ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
13581-06
10/08/2014
|
בפני השופט הבכיר:
יצחק שמעוני
|
| - נגד - |
התובע:
כריסטוף זגורנה
עו"ד בדראן סלאמה
|
הנתבעים:
1. יוסי לוי
2. לינדה לוי
3. עיריית ירושלים (נמחקה)
עו"ד מוטי קובו
|
| פסק דין |
כללי
1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מחלוקת בדבר הסכם שכירות בלתי מוגנת שנכרת בין הצדדים.
התובע, אזרח גרמני, התגורר בישראל מתוקף תפקידו ככתב ברשת הטלוויזיה הגרמנית "R.T.L".
הנתבעים הם בעלי זכויות בבית שברחוב הסלע 4 בשכונת עין כרם בירושלים (להלן: "הבית").
התובע שכר מהנתבעים את הבית על פי הסכם שכירות מיום 9.12.02 (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם" או "הסכם השכירות").
2.התובע טוען, כי לעובדה שלבית הוצמדה גינה בשטח גדול של 250 מ"ר הייתה השפעה מכרעת על החלטתו לשכור את הבית, וכן היה לכך חלק משמעותי בקביעת גובה דמי השכירות החודשיים. אולם, בסופו של דבר, הנתבע סרב לקיים את חלקו בהסכם בכל הנוגע לטיפוח הגינה, והתובע נאלץ לשאת בהוצאות הטיפוח שכללו עבודות והוצאות רבות. כמו-כן התברר לתובע בדיעבד, שהגינה איננה בבעלות הנתבעים. משום כך, דורש התובע לחייב את הנתבעים להשיב לו את תשלומי היתר ששילם עבור הגינה וכן לפצותו עבור ליקויים נוספים בבית בסך כולל של 240,217 ₪.
3.הנתבעים טוענים, כי הבית אינו כולל את הגינה הגדולה והתובע לא הוטעה ביחס לכך, ומשום כך אין להשיב לו כספים בגין הגינה.
4.בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים, כי התובע הפר את הסכם השכירות, לא פינה את הבית במועד שהיה קבוע לכך ביום 22.12.06, ולא שילם את מלוא דמי השכירות. לפיכך, מבוקש לחייבו בתשלום מלוא סכום החוב בסך של 81,118 ₪.
טענות התובע
5.התובע טען, כי כבר בעת ניהול המו"מ לקראת כריתת ההסכם, הדגיש הנתבע את יתרונותיו של השטח הגדול הצמוד לבית והמתוכנן להיות גינה מטופחת. הגינה הייתה הכרחית עבור התובע כאיש תקשורת המארח מסיבות קוקטיילים לעמיתים למקצוע ולבכירים מהשגרירויות הזרות.
כאשר נכרת ההסכם, הבית היה עוד בשלבי בנייה ולכן הנתבע התחייב שיסיים את הגינה בסוף חודש ינואר- פברואר אותה שנה. אולם, לאחר כריתת ההסכם, לא קיים הנתבע את המתחייב ממנו בכל הנוגע לטיפוח הגינה לרבות בניית גדר והתקנת שער, ועם חלוף תקופה של שנה ושבעה חודשים החליט התובע להקים בעצמו את הגינה. כאשר פנה לנתבע וביקש שישיב לו את עלויות הקמת הגינה, התכחש להתחייבויותיו וטען כי מרבית השטח עליו הוקמה הגינה, בשטח של כ-600 מ"ר , אינו בבעלותו (להלן- "הגינה הגדולה") והוסיף, כי התכוון לשטח המוצמד בפועל לבית של כ-70 מ"ר (להלן- "הגינה הקטנה").
התובע טען, כי הנתבעים הציעו לו בית אליו מוצמדת גינה גדולה, הוא קיבל הצעה זו, אך נפל פגם בקיבול כאשר התברר שהגינה אינה מוצמדת לבית. בכך הטעו הנתבעים את התובע ויש לחייבם להשיב את הסכומים אשר שילם עבור דמי שכירות לגינה הגדולה, עבור טיפוח הגינה וכן בעד הטרחה והנזק הלא ממוני אשר נגרם לו.
6.אשר לתביעה שכנגד, טען התובע, כי מדובר בתביעת סרק מופרכת שיש לדחותה. התוספת של 5% לדמי השכירות, חלה על פי הסכם השכירות רק על שנת האופציה, ואין כל משמעות לכך שבפועל התובע שילם את התוספת, שכן הוא הלך שבי אחרי הנתבע ולא וידא את נכונות הגבייה.
טענות הנתבעים