1. זוהי תביעה, לפיצוי התובע, יליד 1993, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך משחק כדורגל בשיעור ספורט בבית הספר.
2.על פי כתב התביעה, בתאריך 12/6/07, נפגע התובע בבית הספר מקיף מע'אר, חט"ב א, כאשר נפל בזמן שיעור ספורט, במהלך משחק כדורגל, שהתנהל במגרש משובש או מגרש מלא מהמורות או במגרש לא תקין. לטענת התובע בכתב התביעה, נתקל התובע במהמורה שהייתה במגרש לא תקני ו/או לא בטיחותי (להלן: "התאונה").
3ממקום התאונה, הובא התובע לבית חולים "פוריה" שם נמצא שבר מרוסק של אמה שמאלית. התובע עבר שחזור של השבר אשר קובע במסמר וידו גובסה. התובע אושפז במשך 4 ימים. על פי חוות דעת רפואית שצורפה לכתב התביעה, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%.
4.לטענת התובע, נתבעת 1 (להלן: "המועצה"), היא המפעילה ו/או האחראית ו/או המנהלת ו/או הבעלים ו/או המחזיקה של בית הספר. נתבעת 2 (להלן: "הראל") ביטחה את המועצה בזמנים הרלוונטיים לתביעה.
5.הנתבעות מכחישות את עצם קרות התאונה ואחריותן לתאונה ולנזקיו הנטענים של התובע. הנתבעות הגישו הודעה לצד שלישי, משרד החינוך, בשל אחריותו להעסקת המנהל ו/או המורים בבית הספר, לרבות מעסיקו של המורה לחינוך גופני, שהיה בזמן האירוע ועל משרד החינוך לשאת באחריות מלאה לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובע בשל התאונה.
6. לטענת צד שלישי (להלן: "משרה החינוך"), במידה ויוכחו נסיבות התאונה כמפורט בכתב התביעה, האחריות מוטלת על המועצה, שהינה הבעלים של בית הספר ונושאת באחריות לאיתור, מניעה וסילוק מפגעי בטיחות בתחום בית הספר. עוד טען משרד החינוך, כי התאונה ארעה במסגרת "סיכון טבעי" לפעילות בה עסק התובע.
7.נוכח המחלוקת בין בעלי הדין, תבחן ראשית השאלה, על מי רובצת האחריות לקרות התאונה?
8.ראיות התובע; מטעם התובע, העידו הוא עצמו ושני חבריו למשחק הכדורגל.
התובע הצהיר כי, בהיותו תלמיד כיתה ז', במהלך שיעור ספורט בבית הספר, בחצר משובש או מלא מהמורות, העשוי מגרנוליט, תוך כדי משחק כדורגל, נתקלה רגלו במהמורה, נפל ושבר את ידו השמאלית. עוד הצהיר, כי לאחר התאונה, תוקן המגרש על ידי הנתבעת. עוד טען התובע, שגם אם המגרש היה נעדר מהמורות, הנתבעת הייתה צריכה לאסור על בית הספר לקיים משחקי כדורגל על מגרש מגרנוליט, מגרש שעשוי מאבנים קטנות חלקות.
התובע נחקר בחקירה נגדית לגבי נסיבות התאונה. התובע חזר על עדותו, שבמהלך משחק כדורגל במסגרת שיעור ספורט, נתקל במהמורה. התובע העיד שאינו זוכר במדויק אם מורה לספורט נכח בזמן התאונה. כן העיד, כי העדים מטעמו, נכחו במשחק, הם שהרימו אותו, ונשארו אותו כשקיבל עזרה ראשונה וגם כשנסע לבית החולים. התובע העיד כי מיד לאחר התאונה, צילם את מקום התאונה בפלאפון, והתמונות שצילם צורפו לתצהירו. במסגרת חקירתו הנגדית, סימן התובע את מקום הנפילה על גבי תמונת המגרש נ/1.
חבריו למשחק הכדורגל, מר אבו גנב מגד (להלן: "מגד") ומר בלעוס בלאל (להלן: "בלאל") הגישו תצהיר משותף, בו העידו, כי בהיותם תלמידי כיתה ז' בבית הספר, שיחקו כדורגל במהלך שיעור ספורט על גבי מגרש עשוי מגרנוליט ובו מהמורות. במהלך משחק הכדורגל, שיחק התובע עם הכדור במקום בו היו מהמורות, ורגלו נתקעה בחריץ או מהמורה שהייתה במגרש, נפל ונפגע.
מגד העיד בחקירתו הנגדית, כי בעת שהכדור היה אצל התובע, נתקלה רגלו של התובע בחריץ או בתעלה, בחצר. מגד העיד שמורה לספורט נכח בזמן השיעור.
גם בלאל אישר בחקירתו הנגדית, כי בעת התאונה, הכדור היה אצל התובע והוא נתקל בחריץ בדומה לבור ונפל.
לשאלת ב"כ הנתבעות, באשר למיקום התאונה, סימן כאמור התובע את מיקום התאונה על גבי נ/1. התובע העיד שרגלו נתקלה במקום שסימן על גבי נ/1, לא בדיוק של סנטימטרים. בלאל העיד שהוא לא זוכר בדיוק היכן נתקל התובע ונפל, וסימן בערך את המקום בו קרתה התאונה נ/3. בהתחשב בגילם של התובע ובלאל בזמן התאונה ובשנים שחלפו מאז, אין בכך כדי לפגוע במהימנות עדותם ביחס למקום התאונה. לאחר ששקלתי את הראיות שלפני, אני קובעת כי מקום התאונה הינו המקום שסומן על ידי התובע ב - נ/1.
עיון ב – נ/1 מלמד כי מדובר במגרש מגרנוליט, ובו פסי הפרדה לאורכו ורוחבו של המגרש. הנפילה ארעה באזור פס הפרדה, שניתן לראות בבירור ב – נ/1, שבאזור זה, משטח הגרנוליט אינו שטוח ומישורי, אלא, נוצר בחלקו סדק, וחוסר של אבן גרנוליט, דבר שיש בו כדי ליצור מפגע. בסמוך לפס ההפרדה, מצוי מלבן בגודל המוערך על ידי כ- 30 ס"מ * 15 ס"מ, המלבן השקוע, אף הוא מהווה מפגע, בכך שהוא גורם לאי מישוריות של המגרש, ומהווה מפגע להיתקלות.
9.ראיות הנתבעות; מטעם הנתבעות זומן למתן עדות המורה לספורט, מר טלאל גאנם (להלן: "גאנם"). גאנם היה המורה לספורט בעת התאונה ונכח במועד התאונה בחצר בית הספר. בעדותו בחקירה הראשית, העיד כי, התובע דרך על הכדור, תוך כדי המשחק, איבד את שיווי המשקל ונפל. בחקירה הנגדית העיד שזה המגרש היחיד המשמש לשיעורי חינוך גופני וכי התריע כי זה אינו מגרש אידיאלי, מגרש אידיאלי זה עפר רך או דשא. גאנם אישר שהתאונה קרתה במגרש הגרנוליט אך לא זכר את מיקומה המדויק של התאונה. כן אישר בעדותו שזה קרה באמצע המגרש בערך.
10.לא הוגשו ראיות מטעם צד שלישי.
11.נמצא, שבפני שתי גרסאות עובדתיות, האחת של התובע, הנתמכת בעדות בלאל, לפיה, נפל בשל מפגע שהיה במגרש, השנייה, של גאנם, המורה לספורט, לפיה, התובע נפל לאחר שדרך על הכדור, וגרסתו נתמכת בדו"ח על התאונה שנכתב על ידי גאנם שם תיאר גאנם את תאונה "בשיעור חנ"ג, תוך משחק כדורגל, ביצע התלמיד הנ"ל כדרור, דרך על הכדור ונפגע ביד שמאל" (להלן: "הדו"ח").
משחק כדורגל טומן בחובו סיכונים טבעיים, כטענת הנתבעות וצד שלישי, העשויים לגרום למעידות ונפילות. ברם, במקרה דנן, הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת התובע. למסקנה זו הגעתי, הן כתוצאה מהתרשמותי מהעדים בזמן מתן עדותם והן מבחינה של חומר הראיות.
עיון ב – נ/1 תמונת המגרש ומקום המפגע, תומכת בטענת התובע על קיומו של מפגע בחצר בית הספר. קיימים שני מפגעים על פי התמונה, היוצרים שקעים ובליטות בחצר בית הספר, כמפורט לעיל בסעיף 8, והם מחזקים את גרסת התובע שנפל בשל מפגע במגרש. טענת התובע, שהתמונה צולמה על ידו מיד לאחר התאונה, לא נסתרה ולא הופרכה על ידי הנתבעים וצד שלישי.
זאת ועוד, בדו"ח, התומך בגרסת גאנם, צוין כי ישנם שני עדים לתאונה, שני תלמידים בכיתה ז7, גואנמה עלאא ובלעוס אמיר. הנתבעות נמנעו מזימונם על מנת שיעידו על נסיבות התאונה ואני מוצאת לנכון לזקוף זאת לחובתה.
על זה אוסיף, שגרסת גאנם, שהתובע דרך על הכדור, לא מופיעה בדיווח הראשוני על התאונה שהוגש על ידי גאנם, נספח א1 לתצהירו של התובע. שם דיווח גאנם כך: "התלמיד הנ"ל נפל בשיעור חנ"ג ונפגע ביד שמאל". בדיווח הראשוני, אין כל אזכור לכדור ולדריכה על הכדור.
יתרה מזו, אין לפני גרסאות הסותרות לחלוטין אחת את השנייה. גרסתו של גאנם, שהתובע דרך על הכדור ובשל כך נפל, אין בה כדי לבטל את גרסת התובע, שנפל בשל המפגע במגרש. בהינתן הנסיבות, ניתן אף לקבוע, שהתובע נתקל במפגע, דרך על הכדור ונפל.
על כן, אני קובעת שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח שהתאונה ארעה בשל קיומו של מפגע בחצר בית הספר.
12.בנסיבות שלפני, קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית על המועצה, לבנות חצר בטוחה נקייה ממכשולים וסיכונים, בשים לב לגיל התלמידים המשתמשים בחצר ולשימושים שעושים בחצר. העיד על מצב חצר בית הספר, ששימשה למשחק כדורגל, המורה לחינוך גופני, גאנם, שזה המגרש היחיד המשמש לשיעורי חינוך גופני וכי התריע כי זה אינו מגרש אידיאלי, "מגרש אידיאלי זה עפר רך או דשא". עוד נמצא מעיון בנ/1, שקיימים שני מפגעים בחצר בית הספר, כמפורט בסעיף 8 לעיל. אני מוצאת, שלאור הראיות שלפני, לא עמדה המועצה בחובתה להבטיח חצר בטוחה ונקייה מסיכונים. על כן, אני קובעת כי הנתבעת נושאת באחריות לקרות התאונה.
13.באשר להודעת צד שלישי ששלחה הנתבעת למשרד החינוך. הנתבעות מבקשות להטיל אחריות על משרד החינוך כמי שהעסיק את המורים בבית הספר, ביניהם, המורה לחינוך גופני שהיה בזמן התאונה. לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המורה לחינוך גופני או מי מהמורים שהועסקו על ידי משרד החינוך. גאנם העיד שהתריע כי החצר אינה מהווה מגרש אידיאלי למשחק כדורגל, ברם, זה המגרש שהעמידה לרשות בית הספר המועצה, מי שאחראית על מבנה בית הספר, החצר ואחזקתם, בתוקף היותה הבעלים של המקום, כהגדרתה בסיכומים מטעמה. לא מצאתי שהתאונה ארעה בשל רשלנות של מי מהמורים המועסקים על ידי משרד החינוך. אי לכך, אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי.
היקף הנזק:
14.חוות הדעת הרפואית מטעם התובע קבעה לתובע נכות רפואית קבועה בשיעור של 10%, בשל שבר באמה השמאלית. נכות בשיעור דומה נקבעה על ידי המומחה מטעם הנתבעות מאחר והשבר באמה לא התאחה כראוי. המומחה הרפואי מטעם הנתבעות הוסיף, שאם יעבור התובע ניתוח לתיקון איחוי השבר, תעמוד הנכות הרפואית על אפס אחוזי נכות.
15.מאז התאונה חלפו כתשע שנים. כיום התובע רווק ומתגורר עם הוריו. התובע העיד שהשתחרר משרות סדיר וכיום עובד באבטחה. לטענת ב"כ התובע, יש להעמיד את הנכות התפקודית של התובע בשיעור של 20%, מאחר ואיבד את היכולת התפקודית בידו השמאלית ותנועות ידו מוגבלות בצורה קשה. לא הובאו ראיות חיצוניות, שניתן מהן ללמוד כי התובע מוגבל בתפקודו באופן שיש לזכות אותו בנכות תפקודית העולה על הנכות הרפואית. אני סבורה שבענייננו, הפגיעה בכושר ההשתכרות נופלת מהנכות הרפואית. באשר לקביעת המומחה מטעם הנתבעות, שאם יעבור התובע ניתוח לא תהא לתובע נכות רפואית, טענה זו לא פורטה דיה, ולא הובאו נתונים באופן שניתן לקבוע כיום, מה תהא השפעת הניתוח על הנכות התפקודית של התובע. בשקלול הנתונים, הראיות והנסיבות, אני מעמידה את הנכות התפקודית בשיעור של 5%.
16.הפסד שכר לעבר – התובע לא צירף ראיות להוכחת טענותיו כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר, לתקופה של שנתיים מיום שחרורו. הפסד שכר לעבר הינו נזק ממוני הדרוש ראיה ממשית. על כן, בהעדר ראיה אני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה.
17. אובדן שכר לעתיד – מכפלת 5% מהשכר הממוצע במשק 9,432 ₪ במקדם היוון 296.18 = 140,000 ₪.
18.הפסדי פנסיה – מכפלה 12% מאובדן השכר לעתיד = 16,800 ₪.
19.הוצאות רפואיות, עזרה צד ג' ונסיעות לעבר - ראש נזק זה דורש ראיה ממשית, בהעדר כל ראיה לפני, אני מעריכה את הפיצויים בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪.
20.הוצאות רפואיות, עזרה צד ג' ונסיעות לעתיד – נוכח גובה הנכות , אני מוצאת לנכון לפסוק לטובת התובע פיצויים בראש נזק זה בסכום גלובלי בסך של 10,000 ₪.
21.כאב וסבל – לאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין וההשלכות של הנכות על איכות חייו של התובע, אני מעריכה את הפיצוי בשל נזק לא ממוני בסך של 35,000 ₪.
22.נזקי התובע מסתכמים בסכום של 206,800 ₪, לפי הפירוט הבא:
אובדן שכר לעתיד - 140,000 ₪.
הפסד פנסיה - 16,800 ₪
הוצאות רפואיות, עזרה צד ג' ונסיעות לעבר -5,000 ₪.
הוצאות רפואיות, עזרה צד ג' ונסיעות לעתיד-10,000 ₪.
כאב וסבל-35,000 ₪.
23.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 206,800 ₪.
24.אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע החזר אגרה ששולמה ושכר טרחת חוות דעת המומחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מהסכום שנפסק לטובת התובע.
25.אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי, תוך חיוב הנתבעות בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת צד שלישי, בסך של 10,000 ₪.
26.המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ט אב תשע"ו, 23 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.
