אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 26861-06-12 טויסטר נ' אשטרום פרוייקטים בע"מ ואח'

ת"א 26861-06-12 טויסטר נ' אשטרום פרוייקטים בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 07/06/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
26861-06-12
25/07/2014
בפני השופט:
גיא הימן

- נגד -
התובעים:
1. יוסף טויסטר
2. (יהודית טויסטר ז"ל)

עו"ד איתי גזית
עו"ד טל אמר
הנתבעות:
1. אשטרום פרוייקטים בע"מ
2. נווה גד בניין ופיתוח בע"מ

עו"ד טלי טוילי
עו"ד אודי קרקלינסקי
פסק-דין

.בתאריך 31.3.2014 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני ולפיו לא יתקיים דיון להצגת הראיות, תחת זאת יוגשו סיכומים בכתב ובית-המשפט יפסוק על סמך החומר שבתיק. ההסדר אומץ. אחרון הסיכומים – בגדרי התקופה שנקצבה – הוגש ביום 29.6.2014. להלן הכרעתי.

 

2.ענין לתובענה בשיפויו של תובע 1 – בעוד התובענה מתבררת נסתלקה, לדאבון הלב, תובעת 2 לבית-עולמה – בגין ליקויי-בנייה אשר נתגלעו בדירה ברחוב דרך המלך בגני-תקוה. את הדירה רכשו התובעים, ושוב לא היו צעירים, בשנת 2008. הם נכנסו להתגורר בה במחצית השנה 2009. חוות-דעתו של מומחה, המהנדס רון ארד, הוצגה לתמיכה בטענתם כי עלות תיקונם של הפגמים בנכס – בהיבטי ריצוף, חיפוי, טיוח, צביעה, איטום, תשתיות חשמל, אינסטלציה ועוד – קרובה לסך של 43,000 ש"ח. על אלה נוספה טענה לליקויים, שנתגלו לאחר הכנתה של חוות-הדעת הזו, ותיקונם נאמד ב-15,000 ש"ח נוספים. בצירוף שכר-טרחתו של המומחה ועתירה לפיצוי בגין עוגמת-נפש הועמד סכום התביעה על לא פחות מ-92,943 ש"ח, לפני הוצאות-משפט והחזר בגין שכר-טרחתו של עורך-דין.

 

3.בית-המשפט מינה מומחה מטעמו – אינג' צבי רון – לבחינת הדירה. בחוות-דעתו מיום 21.3.2014, שהוכנה בעקבות ביקור שקיים במעמד הצדדים, אישר מומחה זה כי הנכס נִגּע בליקויים. נתגלו, בין היתר, פגמים קלים בְּקירות-הפְּנים, ליקוי בשיפוע של רצפת-מרפסת, בעיות באיטום, קשיים בחיפויי-הקירות החיצוניים, ליקויים בְּתריסים ובעיה במיקומה של אחת האסלות בחדרי-השירותים. באלה אין להקל ראש, בפרט כשמדובר בדירת-גג רחבת-ידיים ומפוארת כְּזו שהובטחה. הם לא ציירו, עם זאת, תמונה חמורה מגדר הרגיל בתיקים מסוג זה. המהנדס רון אמד את עלות תיקונם הכוללת של הליקויים, באמצעותו של קבלן מזדמן שלא מטעם הנתבעות, בכ-37,000 ש"ח – סכום נמוך במידה ניכרת מזה שבו נקב מומחה התובעים בחוות-דעתו. את מרביתם של הליקויים הנוספים ובם דיבר האחרון לא שלל מומחה בית-המשפט. אולם, הוא קבע כי במועד ביקורו נתגלה לו, ביחס לכל אחד מהם, כי "הליקוי הנטען תוקן".

 

4.אמת, שיעור זה או אחר של תיקונים בוצע בידי הנתבעות לאחר גילוים של הליקויים בידי התובעים. החומר שהונח בפנַי משית יסוד למסקנה כי הנתבעות מיצו את האפשרות לתקן בעצמן את הדרוש תיקון – והלא לאחר מאמציהן נותרו ליקויים – ולאור התנגדותו של התובע לַדַָּבר שוב אין להתיר להן לנסות כוחן בתיקונים נוספים. פירוש הדברים הוא כי התובע ייאלץ לתקן את שנותר לקוי באמצעותו של קבלן מזדמן, שאינו נהנה מן החיסכון בעלויות התיקונים לנתבעות. בכך דיברה הפסיקה:

 

"על-פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. [אולם] ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון, או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה. אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי" (ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14 (2003)).

 

5.עצם אחריותן של הנתבעות לשפות את התובע בגין עלותם של התיקונים הנדרשים הוא ברור. יסודו בהסכם המכר שבין הצדדים. יסודו בציפייתם הסבירה של רוכשי-דירה, שלא למצוא בה ליקויים כמו אלה שנתגלו.

 

6.הלכה ידועה היא כי דרך כלל יש לתן משקל עדיף לאמור בחוות-דעתו של מומחה מטעם בית-המשפט, והוא גורם אובייקטיבי שאינו קשור במי מן הצדדים. "בית משפט זה", כתב השופט סלים ג'ובראן בבית-המשפט העליון, "חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם [המעש] לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות" (ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור הרישנו (לא פורסם, 28.11.2007)). בענין אחר הוסיפה הערכאה הגבוהה וקבעה:

 

"[ב]מקרים השכיחים מחליט בית המשפט, בהסכמת הצדדים או אף בלי הסכמתם, להעביר שאלה מדעית או מקצועית השנויה במחלוקת במשפט אל מומחה לדבר, על-מנת שיחווה דעתו, כאשר חוות-דעת זו תתקבל בדרך כלל כבעלת משקל מכריע. שופט אינו יכול להיות מומחה בכל נושא, ולכן, כאשר מתעוררת במשפט הנדון לפניו שאלה שבמדע או במקצועיות מובהקת, כמו קביעת דרגת נכות מבחינה רפואית או שומת מקרקעין או בדיקה בליסטית של כדור שנורה מכלי נשק, הרי רק טבעי הוא שקיימת הנטייה לקבל את חוות-דעת המומחה, שנבחר לשם כך על-ידי בית המשפט או באישורו, כקונקלוסיבית" (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446, 466 (1988)).

 

במקרה כמו זה שבפנַי, ובו ויתרו בעלי-הדין על זכותם להעמיד את חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט למבחנה של חקירה, ובהתחשב עוד בכך שחוות-הדעת היא מקיפה, יסודית ומפורטת, לא ראיתי כל מקום לסטות מן הכלל האמור. את חוות-הדעת הזו יש להעדיף. עיקרו של הסעד המבוקש נועד להעמיד את התובע במקום שבו יוכל הוא, למצער מעתה, ליהנות מקנינו הנאה אשר נשללה הימנו בשל הליקויים שנפלו. הסעד הנוסף – שיפוי בגין עוגמת-נפש והוצאות – תכליתו לרפא, ולוּ במה שניתן לריפוי בכסף, את הפגיעה שלעבר. אך מובן הוא, לדדי, כי דרך כלל יימצא קשר של מידה הולמת בין שיעורו של השיפוי בגין עוגמת-הנפש לבין היקפם המוּכּר של הליקויים. אלה הם העקרונות המנחים. הסכומים שיש לפסוק לזכותו של התובע, גופם, ייגזרו אפוא מן האמור בחוות-דעתו של מומחה בית-המשפט, ומהערכה ראויה של הפגיעה שנגרמה לתובע מעצם קיומם של ליקויי-הבנייה, משך הקיום והאופן שבו טופלה הבעיה.

 

7.ברם, עקרון נוסף ראוי לו שיהא שגור בפסיקתם של בתי-המשפט בכגון דא. פער ניכר, הנגלע בין שיעור ליקויים נטען לבין זה שנקבע בחוות-דעתו – אשר נתקבלה – של מומחה בית-המשפט, אין פירושו אלא כי הסכום שנִקַּב בכתב-התביעה הוא מופרז. ענין זה השמיע לנתבעות כורח להעמיד הגנה מקפת, שמשימתה – להראות כי פני הדברים אינם כה חמורים – צלחה לסופם של דברים. מתחייב הדבר כי לכך יינתן ביטוי בשיעורן של הוצאות-המשפט הנפסקות ובהחזר בגין שכר-טרחה. ככל שהפער עמוק יותר כך יהא מקום להפחית מהוצאות אלו, שבן יזוכו תובעים אשר תביעתם התקבלה. במקרים חריגים ישמיע הדבר אפילו חיובם של אלה לשלם מכסם לנתבעים (ע"א 164/54 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' לבני, פ"ד ט 1107, 1117 (1955); ע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433, 436 (1982); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, בפסקה העשירית (פורסם באתר הרשות השופטת, 4.1.2000); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (שלמה לוין עורך) 545 (1995); ת"א (שלום תל אביב-יפו) 25558-03-12 ישראל נ' אזורים בניין 1965 בע"מ, בפסקאות 13-11 לפסק-דיני (פורסם במאגרים, 15.2.2014)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ