אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קיכלר ואח' נ' יונגר ואח'

קיכלר ואח' נ' יונגר ואח'

תאריך פרסום : 02/04/2019 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
27378-03-14
06/03/2019
בפני סגנית הנשיא:
סיגל רסלר-זכאי

- נגד -
תובעים:
1. חיה קיכלר ז"ל – באמצעות יונה (יוהן) קיכלר
2. אורית אולומוצקי
3. דרור קיכלר
4. תמר פני אלבוים

עו"ד שיוביץ
נתבעים:
1. עו"ד אריאל יונגר - נמחק
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה – בני ברק

עו"ד עדני
פסק דין
 

 

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים, אשר בהתאם לנטען, נגרמו לתובעים כתוצאה מהשתהות הועדה המקומית לתכנון ובניה - בני ברק (להלן: "הנתבעת") במסירת טופס לחיבור מבנה הראוי לשימוש (להלן: "טופס 4"). הוכח כי הנתבעת, כתנאי למתן טופס 4, דרשה מהתובעים לקיים דרישות שלא נקבעו בהיתר ולכן שלא כדין.

 

התביעה התקבלה באופן חלקי. הנתבעת חוייבה לפצות את התובעים בגין הנזקים לגביהם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת לנזק.

 

  1. התובעים בעלים של בית משותף שנבנה על חלקה 838 בגוש 6123 בבני ברק (להלן: "החלקה"). התביעה הוגשה נגד עו"ד אריאל יונגר, יועמ"ש של הועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק (להלן: "הנתבע") ונגד הנתבעת. התביעה נגד הנתבע נמחקה ביום 09.11.16.

     

  2. התובעים בנו בית משותף על החלקה, בהתאם להיתרי בניה מיום 01.11.10 ומיום 02.04.12. בבית המשותף 14 דירות ובנייתו הסתיימה באפריל 2013. לטענת אינג' דוד אולומוצקי (להלן: "נציג התובעים"), ניסיונותיו לקבל טופס 4, בסמוך לאחר השלמת הבניה, לא צלחו. פניה מיום 23.05.13 לא נענתה, בניגוד לחובה הקבועה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק תו"ב"). בנסיבות אלו, הגישו התובעים, ביום 15.07.13 ערר על פי סעיף 157 א' (ז') לחוק התו"ב. בערר, הלינו בין היתר, על כך שמהנדס העיר מתנה את חתימתו בהסכמת התובעים לכך שחלקה 843, תופקע לטובת העירייה ללא תמורה לצורך קבלת טופס 4. עוד, נטען כי על אף שבהתאם לחוק תו"ב היה על ועדת הערר לתת החלטתה 30 יום ממועד הגשת הערר, שמיעת הערר נקבעה ליום 17.10.13 ורק לאחר פניה של התובעים הוקדמה ליום 02.09.13. מועד שנדחה גם כן ליום 30.09.13. בתגובת הועדה המקומית לערר, שהוגשה ביום 29.09.13, נטען כי כתנאי לקבלת טופס 4, על התובעים להגיש תכנית לצרכי רישום בחתימת הבעלים (להלן: "תצ"ר").

     

  3. התובעים הסכימו, לפנים משורת הדין, להעניק ייפוי כח בלתי חוזר לעו"ד מאיר שפירא לטפל בשמם ברישום התצ"ר, כאשר הסכמה זו אינה פוגעת בזכותם להגיש תביעה לפיצוי בגין נזקיהם. לאחר שהוכנו המסמכים הדרושים בהתאם למוסכם, נעשתה פניה נוספת לוועדת הערר, אשר כונסה לישיבה דחופה ביום 29.12.13. בעקבות הדיון, ביום 30.12.13, נמסר לתובעים טופס 4.

     

  4. לטענת התובעים, משעמדו בכל תנאי ההיתר היה על הנתבעת להנפיק טופס 4 ללא כל השתהות וזאת לא יאוחר מיום 01.06.13. נטען כי הסיבה להימנעות הנתבעת מקיום חובתה נעוצה בניסיון שרירותי, בהנחיית הנתבע לאלצם להעביר חלק מהחלקה לבעלות העירייה, ללא כל תמורה ומבלי שהעירייה תידרש לבצע הפקעה. בנסיבות אלו, נתבעו הנזקים שנגרמו לתובעים בשל כך שנמנע מהם להשכיר את הדירות בטרם ניתן טופס 4 ובטרם חוברו כדין לחשמל. סך הנזקים הנטענים הועמד על סך של 185,240 ₪, למועד הגשת התביעה.

     

  5. הנתבעת בכתב ההגנה עתרה לסילוק התביעה על הסף, טענה לשימוש לרעה בהליכי משפט ולכך שתכלית כתב התביעה "ניסיון נוסף בשרשרת הליכי ההפחדה האיומים וההכפשות שהתובעים וליתר דיוק מיופה כוחם של התובעים מר אולומוצקי דוד... כנגד הנתבעת ו/או כנגד עובדיה". (סע' 5 לכתב ההגנה).

     

  6. נטען כי העיכוב בקבלת טופס 4 נגרם מכיוון שהתובעים סרבו למלא אחר הדרישה החוקית, להבטחת רישום תכנית הפרצלציה הכוללת גם את מקרקעי התובעים וגם את שטחי הציבור שאמורים היו להירשם על שם הרשות המקומית בספרי המקרקעין. ועדת הערר אישרה את דרישות הועדה המקומית לקבלת תצ"ר. מיד לאחר קיום הדרישה על ידי התובעים הונפק טופס 4 בהתאם למבוקש. עוד, נטען להשתק, מניעות ומעשה בית דין שכן ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה דנה בטענות התובעים וקיבלה את עמדת הנתבעת. התובעים לא הגישו עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר ואף קיימו אותה ולכן החלטה זו חלוטה ומחייבת. בנוסף, נטען כי הרואה עצמו נפגע מהליך הפקעת מקרקעין ורישום בעלות על שם רשות רשאי לתבוע את הרשות בתביעה לקבלת פיצויי הפקעה. תביעה שהוגשה על ידי התובעים ומתנהלת גם היא בימים אלה. לגופו של עניין, נטען כי הנתבעת פעלה בהתאם לסמכותה בעת שדרשה את קבלת התצ"ר החתום על ידי הבעלים כתנאי למתן טופס 4. לבסוף, הפנתה הנתבעת לכך שהתובעים ביצעו עבירות על חוק התו"ב בעת שהתירו שימוש בדירות שהוקמו בחלקה שלא כדין ולפני שניתן להם טופס 4 תוך סיכון חיי אדם והכל למען בצע כסף. התנהלות זו מהווה עבירה פלילית בהתאם לסעיף 204 לחוק התו"ב.

     

  7. תיק זה הועבר לטיפולי ביום 01.10.17 מכב' השופטת הבכירה דורית קוברסקי לאחר שהתקיימו בו 6 ישיבות קד"מ. תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים הוגשו ביום 17.10.17. השלמה לתצהירים הוגשה ביום 12.11.17. תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת הוגשו ביום 27.03.18. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 14.11.18. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

     

    דיון והכרעה

     

  8. התובעים הפנו לסעיף 157 א' (ז) לחוק התו"ב לפיו:-

     

    "הרואה עצמו נפגע על ידי סירוב לתת אישור לפי סעיף זה או על ידי הוראה שניתנה לפי סעיף קטן (ו) או סעיף קטן (ח) (2), רשאי לערור על כך לפני ועדת הערר תוך 15 ימים מהיום שבו הודע לו על הסירוב או על ההוראה; ועדת הערר תיתן החלטתה בערר בתוך 30 ימים מיום שהוגש לה ולאחר שנתנה הזדמנות לרשות המאשרת להשמיע עמדתה בפניה."

     

  9. לטענת התובעים, הבניה הושלמה במהלך חודש אפריל 2013. לאחר שניסיונות נציג התובעים לקבל את טופס 4 עלו בתוהו, בוצעה ביום 23.05.13, פניה למנהל אגף הפיקוח, מהנדס העיר והיועמ"ש (הנתבע). ביום 02.06.13, נשלח מענה, החתום על ידי מהנדס העיר ובו צוין כי הפניה הועברה לתגובת היועמ"ש.

     

  10. ביום 15.07.13, הוגש ערר בהתאם לסעיף 157 א' (ז) לחוק התו"ב. בערר נטען, בהמשך לפניית התובעים למנהל הפיקוח על הבניה בעיריית בני ברק מיום 23.05.13, לכך שמהנדס העיר, מר ישראל קשטן, מתנה את חתימתו על טופס 4 "בהפקעת חלקה 843. דבר המהווה התניה מכבידה בניגוד לדין, התנהגות בחוסר תום לב" (סעיף 4 למכתב, נספח ו' לכתב התביעה). כמו כן נטען כי מנהל אגף הנדסה חתם ביום 24.06.13 על טופס "הטיולים" ובסיכום הביקורת נכתב: "ממליץ לטופס 4 ועם זאת להשלים את כלל הדרישות והתחייבויות כלפי מחלקת הרישוי". בנסיבות אלו, נטען כי משלא נומק הסירוב להעניק את האישור, הרי שהנתבעת פועלת שלא כדין.

     

  11. הדיון בערר נקבע ליום 02.09.13 אך נדחה ליום 30.09.13. תגובת הנתבעת לערר הוגשה ביום 29.09.13, בניגוד לחובה להגישה עד 14 יום לפני הדיון. בתגובה נטען כי "בהתאם לזכותה שעל פי דין, דרשה הועדה המקומית כי תנאי להוצאת היתר הבניה יהיה הגשת תכנית לצרכי רישום התואמת את הבקשה להיתר ואת התכנית שבתוקף על מנת שניתן יהיה לרשום את החלוקה החדשה בספרי המקרקעין" (סעיף 5 נספח ה' לכתב התביעה). כמו כן, נטען כי על התובעים להשלים או להבטיח את רישום הפרצלציה בספרי המקרקעין טרם מתן טופס 4 לבניין שבחלקה (שם, סעיף 9).

     

  12. לטענת התובעים, בדיון בוועדת הערר שהתקיים ביום 30.09.13 טען נציג התובעים כי הדרישה לתצ"ר הופנתה אליהם לראשונה בתגובה (לעיל) מיום 29.09.13 וכי ההתחייבות לתצ"ר הינה לצרכי רישום הבית המשותף ואינה מחוייבת כלפי העירייה. סופו של דבר, הבהיר עו"ד יונגר כי טופס 4 יינתן לתובעים בהתמלא התנאים הבאים: "חתימת כל הבעלים של חלקת העורר על התצ"ר שהוכן על ידי עו"ד שפירא. מתן הסכמה לייפוי כח בלתי חוזר לעו"ד שפירא על ידי כל הבעלים של החלקה. התחייבות של כל הבעלים, כי במידה ורישום התצ"ר לא יושלם תוך תקופה של 18 חודשים על ידי עו"ד שפירא, הם מתחייבים לבצע את רישום התצ"ר ביחס לחלקה שלהם" (שם, עמ' 4, ש' 22-27). ב"כ התובעים, הסכים למלא את הדרישות "מבלי לפגוע בזכויותינו להגיש תביעה נגד העירייה" (שם, עמ' 5 ש' 13).

     

  13. התובעים טוענים כי הדרישות המפורטות לעיל, לא נכללו בהיתר והועלו לראשונה בדיון בוועדת הערר. לעניין זה הפנו התובעים אף לדברי עו"ד יונגר בפרוטוקול ועדת הערר "לשאלת היו"ר, מדוע זה לא מופיע בשום מקום ולא כאחד תנאים להיתר, אני משיב שזה מופיע ברשימת הדרישות" (עמ' 3 ש' 1-2). רשימה שלא הוצגה עד היום. סופו של דבר, רק ביום 30.12.13, נמסר לתובעים טופס 4, לאחר פניה נוספת לוועדת הערר, אשר כונסה לישיבה דחופה ביום 29.12.13.

     

  14. חוק התו"ב קובע הפרדה בין שני שלבים - שלב התכנון ושלב הרישוי. בהתאם לו, שלב התכנון נעשה במסגרת הכנת התכנית ושלב הרישוי מתבצע על ידי הועדה המקומית, כאשר בשלב זה הועדה המקומית, באמצעות הליך רישוי, מוציאה לפועל את הוראות התכנון, כפי שאלו עוגנו בתכניות. עמדה זו גובתה בשורה של פס"ד. כך, למשל, בבג"צ 3212/93 אלברט בנין נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים פ"ד מח(5) 309:

     

    "דיני התכנון והבנייה הבחינו הבחנה חדה וברורה בין שלב התכנון לבין שלב הבנייה. בכפוף לקיומן של סמכויות להקלה, המציבות את הליכי הרישוי בגבול 'קו התפר' שבין שלב התכנון לבין שלב הבנייה, משתייכים הליכי הרישוי לשלב הבנייה. גלישתם לעברו של התכנון מוכרת כחריגה וכאינצדנטלית, שכן ביסודם עליהם להתבסס ולהתנהל על תשתיתו של תכנון קיים."

     

  15. סעיף 145 לחוק התו"ב מגדיר את שלב הרישוי. סעיף זה קובע, כי הועדה המקומית או רשות הרישוי יתנו (או לא יסרבו ליתן) את היתר הבנייה כאשר העבודה או השימוש שבעדם מבוקש ההיתר, מתאימים לתכנית החלה על המקרקעין (ולתקנות האחרות לפי חוק התו"ב) זהו הכלל: כאשר הפרט מבקש היתר בנייה התואם את השימוש ואת הבנייה שנקבעה בתכנית החלה על המקרקעין, על הועדה המקומית להעניק לו את ההיתר. גם עיקרון יסוד זה, עוגן בשורה ארוכה של החלטות בתי המשפט (בג"צ 1636/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב פ"ד מז(5), עמ' 573, בג"צ 3212/93 אלברט בנין נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד מח(5), 309. בג"צ 18/82 חברה קדישא גחש"א נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א ואח', פ"ד לח(1), 701).

     

  16. לסיכום, העיקרון הכללי הינו כי כאשר ההיתר תואם את התכנית וקוימו הדרישות בהיתר, על הועדה המקומית ליתן את ההיתר והיא אינה רשאית להוסיף דרישות אשר אינן כלולות בו.

     

  17. מהשתלשלות האירועים אשר אינה שנויה במחלוקת עולה כי התובעים פעלו לקבלת טופס 4 ובהתאם ל"טופס בדיקה לאישור חשמל, מים, טלפון (טופס 4)" (נספח ד' לתצהיר אולומוצקי) אישור מחלקת נוף וגנים התקבל ביום 09.04.13, אישור מחלקת נטיעות התקבל ביום 23.04.13, אישור תאגיד המים התקבל ביום 04.04.13, אישור מחלקת חניה התקבל ביום 07.04.13, אישור מחלקת שומה התקבל ביום 09.04.13, אישור אדריכל ברוקנטל התקבל ביום 09.4.13, אישור מחלקת היטלי השבחה התקבל ביום 07.04.13 ובאישור מינהל אגף הנדסה מיום 24.06.13, צויין "מומלץ לטופס 4 ועם זאת להשלים את כלל הדרישות והתחייבויות כלפי מחלקת הרישוי".

     

  18. טענות התובעים, כפי שפורטו בערר שהוגש ביום 15.07.13 (נספח א' לכתב התביעה), התייחסו לסירוב הנתבעת להנפיק טופס 4 לחלקה, תוך הפניה להחלטת מנהל אגף הנדסה מיום 24.06.13 (נספח ד' לכתב התביעה). נטען כי אין בין הדרישות והתחייבויות כלפי מחלקת הרישוי המועלות ובין התנאים שיש למלא, על מנת לקבל טופס 4 כל קשר וכי מחובת הנתבעת היה להיענות לבקשה לקבלת היתר תוך 10 ימים מיום הגשת הבקשה. בתגובת הנתבעת לערר, נטען כי היא פעלה ופועלת לפי חוק. כי דרשה סמוך להוצאת היתר הבניה כי העוררים יפעלו לרישום החלוקה החדשה בספרי רישום המקרקעין זאת בהתאם לתכנית בניין עיר בב/235. הוראות התכנית קבעו, בין היתר כי "השטחים המיועדים לבניין ציבורי, שטחים פתוחים והדרכים ירשמו על שם עיריית בני ברק ללא תמורה" (סע' 4 לתגובת המשיבה לערר). לפיכך, דרשה הנתבעת כי תנאי להוצאת היתר הבניה יהיה הגשת תצ"ר התואם את הבקשה להיתר ואת התכנית שבתוקף על מנת שניתן יהיה לרשום את החלוקה החדשה בספרי המקרקעין. זאת ועוד, נטען כי על התובעים להשלים או להבטיח את רישום הפרצלציה בספרי המקרקעין טרם מתן טופס 4. לפיכך "כפוף להמצאת תצ"ר חתום על ידי העוררים כולם והבטחת רישום הפרצלציה, אין כל מניעה למתן טופס 4 לאישור איכלוס" (סע' 10 לתגובת הנתבעת לערר).

     

  19. בדיון שהתקיים ביום 30.09.13 בוועדת ערר לתכנון ובניה מחוז תל אביב (נספח ו' לכתב התביעה) (יו"ר הועדה עו"ד מיכה גדרון, חברי הועדה מר מיכאל גופר אדריכל ומתכנן ערים, מר נסים ארזי נציג ציבור וגב' תמירה מלאנט נציגת מתכננת המחוז) בנוכחות נציג התובעים ובא כוחו, הנתבע ואדריכל שניידר, חזר הנתבע על הדרישה לתצ"ר ואף טען כי הדרישה מופיעה ברשימת הדרישות וכאחד מהתנאים להיתר (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 1). נציג התובעים טען מנגד כי זו הפעם הראשונה שמופנית אליו דרישה זו (שם, עמ' 2, ש' 21) והוסיף "אני התחייבתי לעשות את התצ"ר לצורך רישום הבית המשותף ולא התחייבתי כלפי העירייה ... כי התחייבתי לרשום את זה כבית משותף והייתי צריך לעשות את הפרצלציה ולכן לקחתי מודד והגשתי את זה לעירייה". (שם, ש' 22-25).

     

  20. בתצהיר עדותו הראשית חזר נציג התובעים על האמור בכתב התביעה והפנה למכתבו מיום 23.05.13, בו דרש ממנהל הפיקוח על הבניה בעיריית בני ברק (נספח א' לתצהיר) לקבל טופס 4 והתריע לפני נקיטת הליכים משפטיים. למכתבו צרף את המסמכים שברשותו: אישור אכלוס של הרשות הארצית לכבאות והצלה – מחוז דן מיום 17.05.13, אישור אכלוס למבנה של מהנדס הג"א מתאריך 07.05.13, טופס "טיולים" חתום על ידי הגורמים הרלבנטיים פרט למחלקת עבודות ציבוריות, בטענה כי הדרך הציבורית המובילה לבניין אינה מוסדרת, מחלקת חשמל אשר התנתה התקנת עמוד חשמל בשטח הציבורי ואגף תברואה אשר דרש קבלת תכנית מאושרת על ידי אגף התברואה. עוד, במסגרת זו טען נציג התובעים כי מהנדס העיר מתנה את חתימתו על טופס 4 בהפקעת חלקה 843, דרישה המהווה התניה המנוגדת לדין. להוכחת טענותיו לדרישות הנתבעת, צרף לתצהיר עדותו תמליל שיחות שקיים עם הגב' לאה פלד והגב' אסתר, מיום 04.07.13 ממנו עולה הדרישה להשלמת פרצלציה וחלוקת המגרשים (עמ' 4 ש' 25-27, עמ' 14 ש' 5) וכן הדרישה להעברת הדרך לטובת העירייה ללא הפקעה (שם, עמ' 14, ש' 11-13) ותמליל שיחה עם הגב' ציפורה לנדאו מיום 07.07.13 (עמ' 1 ש' 16-25, עמ' 2 ש' 21-22, עמ' 6 ש' 1-5, 16-17) לדרישות להעברת החלקה לנתבעת ללא הליך של הפקעה.

     

  21. מטעם הנתבעת הצהיר מר בצלאל שניידר, מהנדס העיר. בתצהירו לא נמסרו גרסה או הסבר לדרישות למתן טופס 4 לשיהוי במתן טופס 4 ולטענות התובעים לרבות הדרישה כפי שפורטה בתגובה לערר - הדרישה לתצ"ר. בתצהירו נמסרה רק סקירה של המסמכים והבקשות שהוגשו על ידי התובעים ביחס לחלקה החל משנת 1957 ועד למתן טופס 4. הנתבעים לא הגישו תצהיר מטעם היועמ"ש של עיריית בני ברק, לא מטעמו של מהנדס העיר מר קשטן וגם לא מטעם מנהלות המחלקה, הגב' פלד או הגב' לנדאו לשלול או לסתור את טענות התובעים.

     

  22. עו"ד יונגר, יועמ"ש של עירית בני ברק (נתבע-1 שנמחק כאמור לעיל) נדרש להתייצב לישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 29.05.18, להסביר ולהתייחס למקורה של הדרישה לתצ"ר וכן לעובדה שבמהלך הדיון בערר, נחזה כי הנתבעת ויתרה או חזרה בה מהדרישות הנוספות שהופנו בהתאם לנטען לתובעים. עו"ד יונגר העיד ומסר "אם אדם רוצה להגיש בקשה להיתר על פי מגרש חדש שטרם נרשם בטאבו, ברגע שהועדה מאשרת תצ"ר או יש התחייבות לאשר תצ"ר אפשר להגיש בקשה להיתר. לכן כיוון שיש חלוקה חדשה, זה לקחת חלקות ולחלק מחדש, צריך להבטיח את רישום החלוקה מחדש. ... לשאלת היו"ר מדוע זה לא מופיע בשום מקום, אני משיב שזה מופיע ברשימת הדרישות. כשהוא מקבל מהקומפלוט רשימה, אני אמציא מכתב שנשלח לבעלי ההיתר." (עמ' 22 ש' 31-32, עמ' 23 ש' 1-4).

     

  23. לאחר שהוגשו סיכומי התובעים, בהחלטתי מיום 19.12.18, התבקשה הנתבעת בסיכומיה להתייחס ולהפנות לטענה כי הדרישה לתצ"ר נקבעה בהיתר. בפתח סיכומיה (סעיף 1) טענה הנתבעת "כי על פי הדין הדרישה לתצ"ר הינה חלק בלתי נפרד מהיתר הבניה". טענה שלא הוכחה. יתרה מכך, גם עו"ד יונגר לא קיים התחייבותו (מהדיון מיום 29.5.18) להמציא אסמכתא כלשהי לדרישה שנשלחה לבעלי ההיתר, טענה שהעלה גם במסגרת הדיון בוועדת הערר ביום 30.09.13, ללא הפניה לנטען.

     

  24. מכל האמור, שוכנעתי כי טענות התובעים להעלאת דרישות שלא כדין ודרישות שלא נכללו בהיתר הינן נכונות ומוצדקות. הנתבעת, במסגרת ההליכים מול התובעים וכן במסגרת ההליך שלפני, התחמקה ממתן הסבר כלשהו לטענות התובעים. הנתבעת נמנעה ממתן גרסה, מהפנייה או צירוף מסמכים להוכחת חוקיות הדרישות שהפנתה לתובעים לרבות הפניה להמצאות הדרישה לתצ"ר בהיתר. ראיה נוספת להוכחת התנהלותה של הנתבעת מצאתי גם בתגובת הנתבעת במסגרת הערר, בעת שלמעשה חזרה בה מהדרישות, כפי שהועלו באוזני מר אולומוצקי להסדרת הפרצלציה ולהעברת הדרך, בתוך החלקה שבבעלותה, לרשותה של העירייה ללא הליך של הפקעה כתנאי למתן טופס 4. תצהירו של מר שניידר לא היה בו דבר כדי להוכיח את טענות הנתבעת. עדותו של מר שניידר, מצאתיהּ מתחמקת ובלתי רלבנטית גם כן: "לא יודע... לא טיפלתי בזה... אני קורא מה שיונגר אמר. אם יונגר אמר, אני מאמין לו... לא יודע... אני לא מתעסק בזה... אני לא יודע... אני לא יודע" (פרוטוקול דיון מיום 14.11.18, עמ' 57-58). ולבסוף, הנתבעת נמנעה מזימונם של עדים רלבנטיים שהיו מעורבים בהליך כמפורט לעיל.

     

  25. לפיכך ומכל האמור לעיל, שוכנעתי כי בעת שהתובעים קיימו את כל הדרישות כפי שפורטו בנספח ד' ("טופס הטיולים") כמפורט לעיל ולאחר ה- 24.06.16 - מועד אישור מינהל אגף הנדסה וההמלצה לאשר מתן טופס 4, היו התובעים רשאים לקבלו.

     

    נזקי התובעים

     

  26. כאמור, על ועדת התכנון והבניה מוטלת החובה להפעיל סמכויותיה במסגרת הדין. על הנתבעת לצפות כי החלטות שגויות שלה, שלא לומר רשלניות או בלתי סבירות עלולות לגרום נזק. בע"א 196/90 ירמיהו עיני, חברה לבניה בע"מ נ' הועדה לתכנון ובניה קריות, פ"ד מז(2) 111, נדונה שאלת קיומה של חובת זהירות מושגית, שם נקבע בין היתר, כי ניתן לייחס חובת זהירות מושגית לנתבעת ביחסיה עם התובעת, "מוסד התכנון אחראי להפעיל את סמכויות הסטטוטוריות כראוי ולפעול במסגרת הדין. אחריות זו אינה מצטמצמת לחובתו במישור הדין הציבורי. ומתרחבת גם אל עבר אחריותו במשפט הפרטי כלפי פרט שהסתמך על היתר הבניה שניתן לו, פעל על פיו, שינה את מצבו לרעה וסבל נזק. מציאות זו יוצרת את ה"קירבה" הנדרשת בין צדדים אלה המצדיקה הטלת חובת זהירות מושגית, על מוסד התכנון המעניק היתרים". (שם, עמ' 131). ראו לעניין זה גם ת.א. 3512-08-12 י. ש. ר. ש. תחנות בע"מ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל ואח' מיום 13.07.17 וכן ת.א. 22192-12-10 שזר יעוץ פיננסי ותכנון אסטרטגי בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, זמורה ואח' מיום 25.11.14.

     

  27. כאמור לעיל, הוכיחו התובעים טענתם כי ביום 24 יוני 2013 קיימו את כל דרישות הנתבעת וממועד זה ואילך עיכבה הנתבעת את הטיפול בבקשת התובעים למתן היתר שלא כדין. יוער, כי טענת התובעים לזכאותם לקבלת טופס 4 מיום 1 יוני 2013, נטענה באופן סתמי ולא הוכחה.

     

  28. התובעים השכירו חלק מהדירות במועדים כפי שיפורטו להלן, בנסיבות אלו פעלו להקטנת נזקי הנתבעת, הגם שלא כדין. סוגיית התנהלות זו אינה מונחת לפתחי וטענת הנתבעת, לעניין זה, במישור הנזיקי דינה להידחות.

     

  29. לנזקים הנטענים - לטענת התובעים, בבעלותם 12 דירות שהיו מיועדות להשכרה. כתוצאה מהעיכוב בקבלת בטופס 4 נמנעה השכרתן. יחד עם זאת, בכדי להקטין נזקיהם, השכירו התובעים את הדירות, בהתאם לנטען, במגבלות בשל העדר חיבור חשמל סביר. הטענה למגבלה כלשהי לא הוכחה. לא הוצגה חו"ד כלשהי להוכחת הנטען ודומה כי טענה זו נזנחה במסגרת הסיכומים. טענת התובעים התמקדה איפוא בהוכחת הנזק כתוצאה מהפסד דמי שכירות. לטענת התובעים, נזקיהם כתוצאה מהתנהלות הנתבעים החל מיום 01.06.13 ועד ליום 30.12.13, מסתכמים בסך של 167,200 ₪ והוצאות נוספות בסך של 18,040 ₪ בגין הגשת הערר לוועדת הערר ועתירה לבית המשפט המנהלי.

     

  30. להוכחת הנזקים, צרף נציג התובעים לתצהירו טבלה המפרטת את אובדן דמי השכירות בגין כל דירה, בהתבסס על הטענה כי המועד המשוער לקבלת טופס 4 צפוי היה להיות 02.06.13 כאשר בפועל התקבל ההיתר ביום 31.12.13, וזאת על בסיס אובדן ימי ההשכרה. (נספחים כ"א-כ"ב לתצהיר נציג התובעים). בשלב מאוחר יותר, צרפו התובעים את העתקי חוזי השכירות להוכחת טענותיהם וחזרו בהם מחלק מהטענות. הבסיס לחישוב הנזק נערך על בסיס יומי. הנתבעת לא טענה דבר לשיעור הנזק היומי הנטען. בהתבסס על הסכמי השכירות אני מקבלת את שיעור הנזק היומי הנתבע, בין 127 ₪ ל- 267 ₪ ליום בהתאם לגודלה של הדירה ואולם הוא יחושב מיום 25 יוני 2013.

     

  31. נספחים כ"ג וכ"ד הינם חוזה שכירות מיום 10.05.13 להשכרת דירה 2 ותוספת א' לחוזה, החל מיום 01.08.13 ועד ליום 30.07.15 בעלות חודשית של 4,000 ₪ לחודש. היינו, דירה זו הושכרה לפני המועד בו סורבה בקשתם של התובעים לקבלת טופס 4, על בסיס ההנחה כי צו האיכלוס יתקבל במועד. לכן, הגם שהדירה הושכרה כחודשיים לאחר המועד בו צפו לקבל את צו האיכלוס, לא הוכח קשר סיבתי בין העיכוב בתחילת השכירות לפעולת העיריה. לכן, אני דוחה את התביעה בגין נזק נטען בגין דירה 2.

     

  32. נספח כ"ט הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 26.04.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 3, מיום 30.06.13 ועד ליום 29.06.14 בסך של 4,000 ₪ לחודש. היינו, דירה זו הושכרה לפני המועד בו סורבה בקשתם של התובעים לקבלת טופס 4, על בסיס ההנחה כי צו האיכלוס יתקבל במועד. לכן, הגם שהדירה הושכרה חודש לאחר המועד בו צפו לקבל את צו האיכלוס, לא הוכח קשר סיבתי בין העיכוב בתחילת השכירות לפעולת העיריה. לכן, אני דוחה את התביעה בגין נזק נטען בגין דירה 3.

     

  33. נספח ל"ד הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 02.10.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 4, מיום 01.11.13 ועד ליום 31.10.14 בסך של 3,800 ₪ לחודש. היינו, לתובעים נגרם הפסד שכ"ד מיום 25 יוני 2013 ועד ליום 31 אוקטובר 2013, סה"כ 129 ימים לפי 127 ₪ ליום. סה"כ 16,383 ₪.

     

  34. נספח כ"ו הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 13.06.13 להשכרת דירה 5 החל מיום 24.06.13 ועד ליום 23.06.14 בעלות חודשית של 4,000 ₪. היינו, דירה זו הושכרה לפני המועד בו סורבה בקשתם של התובעים לקבלת טופס 4, על בסיס ההנחה כי צו האיכלוס יתקבל במועד. לכן, הגם שהדירה הושכרה כחודש לאחר המועד בו צפו לקבל את צו האיכלוס, לא הוכח קשר סיבתי בין העיכוב בתחילת השכירות לפעולת העיריה. לכן, אני דוחה את התביעה בגין נזק נטען בגין דירה 5.

     

  35. נספח כ"ה הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 24.04.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 6, מיום 01.06.13 ועד ליום 31.05.13 (כך במקור) בסך של 20,000 ₪ לחודש. היינו, דירה זו הושכרה על בסיס סברתם של התובעים כי יקבלו את טופס 4 במועד. בנסיבות אלו, לא נגרם לתובעים כל נזק בגין דירה 6.

     

  36. נספח ל"א הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 02.10.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 7, מיום 08.10.13 ועד ליום 07.10.14 בסך של 3,800 ₪ לחודש. היינו, לתובעים נגרם הפסד שכ"ד מיום 25 יוני 2013 ועד ליום 7 אוקטובר 2013, סה"כ 105 ימים לפי 127 ₪ ליום. סה"כ 13,335 ₪.

     

  37. נספח ל"ב הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 02.10.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 8, מיום 06.10.13 ועד ליום 05.10.14 בסך של 4,000 ₪ לחודש. היינו, לתובעים נגרם הפסד שכ"ד מיום 25 יוני 2013 ועד ליום 5 אוקטובר 2013, סה"כ 103 ימים לפי 133 ₪ ליום. סה"כ 13,699 ₪.

     

  38. נספח ל' הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 18.09.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 10, מיום 01.10.13 ועד ליום 30.09.14 בסך של 4,000 ₪ לחודש. היינו, לתובעים נגרם הפסד שכ"ד מיום 25 יוני 2013 ועד ליום 30 ספטמבר2013, סה"כ 98 ימים לפי 133 ₪ ליום. סה"כ 13,034 ₪.

     

  39. נספח ל"ג הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 02.10.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 11, מיום 16.10.13 ועד ליום 15.10.14 בסך של 4,000 ₪ לחודש. היינו, לתובעים נגרם הפסד שכ"ד מיום 25 יוני 2013 ועד ליום 16 אוקטובר 2013, סה"כ 114 ימים לפי 133 ₪ ליום. סה"כ 15,162 ₪.

     

  40. נספח כ"ז הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 10.05.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 12, מיום 01.07.13 ועד ליום 30.06.15 בסך של 4,000 ₪ לחודש. היינו, דירה זו הושכרה על בסיס סברתם של התובעים כי יקבלו את טופס 4 במועד. לכן, הגם שהדירה הושכרה כחודש לאחר המועד בו צפו לקבל את צו האיכלוס, לא הוכח קשר סיבתי בין העיכוב בתחילת השכירות לפעולת העיריה. לכן, אני דוחה את התביעה בגין נזק נטען בגין דירה 12.

     

  41. נספח כ"ח הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 07.08.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 13, מיום 01.09.13 ועד ליום 31.08.14 בסך של 4,000 ₪ לחודש. היינו, לתובעים נגרם הפסד שכ"ד מיום 25 יוני 2013 ועד ליום 31 אוגוסט 2013, סה"כ 67 ימים לפי 133 ₪ ליום. סה"כ 8,911 ₪.

     

  42. נספח ל"ה הינו תוספת א' לחוזה שכירות מיום 06.11.13 (האחרון לא הוצג) להשכרת דירה 14, מיום 15.11.13 ועד ליום 14.11.14 בסך של 8,000 ₪ לחודש. היינו, לתובעים נגרם הפסד שכ"ד מיום 25 יוני 2013 ועד ליום 14 נובמבר 2013, סה"כ 143 ימים לפי 267 ₪ ליום. סה"כ 38,181 ₪.

     

  43. לסיכום, התביעה לנזקים בגין הפסדי דמי שכירות עבור דירות 2, 3, 5, 6 ו-12 נדחית. סה"כ נזק התובעים כתוצאה מהפסד דמי שכירות בדירות 4, 7, 8, 10, 11, 13 ו- 14 הינו סך של 118,705 ₪ בערכם ליום הגשת התביעה.

     

  44. ליתר דרישות התובעים, להחזר עלויות הגשת הערר והתביעה לביהמ"ש המנהלי, לא הוצגו ראיות או אסמכתאות להוצאות הנטענות. יתרה מכך, בהחלטת כב' השופט הבכיר אליהו בכר, בעת"מ 25871-12-13 קיכלר ואח' נ' ועדת ערר למחוז תל אביב מיום 11.05.14, נקבע בפסה"ד "כי הועדה התכנסה ללא קשר להגשת העתירה ולפיכך אין דרישות העותרים בנסיבות העניין עולים כדי החלטת בג"ץ 842/93 שיח' סלימאן אל נססרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4) 217". והעתירה נמחקה ללא צו להוצאות. לפיכך, פסיקת הוצאות, במסגרת הליך זה עבור הוצאות בהליך אחר שנמחק ללא הוצאות, אינה בסמכותי. ככל שסברו התובעים כי יש להשיב להם הוצאות הרי שהיה עליהם להגיש ערעור על פסה"ד הנ"ל. לפיכך, מכל האמור לעיל, דרישה זו לפיצוי נדחית.

     

  45. לסיכום, אני מקבלת את התביעה לפיצוי התובעים בסך של 118,705 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, במסגרת ההליך התקיימו 10 ישיבות קד"מ, התקיימה ישיבת הוכחות והצדדים נדרשו להגשת סיכומים בכתב. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים במסגרת הליך זה בסך של 35,000 ₪ ובאגרת ביהמ"ש ששולמה על ידי התובעים. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

     

     

    ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, 06 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ