פסק דין 21132-03-10, 3968-10-10

לפני תביעות הדדיות הנסבות על התקשרות שנכרתה בין הצדדים, אשר עיקרה - בניית ביתם ופיתוח מגרשם של ה"ה לבנת אור וליאור על ידי חברת הלה הנדסה בנייה וייזום (1998) בע"מ.

לשם נוחיות הדיון בלבד ומבלי שיהא בכך בכדי לשנות הנטלים המוטלים על מי מן הצדדים, יקראו התובעים בתא 21132-03-10 - ה"ה לבנת אור וליאור, הם הנתבעים בתא 3968-10-10 – "התובעים" ואילו הנתבעת בתא 21132-03-10 – הלה הנדסה בנייה וייזום (1998) בע"מ, היא התובעת בתא 3968-10-10 – "הנתבעת".

כללי:

1. הנתבעת הינה תאגיד העוסק בייזום והקמת פרוייקטים בתחום הנדל"ן ובין היתר ביצעה, בתקופות הרלוונטיות לתביעה, עבודות הקשורות בהרחבת היישוב "לוטם".

    

2. התובעים, רכשו מאת מנהל מקרקעי ישראל זכויות במגרש הידוע כגוש 19263 חלקה 22 תוכנית ג/9150 (לעיל ולהלן: "הקרקע" או "המגרש") בישוב לוטם עליו ביקשו לבנות בית.

    

3. ביום 18/7/07 התקשרו התובעים עם הנתבעת, בהקשר לבניית ביתם, בשלושה הסכמים כדלקמן:

    

   • הסכם לביצוע תשתיות ציבוריות- במסגרת הסכם זה התחייבה הנתבעת לבצע את עבודות התשתית הציבורית עבור הרשות המקומית והתובעים מנגד התחייבו לשלם את חלקם היחסי בעבודות אלו. אין חולק כי סכום התשלום בגין עבודות אלו נקבע על ידי מנהל מקרקעי ישראל והועמד על סך של 155,000 ₪.

      

   • הסכם לפיתוח פנים המגרש- במסגרת הסכם זה התחייבה הנתבעת לביצוע עבודות הכנת המגרש לשם בניית הבית. אין חולק כי סכום התמורה בגין הסכם זה הועמד על סך של 175,000 ₪.

      

   • הסכם לבניית הבית – בהתאם לו היה על הנתבעת לבצע את עבודות בניית הבית גופן. אין חולק כי הסכם זה הינו הסכם המוגדר כהסכם "פאושלי", דהיינו הסכם במסגרתו נקבע מחיר כולל עבור ביצוע כלל העבודות עד להשלמת הבנייה. אין חולק כי סכום התמורה בגין הסכם זה הועמד על סך של 579,000 ₪.

      

     סה"כ התחייבו התובעים לשלם לנתבעת על פי ההסכמים דלעיל סך של 909,000 ₪.

      

     (לעיל ולהלן: "התקשרות הצדדים")

4. אין חולק שבמסגרת ההסכם לבניית הבית נקבע כי התמורה בגינו תשולם בהתאם להתקדמות הבנייה וכן, אין חולק כי התובעים שילמו במלואה את התמורה בהתאם להסכמים הראשון והשני וזאת, כחודש לאחר מועד ההתקשרות.

    

5. אין חולק כי במסגרת ההתקשרות בין הצדדים התחייבה הנתבעת, בין היתר, לדאוג לקבלת היתר בנייה לבית וכן, התחייבה לסיים את הבניה לא יאוחר מחלוף 18 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה.

    

6. אין חולק כי היתר הבנייה הוצא בפועל ביום 28/8/08.

    

7. אין חולק כי בחודש אוגוסט 2009 הופסק ביצוע העבודות בבית ובמגרש על ידי הנתבעת, בנסיבות עליהן חלוקים הצדדים – באשר הנתבעת טוענת מחד, כי הפסקת העבודות הינה נוכח הפרת ההתקשרות על ידי התובעים ואילו התובעים טוענים מאידך, כי לא הפרו ההתקשרות במועד זה ומשכך, הפסקת העבודות הינה בגדר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת.

    

8. אין חולק כי ביום 16/8/09 פנו התובעים אל הנתבעת ודרשו המשך ביצוע העבודות ומכתבם זה נענה במכתב הנתבעת מיום 3/9/09, במסגרתו טענה הנתבעת כי התובעים חבו לה, במועד הפסקת העבודות סך של 21,273 ₪, כי מחדלם מביצוע ההתקשרות בין הצדדים, מזכה את הנתבעת בפיצוי המוסכם בהתאם להסכם בסך של 57,900 ₪, כי הפסקת העבודות בנסיבות אלו הינה כדין ויתרה מכך כי הנכס מעוכב בידה כערבון עד לסילוק חובות התובעים כלפיה.

    

   התביעות אשר הוגשו על ידי הצדדים וטענותיהם:

9. לאור הסכסוך אשר התגלע בין הצדדים, הוגשו על ידי כל אחד מן הצדדים תביעות כדלקמן, אשר הדיון בהן אוחד על ידי בית המשפט :

   ביום 11/3/10 הגישו התובעים תביעה, אשר בתחילה הועמדה על סך 401,621 ₪ ואשר במסגרת כתב תביעה מתוקן הועמדה על סך של 557,433 ₪. במסגרת תביעה זו, טענו התובעים כי הנתבעת הפרה את ההתקשרות עמם וזאת, בנסיבות בהן הפסיקה את ביצוע העבודות, בהתאם להתקשרות בין הצדדים, ללא כל הצדקה, באשר הם לא איחרו, במועד הפסקת העבודות, בביצוע התשלומים בהתאם להתקשרות.

   התובעים הוסיפו וטענו כי, במועד הפסקת העבודות, לקתה עבודת הבנייה אשר בוצעה על ידי הנתבעת בליקויים חמורים וזאת, הן בעבודות בניית הבית והן בעבודות הפיתוח, ליקוים המגיעים כדי סכנה בטיחותית.

   בנסיבות אלו, טענו התובעים ראשית, כי הנתבעת הפרה את ההתקשרות עמם ומשכך, יש להורות על ביטול חלקה של ההתקשרות אשר טרם בוצע על ידי הנתבעת ובנוסף, יש לחייב את הנתבעת בשיפוי בגין נזקיהם וזאת, הן בגין עלות תיקון הליקויים בבית ובמגרש, הן הואיל והבנייה בוצעה באופן שנפגעו חללים בדירה ובמגרש והן, בגין נזק הנובע מעיכוב בהשלמת הבנייה .

   באשר לנזקים כאמור יש מקום למספר דגשים מקדמיים–

   ראשית, במסגרת כתב התביעה טענו התובעים כי עלות השלמת העבודות על ידם עומדת סך על של 299,300 ₪ וזאת, בתוספת מע"מ ופיקוח ואולם, סך זה לא נדרש כסעד במסגרת התביעה.

   בנוסף, התובעים טענו לנזקים הנובעים מעיכוב בהשלמת הבנייה ובכלל זה- תשלומי שכר דירה בסך 3,600 ₪ בגין כל חודש עיכוב, אי השלמת עבודות הפיתוח והפסדי הכנסה ואולם- בפועל, במסגרת כתב התביעה, לא נתבעו נזקים אלו וכן, לא פורט סעד בגינם במסגרת כתב התביעה ואף לא במסגרת כתב התביעה המתוקן וזאת, לאור טענת התובעים כי נזקים אלו טרם התגבשו.

   לאור האמור, בפועל בתביעתם, תבעו התובעים את עלות תיקון ליקויי הבנייה בסך של 401,621 ₪, ירידת ערך בסך של 144,000 ₪, העדר בור טיפולים בסך 6,000 ₪, עלות חוות דעת מטעמם בסך של 5,812 ₪ ובסך הכל סך של: 557,433 ₪.

   בהקשר זה אציין כי במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעם התובעים, טענו התובעים לנזקים כדלקמן: עלות תיקון ליקויי הבנייה: 194,000 ₪, התקשרות עם קבלן חדש: 256,200 ₪, תשלומי שכר דירה : 96,000 ₪,הפסדי הכנסה מצימרים: 240,000 ₪,תשלומים בגין חוות דעת מטעמם בסך של 5,812 ₪ ,תשלום למומחה בית המשפט בסך של 4,350 ₪.

   דהיינו, סך כל תביעתם, לפי תצהיר העדות הראשית, הועמד על: 792,012 ₪ בתוספת התשלום למומחה בית המשפט.

   ובמסגרת סיכומיהם העמידו התובעים נזקיהם כדלקמן: עלות ליקויי הבנייה: 213,000 ₪, הפסד שכר דירה: 100,000 ₪, תשלום בגין אי השלמת עבודות פיתוח : 330,000 ₪, הפסדי הכנסה: 240,000 ₪, פיצוי מוסכם: 90,000 ₪, עוגמת נפש: 50,000 ₪ ובסה"כ : 1,023,000 ₪.

   בהקשר לשינויים כאמור הנני מוצאת לציין, כבר בשלב זה, כי במסגרת דיון אשר התקיים בפני ביום 12/12/13, התנגדה הנתבעת להרחבת חזית הדיון בכל הנוגע להוספת העילות הנסבות על הפסדי הכנסה מצימרים ובמסגרת החלטה אשר ניתנה על ידי באותו מועד, אפשרתי, באותו שלב חקירה בנושא, תוך שקבעתי כי אין באמור בכדי לקבוע מסמרות בשאלה האם הנני מתירה לתובעים לתבוע סעד זה אם לאו וכי הנושא ידון במסגרת פסק הדין.

   זאת ועוד, הנתבעת התנגדה להרחבת חזית הנסבה על סעד הנסב של עלות המשך הבנייה ואולם, לעניין זה הובהר על ידי ב"כ התובעת כי לא תבעה סעד זה במסגרת התצהיר, אלא שההתייחסות בתצהיר הנסבה על התקשרות עם קבלן חדש הינה רק לעניין עלות התיקונים הנדרשים ומשכך, לא נדרשתי ואינני נדרשת להכרעה בעניין זה.

   בנוסף, טענה הנתבעת כי, בהקשר לשכר הדירה, הרחיבו התובעים את החזית בכך שבמסגרת כתב התביעה רק ציינו את סכום שכר הדירה החודשי ואילו במסגרת התצהיר פירטו סעד הנובע ממכפלת הסכום במספר חודשי האיחור ויתרה מכך, שינוי את סכום השכירות באשר בתביעה טענו כי מדובר בסך של 3,500 ₪ ואילו בתצהיר טענו לסך של 4,000 ₪ לחודש. בהקשר לכך קבעתי כי הואיל ובמסגרת כתב התביעה הונחה החזית בהקשר לשכר הדירה הרי שאין בתצהיר כשלעצמו בכדי להרחיב החזית בנושא. יחד עם זאת, קבעתי כי הואיל וקיים שינוי בין הסכום בו נוקבת התביעה לסכום התצהיר הרי שהצדדים יהיו רשאים לטעון בהקשר לשינוי זה.

   לאמור יש להוסיף כי במסגרת דיון ביום 12/12/13 אישר התובע כי התובעים מכרו את הבית ביום 21/11/12 לטענתם בתמורה לסך של 623,500 ₪. בעוד שלטענתם שילמו עבורו סך של 770,000 ש"ח.

10. הנתבעת מנגד, הגישה ביום 4/10/10 תביעה על סך 166,711 ₪ במסגרתה טענה כי התובעים הפרו את ההסכם עימה וזאת, כבר מתחילת ההתקשרות, עת שילמו באיחור תשלומים בהתאם להסכמים בין הצדדים. לטענת הנתבעת, שיאם של האיחורים בביצוע התשלומים היה ביום 18/3/09 עת חבו התובעים לנתבעת סך של 240,403 ₪ לפחות, אשר שולם באיחור בחלקו בלבד, ביום 18/5/09 עת שילמו התובעים סך של 108,000 ₪ ואף זאת, לאחר דרישות חוזרות ונישנות. עוד טוענת הנתבעת כי, באשר ליתרת סכום החוב, התקיימה עם התובעים פגישה ביום 8/9/07, במסגרתה הוסכם כי, מבלי לפגוע בתנאי ההתקשרות, ישלמו התובעים את מלוא החוב עד ליום 20/7/09 ואולם, התובעים שילמו במקום סך 138,000 ₪ - סך 120,000 ש"ח בלבד. לטענת הנתבעת, לאור האמור, נותר לתובעים חוב על סך של 22,771 ₪ אשר נדרש מהם בתשובת הנתבעת מיום 3/9/09. כמו כן, בנסיבות בהן הפרו התובעים ההסכם הפרה יסודית, נדרש מהם, באותה פנייה, לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם בסך של 57,900 ₪. לטענת הנתבעת התובעים לא השיבו לפנייתם זו ומשכך, אמנם הפסיקה הנתבעת ההתקשרות עמם.

     

    לטענת הנתבעת, במועד הפסקת ההתקשרות חבו לה התובעים סכומים כדלקמן:

    חוב אשר טרם שולם העומד, בתוספת הפרשי הצמדה למועד התביעה על סך של 24,147 ₪, תשלום בגין עבודות שבוצעו ובמועד הפסקת ההתקשרות טרם הוצא חשבון בגינן בסך של 84,664 ₪ ופיצוי מוסכם בסך של 57,900 ₪.

    סה"כ: 166,711 ₪.

     

    באשר לתביעת התובעים, חזרה הנתבעת על טענותיה ולפיהן הפרו התובעים התקשרותם עם הנתבעת, עת חדלו מביצוע תשלומים בהתאם לתנאי ההתקשרות. כמו כן, הוסיפה הנתבעת וציינה כי התביעה נגועה בחוסר תום לב בנסיבות בהן אין חולק כי בגין ביצוע עבודות הבנייה בכללותן התחייבו התובעים לשלם סך של 579,000 ₪ ולמרות זאת, העמידו התובעים, בסך הכל, את תיקון ליקויי הבנייה ועלות השלמת הבנייה על סך של 783,528 ₪. זאת ועוד, לטענת הנתבעת התובעים, בחוסר תום לב, תבעו נזק הנובע מליקויים בפריטים עליהם כלל לא שילמו – כגון – דלתות, גג ופרגולה.

    עוד טוענת הנתבעת כי התובעים הפרו התחייבותם להודיע לנתבעת על ליקויים ולאפשר לה ביצוע תיקונם ומשכך, הינם מנועים מתביעת עלות התיקונים.

     

    זאת אף זאת, באשר לטענות התובעים ולפיהן יש לפסוק להם פיצוי בגין ירידת ערך הנובעת מהתקנת גרם מדרגות בתוך הבית במקום מחוצה לו – טוענת הנתבעת כי עובר לחתימה על ההסכם עם התובעים, הובהר לתובעים מפורשות כי האמור כפוף לאישור הוועדה המקומית ויתרה מכך, לתוספת להסכם הוסף סעיף ובהתאם לו:

     

    "עקב ניסיון עם מזמינים קודמים בדגם זהה, עתידה הועדה המקומית לדרוש גרם מדרגות מקורה אשר יקשר בין קומת הקרקע לחדרים הנוספים בקומה א'"

     

    יתרה מכך, לאור האמור נקבע מפורשות בפרוספקטים כי הינם להמחשה בלבד.

     

    הנתבעת מוסיפה וטוענת כי השינויים האמורים נדרשו על ידי הוועדה המקומית כתנאי למתן היתר ומשכך, אין בקיום תנאי זה משום הפרת ההתקשרות על ידה.

     

    בנסיבות אלו, טענה הנתבעת כי יש לדחות תביעתם של התובעים מחד ומאידך, לקבל תביעתה ולחייב התובעים בתשלום סך של 166,711 ₪ .

     

11. מבלי לגרוע מטענותיה כאמור, הוגשו על ידי הנתבעת, הודעות כנגד צדדים שלישיים אשר במסגרתן טענה הנתבעת כי, ככל שתתקבלנה טענות התובעים כלפיה, הרי שיש להטיל לפתחם של הצדדים השלישיים נזקיהם של התובעים וזאת, בנסיבות כפי שתפורטנה להלן:

     

    • הודעה כנגד רוקסי בניה והשקעות בע"מ (להלן: "צד ג' 1") – במסגרת הודעה זו עתרה הנתבעת לחייב את צד ג' זה לשפותה בגין נזקי התובעים, ככל שיפסקו לטובתם בסך של 328,697 ₪ - יצויין כי צד ג'1 הגיש כתב הגנה ואולם, בסיכומו של דבר, זנח את ההליכים בתביעה ומשכך, ניתן כנגדו ביום 21/10/13 פסק דין בהעדר.

       

    • הודעה כנגד א.צ.ע. לפיתוח בניין בע"מ (להלן: "צד ג' 2") – על סך 130,000 ₪- לטענת הנתבעת הועסקה על ידה החברה צד ג'2 כקבלן לביצוע בניית שלד בית התובעים ומשכך, ככל שיש ממש בטענות התובעים ולפיהן בוצעה בניית שלד הבית ברשלנות, הרי שעל צד ג'2 לשפות את הנתבעת בגין כל תשלום אשר יהא עליה לשלם לתובעים בגין ליקויים אלו.

      במסגרת הודעה זו התגונן צד ג'2 תוך שטען כי נשכר על ידי הנתבעת לשם ביצוע עבודות השלד בלבד ומשכך, לכל היותר יש לחייבו בסך של 1,850 ₪ בגין ליקויי בנייה המתייחסים לעבודת התקנות משקופים סמויים אשר לא בוצעה על ידו וזאת, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.

       

      ההליכים בפני בית המשפט:

12. הואיל וכל אחד מהצדדים תמך טענותיו בגין קיומם של ליקויים או העדרם, בחוות דעת והואיל והפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, היו ניכרים – מונה על ידי בית המשפט ביום 10/8/10, עוד טרם הגשת תצהירי עדות ראשית, מומחה מטעמו – מר יצחק חייט שהוא מהנדס ושמאי מקרקעין, אשר הגיש חוות דעת מטעמו ביום 22/6/11. במאמר מוסגר אציין, כבר בשלב זה, כי זהות המומחה נבחרה על ידי הצדדים, אשר בחרו את המומחה במסגרת דיון מיום 11/7/10 מתוך רשימת מומחים אשר הוצגה להם על ידי בית המשפט.

     

13. ביום 3/1/11 הוגש על ידי התובעים כתב תביעה מתוקן אשר הטענות במסגרתו הינן כפי שפורט לעיל. יודגש – כתב התביעה כאמור הוגש טרם מתן חוות דעת מומחה בית המשפט. עוד יודגש כי לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט לא עתר אף אחד מן הצדדים לתיקון כתב הטענות מטעמו.

     

14. ביום 12/9/11, נמסרה החזקה בנכס לתובעים וזאת, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 7/9/11.

     

15. ביום 28/10/12 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לאפשר לה הגשת כתב תביעה שכנגד, לאכיפת ההתקשרות בין הצדדים, באופן שהנתבעת תהיה זכאית לבצע בעין תיקון ליקויי הבנייה, בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

     

16. ביום 27/11/12 הגישו התובעים תגובה לבקשת הנתבעת האמורה, במסגרתה התנגדו לביצוע תיקון הליקויים וזאת, בין היתר, משום שהודיעו כי מכרו כבר את הנכס נשוא התביעה, בהתאם להסכם מכר מיום 21/11/12 אשר צורף לתגובה זו.

     

17. ביום 16/1/13, ניתנה על ידי כבוד השופטת רייך לימור, החלטה בבקשת הנתבעת לאפשר לה לבצע תיקונים בנכס במסגרתה, דחתה כבוד השופטת רייך את בקשת הנתבעת תוך שהיא נסמכת על כך שהמועד בו עתרה הנתבעת לביצוע תיקונים הינו שנתיים לאחר הגשת התביעה וארבע שנים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים, בשים לב לכך שהנתבעת הודיעה מפורשות כי אינה מעוניינת לתקן הליקויים ולאור התרשמותה כי עתירתה זו של הנתבעת נובעת מניסיונה לעיכוב ההליכים.

     

18. אציין כי במסגרת החלטה זו, נקבע על ידי כבוד השופטת רייך מועד לשמיעת הראיות בתיק וכן, הוסיפה כבוד השופטת רייך וקבעה כי ככל שהנתבעת תבקש לחקור את מומחה בית המשפט הרי שעליה להפקיד שכרו בסך 1,500 ₪ + מע"מ, 60 יום קודם למועד הדיון. אין חולק כי הנתבעת לא ביצעה הפקדה כאמור.

     

19. ביום 12/12/13 התקיים מועד ההוכחות הראשון בתיק. בתחילת מועד זה טענה הנתבעת כי התחוור לה, יום לפני מועד הדיון, שמומחה בית המשפט אינו בעל המומחיות הנדרשת לשם מתן חוות דעתו ובנסיבות אלו, עתרה לזמנו לעדות וזאת, על אף שהוצאותיו לא הופקדו קודם לאותו מועד.

     

20. במסגרת החלטה אשר ניתנה על ידי באותו מעמד, בשים לב לכך שהנתבעת טענה כי המומחה אינו בעל המומחיות המתאימה, התרתי הבקשה לזימון המומחה לחקירה, בכפוף לפסיקת הוצאות ונקבע על ידי, לשם כך, מועד הוכחות נוסף ליום 16/1/14.

     

21. לאחר מתן החלטתי דלעיל, נחקרו התובע ומר אלי אלאלוף – מנהל הנתבעת. באשר לעדותו של האחרון אציין כי לאור התארכות החקירות, נקבע מועד נוסף להשלמת עדות זו ליום 29/4/14 וזאת, בנוסף למועד אשר נקבע לשם חקירת מומחה בית המשפט.

     

22. ביום 16/1/14, נשמעה חקירת מומחה בית המשפט, בסיכומה התרתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב בשאלת מומחיותו של המומחה בלבד ולאחר קבלת הסיכומים, עיון בהם ובחינת כלל הטענות והראיות בנושא זה, ניתנה על ידי ביום 10/3/14 החלטה הנסבה על חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר עיקריה:

     

    בתחילת החלטתי ציינתי כי אין חולק שטענותיה של הנתבעת בדבר העדר מומחיות למומחה, התייחסה רק לחלקים בחוות דעתו המתייחסים למסלעה ואולם, אין בפי הנתבעת כל טענה הנסבה על העדר מומחיות מומחה בית המשפט בשאר הנושאים אשר נמסרו לחוות דעתו ואשר בהם חיווה דעתו.

     

    לגופה של טענת הנתבעת בכל הנוגע להעדר מומחיות המומחה לעניין מסלעות וזאת, בהינתן שאינו בעל מומחיות בתחום הביסוס והקונסטרוקציה, הרי שטענה זו נדחתה על ידי, תוך שקבעתי כי המומחה הינו בקיא ומקצועי בתחום אשר נמסר לבחינתו והתרשמתי כי חוות דעתו סיפקה לבית המשפט את המטריה המקצועית לשמה מונה.

     

    בנסיבות אלו, קבעתי כי חוות הדעת של המומחה, על כל ראשיה תוותר על כנה ולא מצאתי לבטלה או למנות מומחה אחר או נוסף לרכיביה הנסבים על המסלעה ובכלל זה הטעונים מומחיות בתחום הביסוס או הקונסטרוקציה.

     

    במאמר מוסגר אציין כי הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור, לבית המשפט המחוזי, על החלטתי זו אשר נדונה במסגרת רע"א 32559-04-14, ברם בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11/5/14, קבע בית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופטת צרניאק, כי לא מצא להתערב בהחלטה האמורה אשר משכך, נותרה על כנה.

     

23. ביום 13/4/14, מסרו התובעים כי הם מוותרים על המשך חקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת וביקשו כי בנסיבות אלו ינתן צו לסיכומים בכתב.

     

24. בהמשך להודעתם זו של התובעים ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב.

     

25. ביום 25/8/14, הוגשו מטעם התובעים סיכומיהם בכתב.

     

26. באותו מועד עתרה הנתבעת בבקשה להבאת ראיות נוספות הנסבות רובן ככולן בניסיונה של הנתבעת לקעקע חוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לתקינות המסלעה אשר נבנתה על ידי הנתבעת. בכלל זה ביקשה הנתבעת לצרף ראיות כדלקמן:

     

    • מסמך מאת מתכנן המסלעות, אשר לטענת הנתבעת בדק את המסלעות בזמן אמת וקבע כי הינן תקינות.

    • הסכם התקשרות בינה לבין החברה הכלכלית למשגב בע"מ אשר הזמינה ממנה את עבודות הפיתוח ובכלל זה את בניית המסלעה וכן, אישור אשר ניתן על ידי מזמינת העבודות כאמור על כך שהעבודות התקבלו לשביעות רצונה של המזמינה. לטענת הנתבעת בנסיבות אלו יש בכדי לשלול הטענה ולפיה המסלעה נבנתה באופן שאינו ראוי.

    • בנוסף, ביקשה הנתבעת להגיש דפי הבקשה להיתר המתכנן אשר הוגשה על ידי מר נסים אלקבץ.

      לטענת הנתבעת, בראיות כאמור יש בכדי להוכיח כי בזמן אמת, כלל המעורבים בתכנון ובהקמת המסלעה – דהיינו, המזמינה, המתכנן, האחראי לביצוע ויועץ הקרקע - אישרו את תכנון המסלעה ואישוריהם אלו עומדים בסתירה לחוות דעת מומחה בית המשפט.

      לאחר קבלת תגובה ותשובה לבקשה, ניתנה על ידי ביום 27/10/14, החלטה במסגרתה דחיתי בקשתה של הנתבעת לצירוף ראיות וזאת, בהתבסס על נימוקים אשר אינני מוצאת לחזור ולפרטם ואולם בעיקרם של דברים קבעתי – כי לאחר שבחנתי את טענותיה של הנתבעת, בשים לב לראיות אשר ביקשה להגיש - דין הבקשה להידחות ממספר טעמים כדלקמן:

      ראשית, הואיל והנתבעת לא תמכה הבקשה בתצהיר וזאת, על אף שהבקשה נסמכה על עובדות ובכלל זה טענה ולפיה הראיות הגיעו לידיה רק בשלב בו התבקשה הוספתן, תצהיר אשר נדרש ככלל ובפרט מקום בו מדובר בבקשה להוספת ראיות לאחר תום מסכת ההוכחות בתיק.

      זאת ועוד, סברתי כי לא ניתן יהיה להגיש את הראיות כאמור מבלי להוביל לפתיחת ההליך מחדש וזאת, הן משום שיש להגיש הראיות באמצעות עורכן ולא ניתן להגישן במתכונת בה הוגשו ויתרה מכך, הגשתן תוביל לדרישה להגשת ראיות להזמתן ובכלל זה העדת מומחה בית המשפט מחדש. בהקשר זה סברתי כי האמור חל ביתר שאת בנסיבות בהן הנתבעת לא הראתה כל צידוק העומד בבסיס בקשתה המאוחרת לצירוף ראיות אלו וכן, לא הראתה מדוע לא הציגה הראיות קודם לבקשת.

      יתרה מכך, גם לגופן של ראיות, בנסיבות בהן השתית מומחה בית המשפט את ממצאיו על בדיקתו בפועל של המסלעות, הרי שלא מצאתי כי ראיות המעידות על כך שמאין דהוא אחר אישר את המסלעות, יש בהן בכדי לסתור את ממצאיו של המומחה, אשר כאמור ממילא לא הסתמך בחוות דעתו על אישורים כאלו ואחרים אלא על בדיקתו הוא. בנסיבות אלו, קבעתי כי ממילא לא מצאתי שככל שלא תותר הגשת הראיות, יהא בכך בכדי לפגוע באופן מהותי בהגנת הנתבעת.

      לאור האמור, דחיתי הבקשה לצירוף ראיות נוספות.

27. לאחר החלטתי האמורה, הוגשו על ידי הנתבעת סיכומיה, כן הוגשו סיכומי צד ג' 2 בתיק וסיכומי תשובה מטעם התובעים.

     

28. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, בטענותיהם ובחנתי ושקלתי את הראיות והעדויות בתיק, ניתן פסק דין זה.

     

    השאלות העומדות לדיון בפני בית המשפט הן:

29. הנני סבורה כי ניתן לחלק את השאלות העומדות לדיון בפני בית המשפט לשאלות עיקריות כדלקמן:

     

    • השאלה הראשונה - נסבה על הדרך בה הופסקה ההתקשרות בין הצדדים ולעניין זה שאלות המשנה הינן – האם במועד הפסקת ההתקשרות חבו התובעים לנתבעת חוב כספי באופן אשר היווה הפרה יסודית של ההסכם, אשר יש בה בכדי לזכות הנתבעת באפשרות להודיע על ביטול ההסכם וכן, לזכותה בפיצוי מוסכם או – האם הפסקת התקשרות על ידי הנתבעת היתה שלא כדין ומשכך, הודעת הנתבעת על ביטול ההסכם הינה בבחינת הפרת ההסכם ובהינתן שהתובעים אינם עומדים על אכיפת ההסכם – האם יש לחייב את הנתבעת בגין נזקיהם של התובעים הנובעים מהפרת ההסכם.

      שאלת משנה בשאלה זו נסבה על עיכוב הבית בידי הנתבעת וטענת התובעים ולפיה, בנסיבות אלו העיכבון היה שלא כדין ומשכך, כי יש לשפותם בגין נזקי העיכבון ובכלל זה פיצוי בגין תשלום שכר דירה ואובדן רווחים.

       

    • השאלה השנייה שהיא שאלה מקדמית לשאלת הליקויים הקיימים בבית ואשר עליה יש ליתן את הדעת, הינה המשמעות הנודעת למכירת הבית על ידי התובעים ביום 21/11/13 בתמורה לסך של 623,750 ₪ וזאת, משאין חולק כי קודם לביצוע הבנייה לא השלימו התובעים את בניית הבית וכן, לא ביצעו בפועל תיקון ליקויים ולכל הפחות- ראיות המעידות על השלמת הבנייה או ביצוע תיקונים - לא הוצגו בפני בית המשפט.

      הנני סבורה כי ראוי להציב את שאלת המשמעות הנודעת למכירת הבית כשאלה מקדמית לבירור, הואיל ולטענת הנתבעת, מכירת הבית (לטענתה ברווח) יש בה בכדי לשלול את אפשרות התובעים לקבלת פיצוי הנובע מליקויים אשר היו קיימים בבית או מירידת ערך בגין אי התאמה בין הבנוי לבין המוסכם בין הצדדים.

      כפי שיובהר ויפורט להלן, הנני סבורה כי אין במכירת הבית בכדי לאיין את זכותם של התובעים לפיצוי הנובע מליקויי בנייה וירידת ערך- ככל שהם קיימים וככל שהוכחו - ומשכך, כי יש להמשיך ולהידרש לשאלות האחרות.

       

    • השאלה השלישית אשר יש להציב הינה- שאלת קיומם של ליקויים בבית ובכלל זה- שומתם והפיצוי המגיע לתובעים בגינם.

       

      לעניין זה- יש לבחון בנוסף, האם יש בליקויים כאמור בכדי להוות הפרת התקשרות בין הצדדים על ידי הנתבעת ובכלל זה האם יש בקיומם בכדי לזכות את התובעים בפיצוי מלבד שווים .

       

    • השאלה הרביעית- נסבה על אי התאמות הנטענות על ידי התובעים בין הבנוי לבין המוסכם ובכלל זה – בניית מסלעה בחלקו הצפוני של המגרש, שינוי בגרם המדרגות כפי שנבנה בבית ובניית חנייה ללא בור לביצוע טיפולים. בהקשר זה, השאלה הראשונה אשר יש לבחון הינה ההסכמה החוזית בין הצדדים ובשים לב אליה- ככל שיתברר כי אמנם הנתבעת התחייבה לביצוע כנטען על ידי התובעים - יש להידרש לשאלת הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפרת ההתחייבות- ככל שכאמור תוכח.

       

    • בשולי פסק הדין אדרש לטענותיהם הנוספות של התובעים הנסבות על עיכוב בהוצאת היתר בניה על ידי הנתבעת ונזקים אשר נגרמו להם כפועל יוצא מהעיכוב במסירת הנכס ובכלל זה- הפסד הכנסות מצימרים והפסד שכר דירה בו נשאו.

       

      להלן אבחן השאלות האמורות- ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה.

       

      השאלה הראשונה - הפסקת עבודות הבנייה על ידי הנתבעת ;

30. כאמור, אין חולק שהנתבעת הפסיקה את ביצוע עבודות בניית ביתם של התובעים בחודש אוגוסט 2009 ולעניין זה, הצדדים חלוקים בשאלה לפתחו של מי יש להטיל את הפסקת העבודה- האם כטענת התובעים – לפתחה של הנתבעת אשר, משיקולים של כדאיות כלכלית ובטענות שווא, החליטה להפסיק העבודה ובכך הפרה ההסכם עימם או – כטענת הנתבעת- לפתחם של התובעים אשר הפרו התחייבותם לבצע תשלומים במועדם וכן, חבו לנתבעת- באותו מועד חוב כספי ומשכך, הפרו ההסכם באופן אשר איפשר לנתבעת ביטולו.

     

31. ביתר פירוט ובאשר לנסיבות הפסקת עבודות הבנייה - טוענים התובעים מחד, כי לצורך מימון הבנייה נטלו הלוואה מבנק לאומי בסך של 750,000 ₪, המהווה 80% ממימון עלות הבנייה. לטענתם הקישור בינם לבין הבנק המלווה היה באמצעות נציג הנתבעת– מר ישראל וילמובסקי ויתרה מכך, תנאיי ומועדי התשלום של ההלוואה על ידי הבנק לנתבעת, תואמו ישירות בין הנתבעת לבין הבנק.

    לטענתם, בהתאם למוסכם בינם לבין הבנק, היה עליהם לשאת בתשלום בשיעור 20% מעלות הבנייה כהון עצמי ולעניין זה הם טוענים, כפי שיפורט להלן, כי ביולי 2009 ביצעו תשלום בסך 120,000₪, בכך עמדו בדרישה זו ומשכך, יתרת התשלומים הייתה אמורה להיות מבוצעת מההלוואה בתיאום ישירות בין הבנק לנתבעת.

    התובעים מוסיפים וטוענים כי בנובמבר 2008 דרשה הנתבעת תשלום סך 57,900 ₪ בגין השלמת שלב רצפת קומת הקרקע המופיע בנספח התשלומים להסכם והבנק סירב להעביר את התשלום בטענה ולפיה אינו מכיר בשלב זה אלא רק בשלב גמר שלד. בעקבות זאת, פנו התובעים אל אחראית הנהלת החשבונות מטעם הנתבעת- הגב' שוש, הבהירו כי נושא התשלומים כמו גם ההתקשרות אל מול הבנק נעשתה על ידי ובאמצעות נציג הנתבעת מר וילמובסקי ומשכך, ביקשו כי הנתבעת תסדיר נושא זה. לטענת התובעים, לאחר פנייה כאמור הוסדר הנושא משהנתבעת קיבלה את עמדת הבנק והמתינה עד לסיום בניית השלד לשם קבלת תשלום זה.

    זאת ועוד, לטענת התובעים, עם סיום בניית השלד, דרשה הנתבעת סך 230,000 ₪ עבור השלמת – רצפת קומת קרקע, קירות חוץ ותקרת קומת קרקע. לטענתם הם קיבלו מהבנק המלווה בגין שלב זה סך 108,000 ₪ והיתרה היה עליהם להשלים במסגרת ההון העצמי כמפורט לעיל. לטענתם ביום 13/7/09 הם הגיעו להסכמה במסגרת הוארך המועד לתשלום סך 120,000 ₪ כאמור עד ליום 22/7/09 והם ביצעו את התשלום בהתאם למוסכם עד ליום 20/7/09.

    לטענת התובעים, בביצוע התשלום כאמור, הם שילמו לנתבעת את כל התשלומים אשר היו חבים עד לאותו מועד ומשכך עמדו במלואן בהתחייבויותיהם לביצוע תשלומים בהתאם לתנאי ההתקשרות.

    לטענת התובעים על אף ביצוע התשלום כאמור, בפגישה בינם לבין מנהל הנתבעת- מר אלי אלאלוף, הובהר להם על ידי האחרון כי הנתבעת מסרבת להשלים את בניית ביתם הואיל ואין זה כלכלי עבורה לבנות את ביתם. זאת ועוד, באותה פגישה טען מר אלאלוף כי התובעים חבים לנתבעת חובות נוספים ומשנתבקש לפרט כמה- השיב כי הם עומדים על כ- 10,000 ₪. לטענתם, ביקשו לקבל פירוט החוב, ברם לא קיבלו פירוט כלשהו.

    לטענת התובעים, בנסיבות אלו, הפסקת העבודה על ידי הנתבעת באוגוסט 2009, מהווה הפרת ההתקשרות על ידי הנתבעת, באשר הם לא חבו לנתבעת כל תשלום באותו מועד.

    יתרה מכך, לחילופין טוענים התובעים כי ככל שאמנם היו חייבים לנתבעת סך של כ- 21,000 ₪, הרי שחוב זה בטל בשישים לעומת היקף העבודות וכן, כי יש לקזז סכום זה אל מול הנזקים אשר נגרמו להם על ידי הנתבעת.

    התובעים מוסיפים וטוענים כי, גם ככל שהיה ממש בטענת התובעת ובהתאם לה חבו לה סכום כספי כאמור, הרי שבהפעלת עיכבון על הבית בגין סכום זה, התנהלה הנתבעת בחוסר תום לב באופן אשר אף בו יש בכדי לזכותם בפיצוי הנובע מהעיכוב אשר נגרם מהעיכבון.

32. הנתבעת מנגד טוענת כי כפועל יוצא ממצוקה כספית, איחרו התובעים בתשלומים כדבר שבשגרה. בהקשר זה, לטענת הנתבעת, התובעים הגדישו את הסאה, עת היה עליהם לבצע את התשלום בגין שלב סיום בניית השלד בסך נומינאלי העומד על 230,000 ₪ בחודש מאי 2009 ואולם, הם שילמו מתוך סך זה בחודש מאי סך 108,000 ₪ בלבד.

     

    לטענת הנתבעת כיוון שכך, הוצאה על ידה הודעת פיגורים מיום 10/6/09 (נ/3) אשר במסגרתה פורט כי יתרת החוב של התובעים לאותו מועד עומדת על סך של 135,145 ₪.

     

    לטענת הנתבעת, התובעים לא ביצעו את התשלום האמור ובפגישה מיום 13/7/09, הוסכם, לפנים משורת הדין, כי לתובעים תהיה אורכה לביצוע תשלום החוב במלואו עד ליום 22/7/09. אלא, שהתובעים אף הפרו התחייבותם זו עת שילמו ביום 20/7/09 סך 120,000 ₪ בלבד ונותרו חבים משכך, סך 20,878 ₪.

     

    הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סכום זה אינו סכום של מה בכך בשים לב לכך שכלל הרווח הקבלני שלה מביצוע בניית ביתם של התובעים עומד על סך של 14,000 ₪. דהיינו, במחדלם מביצוע התשלום כאמור לא נוגסים התובעים ברווחה של הנתבעת בלבד אלא הופכים אותה להלכה ולמעשה למממנת הבנייה בעבורם.

     

    יתרה מכך, לטענת הנתבעת, התובעים לא חזרו בהם ממחדלם זה גם לאחר שקיבלו התראה מאת הנתבעת, כמו גם לאחר שקיבלו תשובה מבא כוח הנתבעת במסגרתה פורט מפורשות כי התובעים הפרו את ההסכם משלא ביצעו תשלום בסך 21,273 ₪.

     

    בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת כי מחדלם זה של התובעים מביצוע התשלום מהווה הפרה יסודית של ההסכם וזאת, הן בשים לב לאיחור ספציפי זה והן בשים לב למכלול האיחורים בתשלומים על ידי התובעים. זאת ועוד, בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת היא הפעילה כדין את זכותה לעיכבון ומשכך, יש לדחות טענות התובעים לפיצוי בגין כך.

     

33. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני מוצאת להעדיף את גרסת הנתבעת, בכל הנוגע להפסקת עבודות הבנייה על ידה והסיבה בעטיה הופסקו העבודות.

     

    לעניין זה, מתוך עדותו של התובע התרשמתי כי אמנם התובעים נקלעו למצוקה כלכלית אשר הובילה לביצוע תשלומים על ידם באיחור.

    כך, במסגרת חקירתו הנגדית של התובע התברר כי אמנם התובעים ביצעו תשלומים באיחור ובכלל זה , התובע אישר כי את התשלום למנהל מקרקעי ישראל שילם ביום 31/3/08 (ראו עמוד 35 ש 3-6) ובנוסף, העיד כי את דמי ההיתר שילם רק ביום 3/11/08 כחודשיים לאחר ההחלטה בדבר מתן היתר(ראו עמוד 31 ש 22-26 ,עמוד 36 ש 1-2 ועמוד 37 ש 8-9), איחור אשר הוביל להוצאת ההיתר במועד התשלום במקום ביום 28/8/08. במאמר מוסגר אציין כי אינני רואה האיחור בביצוע התשלומים כעניין של מה בכך בנסיבות בהן היה באיחורים כאמור בכדי להשליך באופן ישיר על תחילת העבודות ולהביא לעיכוב בהתחלתם.

    זאת ועוד, התובע אישר כי התשלום על סך 120,000 ₪, אשר בוצע מתוך ההון העצמי של התובעים ואשר התובעים לא כפרו בכך שהיה עליהם לשלמו במאי 2009 – מועד בו שולם התשלום מאת הבנק - בוצע על ידם באיחור וזאת, רק ביולי 2009. לעניין זה, התובעים הודו כאמור כי, בעקבות פניות בנושא, נערכה פגישה בינם לבין הנתבעת וכי, בהתאם למוסכם עם הנתבעת, לאחר פגישה, הוסכם כי התשלום יבוצע על ידם עד ליום 22/7/09- דהיינו, התובעים מאשרים כי שילמו את התשלום באיחור ואולם, לטענתם הדבר היה על דעת הנתבעת.

     

    יתרה מכך, התובע מאשר בתצהירו כי ביום 8/7/09 התקיימה הפגישה האמורה בין התובעים לבין הנתבעת פגישה ומצרף לתצהירו כנספח יח' פרוטוקול אשר לדידו הוא מהווה תיעוד של האמור בישיבה זו. עיון בפרוטוקול זה מעלה כי הישיבה נסבה על: "עיכוב ביצוע התשלומים לאורך החוזה והון עצמי של משפחת לבנת" – דהיינו, אף הפרוטוקול אשר תוכנו מוסכם על התובעים מאשר עיכוב בביצוע תשלומים על ידי התובעים.

     

    יתרה מכך, על מצוקתם הכלכלית של התובעים תעיד גם העובדה שלא ביצעו תשלום סך 21,273 ₪ אשר נדרש על ידי הנתבעת לשם השלמת העבודות ולו תחת מחאה, תשלום אשר היה בו בכדי להוביל להקטנת נזקים משמעותית ולהמשך הבנייה.

     

    בנסיבות אלו, הנני סבורה כי הוכח שלאורך החוזה איחרו התובעים בביצוע תשלומים, ככל הנראה כפועל יוצא מקושי בנשיאה במימון הפרויקט.

     

    במאמר מוסגר אציין כי לא מצאתי רבותא בטענתם של התובעים הנסבה על קשר בין הנתבעת לבין הבנק אשר ממנו נטלו את הלוואת המשכנתא, בנסיבות בהן אין חולק כי התובעים איחרו בתשלום אשר היה מתוך הונם העצמי –דהיינו, אין כל קשר בין התשלום האמור לבין ההלוואה.

     

34. באשר לעצם קיומו של חוב במועד הפסקת העבודות – הרי שאין בידי לקבל טענת התובעים ולפיה יתרת חוב בסך 21,273 ₪ לא הוכחה וזאת הואיל והנני סבורה כי טענה זו נשללת מניה וביה, נוכח התנהגות התובעים בזמן אמת ובכלל זה, העובדה שבזמן אמת לא כפרו בעצם קיומו של חוב כאמור לנתבעת.

    כך, התובע במסגרת עדותו אישר כי קיבל לידיו את מכתבה של הנתבעת מיום 10/6/09 (ראו עמוד 37 ש' 18-24), עוד אישר התובע כי יתרת החוב הנדרשת במסגרת מכתב זה הינה: 135,145 ₪ לאותו מועד (ראו עמוד 367 ש 25-26).

    עוד מאשר התובע כי במסגרת הפגישה מיום 13/7/09, אשר פרוטוקול שלה צורף כאמור לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים, הוסכם כי התובעים ישלמו :"את הסכומים שאותם הם חבים עד ליום 22/7/09 מבלי לפגוע בתנאי החוזה" ומשכך, בהינתן שידעו על דרישת החוב וגובה החוב הנטען ולא כפרו בו במועד הפגישה כאמור- הרי שהסכימו לשלם את מלוא החוב בהתאם לדרישת הנתבעת.

    יתרה מכך, עיון בתצהיר התובע מעלה כי דרישת הנתבעת בסך 230,000 ₪ הובאה עם סיום שלב השלב- דהיינו, התובעים לא כפרו בכך שבזמן אמת ראו עין בעין עם כך שהגיע מועד התשלום בגין סיום השלד.

    זאת ועוד, התובע אישר כי ראה את מכתב ב"כ הנתבעת אשר נשלח בתשובה לדרישת התובעים להמשך הבנייה, במסגרתו נטען כי התובעים חבים סך של 21,273 ₪ וכן, אישר כי לא השיב למכתב זה ובאותו מועד לא כפר בעצם סכום חוב זה וזאת, עד למועד הגשת התביעה.

    נתתי דעתי לכך שבמסגרת עדותו אישר מר אלי אלאלוף- מנכ"ל הנתבעת כי נספח יז בענין מועדי התשלום כפי שנקבעו בהסכם אינו רלוונטי וזאת, בשעה שהמועדים הנקובים בו הינם משוערים ואין בהם ביטוי למועד בו בוצעה העבודה בפועל. יחד עם זאת, לא מצאתי לייחס לאמור משמעות ראייתית כלשהי, בהינתן שכאמור התובעים לא כפרו, בזמן אמת, בסיום שלב השלד ובזכות התובעת לקבלת תשלום בגין סיום שלב השלב ויתרה מכך, לא כפרו בחוב כפי שנטען במסגרת המכתב מיום 10/6/09, אלא שכאמור ביקשו להסדיר חוב זה.

     

    בנסיבות אלו, הנני קובעת כי אמנם במועד הפסקת העבודות חבו התובעים לנתבעת סך של 21,273 ₪.

     

35. יתרה מכך, הנני קובעת כי מחדלם של התובעים מביצוע תשלום זה מהווה הפרתו היסודית של ההסכם בין הצדדים וזאת, מנימוקים חלופיים ומצטברים כדלקמן:

     

    ראשית, עיון בהסכם בין הצדדים, מעלה כי איחור בביצוע התשלומים מהווה הפרה יסודית של ההסכם (ראו סעיף 13.1 להסכם). בנסיבות אלו, הרי שבהתאם לסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים ומשכך, יש לקבוע- בהתאם להסכמה זו - כי האיחור כאמור מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

    יפים לעניין זה, דברי כבוד השופט עמית בעא 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' אליהו ניאגו (13.08.2013):

     

    "סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות), מבחין בין הפרה יסודית מוסכמת לבין הפרה יסודית מסתברת. מקום בו הצדדים עצמם קבעו בחוזה מה ייחשב להפרה יסודית, בית המשפט בוחן את הסכמת הצדדים, מבלי להידרש לשאלה אם בתנייה "חשובה" או מרכזית עסקינן. לא כך כאשר בטענה להפרה יסודית מסתברת עסקינן, שאז הבחינה נעשית במועד כריתת החוזה והנסיבות שנתקיימו במעמד זה (ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 807 (1982)), על פי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר (עניין ביטון שנזכר על ידי חברתי). "

     

    למעלה מן הצורך, הנני סבורה כי בנסיבות כפי שהונחו בפני, מדובר גם בהפרה יסודית מסתברת, בהתאם להוראות סעיף 7(ב) לחוק החוזים תרופות וזאת, בהינתן שהתובעים איחרו בביצוע תשלומים, נקבעה פגישה במסגרתה ניתנה לתובעים אורכה לביצוע התשלום וגם לאחר אורכה זו חדלו מביצוע התשלום במלואו (ראו לעניין זה: ע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' שרה שוורצבורד , לו (4) 197 (07.10.1982))

     

    זאת ועוד, התובעים לא ביצעו תשלום החוב גם לאחר קבלת תשובת ב"כ הנתבעת במסגרתה פורטה העילה להפסקת העבודה- וסכום יתרת החוב. אציין כי אמנם, במסגרת תשובה זו, דרשה הנתבעת גם את סכום הפיצוי המוסכם ואולם, אין חולק כי התובעים לא שילמו ואף לא הביעו נכונות לשלם ולו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת- דהיינו סכום החוב, בלא הפיצוי המוסכם. לעניין זה יפים ומתאימים דברי בית המשפט העליון עא 7021/12 שיכון דיירים בע"מ נ' מרדכי ימיני (23.03.2014)

     

    "אינני מתעלם מכך שלאחר מתן פסק הבוררות החלקי התגלעה בין הצדדים מחלוקת נוספת והפעם באשר לגובה התשלום שעל המשיב לשלם למערערת, זאת נוכח דרישת המערערת לפיצוי מוסכם ולתוספת ריבית והצמדה, תוספות שעליהן חלק המשיב. אך נראה, כי גם בכך לא היה כדי להצדיק את אי העברת הסכום שלא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים (השוו: ע"א 4931/10רחבי נ' פרידמן, [פורסם בנבו] פסקה 9 (17.2.2011)) או לכך שהמשיב לא נקט בצעד גלוי אחר המעיד על כוונתו לקיים את חיוביו על-פי ההסכם והמעגן כוונה זו במעשה."

     

    במאמר מוסגר אציין כי אין בידי לקבל טענת התובעים ולפיה מדובר בסכום "בטל בשישים". לעניין זה טען מנהל הנתבעת בתצהירו כי כלל הרווח של הנתבעת מהפרויקט עמד על סך של 14,000 ₪, טענתו זו של מנהל הנתבעת לא נשללה ויתרה מכך, מנהל הנתבעת לא נשאל כל שאלה במסגרת חקירתו הנגדית הנסבה על טענתו זו ואף בכך יש בכדי לתמוך במסקנה ובהתאם לה התובעים אינם כופרים באמור. יתרה מכך, לא מצאתי כי עדות מנהל הנתבעת ולפיה לא מצא לתבוע את הסכום באותו מועד הואיל והוצאות התביעה הינן גבוהות מהסכום בכדי לאיין את האמור וזאת, בנסיבות בהן הפעילה הנתבעת זכותה לעיכבון תוך שברי כי יש בדבר בכדי ליצור לחץ לתשלום.

     

    בנסיבות אלו הנני קובעת כי מחדלם של התובעים מביצוע התשלום מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

     

36. הנני מוצאת להוסיף ולהתייחס לטענתם של התובעים ובהתאם לה לא הפרו את החוזה במחדלם מביצוע התשלום, בנסיבות בהן ממילא היו בבית ליקויים העולים בשווים על התשלום אשר היה עליהם לשלם.

    הנני סבורה כי דין טענה זו להידחות הן הואיל ולטעמי לא היתה לתובעים, במועד זה הזכות לקיזוז שווי הליקויים אל מול התמורה החוזית, באשר בשלב זה לא היתה להם זכות לפיצוי בגין ליקויים אלו והן, הואיל והתובעים לא העלו טענת הקיזוז וקל וחומר שלא שלחו הודעת קיזוז כאמור בזמן אמת.

    כך ראשית, אין חולק כי מועד גילוי הליקויים והמועד הנטען בכל הנוגע לקיזוז שווים- הינו טרם מועד מסירת החזקה ובמהלך ביצוע הבנייה. בנסיבות אלו, ספק בעיני באם עצם קיומם של הליקויים מהווה הפרת התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם (לעניין זה ראו סעיף 4 לחוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר דירות") הקובע מפורשות כי המוכר לא יעמוד בחיוביו בהתאם להסכם ככל שתתגלה אי התאמה במעמד מסירת החזקה בממכר). האמור חל ביתר שאת בנסיבות בפני, בהן עבודת הנתבעת הופסקה, בנסיבות בהן חדלו התובעים מביצוע תשלום בהתאם להסכם ומשכך, לא נסתרה האפשרות ולפיה הנתבעת היתה מתקנת את חלק מהליקויים אגב המשך הבנייה.

    יתרה מכך, הנני סבורה כי הצדדים בהסכם בפני, כמו גם המחוקק, צפו האפשרות לקיומם של ליקויי בנייה בעת סיום בנייה חדשה וקבעו הסדר החל לעניין ליקויים אלו. הנני סבורה כי ההסדר החוזי, כמו גם החוקי, יש בו בכדי להפקיע – עד לסיום שלב ההודעה בדבר הליקויים ומתן האפשרות לתיקונם - הפעלת התרופות הנובעות מההפרה המוצאת ביטוייה בליקויי הבנייה, באופן שבשלב ביניים זה, לא קמה לתובעים הזכות לפיצויי בגין ליקויי הבנייה.

    בהקשר זה, חוק המכר דירות, קובע במסגרתו מנגנון של גילוי ליקויי בנייה ותיקונם. כך, סעיף 4ב' לחוק המכר דירות קובע כי: "התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". הד להוראה הסטטוטורית מצוי כאמור גם בהסכם שבין הצדדים הקובע אף הוא מנגנון הודעה ותיקון ליקויים (ראו סעיף 12 להסכם על סעיפי המשנה שלו). כאמור הנני סבורה כי בתקופת הביניים בה נמסרת ההודעה וניתנת אפשרות לתיקון הליקויים, לא קיימת זכות לפיצוי בגין ליקויי הבנייה.

    מקובלות עלי בהקשר זה, קביעות כב' השופט אוקון בתא (מחוזי - ת"א) 70103/93 קצנשטיין אליעזר נ' רמט בע"מ (21.07.1999) :

    "יושם אל לב: סעיף 4 ב אינו משנה את תפיסת אי ההתאמה כהפרה של ההסכם. פגם בממכר הדירה הוא הפרה. ואולם פגם זה, כל עוד הוא נופל במסגרת סעיף 4ב, אינו הפרה יסודית. על כן יש לתת הזדמנות למוכר לתקנו. משטר חוק החוזים (תרופות)שב על מכונו רק עקב אי ניצול ההזדמנות או שימוש לרעה בה. ניתן לומר שסעיף 4 ב משהה את ההסדר של חוק התרופות. הוא שולל מהנפגע את כוח הבחירה השמור לו בדרך כלל ביחס לסוג התרופה ההולם את ההפרה. המפר רשאי לעמוד על קיומה של תרופה מסוימת דווקא ואולם, אם לא ניצל המוכר את הזכות, היא פוקעת וחוזר על מכונו ההסדר הרגיל הקבוע בחוק התרופות"

    וכן, א' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (תשנ"ז – )1977, עמ' 328:

    "העדפת רצונו של קונה לקבל פיצוי כספי, על פני הצעת קבלן לתקן את הטעון תיקון, תיעשה, רק לאחר שהוכח, כי ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, וכי הקבלן סירב או לא טרח לתקנם, או שניסיונות התיקון לא עלו יפה .

    במקרה בפני אין חולק כי התובעים לא מסרו לנתבעת כל הודעה בדבר קיומם של ליקויים לדידם וזאת, עד למועד בו הגישו את כתב תביעתם (11/3/10) וקל וחומר שעד למועד זה לא נתנו לנתבעת הזדמנות לביצוע התיקונים. משכך, הנני סבורה כי במועד בו לא ביצעו התשלום לא היתה להם זכות קיזוז שווי הליקויים כנגד התשלום.

    יתרה מכך, הנני סבורה כי טענתם זו של התובעים הינה בגדר "חוכמה בדיעבד", באשר בזמן אמת לא הודיעו הודעת קיזוז הנובעת מקיומם של ליקויים ולא טענו זאת.

37. במאמר מוסגר אציין כי מודעת אני להחלטת בית המשפט מיום 16/1/13 - מפי כבוד השופטת רייך הנזכרת בסעיפים 17 ו – 18 לפסק הדין ובהתאם לה לא הותר לנתבעת לבצע תיקון הליקויים ואשר פועל יוצא ממנה הוא כי התובעים זכאים לשיפוי כספי בגין הליקויים. יחד עם זאת, הנני סבורה כי ההחלטה רלוונטית למועד בו ניתנה, דהיינו למעלה משנתיים לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים ואולם, הנני סבורה כי אין בה בכדי לשנות החלטתי לעיל ולהקנות לתובעים הזכות לקזז הליקויים במועד בו הופסקה ההתקשרות על ידם. הנני סבורה כי החלטת כבוד השופטת רייך, במועד בו ניתנה עלתה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה ובהתאם לה, חלוף הזמן וכן, החזית הנפתחת במתן אפשרות לתיקון ליקויים לקבלן והחתירה לסיום ההתנצחות – יש בהן להצדיק פיצוי חלף תיקון (ראה לדוגמא ע"א 472/95 זלוצקין נ' דיור לעולה, פ"ד נ"ה(2) 858, 823."

     

38. לאור האמור, הנני קובעת כי התובעים הפרו את ההתקשרות בין הצדדים, הפרה יסודית הואיל ולא שילמו במועד סך 21,273 ₪.

     

39. תוצאות הפרת ההסכם על ידי התובעים –

     

    ראשית, כפי שפורט לעיל, הנני סבורה כי זכאותה של הנתבעת לתשלום סך 21,273 ₪ לא נשללה ומשכך, הנתבעת זכאית לקבלת סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3/9/09.

     

    אציין כי במסגרת תביעתה, טענה הנתבעת כי עובר להפרת ההתקשרות חבו לה התובעים תשלומים נוספים עקב ביצוע עבודות אשר טרם שולמו – ואולם, עיון בסיכומיה של הנתבעת מעלה כי טענה זו נזנחה על ידה. במאמר מוסגר אציין כי הנני סבורה שממילא, תמורה בגין עבודות נוספות- ככל שבוצעו הובאה לידי ביטוי במסגרת חוות דעת מומחה בית המשפט על דרך קיזוז סכומים (אשר אינם ניכרים) בגין ביצוע עבודות נוספות ומשכך, לא מצאתי כי גם לגופם של דברים הוכחה טענה זו מעבר למוזכר בחוות דעת מומחה בית המשפט.

     

    בנוסף, לטענת הנתבעת הינה זכאית לפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם על ידי התובעים. בהקשר זה טוענת הנתבעת לתשלום בסך 57,900 ₪ בגין הפיצוי המוסכם. בהקשר לפיצוי המוסכם אפתח ואציין כי התובעים לא כפרו בסכום הפיצוי המוסכם, אלא בעצם חיובם בתשלומו – דהיינו, כפרו בהפרת ההסכם על ידם. יתרה מכך, לא זו בלבד שהתובעים לא טענו כי יש להפחית את הפיצוי המוסכם בשל העדר סבירות, אלא שבמסגרת סיכומיהם הם אף טענו כי יש לשלם להם פיצוי מוסכם בסך של 90,000 ₪ בגין הפרות ההסכם על ידי הנתבעת לטענתם.

     

    בנסיבות בהן קבעתי כי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, הרי שהנתבעת זכאית לפיצוי המוסכם בהתאם להסכם, בסכום כפי שנתבע על ידה- דהיינו, לסך 57,900 ₪.

     

    למעלה מן הצורך הנני מוצאת להוסיף לציין כי הפיצוי המוסכם הועמד בהסכם על שיעור של 15% מסכום החוזה שיעור אשר הנני סבורה כי הינו סביר. לעניין זה, אציין כי אמנם במסגרת הסיפא לסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות), ניתן לבית המשפט שיקול דעת להפחית את הפיצוי המוסכם ואולם, בהינתן שהפיצוי המוסכם, כיתר ההסכמות הקבועות בהסכם מוגן על ידי עיקרון חופש החוזים , הרי שבית המשפט יפחית הפיצוי המוסכם רק במקרים חריגים ונדירים (ראו - ע"א 300/77 רוזנר נ' בניני ט.ל.מ. חברה לבנין ופיתוח בע"מ, פ"ד לב(3) 682, 686; ע"א 748/80 גולדשטיין נ' גוב ארי חברה לבנין ולהשקעות, פ"ד לח(1)309, 318). יתר על כן, הנטל להראות כי הפיצוי המוסכם נעדר כל יחס סביר לנזק אותו צפו הצדדים בעת כריתת ההסכם, מוטל על הטוען זאת, ולא די לצורך כך בטענות סתמיות, כי אם יש להראות, על יסוד הראיות, כי אכן הפיצוי נעדר כל יחס סביר לנזק, פרט, אולי, למקרה נדיר בו העדר סבירות כלשהי, כאמור, בולט על פני הדברים ולעין כל (שם.). בנסיבות בפני כאמור, לא נטען וקל וחומר שלא הוכח, כי הפיצוי המוסכם אינו סביר ומשכך, הנני קובעת כי הנתבעת זכאית לקבל הפיצוי המוסכם.

     

40. הפעלת זכות העיכבון על ידי הנתבעת –

     

    אין חולק כי עם הפסקת העבודות, טענה הנתבעת כי הינה מפעילה את זכות העיכבון המוקנית לה בהסכם וכי החזקה בבית נמסרה לתובעים רק ביום 12/9/11, בעקבות החלטת בית המשפט.

     

    לטענת התובעים הפעלת זכות העיכבון על ידי הנתבעת נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב וזאת, בנסיבות בהן העיכבון נעשה כנגד חוב בסך של 20,000 ₪, בשעה שעד לאותו מועד שילמו התובעים לנתבעת בגין עבודות הבניה סך של 600,000 ₪.

    טרם אתייחס לטענת התובעים לגופה, הנני מוצאת להקדים ולציין, במאמר מוסגר, כי החזקה בנכס אמנם נמסרה לתובעים רק לאחר בדיקת מומחה בית המשפט ואולם, הנני סבורה כי זאת לאו דווקא בשל זכות העיכבון אלא גם בשל הצורך לתעד הליקויים הקיימים בבית בבחינת "צילום מצב" טרם מסירתו התובעים. בנסיבות אלו, ספק בעיני באם מלכתחילה העיכוב במסירת החזקה בבית עד למועד בו נמסרה בפועל, נבע אמנם, כל כולו ולאורך כל התקופה, מהפעלת זכות העיכבון על ידי הנתבעת.

     

    לגופם של דברים- האם הופעלה זכות העיכבון על ידי הנתבעת בדין ובתום לב, בשים לב לסכום החוב כאמור?

     

    ראשית, אין חולק כי בהתאם להסכם בין הצדדים, הוקנתה לנתבעת הזכות לעיכבון על יחידת הדיור כולל על המגרש: "עד אשר תשולם לה מלוא התמורה המגיעה לה מאת המזמין על פי הסכם זה..."(סעיף 13.3 להסכם בין הצדדים).

    אציין כי מלבד זכות העיכבון החוזית, מוקנית לנתבעת לכאורה גם זכות לעיכבון חוקית מכח סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד -1974.

     

    ראשית- עיכבון מהו?

    "עיכבון הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד שיסולק החיוב. זכות העיכבון מתירה לבעליה, הוא הנושה, סעד עצמי לעכב נכס עד שיסולק חיוב המגיע לו מאחר, הוא החייב. עיכוב הנכס הוא הערובה שבידי הנושה להבטיח את ביצוע החיוב. הדעה המקובלת היא שהמעכב אינו זכאי לממש את הנכס המעוכב ולהיפרע ממנו את המגיע לו (ראו פסק דינו של כב' הנשיא א' גרוניס בע"א 8923/08בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מתמור בע"מ[פורסם בנבו] (2011)). עם זאת, זכותו של המעכב מעניקה לו במקרים של פשיטת רגל או של פירוק החייב עדיפות על פני נושים אחרים, שאינם מובטחים. גם כאשר החייב אינו חדל פירעון, יש למעכב יתרון בכך שעצם החזקתו בנכס מפעילה לחץ על בעליו לקיים את החיוב כדי לקבל את הנכס."(תא (מחוזי - ת"א) 36909-05-13 דוד וינברגר נ' קשת ארץ חברה לבניין ופיתוח בע"מ (21.12.2013))

     

    תנאי לקיומה של זכות עיכבון, היא שהנושה מחזיק בנכס שנמסר לו מאת החייב. החזקה יכולה להיות גם בנכס מקרקעין כל עוד יש בה מאפיינים של שליטה ולא של "נוכחות" או "בר-רשות" בלבד (ראו זלצמן, עיכבון, עמ' 202-204). כך - בעא 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק), מו (3) 058 (03.05.1992), נקבע על ידי כב' השופט ג' בך, כי החזקה המקנה את הזכות לעכב נכס היא השליטה הפיזית בו (שם, בעמ' 65 לפסק הדין) וכן, נקבע כי כל עוד החברה בונה את הבניינים היא נחשבת מחזיקה.

     

    במסגרת הפסיקה נקבע כי יש להפעיל את זכות העיכבון בתום לב. בהקשר זה נקבע כי כחוסר תום לב תחשב הפעלת זכות העיכבון עת לא מצויין סכום החוב בגינו מופעלת הזכות (ראו: עא 6492/00 שלדות מפעלי מתכת בע"מ נ' מאזן אמין שחיבר, נו (5) 925 (19.08.2002) (להלן: "פסק דין שלדות") בעמוד 935 והאיזכורים המובאים שם ; רעא 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח , מט (1) 730 (13.04.1995) ) או - במקרה בו נתבע סכום הגבוה מסכום החוב הנכון כתנאי להפסקת העיכבון (שם. בעמוד 936). במקרה בפני הוכח, כפי שפורט לעיל, כי הנתבעת הבהירה את סכום החוב אשר הינה דורשת כבסיס לעיכבון וזאת, במכתב ב"כ הנתבעת מיום 3/9/09 אשר התובעים אישרו קבלתו. זאת ועוד, לאור קביעתי ולפיה במועד המכתב היתה זכאית הנתבעת לסכומים כפי שנדרשו במכתבה זה- דהיינו לסכום חוב ולפיצוי המוסכם, הרי שהנתבעת לא תבעה סכום הגבוה מהסכום אשר הגיע לה באותו מועד. בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי בהתאם לפסיקה, עצם מחלוקת בדבר סכום החוב אינה גורעת מזכות העיכבון ובלבד שנמסרו על ידי הקבלן פרטים הנוגעים לחוב (ראו רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ הנ"ל).

     

    טוענים התובעים כי הנתבעת הפעילה את זכות העיכבון בחוסר תום לב ושלא כדין, בנסיבות בהן קיימת דיספרופורציה בין סכום החוב לבין הנזק אשר נגרם להם, תוך הפנייה לפסק דין שלדות הנ"ל. אלא, שלטעמי התובעים אינם יכולים להיוושע מפסק דין זה וזאת, הן משום שאינני סבורה שמדובר בדיספרופורציה חריגה המצדיקה סטייה מהכלל ולפיו אין ביחס לא סביר בין שווי הנכס לשווי החיוב בכדי לפגוע בעכבון והן, בנסיבות בהן הם לא שילמו את הסכום הנדרש על ידי הנתבעת, לא פנו אל הנתבעת תוך שהציעו ערובה חלף ביצוע התשלום ואף לא הגיבו למכתבה עד למועד הגשת תביעתם.

     

    לעניין זה ראשית אציין כי אמנם במסגרת פסק הדין שלדות קבע בית המשפט כי יכול שהעיכבון יהפוך ללא חוקי במקרה של דיספרופורציה חריפה בין שווי החיוב לשווי הנכס ואולם, זאת כחריג לכלל כפי שנקבע על ידי בית המשפט באותו פסק דין ולפיו:

     

    " אין ביחס לא סביר כזה בין שווי הנכס המעוכב לבין שווי החיוב כדי לפגוע בזכות העיכבון של הנושה... אין כל מניעה לכך ששווי הנכס המעוכב יעלה באופן בלתי-פרופורציונלי על שווי החיוב שבגינו מתבצע העיכוב..."

     

    עוד נאמר, כי:

     

    "אם הנכס המעוכב אינו ניתן להפרדה לחלקים (כגון מכונית או כלי שיט שנמסרו לתיקון), רשאי הקבלן לעכבו אף כדי תשלום סכומים הנמוכים במידה רבה משוויו (בכפוף לחובה הכללית להשתמש בזכויות ובתרופות בדרך מקובלת ובתום-לב)" (זמיר [16], בעמ' 574)."

    במקרה בפני אינני סבורה כי קיימת דיספרופורציה קיצונית בין סכום החוב לבין הסכום כפי שעוכב על ידי הנתבעת, בהינתן שבניגוד לטענת התובעים, לא מדובר בסכום חוב בסך של כ- 20,000 ₪, אלא – משנקבע על ידי כי הנתבעת זכאית לפיצוי המוסכם- מדובר בסכום חוב העומד על כ- 80,000 ₪, אל מול תמורה כפי ששולמה עד לאותו מועד בסך של כ- 600,000 ₪.

    יתרה מכך, הנני סבורה כי בנסיבות בהן לא שילמו התובעים את הסכום כפי שנדרש על ידי הנתבעת ואף לא ביקשו להעמיד ערובה חלף תשלום וזאת על מנת לקבל את הנכס לידם- לא קיימת בידיהם האפשרות לטעון לעניין הפעלת העיכבון בחוסר תום לב. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בפסק דין שלדות בעמוד 938 :

     

    " אולם אם לא התקיימו התנאים לשחרור הנכס, אין החייב זכאי לשחרר את הנכס או חלקים ממנו, אפילו עולה שיעור הנזק הצפוי להיגרם לו מן העיכוב על התועלת שתצמח לנושה מהפעלת זכות העיכבון. עם זאת נושה המסרב לפניית חייב לשחרר מקצת הנכס לפי הוראות סעיף 11(ב) לחוק המיטלטלין, או דוחה את הצעתו למתן ערובה לפי הוראות סעיף 11(ג) לחוק המיטלטלין, מסתכן בכך שיהיה עליו לשאת בנזקי העיכוב אם יימצא שהסירוב או הדחייה לא היו מוצדקים (זלצמן[15], בעמ' 265-264)."

     

    לאור האמור, הנני דוחה הטענה ולפיה הופעלה זכות העיכבון בחוסר תום לב או שלא כדין.

     

41.  לסיכום חלק זה- הנני קובעת כי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית עת חדלו מביצוע תשלומים בהתאם למוסכם במועד ומשכך, בדין הודיעה הנתבעת על הפסקת העבודות. זאת ועוד, במועד הפסקת העבודות חבו התובעים לנתבעת סך של 21,273 ₪ וכן, כפועל יוצא מהפרת ההסכם, זכאית הנתבעת לפיצוי המוסכם בהתאם להסכם בסך של 57,900 ₪. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי בדין הפעילה הנתבעת את זכות העיכבון.

     

    השאלה השנייה - מכירת הבית ומשמעותה לענין זכאות התובעים לקבלת פיצוי בגין ליקויי הבנייה:

42. כאמור, אין חולק כי התובעים מכרו את הבית נשוא התביעה ביום 21/11/12. אציין כי לטענת התובעים, מכירת הבית היתה בתמורה לסך של 623,500 ₪ ואילו הנתבעת טוענת כי הבית נמכר בתמורה לסך 800,000 ₪.

     

    באשר למכירת הבית טוענת הנתבעת שניים מקדמיים- ראשית, הינה טוענת כי משנמכר הבית- לטענתה- ברווח, הרי שלא נגרם לתובעים כל נזק כפועל יוצא מליקויי הבנייה ושנית, טוענת הנתבעת כי יש במכירת הבית, מבלי שבוצע תיקון הליקויים, בכדי לאיין זכותם של התובעים לקבלת פיצוי הנובע מליקויי הבנייה.

     

43. באשר למחלוקת הראשונה - הנני מוצאת לציין תחילה כי הנתבעת ביססה טענתה ובהתאם לה הבית נמכר ברווח כנטען, על מסמך אשר לטענתה הינו משלטונות המס, ממנו נובע כביכול כי שלטונות המס לא קיבלו את שומת המכירה כפי שהוצהרה על ידי התובעים והרוכשים וקבעו את שומת הבית על סך של 800,000 ₪. התובעים התנגדו לצירוף מסמך זה הואיל ולטענתם לא הוגש כראייה כדין וזאת, בנסיבות בהן לא הוגש כתעודת עובד ציבור, באמצעות עורכו או כרשומה מוסדית.

    לאחר ששקלתי האמור, אינני מוצאת להידרש לשאלת קבילות המסמך וזאת, הואיל והנני סבורה כי ממילא אין לו כל רלוונטיות, באשר אין בו בכדי ללמד על מכירה ברווח או על איון הנזק הנובע מליקויי הבנייה כנטען.

     

    כך, ראשית- גם לו הייתי מקבלת המסמך אשר הוגש על ידי הנתבעת כקביל הרי שאין בו בכדי לתמוך הטענה ולפיה התובעים מכרו את הבית בסכום גבוה יותר אלא שכל שיש בו הוא קביעת שלטונות המס ולפיה הבית במצבו, שווה יותר לצרכי מס. במאמר מוסגר אציין לעניין זה, כי אין בפני כל מידע הנסב על הסיבות אשר עמדו בבסיס קביעת שלטונות המס במסגרתה לא קיבלו את השומה ובכלל זה, האם הובא לידיעת שלטונות המס כי בבית ליקויים אשר הובילו למכירתו במחיר כפי שננקב בהסכם המכר.

     

    יתרה מכך, גם לו סברתי כי אמנם מכרו התובעים את הבית בתמורה לסך 800,000 ₪, הרי שאין בכך בכדי לשלול החזקה ולפיה קיומם של ליקויים בבית הובילה להפחתה בשוויו וזאת, במיוחד בשים לב לכך שהבית נמכר למעלה משנתיים לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים וביצוע התשלומים ושמכך, ההפרש במחיר יכול לנבוע ממספר גורמים ובכלל זה מעלייה בשוק הנדל"ן באופן כללי.

     

    בנסיבות אלו, הנני דוחה הטענה ולפיה הבית אמנם נמכר ברווח ויתרה מכך, כי רווח זה מאיין הנזק הנובע מהליקויים.

     

44. משכך, אפנה לבחינת הטענה השנייה ובהתאם לה עצם מכירת הבית יש בה בכדי לאיין זכותם של התובעים לפיצוי הנובע מליקויים.

     

    כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי, בהתאם לפסיקה, אין ממש בטענת הנתבעת וכי התובעים זכאים לפיצוי בגין ליקויי בנייה- ככל שהם קיימים- הגם שמכרו את זכויותיהם בבית.

     

45. כך, לראשונה נדרש בית המשפט העליון לסוגיית פיצוי דיירים אשר מכרו דירותיהם בגין ליקויי בנייה אשר היו קיימים בהם ערב המכירה בעא 669/86 שכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עמוס ידין, פ''ד מג 353(1) ולעניין זה נקבע על ידו בעמוד 354 לפסק הדין:

     

    "השאלה, אם זכויותיהם האובליגטוריות של המשיבים נותרו בעינן עם העברת הדירה, תלויה בנסיבות. במקרה שלפנינו אך ברור הוא, שהמערערת מנסה להתחמק מן ההתחייבויות החוזיות שנטלה על עצמה. היא טוענת שזכותם של כל המשיבים פקעה עקב ההעברה, ומאידך גיסא היא כופרת או אמורה לכפור בזכותם של הקונים לתבוע אותו נזק. אך במקרה שלפנינו ברור הדבר מן הראיות, שהמשיבים שיירו לעצמם עם המכירה את הזכות האובליגטורית לתבוע את נזקיהם"

     

    דהיינו, בתחילה קביעת בית המשפט העליון הינה כי אין בהעברת זכויות כשלעצמה בכדי למנוע את תביעת הפיצוי בגין ליקויי הבנייה.

     

46. במסגרת עא 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (2) 858 (להלן: "פסק דין דיור לעולה"), נדרש בית המשפט העליון שוב לסוגיה והוסיף וקבע בעמוד 864 לפסק הדין כי:

    "נראה לי שבעניין זה צודקים באי-כוח הדיירים, שעילת התביעה, גם של מוכרי דירותיהם, התגבשה כאשר נמסרו להם דירות פגומות. אין זה מתקבל על דעתי, שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצר פגום, לא יהא זכאי לפיצוי, רק  מפני שבינתיים המוצר כבר אינו ברשותו, כגון שמכר אותו. מה גם שניתן להניח שהפגמים שבדירות נתנו אותותיהם במחיר שנתקבל בעדן. ....

    יש אפוא לקבל את הערעור גם לגבי בעלי שש דירות אלה, שגם הם זכאים לפיצוי בשיעור עלות התיקונים בדירותיהם"

    דהיינו, על קביעת בית המשפט העליון בע"א 669/89, הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי לא זו בלבד שאין במכירה בכדי לאיין את הזכות לתביעת פיצוי בגין ליקויי בנייה, אלא שקיימת אף חזקה כי הפגמים בדירות באו לידי ביטוי במחיר אשר התקבל בעדן (ראו גם - עא 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.02.2005))

47. יתרה מכך, בע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן  (15.01.2004) ציטט בית המשפט העליון בהסכמה את הלכת בית המשפט העליון כפי שנקבעה בפסק דין דיור לעולה בע"מ והוסיף והטעים את הטעם העומד בבסיס ההלכה האמורה, בעמוד 6 כדלקמן:

    "דין זה יפה גם להכרעה בשאלת זכאותם לפיצויים של המשיבים 1-2 ו – 3-4 אשר בעוד תובענתם נגד המערערת מתבררת והולכת הקדימו ומכרו את בתיהם לאחרים. עילתם לקבלת פיצוי בגין אי-ההתאמה שבה לקו בתיהם התגבשה ביום שבו מסרה להם המערערת את הבתים; ומכירת בתיהם לא גרעה את זכותם לקבל פיצוי מלא על אשר רכשו והיו זכאים לקבל, אך בפועל לא קיבלו. המערערת כזכור טענה, כי במכירת בתיהם קיבלו משיבים אלה את מלוא מחירם הראוי, משמע כי אי-ההתאמה לא הורידה את ערך הבתים. אינני סבור, כי טענה זו יכולה להועיל למערערת. כשלעצמי, אינני סבור כי מתקיים קשר של התנייה בין מכירתו או אי-מכירתו של נכס לבין זכותו של הרוכש לקבל פיצוי מלא בגין אי-ההתאמה שבה לקה הנכס במועד מסירתו לידיו. הלוא גם אלה מבין המשיבים המוסיפים להחזיק בבתים עשויים, ביום מן הימים, למכור את בתיהם מבלי להשתמש בכספי הפיצויים שנפסקו לזכותם לתיקון אי ההתאמה; ועל שום-מה ייגרע חלקם של אלה שהקדימו למכור לעומת אלה שעל זכותם למכור בעתיד (אף מבלי לבצע את התיקונים) אין מי שיחלוק? ברם, גם לגופה, הטענה שאי-ההתאמה לא הורידה את ערך הבתים איננה משכנעת. לא זה בלבד שמחיריהם של נכסי מקרקעין יכולים להיות מושפעים מגורמים שונים ומשונים, אלא שהדעת גם נותנת כי המחיר ששולם למשיבים תמורת הבתים הלם את מצב הבתים כמות שהיו, ולא מן הנמנע שאלמלא אי ההתאמה בה לקו הבתים עשויה הייתה מכירתם להניב למשיבים תמורה גבוהה יותר. "

    (במאמר מוסגר אציין בהקשר זה כי בפסק דין זה יש גם בכדי לתמוך במסקנתי בנוגע לטענתה הראשונה של הנתבעת הנסבה על מכירה ברווח- כפי שפורטה בסעיף 43 לפסק הדין לעיל)

48. אציין כי במקרה בפני הוצג בפני בית המשפט הסכם המכר בין התובעים לבין הרוכשים מהם ובמסגרתו נקבע, בין היתר, מפורשות כי:

    "4.2 בלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מצהיר ומתחייב בזה הקונה, כי הוא נוטל על עצמו את מלוא ההתחייבויות המפורטות בחוזה הפיתוח המתייחסות לממכר כפי שהוא וכן כי הוא מתחייב ומצהיר כדלקמן:...

    4.4 הקונה רוכש את הממכר, היינו את המגרש, את השלד הבנוי עליו ואת כל עבודות הפיתוח שנעשו סביב המגרש, ככל שנעשו, לאחר שבדקם באמצעות גורם מקצועי במצבם כפי שהם ולא יבוא בכל טענה מכל מין וסוג שהוא לגביהם ו/או לגבי טיבם ואופן ביצועם". 

     

    האמור בהסכם זה, יש בו בכדי לתמוך במסקנה ולפיה שימרו לעצמם התובעים את זכות הפיצוי בגין הליקויים וכי הרוכשים רכשו את הזכויות בבית תוך שהם מודעים למצבו כפי שהוא ומוותרים על כל טענה הנובעת ממצבו כאמור.

     

49. מן האמור נובע כי, בנסיבות ובהתאם להלכה המחייבת, זכאים התובעים לפיצוי בגין ליקויים הקיימים בבית הגם שמכרו את הבית ויתרה מכך, חזקה היא כי התמורה בגין הבית מגלמת בתוכה ירידת הערך הנובעת מליקויי הבנייה. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי אין במכירת הבית בכדי לאיין זכותם של התובעים לקבלת פיצוי בגין ליקויים הקיימים בבית.

     

50. הנני מוצאת להתייחס לטענה אשר הועלתה על ידי הנתבעת לראשונה בסיכומיה ובהתאם לה התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין ליקויים אשר התגלו במסלעות וזאת, מהטעם שאלו אינן כל כולן בשטחם אלא, חלקן בשטחם וחלקן בשטח ציבורי או בשטח השכנים. לעניין זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי כיוון שכך, הרי שאין לפצות את התובעים בגין עלות תיקון הליקויים במסלעות, אלא שיש לכל היותר- לחייב הנתבעת בתיקון ליקויים אלו.

     

    הנני סבורה כי דין הטענה להידחות מכל וכל.

     

    כך, ראשית- הטענה ובהתאם לה המסלעות וקיר התמך נבנו במיצר - מעבר לכך שהינה טענה המהווה הרחבת חזית, הרי שהינה טענה עובדתית אשר הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת ולא נתמכה בראייה כלשהי אלא שהיא נטענה בעלמא.

     

    זאת ועוד, הנני סבורה כי , לפחות חלקית, נשללה הטענה מניה וביה מתוך חוות דעת מומחה בית המשפט, מהתמונות אשר צורפו לה ומהתוכניות מהן עולה כי המסלעות ממוקמות בתוך שטח מגרש התובעים ולא במיצר בין שתי החלקות.

     

    יתרה מכך, באשר למסלעה בחלקו הדרומי של המגרש, הרי שלא זו בלבד שזו נבנתה במגרש עצמו ולא במיצר אלא שהמומחה אף מציין וקובע מפורשות כי הנתבעת בנתה מסלעה זו שלא בהתאם לתוכניות, באופן שהמסלעה הסתיימה במרחק 1.5 מ' מקו הבניין במקום 3 מ' מקו הבניין ובאופן שגזלה 18 מ"ר ממגרש התובעים. דהיינו, קיים ממצא בחוות דעת מומחה בית המשפט ובהתאם לו המסלעה נבנתה בתוך שטח המגרש ולא כפי שנטען.

     

    בנסיבות אלו, לא הוכח כי מדובר במסלעות אשר נבנו במיצר, אלא במסלעות אשר ניבנו כל כולן במגרש התובעים ומכך, החלטתי בכל הנוגע לזכות התובעים לפיצוי חלף תיקון, המפורטת בסעיף 49 לעיל, חלה גם על מסלעות אלו.

     

    משדחיתי הטענה המקדמית כאמור, אפנה לבחינת השאלות העומדות להכרעת בית המשפט לגופן.

     

    השאלה השלישית - נזקם של התובעים בגין ליקויי בנייה או אי התאמות -

51. כאמור, לשם בחינת הליקויים בבית מונה על ידי בית המשפט מומחה אשר הגיש חוות דעת מטעמו ביום 10/8/10.

     

52. את הליקויים אשר פירט המומחה ניתן לחלק לשני חלקים עיקריים:

    האחד- ליקויי בניה.

    השני- שומת אי התאמות בין הבנוי לבין המוסכם לכאורה בין הצדדים- מפורשות או במשתמע.

     

53. גם את ליקויי הבנייה אשר עליהם הצביע מומחה בית המשפט ניתן לחלק לשני חלקים – ליקויים השנויים במחלוקת בין הצדדים וכאלו שאינם שנויים במחלוקת.

     

54.  הליקויים עליהם אין מחלוקת :

     

    במסגרת חוות דעתו פירט המומחה דעתו באשר לליקויים כדלקמן אשר מצויים או אינם מצויים בתוך הבית וקשורים לאופן בו בוצעה הבנייה. הצדדים אינם חלוקים לעניין חוות דעתו של מומחה בית המשפט בהקשר לליקויים אלו, כמו גם בשאלת אחריותה של הנתבעת לליקויים אלו – ככל שנקבע כי הינם קיימים. בהקשר זה ראוי להוסיף ולציין כי הצדדים אינם כופרים בקיומם/העדרם של הליקויים במסגרת סיכומיהם וכן, לא ביקשו לחקור את המומחה בדבר ליקויים אלו.

    משכך, הנני קובעת כי ליקויים כדלקמן אשר פורטו במסגרת חוות דעת המומחה, כמו גם שומתם, קיימים או שאינם קיימים – בהתאם לקביעת המומחה כפי שתפורט להלן - בבית נשוא התביעה:

    • העדר ליקוי ברצפה ובקירות - המומחה מחווה דעתו כי השלב אליו הגיעה הנתבעת בביצוע הבנייה, הוא שלב גמר תקרת קומת קרקע במפלס 2.8 ומשכך, כי לא חלה עליה החובה לבצע איטום קירות. יחד עם זאת, לדעתו, בנסיבות בהן הנתבעת התקינה צנרת (וגם זאת בחציבה תחת התקנה במהלך ביצוע השלד)- עליה היא מבקשת תוספת תשלום, הרי שלדעתו היה עליה לבצע איטום ברצפה ובקירות.

    • הנתבעת לא השלימה את עבודות הצנרת- ובכלל זה לא עיגנה אותה אל רצפת הבטון ולא הגנה עליה מפני התפרקות באופן שהוביל להתפרקות מערכות הדלוחין.

    • לא בוצעו עבודות חשמל מעבר לעבודות הכנה לחשמל אשר יש לבצע במסגרת שלד הבנין ומשכך, הן נכללות במסגרת תשלום שלב 2 (ה) – בגין השלד והנתבעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגינן. אציין כי לטענת המומחה לא הוצגו בפניו תוכניות חשמל ומשכך, אין הוא מחווה דעתו לעניין טיב העבודה מחד ואולם, מאידך הינו קובע כי הנתבעת לא זכאית לתשלום נוסף בגין עבודות החשמל.

    • באשר לעבודות - טיח חוץ , פנים, ציפוי קירות בחדר רחצה, כלים סניטריים, אלומיניום, צביעת פנים, הנחת רעפים, ארונות מטבח, פיתוח שטח– קובע המומחה כי הנתבעת לא הגיעה לשלבים אלו ומשכך, לא היה עליה לבצע פריטים אלו מחד והיא אינה זכאית לתשלום בגין כך מאידך.

    • הותקנו 2 מלבני פלדה לדלתות בטון ואולם, לדעת המומחה, אלו הותקנו שלא כדין שכן יש חללים בתוך הפח ולא מולא בטון , בנסיבות אלו, לדעתו, הנתבעת זכאית לסך של 800 ₪ בגין עבודה זו.

    • בוצעו מסגרות ממ"ד ואולם, מסגרות אלו מותקנות כחלק מעבודות השלד ומשכך, לא מגיעה לנתבעת תמורה נוספת בגינן. יתרה מכך, לדעת המומחה, המסגרות לא הותקנו כראוי הואיל ולא מולאו בבטון ומשכך, הוא מחווה דעתו כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום סך 250 ₪ בגין עבודה זו.

    • בוצעו מלבנים סמויים למשקופים ואולם, לדעת המומחה נדרשת השלמה של סתימות בשני משקופים הואיל והותקנו מחלקי לוחות ולא מלוח שלם. בנסיבות אלו, לדעת המומחה זכאית הנתבעת לתשלום סך 800 ₪ בגין עבודה זו.

    • המעקה נמצא יציב ותקין.

    • עבודות איטום במסדי הבית לא בוצעו כראוי ומשכך, לנתבעת לא מגיע תשלום בגין עבודה זו.

    • אין פגם בהתקנת מלבן דלת הכניסה שכן ניתן לתקן את הסטיה הקיימת בעבודות טיח הפנים מבלי עלות.

    • אין פגמים בביצוע עבודות כדלקמן:

      פרוזדור, בתכנון כיוון פתיחת דלת הכניסה הראשית, בפרוזדורים אשר נבנו בתוך הבית, בחלון חדר השינה המצוי מתחת למהלך המדרגות, בפתח חדר האמבטיה, ברוחב דלתות חדרי השירותים בדירה, בגודל החלון בחדר הרחצה, באיוורור חדרי האמבטיה ולעניין זה הינו מחווה דעתו כי אין הכרח בהתקנת אדן חלון – ומשכך אין באי התקנתה משום פגם.

    • בגין התקנת אדנים בבית, אשר בוצעו ואולם, לא בוצעו כראוי הואיל וקיימים פגמים בלוחות האבן שיש ללטשם- יש לשלם לנתבעת סך של 825 ₪.

    • נמצאו פגמים בבלוקים אשר שימשו לבניית הבית ולכן, יהיה צורך בטיח פנים וחוץ בסך נוסף של 7,500 ₪. במאמר מוסגר ראוי לציין כי המומחה לא מצא שימוש בבלוקים ישנים ויתרה מכך, ציין כי כך או כך אין בכך פגם.

    • יש לפרק חגורת בטון מעל פתח המעבר בין הסלון לפרוזדור שמוביל לממד וכי העלות הכרוכה בכך עומדת על 1,000 ₪ וכן, כי יש להוציא שני קפצי עץ בעלות 200 ₪.

    • קיים פגם בקורה בחדר האירוח המערבי אשר נוצקה באופן חלקי והעלות הכרוכה בתיקון פגם זה הינה בסך – 1000 ₪. כן, קיים ליקוי בקורות הגג המשופע אשר עלות תיקונם - 2000 ₪.

    • קיים נזק בשלד כפועל יוצא מחציבה ברצפת גג הבטון, אשר עלות תיקונו עומדת על סך – 750 ₪.

    • המומחה מציין כי למרות פניותיו בנושא לא קיבל את התוכניות של גג הרעפים מאת הנתבעת ומכאן הוא מגיע למסקנה ולפיה הגג נבנה ללא תכנון. יתרה מכך, לטענתו קונסטרוקציית הגג אינה מתאימה לתקן וכן, לא לכללי המקצוע המקובלים בבניית גגות רעפים. בנסיבות אלו הינו מעריך עלות תיקון הגג לרבות עלות תכנונו בסך כולל של 12,500 ₪.

      ריכוז האמור בהתאם לשומת מומחה בית המשפט מעלה כי :

      שומת כל הנזקים אשר אינם שנויים במחלוקת עומדת על סך של 25,200 ₪.

      מתוך סכום זה יש לקזז סך לו זכאית הנתבעת 2,425 ₪

      סה"כ שומת נזקי התובעים בגין הליקויים בתוך הבית ואשר אינם שנויים במחלוקת עומדת על סך של : 22,775 ₪.

55. בסכומים הנקובים בסעיף 54 לעיל, הודתה הנתבעת מפורשות במסגרת סיכומיה. הנני סבורה כי לסכומים אלו יש להוסיף עוד שני רכיבים, הנזכרים בחוות דעתו של מומחה בית המשפט ועל אף שהנתבעת אינה מודה בהם להלכה, היא אינה כופרת בהם ואינה מעלה כל טענה בסיכומיה הנסבים עליהם ומשכך, למעשה אף הם אינם שנויים במחלוקת:

     

    • בניית מדרגות גישה לבית – לעניין זה, קבע המומחה כי הגם שלא פורטו במפרט מפורשות הרי שחלה על הנתבעת החובה לבנות מדרגות גישה מהרחוב לבית וזאת, הן משום שלא יעלה על הדעת שהגישה לבית תהיה :"למיטיבי לכת בלבד" ותוך ירידה דרך סלעים, הן משום שבתיאור הבנין במפרט הטכני כתוב: "חדר מדרגות: יש חיצוני"- ומכאן ניתן ללמוד כי היתה כוונה לבניית מהלך מדרגות חיצוני והן משום שבנוסף בתשריט ההיתר מופיעות מדרגות כאמור והוספה הערה: "מדרגות פיתוח ע"ג מילוי" ולידה חתימת אדריכל הבנין מר רענן שנהב. באשר למדרגות אלו הרי שהמומחה קובע כי היה על הנתבעת לבנותן כבר בשלב השלד והוא מעריך את עלות בנייתן על סך של: 24,300 ₪ .

    • לא הוצג תכנון מתקן אינסטלציה והמומחה העריך עלות תכנון כאמור בסך 12,500 ₪.

      מן האמור נובע כי יש להוסיף לליקויים המפורטים בסעיף 54 לעיל ,סך של 36,800 ₪ באופן המעמיד את כלל הליקויים שאינם שנויים במחלוקת על סך של 59,575 ₪.

56. ליקויי פיתוח חוץ אשר המחלוקת בהקשר אליהם נובעת מטענות בדבר מומחיות המומחה;

    במסגרת חוות דעתו הרחיב המומחה את היריעה בכל הנוגע לליקויים במסלעות ובקירות תומכים אשר בוצעו על ידי הנתבעת.

    במסגרת חוות דעתו התייחס המומחה לשלוש מסלעות- האחת בחלקו הדרומי של המגרש המורכבת ממסלעה ומעליה קיר תמך והגובלת עם הכביש, השניה- בחלקו המזרחי של המגרש והגובלת עם מגרש 121 והשלישית – בחלקו הצפוני של המגרש.

    אפתח ואציין כי באשר לחלקו הצפוני של המגרש, הרי שבחלק זה לא קיימת מסלעה בהתאם למפרט העבודות ומשכך, הועלתה טענה ובהתאם לה לא חלה על הנתבעת כל חובה לבניית המסלעה ויתרה מכך, למומחה לא היה מנדט לקבוע ממצאים בנוגע לכך הואיל וזו לא נזכרה בחוות דעת מומחה התובעים- למסלעה זו אתייחס בנפרד במסגרת סעיף 60 להלן לפסק הדין.

     

57. באשר למסלעות בחלקיו הדרומיים והמזרחיים של המגרש –

    המומחה חיווה דעתו ובהתאם לה, המסלעות לא נבנו בהתאם לתקנים ובכלל זה נבנו תוך שימוש באבנים קטנות מהנדרש בהתאם לתקן, באופן בלתי רגולארי ובלתי סדיר, כאשר אין התאמה בין גושי האבן, אין איחוי ביניהם ואין חפיפה נכונה בין נדבך לנדבך ועקב כך נוצרים חללים משורה לשורה. לעניין זה קובע המומחה כי מעבר לפגם האסתטי מדובר בפגם תפקודי באשר אדמת המילוי תיסחף ותהליך הסחיפה עלול לגרום להתמוטטות לתוך מגרש התובעים.

    עוד מוסיף המומחה וקובע, בכל הנוגע למסלעה בחלק הדרומי, כי הינה בנויה שלא בהתאם לתוכניות, באופן הגוזל משטח מגרש התובעים ובנוסף, כי קיר התמך הבנוי מעליה על חציבה, נבנה באופן שאינו מקצועי באשר הקיר אינו מבוסס 50 ס"מ מתחת לחציבה.

     

    בנסיבות אלו- קובע המומחה כי יש לפרק את המסלעות האמורות ולבנות אותן מחדש.

     

    עלות התיקון כאמור עומדת, בהתאם לחוות דעתו על סך של 23,082 ₪ לחזית הדרומית, סך 66,950 ₪ לחזית המזרחית ובסה"כ על סך: 90,032 ₪ בתוספת מע"מ.

     

58. לטענת הנתבעת אין לקבל את חוות דעתו של המומחה בנסיבות בהן אין לו מומחיות בתחום אשר נמסר לחוות דעתו.

     לאחר ששקלתי הטענה אין בידי לקבלה.

    ראשית- בכל הנוגע למומחיותו של המומחה, חיוותי דעתי ארוכות, במסגרת החלטתי מיום 10/3/14, אשר תוכנה מדבר בעד עצמו ולא מצאתי לשנות דעתי והאמור בהחלטתי וזאת, הן לענין עצם מקצועיותו של המומחה והן באשר לדרך המקצועית והמקיפה בה ערך את חוות דעתו, והכל כפי שציינתי בהחלטתי האמורה.

     

    משקבעתי כי המומחה מקצועי בתחום אשר נמסר למומחיותו, לא מצאתי כי הוצג כל נימוק בגידרו אין לקבל חוות דעתו וחל הכלל ובהתאם לו, על אף שבית המשפט לעולם נשאר בעל סמכות ההכרעה משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, הרי שסביר להניח שבית המשפט יאמץ את ממצאיו אלא אם כן קיימת סיבה בולטת שלא לעשות כן (ראו - ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל , פ''ד נב(4) 563, 568-570 (1998); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10), בס' 22; ת"א (מח'-חי') 426/02 לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (14.2.06), בס' 59; ת"א (מח' – חי') 1586/00 דפנה לנגפורד נ' א.ג. תום בע"מ ( 12.12.05), בס' 7).

     

    בנסיבות אלו, הנני מקבלת חוות דעתו של המומחה בכל הנוגע לליקויים במסלעות הדרומית והמזרחית והנני מוצאת לחייב את הנתבעת בשומת הנזק, בהתאם לחוות דעת המומחה, בסך של 90,032 ₪ בגין מסלעות אלו.

     

59. אי התאמות בין הבנוי לבין המוסכם בין הצדדים;

    במסגרת חוות דעתו מתייחס המומחה לשלוש אי התאמות נוספות אשר באשר אליהן המחלוקת הראשונית הינה לעניין עצם קיום התחייבות חוזית לביצוען –

    האמור חל על – בניית מסלעה בחלקו הצפוני של המגרש, בניית בור טיפולים מתחת לחנייה ובניית גשר או גרם מדרגות חיצוני לקומה העליונה וזאת, תחת קישור בגרם מדרגות פנימי בין שתי הקומות.

     

    לאחר שבחנתי הטענות הנסבות על אי התאמות אלו בשים לב להסכמות החוזיות בין הצדדים, הנני סבורה כי לא קיימת אי התאמה הכרוכה ברכיבים אלו.

     

     

60. המסלעה הצפונית –

    אין חולק כי בחלקו הצפוני של המגרש לא קיימת מסלעה. זאת ועוד, אין חולק כי במסגרת מפרט העבודות אין התייחסות לקיר תומך או מסלעה בחלקו הצפוני של המגרש.

    על אף האמור, חיווה מומחה בית המשפט, במסגרת חוות הדעת מטעמו, דעתו ולפיה, הואיל וקיים צורך בתמיכת עפר המגרש מפני סחף לכיוון המדרון שבחזיתו הצפונית ולאחר שבחן את הסכום אשר נגבה מאת התובעים בגין עבודות פיתוח חוץ- שהוא לדעת המומחה גבוה יחסית למספר העבודות הקטן אשר היה על הנתבעת לבצע בגדרו של הסכם זה- הינו סבור כי תכנון וביצוע מסלעה בחלקו הצפוני של המגרש, כלולה במחיר הנקוב בהסכם פיתוח המגרש.

    בנסיבות אלו, קבע המומחה תוספת סך 27,472 ₪ בגין שומת הקמת המסלעה הצפונית.

     

    במסגרת סיכומי הנתבעת, טוענת הנתבעת כי המומחה חרג ממסגרת תפקידו וממסגרת המנדט אשר ניתן לו וחייב הנתבעת בביצוע עבודה אשר לא היתה קיימת בהסכמים בין הצדדים ובכך, פגע בחופש ההתקשרות של הצדדים. זאת ועוד, לטענת הנתבעת אין מדובר בליקוי וכן, הליקויי- ככל שהוא קיים אינו מוזכר במסגרת חוות דעת מומחה התובעים ומשכך, שומה היה על המומחה שלא להתייחס אליו.

     

    התובעים מנגד, טוענים במסגרת סיכומי התשובה מטעמם, כי הליקוי נזכר בחוות דעת המומחה מטעמם ובנוסף, לטענתם, בהתבסס על ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ- כי המומחה יכול להידרש לסוגיה שלא עלתה מפורשות בכתב המינוי.

     

    לאחר ששקלתי הטענות ההדדיות, הנני סבורה כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין העדר מסלעה בצד הצפוני של המגרש.

     

    בהקשר זה, הנני מוצאת לציין מספר נקודות- ראשית, למען הסדר הטוב יובהר כי לדידי גם מחדל מביצוע מהווה ליקוי ומשכך, לו סברתי כי חלה על הנתבעת החובה לביצוע מסלעה – בהתאם לדין או להסכם- הרי שברי כי גם מחדלה מביצוע מסלעה מהווה ליקוי, באשר פרשנות המינוח "ליקוי בנייה" הינה- גם בהתאם לחוק המכר (דירות), באופן הכולל כל אי התאמה.

    זאת ועוד, אמנם, כטענת התובעים, נושא המסלעה הועלה בחוות דעת מומחה התובעים. כך, עיון בחוות דעת מומחה התובעים מעלה כי מומחה התובעים מתייחס בחוות דעתו (אשר צורפה כנספח יג' לכתב התביעה המתוקן) למסלעה בחלק הצפוני של המגרש וזאת, בעמוד 7 לחוות דעתו- שם התייחס לכך שבחזית הצפונית לא נבנה קיר תומך למרות שהפרש הגובה הוא 5 מ' לצד צפון. עוד התייחס מומחה התובעים לעלות תכנון ובניית קיר תומך בהיקף המגרש בעמוד 8 לחוות דעתו.

     

    יחד עם זאת, הנני סבורה כי לא הוכח בפני שחלה על הנתבעת החובה לבניית מסלעה זו. לעניין זה הנני סבורה כי מחד- מומחה בית המשפט חרג מהסמכות אשר ניתנה לו עת חיווה דעתו בנושא עובדתי-משפטי, אשר אינו מסור למומחה בית המשפט ובנוסף- התובעים לא הציגו כל ראייה בתמיכה לנושא זה, באופן שיאפשר לבית המשפט להכריע בסוגיית המסגרת החוזית החלה על מקרה זה.

     

    לעניין זה, כאמור המפרט המהווה חלק מההסכם שותק בכל הנוגע לבניית מסלעה. יתרה מכך, לא הובאה כל ראייה בתמיכה לכך שעל אף שתיקת המפרט, בהתאם למוסכם או לדין, היה על הנתבעת לבנות מסלעה זו. בהקשר זה אציין, במאמר מוסגר כי, מומחה בית המשפט אמנם מחווה דעתו ובהתאם לה בניית המסלעה כלולה במסגרת עבודות פיתוח פנים המגרש וזאת, תוך שלדידו השוואת הסכום אשר נגבה בהתאם להסכם פיתוח פנים המגרש, אל מול העבודות הקבועות בהסכם זה, יש בה בכדי לתמוך במסקנה ולפיה היה על הנתבעת לבנות מסלעה ואולם- האמור נאמר בעלמא כהערת אגב ומבלי כל תימוכין על ידי המומחה. כיוון שכך, לא הונחו בפני בית המשפט ראיות מספיקות או ראיות בכלל, אשר בהתבסס עליהן ניתן יהיה לקבוע כי אמנם יש להוסיף את בניית המסלעה למפרט העבודות וזאת, על אף שלא נזכרה בו מלכתחילה.

     

    לאור האמור הנני קובעת כי אין להוסיף פיצוי בגין בניית המסלעה הצפונית.

     

61. בור הטיפולים וגרם המדרגות החיצוני /שתי כניסות-

    לטענת התובעים כוונתם היתה לרכוש בית ובו גם צימרים אשר ישמשו להכנסה. התובעים מוסיפים וטוענים כי בפרוספקט אשר הוצג להם קודם לרכישה, הוצג הבית בשני מפלסים- במפלס העליון - צימרים ובמפלס התחתון- מגורים. עוד לטענתם, בפרוספקט, הגישה לצימרים היתה דרך גישרון ממפלס הכביש ואילו הכניסה לקומת המגורים, הנמוכה ממפלס הכביש, היתה בגרם מדרגות אחורי- דהיינו, הוצגו שתי כניסות נפרדות לצימרים ולמגורים.

    זאת ועוד, לטענת התובעים הן בהתאם לפרוספקט והן בהתאם לתוכניות אשר הוצגו להם וצורפו להסכמים- נקבע כי החנייה תבנה על עמודים ובחלל מתחת לחנייה יוקצה מקום לבור טיפולים.

    לטענת התובעים, חמישה חודשים לאחר החתימה על ההסכם, הודיעה להם אדריכלית הפרויקט – ריקי - כי לא ניתן לבצע את בניית הגשרון, הואיל והוועדה המקומית לא תאשרו ומשכך, הוצעה חלופה של גרם מדרגות חיצוני צמוד לקיר האחורי הצפוני של הבית, באופן שתוותרנה שתי כניסות.

    התובעים הסכימו לכך, בדלית ברירה.

    לטענתם, מספר שבועות לאחר מכן, הודיעה ריקי שגם את גרם המדרגות החיצוני לא ניתן יהיה לבצע משום שלטענתה הוועדה לא תאשר שתי כניסות ראשיות לבית אחד ומשכך, הוצעה חלופה ולפיה הכניסה לצמרים תהיה פנימית באמצעות גרם מדרגות בתוך הבית. לטענת התובעים, להצעה זו לא הסכימו הואיל והיא כרוכה בפגיעה בפרטיותם.

    לטענת התובעים בפגישה מיום 25/5/09 עם אדריכל רענן שנהב, אשר החליף את ריקי, הובהר כי את בעיית הכניסה המשותפת יפתור הקבלן, בסוף הבנייה על ידי הצבת שתי דלתות נפרדות.

    עוד הובהר כי יש לתכנן מחדש את מבנה מדרגות הכניסה ממפלס הכביש למפלס הבית. לטענת התובעים סירבו לשינוי גרם המדרגות אשר הוביל גם לגריעה משטח אחד החדרים באופן שנבנה בפועל חדרון ולטענתם, הפרה הנתבעת התחייבותה כלפיהם בבנייה כאמור.

    זאת ועוד, לטענתם, רק בפגישה זו הובהר להם כי לא ניתן לבצע חנייה על עמודים ומשכך, כי לא ניתן יהיה לבצע את בור הטיפולים. לטענתם סירבו גם לשינוי זה.

62. הנתבעת מנגד טוענת כי עובר לחתימה על ההסכם עם התובעים, הובהר לתובעים מפורשות כי האמור בהסכם כפוף לאישור הוועדה המקומית ויתרה מכך, לתוספת להסכם הוסף סעיף ובהתאם לו:

     

    "עקב ניסיון עם מזמינים קודמים בדגם זהה, עתידה הועדה המקומית לדרוש גרם מדרגות מקורה אשר יקשר בין קומת הקרקע לחדרים הנוספים בקומה א'"

     

    יתרה מכך, לאור האמור נקבע מפורשות בפרוספקטים כי הינם להמחשה בלבד.

     

    הנתבעת מוסיפה וטוענת כי השינויים האמורים נדרשו על ידי הוועדה המקומית כתנאי למתן היתר ומשכך, אין בקיום תנאי זה משום הפרת ההתקשרות על ידה.

     

63. אציין כי מומחה בית המשפט התייחס לשומת השינויים כאמור ומחווה דעתו כי, כפועל יוצא משינוי גרם המדרגות, מידותיו של חדר שינה 1 אינן תואמות מידות של חדר אלא של חדרון.

    מומחה בית המשפט מציין בחוות דעתו כי שאלת שומת מידות החדר טעונה הכרעה משפטית פרשנית הנסבה על קביעת המסמך המחייב וזאת, בנסיבות בהן במפרט הטכני מוגדר הבית ככולל ששה חדרים מתוכם שלושה חדרי שינה בקומת קרקע ולעומת זאת, בהסכם הבנייה – בסעיף 2 נקבע כי התובעים זכאים לארבעה חדרי שינה.

    בהקשר זה, מחווה המומחה דעתו כי – ככל שיקבע שהמפרט הטכני הוא המסמך המחייב הרי שהנתבעת עמדה בקבוע בו הואיל ובנתה שלושה חדרים וחדרון ואילו, לו יקבע כי ההסכם מחייב, הרי שיש לבחון האם הנתבעת הייתה רשאית לשנות את מהלך גרם המדרגות וכפועל יוצא מכך את מידות החדר.

    המומחה מחווה דעתו כי – ככל שיקבע שהיה על הנתבעת לבנות חדר ולא חדרון - הרי ששומת הנזק מכך, עומדת על סך של 6,700 ₪.

    המומחה קובע שאין פגם במידות חדרים 2 או 3 ובכל מקרה לא כזה הגורם להפחתה בשווי הבית.

    המומחה קובע כי, בניגוד לקבוע במפרט, לא תוכנן ובוצע פתח טיפולים מתחת למשטח החנייה- והינו שם את הנזק בגין כך בסך של 6,000 ₪.

64. הנני סבורה כי אמנם השאלה הנסבה על אי ההתאמות כאמור הינה, בראש ובראשונה, שאלה משפטית במסגרתה יתברר המוסכם בין הצדדים. כך ובכלל זה, הנני נדרשת לבחון את הסתמכות התובעים על המוצג בפרוספקט אל מול הסכם המכר וכן, הסתירה הקיימת לכאורה בין הסכם המכר לבין המפרט הטכני.

     

    ראשית, בכל הנוגע לאמור בפרוספקט מסחרי – הנני מוצאת לציין כי הפסיקה אמנם הכירה בתוקף משפטי לנתונים המובאים במסגרת פרוספקט מסחרי (ראו - ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חומר בע"מ (פד"י נ(1) 826)) ואולם, הוסיפה, קבעה וסייגה כי האמור נכון רק מקום בו כל שהוצג בפני הקונים הוא הפרוספקט המסחרי ולא תוכניות או מפרטים נוספים. כך, בע"א 9085/00 שטרית אברהם נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ (21.07.2003), נקבע על ידי בית המשפט העליון מפורשות כי מקום שבו קיימת אי התאמה בין האמור בפרוספקט לבין האמור במפרט או בחוזה המכר, הרי שהאמור באחרונים יגבר. בעניין ה הוסיף בית המשפט העליון, קבע וציין כי:

     

    "בשונה מפרשת "צמיתות" שתוארה לעיל, בענייננו אין לטענת המערערים בדבר גריעה משטח דירותיהם על מה שתסמוך. בעוד שהמסמכים המיקדמיים של החברה הקבלנית תארו תיאור כללי ובלתי מחייב של שטח הדירות, ואף נקטו בביטוי "דוגמא" לתיאור מעמדם, באו מיפרטי החוזים לשקף בצורה מדויקת ומחייבת את שטחה של כל דירה תוך פירוט שטחי החדרים והחללים. בנסיבות אלה, לא קמה בידי הדיירים טענה ממשית של פגיעה באינטרס ההסתמכות, וסביר להניח כי כקונים סבירים, הפועלים בתום לב, הסתמכו על נתוני חוזי המכר עצמם ולא על מסמכי הסברה ושיווק, חיצוניים לחוזה. מעבר לדרוש לצורך ההקשר המשפטי שלפנינו, יצויין בבחינת אמירה כללית כי, כענין של נוהג שיווקי הולם, ראוי הוא שחברות קבלניות, בהציגן לציבור פרוספקטים ומסמכי שיווק של דירות, תקפדנה להדגיש בפני הציבור כי הנתונים המצויינים בהם מהווים אך אינדיקציה כללית לאופי המימכר ואין לראות בהם נתונים מחייבים, לבל יווצר חשש להטעיית הציבור. נוהג כללי כזה נדרש אף בלא קשר הכרחי למידת הפירוט המופיע בחוזה המכר לגבי מאפייני המימכר".

     

    מן הכלל אל הפרט –

    במקרה בפני- מחד אמנם הפרוספקט מציג גשר וגרם מדרגות חיצוני ואולם, מאידך, במסגרת הנספח להסכם, המרכז את השינויים להסכם המכר אשר הוסכמו בין הצדדים באופן ספציפי, נקבע מפורשות, באשר לגרם המדרגות, כי יתכן שיידרש גרם מדרגות מקורה- דהיינו, פנימי. זאת ועוד, כפי שתואר לעיל הדרישה הינה דרישת הוועדה המקומית, אשר הובאה לידיעת התובעים בזמן אמת.

    זאת אף זאת, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי לאחר שהתברר לו כי הבית יבנה אחרת, הוא לא הודיע על הפרה ו/או על ביטול ההסכם (ראו עמודים 29-30 שורות 25-4).

    יתרה מכך, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי כשקיבל את ההיתר, חתם על התחייבות לוועדה המקומית ולפיה הבית ישמש כיחידת מגורים אחת (ראו עמוד 32 שורות 3-6), דהיינו, הוא גם הסכים לקבלת החלטת הוועדה המקומית בנושא ומהתחייבותו כאמור נובעת הן הסכמתו לשינוי גרם המדרגות והן, לשינוי הנסב על ביטול שתי הכניסות לבית.

     

    בנסיבות אלו, הנני קובעת כי אין בשינוי גרם המדרגות כמו גם בביטול שתי הכניסות משום הפרת ההסכם בין הצדדים. בנסיבות אלו, אף אינני נדרשת להכרעה בשאלה איזה מבין המסמכים גובר- המפרט הטכני או ההסכם בכל הנוגע למספר החדרים הואיל וממילא שינוי גודל החדר נובע מהשינוי בגרם המדרגות.

     

    באשר לבור הטיפולים הרי שהתובעים זנחו טענתם הנסבה על מחדל הנתבעת מביצוע בור הטיפולים במסגרת סיכומיהם ומשכך, אינני נדרשת להכריע בשאלת חיוב הנתבעת בתשלום בגין מחדלה מביצוע בור זה. למעלה מן הצורך הנני מוצאת לציין כי האמור בכל הנוגע לגרם המדרגות הפנימי, חל גם לעניין בור הטיפולים, באשר שוכנעתי כי השינוי במבנה החנייה הינו פועל יוצא של דרישת הוועדה המקומית לה הסכימו התובעים בזמן אמת.

     

65. לאור האמור הנני קובעת כי התובעים אינם זכאים לפיצוי נוסף מפאת אי התאמות בכל הנוגע למסלעה הצפונית, בור הטיפולים ובניית גרם מדרגות פנימי במקום חיצוני.

     

66. סיכום לעניין ליקויי הבנייה:

     

    מן המרוכז עולה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ליקויי בנייה בסכומים כדלקמן:

    • סך 22,775 ₪ (לפי סעיף 54 לעיל)

    • סך 36,800 ₪ (לפי סעיף 55 לעיל).

    • סך 90,032 ₪ (לפי סעיף 58 לעיל).

      סה"כ: 149,607 ₪

      לסכומים האמורים יש להוסיף עלות פיקוח. לעניין זה, אציין כי המומחה מטעם בית המשפט קבע תוספת של פיקוח הנדסי לפי שעת עבודה ואולם, הוא לא פירט את החלוקה בין השעות לעבודות השונות ומשכך, הנני קובעת תוספת פיקוח בשיעור של 8% שהוא השיעור אשר חילצתי מתוך השוואת סכום הפיקוח הכולל לסכום העבודות הכולל.

      לאור האמור הנני קובעת תוספת בגין פיקוח בסך של 12,000 ₪

      משכך, בסך הכל, הנני קובעת לתובעים פיצוי בגין ליקויי בנייה בסך של 161,607 ₪.

      נזקים נוספים להם טוענים התובעים:

67. עיכוב בקבלת היתר בנייה –

    לטענת התובעים הנתבעת התעכבה בטיפול בקבלת היתר בנייה ובכלל זה האדריכלית מטעם הנתבעת לא טיפלה בהגשת בקשה לקבלת היתר בנייה במשך חמישה חודשים וזאת, על אף פניותיהם בנושא. לטענתם, תיק ההיתר נפתח רק ביום 16/3/08 והיתר הבנייה התקבל רק בספטמבר 2008, דהיינו שנה לאחר חתימת ההסכם. לטענתם, כפועל יוצא מכך, התעכבו עבודות הבנייה ונגרמו להם נזקים.

    אין בידי לקבל טענתם זו של התובעים ממספר טעמים – ראשית, התובעים טענו הטענה בעלמא וזאת, מבלי שמצאו לציין ולו את פרק הזמן בו התעכבה הנתבעת בטיפול בהיתר הבנייה וכן, קשר סיבתי בין פרק זמן זה לבין פרק הזמן הסופי בו התעכבה בניית הבית כפועל יוצא מכך.

    זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, לפחות חודשיים מתוך פרק הזמן האמור נבעו מעיכוב של התובעים עצמם אשר לא שילמו את אגרת ההיתר בזמן (ראו עמוד 31 ש, 22-26 לפרוטוקול וכן, סעיף 33 לפסק הדין לעיל).

    יתרה מכך, לא הוכח בפני כי הנתבעת אמנם התעכבה בטיפול בהיתר והוצגו בפני בית המשפט תכתובות בין אדריכלית הנתבעת לבין התובעים אשר לכאורה מציגה טיפול בנושא.

    לאור האמור- הטענה נדחית.

68. טענות התובעים בגין הפסדי הכנסה וכן, בגין הפסדי שכר דירה -

    כאמור התובעים טענו כי נגרמו להם נזקים הנובעים מעיכוב סיום הבנייה וזאת, הן כפועל יוצא מכך שלא היה באפשרותם להפעיל עסק צימרים ונגרם להם הפסד הכנסה והן, כפועל יוצא מכך שהיה עליהם לשאת בתשלום שכר דירה.

    אציין כי הנני מודעת לטענת הנתבעת ולפיה טענותיהם אלו של התובעים מהוות הרחבת חזית באשר הסעדים הנוגעים להן לא פורטו במסגרת כתב התביעה ואולם, אינני נדרשת להכרעה בטענה זו וזאת הואיל והנני סבורה כי ממילא דין טענות אלו להידחות לגופן.

    כך, כפי שפורט לעיל, נקבע על ידי כי ההסכם בוטל על ידי הנתבעת כדין ויתרה מכך, עיכוב המבנה על ידי הנתבעת היה כדין- בנסיבות אלו, הנני סבורה כי ממילא התובעים אינם זכאים לכל פיצוי כפועל יוצא מעיכוב זה.

    יתרה מכך, באשר לראש הנזק הנובע מהפסדי הכנסה - הרי שגם לגופם של דברים נזק זה לא הוכח לא מני ולא מקצתי. כך, התובעים העידו את הגב' גילה קוהדיא, שגרה בישוב לוטם ומשכירה צימרים, עדה זו הגישה דוחות מע"מ המעידים על הכנסותיה ואולם, העידה מפורשות כי המרוכז בהם הינו פידיון הכנסות ללא הוצאות – ומשכך, ברי כי אין בכך בכדי לתמוך טענת התובעים ולפיה נגרם להם הפסד הכנסות מהשכרת צימרים בסך של 240,000 ₪. (לעניין זה ראו גם עדות התובע בעמוד 41 שורות 26-28).

    לאור האמור הנני דוחה גם טענתם זו של התובעים.

69. טענת התובעים הנסבה על השבת תמורת ההסכמים בגין פיתוח המבנה והשטחים הציבוריים-

    דין טענה זו להידחות ראשית משום שנטענה לראשונה במסגרת הסיכומים ומשכך הינה מהווה הרחבת חזית.

    זאת ועוד, הטענה מבוססת על טענה עובדתית אשר לא הוכחה לא מיני ולא מקצתי והנסבה על כך שהנתבעת לא השלימה העבודות בגין התקשרויות אלו ומשכך, אינה זכאית לכל תשלום בגינן. בהקשר זה, בכל הנוגע לעבודות הציבוריות לא הובאה כל ראייה הנסבה על פיתוח אשר בוצע או לא בוצע על ידי הנתבעת.

    יתרה מכך, הטענה הנסבה על פיתוח המגרש סותרת תביעת התובעים הנובעת מליקויי בנייה באשר חלקו הארי של הפיצוי (עבודות המסלעות ועבודות בניית מדרגות גישה למבנה) – נובע מעבודות הפיתוח ומשכך, ברי כי גם לו אקבל הטענה ולפיה הנתבעת לא ביצעה עבודות אלו, הרי שבמסגרת פסק דיני הנני מזכה התובעים בפיצוי בגינן.

     

    לאור האמור, הנני דוחה טענתם זו של התובעים.

     

    הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2:

70. אין חולק בין הצדדים כי צד ג' 2 ביצע בפועל את עבודות בניית השלד בעבור הנתבעת. כיוון שכך, אין חולק כי יש לחייבו בכל פיצוי הנובע מבניית עבודות השלד שלא באופן מקצועי, דהיינו בניגוד למוסכם בין הצדדים.

     

71. הנתבעת טענה כי יש לחייב את הצד השלישי בסך של 22,275 ₪, בתוספת סך של 24,300 ₪ בגין בניית מדרגות המקשרות בין הבית למפלס הרחוב וזאת, בהתאם לליקויים כפי שפורטו על ידי מומחה בית המשפט המתייחסים כביכול לשלד. הצד השלישי מצידו טוען כי כלל ליקויי השלד עומדים על סך של 1,850 ₪ (במאמר מוסגר אציין כי במסגרת הסיכומים טען הצד השלישי כי הליקויים עומדים על סך של 1,500 ₪ ואולם, במסגרת תצהיריו העיד העד מטעמו כי הליקויים בהתאם לחוות הדעת השייכים לשלד עומדים על סך של 1,850 ₪ והנני סבורה כי יש להעדיף את האמור בתצהירים על פני האמור בסיכומים). עוד טוען הצד השלישי כי אין לחייבו בעבודות אשר טרם הגיע מועד ביצוען באשר עבודתו הופסקה והוא לא קיבל בגינן תשלום, אין לחייבו בליקויים הנובעים מתכנון לקוי וכן, אין לחייבו בבניית גרם המדרגות אשר לא הוכח כי נמסרה לביצועו.

     

    לאחר ששקלתי טענות הצדדים הנני סבורה כי אמנם הנתבעת לא הוכיחה טענותיה כלפי צד ג' לא מיני ולא מקצתי ומשכך, הנני מוצאת לחייב את הצד השלישי רק בסכום אשר בו הודה מפורשות- דהיינו בסך 1,850 ₪.

    כך, ראשית- לא הוכח כי הנתבעת מסרה לביצועו של צד ג' ביצוע גרם המדרגות- בהקשר זה לא הוצג בפני בית המשפט מפרט העבודות אשר נמסר לביצועו של צד ג' ומשכך, לא הוכח כי אמנם האמור נמסר לביצועו.

    זאת ועוד, הנני מקבלת טענת צד ג' ולפיה לא חלה עליו אחריות לתכנון ומשכך, ברי כי אין לחייבו בליקויים ברכיבים הנוגעים לתכנון ובכלל זה – תכנון הגג הלקוי כמו גם תכנון מתקן האינסטלציה.

    יתרה מכך, באשר לעבודות אשר לא הושלמו – לא הוכח בפני כי הנתבעת שילמה לצד ג' עבור עבודות אלו ומשכך, הנני סבורה כי הנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח כי אמנם הינה זכאית לשיפוי מאת צד ג' בגין העבודות כאמור.

     

    אשר על כן , הנני מוצאת לקבל את הודעת צד ג' באופן חלקי בלבד בסך של 1,850 ₪.

     

    סוף דבר -

72. סיכום האמור הינו כדלקמן:

     

    • בהתאם לאמור בסעיף 41 לפסק הדין- הנתבעת זכאית לתשלום סך של 21,273 ₪, המהווה יתרת התשלום בהתאם ליתרת החוב ליום 3/9/09 וכן, לפיצוי מוסכם בסך של 57,900 ₪ - הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3/9/09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

       

    • בהתאם לאמור בסעיף 65 לפסק הדין – התובעים זכאים לפיצויי בסך של 161,607 ₪ בגין ליקויי בנייה במבנה וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן חוות דעת מומחה בית המשפט – ועד למועד התשלום המלא בפועל.

       

    • הצדדים יערכו תחשיב של האמור בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית כפי שנקבעו על ידי , יקזזו סכום אחד מהשני והיתרה תועבר לצד שלטובתו הפרש חיובי בתוך 30 יום מהיום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום המלא בפועל.

       

       

    • צד ג'2 ישפה את הנתבעת בסך של 1,850 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום.

       

73. לאור קביעותי בגדרן התקבלו כל אחת מן התביעות באופן חלקי ולאחר ששקלתי, אינני מוצאת לעשות צו להוצאות והנני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

     

     

    ניתן היום, ו' אדר תשע"ה, 25 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.