אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 11743-01-15 ב' נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

ת"א 11743-01-15 ב' נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

תאריך פרסום : 18/07/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
11743-01-15
26/07/2015
בפני השופט:
ירון בשן

- נגד -
תובע:
א.ב.ד.
נתבע:
המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ
החלטה
 

 

1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן חוק פלת"ד) בגין נזק גוף שנגרם לתובע בתאונת דרכים מיום 28.8.11. התאונה היתה גם תאונת עבודה ונכותו של התובע נקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כדלקמן: 5% נכות בתחום האורתופדיה. ו- 15% בתחום הפסיכיאטריה שמהם 5% נובעים תאונה – ובסה"כ 9.75%. זוהי "קביעה על-פי דין" שיש לה תחולה גם בתביעה זו לפי סעיף 6ב לחוק פלת"ד. התובע מבקש רשות להביא ראיות לסתור אותה. את בקשתו הוא מבסס על חוות-דעת רפואיות שנערכו עבורו על-ידי פסיכיאטר ואורתופד ("אובייקטיביים" - כאמור בסעיף 11 לבקשתו) שמסקנותיהם שונות ממסקנות המל"ל. האורתופד ד"ר אדיבי העריך שלתובע נכות בשיעור 15%. הפסיכיאטר ד"ר שטרייכר העריך ב- 21.11.13 את נכות התובע ב– 20% בשל תסמונת פוסט טראומטית ודיכאון. כשנה אחר-כך חיווה דעתו שוב, תוך העברת ביקורת על קביעות המל"ל בדבר קיום "מצב קודם". כעת כתב שמצבו של התובע התדרדר מאוד והעריך שיש לו 50% נכות בשל סכיזופרניה.

 

2. הנתבעת מוחה על-כך ומזכירות משוכלות יסוד, שבהליכים לפי חוק פלת"ד אין להזקק לחוות-דעת פרטיות מטעם הצדדים והיא מבקשת להוציא את חוות-הדעת מתיק בית-המשפט ולהתעלם מהן לחלוטין. אכן בתביעות לפי חוק פלת"ד אין מוכיחים דרגת נכות באמצעות חוות-דעת מטעם הצדדים. גם אין להציג חוות-דעת כאלה בפני המומחים שממנה בית-המשפט. עם זאת, אין התובעת מפנה לאסמכתא כלשהי לטענה, שאין להציג חוות-דעת כאלה לעיון בית-המשפט המברר בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת נכות על-פי דין. אף שהנתבעת ציטטה את ההלכה הכללית שנוגעת לבקשות אלה, מעמוד 774 בספרו של א. ריבלין, (תאונת הדרכים, תחולת החוק סדרי הדין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית) היא לא הזכירה את הדיון בעמודים 777-778 המצביע דווקא על כך שבתי המשפט בוחנים במסגרתן גם חוות-דעת פרטיות: "פער בין הקביעה שעל פי דין לבין הקביעה בחוות דעתו של מומחה מטעם התובע, ויהיה זה אף פער ניכר, אינו משמש טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור. עם זאת יש בפער קיצוני כדי לחדד את מידת הביקורת המופעלת כלפי הקביעה שעל פי דין." למעשה, אין זו אלא סיטואציה שבה הביע רופא כלשהו דעה שונה מדעת הרשות שקבעה את הנכות על-פי דין. על-כך נאמר משכבר: "יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נגד טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82 (1991).

 

3. מקצת טענות התובע נוגעות לטיבו של ההליך שהתנהל במוסד לביטוח לאומי שהיה כרוך בסחבת וגרם לו עינוי דין. ניתן לחלק טענות אלה לשלושה ראשים:

 

(א) לדבריו, התובע נבדק "באין ספור ועדות רפואיות, למעלה מ – 3 שנים" כאשר בחלקן לא ניתנה לו הזדמנות לייצוג הוגן. ועדות קבעו את נכותו חודשים לאחר שבדקו אותו פיזית "ולמרות בקשת התובע שיהיה נוכח ושב"כ יגיע גם לועדה המסכמת החליטו לעשות ועדת ארגזים ללא נוכחות התובע וב"כ". הנתבעת מונה שלוש ועדות רפואיות ועוד שלוש ועדות לעררים שדנו בעניינו של התובע. היא מציינת שהוא נבדק ע"י מומחים לאורתופדיה, פסיכיאטריה, פסיכולוגיה וכירורגיה וגם הופנה לאבחון פסיכודיאגנוסטי. בארבע מהועדות היה התובע מיוצג ורק הועדות המסכמות, נערכו כמקובל, בהעדרו. כל זה דווקא מעיד על רצינות הטיפול בתלונות התובע. רצינות זו באה לידי ביטוי בכך שהועדה לעררים עצרה את בירור עניינו לאחר שהתקבלה חוו"ד כירורג, על מנת שישוב ויבדק בדיקה מקיפה ושתי ועדות לעררים ביקשו שתיקו של התובע יקבע בסדר יומן כתיק יחיד נוכח מורכבותו.

 

(ב) טוען התובע "לא זו בלבד, אלא שהמל"ל איבד את תיקו של התובע על כל מסמכיו הרפואיים ועל-כן נראה כי קביעתו היתה בניגוד מוחלט למצבו של התובע ואף יתכן שרירותי" (סעיף 6 לבקשה). הנתבעת מצטטת ממסמכי המל"ל, שאבדן התיק רק גרם לעיכוב בירור התביעה עד לשחזורו.

 

(ג) טענה אחרת של התובע היא שהמל"ל התעלם ממצאי ההערכה הפסיכודיאגנוסטית שנערכה לו לבקשת המל"ל. הנתבעת מפנה לדו"ח הועדה הרפואית לעררים מיום 28.8.14 שבו נכתב: "הועדה עיינה בהערכה פסיכודיאגנוסטית לפי מדובר בהפרעת הסתגלות בלתי מסווגת המתלבשת על הפרעת אישיות. דומה כי מבנה אישיותו תרם כבר בעבר לקשיי הסתגלות במרבית תחומי החיים. לסיכום לאור בידקה קליית ולאור מסקנות אבחון פסיכולוגי ניתן להבין כי מדובר על השפעה בלתי מבוטלת של מצב קודם..."

 

4. טענות התובע שפורטו בסעיף הקודם בלתי מבוססות לחלוטין. ברור שהמל"ל התעמק מאוד בבדיקת מצבו וטענותיו נבדקו שוב ושוב. קביעת המל"ל משקפת את התובנות והידע המצטברים של רופאים רבים מאוד שבדקו אותו בועדות השונות ועבורן ומבוססים על תוצאות הבדיקות השונות שנערכו לו, לרבות הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית. אמנם תיק המל"ל אבד בשלב מסויים, אך בירור התביעה נערך אחרי השחזור. בישיבות הועדות הרפואיות שבהן נכח התובע עצמו, הוא נבדק ונשמעו טענותיו נכח ונשמע גם בא-כוחו. בישיבות שבהן סיכמו הועדות הרפואיות את ממצאיהן הוא לא נכח, אך אין בכך פגם. מדובר בתיק סבוך. סביר ורצוי שהרופאים המחליטים לא יגבשו את דעתם כלאחר יד במעמד התובע ובא-כוחו. דומה הדבר לדרך שבה עשוי לנהוג הרכב של שופטים הדן בתיק מסובך במעמד הצדדים ואחר-כך פורש ללשכה על מנת לשקול את הדברים ולכתוב החלטה.

 

5. אין משמעות רבה לכך שהתובע מצא מומחים שאינם מסכימים עם המל"ל. כבר נכתב לא מעט בפסיקת בתי-המשפט, על-כך שכמעט לעולם ניתן יהיה למצוא רופא כלשהו שדעתו שונה מדעת הועדות הרפואיות. האם יש לחוות-דעת אלה יתרון כלשהו על קביעות המל"ל, שבגללן יש לייחס להם משקל יתר?

 

6. על פניה לחוות-דעתו של האורתופד ד"ר אדיבי, אין כל יתרון על דעתם של ד"ר ליברטי, או ד"ר ארסבן (אם להזכיר רק שניים מהמומחים שהעריכו את מצבו של התובע במל"ל). בעובדה שדעתו שונה אין כדי להצדיק את קבלת הבקשה. אין הבקשה מניחה בסיס להתיר מתן רשות להביא ראיות לסתור את הקביעה בנושא האורתופדי.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ