אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 11246-10-13 ארד-שילוח ואח' נ' כץ ואח'

ת"א 11246-10-13 ארד-שילוח ואח' נ' כץ ואח'

תאריך פרסום : 21/05/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
11246-10-13
02/11/2014
בפני השופט:
וויליאם חאמד

- נגד -
תובעים:
1. יעל ארד-שילוח
2. אברהם מתתיהו
3. ספרן מיכל שטטמן
4. שי יהושוע ספרן

נתבעים:
1. ארז כץ
2. משרד הבריאות ( התביעה נמחקה )
3. מועצה אזורית מעלה יוסף
4. וועד מתיישבי חוסן
5. חוסן – כפר שיתופי
6. ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל ( התביעה נמחקה )
7. משטרת ישראל ( התביעה נמחקה )

פסק דין

מבוא 

התובעים הינם תושבי המושב חוסן ומתגוררים בשכנות לדירתו של הנתבע 1 , אשר משמשת, כנטען על ידם, בית מלון המפעיל 6 חדרי אירוח. התביעה שבענייננו הוגשה לאור הפגיעה הנטענת באיכות חייהם של התובעים, הטרדה יומיומית ואי הנוחות שנגרמה להם, כנטען, כתוצאה מהפעלת המלון, בניגוד להסכם שבין נתבע 1 לנתבע 5 וללא היתר בנייה ורישיון עסק כדין.

התביעה כנגד הנתבעות 2, 6 ו- 7 נמחקה בהסכמת הצדדים.

טיעוני התובעים

הנתבע 1 , כמו התובעים, חתום על חוזה ם הנתבע 5 לרכישת חלקת אדמה (להלן: "החוזה") במסגרתו נקבע בסעיף 23 (ד) כי : "המתיישבים מצהירים כי לא יהיו רשאים להשתמש במגרש למטרה שאינה למגורים, אלא בהסכמת האגודה מראש ובכתב", ולסעיף 27 לחוזה, הפרת סעיף 23 תחשב כהפרה יסודית ודין המפר אותה 20,000 $. לטענת התובעים, בניגוד לאמור בחוזה, החל הנתבע 1 בבניית בית מלון בשכנות לדירות התובעים ובהמשך החל לנהל במקום את העסק הנ"ל. עוד נטען כי ביום 10.11.10 פנו התובעים לנתבעת 3 ושטחו בפניה את טענותיהם באשר לפגיעה הקשה שנגרמה לאיכות חייהם, לביטחון ילדיהם ולמרקם החיים והשקט הקהילתי, וביום 16.11.10 השיב יו"ר הנתבעת 3 כי הנתבעת 3 מתנגדת לכל שימוש שנעשה במבנה ללא אישור ובניגוד להיתר הבנייה שניתן לנתבע 1. ביום 29.05.11 פרסם הנתבע את המבנה למכירה באמצעות אתר "yad2" בו הוא מציין כי "המדובר ב- 6 סוויטות מפוארות ועוד...", וביום 01.12.11 הוא פרסם באתר אינטרנט כי פתח מלון בוטיק משלו במושב חוסן שבגליל המערבי. מאוחר יותר הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 1 בהתאם לחוק רישוי עסקים וביום 12.05.13 הורשע הנתבע 1 על יסוד הודאתו בעבירה לפי החוק הנ"ל ונדון לקנס בסך 4,000 ₪. לטענת התובעים, בית המלון פועל ללא היתר בנייה ורישיון עסק והפעלתו נוגדת את תכנית המתאר של היישוב חוסן. יתרה מכך, המלון מופעל בכל ימות השנה על ידי עובדת קבועה שנמצאת במקום, הוא מאכלס עשרות רבות של אורחים ללא חנייה מוסדרת, קיימת בו בריכת שחייה ללא השגחה, בה טבעה ביום 23.07.13 ילדה קטינה אשר הייתה אורחת המלון ביחד עם הוריה, וכן, קיימות במקום מערכת חימום, חשמל ומערכת גז המופעלות בניגוד לכל תקן, וכל אלה מהווים סכנה לשלומם של התובעים בפרט והציבור בכלל. לטענתם, הנתבעים 3- 5 נמנעו מלעשות מעשים אשר רשות סבירה וזהירה חייבת לעשות בנסיבות המקרה, ולפיכך, הם הפרו חובות חקוקות אשר נועדו להגנת התובעים, לא דאגו לבטיחות האזרחים המתגוררים בשטח שיפוטם והתעלמו מקיומן של הוראות המחייבות אותם לפעול לאלתר להפסקת ההפרות המבוצעות על ידי הנתבע 1.

טיעוני הנתבע 1

לטענת הנתבע 1, יש לדחות את התביעה נגדו מחוסר עילה, שכן, כתב התביעה אינו מצביע על עילה חוזית או כל עילה אחרת נגדו והמזכה את התובעים בסעד. לטענתו, הוא בנה את ביתו ושתי יחידות הצימרים שבמקום מכוח היתר בניה ועל פי תכנית מתאר מאושרת, בעוד שהתובעים נקלעו לכלל טעות כאשר בחנו את נושא ההיתרים ולא בדקו את מספר הגוש הישן ששונה למספר הגוש החדש, בגינו ניתן ההיתר, ומכל מקום, אין המדובר בבית מלון אלא בדירת מגורים ושני צימרים שהוקמו כדין, כאשר חוק רישוי עסקים פוטר את הנתבע מקבלת רישיון עסק לשם הפעלת הצימרים שבבעלותו. מעבר לכך, התובעים ידעו מראש, עובר לרכישת הקרקע על ידם, כי אזור המגורים במושב חוסן מיועד גם לשימוש של אירוח כפרי, ולפיכך, אין להם להלין אלא על עצמם.

טיעוני הנתבעת 3

לטענת הנתבעת 3, כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלשהי כנגדה, שכן, היא התייחסה במלוא תשומת הלב לטענות התובעים, הפעילה את סמכותה ופעלה כנדרש, שהרי, מיד עם פניית התובעים אליה היא ביצעה ביקורות במקום ותוך פרק זמן קצר הוגש כתב אישום כנגד נתבע 1 בגין הפעלת עסק ללא רישיון, והוסיפה כי התובעים עצמם מודים בכתב התביעה כי במקום לא פעל עסק עד לאמצע שנת 2012, ובתוך 6 חודשים ממועד זה טיפלה היא בעניין והגישה כתב אישום. יתרה מכך, לאחר סיום ההליך הפלילי התובעים לא פנו אליה, ואם היו עושים זאת טענותיהם היו נבדקות במלוא כבוד הראש, כפי שנעשה בפנייתם הראשונה למועצה.

טיעוני הנתבעות 4 ו - 5

לטענת הנתבעות 4 ו – 5, הינן תאגיד מתחום המשפט הפרטי ואין בידן סמכויות פיקוח או אכיפה סטטוטורית וכי ביום 02.08.07 נחתם חוזה בינן לבין הנתבע 1 המסדיר את יחסיו עם האגודות ועם כלל קהילת החברים בהן, לאחר שהנתבע 1 ביקש להתקבל כתושב קבע בחוסן, ובמסגרת החוזה התחייב הנתבע 1 כי כל פעילות בנכס תעשה בכפוף לכל דין והוראות המנהל ורשויות התכנון והבניה. האגודות מצדן פעלו בשקידה ראויה ובסבירות, בכפוף להעדר כל יכולת אכיפה מצדן, כאשר חזרו על התראותיהן בפני הנתבע 1 לבל יחרוג מהתחייבויותיו ומההרשאות הקבועות בדין לגבי הנכס בתחומי המושב, אך הנתבע שב וטען כי בכוונתו לעמוד מאחורי כל התחייבויותיו כלפי האגודות וכלפי החברים בהן. מעבר לכך, פנו אלה אל מחלקת הפיקוח במנהל מקרקעי ישראל בדרישה כי המנהל יפעיל את סמכויותיו ויוודא כי לא נעשה שימוש חורג בנכס.

דיון והכרעה

הנתבע טוען, בכתב התביעה ובסיכומיו בכתב ( סעיף 20 לסיכומים ) כי הוא הקים מבנה המגורים ושני חדרי אירוח בלבד, זאת, לפי היתר כדין, והכחיש כי הוא מפעיל במקום עסק בן 6 חדרי אירוח. עיון בהיתר הבנייה המצורף לסיכומיו, שניתן ביום 17/6/10, מלמד כי המדובר בהיתר בנייה להקמת בית מגורים ושני חדרי אירוח בשטח של 82 מ"ר לערך. הנתבע טוען כי לא נדרש רישיון עסק להפעלת חדרי אירוח שלא עולים על 3 חדרים, ומוסיף כי אין מניעה למתן רישיון עסק לשישה חדרי אירוח, אף במקרה ואותם חדרים הוקמו ללא היתר בנייה. גם בהיצמד לטענה, לגבי האפשרות לקבלת רישיון עסק בהעדר היתר בנייה לאותם חדרי אירוח, אין בכך כדי להכשיר מעשה לא חוקי של ניהול עסק ללא רישיון, משלא ניתן בפועל רישיון עסק, והאפשרות כי זה ייתנן אינה פוטרת מהחובה כי הפעלת עסק כאמור תתבצע לפי רישיון עסק כדין. מתן רישיון עסק כפוף לאישורים שיינתנו על ידי גורמים מקצועיים שונים, לרבות רשות כיבוי אש, ועדת התכנון והבנייה, המשטרה ומשרד הבריאות, כאשר התכלית של אישורים אלה היא לוודא כי אותו עסק מופעל תוקף קיום הוראות הבטיחות השונות ובאופן שאינו מסכן את הציבור ואינו מהווה מטרד לציבור. כאמור, לנתבע 1 לא ניתן רישיון עסק כלל, ובשל כך הוא הורשע ביום 12/5/13 בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, בהתייחס להפעלת חדרי אירוח במקום נשוא התביעה כאן, ונדון לקנס כספי ( נספח י"ד לכתב התביעה ).

ועוד, התמונות אשר צורפו לכתב התביעה ( נספח י"ז לכתב התביעה ) תומכות בטענת התובעים כי במקום הופעלה בריכה, שהוקמה ללא היתר בנייה וללא רישיון עסק, וכי בבריכה זו נפגע אדם, והרי התמונות מתעדות ניידת מד"א המפנה פצוע מהמקום. גם הפרסום מיום 1/12/11 ( נספח ז לכתב התביעה ) מהווה ראיה תומכת בגרסת התובעים, לפיה, הנתבע 1 החל לנהל עסק של אירוח בכפר חוסן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ