אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 11368-07-09 סעד מעדי ז"ל ואח' נ' עבאס מעדי ואח'

ת"א 11368-07-09 סעד מעדי ז"ל ואח' נ' עבאס מעדי ואח'

תאריך פרסום : 14/12/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
11368-07-09
09/12/2014
בפני השופט:
דניאל פיש

- נגד -
התובעים:
1. עזבון המנוח סלמאן עבאס מעדי ז"ל באמצעות אלמנתו גב' עפאף יוסף מעדי ובאמצעות בניו ובנותיו
2. יהודה סלמאן מעדי סהאם סלמאן (מעדי) שעבי
3. ראמי סלמאן מעדי
4. פארס סלמאן מעדי אניל סלמאן מעדי
5. סעדה סלמאן מעדי
6. מונא סלמאן מעדי
7. עליא סלמאן מעדי
8. סאמיה סלמאן מעדי
9. מחמד עבאס מעדי
10. ג'מאל עבאס מעדי
11. מנסור עבאס מעדי

עו"ד עבאס עבסי
הנתבעים:
1. עזבון המנוחה ח'יזראן עבאס מעדי באמצעות בניה ובתה
2. עזבון בנה המנוח מעדי עפו ז"ל
3. באמצעות אלמנתו מעדי גוהרה תופיק
4. מעדי מחמד
5. מעדי מחמוד (נור)
6. מעדי מסעד
7. מעדי סלימאן
8. מעדי מסעוד
9. מעדי סועאד
10. נדא עבאס סעד מעדי
11. סלמאן אסעד רמאל

עו"ד עאטף סלאמה
פסק דין
 

 

1.בפניי כתב תביעה לתיקון הרישום במסגרת סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נ"ח) התשכ"ט-1969. כתב תביעה מתוקן הוגש על ידי התובעים: עזבון המנוח סלמאן עבאס מעדי, מחמד עבאס מעדי, ג'אמל עבאס מעדי ומנסור עבאס מעדי (להלן: "התובעים") כנגד הנתבעים עזבון המנוחה ח'יזראן עבאס מעדי, נדא עבאס סעד מעדי, סלמאן אסעד רמאל ולשכת הסדר המקרקעין. במסגרת כתב התביעה נטען כי התובעים הם בניו של המנוח עבאס סעד עבאס מעדי ז"ל (להלן: "המנוח") והנתבעות 1-2 הן בנותיו של המנוח ואחיותיהן ודודותיהן של התובעים. נטען כי המנוח התחתן עם 2 נשים, הראשונה, מיאסה יוסף ברכאת ז"ל והשנייה, עפיפה יוסף ברכאת. המקרקעין נשוא התביעה ידועים כחלקה 59 בגוש 18896 באדמות ירכא (להלן: "המקרקעין"). עוד נטען כי המקרקעין עברו הליך של הסדר בפני פקיד ההסדר (תזכורת תביעה 1688) ולאחר מכן התקיים הליך בבית המשפט בשל סכסוך בין המחזיקים והבעלים של המקרקעין- המנוחה מלכה יוסף ברכאת ז"ל (להלן: "מלכה") והמנוח. נטען כי מלכה תבעה את מחצית זכויותיה במקרקעין מהמנוח, כאשר בסעיף 4 לתזכורת התביעה פקיד ההסדר תיאר את אופן רכישת הזכות וממנו עולה שהנתבעות 1 ו-2 לא היו צד לתזכורת התביעה מאחר והן אינן היורשות של המנוחה עפיפה ז"ל ואינן זכאיות להנות מעיזבונה. נטען כי מדובר בשטח מקרקעין של 25 דונם, כאשר המקרקעין היו בסכסוך עם המדינה ובסופו של יום 7 דונם מהחלקה נרשמו על שם המדינה ו- 18 דונם נרשמו על שם המנוחה מלכה, המנוח והתובעים. נטען כי המקרקעין קיבלו מספר חלקה סופי 76 ולאחרונה שונה המספר ל-90.

 

2.לטענת התובעים, המנוח היה זכאי למחצית מהזכויות במקרקעין הנ"ל הואיל וקיבל אותם בירושה מאשתו המנוחה, עפיפה ז"ל, כאמור בתזכורת התביעה. המנוחה, מלכה ז"ל, תבעה חלקה נוספת בפני פקיד ההסדר, ששטחה הוא 5,196 מ"ר, כאשר חלקה זו קיבלה מספר זמני 59 (להלן: "החלקה הנוספת")(תזכורת תביעה 1651). התובעים של המקרקעין הנ"ל היו מלכה ז"ל, המנוח והנתבעות 1 ו-2. נטען כי המנוחה מלכה ז"ל תבעה 3/6 חלקים, המנוח והנתבעות תבעו 3/6 חלקים נוספים. נטען כי פקיד ההסדר קבע כי הבעלות במקרקעין הנוספים תירשם באופן הבא: 1/3 ע"ש המנוח, 1/3 ע"ש הנתבעת 1 ז"ל, 1/3 ע"ש הנתבעת 2 ו-3/6 ע"ש מלכה ז"ל. המקרקעין הוגדרו כחלקה סופית 71.

 

3.ביום 17/10/82 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי לגבי חלקה 59 ששטחה היה כ-25 דונם (תזכורת תביעה 1688) והצדדים הגיעו במסגרתו להסכם פשרה. לטענת התובעים, הסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים כוחו יפה לגבי חלקה 59. נטען כי הצדדים החוקיים להסכם הפשרה הם המנוח, מלכה ומדינת ישראל. נטען כי בהתאם להסכם הפשרה, בית המשפט הורה על חלוקת החלקה לשניים, כאשר החלק הדרומי, ששטחו 7 דונם, ירשם ע"ש מדינת ישראל בשלמות, בעוד שהחלק הצפוני, ששטחו 18 דונם, ירשם כדלקמן: עבאס סעדי עבאס מועדי-1/6 חלקים, חיזראן עבאס סעדי מועדי- 1/6 חלקים, נדא עבאס סעד מועדי- 1/6 חלקים ומלכה- 3/6 חלקים. נטען כי פסק הדין ניתן בטעות או שלא כהלכה או במרמה, לעניין זהות הצדדים לתזכורת התביעה ולהסכם הפשרה. נטען כי בית המשפט היה צריך לרשום את מחצית הזכויות בחלקה 59 ששטחה כ-18 דונם ע"ש מלכה והמנוח בלבד שהיו צדדים להליך הסדר המקרקעין כאמור בתזכורת התביעה 1688. נטען שיש לבטל את פסק הדין עקב הפגם המתגלה מתזכורת התביעה והסכם הפשרה משיקולי צדק. לטענת התובעים, רק לאחרונה הם גילו כי החלקה נרשמה בטעות או שלא כהלכה או במרמה בהליך ההסדר כאמור בסעיף 93 לפקודה בשל הנימוקים הבאים: ראשית, בית המשפט ביסס את פסק דינו על הסכם הפשרה, כאשר הנתבעות לא היו צריכות להיות צד להסכם הפשרה. שנית, לטענת התובעים, אופן רכישת המקרקעין בירושה ותזכורות התביעה מלמד שהנתבעות לא היו יורשות של דודתם עפיפה שהיתה אשתו השנייה של המנוח והנהנה מעיזבון המנוחה עפיפה ז"ל הוא המנוח- אביהם וסבם של התובעים. נטען כי יש להורות על ביטול הרישום על יסוד האמור בסעיף 93 לפקודה ולרשמם על שם התובעים והנתבע 3.

 

עמדות הצדדים בתצהיריהם

 

4.מטעם התובעים הוגש תצהיר על ידי מעדי ג'מאל, מעדי מחמד ומעדי מנסור, בניו של המנוח עבאס סעד מעדי ז"ל ומעדי יהודה, בנו של סלמאן עבאס ז"ל ונכדו של המנוח. נטען כי אביהם המנוח התחתן עם המנוחה מיאסה יוסף ברכאת ז"ל, אשר נפטרה בשנת 1935 ונולדו לו שתי בנות- המנוחה ח'יזראן עבאס מעדי ז"ל והגב' נדא עבאס מעדי (להלן: "הנתבעות"). לאחר מותה של מיאסה, התחתן אביהם עם דודתם של הנתבעות- אחותה של מיאסה- עפיפה יוסף בריכאת ז"ל. למנוח לא נולדו ילדים מעפיפה ונטען שאביהם והנתבעות הינם היורשים היחידים של עפיפה. נטען כי בשנת 1959 החל הליך ההסדר בירכא וביום 8/9/59 החל הליך ההסדר במקרקעין שהיו ידועים אז בשם "אלמדוורה" בכפר ירכא בגוש 18896. התובעים הפנו בתצהירם לפסיקה בנוגע להליכי הסדר וזכיית תובע בבעלות במקרקעין (ע"א 7762/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה עבד אלקאדר עבדאללה ואח'). נטען כי אביהם המנוח והנתבעות לא ידעו לכתוב ולקרוא בשפה הערבית ובוודאי לא בשפה העברית. נטען שלאחר פטירת עפיפה, התחתן אביהם עם אימם המנוחה תופאחה חמוד קאסם מעדי ז"ל ובנישואין אלו הם נולדו, אחיהם סלמאן עבאס מעדי ז"ל ושמונה אחיות. המנוח נפטר בשנת 1966. נטען כי המקרקעין נשוא התביעה היה ידועה כחלקה 59א' בגוש 18896 באדמות הכפר ירכא (להלן: "המקרקעין"). נטען כי המנוחה מלכה ז"ל הינה אחותם של המנוחות עפיפה ומיאסה ז"ל. המנוחה מלכה תבעה את מחצית הזכויות במקרקעין בתזכורת תביעה מספר 1688 כאשר בתזכורת התביעה תיארה את קבלת זכותה במקרקעין כדלקמן-"בירושה בלתי רשומה מבעלים בלתי רשומים נדא טריף נפטרה בשנת 1933 ועפיפה יוסף ברכאת נפטרה בשנת 1941, בחלוקה עם שאר היורשים בעל פה מאז ובשימוש מאז בלי התנגדות ומפריע" (כך תורגמה הפיסקה). נטען כי מנגד, אביהם תבע יחד עם הנתבעות בתזכורת תביעה 1650, 3/6 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 59 בגוש 18896 (להלן: "המקרקעין הנוספים). נטען כי אופן רכישת הזכויות של המנוח ושל הנתבעות במקרקעין תואר כדלקמן:"בירושה בלתי רשומה מבעלים בלתי רשומים אשתי מיאסה יוסף ברכאת נפטרה בשנת 1935 ואשתי עפיפה יוסף ברכאת נפטרה בשנת 1941. בחלוקה ושימוש מאז ועד היום בלי התנגדות ומפריע" (כך תורגמה הפיסקה) באשר לנתבעות נרשם- "בירושה בלתי רשומה מבעלים בלתי רשומים אמנו מיאסה יוסף ברכאת נפטרה בשנת 1935 בחלוקה ושימוש מאז ועד היום בלי התנגדות ומפריע". נטען כי המנוח קיבל את זכויותיו בירושה מאשתו המנוחה עפיפה, בעוד שהנתבעות קיבלו את זכויותיהן במקרקעין הנוספים בירושה מאימן המנוחה מיאסה. נטען כי למנוחה עפיפה מגיעות מחצית הזכויות במקרקעין, כאשר למחצית השנייה היתה זכאית המנוחה מלכה. נטען כי המנוח הינו היורש היחידי של עפיפה וזכאי לחלקה במקרקעין בשלמות. נטען כי אביהם זכאי לירושה בהתאם לסעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה, כאשר הוא זכאי למחצית מזכויותיה ובנותיה-הנתבעות- למחצית הנוספת.

 

5.לטענת התובעים, המקרקעין היו בסכסוך עם המדינה, שהתברר בפני בית המשפט. נטען שעו"ד שכיב שנאן קיבל הרשאה מאת המנוח סלמאן אסעד רמאל ז"ל (הנתבע 3) ומאת בעלה של הנתבעת 1, המנוח וסלמאן עבאס מעדי ז"ל, אחד מבניו של המנוח. ביום 17/10/82 התקיים דיון בבית המשפט והצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו המדינה תקבל 7 דונם מהמקרקעין והיתרה של 3/6 חלקים ירשמו ע"ש מלכה, 1/6 ע"ש המנוח, 1/6 ע"ש הנתבעת 1 ו-1/6 ע"ש הנתבעת 2. לטענת התובעים, הסכם הפשרה בטל מיסודו היות ואין לו כל נפקות משפטית כלפיהם. נטען שאימם המנוחה לא נכחה במועד הדיון וכך גם הם ושאר יורשי המנוח. נטען שלא היו מיוצגים, לא קיבלו הזמנות לדין ולא ידעו אודות ההליך. נטען כי גם לו יקבלו את הסכם הפשרה בנוגע לחלקה של מדינת ישראל, הרי שיש להפחית מחלקה של המנוחה עפיפה בחלקה זמנית 59א' בגוש 18896 (חלקה סופית 76 וכיום 90) שהוא 12,578 מ"ר, 3,500 מ"ר שהם מחצית מ-7 דונם והשטח הנותר 9,078 מ"ר שייך לאביהם המנוח ולהם כיורשיו.

 

6.נטען כי תזכורות התביעה המצויות בתיק ההסדר הינן התזכורות שצורפו. נטען כי חלקה 59 (זמנית) בגוש 18896 היתה בדיון בפני פקיד ההסדר או בפני בית המשפט, עובדה שאינה ביד התובעים. נטען כי המקרקעין נקראו באותו זמן "אלמדוורה" בדיון בפני פקיד ההסדר. כאשר המקרקעין והמקרקעין הנוספים הוגדרו כשתי חלקות- חלקה 59 וחלקה 59א' בגוש 18896, כאשר חלקה 59 קיבלה מספר סופי 71 וחלקה 59א' קיבלה מספר סופי 76 ולאחר מכן 90. נטען כי שטח חלקה 71 הינו 5,196 מ"ר, כאשר מלכה קיבלה מחצית החלקה, המנוח קיבל 1/6 חלקים והנתבעות 2/6. נטען כי למנוח מגיעה מחצית ממחצית הזכויות בחלקה 71 שהינה 1,299 מ"ר בגין החלק של המנוחה עפיפה ומחצית חלקה של המנוחה מיאסה ז"ל- אמם של הנתבעות. נטען כי המחצית שמגיעה למנוחה מיאסה היא 649 מ"ר ולנתבעות מגיע 650 מ"ר. מכאן, חלקו של המנוח בחלקה הוא 1,949 מ"ר, המורכב ממלוא זכויות עפיפה ז"ל ומחצית מזכויות מיאסה ז"ל. נטען שזכויות המנוח בגין 2 החלקות הינו 11,027 מ"ר, בעוד שזכויות הנתבעות הן 650 מ"ר. נטען שהמנוח נפטר בשנת 1966, הנתבעת 1 נפטרה בשנות ה-80 והנתבעת 2 הינה נכה מילדות. עוד נטען שמאז מות אביהם הם החזיקו בחלקו במקרקעין ולפני למעלה מעשרים שנה נטעו בחלקה עצי זית ושילמו כסף רב על הכשרת השטח. נטען כי יורשיה של הנתבעת 1 והנתבעת 2 לא הכשירו את חלקם במקרקעין ועד היום חלקם לא מוכשר ואינו מעובד. לתצהיר צורפו תמונות בנוגע להכשרת והעדר הכשרת המקרקעין.

 

7.הנתבעים 1 ו-2 (להלן: הנתבעים") צירפו תצהיר מטעם מעדי מחמד, מעדי מחמוד, מעדי מסעד, מעדי סלימאן, מעדי מסעוד, מעדי סועאד ומעדי ג'והרה. המצהירים הינם אחים, בני המנוחה ח'יזראן מועדי- הנתבעת 1. נטען כי הנתבעת 2- נדא הינם דודתם והתובעים 1-4 הינם אחיהם של אימם ונדא שכולם בני המנוח. נטען שהמנוח התחתן עם מיאסה שהלכה לעולמה בשנת 1935 וממנה נולדו לו 2 בנות- אימן המנוחה ונדא. לאחר מותה, התחתן המנוח עם אחותה עפיפה שהלכה לעולמה בשנת 1941, למיטב ידיעתם כשנתיים לאחר הנישואין. לאחר מותה, התחתן המנוח עם תופאחה שממנה נולדו לו התובעים 1-4 ו-8 בנות. נטען שחוק הירושה לא חל היות והתביעות היו בשנת 1959, לפני כניסת החוק לתוקף (סעיפים 157 ו-161 לחוק). לטענת הנתבעים, המנוח, אימם ונדא תבעו את המקרקעין ממורשותיהם עפיפה ומיאסה בשנת 1959, לפני כ-55 שנים. נטען כי הסכם הפשרה נחתם לאחר שמיעת עדויות רבות והחל ממועד פסק הדין כל אחד מחזיק בחלקו. נטען כי הנתבע 4 הלך לעולמו בטרם הגשת התביעה ועיזבונו לא צורף כנתבע.

 

8.לטענת הנתבעים, אין מחלוקת שמחצית מחלקה 59 (זמנית) בבעלות עיזבון התובעים והנתבעות 1 ו-2. נטען שהמנוח ובנותיו תבעו את מחצית חלקה 59 באמצעות תזכורת תביעה ביום 8/9/59 וציינו שלכל אחד מהם מגיע 1/6 חלקים מהחלקה, שלשלושתם 1/2 חלקים משלמות החלקה. נטען כי מחצית החלקה השניה נתבעה ע"י המנוחה מלכה ואין מחלוקת בין המנוח לאימן ונדא בעניין זה. נטען כי בתזכורת התביעה הצהירו כי הפרטים שמסר נכונים ומדויקים וחתמו בטביעת בוהן יד ימין וחתימתם אומתה. עוד נטען שבגין תזכורת התביעה הזו הוגשה תביעה בבית המשפט המחוזי לפיה מדינת ישראל תבעה את החלקה בשלמות וכך גם המנוח, אימן ונדא. נטען שבמסגרת ההליך נשמעו ראיות וכי רעייתו של המנוח- תופאחה הופיעה בשמו ובשם יורשיו- התובעים בהליך דנן, בניגוד לטענתם. נטען שבדיון שהתקיים ביום 22/2/71 התייצבה תופאחה בשם עיזבון המנוח ונרשם בפרוטוקול כי "תופחה מצהירה כי הנתבעות 2 ו-3 הן בנותיו של בעלה (מאמא שנפטרה) והיא מייצגת את שתיהן". נטען כי גם בדיונים ביום 4/11/71 וביום 12/1/72 נכחה תופאחה, גם בשם הנתבעות 2 ו-3. נטען כי ביום 30/7/82 התייצב סלמאן עבאס מועדי- בן המנוח ותופחה והמוריש של התובעים 1-א'-ט' למועד הדיון וביום 16/6/82 התייצב ג'מאל עבאס מעדי- התובע 3 וכן סלמאן מעדי ותופחה מעדי. נטען שבדיון שהתקיים ביום 16/6/82 טען ג'מאל עבאס מעדי שאימם היא אחותו שנפטרה וכי בעלה- סעיד מעדי הסמיך את אחיו סלמאן לייצגה וכי גם הנתבעת 3 היא אחותו והסמיכה את אחיו סלמאן לייצגה. נטען כי הדברים אומתו ע"י סלמאן והתיק נדחה להמשך שמיעת עדויות. נטען כי ג'מאל טען בדיון שהוא מוכן לדחות את הדיון על מנת להסמיך עו"ד שיטפל בהמשך המשפט. עוד נטען שהנתבעים מינו את עו"ד שנאן שהתייצב לדיון והציג ייפוי כח אך בשל עיצומים הדיון נדחה. נטען שלאחר מכן הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין וצוין מפורשות כי ניתן בנוכחות עו"ד שנאן, התובע סלמאן עבאס מעדי ובעלה של הנתבעת 3- סעיד עבאס וצויינו החלקים- 1/6 לכל אחד. נטען כי לשכת רישום המקרקעין רשמה את החלקים בהתאם לפסק הדין. נטען שמעיון בייפוי הכח של עו"ד שנאן, עולה כי התובע סלמאן עבאס מעדי ואביהם סעיד חתומים עליו. נטען שהתובעים טוענים שלאימן ולנדא לא מגיע 1/6 חלקים אלא פחות, תוך אימוץ חוק הירושה שאינו חל. נטען שעד היום כל אחד מהצדדים משתמש בחלקו ללא כל התנגדות. עוד נטען כי תופאחה ובניה- התובעים החלו להכשיר את הקרקע ואימן ונדא, באמצעות אביהם סעיד ז"ל, פנו אליהם בטענה שהם מעבדים את חלקם והם השיבו כי הם יביאו מודד ואם יתברר שגלשו לחלקן של אימן ושל נדא, הן ייקחו את החלקים המעובדים. תצהיר זהה הוגש מטעם נדא עבאס מעדי, ביתו של המנוח ואחותה של הנתבעת 1 ז"ל.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ