המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 18/7/91, בתאונת עבודה שארעה לו ביומו הראשון לעבודה אצל מעבידתו, הנתבעת מס' 1, ביום 15/7/09.
עקב פגיעתו נגרמה לתובע קטיעה של קצה אצבע מספר 2 ביד שמאל. התובע היה בגיל 18 לערך ביום פגיעתו והיה זה עבורו היום הראשון לעבודה. התובע פונה לטיפול רפואי בבית החולים והיה במעקב רפואי משך תקופה לא מבוטלת.
בתיק נשמעו ראיות הצדדים: התובע העיד ולא זימן עדים נוספים. מטעם הנתבעות העיד מר ע' מ' שהיה כוון מחלקת כרסום (בה נפגע התובע). לא הובאו עדים נוספים מטעם הנתבעות. הצדדים הגישו סיכומים בכתב לשם הכרעה במחלוקת.
על פי המתואר בכתב התביעה המתוקן, טען התובע כי ביום הראשון לעבודתו אצל הנתבעת מס' 1 ובהיותו קטין (4 ימים מתחת לגיל 18) הוא הוצב בידי האחראים לעבודה ליד מכונת כרסום. בשעות הבוקר של אותו יום עבד התובע במהלך השעה הראשונה בעבודות ניקיון ומיון. רק לאחר מכן התבקש לעבוד על מכונת הכרסום הנ"ל בו נפגע באצבע ידו השנייה של יד שמאל וסבל מקטיעה חלקית של גליל וחצי.
אמת הדבר, התובע לא פירט היטב בתביעתו ואף בתצהיר עדות ראשית ולאחר מכן בעדותו בבית המשפט את הנסיבות המדויקות של אירוע התאונה, אך לתיק בית המשפט הוגש דו"ח של המפקח על משרד העבודה אשר חקר את האירוע והגיש דו"ח עם מסקנות.
התמונה המצטיירת של אירוע התאונה הינה שהתובע הרים את הבוכנה עם הכרסום המסתובב והחליף לחלק הבא. התובע הספיק להכניס את החלק החדש ובאותו רגע ירדה הבוכנה והכרסום פגע באצבע וגרם לקטיעתה.
בדו"ח המפקח מטעם משרד העבודה, אשר חקר את נסיבות אירוע התאונה, צוין כי "באותו הרגע ירדה הבוכנה באופן בלתי מבוקר והכרסום פגע באצבע וגרם לקטיעתה". כמו כן צוין בדו"ח של משרד העבודה כי מר ע' מ' (שכאמור היה כוון מחלקת כרסום אצל הנתבעת) ציין בפני החוקר מטעם משרד העובדה כי כבל הפלדה, אשר מתפקידו למנוע את הורדת הבוכנה בצורה לא מבוקרת, לא היה תקין מכיוון שבצדו השני של הכבל לא היה משקל נגדי. בסיכום דבריו של החוקר הוא ציין בדו"ח שלו כי התאונה הייתה נמנעת, או סיכוייה היו קטנים, אם המפעל היה דואג לתקינות המכונה, דבר שנעשה לאחר קרות התאונה הנ"ל.
העד מטעם הנתבעת תיאר בהרחבה את המכונה בה נפגע התובע וציין בסעיפים 6 ו – 11 לתצהירו כי מדובר במכונת כרסום מסוג "אנייק" המורכבת ממספר חלקים, גוף המכונה, שולחן עבודה וראש המכונה. בתוך המכונה ישנה בוכנה וכוש (מגש שעליו שמים את החלקים לצורך עיבודם). המכונה מופעלת באמצעות ידית המאפשרת את הורדת ועליית הבוכנה עם כלי העיבוד בתוכה, והבוכנה ננעלת באמצעות ידית סגירה, כאשר לידית זו מחובר כבל פלדה שתפקידו למנוע ירידה לא מבוקרת של המכונה.
לטעמי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיום אחריות נזיקית עקב האירוע התאונתי הנ"ל. ב"כ הנתבעות תיאר בהרחבה בסיכומיו מדוע יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 50% אך הוא אינו טוען להעדר אחריות נזיקית. בטרם אתייחס לאשם התורם אפנה לבחינת הטענה הקשורה לקיום או אי קיום הדרכה לתובע טרם התחיל את עבודתו.
התובע טוען כי לא קיבל כל הדרכה ממשית אודות תפעול המכונה הנ"ל למעט תיאור כללי שלא היה מספיק, במיוחד נוכח היותו קטין וכי המדובר ביום הראשון לעבודתו במפעל. ב"כ התובע מפנה לסיכום דברים שציינה גב' רחל בורנשטיין שהיא הגורם הממונה על המפקח מטעם משרד העבודה (הוגשה תעודת עובד ציבור מיום 14/1/15, חלק מהמוצג שסומן ת/3) ושם היא מציינת בין היתר כי היא לא ממש הבינה את ההסברים הטכניים שנרשמו בכתב יד בכל הקשור להדרכה אבל היא מניחה כי הבעיה הייתה במה שהוסבר בסעיפים 5 ו – 6 (עמוד 5) לדו"ח בכך שלא היה משקל נגדי לבוכנה ולכך שהיא כנראה ירדה במהירות גדולה מידי. כמו כן, הפנה ב"כ התובע לכך כי הנתבעת נמנעה מזימונו של עד רלוונטי אשר על פי טענתה הדריך את התובע והסתפקה בעדות כללית של מר ע' מ' בנדון.
ב"כ הנתבעות מציין כי על פי עדותו של מר ע' מ' הנ"ל הרי הוא עצמו עוסק באופן יומיומי במכונות הכרסום וכי הוא תרגם את מלוא ההדרכה לתובע לשפה הערבית על מנת לוודא כי הוא הבין את ניהולי העבודה. כמו כן, הפנה ב"כ הנתבעת לעדות מר ע' מ' לפיה הוא עבד יחד עם התובע משך 40 דקות על המכונה על מנת לוודא שהתובע הבין כיצד היא פועלת.
לטעמי, התובע לא קיבל הדרכה מספקת בטרם נצטווה לעבוד על המכונה הנ"ל, שאין מחלוקת כי היא מכונה עם סיכון מוגבר לפגיעה. מתן הסברים כלליים וללא ליווי מתאים משך תקופה סבירה על מנת לוודא כי העובד יודע להפעיל את המכונה תוך נקיטת אמצעי הזהירות המתבקשים, אינם מספיקים על מנת למלא אחר הדרישה של המעביד לספק אמצעים סבירים לעובד שימנעו פגיעה בגופו (כולל הדרכה נאותה).
כאמור לעיל קיימת אחריות נזיקית המטילה את חובת הפיצוי על המעביד, ואילו בכל הקשור לשאלת האשם התורם, אינני סבור כי ראוי בנסיבות העניין לייחס לתובע אשם תורם כלשהו שכן לא הוכחו בפניי נסיבות עובדתיות שינחו אותי לקבוע כי הייתה תרומה של התובע לאירוע התאונה.
ולעניין הנזק:
כאמור, התובע סבל מקטיעה של גליל וחצי של אצבע מספר 2 של יד שמאל כאשר ידו הדומיננטית שלו הינה יד ימין. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה וכן שילם מענק נכות לאחר שוועדה רפואית קבעה לתובע 10% נכות צמיתה תוך הפעלת תקנה 15, כך שהנכות הצמיתה של המל"ל הינה 15% החל מיום 14/10/09.
פרופ' גרשון וולפין מונה כמומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט והוא קבע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מצב של קטיעה של גליל וחצי באצבע. המומחה הוסיף וציין כי על פי הממצאים בבדיקתו ניתן ללמוד על קיום מצב לאחר קטיעה ללא הגבלה בטווח התנועות של האצבע וללא גירעון נוירולוגי אובייקטיבי. הגדם החלים היטב. בפרק הממצאים של חוות הדעת הוסיף המומחה וציין כי לא נמצאה הגבלה בבדיקת טווח תנועות האצבעות וניתן לציין כי קיים טווח מלא ושווה בכל יד. התובע מסוגל לסגירת היד למצב של אגרוף קמוץ. כמו כן, ציין המומחה כי קיימת אפוזיציה מלאה בין קצה אגודל לכל אצבע כולל בין האגודל לקצה אצבע שנייה של יד שמאל.
מכל הנתונים שצוינו לעיל ניתן לציין כי הנכות התפקודית במקרה שבפנינו, תוך שימת דגש על נסיבותיו האישיות של התובע וממצאי המומחה מטעם בית המשפט אינה אמורה לעלות על הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה, דהיינו 10%.
עובר לאירוע התאונה היה התובע בגיל 18 והיה זה יומו הראשון לעבודה וממילא אין נתוני שכר לגבי התקופה שקדמה לאירוע התאונה. במרוצת השנים שחלפו מאז אירוע התאונה ועד היום העיד התובע כי לא הצליח ללמוד מקצוע אחר ונפגע באופן קשה בתפקודו. יחד עם זאת במהלך חקירתו של התובע באולם בית המשפט הוא לא סיפק תשובות ברורות אודות הכישלונות שספג בלימודיו בכל מסלול שאליו ניגש ותירץ את הכול בכך שהוא היה פגוע מבחינה נפשית. לא למיותר לציין כי אין בפנינו טענה לפגיעה נפשית מפי התובע ועל כן יש לקבל בספק את הסיבה הנ"ל שהתובע ציין בחקירתו כסיבה אמתית לכישלונותיו בלימודים וברכישת מקצוע חדש.
ב"כ התובע מבקש לבסס את הפיצויים שייפסקו לתובע על בסיס שכר הממוצע במשק בסך 9,100 ₪ ואילו ב"כ הנתבעת מציין כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס 5,000 ₪ ולא מעבר לכך. באיזון הראוי של הנתונים ובשים לב למכלול הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי ראוי לבסס את הפיצויים שמגיעים לתובע הן לעבר והן לעתיד על בסיס סך 7,000 ₪.
אתייחס להלן לנזקים המגיעים לתובע בהתאם לראשי הנזק השונים שבעלי הדין התייחסו אליהם בסיכומיהם.
נזק לא ממוני: בשים לב לגילו של התובע, פגיעתו, הנכות הרפואית שנקבעה לו ומהות הטיפולים להם נזקק, אני פוסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 30,000 ₪.
הפסד שכר מלא בעבר: אין מחלוקת שלתובע מגיע פיצוי מלא לעבר בגין 6 חודשים. הסכום המגיע לתובע על בסיס 7,000 ₪ לחודש הינו 42,000 ₪.
הפסד שכר חלקי לעבר: אינני סבור כי יש מקום לחשב פיצוי באופן אריתמטי וכי הדרך הנכונה הינה לטעמי פסיקת סכום גלובלי. אני פוסק לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין העבר.
הפסד שכר לעתיד: ב"כ התובע מבקש לבסס את החישוב של הפיצויים בדרך האריתמטית ואילו ב"כ הנתבעות מבקש לפסוק סכום גלובלי מדוד. למרות שבפנינו בחור צעיר בגילו עם נכות אורתופדית צמיתה, נחה דעתי לפסוק סכום גלובלי מאחר ולא הובאו נתונים אודות הפגיעה התפקודית הממשית לתובע וכן לא הובאו נתונים אודות רמת השתכרותו העכשווית. לאחר ששקלתי את הנתונים, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי ע"ס 120,000 ₪.
עזרת צד ג' עבר ועתיד: אני פוסק לתובע סכום גלובלי על סך 7,000 ₪.
תקבולי מל"ל: מהנתונים שהובאו בפניי יש לנכות מהפיצויים המגיעים לתובע תקבולי מל"ל בסך 52,000 ₪ נכון להיום.
סוף דבר:
אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובע את הסך 167,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ. הנתבעות תשאנה ביתרת אגרה שתחול בתיק. הסכום שפסקתי ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.
ניתן היום, א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
