לכיש ואח' נ' גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ ואח'

רקע

1. התובעים, בני הזוג לכיש, רכשו בשנת 2009 מהנתבעות 1-2 דירה ברחוב אלי כהן בתל אביב (להלן: "הדירה"). הנתבעת 3 הייתה הקבלן המבצע שבנה את הבניין ואת הדירה.

   החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 22.11.2012.

   לטענת התובעים, מיד עם קבלת הדירה התגלו בה ליקויי איטום ורטיבות אשר מנעו מהם להשכיר את הדירה.

2. עוד טוענים התובעים כי בעיות הרטיבות בדירה הלכו והחמירו, כאשר ניסיונות של הנתבעות לתקן את ליקויי הרטיבות לא צלחו.

   לפיכך, טוענים התובעים, נאלצו לתקן את בעיות האיטום שהיו בדירה וכן את הליקויים שנוצרו לאור בעיות אלו בעצמם ועל חשבונם.

3. לאחר שבוצע התיקון על ידי התובעים הגישו אלו את התביעה המונחת לפני, במסגרתה דרשו כי הנתבעות יפצו אותם בראשי הנזק הבאים:

   • הוצאות ועלויות התיקונים – 132,808 ₪;

   • ירידת ערך הדירה – 225,000 ₪;

   • קורה נמוכה במחסן – 22,500 ₪;

   • חיבור ממ"ד למיזוג אויר – 50,000 ₪;

   • אובדן דמי שכירות – 87,500 ₪;

   • תשלום ארנונה ותשלומי ועד בית – 13,790 ₪

   • נזק בלתי ממוני – 100,000 ₪

   • פיצוי הוצאות כלליות – 30,000 ₪ וכן הוצאות יועצים בסך – 9,039 ₪.

     סך הכול הועמדה התביעה על סך של 621,000 ₪.

4. בפסק דין זה אדון, האם זכאים התובעים לפיצויים מהנתבעות בגין ראשי הנזק המפורטים לעיל, ואם כן, מהו שיעור הפיצוי.

   ההליכים בתיק זה

5. ביום 24.12.2015 התקיים קדם המשפט ראשון בתיק זה (לפני מותב קודם). במסגרת קדם המשפט הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט תוך שהם שומרים על חוות הדעת מטעמם.

6. לאור הסכמה זו מינה בית המשפט את השמאי והמהנדס דן אורמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה אורמן"), על מנת שייחווה דעתו על כלל הסוגיות המקצועיות המתעוררות בתיק זה. יובהר כי המומחה אורמן הינו גם שמאי מקרקעין בהשכלתו, כך שזה הוסמך לחוות דעתו גם בסוגיית ירידת הערך.

   ביום 3.7.2016 הגיש המומחה אורמן את חוות דעתו לתיק בית המשפט.

7. אציין כי לאחר שהמותב הקודם פסל את עצמו מלדון בתיק, עבר התיק למותב זה.

8. בית המשפט אישר לתובעים להעביר שאלות הבהרה למומחה, ואלו שלחו למומחה שאלות הבהרה רבות. ביום 7.12.2016 הגיש המומחה אורמן את התשובות לשאלות ההבהרה לתיק בית המשפט.

9. ביום 17.1.2017 התקיימה ישיבת קדם משפט, אשר בסופה החליט בית המשפט כי הצדדים יגישו את ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית (וכן חוות דעת) בכתב.

10. מטעם התובעים הוגשו הראיות הבאות:

    א. תצהיר התובע, מר דורון לכיש;

    ב. חוות-דעת המומחים: ''דור ליקויי בניה'' , אינג' אברהם בן עזרא; השמאי סידאוי;

    ג. תצהיר מר נחשון גל;

    ד. תצהיר מר שמעון טויטו;

    כמו כן ביקשו התובעים לזמן לחקירה נגדית את המומחה אורמן ואת הגב' אורלי מלי.

11. מטעם הנתבעות הוגשו הראיות הבאות:

    א. תצהיר הגב' הילה שדמי;

    ב. חוות דעת המומחים: אינג' יוסי גורודישר, אינג' אמיר ברגינר והשמאי בועז קוט.

12. ביום 28.6.17, לאחר שבית המשפט קבע מועד לישיבת הוכחות, ביקשו התובעים לצרף חוות דעת מעודכנת של השמאי מר סידאוי. בית המשפט החליט ביום 5.9.17, בהחלטה מנומקת, להתיר את הגשת חוות הדעת, כך שזו תהיה חלק מהראיות בתיק זה, בכפוף לכך שתינתן לנתבעות זכות להגיש חוות דעת נגדית. כן נקבע כי המומחה אורמן יתייחס לאמור בחוות הדעת החדשה.

13. ביום 16.1.18, ולאחר שאישרתי לנתבעות להגיש את התייחסותן לחוות הדעת המשלימה מטעם התובעים, הגיש המומחה אורמן את חוות דעתו המשלימה.

14. הצדדים הגיעו להסדרים דיוניים על פיהם יחקרו בחקירה נגדית רק את המומחה אורמן ואת מר דורון לכיש, וזאת מבלי שיהיה בכך ויתור של הצדדים על התצהירים או חוות הדעת מטעם הצדדים ומבלי שיראו בהימנעות מחקירה כהודאה בנכונות התצהיר או חוות הדעת של הצד שכנגד.

15. ביום 21.3.18 התקיים דיון ההוכחות במסגרתו נחקרו המומחה אורמן וכן התובע 1, מר דורון לכיש.

16. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ובמסגרת פרק "דיון והכרעה" אתייחס לטענות הצדדים בסיכומים.

    דיון והכרעה

    נזקי התובעים

    כללי – מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט

17. כמפורט לעיל, בתיק זה קיימות חוות דעת של הצדדים וכן חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט וזאת הן לעניין ליקויי הבניה ונזקי הנזילות והן לעניין ירידת הערך.

18. ההלכה בעניין מעמדה של חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט הינה הלכה ברורה, מפורשת וחד משמעית אשר נסקרה בעשרות, אם לא במאות פסקי דין, כאשר זו סוכמה היטב בת"א (מרכז) 36334-11-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם במאגר נבו, 9.1.2017) בשל חשיבות הדברים, אצטט:

    "כידוע, מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך (ראו: אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים לאחר תקנות  סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים" המשפט יב 167, 182-180, 191 (2007); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, [פורסם בנבו] פסקה י"ב (9.4.2006); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.10.2010) (להלן: "עניין עיריית אשקלון")).

     

    בהתאם לכך, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בהיעדר טעות בולטת והלכה היא כי בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של המומחה המקצועי שהוא ממנה (עניין עיריית אשקלון, שאוזכר לעיל), שעה שעסקינן בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין מומחיות וידע מקצועי לגביהם.

     

    אמנם, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)), ואמנם, מומחה בית המשפט הינו ככל העדים וניתן להעמיד לבחינה את מקצועיותו ואת עמדותיו – ויחד עם זאת, בדרך כלל בית המשפט יאמץ את ממצאי המומחה המקצועי האובייקטיבי מטעמו וזאת בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] (23.4.90); ע"א 1240/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563), ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה [פורסם בנבו] (23.2.2014) (להלן: "עניין מסארווה")). על הלכות אלו חזר בית המשפט לאחרונה בת.א. (חי') 20103-11-14 עוסמאן עבאס נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 13.12.2016) ובת.א. (מחוזי ת"א) 18238-07-12 יוסף לוי נ' רפאל רייך (פורסם בנבו, 18.08.2016))." (הדגשה לא במקור – ג.ה.).

19. לפיכך, אני סבור כי נקודת המוצא לדיון בתיק זה הינה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, חוות דעת אשר עדיפה על חוות דעת הצדדים, כאשר מתוך נקודת מוצא זו, יש לבחון את הטענות הספציפיות של הצדדים ביחס לחוות הדעת בכללותה ולרכיבים השונים בחוות הדעת.

20. אציין כי טכניקה דומה אומצה בת"א (מחוזי ת"א) 1145/07 משה שפושניק מערכות בע"מ נ' רשת מלונות אטלס בע"מ (פורסם במאגר נבו, 8.8.17):

    "נקודת המוצא להכרעה היא חוות דעת המומחה וטענות שני הצדדים כנגדה. בכך אין למעשה כל חידוש."

    ור' גם לאחרונה פסק הדין של מותב זה בעניין ת.א. (הרצ') 52767-06-14‏ אדיט המר נ' מרינה מקסומוב (פורסם במאגר נבו, 29.7.2018) (להלן: "עניין המר").

21. על רקע הלכה זו אבחן את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ואת טענות הצדדים ביחס אליה וזאת בראשי הנזק השונים.

    חוות דעת המומחה אורמן

22. במסגרת חוות דעתו סוקר המומחה אורמן בפרק המבוא ונתוני הרקע את טענות הצדדים לגבי שני אירועי הנזילות אשר התרחשו בדירה. המומחה אורמן מבהיר כי הדירה למעשה שופצה לגמרי לאחר האירוע השני ולכן חוות הדעת מבוססת על חוות הדעת מטעם הצדדים, תמונות ועל ניסיונו הרב.

23. בפרק 6 לחוות דעתו מתייחס המומחה אורמן לחוות הדעת מיום 5.6.14 של אינג' אדלר מטעם התובעים, כאשר הוא מתייחס לכל סעיף וסעיף בחוות הדעת.

    בסופם של דברים מגיע המומחה אורמן למסקנה כי עלות התיקונים המפורטים בחוות דעת אדלר הינו 53,200 ₪ כאשר סכום זה כולל פיקוח הנדסי, אך לא כולל מע"מ.

    עוד קובע המומחה אורמן ביחס לתיקונים אלו כי יידרש פינוי של הדיירים למשך חודש וחצי על מנת לבצע את התיקונים.

24. בפרק 7 לחוות הדעת בוחן המומחה אורמן את חוות דעת בן עזרא מטעם התובעים וזאת בהתאם לסעיפי חוות הדעת.

    מסקנתו של המומחה הינה כי קיים ליקוי בחיבור מזגן הממ"ד ויש לחברו בהתאם לתקנות.

25. בפרק 8 לחוות דעתו מתייחס המומחה אורמן לחוות הדעת השמאי סידאוי מטעם התובעים במסגרתה טוען סידאוי כי קיימת ירידת ערך לדירה וכן מתייחס לאובדן דמי שכירות.

    לעניין דמי השכירות הראויים לדירה קובע המומחה מטעם בית המשפט כי שכר הדירה הראוי לשנת 2014 הינו בסך של 10,500 ₪ בממוצע.

    לעניין ירידת הערך קובע המומחה אורמן בצורה מנומקת כי אין ירידת ערך לדירה עקב אירועי הנזילות, ובפרט לא קיימת ירידת ערך פסיכולוגית.

    כמו כן קובע המומחה אורמן כי אין ירידת ערך בגין בליטה במחסן 67 וכי המחסן וגובהו תקינים.

26. התובעים העבירו למומחה מטעם בית המשפט עשרות רבות של שאלות הבהרה, כאשר המומחה ענה עליהן במכתבו מיום 7.12.2016. במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה הוסיף המומחה אורמן פירוט של תחשיב הנזק וזאת במסגרת סעיף 11.8.8. באופן עקרוני, אין בתשובות לשאלות ההבהרה בכדי לשנות מחוות דעת המומחה באופן משמעותי.

    טענות התובע ביחס לחוות דעת המומחה אורמן

27. כאמור לעיל, ההלכה הברורה הינה כי בהעדר שגיאה בולטת ראוי לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. התובע טוען בסיכומיו כי קיימות שגיאות בולטות שכאלו בחוות דעת המומחה אורמן, טעויות שבגינן ראוי לדחות את עמדת המומחה מטעם בית המשפט.

    אבחן טענות אלו המפורטות בסיכומי התובעים תוך התייחסות גם לטענות הנתבעות בסיכומיהן לנושאים אלו.

    ליקוי בניה חמור בבניית קירות הגבס בחדר הרחצה

28. התובעים טוענים כי קירות הגבס בחדר הרחצה נבנו בצורה לקויה, כך שהקונסטרוקציה הייתה חלודה ורעועה וכי קירות הגבס לא חוברו לבסיס. המומחה אדלר (דור ליקויי בניה) מטעמם קבע ב"סעיף ליקוי" 1.90100 לחוות דעתו כי עלות התיקון של החלפת הקונסטרוקציה בלוחות צמנט-בורד הינה בסך של 14,000 ₪ ואילו חיפוי הקירות באריחים לרבות אריחי ריצוף בחדר האמבטיה הינה בסך של 23,100 ₪.

29. המומחה מטעם בית המשפט הכיר בתיקונים אלו (ר' סעיפים 6.6, 6.7 ובפרט 6.9 לחוות הדעת), ופסק פיצוי כולל בגין הטיפול הנדרש בחדר רחצה הורים בסך של 45,000 ₪, כאשר במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה הרבות בעניין זה, מנמק המומחה אורמן את חוות דעתו בעניין.

30. על רקע האמור לעיל, לא ברורה עד תומה טיבה של טענת התובעים בסעיפים 35 עד 40 לסיכומיהם, ואבאר:

31. ככל שטענת התובעים מתייחסת לקיומו של ליקוי בחדר הרחצה של ההורים, הרי המומחה אורמן הכיר בכך שקיים ליקוי בחדר הרחצה ואף פסק פיצוי בסך לא מבוטל של 45,000 ₪ בגין תיקון הליקוי.

    ככל שטענת התובעים הינה ביחס לגובה הסכום אותו פסק המומחה בגין הליקוי, הרי הפער בין הסכום שפסק המומחה אורמן לסכום שקבע המומחה מטעם התובעים בעניין אינו משמעותי (כאשר עניין הריצוף ביתר הדירה אינו חלק ממחלוקת זו ואתייחס אליו במפורש בהמשך), ובוודאי שפער זה אינו מצדיק התערבות בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

    לפיכך, ניתן לדחות כבר כעת את טענות התובעים בראש פרק זה.

32. בכל מקרה, ולמען הסר ספק, אתייחס לטענה הספציפית של התובעים, אשר טוענים כי היה ליקוי בקונסטרוקציה של קירות הגבס, בגינו זכאים הם לפיצוי. ראשית אציין כי המומחה הכיר בכך שקיימת חלודה בקונסטרוקציה זו והיא מצריכה תיקון (ר' סעיף 6.7 לחוות דעתו), ור' תשובה 9 למכתב התשובות לשאלות ההבהרה. כאמור, בגין ליקויי זה אף נפסק פיצוי לתובעים.

33. לגבי הטענה כי היה מקום להחליף את כל הקונסטרוקציה, הרי אני מעדיף לעניין זה את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט על עמדת התובעים. המומחה הסביר בחוות דעתו ובסעיף 9.3 לתשובות לשאלות ההבהרה כי אין פגיעה ביציבות הקונסטרוקציה והסבר זה הינו הסבר מקצועי, המניח את הדעת.

    לעניין הטענה בדבר העדר חיבור של קירות הגבס לקונסטרוקציה ואי עמידה בתקן "1490", הרי לנושא זה התייחס המומחה אורמן בהרחבה בסעיף 1 במכתב התשובות לשאלות ההבהרה, כאשר המומחה אורמן שלל את תזת התובעים על העדר חיבור נאות.

34. לא מצאתי כל סיבה מקצועית או אחרת להתערב בעמדתו המקצועית והמנומקת של המומחה אורמן בחוות הדעת ובמענה לשאלות ההבהרה בנושא זה. אציין כי בניגוד לטענת התובעים הרי במסגרת החקירה הנגדית הבהיר המומחה אורמן את עמדתו זו ואף נימק אותה. לא מצאתי גם פגם של ממש בהודאתו של המומחה כי הניח הנחות מסוימות בעניין.

    בעניין זה, לטעמי, ולאור ההתרשמות מהעדות של המומחה בכללותה, אין מקום ל –"תפוס את המומחה במילה" כאשר נקט במונח "הנחתי". זאת היות והמומחה אינו בלשן או משפטן, כך שמהקשר הדברים עולה כי לעתים המומחה השתמש במונח "הנחתי" שלמעשה התכוון למונח "הסקתי".

    בכל מקרה יש לזכור כי מדובר כאמור בעדות מומחה ולא בעדות עד רגיל, כאשר מומחה מטבע הדברים אמור להתבסס על הנחות מסוימות, לערוך היקשים ולהגיע למסקנות מקצועיות. ברור כי המומחה אינו רשאי להניח הנחה עובדתית שאינה בתחום מומחיותו, אולם הוא בהחלט רשאי לסמוך על ניסיונו המקצועי והתרשמותו הספציפית מהמקרה ומתוכם להניח הנחה מקצועית סבירה. כפי שהסביר המומחה היטב בעדותו בבית המשפט "ההנחה" של המומחה בדבר חיבור לוחות הגבס אינה "הנחה" עובדתית אסורה, אלא מסקנה מקצועית על סמך מומחיותו רבת השנים של המומחה והחומר העובדתי שהיה בפניו (ר' סעיף 1 לתשובת המומחה לשאלות ההבהרה). מכאן, לא מצאתי שגיאה במסקנה זו של המומחה ובוודאי שלא שגיאה חמורה המחייבת או הדורשת את התערבות בית המשפט בחוות הדעת.

35. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעת המומחה אורמן לעניין קיומו של ליקוי בחדר הרחצה הורים, לרבות בלוחות הגבס ובקונסטרוקציה וכן אני מאמץ את העלות שקבע המומחה לתיקון ליקויים אלו.

     

    כשל באיטום חדר הרחצה והצורך בהחלפת ריצוף

36. התובעים טוענים כי היה כשל באיטום חדר הרחצה של ההורים (סעיפים 41 עד 43 לסיכומי התובעים) וכי לאור כשל זה היה מקום להורות על החלפת כלל הריצוף בבית (ר' פרק ד' סעיפים 55 עד 59 לסיכומי התובעים).

37. לעניין עצם הכשל באיטום, הרי המומחה אורמן מטעם בית המשפט קבע כאמור כי היה כשל באיטום חדר הרחצה ואף קבע פיצוי בגין תיקון הליקוי, ר' סעיף 6.9 לחוות דעתו וכן הרחבה במסגרת המענה על שאלות ההבהרה. לא מצאתי כל נימוק בסיכומי התובעים או הנתבעות המצדיק להתערב במסקנה מקצועית זו.

38. נותר, אפוא, לבחון את עלות התיקונים. המומחה אורמן קבע כי עלות התיקון היא בסך של 45,000 ₪, כאשר פירוט של התיקונים מופיע בסעיף 11 למענה לשאלות ההבהרה. בגדר התיקונים נכללה גם החלפת הריצוף בחדר הרחצה הורים, אולם לגבי יתרת הדירה (120 מ"ר) קובע המומחה כי ניתן להסתפק בייבוש בעלות של 200 ₪ למ"ר ואין צורך בהחלפת הריצוף.

39. התובעים בסיכומיהם טוענים כי היה מקום לחייב בפיצוי המשקף החלפת הריצוף בכלל הדירה ולא ייבוש בלבד. איני מקבל את טענת התובעים: ראשית, מדובר בעמדה מקצועית טהורה של המומחה אורמן, כאשר המומחה על סמך מומחיותו קובע כי מבחינה עניינית ניתן להסתפק בייבוש ואף נותן הסבר ממצה ומנומק בסעיף 11.8 למענה לשאלות ההבהרה. כאמור בית המשפט יימנע להתערב במסקנה מקצועית טהורה של מומחה מטעמו, בוודאי כאשר התובעים לא הצביעו על שגיאה בולטת.

    שנית, לעניין הטענה כי החלפת כלל הריצוף נדרשה בשל הצורך לגלות את מקור הרטיבות, הרי בפועל ובסופו של דבר הוחלף הריצוף על ידי התובעים, אולם לא מצאתי כל תימוכין לכך כי גילוי מקור הרטיבות אכן נבע מההחלפה האמורה.

40. לאור האמור לעיל, אני קובע כי אכן היה כשל באיטום חדר האמבטיה, כשל שגרם לנזקים, ואני מאמץ במלואה את חוות דעת המומחה לעניין עלות תיקון הליקויים.

    חיבור המזגן לממ"ד

41. התובעים טענו כי הממ"ד חובר למזגן המרכזי וכי הדבר הינו בניגוד לתקן. המומחה בחוות דעתו (סעיפים 7.8 וכן 7.9.6.) מקבל טענה זו וקובע כי יש להתאים את חיבור המזגן לממ"ד לתקנות הרלוונטיות. בסעיף 20.4 לתשובות לשאלות ההבהרה קובע המומחה אורמן כי עלות התקנת מזגן תקני מוערכת על ידו בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

42. על סמך קביעה זו מבקשים התובעים בסעיף 51 לסיכומים מטעמם כי בית המשפט יפסוק פיצוי בסך של 5,000 ₪, או לחלופין יורה על התאמת חיבור המזגן לממ"ד לתקן החל.

43. הנתבעות טוענות בסיכומיהן (סעיפים 89 עד 99) כי אין כל כשל בהתקנת המזגן בממ"ד. לחילופין טוענות הנתבעות כי הסעד שנתבקש הינו סעד של צו עשה ולא פיצוי כספי. לחלופי חילופין טוענות הנתבעות כי עלות התיקון הינה 500 ₪ בלבד ולא 5,000 ₪.

44. גם בנושא זה לא מצאתי לנכון להתערב במסקנה המקצועית של המומחה אורמן, כאשר זה קובע כי המזגן לא מחובר לממ"ד בצורה תקנית. עם זאת יש לשים לב כי המומחה אינו קובע כי אין מזגן לממ"ד, אלא רק כי יש לחברו בהתאם לתקן ולמעשה זאת גם טענת התובע (ר' סעיף 20.3 למענה לשאלות ההבהרה). אציין כי בניגוד לטענת הנתבעות לא מצאתי בעדות המומחה בבית המשפט אמירה כי חיבור המזגן לממ"ד הינו "תקני לחלוטין".

45. לאור העובדה כי בסעיף 25 לכתב התביעה הסעד העיקרי שמבקשים התובעים הינו "צו עשה לתיקון הליקוי" בהקשר זה, הרי אני סבור כי אין מקום לפסוק פיצוי כספי ויש מקום ליתן את הסעד הראשוני של צו עשה כבקשת התובעים. יובהר כי צו עשה זה מטרתו אינה רכישת מזגן חדש לממ"ד, אלא תיקון חיבור המזגן לממ"ד כך שזה יענה על התקן המחייב בעת רכישת הדירה.

    ירידת ערך הדירה

46. התובעים במסגרת כתב התביעה תבעו פיצויי בגין ירידת ערך הדירה בסך של 225,000 ₪. במסגרת הסיכומים הסבירו התובעים כי בגין ליקויים שלא תוקנו יש לפסוק סך של 250,000 ₪ וזאת בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמם, וכן יש לסכום סכום דומה (וככל הנראה חופף) בגין ירידת ערך פסיכולוגית.

    לטעמי אין כל מקום לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך, לא בגין ליקויים שלא תוקנו ולא בגין ירידת ערך פסיכולוגית.

47. המומחה מטעם בית המשפט, אשר הינו שמאי מקרקעין, מנמק ומסביר בסעיף 8.7 לחוות דעתו מדוע לא קיימת ירידת ערך לדירת התובעים. בפרט מסביר המומחה כי ירידת ערך קיימת כאשר קיים ליקוי פרמננטי שאינו ניתן לתיקון או כאשר מדובר בליקוי שאין כדאיות לתקנו, אולם במקרה שלפנינו מדובר ברטיבות מקומית בקטע קיר קטן וכאשר הליקוי תוקן במלואו.

    בנסיבות אלו, קובע המומחה אורמן כי אין ירידת ערך בגין ליקוי שתוקן ואין ירידת ערך "פסיכולוגית".

48. לאחר קביעה זו של המומחה מטעם בית המשפט הגישו התובעים, לאחר קבלת אישור בית המשפט, חוות דעת שמאית נוספת שבמסגרתה אמד השמאי מטעמם את ירידת הערך בסך של 250,000 ₪ וזאת בעקבות טענה לאירועי רטיבות בדירות אחרות וכן אירוע רטיבות בדירת התובעים לאור פיצוץ צינור מכשיר תמי 4 בדירה 15 השכנה.

49. המומחה אורמן התייחס לחוות דעת זו וקבע כי גם לאחר שעיין בחוות הדעת החדשה מטעם התובעים, אין כל מקום לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך וזאת כאשר אין כל תקן המחייב את הנתבעות לבצע איטום בין דירות ומטעמים נוספים שפורטו בחוות דעתו.

50. אני מאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט במלואה. אבהיר כי לטעמי מדובר בחוות דעת ראויה ונכונה וכי הטענה כי קיימת ירידת ערך לדירת התובעים לא רק שלא הוכחה, אלא שאני סבור כי היא אינה נכונה כך שיש להעדיף את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, ואנמק:

51. הנימוק הראשון בגינו יכולה הייתה להיות באופן תיאורטי ירידת ערך לדירת התובעים הינו בגין ליקויים שלא תוקנו או שלא כדאי לתקנם. לא מצאתי כל ליקויי שכזה במקרה שלפניי, כאשר למעשה אף התובעים מסכימים כי היום הדירה שלהם אינה כוללת כל ליקוי (ר' סעיף 84 לסיכומים מטעמם).

    לעניין הליקויים הקיימים בדירות אחרות ואשר לטענת התובעים עלולים לגרום לירידת ערך לדירת התובעים, הרי מדובר בטענה מרחיקת לכת שממילא לא הוכחה ולו במעט. אבהיר כי לא מצאתי כל ראיה כי אכן קיים ליקוי בדירות אחרות בבניין ובפרט לא מצאתי ליקוי שעלול להשפיע על דירת התובעים. עיון בחוות הדעת המשלימה של השמאי מטעם התובעים מגלה כי זה כלל לא בדק דירות אחרות ומסתמך על עדויות שמיעה לא מקצועיות.

    לעניין הליקוי הנטען בדירה 15 אשר אכן גרם רטיבות בפועל לדירת התובעים, הרי התובעים עצמם טוענים כי מדובר בפיצוץ צינור של מכשיר תמי 4. לעניין זה ברור כי האחריות לפיצוץ הצינור אינה של הנתבעות ולעניין האיטום בין הדירות אני מקבל את עמדת המומחה אורמן כי אין כל תקן המחייב לבצע איטום בין דירות. מכאן ברור כי ככל שנפגעה דירת התובעים מפיצוץ צינור תמי 4 של השכנים, הרי הם זכאים להגיש תביעה על נזקיהם כנגד גורם הנזק ואין לכך כל השפעה על התביעה שלפני.

    בכל מקרה ולמען הסר ספק אבהיר כי לנתבעות אין כל אחריות למכשירי תמי 4 שהתקינו בעלי דירות אחרים בבניין, והטענה כי על הנתבעות לשלם פיצוי ירידת ערך בסך של 250,000 ₪ רק כי התפוצץ צינור תמי 4 בדירה שכנה וגרם נזק, הינה טענה חסרת הגיון וחסרת בסיס שאין מקום לקבלה.

    לפיכך, כאשר התובעים מודים כי אין ליקוי קיים בדירתם שלהם וכאשר לא הוכח כי קיים ליקוי הקשור לנתבעות בדירות אחרות שאינו ניתן לתיקון ומשפיע על דירת התובעים, אני דוחה את הטענה לירידת ערך לאור ליקויים שלא תוקנו.

52. הנימוק השני שמציגים התובעים הינו "ירידת ערך פסיכולוגית", כאשר לטעמם העובדה כי הדירה סבלה מאירועי נזילות תגרום רתיעה פסיכולוגית לרוכש עתידי.

    אני מוכן להניח כי הדין הישראלי מכיר בראש נזק של 'ירידת ערך פסיכולוגית', אם כי אין מדובר בנושא נקי מספקות, ור' ניתוח מקיף של הסוגיה, לרבות הצעה לכנות את ירידת הערך הפסיכולוגית כ –"ירידת ערך שאינה הפיכה" בת.א. (ת"א) 45482-10-13‏ חמי אברהם נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בורוכוב 48, גבעתיים (פורסם במאגר נבו, 27.5.2015).

    אלא שאף אם באופן עקרוני ניתן לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך פסיכולוגית, עדיין זו תפסק רק כאשר מדובר בליקויי חוזר ונשנה או בליקויי חריג ויוצא דופן, כזה העלול להרתיע בפועל קונה פוטנציאלי, ור' חמי אברהם לעיל:

    "רבים הם נכסי הדלא-ניידי, העוברים מיד ליד בשוק החופשי. רבים הם הנכסים, שבם מתגלה, בשלב זה או אחר, ליקוי המצריך תיקון. נזקים עקב חדירתם של מים, למשל, ובפרט בדירות שמתחת-לגג, הם מן הליקויים הנפוצים. לעתים הם חלק מציפייתם הסבירה של רוכשי-דירות כאלו. פני הדברים שונים בכל הנוגע לנזקים, החורגים מן הרגיל, שיעורם ניכר והם חודרים עמוק – כפל-משמע – אל בין כתליו של נכס. הדברים שונים גם כשעסקינן בנזקים ששבו וחזרו, בין שהיה זה משום תיקון כושל ובין שמקומות שונים בנכס נִגעו באותו הליקוי. בירידת-ערך שאינה הפיכה יש, להשקפתי, להכיר אך במקרים, שבהם נפל בנכס מקרקעין ליקוי חריג ויסודי, שאיננו מן הליקויים הקלים או השכיחים והוא פוער פער ממשי בין ציפייתם הסבירה (בקנה-מידה אובייקטיבי) של רוכשי-נכסים לבין מצבו של נכס נתון." (הדגשה שלי – ג.ה.).

    דברים אלו מקובלים עליי.

53. במקרה שלפני מדובר על שני אירועי נזילה נקודתיים שאירעו לפני שנים, תוקנו באופן מלא, ולא שבו והתרחשו מאז, ובעניין זה מקובלת עליי לחלוטין עמדת המומחה מטעם בית המשפט כי אין באירועים כאלו לגרום לירידת ערך אצל קונה פוטנציאלי.

54. מעניין להשוות בין המקרה שלפניי למקרה שנדון בעניין המר לעיל, שם המומחה מטעם בית המשפט פסק פיצוי בגין ירידת ערך ובית המשפט אישר קביעה זו של המומחה. אלא שבעניין המר דובר על ליקוי נזילות שנמשכו לאורך תקופה של שנים רבות, כאשר עד למועד פסק הדין לא נפתרו לחלוטין (ר' סעיפים 73 עד 75 לפסק הדין שם) וזאת להבדיל מהמקרה כאן, כאשר מדובר על שני אירועים נקודתיים שתוקנו באופן מלא.

55. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעים בדבר ירידת ערך פסיכולוגית.

    אובדן דמי שכירות

56. התובעים מבקשים פסיקת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות עבור שתי תקופות. התקופה הראשונה מיד לאחר קבלת החזקה, כאשר לגביה מבקשים התובעים פיצוי עבור ארבעה חודשי שכירות ואילו התקופה השנייה הינה בגין אירוע הנזילות הנוסף ולגביה מבקשים התובעים פיצוי בגין שלושה חודשי שכירות.

57. המומחה מטעם בית המשפט מתייחס לטענה זו וקובע כי לצורך תיקון הליקויים נדרש פינוי של הדיירים לתקופה של חודש וחצי.

58. לא מצאתי בראיות התובעים או בסיכומיהם טענה ממשית המצדיקה שלא לאמץ את מסקנת המומחה ביחס לתקופת התיקון והייבוש הנדרשת.

    אציין כי אכן התקופה בה בוצעו התיקונים בפועל, יש בה להוות ראיה לתקופה הנדרשת לתיקון הליקויים. אלא שבמקרה שלפניי אין מחלוקת כי השיפוצים שעשו התובעים חורגים מתיקון הליקויים בלבד ולכן לא ניתן להסתמך על התקופות בהם בפועל עמדה הדירה ריקה כמשקפות את תקופת הזמן לתיקון הליקויים.

    לפיכך, אני קובע כי תקופת התיקונים הינה חודש וחצי, כקביעת המומחה אורמן.

59. עם זאת, אני מקבל את הטענה כי התקופה בגינה צריך להיות מחושב הפיצוי אמורה להיות ארוכה יותר. מדובר בדירה שהייתה מושכרת בעת האירוע השני, כך שיש להביא נתון זה בחשבון.

    מכאן, כאשר בעל בית מבקש לפנות שוכר מהדירה עקב ליקויים, הרי הדבר כרוך במתן התראה מוקדמת וכן מתן תקופת התארגנות - הן ליציאה מהדירה והן לחזרה לדירה. במקרים רבים נדרש אף תשלום פיצוי לדייר, או לפחות כיסוי הוצאות העברה.

    מכאן אף אם מדובר בסיום השכירות עקב הנזילות (כפי שככל הנראה ארע במקרה שלפנינו) ולא בפינוי לתקופה קצובה, הרי מדובר בסיום כפוי ולכן לתקופת העבודות בפועל יש להוסיף זמן סביר למצוא שוכר חלופי שלא בתום המועד החוזי.

    כמו כן, יש להביא בחשבון הוספה נוספת הנובעת מכך כי דובר בשני אירועים נפרדים של נזילות.

    לאור האמור לעיל אני סבור שיש להוסיף חודש ימים של פיצוי מעבר לתקופה הספציפית של הייבוש והעבודות, כך שסך הפיצוי בגין אובדן דמי שכירות יקבע לפי תקופה של חודשיים וחצי.

60. לעניין עלות דמי השכירות, מקובלת עליי קביעת המומחה אורמן אשר אמד את דמי השכירות החודשיים בסך של 10,500 ₪. לצורך זה אני גם מקבל את הנימוק של המומחה אורמן במענה לשאלות ההבהרה כי יש להעדיף את קביעתו המבוססת על מחיר השוק ובדיקת מספר הסכמי שכירות על ההסכם הספציפי לגבי הדירה.

61. לפיכך, אני קובע כי הפיצוי בראש נזק זה יעמוד על סך של 26,250 ₪.

    עוגמת נפש ונזק שאינו ממוני

62. התובעים מבקשים פיצוי בסך של 100,000 בגין עוגמת נפש ונזק שאינו ממוני.

    הדין הישראלי מכיר בפיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת, בתביעות רכוש הנטייה היא לצמצם במתן פיצוי מסוג זה, כאשר בכל מקרה פיצויי עוגמת הנפש אינם פיצויים עונשיים. בעניין ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר ואח' (פורסם במאגר נבו, 1.12.2008)‏, קבע בית המשפט את הפרמטרים לפסיקת עוגמת נפש בתביעת ליקויי בניה:

    "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים"

63. במקרה שלפני מצד אחד אין חולק כי היו אירועי נזילה בדירה, אירועים שגרמו לנזקים. זאת ועוד, כאשר מדובר בנזקי נזילה הרי שיש בהם כדי לגרום לעוגמת נפש מסוימת. מצד שני, עולה כי הנתבעות, על אף שלא הצליחו לפתור את הבעיות, לא התנערו מהתובעים וניסו לתקן את הליקויים בזמן אמת. כמו כן, יש להביא בחשבון כי מדובר בדירה מושכרת ולא בדירת המגורים.

    עוד עולה כי בסופו של דבר, עלות תיקון הליקויים מסתכם בעשרות אלפי ₪ ואין ירידת ערך למבנה.

64. בית משפט זה התייחס מספר פעמים בעת האחרונה לרף הפיצוי בגין עוגמת נפש במקרה של ליקויי בניה דומים:

    בעניין ת.א. (הרצ') 8548-04-16‏ אברהם אשכנזי נ' נווה - גד בנין ופתוח בע"מ (פורסם באתר נבו, 21.5.2018) נקבע פיצוי של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש כאשר היו בדירה מגוון של ליקויי בניה; בעניין ת.א. (הרצ') 44439-10-14‏ שמואל בוקי נ' הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ (פורסם באתר נבו, 27.2.2018) נקבע פיצוי בסך של 4,000 ₪ ובעניין ת.א. (הרצ') 53809-11-15‏ סלי יצחקי נ' חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ (פורסם במאגר נבו, 9.9.2017) סך של 3,000 ₪, כאשר בעניין זה דובר על נזקי נזילות.

65. בנסיבות אלו אני סבור כי יש להעמיד את פיצויי עוגמת הנפש והנזק הלא ממוני במקרה שלפני על סך של 6,000 ₪.

    הוצאות עד ההליך המשפטי

66. התובעים ביקשו כי בית המשפט יפסוק להם הוצאות כלליות עד ההליך המשפטי בסך של 30,000 ₪ בגין "התעסקות" עם הנתבעות, כגון היעדרות ממקום העבודה וכדומה. אלא שבמשפט הישראלי על התובעים מוטל הנטל להוכיח תביעתם ונזקיהם, לרבות ראש נזק זה.

    אובדן הכנסה הינו ראש נזק שניתן להוכחה בנקל, למשל באמצעות תלושי משכורת במקרה של שכיר או דוחות מע"מ במקרה של עוסק, אולם במקרה שלפניי לא הוצגה לבית המשפט כל הוכחה או ראיה כי אכן נגרם נזק ממון לתובעים עד ההליך, ולכן אני דוחה את התביעה בראש נזק זה.

67. ראש נזק אחר שנכלל בפרק זה הינו תשלום ארנונה וועד בית בתקופה בה הדירה עמדה ריקה עקב התיקון. אני סבור שיש לפסוק לתובעים פיצוי בראש נזק זה. כאמור קבעתי על סמך חוות דעת המומחה אורמן והאמור לעיל כי בשל הליקויים הדירה עמדה ריקה תקופה של חודשיים וחצי, מכאן הרי ראוי לפסוק גם פיצוי בגין הארנונה וועד הבית בגין אותה התקופה.

68. התובעים צרפו מסמכים מהם עולה כי הארנונה לחודש אחד הינה בסך של 1,000 ₪ ואילו דמי ועד הבית הינם בסך של 970 ₪, כלומר סה"כ לחודש 1,970 ₪ ולתקופה בת חודשיים וחצי סך של 4,925 ₪.

69. כמו כן, אני סבור כי ראוי להכיר באופן עקרוני בהוצאות שהוציאו התובעים בגין המומחים מטעמם טרם ההליך, ההוצאות הללו הן הוצאות שהוצאו לצורך השבת המצב לקדמותו, כך שבאופן עקרוני, וכאשר הנתבעות אחראיות לליקויים, אפילו בחלקם, עליהן לשאת בהוצאות אלו, בכפוף לנטל הקטנת הנזק ולהוכחת שיעורן וסבירותן.

70. התובע צרף כנספח 26 לתצהירו את הקבלות הבאות:

    • סך של 3,540 ₪ - שכר טרחה בן עזרא מתכננים;

    • סך של 2,540 ₪ - שכר טרחה דור איתור ליקויי בניה בע"מ;

    • סך של 2,950 ₪ - העברה בנקאית לשמאי סידאוי.

71. אני מכיר בהוצאות ששולמו לבן עזרא ולדור איתור ליקויי בניה בע"מ בהיותן הוצאות סבירות לצורך קבלת חוות דעת, כאשר קיימים ליקויים בדירה ובפרט לאחר שחלק מהאמור בחוות הדעת אומץ על ידי מומחה בית המשפט.

72. איני מכיר בשכר טרחת השמאי סידאוי היות ודחיתי את חוות דעתו וקבעתי כי אין ירידת ערך לדירה. בכל מקרה, לא הוצגה חשבונית או קבלה על התשלום ואין לדעת בגין מה נעשתה העברה הבנקאית שצורפה לתצהיר התובעים.

73. לגבי ההוצאות שהוציאו התובעים במסגרת ההליך, כגון אגרות, שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט וכדומה, אתייחס לכך בפרק הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

    סיכום ביניים

74. לאור האמור עד כאן, הסכומים שעל הנתבעות לשלם לתובעים, הינם כדלקמן:

    • פיצוי בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט – 62,244 ₪.

    • פיצוי בגין תקופת התיקונים (לרבות ארנונה וועד בית) – 31,175 ₪.

    • עוגמת נפש - 6,000 ₪.

    • הוצאות עד הגשת התביעה – 6,080 ₪.

75. כלומר פיצוי כולל בסך של 105,499 ₪. כמו כן, קבעתי צו עשה להתאמת חיבור המזגן לממ"ד לתקן הרלוונטי ביום חתימת ההסכם.

76. כעת אבחן את טענות הנתבעות ביחס לאחריותן ומכאן חובתן בתשלום פיצויים אלו.

    התביעה הוגשה בתקופת הבדק, כאשר תובעים לא נתנו הזדמנות אמיתית לתקן את הדירה

77. הנתבעות טוענות בסיכומים מטעמן כי התביעה הוגשה טרם הסתיימה תקופת הבדק וכאשר התובעים לא נתנו הזדמנות נאותה לנתבעות לתקן את ליקויי הרטיבות.

78. איני מקבל טענה זו של הנתבעות. עיון בתצהירי הצדדים מעלה כי אין למעשה מחלוקת כי התובעים פנו לנתבעות בעניין ליקויי הרטיבות הן באירוע הראשון (ר' סעיף 11 לתצהיר גב' שדמי מטעם הנתבעות) והן באירוע השני, כאשר בפניה השנייה אף צורף דוח של בעל מקצוע מטעם התובעים (ר' סעיף 13 לתצהיר הגב' שדמי).

79. לטענת הנתבעות לאור פניה זו של התובעים שלחו מומחה מטעמם, אינג' גורדישר, אשר העריך את עלויות תיקון הליקויים בסך של 2,800 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 16 לתצהיר הגב' שדמי).

80. מכאן "מתפצלות" גרסאות הצדדים, כאשר הגב' שדמי מטעם הנתבעות טוענת בתצהירה כי לאחר מועד חוות הדעת מנעו התובעים מהנתבעות להיכנס לדירה ולתקנה. כאשר לבסוף נשלח "איש מקצוע" מטעם הנתבעות לדירה, אולם התובעים סירבו לביצוע האבחון והתיקון (סעיף 18 לתצהיר הגב' שדמי).

81. למעשה אף אם אקבל את גרסת הגב' שדמי מטעם הנתבעות, הרי עולה כי לנתבעות ניתנה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים והן כשלו בניסיון, ואבאר:

    ראשית, לעניין חוות דעת אינג' גורדישר, הרי זה הציע לבצע תיקונים מינוריים בעלות של 2,800 ₪, כאשר היום יודעים אנו בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט כי מדובר בתיקון בעלות של כ- 45,000 ₪, ברור כי אף אם היה מבוצע התיקון שהציע מומחה הנתבעות בעלות של 2,800 ₪, לא היה בכך כדי להשיב את המצב לקדמותו או כדי לתקן את הנזק במלואו. אציין לעניין זה כי עלות התיקון לפי מומחה בית המשפט דומה לעלות שהעריך מומחה התובעים בזמן אמת במכתב הפניה מיום 2.3.2014.

    לפיכך, ככל שהנתבעות היו עונות על מכתב הפניה מיום 2.3.2014 כי הן מוכנות לתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעת התובעים ואלו היו מסרבים היה מקום לשלול את הפיצוי כיום. אולם כאשר הנתבעות לטענתם הציעו (ככל שאכן הציעו) רק לתקן ליקויים לפי חוות דעת שהעריכה את הליקוי בעלות של 2,800 ₪, הרי שאין מדובר בהצעה המהווה רצון אמיתי לתקן את הליקויים ובמקרה שכזה היו רשאים התובעים לתקן את הליקויים בעצמם.

    שנית, תמוהה בעיני גרסת הנתבעות בעניין איש המקצוע שביקר בדירת התובעים ונתקל בסירוב. הרי איש מקצוע זה הינו עד הכרחי של הנתבעות אשר היה יכול לאשש את גרסתן כי אלו רצו לתקן את הליקויים והתובעים מנעו זאת מהן. אלא שהנתבעות לא רק שלא הגישו תצהיר של איש מקצוע זה, אלא אף לא טרחו לציין את שמו או להתייחס לזהותו. אי הגשת תצהיר של אותו איש מקצוע, ובפרט אי גילוי פרטיו, יש בהם הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית. ההלכה לגבי אי הבאת ראיה רלוונטית ידועה, כאשר אי הבאת הראיה פועלת כנגד מי שיכול היה להביאה ונמנע מכך, ר' ע"א 548/78 פלונית נ. פלוני (פורסם בנבו,16.12.1980):

    "דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

82. לאור האמור לעיל, אני סבור כי ניתנה הזדמנות נאותה לנתבעות לתקן את הליקוי שגרם לרטיבות ואת נזקי הרטיבות והן לא ניצלו הזדמנות זו, או לחילופין לא הציעו לתקן את הליקויים בתום לב. בנסיבות אלו היו רשאים התובעים לתקן את הליקויים בעצמם, ובוודאי שלא היו אמורים לחיות עם ליקויי רטיבות בדירה עד לתום תקופת הבדק.

    לא הוכחה אחריות הנתבעות לליקויים בדירה

83. הנתבעות טוענות בסיכומים מטעמן כי לא הוכח שליקויי הרטיבות הינם באחריותן, וזאת על פי חוות דעת המומחה מטעמן, והן מצטטות:

    "מוקדי רטיבות נצפו ממקומות שונים בדירה. מצב זה אינו מאפשר לייחס בקלות או גורם נקודתי לתופעה".

    איני מקבל טענה זו של הנתבעות, ואף אומר בזהירות כי מוטב שלא הייתה נטענת כלל.

     

84. כאמור, מדובר בדירה חדשה שנמסרה לתובעים על ידי הנתבעות. מכאן כאשר זמן קצר לאחר מסירת הדירה נצפים בה מוקדי רטיבות שונים, הרי ההיגיון הפשוט מוביל למסקנה מתבקשת כי הנתבעות אחראיות לליקוי זה. אציין כי אכן נשמעה טענה כי התובעים עשו שינויים בדירה (טרם הנזילות), אולם לא מצאתי כל ראיה או חוות דעת התומכת בכך ששינויים שעשו התובעים (טרם השיפוץ הגדול) גרמו לנזילות "במקומות שונים בדירה" כטענת מומחה הנתבעות בעצמו.

    מכאן, עצם העובדה שמומחה הנתבעות מוצא מספר מוקדי רטיבות בדירה יש בה להוכיח כי ליקויים אלו הם תוצאה של תכנון או ביצוע שגוי של הנתבעות, ואין למעשה כל הסבר סביר אחר לכך.

85. בכל מקרה, המומחה אורמן מטעם בית המשפט סבור כי האחריות לליקוי הרטיבות בחדר רחצה הורים הינם באחריות הנתבעות, ואצטט:

    "מתוך כך ניתן להסיק שהיה כשל באיטום סביב האינטרפוץ וכשל באיטום הרצפה של חדר רחצה הורים בדירת התובע".

    מדובר בכשלים מובהקים שהינם באחריות הנתבעות.

86. לא מצאתי כל נימוק מקצועי או אחר שלא לאמץ במלואה את מסקנה זו של המומחה מטעם בית המשפט, כאשר הוא אף חזר עליה בחקירתו בבית המשפט.

87. לפיכך, אני קובע כי הוכח שהליקויים בגינם נפסק הפיצוי הינם באחריות הנתבעות.

    שכר טרחה והוצאות

88. התביעה שלפני הוגשה על ידי התובעים בסך של 621,000 ₪. בית המשפט הכיר בפיצוי כספי בסך של 105,499 ₪, סכום המהווה כ- 17% בלבד מסכום כלל הנזקים שנטענו על ידי התובעים.

89. הוצאות המשפט אמורות להשתלם לצד הזוכה במשפט, כך שעל צד שטענותיו נדחו לשלם לצד שטענותיו התקבלו את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי נקודת המוצא לפסיקת ההוצאות לצד הזוכה הינה כיסוי ריאלי של ההוצאות שהוצאו לצורך המשפט, ר' פסק הדין המנחה בעניין ע"א 2617/00‏ מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נצרת עילית (פורסם במאגר נבו, 30.6.2005).

     

90. במקרה שלפניי יש להביא בחשבון מצד אחד כי מקצת התביעה אכן התקבלה והנתבעות חויבו לשלם סכום לא מבוטל של כ- 105,499 ₪, סכום אותו לא היו מוכנות לשלם טרם המשפט ותשלומו הוא תוצאה של ההליכים המשפטיים שנקטו התובעים, כך שלא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעת סרק.

    מצד שני, יש להביא בחשבון כי התובעים הגישו תביעה על סכום גבוה מאוד, תביעה שהתברר כי לא הייתה לה אחיזה אמתית, בפרט כאשר הסעד בעניין ירידת ערך נדחה לחלוטין.

    עוד אציין בהקשר זה כי התובעים הם אלו שניהלו הליך עתיר הוצאות (שאלות הבהרה נרחבות למומחה, הגשת חוות דעת נוספת, בקשות רבות ועוד) וכאשר תוצאת ההליך הינה כי רק 17% מתביעתם התקבלה הרי אין להם אלא להלין על עצמם. דין דומה ניתן ליישם לעניין אגרת בית המשפט, כך שברור כי הנתבעות אינן צריכות לשאת באגרה בגין התביעה המופרזת שהגישו התובעים.

    בנסיבות אלו אני סבור כי בעניין הוצאות המשפט (כלומר - אגרות, שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט וכיוצא בזה) יישאו הנתבעות בסכום גלובלי בסך של 4,000 ₪ אשר משקף את האיזון האמור לעיל.

    בעניין שכר טרחת עורך דין אני סבור כי יש לפסוק שכר טרחה לטובת התובעים, אולם באופן מתון, אופן המשקף את האיזון האמור לעיל. אשר על כן, יישאו הנתבעות בשכר טרחת עו"ד התובעים בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

    סיכום

91. לאור האמור והמפורט לעיל אני פוסק כי הנתבעות ישלמו לתובעים סך של 105,499 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.7.2016 (מועד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט) ועד למועד התשלום בפועל.

    כמו כן יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד התובעים בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

92. ניתן בזאת צו עשה המורה לנתבעות להתאים את חיבור המזגן לממ"ד לתקן הרלוונטי ביום חתימת ההסכם.

    ניתנה היום, ג' אלול תשע"ח, 14 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.