אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 27810-09-15 וקנין נ' מלון קרלטון נהריה בע"מ

ת"א 27810-09-15 וקנין נ' מלון קרלטון נהריה בע"מ

תאריך פרסום : 25/12/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
27810-09-15
21/12/2016
בפני השופט:
מוחמד עלי

- נגד -
התובע:
יניב וקנין
הנתבעת:
מלון קרלטון נהריה בע"מ
פסק דין
 

 

התובע עוסק בהתקנה ותפעול של מערכות הגברה ותאורה ומשך תקופה שררו בינו לבין הנתבעת – חברה המנהלת את בית המלון "קרלטון" בנהריה – יחסים עסקיים הקשורים בתחום זה.

 

לטענת התובע, על פי מספר הסכמים שנערכו ונחתמו בין הצדדים, התקין התובע במלון מערכות הגברה, תאורה והקרנה והיה אחראי על הפעלתם. לטענת התובע נערכו בינו לבין הנתבעת שני הסכמים: הראשון מיום 25.1.2010 שמתייחס לפעילות באולם האירועים של המלון. לפי הסכם זה נקבע מחיר השימוש במערכות ההגברה והתאורה לסכום של 1500 ₪ לכל אירוע (תחילה נקבע סכום נמוך יותר). כן הוסכם על תוספות עבור שירותים מיוחדים – כפי שפורט בהסכם. לטענת התובע תוקף הסכם זה היה למשך שש שנים. עוד טוען התובע כי בין הצדדים נערך ונחתם הסכם שני, ביום 18.2.2010 שעניינו הצבה ותפעול שוטף של מערכות הגברה ותאורה ברחבי המלון.

 

התובע טוען כי בחודש דצמבר 2014 שלחה הנתבעת לתובע הודעה על סיום ההתקשרות החל מיום 1.1.2015. לדידו הודעה זו מתייחסת רק להסכם השני ולא לראשון. לדברי התובע בעקבות הודעה זו הוא חדל לתת שירותים לפי ההסכם השני והוציא את הציוד שהותקן על ידו, אולם הציוד שהותקן לפי ההסכם הראשון עודנו מוחזק על ידי הנתבעת ללא רשותו.

 

נטען על ידי התובע כי הנתבעת הפרה את ההסכם הראשון ועל כן הוא עתר למספר סעדים: השבת הציוד שנותר במלון או לחילופין תשלום ערכו בסך 38,837 ₪; פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין 15 החודשים שנותרו עד לסיום ההסכם הראשון; דמי שימוש ראויים בציוד בסך 81,200 ₪; וסך של 100,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, עשיית עושר, נזקים מתמשכים ועוגמת נפש. סך כל התביעה –320,037 ₪.

 

לעומת זאת טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה מאחר והיא נעדרת כל בסיס ומופרזת. היא אף טוענת כי התנהלות התובע לוקה בחוסר תום לב. לגישתה ביום 6.3.2011 נערך הסכם בין הצדדים שבא במקום שני ההסכמים הקודמים ועל כן הוא ההסכם הרלוונטי. הנתבעת הפנתה לכך שבהודעה על סיום ההתקשרות צוין במפורש הסכם זה (התובע טוען מנגד כי עובדה זו, ביחד עם נוסח ההסכם, מאששת את טענתה כי הסכם זה בא להחליף את ההסכם השני ולא הראשון). לפי ההסכם מיום 11.3.2011 תקופת ההתקשרות תמה ביום 31.1.2012. נטען אפוא כי סיום ההתקשרות היה כדין והיה זה התובע שביקש לסיים את ההתקשרות למרות שהנתבעת רצתה בהמשך ההתקשרות. כן ביקשה הנתבעת לדחות את טענות התובע בנוגע להתנהלותה במלון. הנתבעת טוענת כי עם סיום היחסים בין הצדדים הוציא התובע את כל הציוד והרכוש השייך לו למעט פרטים מועטים שהשאיר אותם מרצונו מאחר ולא השתלם לו לפרקם לאור עלותם. עוד נטען כי התובע אף הציג מצגי שווא לפיהם חלק מהרכוש המצוי במלון שייך לו בעוד שהוא נרכש על ידי המלון.

 

הנתבעת אף חולקת על היקף שווי הציוד לו טוען התובע. היא טוענת כי חלק מן הציוד נרכש על ידה ואינו שייך לתובע כלל. עוד נטען על ידה כי התובע לא הראה כי הציוד הכלול בחשבוניות שצירף לכתב התביעה, הותקן בפועל במלון וכי ייתכן והציוד הותקן במקומות אחרים. עוד טוענת הנתבעת כי המדובר בציוד אלקטרוני שנרכש לפני שנים ועל כן ברור כי שוויו כיום נמוך לאין שיעור מערכו כחדש לאור הפחת המואץ.

 

יצוין כי התובע הגיש בקשה לסעד זמני בנוגע לציוד הנטען בתובענה. בדיון שנערך ביום 6.10.2016 נחקרו המצהירים ובתום הדיון הסכימו הצדדים כי "בשלב זה לא תינתן החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני כדי לאפשר לצדדים להיפגש ולהידבר סביב המחלוקות כולל השאלה, אם לתובע נותר ציוד במלון" בדיון נוסף שהתקיים ביום 8.11.2016 הודיע ב"כ התובע כי התקיימה פגישה בעקבותיה התובע לקח ציוד מסוים, שאינו אלא חלק מועט מהציוד, וערכו הוא כ- 3300 ₪. ב"כ הנתבעת הגיב כי הציוד שנלקח על ידי התובע צוין כבר בתגובה לבקשה לצו זמני וכי לא נכונה טענת התובע כי על ידי הנתבעת נלקח ציוד השייך לו. לשלמות התמונה יצוין כי התובע הסכים למחוק את הבקשה לצו זמני ולמקד את תביעתו במישור הכספי.

 

הצדדים הסכימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בגבולות מתוחמים – בין דחיית התביעה ועד לסך של 80,000 ₪ לכל היותר (ראו הפרוטוקול מיום 20.9.2016 וכן הודעת הנתבעת מיום 5.10.2016). עוד הוסכם כי הצדדים יוכלו לטעון ולצרף כל מסמך "גולמי" להבדיל מתצהירים וכי לא ישמעו עדויות. ואכן בישיבת יום 20.12.2016 העלו הצדדים את טיעוניהם והגישו מסמכים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וכן בפרוטוקולים ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 55,000 ₪; שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ; והוצאות בסכום כולל של 2500 ₪.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ