אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 11425-09-13 קרול נ' צ.ו. נטוורקס בע"מ ואח'

ת"א 11425-09-13 קרול נ' צ.ו. נטוורקס בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 08/10/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
11425-09-13
04/10/2015
בפני השופט:
עמית יריב

- נגד -
תובעים:
זאב קרול
נתבעים:
1. צ.ו. נטוורקס בע"מ
2. צבי יוסף וינברגר

פסק דין חלקי

 

 

 

 

  1. לפניי תביעה לפירעון 4 שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד ובנוסף שיק על סך 12,000 ₪ (להלן: "השיקים"), המשוכים לפקודת מר זאב קרול (להלן: "התובע"). מושכת השיקים הינה חברת צ.ו. נטוורקס בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") שהינה בבעלותו הבלעדית של מר צבי וינברג (להלן: "הנתבע 2"), אשר אף חתום כערב אישית על גבם של כל השיקים.

    לטענת התובע, היכרותו עם הנתבע 2 נערכה בנובמבר 2010, באמצעותו של עוה"ד יעקב אפל המנוח (להלן: "עו"ד אפל"), אשר ייצג את שני הצדדים בהליכים משפטיים שונים. במסגרת היכרות זו, ביום 14.11.2010 חתמו הצדדים על חוזה הלוואה שערך עו"ד אפל, על פיו ילווה התובע לנתבע 2, כך לטענת התובע, סכום של 100,000 ₪, כשהריבית על ההלוואה, בשיעור חודשי של 4%, תשולם מדי חודש בחודשו, והשיקים נמסרו להבטחת הקרן (להלן: "החוזה"). לטענת התובע, מיום מתן ההלוואה ועד לחודש פברואר 2012 שילמו הנתבעים בגין הריבית בלבד סך של 4,000 ₪ בכל חודש ובסך הכל 64,000 ₪, כשרכיב הקרן לא שולם מעולם. אשר על כן, לטענת התובע, הנתבעים נותרו חייבים בתשלום הריבית החל מחודש מרץ 2012 ועד לחודש פברואר 2014, אז נערך התחשיב, סך כולל של 92,000 ₪. לסכום זה, כך טוען התובע, יש להוסיף את החזר הקרן בסך 100,000 ₪. לתימוכין, מצרף התובע תחשיב של רו"ח, מר אהרן דומב (להלן: "מר דומב").

  2. התובע טוען, כי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק ההסדרה") אינו חל בענייננו, שכן מושכת השיקים היא תאגיד, ועל פי סעיף 1 לחוק ההסדרה, אין הוא חל כאשר הלווה הוא תאגיד. התובע התייחס גם לעובדה שהשתהה בהגשת התביעה, וטען כי שוכנע על-ידי עו"ד אפל, כי ההלוואה תוחזר לו במלואה.

  3. לטענת הנתבעים, עסקינן במתן הלוואה חוץ בנקאית, אשר עליה חל חוק ההסדרה. לטענתם, התובע לא קיים את הוראות החוק וזאת משתי סיבות: האחת, שיעור עלות האשראי שגבה התובע עולה על השיעור המרבי המותר. השנייה, התובע לא צירף לכתב התביעה פירוט של תשלומים שקיבל מאת הנתבעת, מועדי תשלומים אלה ורכיביהם.

    טענה נוספת של הנתבעים הינה כי הם השיבו לתובע מלוא סכום ההלוואה בתוספת ריבית, וזאת בשיעור המרבי המותר על פי חוק ההסדרה. לטענת הנתבע 2, היכרותו עם התובע החלה כבר בשנת 2008, כשממועד זה החל נתבע 2 ללוות כספים מהתובע, כשבסך הכל קיבל מהתובע שש הלוואות, כאשר הצדדים לא ערכו חוזה חתום בגין ההלוואות, מלבד החוזה נשוא התביעה, שנחתם בגין אחת ההלוואות. לטענת נתבע 2, סך קרן כל ההלוואות היה 108,000 ₪, כשהוסכם כי על כולן שיעור הריבית יהא 4%. לטענת נתבע 2, השיב הוא לתובע בגין כל ההלוואות סכום של 178,000 ₪, וזאת עד לחודש מרץ 2013. לטענתו, בחודש נובמבר 2010 דרש התובע מנתבע 2 כי ישיב לתובע מלוא סכום קרן כל ההלוואות. מכיוון שלנתבע 2 לא היה הסכום הדרוש, חתמו הצדדים על החוזה, המבטא את סכום הקרן המצטברת עד לאותו יום ובהתאם להוראות החוזה, העביר נתבע 2 לתובע 4 שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, הנדרשים לפירעון בתביעה זו. לטענת הנתבעים, השיק הנוסף אותו דורש התובע, בסך 12,000 ₪, אינו חלק מהחוזה אלא ניתן לתובע כנגד הלוואה נוספת שהעמיד התובע לנתבעים, בחודש פברואר 2011. לתימוכין, מצרפים הנתבעים תחשיב של רו"ח, מר דניאל בודנר (להלן: "מר בודנר").

  4. לטענת הנתבעים, לאחר שבדיקה שערכו, נודע להם כי הם זכאים לקבל החזרי מס בגין התשלומים ששילמו לתובע. לטענתם החזר המס יכול היה לסייע להם להשיב כספי ההלוואות ועל כן, ביקשו הנתבעים מהתובע כי ינפיק להם חשבוניות מס. התובע סרב ונוכח סירוב זה, פסקו הנתבעים מלשלם לתובע בעבור ההלוואות.

    דיון והכרעה

  5. כבר בפתח הדברים אציין, כי טענות הנתבעים, שלפיהן קיבלו הלוואות ושילמו תשלומים לתובע עובר לחתימת החוזה נושא הליך זה – לא הוכחה. יתרה מכך. טענתם של הנתבעים היא, למעשה, כי חוזה ההלוואה נושא ההליך שלפניי הוא מעין "חוזה למראית עין", שנכרת בדיעבד. אלא שלטענה זו לא הובאו כל תימוכין ראייתיים פרט לעדותו של הנתבע 2 בעצמו, אשר לא ראיתי להסתפק בה לשם קביעת ממצאים שבעובדה, כדרישת סעיף 54 (3) לפקודת הראיות.

    יש לציין, כי אין מחלוקת על כך שהנתבע 2 חתם על חוזה ההלוואה (נספח א' לכתב התביעה המתוקן), ומכאן – שקמה חזקה כי הוא מאשר את האמור עליו. חזקה זו לא נסתרה בכל ראיה שהיא, ולמעשה, לאור הכלל האוסר על העלאת טענה בע"פ נגד תוקפו של מסמך בכתב, ספק בעיניי אם ניתן היה לייחס משקל כלשהו לעדותו של הנתבע 2 בהקשר זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ