1.תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") הפרו בהפרה יסודית את החוזה להזמנת שירותי בנייה וכי הם חייבים לתובעת סך 164,394 ₪.
התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים, הועברה לבית משפט זה והוגש כתב תביעה מתוקן.
הצדדים להליך וההתקשרות
2.התובעת, חברה קבלנית העוסקת בהקמת מבני מגורים מסחריים ופרויקטים בתחום הבנייה.
הנתבעים ביחד עם 23 משפחות נוספות, רכשו זכויות במקרקעין במגרש הידוע כמגרש 151 גוש מ 15, תכנית 210/8/1, בשכונת מתתיהו מזרח בישוב מודיעין עילית.
(להלן: "המזמינים").
3.המזמינים התקשרו עם התובעת ב"חוזה להזמנת שירותי בנייה", לפיו התובעת תבצע עבורם עבודת בנייה להקמת בית מגורים בן 24 יחידות דיור על המגרש ובמסגרתו תספק שירותי בנייה להקמת דירות המזמינים. המזמינים חתמו יחד וכל אחד לחוד עם התובעת.
בסעיף 6.13 להסכם נקבע כי "המזמינים לא יהיו רשאים לקבל לידיהם את העבודות והדירות במועד המסירה אלא אם הושלמו העבודות ובניית הבית, והמזמינים יציגו עד לאותו מועד בפני הקבלן אישור ב"כ של המזמינים-עורך דין משה גליק ו/או מי מטעמו (להלן-עוה"ד) לביצוע המסירה...".
המזמינים התחייבו לשלם את התשלומים לחשבון התובעת, כמפורט בלוח התשלומים האישי בהתאם לסעיף 7 לחוזה-נספח ג' לחוזה.
הסכם הניהול ומשמעותו
4.המזמינים התקשרו גם בהסכם ניהול קבוצתי עם "ניהול ודיור"- מר אהרון טולנפלד (להלן: "המנהל"/"השלוח") ובסעיף המבוא להסכם הניהול נכתב כי "הקבוצה, ע"פ הוראת הסכם השיתוף, באמצעות ובהוראת הרב יעקב מאיר שטרן שליט"א המכוון ומנחה את הקבוצה ביקשה מהמנהל לטפל עבורה בכל הקשור לתכנון, רישוי וקידום בניית בית המגורים כמפורט להלן בהסכם זה".
בסעיף 4.5 להסכם הניהול נקבע כי שירותי המנהל יהיו גם : "טיפול בגביית הכספים מחברי הקבוצה לקופה המשותפת ותשלומים לאנשי המקצוע, לספקים ולקבלנים השונים".
בסעיף 7.2 להסכם הניהול נקבע כי כל ההתקשרויות עם בעלי המקצוע השונים והקבלנים "יבוצעו על ידי הקבוצה בלבד והם בלבד יהיו אחראים וחייבים לשלם את כל התשלומים הכרוכים בכך, וכי כל התקשרות שתבוצע ע"י המנהל עם בעלי המקצוע תבוצע על ידו כשליח של הקבוצה, על כל המשתמע מכך".
5.הנתבעים הסמיכו אפוא את המנהל לפעול בשמם ובכך פעל המנהל כשלוח.
הנתבעים לא שילמו סכומים ישירות לתובעת, פרט לסכומים בגין שינויים במפרט ומכלול התשלומים הועברו דרך המנהל.
חוב הנתבעים
6.לטענת התובעת, יתרת חובם של הנתבעים עומדת על סך 164,394 ₪ וזאת על פי כרטיס לקוח של המנהל.
סמנכ"לית הכספים של התובעת, הגב' חני הררי העידה שהפרויקט נוהל כפרויקט אחד וכי התשלומים של המזמינים "נצבעו" על ידי המנהל (ע' 8). הגב' הררי נחקרה ארוכות על הכרטסת ונתנה הסבר על הכרטסות.
הררי העידה שאף שהחוזה נחתם בחודש נובמבר 2011, בשלבים שונים, החלו העבודות בחודש יוני 2015 על ידי התובעת, שולם סך של 301,000 ₪ ע"י עו"ד גליק וכי ניתנו על כך חשבוניות (ע' 9-10). עם זאת, בחקירה החוזרת העידה הררי שייתכן שנחתמו חוזים גם מספר חודשים לפני חודש נובמבר (ע' 13 ש' 34).
הררי העידה שמפקח מטעם הדיירים היה בודק את החשבון ומאשר אותו והתובעת פעלה אך ורק לפי חשבון שאושר על המפקח (ע' 12).
הררי העידה :"ניהול ודיור מסרו לנו שזו בקשתכם שהם יעשו את הגבייה, הם היו השליחים שלכם" (ע' 13 ש' 36).
הררי העידה שאין הסכם לתובעת עם עורך דין גליק או עם המנהל (ע' 10 ש' 12).
גם המנהל טולנפלד העיד שלא היה לו כל הסכם עם התובעת (ע' 15 ש' 26).
7.הנתבעים טענו ביחס לסכום התביעה ולכך שלא קיימת התאמה בין מסמכים שונים שהגישה התובעת.
כאמור לעיל, התובעת נתנה הסבר לאופן חישוב החוב.
העדה הררי נחקרה ארוכות בנדון והעידה כי הסך של 164,394 ₪ "נצבע על ידי ניהול ודיור כחוב של הדייר (ע' 8 ש' 26) וסכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית".
מאחר שהפרויקט התנהל כפרויקט משותף ומאחר שהשלוח הוא ששילם בפועל לתובעת, אין כל מניעה להסתמך על רישומי השלוח ועל הכרטסת של התובעת על מנת להבין מהו חוב הנתבעים.
התובעת המציאה לנתבעים את הכרטסת המתייחסת לפרויקט והררי התייחסה ארוכות בעדותה לכרטסת ונתנה הסברים מפורטים בנדון (ראו למשל: ע' 13 ש' 6-10).
עדותה של הררי לא נסתרה ואף לא נסתר הרישום אצל השלוח.
מכאן שהחוב וגובהו הוכחו.
8.הנתבע אישר שכל 24 הדיירים נושאים באחריות לתשלום (ע' 23 ש' 22) וכי הוא לא התנהל באופן אישי מול בעלי המקצוע (ע' 23 ש' 28).
הנתבע אישר את האמור בהסכם באשר ליכולת המנהל לפעול (ע' 23 ש' 30-33) וכי תשלומים נגבו לקופה משותפת ומשם הועברו לבעלי מקצוע ולתובעת (ע' 24).
הנתבע למעשה אישר כי המנהל פעל כשלוח שלו וכי הוא הסמיך את המנהל לפעול בשמו.
די בכך כדי לחייב את הנתבעים.
9.סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות") קובע כי :"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין את השולח".
התוצאה המשפטית של כינון יחסי שליחות היא הטלת זכויות וחובות שנוצרו מפעולתו של השלוח כלפי צדדים שלישיים, על השולח.
המנהל פעל כשלוח, תוך הרשאה מלאה של הנתבעים לפעול וממילא לא נודע לתובעת - צד ג' שהשלוח פעל בחריגה מההרשאה, דבר שלא הוכח.
מעשיו של המנהל כשלוח מחייבים ומזכים את הנתבעים (ראו והשוו: ע"א 1796/10 שרה כתבן ואח' נ' בנק ירושלים ואח' (07.12.11)).
השלוח פעל בהרשאת הנתבעים ואלה לא הודיעו לו בכל דרך שהיא על ביטול השליחות. ממילא, מאחר שהשלוח פעל בהרשאה, הוא "יוצא מהתמונה" ( א' ברק חוק השליחות (כרך א', תשנ"ו) 819).
מאחר שהנתבעים חבים לתובעת סכומי כסף בעקבות פעולה שנעשתה בשמם על ידי השלוח – התובעת, כי אז "השולח יצא ידי חובתו כלפי הצד השלישי רק אם השלוח ישלם סכומים אלה לצד השלישי" ( א' ברק שם 485)). הנתבעים לא הוכיחו ששולמו סכומים לתובעת על ידי השלוח וכרטסות התובעת והשלוח סותרות את גרסתם ועל כן עליהם לשלם את חובם.
הנתבעים אף לא טענו בכתב בזמן אמת כנגד המנהל-השלוח ולא הניחו תשתית ראייתית בדבר תשלום לתובעת ומשכך הדבר, לא קמה להם כל הגנה כנגד התביעה.
טענות בנוגע לשלוח
10.הנתבעים טענו כי בכך שהשלוח טולנפלד מסר מסמכים לתובעת, הוא חרג מסמכותו ואף העיד שהיה "שלוח" של התובעת לגיוס כספים עבורם מהרוכשים (ע' 15 ש' 17-19).
סעיף 8 לחוק השליחות קובע חובות נאמנות לשלוח ובין היתר קובע כי "לא יהא שלוח של שולחים שונים לנושא שליחות אחד שלא על דעת שולחיו... לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות".
אמנם טולנפלד העיד שהיה שלוח של התובעת לגייס כספים עבורם מהרוכשים ואולם בחינת עדותו בנדון מלמדת שלא היה שלוח של התובעת, אלא פעל בהתאם להסכם הניהול על מנת לגבות כספים מהמזמינים לקופה המשותפת ולשלם לקבלנים השונים וכי לא מונה או פעל כשלוח של התובעת בכל עת ומכאן שהשימוש שעשה לעניין זה היה כשימוש מושאל.
גם הררי העידה שטולנפלד לא היה שלוח של התובעת.
הנתבעים חתמו על ייפויי כוח בלתי חוזר לעורך דין גליק לפעול לפי שיקול דעתו בכל הנוגע לתשלומים המתייחסים למקרקעין ומכאן שניתנה סמכות לעורך דין גליק או מי מטעמו להעביר לתובעת מסמכים. זאת ועוד, ייפוי הכוח לעו"ד גליק הוסב לב"כ התובעת ביום 14.07.14 וממילא רשאית התובעת לעשות שימוש במסמכים הנוגעים לתשלומים.
מסירת המסמכים לתובעת, עולה בכלל סמכויות השלוח לטפל בגביית הכספים כמשמעה בסעיף 4.5 להסכם הניהול וממילא, אין במסירת המסמכים לתובעת משום חריגה מההרשאה ואין בה משום שימוש לרעת השולח במסמכים שבאו לידי השלוח עקב השליחות.
11.טולנפלד נשאל על שלושת השיקים שצורפו לכתב ההגנה בסך 8,760 ₪ כראייה לתשלום מטעם הנתבעים והעיד ששיקים אלה לא נפרעו בחשבונות (ע' 18 ש' 7-8).
השיקים האמורים אינם של הנתבעים, אלא הועברו להם על ידי אחרים.
הנתבעים לא הוכיחו שהשיקים נפרעו וממילא לא הוכיחו שיש מקום לזכאותם בסכום האמור.
על השיקים האמורים נכתב שהתקבל בנוסף סך של 12,400 ₪ במזומן - התקבול האמור מופיע בכרטסת הנתבעים אצל ניהול ודיור ותומך בתקינות הרישום אצל ניהול ודיור.
12.כעולה מעדות טולנפלד, ומהכרטסת, פרט לתשלומים לתובעת, היה על הנתבעים לשלם תשלומים שונים עבור הוצאות ליועצים שונים, בגין היתרים ובגין השתתפות במקווה ובגדר עירוב, שלטענת טולנפלד נדרשו בהיתר הבנייה.
הנתבעים לא הגישו את היתר הבנייה ולא סתרו טענות אלה.
13.מכל מקום, חרף הטענות של הנתבעים כלפי השלוח, הם לא הגישו הודעה לצד ג' כנגדו ועל כן מושתקים הנתבעים, בנסיבות העניין לטעון טענות ביחס לשלוח ולא נפתחת חזית בין הנתבעים לשלוח. מכאן שכל שעל בית המשפט לבחון הוא האם יש מקום לקבלת תביעת התובעת כנגד הנתבעים (ראו: ע"א 2755/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (09.12.08)). בנסיבות העניין, העדר משלוח ההודעה לצד ג' הוא בגדר עובדה האומרת דרשני, שיש בה לכשעצמה כדי לפגום משמעותית בגרסת הנתבעים.
אי העדת עדים
14.מטעם הנתבעים לא העידה הנתבעת. הנתבעים גם לא העידו שכנים נוספים או מזמינים אחרים. הנתבעים לא העידו קרובי משפחה שלטענתם שילמו כספים ולא העידו את עורך דין גליק, שהיה שותף בארגון הקבוצה, אף שטענו כלפיו טענות קשות.
באי העדת העדים האמורים, קמה חזקה לפיה עדותם של אלה לא תתמוך בגרסתם.
העדר הוכחת מסירה חזקה לנתבעים כנדרש
15.הנתבעים לא הוכיחו שקיבלו את החזקה כנדרש בהסכם.
כאמור בסעיף 6.13 להסכם נקבע כי "המזמינים לא יהיו רשאים לקבל לידיהם את העבודות והדירות במועד המסירה אלא אם הושלמו העבודות ובניית הבית, והמזמינים יציגו עד לאותו מועד בפני הקבלן אישור ב"כ של המזמינים-עורך דין משה גליק ו/או מי מטעמו (להלן-עוה"ד) לביצוע המסירה...".
הנתבעים לא העידו את עורך דין גליק בנדון ולא הגישו אישור מסירה כנדרש בהסכם.
מנהל העבודה אצל התובעת מר וינברגר העיד שהמפתחות של הדירה לא נמסרו לנתבעים, כי לא נמסר לו אישור אכלוס, לא קוים פרוטוקול מסירה ולא נמסרה לנתבעים רשימת יסוד.
הנתבעת כלל לא העידה בנדון ואילו הנתבע העיד שהמסירה הייתה בקרוואן של התובעת.
הנתבע העיד שלא נשלח אליו אישור אכלוס שנשלח על ידי חברת ניהול ודיור כפי שנשלח לדיירים אחרים (ע' 26 ש' 36) ודי בכך למעשה כדי להקשות על גרסתו בעניין המסירה.
הנתבע העיד שלא קיבל כל תעודת אחריות או בדק (ע' 27 ש' 7), המהווה עדות מוקשה לכשעצמה.
הוא העיד שלא קיבל מסמך שקיבלו דיירים אחרים במעמד המסירה באשר לקבלת צרור המפתחות ולכלים סניטריים, אף שעדי התובעת העידו שנמסרו לאחרים מסמכים שכאלה. הוא אף לא העיד דיירים אחרים על מנת שיסתרו את גרסת התובעת באשר לאופן המסירה, ובאי העדתם קמה חזקה לרעתו לפיה ידע שאלו לא יתמכו בגרסתו.
מכאן שלא הוכח שכניסתם של הנתבעים לדירה הייתה כדין ואין בכניסתם כדי להוות הוכחה להעדר חוב.
משמעות אישור הזכויות שניתן
16.העובדה שלנתבעים ניתן אישור זכויות מהחברה המשכנת ומהמינהל האזרחי, אינו מלמד על העדר חוב לתובעת.
בעניין זה הוגש מכתבו של עורך דין גליק מיום 04.04.17 לפיו אישור הזכויות ניתן על ידי החברה המשכנת, אך "אין באישור זכויות זה משום אישור למסירת החזקה, נושא הנוגע למערכת היחסים ההסכמית שבין הרוכשים לקבלן". (נספח 12 לתצהיר הררי).
הנתבע לא ביקש להעיד את עו"ד גליק וממילא אין באישור הזכויות האמור כדי ללמד על העדר חוב הנתבעים.
סוף דבר
17.מאחר שחוב הנתבעים לתובעת הוכח, עליהם לפרוע את חובם לתובעת.
במכלול הנסיבות ניתן להעניק את הסעד החלופי של תשלום החוב ואך ככל שלא ייפרע החוב, כי אז תהא פתוחה הדרך בפני התובעת לבקש מינוי כונס נכסים או מכירת הנכס וזאת במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
18.מחייב הנתבעים לשלם לתובעת סך של 164,394 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (12.11.15) ועד התשלום המלא בפועל ממש.
היה ולא ישולם הסכום בתוך 45 יום, כי אז תהא רשאית התובעת לבקש בהליכי הוצאה לפועל, למכור את דירת הנתבעים, בהתאם להוראות סעיף 19 לנספח התשלומים.
מחייב הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪, כולל מע"מ.
ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ח, 13 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.
