אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 25349-02-11

ת"א 25349-02-11

תאריך פרסום : 23/06/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
25349-02-11
12/06/2015
בפני השופט:
יעקב שקד

- נגד -
תובעים/נתבעים שכנגד:
1. רנה חדד
2. יעל חדד

נתבע/תובע שכנגד:
אליעזר שחם
פסק דין

1.הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו צינור ביוב נשוא המחלוקת, השייך לנתבע ועובר במקרקעין של התובעים, שכניו, יועתק על חשבון התובעים למקרקעיו של הנתבע. עוד הסכימו כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה בדבר התביעה שכנגד.

2. במסגרת התביעה שכנגד עתר הנתבע לחייב את התובעים בסך 75,000 ₪, לדבריו, בשל הפרת הסכם פשרה משנת 1999 שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין. לשיטתו, ההסכם מתייחס גם לצינור הביוב האמור ומתיר לו להשאירו במקומו, נוכח ויתור מסויים מצידו על חריגה של התובעים בבנית ביתם.

3. לטענתו של הנתבע, עצם הגשת התביעה והדרישה להעתיק את צינור הביוב מהווים הפרת ההסכם. עוד נטען, כי צינור הביוב נמצא במקום משנת 1963 .

הנתבע מבקש לחייב את התובעים בפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם זה בסך 10,000 דולר וכן בהוצאות, עגמת נפש ועוד.

4. התובעים טוענים מנגד כי בהסכם הפשרה האמור אין כל הוראה בדבר צינור הביוב וכי הוא הונח במקומו לאחר חתימת ההסכם. עוד טוענים כי המדובר ברשות חינם מצידם הניתנת לביטול בכל עת, ללא כל פיצוי.

5. לשון ההסכם אינה ברורה די צרכה בהקשר הרלבנטי. כל שנזכר בהקשר של חיבור ביוב נאמר בסעיף 2 להסכם, בו מוזכר כי בית הנתבע הכולל מחסן, חיבור חשמל, "חיבור ביוב", מקום חניה ועוד, יישאר בעינו.

לשיטת הנתבע מדובר בצינור הביוב נשוא המחלוקת ואילו התובעים טוענים כי מדובר בקו ביוב נוסף שאינו מופיע גם בבקשות שהגיש הנתבע לעיריה שאליהן צורפו מפות מצביות, לעט מפה אחת בה מופיע רישום הצינור בכתב יד והתובעים טוענים כי מדובר בזיוף.

מנגד, הנתבע מפנה למספר ראיות התומכות לדבריו בגישתו וביניהן מכתב שצורף כנספח ה' לתצהירו מב"כ התובעים דאז, שנשלח בסמוך להשגת הסכם הפשרה משנת 1999 אם כי לפני כן, הדורש ממנו לרוקן את בורות הספיגה של קו הביוב העובר בחלקת התובעים, טרם ניתוק מערכת הביוב.

6. לאחר שבחנתי את החומר בתיק ועיינתי בסיכומים שהוגשו, בהינתן המחלוקת העובדתית שתוארה לעיל והעובדה שמדובר בפסיקה על דרך הפשרה, נפסק כי התובעים יחד ולחוד ישלמו לנתבע סך 25,000 ₪.

בנסיבות הענין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ