פלוני נ' א. דנן מערכות כיבוי אש בע"מ ואח'

1.התובע, יליד שנת 1983 , הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת עבודה אשר ארעה על פי הנטען ביום 5.7.07 בסביבות השעה 15:00.

2.אציין כי כתב התביעה הוגש ביום 4.9.11 וכתב תביעה מתוקן הוגש ביום 16.12.14, כאשר עד להגשתו היו עסוקים הצדדים בשאלונים וחקירות אודות זהות הצדדים וזאת בין היתר בשל המיקום הנטען של התאונה, חילופי העסקים במקום והשינויים שעברה הנתבעת 5 ומי אשר קדם לה.

3.על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן התובע היה בעת התרחשותה של התאונה עובד שכיר אצל הנתבעת 1 (להלן: "דנן") המבוטחת על ידי הנתבעת 2 (להלן: "חברת כלל"). חברת דנן עסקה בהתקנת מערכות כיבוי אש.

4.כתב התביעה המתוקן מפרט כי ביום 5.7.07 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, הרים התובע מכונה כבדה המיועדת לניסור צינורות והברגתם, וזאת לצורך פינויה לרכב בסוף יום העבודה. באותה עת, נתקעה רגלו השמאלית בלכלוך רב אשר היה בשטח העבודה ובשל כך החליק ונפל ארצה. כתוצאה מכך נפגעה ברכו השמאלית.

5.הנתבעת 3 (להלן: "דלק נדל"ן") היא הבעלים של הקניון בו בוצעה העבודה והנתבעת 4 הינה המבטחת.

הנתבעת 5 הייתה המחזיקה של החנות בה בוצעה העבודה וכן, על פי הנטען, מחזיקת השטח בו התרחשה התאונה.

6.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וועדה רפואית וכן ועדה לערערים קבעה כי לתובע נותרה נכות בשעור של 10% בגין פגיעה בברך שמאל, מצב לאחר קרע במניסקוס.

7.התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר צבי גורן, אורטופד, על פיה נותרו לו 10% נכות בגין הפגיעה בברך. ד"ר צבי גורן מציין כי הנכות נותרה לאחר שלתובע נגרם קרע ענק במינסקוס הפנימי וקיימת השפעה קלה עד בינונית על תפקודו. ד"ר גורן מוסיף הערכה כי יש להפעיל את תקנה 15 באופן חלקי ולהוסיף 3.33% נכות בגין נכות תפקודית.

8.מטעם הנתבע 1 הוגשה חוות דעתו של ד"ר קליגמן מרדכי, אורטופד. לשיטתו נותרה לתובע נכות בשעור של 5% בלבד שכן על פי ממצאיו מדובר בקרע במניסקוס אשר טופל ולא נותר דילול שרירים.

9.מטעם התובע הוגש תצהירו בלבד. יום לפני מועד שמיעת הראיות הגיש התובע בקשה לזימונו של עד מטעמו, מר מועיין, אשר עבד עמו באותו היום, לא ראה את התאונה אך הגיע אליו לאחריה. הנתבעות התנגדו לכך. בהחלטה מיום שמיעת הראיות הורתי כי העד ישמע שכן מטרת ההליך לברר את האמת עד כמה שניתן. יחד עם זאת ציינתי כי התובע לא שמר על סדרי הדיון וסדר הבאת העדים ו"קבע עובדות בשטח" וכי אין בהתרת עדותו של העד כדי לחסום טענות בדבר מהימנות ומשקל העדות לאור מועד הגשת הבקשה לזימונו וכן הצדדים רשאים לטעון לעניין הוצאות עניין זה בסיכומי טענותיהם.

בישיבת שמיעת הראיות, נשמע ראשית העד מר סעד מועיין בחקירה ראשית ובחקירות נגדיות. התובע יצא בהסכמה מאולם בית המשפט בעת עדותו. לאחר מכן נחקר התובע בחקירות נגדיות ובכך תמה פרשת התביעה.

10.מטעם הנתבעות 1-2 דנן והמבטחת, הוגש תצהירו של רונן דנן המנהל והבעלים של חברת דנן. העד העיד בחקירות נגדיות.

11.מטעם דלק נדל"ן והמבטחת הוגש תצהירו של מר שלמה ינאי אשר החתימה עליו אומתה רק במעמד הדיון. מדובר במי אשר מצהיר כי היה ממנהלי חברה ("חברת מיקומים בע"מ"), אשר במועדים הרלוונטיים הייתה שותפה עם דלק נדל"ן בבעלות בקניון בעכו. העד נחקר בחקירות נגדיות.

12.מטעם מגה הוגש תצהירו של מר תפילין מוטי אשר היה ממונה בטיחות מטעמה. העד נחקר בחקירות נגדיות.

13.הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. הנני מתעלמת מכל מסמך אשר צורף לתצהירים אשר לא הוגש כראיה במשפט ואינו פסיקה.

נסיבות התרחשותה של התאונה

14.התובע מתאר בתצהירו כי התאונה ארעה שעה בה בוצעה על ידו, מטעמה של חברת דנן, עבודה בחנות "מגה" אשר בקניון בעכו (הישן). התאונה ארעה מחוץ לאותה חנות. היה עליו להחזיר את כלי העבודה לרכב. הם הוציאו את כלי העבודה משטח החנות והניחו אותם מחוץ לכניסה לחנות, מן הצד המערבי. אז, הוא הרים לבדו מכונה לניסור צינורות והחל לעשות דרכו לעבר הרכב אשר חנה בחניה של המתחם, בצד המערבי. במהלך הליכתו זו נתקעה רגלו בלכלוך הרב אשר היה על הרצפה וכתוצאה מכך נפל על הרצפה ונפגע בברך שמאל. התובע ממשיך ומתאר כי הכנת הצנרת לצורך התקנת מערכת כיבוי האש בוצעה בצד המערבי מחוץ לחנות מגה, לאחר מכן היו מכניסים את הצינורות לתוך החנות להתקנתם.

15.בחקירתו הנגדית מעיד התובע כי החל לעבוד אצל דנן כשלוש ארבע שנים לפני התרחשותה של התאונה, תפקידו היה עוזר, פועל. הייתה תקופה שעבדו שלושה ביחד, אולם, השלישי עזב. הוא עבד יחד עם מועיין (העד), כאשר מועיין היה הבכיר והמנוסה. מועיין הוגדר כמרכיב והוא כעוזר. את סידור העבודה היו מקבלים מבעל החברה ואת ההוראות בשטח היה נותן מועיין. דבריו אלו תואמים את עדותו של מועיין אשר העיד בחקירה ראשית בבית המשפט ללא נוכחותו של התובע באולם (בהסכמה).

16.שניהם גם מעידים כי את הצנרת הנדרשת לעבודה הכינו מחוץ לחנות מגה, בצידה המערבי ליד דלת החנות. היתה שם מכולה בה נזרקה פסולת עבודת השיפוץ הכללי . באותה עת עבדו במקום קבלנים שונים אשר ביצעו את עבודות השיפוץ למגה. שניהם מעידים כי הייתה פסולת במקום, מעבודתם ומעבודת הקבלנים השונים.

17.לדבריו של התובע התאונה אירעה בסוף יום העבודה. מועיין הורה לו לצאת לקפל את הכלים. אז הרים את המכונה כאשר על הרצפה היה לכלוך מהגבס ואין הוא יודע בדיוק לתאר מה קרה כאשר החליק הרגיש שמשהו נקרע לו בברך, המכונה נפלה והוא נפל (פרוטוקול עמוד 26 שורות 18-20). לכלוך היה ליד המכולה וכן ליד המכונה. הוא הספיק ללכת מספר מטרים לכיוון הרכב אשר עמד בחנייה, הוא הצליח לשבת ליד הרכב ומועיין הגיע אליו רק לאחר כ 10 עד 15 דקות, אף אחד מן העובדים במקום לא היה קרוב אליו. לדבריו התמונות שהגיש לבית המשפט לא מראות את מקום הנפילה אלא רק את המקום בו עבד.

18.מר מועיין העיד כי הוא מצא את התובע יושב כשני מטרים מהדלת החיצונית במקום בו עבדו. העד מאשר כי לא ראה את הנפלה ולא יודע ממה נגרמה. לדבריו התובע אמר לו כי החליק מהלכלוך ולא מרגיש טוב. הוא בקושי דיבר, היו לו כאבים ורצה שמישהו יעזור לו. מכונת הברגות הייתה על הרצפה. לפי מה שהסביר לו הוא רצה להרים את המכונה לבד והחליק. הוא לא יודע אם ההחלקה הייתה בדרך למכונה או לאחר שהרים אותה. גם אם הם שני אנשים התובע מרים את המכונה לבד. היא לא קטנה אך לא קשה להרים אותה לבד. לדבריו, בניגוד לדברי התובע הוא מצא את התובע לפני החניה, לא בחניה, כשני מטרים לפני החנות. אין הוא יודע את הנסיבות המדויקות של הנפילה של התובע. לדבריו גם התאונה לא ארעה בסיום יום העבודה. הם עבדו ביחס בתוך החנות והתובע יצא להביא משהו, לאחר שהתעכב לחזור מועיין מעיד כי יצא לחפש אחריו וראה את המתואר. אין הוא שולל גרסה שהועלתה לפניו כי יכול להיות כי התובע נתקל במכונה ולפיכך היא הייתה הפוכה לידו.

19.בטופס 250 ש"ל המל"ל אשר יש לזכור כי מונפק על ידי המעביד מצוין רק כי בזמן העבודה נפגע בברך. אין ללמוד מכך דבר ביחס לנסיבות התרחשותה של התאונה.

20.בטופס תביעה לקבלת דמי פגיעה מתאר התובע את אופן התרחשותה של התאונה כך- "הרמתי את מכונת כיבוי אש כבדה הלכתי קצת כדי לשים את המכונה הנ"ל ברכב פתאום התחלק הברך שמאלית (להלן "התאונה")". תיאור זה אינו משכיר לכלוך וגם מתייחס למכונה מסוג שונה לחלוטין מזו המוזכרת בעדותו של התובע וכן בעדותו של מר מועיין. באשר לטופס זה יש לזכור כי התובע אינו יודע לקרוא וגם אינו שולט בשפה העברית. ברי כי אדם אחר כתב זאת עבורו. התובע ומר מועיין מעידים כי מדובר במכונה לחיתוך צינורות, אולם כל עבודתם היא בהתקנת מתקנים לכיבוי אש. על כן, איני רואה במסמך זה כמסמך הסותר את גרסתו של התובע.

21.נמצא עד כה כי העדויות מלמדות על כך כי התובע אכן נפל בשעות העבודה, לא הוכח שדווקא בסיומה. עוד ניתן לקבוע כי הוכח כי הנפילה קשורה גם למכונת חיתוך הצינורות. התובע מעיד על כך. מר מועיין מעיד כי מצא את התובע וכי בקרבתו הייתה המכונה כשהיא נפולה. מעבר לכך, המעביד, מר רונן דנן, בעליה של חברת דנן, העיד כי שמע את טענתו של התובע כי "...נפלה לו מכונה על הרגל, או מעד ונפלה לו מכונה על הרגל. כך הבנתי. אני לא הייתי באתר. לא הבנתי ולא ראיתי. אני הבנתי שהוא נפגע מהמכונה." 0פרוטוקול עמ' 39 ש' 9-11).

22.באשר לשעת הנפילה, האם בסיומה של העבודה או לא, יכולות להיות לכך השלכות על השאלה האם הרים את המכונה אם לאו. שכן התובע מוסר כי הרים את המכונה על מנת להביאה לרכב, בסוף יום העבודה. אם התאונה לא ארעה בסוף יום העבודה אין הצדקה להסבר זה. יחד עם זאת, מועיין מעיד כי שלח את התובע לעשות דבר מה ואינו זוכר להעיד מה הוא אותו דבר. וכל העדים מעידים כי בתאונה הייתה מעורבת המכונה. לפיכך יש לקבוע כי התאונה ארעה כגרסת התובע שעה בה הרים את המכונה ונפל.

23.באשר למיקום התאונה כאן אעדיף את גרסתו של מועיין כי הדבר היה בסמוך למקום העבודה מחוץ למגה בדלת המערבית ולא בתוך החניה ממש כגרסת התובע. מועיין הוא אשר מצא את התובע לאחר שנפל ואף העיד כי התקשה לדבר והיה מאוד כאוב. לפיכך יש לקבל את גרסתו. יתרה מכך, התובע נדרש על ידי בית המשפט לצלם את מקום הנפילה. ולהגיש תצהיר היכן הייתה הנפילה. עניין זה נדרש במהלך ההליכים הארוכים המתמשכים להבנת מקום הנפילה ומי הם הצדדים הנדרשים בתיק זה. התובע הגיש תמונות התומכות בגרסתו של מר מועיין. אולם, לגרסת התובע אין אלו תמונות המעידות אודות מקום נפילתו כי אם על מקום ביצוע העבודה. עדותו זו מעוררת תמיהות לאור ההנחיות שניתנו לעריכת התמונות. יתרה מכך, ניכר כי התובע אינו זוכר את נסיבות צילום התמונות, באיזה שלב של ההליך המשפטי זה היה ואיזה עו"ד הורה לו לעשות כן (התובע החליף ייצוג). יתרה מכך בחקירה נגדית נוספת לב"כ דלק נדל"ן העיד התובע כי למעשה הנפילה הייתה במקום בו עבדו (פרוטוקול עמ' 36 ש/' לפיכך, הוכח לפני במידה הנדרשת בהליך זה כי התאונה ארעה בסמוך פתח היציאה המערבי מחנות מגה, מקום בו בוצעו העבודות.

24.הוכח גם לפני במידה הנדרשת בהליך זה כי על הקרקע היה מפוזר לכלך של הקבלנים השנונים שעבדו במקום ובכלל זה לכלוך פרי עבודתם של התובע ומועיין בשרות דנן. עניין זה עולה מעדותו של התובע ומעדותו של מועיין וכן מהגיונם של הדברים.

האחריות להתרחשותה של התאונה

25.קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובד ידועה היא. כך גם קיומה של חובת זהירות קונקרטית כאשר נדרש העובד שלאת משאות כבדים ולהלך בסיבה לא נקיה.

קיימת גם חובת זהירות מושגית בין מי שמנהל עבודה לבין העובדים באותו מקום. בעת התרחשותה של התאונה התנהלה עבודת שיפוץ בחנות מגה אשר היו מעורבים בה מספר קבלנים. עבודת התיאום וניהול העבודה וסביבת העבודה מונחת על כתפי מגה. שאלת נשיאת המשא אינה באחריות מגה, אולם באחריותה העובדה כי סביבת העבודה הייתה מלוכלכת בלכלוך של קבלנים שונים ובידיעתה כי מבוצעת במקום עבודה הכרוכה בין היתר בנשיאת משאות.

דלק נדל"ן נושאים באחריות כוללת למתרחש במקרקעין אשר בניהולם. יחד עם זאת יש לשים לב להחלטתי באשר למיקום התרחשותה של התאונה, בפתח החנות ולא במרחק משם. יש בכך כדי להשליך על שאלת האחריות ומידתה.

26.אין לפטור את התובע מאחריות כלשהיא להתרחשותה של התאונה. התובע מעיד כי ראה כי השטח מלוכלך. התובע מעיד כי המכונה כבדה. התובע הוא אשר היה בשטח והוא אשר יכל לראות מה המצב האמיתי והאם יש מניעה או שיש לנקוט בזהירות יתרה. לצד עובדה זו, הפסיקה כבר הרחיבה וקבעה כי כאשר מדובר בפועל, הלחץ לבצע את העבודה הינו משמעותי והוא עלול בשל כך ליטול על עצמו סיכונים מיותרים.

27.לפיכך הנני מוצאת כי נכון הוא להשית על התובע 10% רשלנות תורמת.

28.המעביד הוא הנשוא הראשי באחריות לסביבת העבודה של העובד בשירותיו. יחד עם זאת, לא בכל עבודה ניתן לצפות מן המעביד להגיע לכל מקום עבודה ולבחון את השטח. לעניין זה יפה לדעתי הדוגמא של שליח פיצות. וודאי כי המעביד לא יגיע לכל מדום אליו נדרש השליח על מנת לבחון את בטיחות סביבת העבודה. במקרה זה מר רונן דנן מעיד כי לא היה אף פעם במקום העבודה. אין בפני עדות ברורה כמה זמן משכה העבודה במגה ויכולת לקבוע בהתאם האם היה ראוי כי מר רונן יגיע למקום ויראה אותו אם לאו. אולם, נציגו במקום היה מר מועיין, הוא היה הבכיר וידע את העבודה. מבחינת התובע מדובר בנציג של מעבידו, שלוחו של מעבידו והוא הנותן לו הוראות. על כן, העובדה כי המשיכו לעבוד בסביבת עבודה הנושאת בתוכה סכנות אלו עם לכלוך של כל הקבלנים ולא פעלו על מנת להפסיק זאת, הינה באחריות המעביד, רנן הנתבעת 2.

29.באשר לאחריותה של מגה, הרי היא אשר נהלה את כלל העבודה במקום. העידו העדים כי היו מספר קבלנים שעבדו במקום ועל כן הנטל מוטל עליה לדאוג לתיאום ולניהול העבודה. איני נדרשת לכל הטיעונים האם השטח בו התרחשה התאונה הינו בשכירות של מגה אם לאו. מן העדויות עולה כי בוצעו במקום הכנות ו/או עבודות ממש שנועדו למגה. על כן ברי הוא כי היא נושאת באחריות להתנהלות המקום. אין בפני עדות כי מונה אדם או קבלן כלשהוא אשר אמור היה לדאוג לכך.

30.המבנה וסביבתו הינו מבנה בבעלות דלק נדל"ן אותה העת. לא הוכח כי מקום הנפילה לא היה בבעלותם. לא הוכח כי מקום הנפילה לא היה בניהולם. לפיכך, נושאים הם באחריות כוללת למתרחש שם. כאשר העבודה מתבצעת שם מבלי לשמור על הנקיון, זו עובדה האמורה להיות בידיעתם ולהיות מפוקחת על ידם. הדברים עולים גם מפורשות מעדותו של מר ינאי המעיד כי מי שמבצע עבודה מחויב להביא מכולה, למלא ולרוקן אותה וכי אין זה באחריותה קניון. הוא מעיד כי חברת הניהול לא יכולה לשים פקח שיפקח על כל מסמר שנופל, ובכך צודק הוא. אולם, לצד זאת כאשר יש פעילות רבה של קבלנים רבים ולכלוך מפוזר, קמה חובה על הגוף המנהל את הקניון לדרוש ממגה לתפעל את השטח באופן שונה. איני יכולה לקבל השוואה בין מצב זה לבין מסמר שנפל.

31.לאור כל האמור לעיל מוצאת אני לנכון לחלק את האחריות להתרחשותה של התאונה כדלהלן-

א. התובע- 10%

ב.המעביד, הנתבעת 2- 35%

ג.דלק נדל"ן בעלת הקניון- 20%

ד.מגה, הנתבעת 5- 35%

גובה הנזק

32.אין חלוקת כי לתובע נגרם קרע במניסקוס בברך שמאל. המל"ל קבע לתובע 10% נכות וכך גם מומחה מטעמו. המומחה מטעם הנתבעת קבע 5% נכות. יש לאמץ את קביעת המומחה מטעם התובע הנתמכת גם בקביעת המל"ל. יתרה מכך, ד"ר דניאל מטעם הנתבעת בחר לקבוע את נכותו של התבוע בהתאם לסעיף כולל סעיף 35 ואף לקבוע מחציתו, זאת כאשר קיים סעיף ספציפי בתקנות המתאים לפגיעה במניסקוס. סעיף 48 (2)(ז)(1) שעניינו נזק במנסיקוס קובע כי בגין נשק בצורה קלה יש לקבוע 10% נכות.

33.הוכח לפני כי לאחר פגיעתו והחלמתו של התובע הוא שב לעבוד באותה עבודה ממש, תחילה אצל אותו מעביד. התובע העיד כי כחודש וחצי לאחר התאונה שב לאותה עבודה ממש . אין הוא זוכר לכמה זמן (הערכותיו נעות בין שלושה חודשים לשנה), ואף אינו זוכר מדוע עזב. לאחר מכן עבד באותו תפקיד אצל מעבידים שונים ביניהם אצל מועיין אשר פתח עסק משלו לביצוע אותה עבודה. התובע עצמו העיד על כך. הפסקת העבודה ביניהם לא הייתה על רקע רפואי. שניהם מעידים על כך.

34.התובע מעיד כי אינו עובד, קשה לו עם הרגל קשה לו לעלות על סולמות ועל מדרגות. הוא לא פנה לרופא לבדוק זאת או לטפל בכך. הוא מעיד כי הרגל זו הבעיה הרצינית ביותר שיש לו ובגללה אינו יכול לעבוד. אולם, מאשר כי יש לו ביעות נוספות. הוא מאשר כי היה שותה אלכוהול באופן כרוני, סובל מלחץ דם ושומנים בדם, סחרחורות, קוצר נשימה וכאבים בחזה. בהמשך חקירתו הוא מאשר כי הפסיק לעבוד כי "הייתי יותר שמן. עשיתי דיאטה. היה לי קשה לעבוד. עכשיו רזיתי. השמנתי עד שבקושי הלכתי. היה לי קשה לעבוד. " (פרוטוקול עמ' 37 ש'18-19). מתברר לאחר מכן כי גם שהה במעצר. קרי, הפסקת העבודה אינה קשורה דווקא למצב הרגל.

34.התובע שיחק כדורגל ערב התאונה. לדבריו לאחר מכן לא יכל לשוב לשחק כדורגל. מר מועיין מעיד כי בעקבות התאונה התובע השמין והפסיק לשחק כדורגל. התובע חולק על עדותו של מועיין כי הפסקת הכדורגל הייתה כבר כשעבד אצל מועיין. לדבריו היא התרחשה מיד לאחר התאונה. לאחר מכן שיחק רק בשכונה. בעניין זה דומה בעיניי כי יש לקבל את גרסתו של התובע שכן, לאחר פגיעה בברך, סביר כי הדבר ישפיע על משחק כדורגל תחרותי בקבוצה מסודרת.

35.באשר לאובדן כושר ההשתכרות, ניכר כי אין ליחס אובדן מלא של כושר ההשתכרות לתובע אשר מעיד כי שב לעבוד באותה עבודה, הפסיק לעבוד בשל מגבלות אחרות ובשל נכות רפואית של 10% כלל לא עובד. במצב דברים זה יש לפסיק לתובע פיצוי והפסדי השתכרות לעבר ולעתיד באופן גלובלי.

36.אציין עוד כי עולה מן העדויות כי התובע עבד במקומות שונים מבלי שהדבר דווח למוסד לביטוח לאומי (כך אצל מועיין למשל), מכאן כי לא ניתן על סמך השתכרות העבר לקבוע מתי עבד ומתי לא עבד. אין כל רישום מסודר וגם התובע אינו זוכר.

37.באשר לאובדן כושר עבודה ונכויות זמניות, אאמץ את קביעות המל"ל אשר העניקו לתובע 100% נכות זמנית עד ליום 6.11.07 ולאחר מכן נכויות שמניות בין 10%ל- 20% ולבסוף נכות צמיתה בשעור של 10%.

38.איני מוצאת לנכון לקבוע נכות תפקודית גבוהה יותר מן הנכות הרפואית אשר נקבעה לתובע. נכון הוא כי מדובר בפועל. יחד עם זאת, מדובר במי אשר שב לאותה עבודה ממש.

39.התובע בסיכומי טענותיו לא מציין את החישוב על פיו הוא מבקש לקבוע את הפסד השתכרותו בעבר. התובע טוען לנשק כללי של 100,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

על פי נתוני המל"ל התובע השתכר בתקופה שקדמה לתאונה ברבעון סך של 16,510 ₪. משמעות הדבר שכר חודשי של 5,503 ₪.

מיום התאונה עד תום תקופת 100% נכות המדובר בחמשה חודשים סך הכל הפסד של 27,515 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבת מאמצע התקופה ועד היום 76,134 ₪.

לאחר תקופה זו אין לערוך חישוב אריטמטי שכן התבוע עצמו מעיד כי עבד תקופות שונות באותה עבודה. אינו יודע להגיד את משך העבודות. הרישומים במל"ל אינם משקפים את כל עבודותיו והא עצמו עמיד כי היו סיבות נוספות להפסקת עבודתו.

לפיכך יש לטעמי לפסיק פיצוי גלובלי בסך של 30,000 ₪ נוספים.

40.הפסד השתכרות לעתיד ובכלל זה הפרשות לפנסיה.

גם כאן, לאור כל הנימוקים שהועלו באשר לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר, אין מנוס אלא להעריך באופן גלובלי.

הנני פוסקת בגין ראש נזק זה סך של 70,000 ₪.

41.עזרת צד ג' והוצאות

סך הכל 5,000 ₪. לא הוגשו כל ראיות לעניין זה.

42.הוצאות רפואיות

מדובר בתאונת עבודה והן מכוסות על ידי המל"ל.

43.כאב וסבל.

לעניין הפיצוי בראש נזק זה יש לתת את הדעת לעובדה כי התובע טרם התאונה שיחק כדורגל באופן תחרותי. פגיעה בברך בחלט משפיעה על תחום עניין זה בחייו.

הנני פוסקת בגין ראש נזק זה פיצוי בסך של 50,000 ₪.

44.סך הכל הפיצוי בגין נזקו של התובע הינו בסך של 231,234 ₪.

מסכום זה יש להפחית את רשלנותו התורמת של התובע בשעור של 10%, סך הכל נותר סך של 208,111 ₪.

45.מחלקן של הנתבעות יש להפחית את תשלומי המל"ל על פי חלקן היחסי.

תשלומי המל"ל משוערכים הליום, סך הכל 59,142 ₪.

46.בהתאם חלקן של הנתבעות כמפורט לעיל, בשים לב כי כבר הופחת חלקו של התובע , שכן אין הוא נהנה מהפחת המל"ל מחלקו, אזי על הנתבעות לשאת בחלוקה להלן-

המעביד- דנן, הנתבעות 1-2 יחד ולחוד-(35%) 80,932-20,700=60,232

בעלי הקניון, דלק נדל"ן, הנתבעות 3-4 יחד ולחוד- 46,247-11,828=34,419

מגה, מזמינת העבודה- (35%) 80,932-20,700=60,232

47.לפיכך הנני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע כדלהלן

א.הנתבעות 1-2 יחד ולחוד, סך של 60,232 ₪ בתוספת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 20% בתוספת מע"מ כחוק.

ב.הנתבעות 3-4 יחד ולחוד, סך של 34,419 ₪ בתוספת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 20% בתוספת מע"מ כחוק.

ג.הנתבעת 5 סך של 60,232 ₪ בתופת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 20% בתוספת מע"מ כחוק.

49.כל הסכומים שולמו בתוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ח, 04 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.