אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 11322-05-14 סאלם נ' ולכינסקי ואח'

ת"א 11322-05-14 סאלם נ' ולכינסקי ואח'

תאריך פרסום : 30/06/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
11322-05-14
14/09/2014
בפני השופטת:
תמר נאות פרי

- נגד -
:
צוריאל סאלם
נתבעים / המבקשים:
1. גרשון ולכינסקי ז"ל
2. זיו ולכינסקי
3. דפנה בבלי
4. צח ולכינסקי
5. מינהל מקרקעי ישראל חיפה
6. הסוכנות היהודית לא"י

החלטה

לפניי שתי בקשות לסילוק על הסף של התובענה בתיק העיקרי.

זהות הצדדים, רקע כללי ותמצית ההליכים המשפטיים הקודמים -

  1. התובע (המשיב) מר צוריאל סאלם (להלן: "התובע") התגורר נכון למועד הגשת התובענה במבנה בשטח חקלאי בפרדס חנה (גוש 10099 חלקות 7-9, להלן: "המבנה", ו-"המגרש").

  2. הנתבע והמבקש 1, הינו עזבונו של המנוח גרשון ולכינסקי ז"ל (להלן: "המנוח"). הנתבעים והמבקשים 2 עד 4, הינם יורשיו של המנוח. הנתבעים 1 עד 4 יכונו להלן ביחד: "הנתבעים". בשנת 1977, חכר המנוח את המגרש מהנתבע והמבקש 5, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). הנתבעת 6 הינה הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות").

  3. על מנת להבין את הרקע הדרוש, ארשה לעצמי להעתיק (עם שינויים מעטים) קטעים נרחבים מהחלטה שניתנה ברע"א 7244/13 מפי כב' השופטת ברק-ארז, אשר דנה בפרשה במסגרת הליך קודם (אליו אתייחס בהמשך). כב' השופטת סיכמה בפסק דינה את השתלשלות האירועים ההיסטורית, כדלקמן:

  4. בשנות החמישים של המאה הקודמת, יושבו אלפי עולים במחנה צבאי בריטי לשעבר, שהפך למעברת פרדס חנה (להלן: "המעברה"). הוריו של התובע, שעלו לארץ באותה תקופה, שוכנו במבנה במעברה האמורה (לעיל ולהלן: "המבנה") ובו התגוררו עם ילדיהם. הצעיר שבהם, יליד 1958, הוא התובע בתיק דנן. בשנות השישים המוקדמות הוחל בפינוי המעברה. לתושבי המעברה, ובכללם להורי התובע, הוצעו פתרונות דיור חלופיים. אולם, הוריו של התובע סרבו להצעות בטענה שהם מגדלים בשטח המעברה כבשים, והדבר לא יתאפשר להם ביישובים העירוניים שאליהם הוצע להם לעבור. אם כן, ההורים המשיכו להתגורר במעברה הגם שיתר תושביה עזבו אותה. בפועל, הם החזיקו מתקופה זו ואילך בשטח של כדונם וחצי. ילדיהם המשיכו להתגורר עמם במבנה עד שבגרו ועזבו את המקום. בשנת 1986 נישא התובע ועבר להתגורר עם אשתו במקום אחר. בשנת 1989, לאחר שהתגרש, חזר להתגורר במבנה עם הוריו.

  5. בשנת 1977 נחתם חוזה חכירה (להלן: "חוזה החכירה") בין הקרן הקיימת לישראל לבין המנוח במסגרתו הוחכר לו שטח בן כעשרה דונמים לתקופה של 49 שנה (עד יום 31.8.2017). השטח שחכר המנוח כולל את המגרש שעליו עומד המבנה.

  6. יובהר כי המקרקעין מיועדים לחקלאות, וייעוד זה לא שונה עד היום.

  7. בשנת 1995 הגיש המנוח לבית משפט השלום בחדרה תביעה כנגד אמו של התובע, ובה עתר לפינוי המבנה וכן לתשלום דמי שימוש ראויים (ת"א 1131/95, בפני כב' השופט ש' מנהיים). ביום 5.5.2003, לאחר התדיינות ארוכה, דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי האם היא ברת רשות במבנה, שכן המנוח חתם על חוזה החכירה בידיעה כי האם מחזיקה במבנה, פנה אליה והודיע לה על מעמדו כחוכר, ומעולם לא דרש ממנה לפנות את המבנה או לשלם דמי שימוש בעבורו (להלן: "פסק הדין הראשון"). בית משפט השלום קבע עוד כי האם החזיקה במבנה במשך כחמישים שנה, ואף השקיעה בו השקעות ממשיות לאורך השנים, מבלי שהמנוח מחה כנגד כך. בית משפט השלום קבע לפיכך כי האם הייתה בת רשות, בין שמדובר במעמד מתמשך מן היום שבו יושבה במעברה (שהמנוח כפף עצמו אליו) ובין שמדובר ברשות עצמאית וחדשה שניתנה על-ידי המנוח עצמו (והתבטאה בכך בהימנעותו מלנקוט בפעולות לפינוי או לעמוד עליו). בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המנוח עצמו הודה שלא הייתה לו התנגדות לכך שהאם תמשיך להתגורר במבנה עד אחרית ימיה, וההתנגדות האמיתית שלו הייתה לכך שהתובע חזר להתגורר במבנה, ואף ניסה לבצע פעולות בנייה נוספות במקום. נוכח האמור הורה בית משפט השלום כי האם תוכל להמשיך להתגורר במבנה עד אחרית ימיה. בית משפט השלום ציין בהקשר זה כי התובע לא היה צד להליך שהתנהל בפניו ולכן אין לקבוע מסמרות בנוגע לשאלת פינויו. עם זאת, הוא הוסיף כי דומה שהרשות אשר ניתנה לאם היא רשות אישית שלא ניתן להעביר או להוריש אותה לתובע ללא הסכמתו של המנוח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ