ת"א 11124-01-17 י.ש. חבילות יוקרה בע"מ נ' אדלר

מהנטען בכתב התביעה עולה כי התובעת העוסקת בין היתר בשיווק והפקת מסעות יוקרה ברכבי פורשה היא בעלים של זכויות בסלוגן "מסע פורשה חוצה אירופה"; לטענתה הושקע בסלוגן ממון רב והוא מזוהה עם התובעת שבנתה את המוניטין שלה בין השאר בעזרת סלוגן זה. טוענת התובעת כי הנתבע, המתחרה בתובעת, בחר להבנות מהמוניטין שצברה התובעת תוך כדי הפרת זכויות התובעת ושימוש אסור בסלוגן של התובעת.

הנתבע, שהוא בעל עסק (אלפין קלאב) המציע שירותי נסיעה ברכב היוקרה פורשה באירופה, טען כי התביעה נועדה למנוע תחרות הוגנת וכי מספר רב של עסקים משתמשים בסלוגן בביטוי "מסע חוצה אירופה" ואין כל דמיון בין אתרי האינטרנט של התובעת לזה של הנתבע, בוודאי אין כל הטעיה, וכי החוזי הכללי של האתר יוצר את האופי המבחין ביניהם, יחד עם זאת מאז שהוגשה התביעה פעל "להסרת הפרסומים שבמחלוקת" ואינו משתמש עוד בסלוגן זה, והכל כדי לסיים את המחלוקת בין הצדדים.

במסגרת ההליכים בבית המשפט- הוגשה בקשה לסעד זמני שיורה לנתבע, בין השאר, לחדול לאלתר וכן להמנע בעתיד משימוש כלשהו בסלוגן "מסע פורשה חוצה אירופה". בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט שילה הוסכם כי הנתבע לא יעשה כל שימוש בסלוגן בכל צורה שהיא וכי כל צד ישמור על טענותיו.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני הסכימו הצדדים לעובדה כי השימוש שעשה הנתבע בסלוגן אכן הופסק, וכדי לסיים את הדיון בתובענה ומאחר שהתובעת סבורה כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בהעדר תשתית מתאימה לקביעה אחרת הסכימו הצדדים להסמיך אותי ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט, בטווח שבין 0 ₪ ל-60 אלף ₪ והוצאות ושכ"ט (עמ' 5 לפרוטוקול).

עוד הוסכם כי הצדדים יסכמו בקצרה ופסק הדין ינתן לפי גבולות המוסכם ועל בסיס טענות הצדדים.

בהתאם להסכמה מבורכת זו ולאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובכתבי הטענות ובנספחים ראיתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 35,000 ₪ כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד.

במסגרת פסק דין זה על דרך הפשרה, והגם שאינני מחויבת לפרט ראיתי לציין בכל זאת כי במסגרת ההחלטה נתתי דעתי בין השאר לאלה:

1.קראתי את פרוטוקול הדיון שהתקיים בבקשה לסעד הזמני ואת החלטת כב' השופט שילה.

2.פניית התובעת לנתבע בדרישה להפסיק הפרסומים, בטרם פנייה לבית המשפט.

3.התובעת נאלצה להגיש גם בקשה לסעד זמני ונתבע לא התנגד למתן הצו.

4.התנהגות הנתבע בהליכים חסכה בהחלט בזבוז זמן שיפוטי יקר.

5.העובדה כי בפועל השיגה התובעת את מבוקשה בעתירה העיקרית, בשיתוף פעולה של הנתבע, ובלי לצורך להוכיח את טענותיה.

6.מדובר בקביעת פיצויים ללא תשתית ראייתית לנזק כלשהו שארע (הרי מדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק) ולפיכך התרשמותי בהתאם.

7.העובדה כי התובענה לא היתה טרדנית או קנטרנית ולכאורה היה לה בסיס (כאמור, ולו לכאורי).

לאחר ששקלתי הדברים, ובין השאר את האמור לעיל, ואני שבה ומשבחת את הצדדים על התנהגותם הקולגיאלית והעניינית, הגעתי כאמור למסקנה כי יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 35,000 ₪, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד.

החזר אגרה בהתאם לתקנות (ככל שאכן ניתן להחזיר).

5129371

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.