו – מה גם שלא נטען לפנַי שהמומחה סירב לשמוע מי מהצדדים או מטעמם עובר לביקורו השני או לאחריו – אין כדי לשמוט את הקרקע מתחת לממצאים שגובשו.
4.לזאת יש להוסיף את העדויות הנוספות שנשמעו, ולא ערערו מתוקפה של מסקנה זו. הודיתה של תובעת 1 כי תוקן חלק מהליקויים, שנמצאו ונרשמו בפרוטוקול-המסירה של הדירה (פרוטוקול, בעמ' 31, ש' 13) אינה מעלה ואינה מורידה, להשקפתי, מן הליקויים שנמצאו בידי המומחה מטעמו של בית-המשפט. ראשית, נהיר היטב כי פרוטוקול-מסירה, הנערך בהשתתפותם של רוכשים ואינם בני-ידע בהנדסת-בנין, לא יוכל, מתוך עצמו, למצות כל טענה בדבר ליקוי עתידי. שנית, בפרט נזקי-רטיבות הם נזקים, העלולים להתגלות אך בחלוף זמן, הליקויים שהוליכו אליהם לרוב אינם ניכרים על-פניהם וממילא לא ניתן היה לעגנם בפרוטוקול-המסירה. היעדר ראיה לטרונייתם של התובעים כי בשלב כלשהו הייתה הרטיבות כה חמורה עד כי נדרשה דווקא העמדתם של דליים לאיסוף המים (פרוטוקול, בעמ' 32, ש' 28), אף הוא אינו בן-משקל ממשי. בין שנדרש להעמיד דליים ובין שלא – ליקויי-הרטיבות, שמצא מומחה בית-המשפט, מדברים בעד עצמם וחוות-דעתו המפורטת והבדוקה היא ראיה מספקת לקיומם. עוד מקבל אני את הֶסברה של התובעת כי לא פנתה במועד מוקדם לנתבעת בענינו של ריצוף-המחסן, אך מן הטעם שליקויי-הרטיבות היו חמורים בעיניה במידה ניכרת והיא התמקדה בניסיון למצוא להם מזור (בעמ' 34, ש' 9-7).
5.ענין, שעמד במוקדה של פרשת-ההגנה הוא, כאמור, מסקנותיו של מומחה בית-המשפט בענין דלתו של המרחב הדירתי המוגן. אינני מוצא ממש בטענה כי המומחה מטעם התובעים לא התייחס די הצורך לליקוי זה. אמנם לא הוצמד לו, בעמוד 14 לחוות-הדעת שמטעמו, תג של מחיר, אך אין פירוש הדברים כי פרשת-התביעה לא הלינה, מראשית, על אותו ענין מרכזי. זאת ועוד, המומחה מטעמו של בית-המשפט אישר את טענת-התובעים כי זהו ליקוי ממשי, ולאמתו של דבר כך עשה גם מר טל נחשון, מנהלה של הנתבעת (פרוטוקול, בעמ' 41, ש' 16-14). ודאי-וודאי שאין שחר לטענה כי לא אחרים מן התובעים הם שגרמו לליקוי, בכך שביקשו מן הנתבעת כי הדלת תיפתח בכיוון שאליו היא נפתחת. ראיה קבילה לדבר – לא הציגה הנתבעת, וממילא ברי כי כך או כך – כקביעתו של מומחה בית-המשפט, לקתה הדלת הזו באופן התכנון הקשור בה. לבסוף, העובדה שניתנה תעודת-גמר לדירה אינה מאיינת, מתוך עצמה, את קיומו של ליקוי בדלת הממ"ד. בין ששינוי-הכיוון נעשה לאחר מכן ובין שלא, היות שבשני הכיוונים לוקה הדלת הזו אינני רואה משמעות בנדון להליכי-אישורה של הדירה למגורים.
ביסודם של דברים התמקדה ההגנה בניסיון לערער את אומדנו, לענין המשמעות הכספית, של ליקוי זה ולא בעצם קיומו. גם בנדון מצאתי כי יש להעדיף את חוות-דעתו של המומחה פלדמן – מומחה בלתי-תלוי והוא לבית-המשפט מורה-נבוכים בתחום מקצועי, שאינו חלק מן הידיעה השיפוטית ובית-המשפט אינו מצויד לבדו בכלים להעריכו. לעתים מזומנות בתיקים מן הסוג הזה, שבהם מלינים תובעים על ליקויי-בנייה, ממקדים הצדדים – זה מכאן וזה מכאן – את טענותיהם באומדנה הכספית שערך המומחה. דרך כלל, וכך גם במקרה שלפנַי, דינן של טענות מסוג זה להידחות. שכן, להצלחתן לא די בעובדה כי מי מהצדדים סבור, או יודע לפי עמדתו, כי האומדן הכספי הוא שגוי. יש להציג ראיות ממשיות ולפיהן סטה המומחה מטעמו של בית-המשפט, באורח מובהק וללא טעם ראוי, מן המשמעות הכספית הסבירה של אותו פריט-ליקוי. דבר זה לא עלה בידי ההגנה לעשות במקרה שלפנַי. לא הוצגה, בגדרי-העדתם של עורכיה ומתן-אפשרות לחקרם בידי הצד השני, הצעת-מחיר קבילה, שיש בה להעיד כי אין להשלים עם מסקנותיו המקצועיות של המומחה ויש להעדיף על פניהן הערכות אחרות. אמת, הסכום שהעריך מר פלדמן הוא עגול, אך זהו טיבה של אומדנה, המעריכה ממוצע או תמהיל של הצעות אפשריות שונות וממילא נערכת לפני ביצועו בפועל של תיקון, שרק במהלכו, בידי איש-מקצוע שזהותו ידועה, ניתן לקבוע את עלותו המדויקת. החשוב הוא, להשקפתי, כי הנתבעת הניחה לפניו של מומחה בית-המשפט את השגותיה בנדון, לרבות את החומר שבידיה לענין המשמעות הכספית בראייתה, ובאורח מפורט ונהיר לא מצא המומחה מקום לקבלן ולשַׁנות מהערכתו-הוא בחוות-הדעת שהגיש. קשה להלום כי בחירתו של המומחה להיוועץ במומחה של הגנה-אזרחית, במה שאינו אלא ביטוי לרצינות-עבודתו קודם שיניח לפניהם של בית-המשפט ושל הצדדים את מסקנותיו, תיזקף לחובתו ולא – כמתחייב – לכף-זכות.
6.המרכיבים, שהותיר מומחה בית-המשפט לשיקול-הדעת, אפילו כשהם מצטברים, שיעורם נמוך וכמו בטל בששים ביחס למסקנות שבחוות-דעתו. ביסודם של דברים, אלה הם ענינים עובדתיים, שלא מצאתי כי עלה בידי התובעים להוכיח את עמדתם בקשר להם, כדרך שבה מוכיחים טענות של עבודה לפניהן של ערכאות. לפיכך, קביעתי היא כי יש לגרעם מאחריותה של הנתבעת ואין להניח לפתחה את עלות-תיקונם. אך מובן, עוד, כי מהחלטתי לאמץ את חוות-דעתו של המומחה מטעמו של בית-המשפט עולה כי מרכיבים, שאינם נכללים בה אך הופיעו בחוות-דעתו של מומחה-התובעים, לא יונחו לאחריותה של הנתבעת. לסופו של יום, הפער בין הסכום שנתבע לבין מה שעלה מחוות-דעתו של מר פלדמן – אינו עמוק (סיכומי-התובעים, פרוטוקול בעמ' 48, ש' 31-28).
7.ענין נוסף, הדורש ביאור בטרם סיכום הוא אימוץ-עמדתם של התובעים לענין תשלומו של ממון חלֶף אפשרות לנתבעת לתקן, באמצעיה ובעלוּת-הדברים שהדבר משמיע לה, את הליקויים שבדירה. נהיר היטב, ולכך אחיזה בפסיקתו של בית-המשפט העליון (ע"א 656/99 דר' בר-שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 13 (כבוד השופטת מרים נאור) (2003)), כי כך או כך אין אפשרות-התיקון, גם במקרים שבהם נמצא לה יסוד, מוצאת את ביטויה בהוראה לתובעים לפתוח את דלת ביתם, בפועל, לכניסתם של גורמי-הנתבעת. בכגון דא אין לאלץ את התובעים לדבָר, הפוגע באוטונומיה של הרצון החופשי שלהם, בפרטיותם ובקנינם מעל לנדרש. לפיכך, ביטויה של אפשרות "תיקון" הלא הוא כספי, בהתחשב בפער שבין מחיר גבוה יותר לקבלן מזדמן, שישכרו תובעים, לבין מחירו של תיקון לקבלן-נתבע והוא, דרך כלל, גוף מיומן אשר יודע להוזיל את עלויותיו. נסיבותיו של המקרה שלפנַי הן כאלו, שלא ראיתי מקום לאפשר לנתבעת את הדבר, לאמוֹר – לחייבה בעלות מופחתת, המשקפת את אומדן-המחירים של ביצוע בידי אנשיה-היא. הטעם לכך הוא כפול: מן החומר שבתיק ומעדותה של התובעת באולם-הדיונים עלתה תמונה עובדתית ברורה של תובעים, הנאלצים לחזר על פתחה של הנתבעת ונדחים פעם אחר פעם באי-מציאתו של פתרון מספק. כך – עד למצב, שבו בחלוף תקופה ארוכה מוצא מומחה של בית-משפט כי בדירה נותרו ליקויים רבים. שנית, קשה להלום כי נתבע יתכחש, ברוב-דגש, לחלקם-הארי של הליקויים הנטענים עד לשלב שבו נדרש למנות מומחה מטעמו של בית-המשפט כדי לבדקם, ומשתידחה עמדתו זו יבקש, בכל זאת, לתקן בעצמו את התיקונים. אין פירושם של דברים אלא ניסיון, שעמו לא ניתן להשלים, לאחיזתו של מקל משני קצותיו. על תיקון או שְׁווה-תיקון ניתן לדבר בשלביו מוקדמים של פרשה, שבה ברור כי נתבע מכיר באחריותו אך מבקש לצמצם את הפגיעה הכלכלית בו, שלא על חשבונם של תובעים. לעשות כן לאחר התכחשות לנזק או למרביתו, תוך חיובם של תובעים לפנות לבית-המשפט ולנהל אחר כך הליך משפטי ממושך ולו עלויות משלו – מתקשה הדעת להלום.
8.סופם של דברים כראשיתם: את התביעה יש לקבל מעט מתחת לסכומה, לפי אימוצה של חוות-דעתו של המומחה מטעמו של בית-המשפט, מר פלדמן. על הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 152,153 ש"ח בגין הליקויים, המפורטים יחד בחווֹת-דעתו של מר פלדמן; סך של 6,000 ש"ח להוצאות אשר כרוכות בפינוי-הדירה במשך עשרה ימי-תיקונים, וסך של 16,000 ש"ח לפיצוי כמידתה של טרחה ועוגמת-נפש, שנגרמו לתובעים. עוד תישא הנתבעת, בתוך אותו פרק זמן, בהוצאות-המשפט של התובעים, יחד ולחוד ומשקפות את האגרה, תשלום למומחים כפי שפורט לפרטיו בסיכומי-התובעים וביטול של זמן, בסך של 14,000 ש"ח. לבסוף תשלם הנתבעת לתובעים, יחד ולחוד, שכר-טרחה של עורכת-דין בסך של 37,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 15 ימים מיום המצאתו לידי-הנתבעת של פסק-דין זה. אלה הם סכומים כוללים (מע"מ חושב לפי שיעורו הרלוונטי בעת ההוצאה). אין להוסיף עליהם, זולת הפרשי-הצמדה ורבית כדין במקרה של איחור בתשלום, מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ג באייר תשע"ו, 31 במאי 2016, שלא במעמד הצדדים.
