אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 12426-04-15 שפירו נ' מדינת ישראל (משטרת ישראל) ואח'

ת"א 12426-04-15 שפירו נ' מדינת ישראל (משטרת ישראל) ואח'

תאריך פרסום : 11/08/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז - לוד
12426-04-15
24/06/2015
בפני השופט:
אבי פורג

- נגד -
המבקש/התובע:
איגור שפירו
המשיבים/הנתבעים:
1. מדינת ישראל-משטרת ישראל
2. נחום ברנישינקס

החלטה
 

 

לפני בקשה לפטור מאגרה ולחלופין להורות על דחיית תשלומה, בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007 (להלן: "התקנות"), בתביעה על סך של 21,647,000 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיבים 2-1, וזאת בשל טענות לרשלנות וגזל הנוגעות לאבן חן נדירה מסוג "אלכסנדריה" (להלן: "האבן"), שלפי הטענה נרכשה על ידי המבקש ואחרים ברוסיה.

 

לטענת המבקש בתצהירו התומך בבקשה, החל מיום 12.12.14 הוא עובד בחברת הובלות ומשכורתו החודשית היא בסך של 6,500 ₪ נטו. המעסיק אינו מפריש לו לקרן פנסיה בשל העיקולים שרובצים על שמו. בת זוגתו עובדת כמטפלת בקשישים בבית אבות ומשתכרת שכר מינימום ומשכורתה עומדת על סך של כ- 5,000 ש"ח לחודש. כרטיס האשראי שלה מסוג "ויזה", מוגבל עד לחיוב של 1,500 ש"ח והיא משלמת 250 ₪ מידי חודש עבור ביטוח. המבקש הצהיר שהוא מתגורר בשכירות בדירת שלושה חדרים המאכלסת שלוש נפשות. הוא אינו מנהל חשבונות בנקים נוכח העובדה שהוא מוגבל באמצעים ואף בנק אינו מעוניין לפתוח לו חשבון עו"ש. הוא אינו בעל נכסים, אין לו רכב פרטי, אינו מחזיק בניירות ערך או מט"ח בבנק. לעניין קרנות פנסיה וקופות גמל, מצהיר המבקש שבעבר מעסיקים הפרישו עבורו אך מדובר בסכומים קטנים והוא אינו מחזיק תכניות חסכון. המבקש טוען שנפתחו נגדו שמונה תיקים בהוצאה לפועל וגובה החובות עומד על סך של מעל 255,993.10 ₪ נכון למועד התצהיר (צרף תדפיס מיום 18.11.14). עוד הוא מוסיף שבמסגרת בקשתו להכרזתו כמוגבל אמצעים מיום 9.1.12 נפתח תיק איחוד ונקבע לו צו תשלומים על סך של 300 ש"ח לחודש. המבקש מוסיף שהחברה הקודמת בה עבד (שהיא בהליכי פירוק) עודנה חייבת לו סך של 220,000 ₪ ולפיכך הוגשה נגדה תביעת חוב. המבקש טוען עוד שהניח תשתית ראייתית בדבר קיום עילת תביעה נגד המשיבים. בכל הנוגע לסכום התביעה, מפנה המבקש בבקשתו הן להערכה של האבן שלטענתו ניתנה על ידי גורם ממשלתי רשמי ברוסיה, והן להערכה שניתנה על ידי גוף ישראלי מוכר העוסק באבני חן.

 

בתגובה לבקשה טען ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי אין לפטור את המבקש מתשלום האגרה. המבקש לא הציג תמונה מלאה ושלמה בניגוד לדרישת התקנות. לא צורפו כל האסמכתאות הדרושות, לרבות תדפיסים של כרטיסי חיוב בששת החודשים שקדמו לבקשה, תצהיר המפרט מאילו מקורות ניסה המבקש לגייס הלוואות וכיוצ"ב. כך גם מעיון בתדפיסי כרטיס האשראי של אשתו של המבקש עולה, כי חשבון הבנק מצוי ביתרה ע"ס של 9,160 ₪. המבקש אף מיוצג על ידי עורך דין, אך לא ניתן הסבר כיצד יש ביכולתו לממן שכר הטרחה האמור. אף טענה לחסרון כיס הינה תמוהה, מקום בו המבקש טוען לרכישת אבן ששוויה מוערך בסכומי עתק. עוד נטען בתגובה, כי בקשות קודמות לפטור מאגרה שהגיש המבקש במסגרת תביעות דומות נדחו. המבקש צרף אמנם את אותן החלטות, אך לא טרח לפרוס באופן מלא את כל התמונה. זאת ועוד, דחיית הבקשות הקודמות מהווה מעשה בית דין לעניין הפטור מאגרה, כשעסקינן בבקשה שלישית שהוגשה על ידי המבקש. המבקש קיבל יומו בבית המשפט במסגרת בקשות הפטור הקודמות שדנו ופסקו באופן סופי בעניינו. בבקשותיו הקודמות לא פרס המבקש תמונה מלאה ממש כבענייננו וכך גם סכום התביעה מופרז וחסר כל בסיס במציאות.

 

בתשובה לתגובה התייחס המבקש להחלטות הקודמות שניתנו בעניין בקשותיו לפטור מאגרה, הן החלטת כב' השופט מינץ בבית המשפט המחוזי בירושלים והן החלטת כב' השופטת שמולביץ מבית משפט זה. לטענתו, בהחלטה שניתנה בעניין פטור מאגרה בגין התביעה שהגיש לבית משפט זה, דחתה כב' השופטת שמולביץ את הבקשה, תוך התעלמות מהעובדה שלא הייתה קיימת עת הוגשה התביעה הראשונה לבית המשפט המחוזי בירושלים, והיא שהתובע הוכרז כמוגבל אמצעים. בין מועד הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ונדחתה לבין מועד הבקשה שהוגשה לבית המשפט דכאן ונדונה על ידי כב' השופטת שמולביץ, חל שינוי נסיבות משפטי ועובדתי ולכן היה מוצדק להגיש הבקשה שנדונה לפני כב' השופטת שמולביץ פעם נוספת. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור שנדון לפני כב' השופט אמיר. משהתברר למבקש שיש לתקן את כתב התביעה, הניח לטענתו לכתב התביעה להימחק מחמת אי תשלום האגרה והגיש כתב תביעה אחר במקומו, וביחד עימו בקשה לפטור מאגרה, היא הבקשה בענייננו. לטענת המבקש, המסמך המאשר כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים הוגש כבר בהליך שנדון לפני כב' השופטת שמולביץ אך היא לא נתנה לו את המשקל המתחייב. לגופו של עניין טוען המבקש שסכום התביעה נקבע על פי הערכה רשמית של ממשלת רוסיה ממנה נרכשו הזכויות באבן. עוד הוא טוען, כי מאחר שהוא מוגבל אמצעים מהווה הדבר ראייה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם אגרה ולכן הלכה למעשה הוא פטור מהחובה לפרט בתצהירו ובמסמכים נלווים את מצבו הכלכלי.

דיון והכרעה 

 

מעיון בחומר שצרפו הצדדים עולה, כי ביום 18.1.10 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשיבה 1 (ת.א. 4030-10) שעניינה בטענות לרשלנות הנוגעות למסירת האבן יחד עם בקשה לפטור מתשלום אגרה. ביום 14.4.10 נדחתה בקשתו זו על ידי כב' השופט מינץ, שבמסגרת ההחלטה סקר את השתלשלות הדברים בכל הנוגע להשבת האבן מהמשיבה 1 למשיב 2 וקבע שסיכוייו של המבקש לזכות בתביעתו די קלושים וכי המבקש התקשה לשכנע שקיימת לו עילת תביעה טובה נגד המשיבה 1. כן קבע שהמבקש לא הצליח להניח את הדעת שאין ביכולתו לגייס את סכום האגרה. עוד נקבע, שככל שלא תשולם האגרה בתוך 14 ימים, התביעה תמחק. לדברי המבקש בתשובתו, לא הוגש ערעור בגין החלטה זו והתביעה נמחקה משלא שולמה האגרה.

ביום 28.5.13 הגיש המבקש תביעה דומה נוספת לבית משפט זה נגד הנהלת בתי המשפט, נחום ברישניקס ומשטרת ישראל (ת.א 53948-05-13) כאשר סכום התביעה הוקטן לסך של 21,647,000 ₪ (שווי חלקו של המבקש באבן) כמו בתביעה כאן. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשה לפטור מאגרה. גם במקרה זה נדחתה הבקשה לפטור מאגרה, לאחר שכב' השופטת שמולביץ קבעה ביום 12.11.13 שהתובע לא עמד בנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית. כן ציינה כב' השופטת שמולביץ בזהירות המתחייבת כי לאחר עיון בכתב התביעה, לא שוכנעה, שלתביעת התובע עילה המצדיקה קבלת פטור מאגרה. עוד נקבע שככל שלא תשולם האגרה עד ליום 12.12.13 תמחק התביעה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור (ע"ר 14636-12-13) כאשר במסגרת הדיון שהתקיים בערעור, הסכים ב"כ המבקש לחזור בו מהערעור על החלטת כב' השופטת שמולביץ וכן ביקש הארכת מועד לצורך תשלום האגרה או לצורך הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה והקטנת הסכום באופן משמעותי ותשלום האגרה בהתאם. פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט אמיר ביום 29.1.14 קבע שהערעור נמחק ללא צו להוצאות.

 

המבקש אינו חולק על כך שבקשה זו נדונה ונדחתה זה מכבר על ידי כב' השופטת שמולביץ, אך לטענתו, כב' השופטת שמולביץ לא נתנה למסמך המאשר שהוא מוגבל אמצעים (קביעה שניתנה לאחר מועד הגשת התביעה בפני כב' השופט מינץ) את המשקל המתחייב. המבקש אמנם הגיש ערעור על החלטתה זו, אך בחר למחוק את הערעור והניח לתביעה להימחק מחמת אי תשלום אגרה. במקומו הגיש את התביעה דנן לרבות את הבקשה הנוספת לפטור מאגרה.

 

לטעמי, בקשת הפטור מאגרה שבפני מהווה ניסיון מצד המבקש לעקוף בדרך שאינה ראויה החלטות קודמות שניתנו. גם אם לאחר הגשת הבקשה הראשונה שנדחתה על ידי כב' השופט מינץ ובטרם הגשת הבקשה השנייה שנדונה על ידי כב' השופטת שמולביץ הוכרז המבקש כמוגבל אמצעים, הרי טענה זו הוצגה בפני כב' השופטת שמולביץ שאף דנה בה וציינה, בין היתר, במפורש בהחלטה: "תדפיס רשימת תיקים לחייב אשר צירף התובע לתצהירו אינו נושא תאריך. התובע לא צירף את עותק החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר הכרזתו חייב מוגבל באמצעים. למען הסר ספק, לא התעלמתי מהוראת תקנה 14(ד)(2) שלפיה הכרזת מבקש חייב מוגבל באמצעים בפרק זמן של שנתיים שקדמו להגשת הבקשה לפטור מאגרה מהווה ראיה לכאורה למצב כלכלי קשה, מעבר לכך שכאמור ההחלטה לא צורפה, מדובר בראיה לכאורה ואין די בכך."

מהאמור עולה, שהטענות בדבר היותו של המבקש מוגבל אמצעים נטענו ונדונו זה מכבר על ידי כב' השופטת שמולביץ ומעבר לכך לא הצביע המבקש על שינוי נסיבות שחל מאז מתן ההחלטה על ידה.

 

המבקש מנסה בעקיפין ל"ערער" על אותה החלטה כאמור, זאת לאחר שהערעור בגינה נמחק בהסכמה ואין מקום לאפשר התנהלות זו. אני סבור שנוכח שני ההליכים שקדמו לתביעה ולבקשה שבפני, נוצר בעניינו של המבקש מעין השתק עילה לגבי סוגיית האגרה (ראה ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (12.4.15)) ואין לאפשר למבקש לנצל את מחיקת ההליך הקודם להגשת בקשה נוספת לפטור מאגרה. המבקש קיבל יומו בבית המשפט במסגרת הבקשה שנדונה על ידי כב' השופטת שמולביץ והערעור עליה (ועוד קודם לכן בפני כב' השופט מינץ), ולא היה מקום להגיש בקשה חוזרת זו לפטור מאגרה באותו עניין (גם אם בהליך הקודם הייתה נתבעת נוספת – מדינת ישראל הנהלת בית המשפט) שנדחתה זה מכבר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ