אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 24958-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' אי.איי.ג'י חברה לביטוח בע"מ ואח'

ת"א 24958-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' אי.איי.ג'י חברה לביטוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 20/01/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
24958-09-10
14/10/2014
בפני השופט:
אייל דורון

- נגד -
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
הנתבעים:
1. אי.איי.ג'י חברה לביטוח בע"מ
2. עיזבון המנוח אברהם כהן ז"ל
3. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין
 

 

בפתח הדברים, אבקש להתנצל בפני הצדדים בגין העיכוב במתן הכרעה זו, שנבע מתקלה בגינה נעלם התיק מעיניי.

 

משנדחתה בקשת התובע לביטול ההחלטה מיום 3.1.13, אשר נתנה תוקף שיפוטי להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ולפיו הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום של 965,000 ₪ תוך 30 יום לאחר מכן, ובנוסף לכך ישולם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור שייקבע ע"י בית המשפט לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בכתב לעניין זה – הגיעה העת להידרש לסוגיית שכר הטרחה.

 

התובע טוען כי יש לפסוק שכ"ט עו"ד בשיעור 11% בצירוף מע"מ, ולחילופין 7.5% בצירוף מע"מ. הנתבעים טוענים כי אין לפסוק שכ"ט עו"ד כלל, ולחילופין יש לפסוק סך כולל של 2,000 ₪.

 

נקודת המוצא העקרונית בפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד, הינה כי יש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר הוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. זאת, בכפוף להיותן של הוצאות אלה סבירות ומידתיות [ראו החלטתו המקיפה של רשם בית המשפט העליון כתוארו אז, י' מרזל, בע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, 615 (2005), (מכונה לעתים קרובות "בג"צ תנובה" לאור ההליך הנוסף שם), ואשר קנתה לה אחיזה של פסיקה מנחה בסוגיה זו]. הטוען להוצאות הוא אשר צריך להוכיח את שיעורן בפועל, למשל על דרך הגשת הסכם שכר טרחה, ומשעשה כן, עובר הנטל לצד שכנגד להראות מדוע אין לפסוק את הסכום המבוקש [שם, בעמ' 619].

 

ב"כ התובע צירף לסיכומיו את הסכם שכר הטרחה בין התובע לבין משרדו, ובהתאם להוראות ההסכם בתביעה מעין זו על התובע לשלם שכ"ט עו"ד בשיעור 7.5% מסכום השיבוב, לרבות הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 25.ג.(2) להסכם). זוהי, אפוא, נקודת המוצא.

 

סבורני כי לא עלה בידי הנתבעים להראות כי הוצאות בשיעור זה אינן סבירות או מידתיות. אמנם, כטענת הנתבעים, הסכם הפשרה בהתאם להמלצת בית המשפט הושג בשלב דיוני מוקדם, ללא עריכת תחשיבים, הגשת תצהירים או שמיעת עדויות. עם זאת, זהו גם מצב הדברים הלכה למעשה כמעט בכל תביעת נזיקין עת מתקבלת הצעה המועלית ע"י בית המשפט בשלב קדם המשפט, ועל סכום הפיצוי "נטו" מתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור המירבי המותר אם מדובר בתביעת פלת"ד ובשיעור גבוה יותר (על פי רוב 15% בצירוף מע"מ) בתביעות שאינן תביעות פלת"ד. ולא בכדי התפתחה פרקטיקה זו. בבסיסה מונחת בראש ובראשונה השאיפה שלא ייגרם לבעל הדין, אשר מתברר כי זכאי לתשלום סכום כסף מחברו (למצער כך בהתאם להערכת הצדדים, המוצאת ביטוי בהסכם הפשרה, את ההסתברות כי בעל הדין יזכה בדין) חסרון כיס, ואזי יימצא כי למעשה קיבל פחות מן המגיע לו. בבסיסה טמונים גם, בין השאר, נסיון קולקטיבי מצטבר ומודעות לבעיית הנציג, שכן במידה ולא ייפסק שכ"ט עו"ד בשיעור זה אך בשל השלב הדיוני המוקדם בו הושגה הפשרה, עלולים בעלי דין למצוא עצמם מנהלים את ההליך באופן מלא או חלקי, רק כדי להגיע להסכם פשרה דומה למדי בשלב דיוני מאוחר יותר. במלים אחרות, טעמים כבדי משקל של מדיניות משפטית והשאיפה לעודד פשרות תומכים בהסתייגות מטענות מן הסוג המועלה ע"י הנתבעים כאן. בטווח הארוך, קבלת טענות מסוג זה עלולה ליצור תמריץ שלילי להשגת פשרות בשלב דיוני מוקדם.

 

גם לגופו של עניין השיעור הנ"ל הוא שיעור מידתי וסביר בעיניי. אין צריך לומר כי במקרים בהם מנוהלת התדיינות בתביעות שיבוב של המל"ל, ואפילו לא התדיינות מלאה אלא רק בחלק מן הפלוגתאות הפוטנציאליות, לעתים קרובות נפסק שכ"ט בשיעור העולה על 10% מסכום השיבוב, ולעתים אף כדי 15%.

 

אציין כי תיאורי הנתבעים בסיכומיהם מבטאים נסיון להאדרת תרומת ב"כ הנתבעים לאיסוף נתונים לצורך הסכם הפשרה ולהפחתת תרומתם בשל ב"כ התובע להשגת אותה מטרה. ספק בעיניי אם נסיון זה תואם את המציאות, ומכל מקום דומני כי תרומתם של ב"כ התובע להשגת ההסכם, בתיק בו לשולחם עמדה עקרונית ברורה לגבי כל אחת מהסוגיות הרלבנטיות, היתה בלתי מבוטלת. עוד אציין כי הנתבעים עיכבו במשך קרוב לשנה מתן תשובתם ביחס למתווה שהוצע לסיום התיק, ועובדה זו הובילה הן לקיום קד"מ שלא לצורך והן לטרחה נוספת לה נדרשו ב"כ התובע והתובע עצמו בשל שאיפתו של התובע לחזור בו מהסכמה שנתן למתווה הדיוני לאור משך הזמן הניכר שחלף ולפער שהצטבר בין הריבית החוקית לריבית ההסכמית שהתובע סבר כי הוא זכאי לה.

 

סיכומו של דבר – מאחר והוסכם כי התובע זכאי לקבלת כספים מהנתבעים בסכום עליו הוסכם, ובשים לב לכך שהתובע שילם (או ישלם) לב"כ התובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 7.5%, איני רואה סיבה לפסוק שכ"ט עו"ד בשיעור נמוך מכך, באופן שיוביל לכך שהסכום אשר יישאר בידי התובע יהא נמוך מהסכום לו הוא זכאי.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ