אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 2624-01-16 לזינסקי ואח' נ' איטקין ואח'

ת"א 2624-01-16 לזינסקי ואח' נ' איטקין ואח'

תאריך פרסום : 06/12/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
2624-01-16
01/05/2016
בפני השופט:
אבי סתיו

- נגד -
התובעים:
1. ולדיסלב לזינסקי
2. ולריה לזינסקי

הנתבעים:
1. יבגני איטקין
2. אינה איטקין

עו"ד ארקדי דוברונבסקי
החלטה

 

בפניי בקשה מטעם הנתבע 3 למתן צו שיורה לתובעים להעביר אליו הקלטה של שיחה הנזכרת בכתב התביעה, ולמתן ארכה להגשת כתב ההגנה מטעמו עד לאחר העברת ההקלטה.

1.על פי כתב התביעה שהוגש ביום 3.1.2016, ביום 22.3.2015 התקשרו התובעים בהסכם לרכישת דירה מהנתבעים 2-1 ("הנתבעים"), כאשר הנתבע 3 ייצג בעסקה את שני הצדדים. לאור קשיים שונים במצבה התכנוני של הדירה, צורף להסכם נספח לפיו אם יסרב בנק למשכנתאות לתת הלוואת משכנתה על הדירה בשל מצבה התכנוני, יבוטל ההסכם. הבנק אכן סירב להעמיד הלוואה לצורך רכישת הדירה, ובשלב מסוים הסכימו הצדדים על ביטול ההסכם. ביום 22.5.2015 נחתם בין התובעים לבין הנתבעים הסכם חדש למכירת הדירה, אשר בו לא נכללה תניה המאפשרת לתובעים לבטל את ההסכם אם לא תהיה אפשרות ליטול משכנתה על הדירה. לטענת התובעים, הדבר קרה מכיוון שהנתבע 3 הבטיח להם כי הבנק שינה את עמדתו והוא יעמיד להם הלוואה לצורך רכישת הדירה. כחלק מביצוע ההסכם העבירו התובעים לנתבעים סך של 350,000 ש"ח. אולם, בסופו של יום שינה הבנק את עמדתו וסירב להעמיד הלוואה לצורך רכישת הדירה. ביום 4.11.2015 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, לפיו הסכם המכר השני מיום 22.5.2015 יבוטל, הנתבעים ישיבו לתובעים את הסך של 350,000 ש"ח ששולם להם, ובכפוף לכך יוותרו התובעים על טענותיהם כלפי הנתבעים וכלפי הנתבע 3.

2.הנתבעים לא העבירו לתובעים את הסך של 350,000 ש"ח כמתחייב מהסכם הפשרה, ולפיכך הוגשה התביעה הנוכחית, על סך 487,500 ש"ח. בגדר התביעה עותרים התובעים להכרזה כי הסכם המכר מיום 22.5.2015 בטל, להשבה של הסכומים ששולמו לנתבעים במסגרתו ולפסיקת פיצוי על נזקים שנגרמו להם לטענתם. כלפי הנתבע 3 נטען, כי הוא התרשל בייצוג שכן היה עליו לדעת שהבנק יסרב להעמיד הלוואת משכנתה לרכישת הדירה. להשלמת התמונה יצוין, כי בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים נטען, כי הסכם הפשרה מיום 4.11.2015 אינו תקף, ולפיכך הסכם המכר מיום 22.5.2015 עודנו בתוקפו. הנתבעים אף הגישו תביעה שכנגד נגד התובעים בגין הפרת ההסכם מיום 22.5.2015.

3.אשר לנתבע 3: במסגרת כתב התביעה ציינו התובעים כי יש בידם הקלטה של שיחה אתו, בה אמר כי אין כל סיכוי שהבנק לא יאשר להם את ההלוואה לשם רכישת הדירה – אמירה שלטענת התובעים על יסודה הם הסכימו להתקשר בהסכם המכר השני. לגבי הקלטה זו ציינו התובעים כי "תמליל השיחה חסוי ונעשה לצורכי משפט – יחשף בשלב ההוכחות" (סעיף 8 לכתב התביעה).

4.ביום 3.3.2016 הגיש הנתבע 3 בקשה למתן צו המורה לתובעים להעביר לידו את ההקלטה ואת התמלול שלה ולמתן ארכה להגשת כתב הגנה עד לאחר הגילוי (יוער, כי בשלב זה טרם חלף המועד שבו על הנתבע 3 להגיש כתב הגנה, בהתאם לארכה שניתנה לו). לטענת הנתבע 3, היה על התובעים לצרף את ההקלטה לכתב התביעה מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"), ומשלא עשו כן יש לחייבם לגלות את ההקלטה עוד בטרם יגיש כתב הגנה. התובעים שבים וטוענים, כי מדובר במסמך חסוי אשר הוכן לצורך הליך משפטי. התובעים מציינים כי הם מסכימים לחשיפת ההקלטה במסגרת הליכי הגילוי, אולם עומדים על כך שהדבר ייעשה לאחר שהנתבע 3 יחשוף את גרסתו במסגרת כתב ההגנה.

5.בטרם אפנה להכריע בבקשה אציין, כי השימוש של התובעים במינוח "חיסיון" אינו מדויק. הטענה כי מסמך הינו "חסוי" פירושה כי אין לחשוף את המסמך כלל במסגרת ההליך. "כאשר בעל דין מעוניין לעשות שימוש ראייתי במסמכים (לרבות קלטות) שבידו, אין הוא יכול לטעון במסגרת גילוי המסמכים שחל עליהם חיסיון (אף כי יתכן שהם יכולים להיות חסויים כחומר שהוכן לקראת משפט), שכן אז לא יוכל להגישם כראייה" (רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, פסקה 6 (12.8.2012); וראו גם, רע"א 9288/07 גאזי נ' שפיגל, פסקה ז(2) (7.11.2007)). בענייננו, על אף שהתובעים עושים שימוש במונח "חיסיון", הרי שמתגובתם עולה כי למעשה הם מעוניינים לעשות שימוש בהקלטה במסגרת ההליך, וכי בקשתם היא שלא לחשוף את ההקלטה בשלב זה (ראו למשל, פסקה 7 לתגובה), וכך אתייחס לעמדתם.

6.האפשרות כי בית המשפט יתיר לבעל דין לא להעביר מסמך לעיון בעל הדין שכנגד בשלב גילוי המסמכים הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון במסגרת הלכת סוויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (2001)). בפסק דין זה ובפסקי דין שבאו בעקבותיו, נקבעו קווים מנחים בשאלה מתי יש לעשות שימוש בסמכות זו ומהו המועד אשר אליו יש לדחות את העיון במקרה כזה. ענייננו שונה במידת מה מפסקי דין אלו, שכן בעוד שבעניין סוויסה נדונה השאלה מתי ניתן לדחות את העיון בראיה כך שהוא יתבצע לאחר שלב הגילוי, הרי שבענייננו השאלה היא אם יש לחייב את בעל הדין להעמיד את המסמך שבידו לעיון עוד לפני שלב הגילוי, כאשר הטוען לדחיית העיון אינו מבקש אלא להימנע מחשיפת המסמך עד שלב גילוי המסמכים, לאחר שבעל הדין שכנגד יגיש את כתב הגנתו.

7.הסיטואציה בה מתעוררת דילמה הקשורה לגילוי מסמכים עוד לפני שלב הגילוי נובעת מתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי "בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו". נוסח זה של התקנה נקבע במסגרת תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2013 (ק"ת 7307 (21.11.2013) עמ' 250), והוא צמצם במידה מסוימת את חובת צירוף המסמכים ביחס לנוסח הקודם של התקנה, שקבע כי "בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה מצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות". השאלה המתעוררת בענייננו היא כיצד יש לנהוג כאשר בעל דין מזכיר מסמך בכתב טענותיו, אולם הוא טוען כי בהתאם לכללים שנקבעו בעניין סוויסה הוא רשאי לדחות את העיון בו, ולפיכך הוא לא מצרפו לכתב הטענות.

8.נראה, כי ברמה העקרונית הגיונה של הלכת סוויסה תקף גם לעניינה של תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי. אם ישנו מסמך מסוים אשר ניתן לדחות את העיון בו עד לאחר שלב הגילוי, הדעת נותנת שאין חובה לצרף אותו לכתב הטענות. אמת, ניתן לטעון כי בעל הדין היה יכול לבחור שלא להזכיר את המסמך בכתב הטענות, ומשעשה כן אין ביכולתו לטעון לתחולתה של הלכת סוויסה. אולם, פעמים רבות יש להזכרתו של מסמך פלוני חשיבות לצורך תיאור העובדות שביסוד הסכסוך, ודומה כי אין זו תוצאה רצויה לאלץ בעל דין לבחור בין התעלמות מוחלטת ממסמך מסוים בכתב טענותיו לבין חובה לצרפו גם כאשר מתקיימים תנאים המצדיקים את דחיית העיון בו בהתאם להלכת סוויסה.

9.עולה אפוא השאלה כיצד יש לנהוג כאשר מועלית טענה המתבססת על הלכת סוויסה לפני שלב הגילוי. האם על בית המשפט לדון בשאלה זו לגופה ולהכריע האם ניתן לדחות את העיון במסמך לפי תנאי הלכת סוויסה, לרבות עיון במסמך במעמד צד אחד (לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי), כפי שהיה נוהג אילו הועלתה הטענה בשלב גילוי המסמכים? לא מצאתי לשאלה זו התייחסות ישירה בפסיקת בית המשפט העליון. בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע בהערת אגב ביחס למסמכים שנטען כי חלה עליהם הלכת סוויסה, כי "הוראת תקנה זו [תקנה 75] אינה חלה בנסיבות שבהן נטען לחיסיון מסמכים שצירופם לכתב התביעה מבוקש, ובנסיבות מעין אלה, אין מנוס מלפנות בבקשת גילוי ועיון" (ת"א (ת"א) 1650/07 וויבס אודיו בע"מ נ' משרקי (7.7.2009)).

10.ואכן, מהעקרונות שנקבעו בפסיקה בקשר ליחס בין חובת צירוף מסמכים לפי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי לבין שלב גילוי המסמכים, נראה כי ככלל אין מקום שבית המשפט יידרש בשלב כתבי הטענות לגופה של השאלה האם חלים תנאיה של הלכת סוויסה על מסמך כזה או אחר. כך, בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין לסרי (רע"א 8278/08 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' לסרי (30.11.2008)) נדון מקרה בו הוגשה בקשה לגילוי מסמכים טרם השלמת הגשת כתבי הטענות. בית המשפט העליון קבע, כי העניין הסתבך שלא לצורך בשל כך שלא קוימה הוראת תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא צורפו המסמכים הנדרשים לכתבי הטענות. בית המשפט העליון עמד על היחס בין תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי (בנוסחה הקודם) לבין חובת גילוי המסמכים, וציין כי אין מקום להקדיש משאבים מרובים מידי לבירור היקף החובה לפי תקנה 75 לתקנות (פסקה 6):

"אעיר, כי דומה שמיותר להקדיש משאבים לשאלה מה בדיוק היקף החובה לפי תקנה 75 במקרה זה (ובמקרים רבים אחרים) כאשר ממילא תידרש המבקשת (וכן המשיבים) לגילוי מקיף (כפוף לטענת חיסיון) לאחר שיושלם השלב של הגשת כתבי טענות".

בעניין לסרי הורה בית המשפט העליון על הגשת כתב תביעה מתוקן שימלא אחר הוראות תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת מכיוון שבאותו עניין הדרישה שבתקנה לא מולאה כלל. יחד עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש כי יש לשמור על ההפרדה בין שלב כתבי הטענות לשלב גילוי המסמכים, וכי "ייתכן שיהיו מצבים קיצוניים בהם תהא הצדקה להתערבות שיפוטית לשם אכיפה של החיוב שבתקנה 75 לפני הגשתו של כתב תשובה" (עניין לסרי, פסקה 5; ההדגשה אינה במקור).

11.בענייננו, בשונה מעניין לסרי, לא נטען שהתובעים התעלמו באופן גורף מתקנה 75, אלא שלגבי מסמך מסוים עולה מתגובת התובעים שהם טוענים כי בהתאם לעקרונות שנקבעו בהלכת סוויסה הם רשאים לדחות את העמדתו לעיון. לאור האמור בעניין לסרי, לפיו יש לשמר את ההבחנה בין שלב כתבי הטענות לשלב הגילוי ורק במקרים קיצוניים יש לאכוף את תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי לפני השלמת שלב כתבי הטענות, נראה כי ככלל אין מקום לבחון במקרה כזה האם אכן מתקיימים תנאיה של הלכת סוויסה, אלא אם הצד שכנגד מראה כי ישנה מבחינתו חשיבות מיוחדת לצירוף המסמך על מנת שיוכל להגיש את כתב טענותיו. כלומר, במקרה הרגיל די בכך שבעל הדין טוען כי קיימת הצדקה לדחות את העיון במסמך בהתאם להלכת סוויסה על מנת שבית המשפט לא יאכוף עליו לצרפו. השאלה אם המסמך אכן מקיים את תנאיה של הלכת סוויסה תיבחן על ידי בית המשפט רק בשלב גילוי המסמכים, אם בעל הדין יבקש להוסיף ולדחות את העיון גם לאחר שלב זה.

12.מסקנה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה הבאה לידי ביטוי בין היתר בעניין לסרי, לפיה הנקודה על ציר הזמן של ההליך השיפוטי בה יש לבחון את האינטרסים המתנגשים בנוגע לגילוי מסמכים הינה שלב הגילוי, ולא שלב כתבי הטענות. הגם שתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי (בעיקר בנוסחה הקודם) טשטשה במידת מה את ההבחנה בין השלבים, עדיין יש לשמר אותה לכל הפחות כאשר ההכרעה בשאלת הגילוי והעיון מצריכה השקעת משאבים שיפוטיים, כגון לעניין הקביעה אם מתקיימים תנאיה של הלכת סוויסה. מסקנה זו נכונה גם משיקולים של יעילות הדיון, שכן אם בית המשפט יצטרך להידרש לשאלה אם מסמך מסוים ממלא את תנאיה של הלכת סוויסה עוד לפני שהוגשו כל כתבי הטענות, הדבר עלול לגרום לסרבול ולעיכוב של ההליך. יתרה מזו, כל עוד לא מונחים בפני בית המשפט גרסאות מלאות של הצדדים בדמות מלוא כתבי טענותיהם, בית המשפט עשוי להתקשות לקבוע האם אכן קיימת הצדקה לדחיית העיון במסמך.

13.בענייננו, הנתבע 3 לא טען כי קיימת מבחינתו חשיבות מיוחדת לגילוי ההקלטה לפני הגשת כתבי הטענות, ועל פני הדברים לא נראה כי קיימת חשיבות כזו. לפיכך, אין מקום להידרש בשלב הנוכחי לשאלה אם ההקלטה חוסה תחת תנאיה של הלכת סוויסה. מכיוון שהתובעים הצהירו כי יחשפו את ההקלטה לאחר הגשת כתב ההגנה, הרי שבנסיבות העניין דומה כי שאלה זו כלל לא תצריך הכרעה.

הבקשה נדחית אפוא. הנתבע 3 יגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 1.6.2016. אין צו להוצאות.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ