ע.י.נ.ב זהב שרותי ניהול בע"מ נ' זנו ואח'

א. מבוא

1.התובעת, ע.י.נ.ב זהב שרותי ניהול בע"מ, מתמחה בתחום מחשבים וטכנולוגיית מידע (IT – Information Technology) ועוסקת בניהול פרויקטים של הקמת מערכות מחשוב ותקשורת בתחום המלונאות בארץ ובחוץ לארץ.

2.לטענת נתבע 1, מר יורם זנו, הוא אחד מבעל מניות של נתבעת 3, רויאל סי מלונות בע"מ. לטענתו, נתבעת 3 היא המפעילה של מלון רמדה נתניה (להלן: "מלון רמדה נתניה" או "בית המלון"), והיא נוסדה על ידי נתבעת 2, שותפות א.ח.מ., שהיא שותפות של החברות ר.ע. מלכא נכסים בע"מ, נכסי נירד בע"מ, וכח ע.א. נכסים בע"מ.

3.מנכ"ל התובעת, מר מרדכי באוברג, ונתבע 1 חתמו על הסכם מיום 26.11.10, (נספח א' לכתב התביעה), שעניינו ייעוץ וניהול תהליך הקמת מערכת מחשוב למלון רמדה נתניה. במסגרת ההתקשרות הוסכם כי התובעת תספק שירותי ייעוץ וניהול להקמת מערך המחשוב והתקשורת של בית המלון תמורת 115,000₪. בהתאם להסכם, זמן ביצוע הפרויקט הוא כשנה והתמורה החוזית תשולם ב- 12 תשלומים חודשיים שווים.

4.העבודה בהתאם להסכם החלה בחודש דצמבר 2010. בסוף חודש מרץ 2011 נתבע 1 הודיע על הפסקת ההתקשרות עם התובעת.

5.לטענת התובעת, לא הייתה עילה או הצדקה לסיום ההתקשרות איתה והיא הייתה זכאית לקבלת מלוא יתרת התמורה החוזית. לטענתה, היא הסכימה, לפנים משורת הדין, לסיום ההתקשרות ללא תשלום יתרת התמורה החוזית ובלבד שישולם לה התשלום עבור חודש מרץ 2011, בו, לטענתה, ביצעה עבודה בפועל.

6.מאחר שהנתבעים לא שילמו לתובעת את התשלום עבור חודש מרץ 2011, התובעת תבעה בתביעתה לחייב את הנתבעים לשלם לה את מלוא יתרת התמורה החוזית בסך של 101,716₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד הגשת התביעה, 111,752₪.

ב. טענות הצדדים

ב(1) טענות התובעת

7.לדברי מר באוברג, מנהל התובעת ובעל מניותיה, התקשרות התובעת עם נתבע 1 נוצרה בעקבות פנייה של מר משה זנד המוכר למר באוברג שנים רבות כמי שהיה מנכ"ל מלון מצודת דוד בירושלים. בעקבות הפנייה, התקיימה פגישה בה נכחו מר זנד ומר אבי שוויקי. מר באוברג הבין שמר שוויקי הוא שותפו של מר זנד. הפגישה התקיימה בקיסריה ובמהלכה הוצג למר באוברג פרויקט הקמת מלון רמדה בנתניה והוסברו לו צרכי הפרויקט מבחינת שירותי מחשוב. בעקבות הפגישה, מר באוברג הכין את הצעת המחיר נספח א' לכתב התביעה מתאריך 26.11.10, והוא שלח אותה למר שוויקי ולמר זנד. מספר ימים לאחר מכן, בפגישת עבודה בבית המלון, מר באוברג קיבל את ההזמנה כשהיא חתומה. לשאלתו מי החותם, הוא נענה: "הבעלים עו"ד יורם זנו". לדברי מר באוברג עד למעמד זה הוא לא ידע מיהו מר זנו.

8.לטענת מר באוברג, הוא לא ידע בעת ההתקשרות שההסכם לא נחתם אל מול הבעלים, נתבע 1, והוא לא ידע שמזמינת העבודה הייתה, כטענת נתבע 1, שותפות של מספר חברות. לדבריו, בכל הזמנים הרלבנטיים מעת שנחתם ההסכם, הוא ידע שנתבע 1 הוא הבעלים והוא שחתם על ההסכם. לדבריו, לראשונה שמע את השם "א.ח.מ." בסוף דצמבר 2010, כאשר בסיום החודש הראשון לעבודה היה אמור להתקבל תשלום ראשון לפי ההסכם. מר באוברג התקשר למר שוויקי וזה אמר לו להוציא חשבונית ל"א.ח.מ. רויאל סי בע"מ".

9.מתחילת עבודת התובעת בבית המלון, בהיבט המקצועי מר באוברג עבד מול מר שוויקי, לו היה משרד באתר. נכון למועד תצהירו של מר באוברג, מר שוויקי היה מנהל בית המלון והאיש "מעליו" היה נתבע 1. במרבית הפעמים בהם מר באוברג ביקר באתר לפחות פעם בשבוע, נתבע 1 נכח. לנתבע 1 היה משרד בסמוך לחדרו של מר שוויקי. לדברי מר באוברג, מהתנהלותו של נתבע 1 "היה ברור שהוא "בעל הבית"."

10.התובעת ביצעה את עבודתה בהקמת מערך המחשוב בבית המלון, על פי הזמנת העבודה שנחתמה עם נתבע 1, על הצד הטוב ביותר והיא השקיעה מאות שעות עבודה טובה ומקצועית.

11.לדברי מר באוברג, בסוף מרץ 2011 נתבע 1 קרא לו לשיחה ודרש להפחית 70% ממחיר הפרויקט, דרישה שהתובעת לא יכלה להסכים לה. לפני הפגישה, במהלך הפגישה ואחריה לא הועלתה על ידי נתבע 1 כל טענה ביחס לשירות שסיפקה התובעת. מר באוברג אמר כי הוא יכול לעשות מאמץ ולהקטין את התמורה בשיעור שבין 5% ל- 10%. נתבע 1 הבהיר שאם לא תסכים להפחתה, התובעת לא תמשיך בביצוע הפרויקט. בה בעת, נתבע 1 התחייב באותה פגישה שבכל מקרה התמורה בגין שירותים שסופקו עד לאותו מועד תשולם במלואה.

12.לאחר שהופסקה עבודת התובעת, מר באוברג ניסה לגבות את חשבונית חודש מרץ 2011. (11,136₪ כולל מע"מ). כשבועיים לאחר הפסקת עבודת התובעת, הוא פנה בכתב לנתבע 1 באמצעות מזכירת משרדי ההקמה, גב' לילך קליין. נתבע 1 לא חזר אליו ותשובה נמסרה לו ממר שוויקי שאמר לו "יורם כבר הביא חברה אחרת" ו"יורם אינו מאשר את התשלום"." פניות טלפוניות לחשב בית המלון נענו בתשובה "יורם לא מאשר". תשובה זהה התקבלה מעובד שהיה אחראי על הפקת השיקים.

13.לטענת התובעת, נתבע 1 ניסה לשנות בדיעבד הסכם כתוב וחתום במהלך תקופת ביצוע ההסכם כדי לחסוך בעלויות על חשבון התובעת.

ב(2) טענות הנתבעים

14.ההתקשרות נעשתה בין התובעת לבין נתבעת 2 ולא עם נתבע 1. נתבע 1 חתם על ההסכם בכובעו כאחד מבעלי המניות באחת החברות השותפות בנתבעת 2.

15.התובעת החתימה את נתבעת 2 בעורמה על הסכם דרקוני בעלות גבוהה עבור שירותים וציוד שכלל לא נדרשו לנתבעת 2.

16.התובעת הייתה מצויה בניגוד אינטרסים. היא יעצה לרכוש ציוד והמליצה על עצמה כמי שתמכור את הציוד במחירים גבוהים מהמחירים הנדרשים על ידי ספקי ציוד אחרים.

17.התובעת התרשלה במילוי תפקידה, לא מילאה את התחייבויותיה ולא סיפקה שירותים כפי שהתחייבה לעשות. התובעת לא עשתה דבר וניצלה לרעה את האמון שניתן בה כדי לגרוף לכיסה סכומי עתק.

18.התובעת לא עשתה דבר מלבד הפעלת גורמים אחרים שממילא נתבעת 2 שילמה להם כספים.

19.בפגישה שהתקיימה ביום 30.03.11 בבית המלון, בה נכחו נתבע 1, מר שוויקי ומר באוברג, נתבע 1 מסר למר באוברג כי נתבעת 2 הופתעה לגלות שהתובעת פועלת בניגוד אינטרסים על מנת למכור לנתבעת 2 חומרה ותוכנה במחיר גבוה ממחיר השוק או מוצרים שנתבעת 2 אינה זקוקה להם. בנסיבות אלה הוסכם על סיום ההתקשרות מבלי שלתובעת תגיע תמורה נוספת. נתבעת 2 הסכימה לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב להותיר בידי התובעת את התשלומים ששולמו לה.

20.כתוצאה מהתנהלות התובעת נגרמו לנתבעת 2 נזקים לרבות הוצאות, טרחה ואובדן זמן.

ג. העדים

21.מטעם התובעת העיד מנהל התובעת ובעל מניותיה, מר מרדכי באוברג (תצהירים מתאריכים 26.10.13 ו- 08.03.15). עוד העידו מטעם התובעת מר נתיב קרונפלד, עובד התובעת, אשר עבד מטעם התובעת בפרויקט מחשוב בית המלון ומר משה זנד, אשר עוסק בענף המלונאות.

22.מטעם הנתבעים העידו נתבע 1, שהוא אחד מבעלי המניות של נתבעת 3, ומר אבי שוויקי, מנכ"ל בית המלון.

ד. דיון

ד(1) ההסכם

23.עניינו של ההסכם בין הצדדים (נספח א' לתצהיר מר באוברג), הוא שירותי ייעוץ וניהול להקמת מערכת מחשוב לבית המלון. כאמור בסעיפים 1.4 ו-2 להסכם, מטרת ההתקשרות היא קבלת ייעוץ וניהול מלא של הקמת מערך המחשוב והתקשורת של בית המלון ותכנון, ליווי ופיקוח בנושאי תשתית התקשורת של בית המלון, תשתית המחשוב וניהול הקמת מערכות המחשוב והתקשורת, מרכזייה, אינטרנט ואתר אינטרנט.

24.בסעיף 4 שכותרתו "לוח זמנים", נקבע כי תחילת העבודה תוך 7 ימים מחתימת ההזמנה וסיום העבודה, כאשר כל המערכות עובדות, כארבעה עד ששה חודשים לפתיחת בית המלון. אורך הפרויקט כשנה.

25.בסעיף 5 שכותרתו "הצעת מחיר" נקבע:

"5.1 היקף העבודה בפרויקט מוערך ב- 400 שעות עבודה, כ- 35 שעות בממוצע בחודש.

5.2 העלות במחיר סגור הינה 115,000₪.

5.3 התשלום יחולק ל- 12 חלקים שווים.

5.4 חשבון יוגש בסוף כל חודש וישולם בתנאי תשלום של שוטף+15."

ד(2) ביטול ההסכם

ד(2)(א) טענות הצדדים

26.לדברי מר באוברג, בסוף מרץ 2011 נתבע 1 קרא לו לשיחה ודרש להפחית 70% ממחיר הפרויקט, דרישה שהתובעת לא יכלה להסכים לה. לדברי מר באוברג, לפני הפגישה, במהלך הפגישה ואחריה לא הועלתה על ידי נתבע 1 כל טענה ביחס לשירות שסיפקה התובעת. מר באוברג השיב כי הוא יכול לעשות מאמץ ולהקטין את התמורה בשיעור שבין 5% ל- 10%. נתבע 1 הבהיר שאם התובעת לא תסכים להפחתה, היא לא תמשיך בביצוע הפרויקט. בה בעת, נתבע 1 התחייב באותה פגישה שבכל מקרה התמורה בגין שירותים שסופקו עד לאותו מועד תשולם במלואה.

27.לדברי מר באוברג, לא בלב קל הוא הסכים להפסקת ההתקשרות. לדבריו, הוא לא רצה לסיים התקשרות עסקית ב"פיצוץ", הגם שחלוקת ההסכם לחודשים ותשלום חודשי לא היוו בסיס להסכם. לדבריו, ההסכם הוא גלובלי ושוויו 115,000₪ בתוספת מע"מ. העובדה שהוסכם על תשלום בשיעורים חודשיים וכן העובדה שהתובעת העריכה שתקופת הביצוע תהיה כשנה, אינה הופכת את ההסכם לחודשי.

28.לדברי מר באוברג, לאחר שהופסקה עבודת התובעת הוא ניסה לגבות את חשבונית מרץ 2011. (11,136₪ כולל מע"מ). נתבע 1 לא חזר אליו ותשובה נמסרה לו ממר שוויקי שאמר לו "יורם כבר הביא חברה אחרת" ו"יורם אינו מאשר את התשלום"." פניות טלפוניות לחשב המלון נענו בתשובה "יורם לא מאשר". תשובה זהה התקבלה מעובד שהיה אחראי על הפקת השיקים.

29.נתבע 1 טען כנגד התובעת מספר טענות כדלקמן:

א. התובעת החתימה את נתבעת 2 בעורמה על הסכם דרקוני, בגין שירותים שכלל לא נדרשו לנתבעת 2 ובעלות גבוהה. (סעיף 28 לתצהיר נתבע 1).

ב. התובעת לא סיפקה שירותים כפי שהתחייבה לעשות, התרשלה במילוי תפקידה ולא מילאה את התחייבויותיה.

ג.התובעת לא ביצעה כל עבודה, לא עשתה דבר ורק ניצלה לרעה את האמון שניתן בה כדי לגרוף לכיסה סכומי עתק תוך שהיא אינה ממלאת את תפקידה ואת חלקה בהסכם. (סעיפים 40-41 ו- 56 לתצהיר נתבע 1).

ד. התובעת פעלה בניגוד עניינים מהותי. התובעת יעצה לרכוש ציוד והמליצה על עצמה כמי שתמכור את הציוד במחירים גבוהים מהמחירים הנדרשים על ידי ספקי ציוד אחרים. בנוסף, התובעת ניסתה למכור לנתבעת 2 ציוד יקר שאין צורך בו. (סעיפים 28 ו-44 לתצהיר נתבע 1).

30.לדברי נתבע 1, בפגישה שהתקיימה ביום 30.03.11 בבית המלון, בה נכחו נתבע 1, מר שוויקי ומר באוברג, נתבע 1 מסר למר באוברג כי נתבעת 2 הופתעה לגלות שהתובעת פועלת בניגוד אינטרסים על מנת למכור לנתבעת 2 חומרה ותוכנה במחיר גבוה ממחיר השוק או מוצרים שנתבעת 2 אינה זקוקה להם. בנסיבות אלה הוסכם על סיום ההתקשרות מבלי שלתובעת תגיע תמורה נוספת. לדברי נתבע 1, נתבעת 2 הסכימה לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב להותיר בידי התובעת את התשלומים ששולמו לה. (סעיף 47 לתצהיר נתבע 1). לנתבעת 2 נגרמו, כתוצאה מהתנהלות התובעת, נזקים לרבות הוצאות, טרחה ואובדן זמן.

ד(2)(ב) דיון

31.במכתב מיום 10.04.11, ששלח מר באוברג אל נתבע 1, הוא כתב:

"בהמשך לפגישה במשרדכם מיום 30.3.11 בנושא עלות העבודה של צוות עינב זהב בפרויקט, בדקתי את האפשרויות ולהלן תשובתי...". 

במכתב זה התייחס מר באוברג לעלות העבודה לתובעת ונימק מדוע אין בידי התובעת להיעתר לבקשת נתבע 1 להפחית מהתמורה לתובעת. בהמשך המכתב כתב:

"לכן לא נוכל להיעתר לבקשתך להקטין את העלות ..." (נספח ג' לתצהיר מר באוברג, סעיף 3).

באותו מכתב כתב מר באוברג כי התובעת תסתפק בתשלום בזמן "של חשבון חודש מרץ" ולא תבקש הודעה מוקדמת. (ר' סעיף 8).

32.מכתבו הנ"ל של מר באוברג מוכיח את נכונות גרסת התובעת, לפיה הרקע להפסקת ההתקשרות הוא דרישת נתבע 1 מהתובעת להפחתת המחיר החוזי, דרישה שהועלתה בפגישה מיום 30.03.11. במכתב נכתב ברחל בתך הקטנה כי נתבע 1 ביקש מהתובעת להקטין את התמורה החוזית המגיעה לה בהתאם להתקשרות בין הצדדים. נתבע 1 או מי מהנתבעים כלל לא השיב למכתב, לא כל שכן שלל את האמור בו.

33.ביום 20.11.11 מר באוברג שלח למר שוויקי בדואר אלקטרוני את מכתב הדרישה של התובעת, אשר היה ממוען לנתבע 1. (נספח ד'1 לתצהיר מר באוברג). במכתב הדרישה מר באוברג פרט את נסיבות סיום ההתקשרות עם התובעת והסתייגותו של נתבע 1 מסכום התמורה החוזית לתובעת. במכתב, מר באוברג התרה כי באם לא ישולם החשבון ששלחה התובעת בגין מרץ 2011, התובעת תפתח בהליכים משפטיים ותתבע את תשלום מלוא יתרת התמורה החוזית. נתבע 1 ומר שוויקי לא הגיבו גם על מכתב זה.

34.בהודעת דואר אלקטרוני מיום 22.04.13, ששלח מר באוברג לנתבע 1, הוא שוב ביקש לשלם לתובעת את חשבון מרץ 2011. לאחר מכן, בהודעת דואר אלקטרוני לנתבע 1 מיום 02.05.13 שוב ביקש מר באוברג מנתבע 1 לשלם את החוב וכתב:

"הי יורם, חיפשתי אותך השבוע וענית לי באמצע פגישה שתחזור אלי. מקווה שהספקת לבדוק ולראות שאכן חוב זה פתוח לתשלום. אנא עדכן אותי כי אני מאוד רוצה לסיים את הנושא ברוח מאוד טובה..."

35.לאחר זאת, ביום 02.07.13 נשלח לנתבעת 1 מכתב התראה מאת ב"כ התובעת. גם למכתב זה לא שלחו הנתבעים מענה.

36.בטענות נתבע 1 נגד התובעת ישנן האשמות קשות וחמורות נגד התובעת. לטענתו, כאמור, התובעת כלל לא קיימה את התחייבויותיה החוזיות, התרשלה במילוי תפקידה, לא ביצעה כל עבודה, ניצלה לרעה את האמון שניתן בה, פעלה בניגוד עניינים ובחוסר תום לב, ניסתה למכור לנתבעים ציוד שכלל לא היה דרוש ובמחירים מופקעים וניסתה לגרוף לכיסה כספים שהיא לא זכאית להם. היה מצופה מנתבע 1 לתת ביטוי כלשהו בכתב לטענותיו, לא כל שכן כאשר מאת התובעת נשלחים מכתבי דרישה והתראה כמפורט. אך אין בנמצא כל ביטוי, אף לא ברמז, לאי שביעות רצון כלשהי מהתובעת. בהקשר זה יצוין כי נתבע 1 הוא עו"ד ועוסק בעריכת דין. כעורך דין נתבע 1 מודע לחשיבות של שלילת טענות התובעת ושל ביטוי טענותיו, אך הוא לא העלה בשום שלב טענה כלשהי על הכתב.

37.גרסת מר באוברג בחקירתו הנגדית הייתה עקבית והוא שלל את טענותיהם של נתבע 1 ומר שוויקי. ר' פרוט' עמ' 18 ש' 20-עמ' 19 ש' 1:

"ש. אתה אמרת כי מה שאבי אמר לא נכון או טועה למה זה לא נכון?

ת. הפגישה הייתה בסוף מרץ, בסוף מרץ היינו אחרי 4 חודשים עבודה ,שולם לנו עד אותו תאריך 3 חודשי העבודה, הטענה היחידה כלפינו כי אנו יקרים מדי, ונדרשנו להוזלה משמעותית. עניתי שאבדוק אך קשה לי להאמין שאוכל להוריד את המחיר בהתאם לציפיות של מר זנו. אמרתי שאני אסכים להפסקת החוזה בתנאי שהתשלום האחרון של מרץ ישולם.

ש. אבי אומר כי סיכמנו עם מוטי מפסיק לעבוד, מה שקיבל לבריאות ומכאן לא מקבל ולו שקל בודד, זה לא נכון?

ת. לא נכון. יותר מזה חשבונית נשלחה עבור חודש מרץ אחרי הפגישה. החשבונית נשלחה, אף אחד מהמלון אבי יורם הנהלת חשבונות לא אמר למה אתה שולח חשבונית, ק[ח] אותה חזרה. אם סיכמנו שלא מגיע עוד כסף אז אני שולח חשבונית אתם לוקחים את החשבונית רושמים בספרים, לא חוזרים ואומרים מוטי לא מגיע לך כסף לפני שבוע סיכמנו, אתם לוקחים את החשבונית רושמים בספרים מתעלמים מפניות שלי, החשבונית כוללת מע"מ אתם מקזזים מע"מ מהתשלומים שלכם לדברי מנהלת החשבונות שלכם, ואתם שותקים." 

וכן פרוט' עמ' 17 ש' 24-32:

"ש. בפגישה הזאת שציינת נכון שיורם אמר לך בפגישה זו כי הוא לא שבע רצון שמצד אחד אתם נותנים ייעוץ בתחום המחשוב, ומצד שני נותנים הצעות מחיר לחומרה?

ת. לא. הוא לא אמר מילה.

ש. מפנה אותך לסעיף 10 לתצהיר של שוויקי?

ת. הוא טועה.

ש. זה נכון שבפגישה הזאת סוכם גם שמה ששולם עד אותו מועד לא תקבלו יותר כסף והסכמת לזה?

ת. לא.

ש. מפנה למה שאבי הצהיר בסעיף 10 ? האם מה שאמר זה נכון?

ת. זה חוסר הבנה." (פרוט' עמ' 17 ש' 24-32).

ד(3) עדות מר שוויקי

38.מטעם הנתבעים העיד מנכ"ל המלון, מר שוויקי. לדבריו, ההסכם עם התובעת נחתם לאחר שהתובעת הציגה עצמה כמי שיש לה הידע והמומחיות בתחום המחשוב, כמי שיכולה לסייע לנתבעת 2 וכמי ששירותיה נחוצים לנתבעת 2. לדבריו, בפועל התברר כי התובעת ביצעה רק חלק קטן מהעבודה נשוא ההסכם. לאחר שהתברר שהתובעת פועלת בניגוד אינטרסים, ביום 30.03.11 התקיימה ישיבה בבית המלון, בה הובהר למר באוברג כי לאור הסיטואציה שנוצרה עבודת התובעת הופסקה. לדבריו, לפנים משורת הדין לא התבקשה התובעת להשיב את הכספים ששולמו לה, למרות ששולמו לה כספים ביתר, ומנכ"ל התובעת הסכים כי עבודת התובעת תופסק ללא תשלום נוסף.

39.כמפורט להלן, גרסתו של מר שוויקי וטענותיו נמצאו לא מהימנות.

40.את מכתבו מיום 11.04.11 הנזכר לעיל בסעיף 31, מר באוברג הקדים לשלוח למר שוויקי ולמר זנד בהודעת דואר אלקטרוני בה כתב: "מצורף המכתב שאני מתכוון לשלוח ליורם זינו, האם יש לכם הערות?...". בתשובה, בדואר אלקטרוני מיום 13.04.11 כתב מר שוויקי:

"היי מוטי,

אין לי הערות למסמך ששלחת,

תרשה לי להביע את הערכתנו המלאה על המאמצים והעזרה שהענקת למשה ולי עד כה,

אין לי ספק שהתובנות ילוו אותנו בהמשך הדרך.

שוב תודה ובהצלחה.

ברגשי כבוד.

אבי שויקי"

41.כאמור לעיל, בתומכו בגרסת נתבע 1, מר שוויקי הצהיר כי לאחר שהתברר שהתובעת פועלת בניגוד אינטרסים, בפגישה מיום 30.03.11 הובהר למר באוברג כי לאור הסיטואציה שנוצרה, עבודת התובעת הופסקה. כך טען מר שוויקי גם בחקירתו הנגדית. ר' פרוט' עמ' 31 ש' 15-27:

"ש. האם אפשר להבין שמה שמנכ"ל התובעת ויתר עליו אלו יתרת התשלומים עד לסיום החוזה, מה שעשה עד עכשיו ישלמו לו והוא לא יעמוד על עוד 7 תשלומים. הפסקנו לעבוד בסוף מרץ שעד אז תשלמו לי ועל היתרה שלא תנוצל, לא אתן תמורה בגינה, על זה לא אדרוש תשלום, האם אפשר לפרש מה שכתבת גם כך, האם זו הבנתך?

ת.לא. אלך קצת אחורה, מדוע הגענו לפגישה זו, בשלב מסוים הבנו שהתובעת נמצאת באיזה שהוא ניגוד אינטרסים, מאחר שהם שימשו לנו כיועצים ובעצם היו אמורים להמציא פתרונות והצעות [מחיר] במחשוב במלון. לאחר שגילינו שההצעות המחיר שהם הביאו באות מהם, מהתובעת. אי לכך הבנו שהם פועלים בניגוד אינטרסים, מה גם שבדקנו את המחירים של הצעותיהם ומצאנו שהמחירים שהם הגישו מאוד גבוהים. אי לכך זמנו את הפגישה עם מוטי ואני הייתי נוכח בפגישה והראנו לו את העבודות וסיכמנו באותו מעמד בפה אחד שבעצם אנו מפסיקים את [עבודתו] לאלתר באופן מידיי ובין חובות בין הצדדים הוא לא חייב לנו ואנו לא חייבים לו. הפגישה הזו הייתה ב- 30.3. באותו רגע סיימנו ולא דיברנו אם משלמים על מרץ או לא."

42.ההתכתבות הנ"ל מתאריכים 11.04.11 ו- 13.04.11, בין מר באוברג לבין מר שוויקי, מפריכה את גרסתו של מר שוויקי. בתשובתו, מר שוויקי לא שלל את האמור במכתב התובעת, לפיו נתבע 1 דרש מהתובעת להפחית את התמורה המגיעה לה בהתאם לחוזה כתנאי למימוש ההתקשרות. בתשובתו מר שוויקי גם לא נתן כל ביטוי לטענה כלשהי נגד התובעת. יתרה מכך, הוא כתב במפורש שהאמור במכתב מקובל עליו. הוא גם הודה למר באוברג על העבודה שבוצעה על ידי התובעת ושיבח אותה. בחקירתו הנגדית, מר שוויקי אישר, למעשה, כי לנתבעים לא הייתה נגד התובעת כל טענה ביחס לעבודתה, מקצועיותה ויושרתה. ר' פרוט' עמ' 30 ש' 21-27:

"ש.בזמן ההקמה, בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, שזה משהו כ- 4 חודשים, האם אי פעם קרה שקיבלת תכתובת בעניין התובעת שלא מבצעת את תפקידה. האם מישהו פנה אליך ואמר לך הם לא עושים מה שצריך?

ת.לא. לא קיב[ל]תי תכתובת כזו או שאיני זוכר שקיבלתי.

ש. האם הוצאת תכתובת לתובעת שאתם לא עומדים בהתחייבותכם?

ת.איני זוכר שהוצאתי, זה היה לפני הרבה זמן, העבודה עם הקבלנים נעשית בדרך כלל בשיתוף פעולה."

43.כאשר מר שוויקי נשאל בחקירתו הנגדית אם הוא זוכר שנתבע 1 דרש מהתובעת הפחתה מהמחיר החוזי, השיב שאינו זוכר וטען שהדבר היחיד שהוא זוכר הוא שהתובעת פעלה בניגוד אינטרסים. ר' פרוט' עמ' 32 ש' 9-12: "אני לא זוכר את זה. הדבר היחיד שאני זוכר שהוכחנו והראינו שהמחירים הם מאוד יקרים ויש ניגוד אינטרסים מובהק והחלטנו במעמד הפגישה לסיים את ההתקשרות." בהמשך נשאל מר שוויקי אם תביעת התובעת הייתה התביעה היחידה שהגיש ספק במסגרת אותו פרויקט של הקמת בית המלון. על שאלה זו השיב: "אני לא יודע." כאשר ב"כ התובעת הציג תצהיר של מר שוויקי שהוגש בתביעתו של אותו ספק אחר, מר שוויקי אמר: "אני לא יודע, אני חתום על התצהיר הזה, אני לא זוכר. אני אומר אמת, אין לי קשר לדברים האלה, אני לא נתבעתי. יש 200 עובדים במלון ויש תביעות...זה היה לפני 7 שנים ואני לא זוכר." (פרוט' עמ' 32 ש' 13-23).

44.לדברי מר שוויקי, אפוא, הגם שביחס לתביעה האחרת הוא נתן תצהיר, הוא לא זכר את הנסיבות הנוגעות לספק האחר משום שחלפו 7 שנים, ואילו בעניינה של התובעת הוא זוכר למרות שגם בעניינה חלפו שבע שנים, ועל אף שאין בידו כל תיעוד בכתב לטענות שהוא ונתבע 1 העלו. הבררנות כאמור בזיכרון פוגמת גם היא במהימנות הטענות.

ד(4) ביצוע העבודה

45.הנתבעים טענו, כאמור לעיל, כי התובעת לא ביצעה את העבודה נשוא ההתקשרות בין הצדדים ואת התחייבויותיה החוזיות. מעבר לכך שמדובר בטענה בעלמא שלא הוכחה ונסתרה מניה וביה בראיות התביעה ואף בראיות ההגנה, עדי ההגנה סתרו זה את זה בטענותיהם כאשר נתבע 1 טען כי התובעת לא ביצעה כל עבודה ולא עשתה דבר ואילו מר שוויקי טען כי התובעת ביצעה חלק מהעבודה נשוא ההסכם.

46.טענתם הנ"ל של הנתבעים נסתרה גם מתצהירו ועדות של מר נתיב קרונפלד, עובד התובעת אשר ניהל את פרויקט מחשוב בית המלון. לדבריו בתצהירו, העבודה התנהלה באופן אינטנסיבי הן על ידיו, הן על ידי מר באוברג והן על ידי מר שחר גרייף. מר קרונפלד פרט כי באופן פיזי העבודה בוצעה בחלקה מרחוק בתקשורת טלפונית ובאמצעות דואר אלקטרוני ובחלקה בפגישות באתר בית המלון במשרדי ההקמה ולעיתים גם עם ואצל צדדים שלישיים, חברות אותן הביאה התובעת לפרויקט לקבלת מידע והגשת הצעות. לתצהירו של מר קרונפלד צורף פירוט פגישות שבהן השתתף ביחס לפרויקט. לדבריו, לכל אורך תקופת פעולת התובעת באתר, כארבעה חודשים, אף לא פעם אחת הועלו נגד התובעת טענות ביחס לאיכות העבודה, לא בעל פה ולא בכתב. ההיפך מכך, התובעת קיבלה רק תשבחות. עדותו של מר קרונפלד נמצאה כנה ומהימנה.

47.טענות הנתבעים כאמור, כמו גם טענותיהם האחרות בדבר מקצועיות התובעת ויושרה, נסתרו גם בעדותו של מר שוויקי. בחקירתו הנגדית אמר כי גם לאחר סיום ההתקשרות נשוא התביעה, הוא ממשיך להשתמש בשירותיה של התובעת. הוא אף אמר כי התובעת היא החברה הטובה ביותר בישראל בתחומה. ר' פרוט' עמ' 33 ש' 10-12:

"ש. מאז הפרויקט הזה ואילך יש לך ניסיון עם התובעת?

ת. כן מאוד טוב וגם היום הוא עובד איתי. לפני הפרויקט הזה לא הכרתי אותו, השותף הכיר אותו. לפי דעתי זו החברה הכי טובה בישראל לפעולות האלה."

48.יצוין כי גם מר זנד, שותפו של מר שוויקי, שיבח בעדותו את מקצועיותה ומומחיותה של התובעת. מר זנד פירט בעדותו כי הוא עבד ומוסיף לעבוד עם התובעת במספר פרויקטים.

ד(5) ניגוד עניינים

49.כמפורט לעיל, טענת ניגוד העניינים, כמו יתר טענות הנתבעים, התבררה כאמתלה שנוצרה יש מאין. הטענה גם נטענה בעלמא ולא הובאה כל ראיה להוכחתה. ההתקשרות בין הצדדים לא שללה אספקת חומרה או תוכנה על ידי התובעת וכפי שהסביר מר באוברג, כאשר הצעת המחיר של התובעת הייתה גבוהה מהצעות מחיר אחרות, מר באוברג אמר לקניינית המלון, גב' זיווה זנו, כי מחירי התובעת אינם הטובים בשוק משום שזה אינו תחום עיסוקה המרכזי והוא אף אמר לה לבחור בהצעה הזולה. מר באוברג פירט שהיו מקרים שבהם הקניינית בחרה לרכוש מהתובעת והיו מקרים שבחרה לרכוש מספקים אחרים. ר' פרוט' עמ' 18 ש' 1-13:

"ש. יש סיטואציה אחת מהתצהיר של אבי שעולה נפגשתם יורם אמר תשמע הסיטואציה שנוצרה לא מקובלת עלי, מפסיקים את הע[ב]ודה ,לא מקבלים תשלום והסכמת לזה וזה בתצהיר של שוויקי, או מה שאתה אומר שלא נכון?

ת. זה לא מדויק. כי ראשית הנושא של רכש מחברת עינב התובעת לא עלה כטענה של המלון כל הרכש בפרויקט התנהל על ידי הקניינית זיווה זינו שעבדה מולי היא זו שניהלה את הרכש, וכאשר קיבלה מאיתנו הצעת מחיר גבוהה מהצעות מתחרים, אמרתי לה זיווה אם זה אותו מק"ט תקני ממי שזול, לאו דווקא מאיתנו, כי אנחנו לא מוכרים בכמויות גדולים ולכן אין לנו את המחירים הכי טובים בשוק, בסוף את מקבלת את אותו מוצר ותקני איפה שזול לך. וזה היה הרבה לפני אותה פגישה. היא התעקשה לקנות מאיתנו אמרה כי אתה הספק שלנו ואני רוצה לקנות ממך, היו מקרים שהיא קנתה ממישהו אחר. לדוגמא אותו מחשב שנתיב נסע איתו לסילבר בייט על מנת להתקין את תוכנת האופטימה, נקנה מחברה אחרת. אנחנו קיבלנו את המחשב, לא באנו בטענות. אמרנו תיקני את אותו מוצר, אמרתי תקני ונוודא לך שזה אותו מוצר." 

50.גם בנקודה זו, כמו גם ביתר העניינים עליהם העיד מר באוברג, הוא מסר גרסה מפורטת, ברורה וקוהרנטית. לא נמצאה כל סיבה שלא לקבל את עדותו כנכונה ומהימנה.

51.גם מר קרונפלד מסר בתצהירו כי התובעת אינה כופה על לקוחותיה לרכוש ממנה ציוד. התובעת מאפיינת את הציוד וממליצה על המפרט הטכני המתאים. התובעת מוכנה למכור ציוד ללקוח אך הלקוח אינו חייב לרכוש את הציוד מהתובעת ונציגי התובעת מבהירים זאת ללקוחות.

ד(6) חשבונית מרץ 2011

52.חשבונית התובעת עבור חודש מרץ 2011 הופקה ונשלחה לבית המלון באפריל 2011. כאשר נתבע 1 נשאל בחקירתו הנגדית אם החשבונית נרשמה בספרי בית המלון ואם בית המלון קיזז בגינה מע"מ, הוא השיב שהוא אינו יודע. גם כאשר הוא נשאל אם הוא החזיר את החשבונית לתובעת הוא השיב שהוא אינו יודע. ר' פרוט' עמ' 24 ש' 12-16:

"ש. דובר על החשבונית האחרונה עבור מרץ שלא שולמה, אתם התקזזתם במע"מ הכנסתם לספרים?

ת. איני יודע, אני לא חושב. בעסק שמקבל חשבוניות של 250 ש"ח....

ש. החזרתם את החשבונית הזאת?

ת. אני לא יודע."

53.הנתבעים לא החזירו לתובעת את החשבונית ולא הודיעו שאין כוונתה לשלמה. התנהלות זו, כמו גם תשובותיו הנ"ל של נתבע 1, תומכת הן בכך שהנתבעים או מי מהם רשמו את החשבונית, אשר כללה מע"מ, בספריהם וכללו אותה כהוצאה בהתקזזות ובהתחשבנות מול שלטונות המס, והן בגרסת מר באוברג, לפיה בעת סיום ההתקשרות, נתבע 1 התחייב כי חשבונית זו תשולם לתובעת, שאם לא כן, נתבע 1 היה מחזיר מיד את החשבונית לתובעת או לכל הפחות היה מוחה על דרישת התשלום.

ד(7) זכאות התובעת ליתרת התמורה החוזית

54.נתבע 1 לא היה רשאי לבטל את ההתקשרות עם התובעת, שכן התובעת, מצידה, קיימה את התחייבויותיה בהתאם להסכם ולא הפרה אותו. שינוי טעמו של נתבע 1 ביחס לסכום התמורה החוזית אין בו משום עילה לביטול החוזה.

55.התובעת הסכימה, לפנים משורת הדין, לביטול ההסכם, אך זאת בתנאי שהתשלום עבור חודש מרץ 2011 ישולם לה. בתחילה נתבע 1 התחייב לשלם עבור חודש מרץ 2011. בהמשך שינה טעמו והחליט שלא לשלם. בנסיבות אלה, צודקת התובעת בטענתה כי היא זכאית לקבל מהנתבעים את מלוא יתרת התמורה החוזית שלא שולמה לה. בהפסקת ההתקשרות עם התובעת, נתבע 1 הפר את ההסכם והתובעת זכאית לפיצויים בעד הנזק שנגרם לה עקב הפרה זו ותוצאותיה בסכום השווה ליתרת התמורה החוזית שהייתה משולמת לתובעת לו היה מקוים החוזה כנדרש. הפסד זה שנגרם לתובעת הוא כתוצאה מההפרה שהפר נתבע 1 את החוזה. (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).

56.הנתבעים טענו כי היקף שעות העבודה בפועל של התובעת עד להפסקת ההתקשרות, נופל באופן משמעותי מהערכת השעות המצוינת בחוזה וכי מטעם זה, שלושת התשלומים ששולמו לתובעת בהתאם לחוזה אף עולים על התמורה שהגיעה לה והתובעת אינה זכאית לכל תשלום נוסף. מר באוברג טען כי חלוקת התמורה לתשלומים חודשיים לא היוותה בסיס להסכם. לטענתו, ההסכם גלובלי ושוויו 115,000₪ בתוספת מע"מ. העובדה שהוסכם על תשלום בשיעורים חודשיים וכן העובדה שהתובעת העריכה שתקופת הביצוע תהיה כשנה, אינה הופכת את ההסכם לחודשי.

57.טענת הנתבעים מנוגדת להסכם. בסעיף 5.2 לחוזה נקבע כי העלות "במחיר סגור" לעבודה נשוא ההתקשרות הינה 115,000₪. כלומר, הצדדים קבעו תמורה כוללת וסופית עבור שירותי התובעת נשוא ההתקשרות. כמו כן, תשלום התמורה חולק ל- 12 שיעורים חודשיים ללא קשר להיקף שעות עבודה בחודש או בכלל.

58.באשר לשעות העבודה שצוינו בסעיף 5.1, מדובר בהערכה. החוזה אינו מציין תעריף שעה והתמורה לא חושבה לפי שעות עבודה בפועל וגם לא לפי שעות העבודה הצפויות. נאמר כי שעות העבודה החודשיות הן ממוצע. כלומר, יתכנו חודשים שבהם כמות שעות העבודה תהיה גבוהה יותר. בהתאם לתנאי ההתקשרות, במקרה שבו התובעת נדרשת בביצוע העבודה להיקף שעות גבוה יותר, היא מחויבת לתתן ללא זכאות לתמורה נוספת. אין סיבה לקבוע, בנסיבות אלה, שאם שעות העבודה בפועל של התובעת יפחתו מההערכה, תופחת התמורה.

ד(8) נתבע 1 - חבות אישית

59.לטענת התובעת, נתבע 1 חב כלפיה על פי החוזה שנעשה בין הצדדים באופן אישי, משום שחתם באופן אישי על ההסכם.

60.נתבע 1 טען כי הוא לא התחייב אישית כלפי התובעת. לטענתו, הוא חתם על ההסכם בכובעו כאחד מבעלי המניות באחת החברות השותפות בנתבעת 2. לטענת הנתבעים, העובדה לפיה, הנמען בחשבוניות התובעת הוא "א.ח.מ. – רויאל סי בע"מ", וכן העובדה, לפיה התשלומים לתובעת בוצעו בהמחאות של נתבעת 2, מעידים כי ההתקשרות נעשה עם נתבעת 2 ולא עם נתבע 1. לא ראיתי לקבל את טענות הנתבעים.

61.בהסכם גופו, בסוף המסמך תחת הכותרת "אישור ההצעה", בצד "המזמין" מופיע חתימתו האישית של נתבע 1. ליד המילים "המזמין" נכתב "מלון רמדה נתניה" וליד המילים "שם החותם" נכתב "בעלים". "מלון רמדה נתניה" אינו אישיות משפטית. נתבע 1 לא ציין במסמך כי המזמין הוא נתבעות 2 ו/או 3 או שהוא חותם על ההסכם כשליח.

62.לדברי מר באוברג בתצהירו, הוא לא ידע בעת ההתקשרות שההסכם לא נחתם אל מול הבעלים, נתבע 1, והוא לא ידע שמזמינת העבודה הייתה, כטענת נתבע 1, שותפות של מספר חברות. לדבריו, בכל הזמנים הרלבנטיים מעת שנחתם ההסכם, הוא ידע שנתבע 1 הוא הבעלים והוא שחתם על ההסכם. לדברי מר באוברג, לראשונה הוא שמע את השם "א.ח.מ." בסוף דצמבר 2010, כאשר בסיום החודש הראשון לעבודה היה אמור להתקבל תשלום ראשון לפי ההסכם. מר באוברג התקשר למר שוויקי אשר אמר לו להוציא חשבונית ל"א.ח.מ. רויאל סי בע"מ".

63.בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא שאפילו אם לא הייתה לנתבע 1 כוונה להתחייב אישית בהסכם, ואינני משוכנעת שלא הייתה לו כוונה כזו, בפועל נתבע 1 התחייב כלפי התובעת אישית. הוא חתם אישית על ההסכם והוא נמנע מלציין בהסכם את שמותיהן של נתבעות 2 ו-3. הדעת נותנת שאם נתבע 1 התכוון לכך שההתקשרות תהיה עם נתבעת 2, הוא היה מציין את שמה במפורש כפי שחותמת שמה של נתבעת 2 מוטבעת על ההמחאות שנמסרו לתובעת.

64.גם בנקודה זו יש לציין כי נתבע 1 הוא עו"ד ועוסק בעריכת דין. נתבע 1 ידע ואם לא ידע ודאי היה עליו לדעת שככל שלא הוא הצד להתקשרות, עליו לציין את שם התאגיד הרלבנטי ו/או להטביע את חותמת התאגיד. נתבע 1 נמנע מכך וחתם על ההסכם את חתימתו האישית.

65.לאמור לעיל יש להוסיף כי נתבע 1 לא הביא כל ראיה לזכויות החתימה בנתבעת 2, כך שגם לא ניתן לקבוע כי הוא היה מוסמך לחתום בשם נתבעת 2 או לחייב אותה בהסכם עם התובעת. ציון שם הנתבעות 2 ו-3 בחשבוניות התובעת נעשה על פי הוראת מר שוויקי, לגביו אין כל טענה שהוא רשאי להתחייב בשם נתבעות 2 ו-3, וגם העובדה שהתשלום לתובעת בוצע בהמחאות של נתבעת 2 אין בה כדי להפוך את נתבעת 2 צד להסכם. ראוי לציין בהקשר זה כי לתיק בית המשפט לא הוגש ייפוי כוח לעוה"ד מאת נתבעות 2 ו-3. ייפוי הכוח היחיד המצוי בתיק הוא מאת נתבע 1 לבא כוחו.

66.במכלול הנסיבות כאמור לעיל, ההתחייבויות בהתאם להסכם מוטלות על נתבעות 2 ו-3 מכוח טענותיו של נתבע 1 עצמו כי הן הצד להתקשרות, אך יחד עם זאת, ההתחייבויות מוטלות גם על נתבע 1 באופן אישי. הוא זה אשר התקשר עם התובעת וחתם את חתימתו האישית על החוזה. לכן, הוא מחויב אישית בחובות והתחייבויות המזמין.

ה. סוף דבר

67.התביעה מתקבלת.

68.הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסך של 111,752₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

69.בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את אגרת בית המשפט ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך של 27,500₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ח, 23 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.