שירות מזור ואח' נ' קרדן סחר בע"מ ואח'

לפני תביעה כספית שנובעת מכשל בהתקשרות עסקית בין הצדדים.

התובעת 1, שירות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ ("שירות מזור") והתובעת 2, רון טכניקה בע"מ ("רון טכניקה") הן חברות שעיסוקן מתן שירות למוצרי חשמל. שירות מזור פעלה באזור חיפה והצפון, ואילו רון טכניקה באזור ירושלים.

התובעות שימשו קבלני משנה של הנתבעת 2, חברת שירות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ ("שירות פלוס"). ההתקשרות עם שירות מזור החלה בשנת 2001 ועם רון טכניקה בשנת 2004.

הנתבע 3, מר אילן לויאן ("אילן") הוא בעל מניות יחיד, דירקטור ומנכ"ל בשירות פלוס. וכן כהן כדירקטור ומנהל בקרדן סחר בע"מ ("קרדן סחר") החל משנת 1999 ועד 2012. שירות פלוס מחזיקה ב– 30% מהון המניות של קרדן סחר.

קרדן סחר היתה עד 31.12.2010 היבואן הבלעדי של מוצרי חברת ווירלפול בישראל ("ווירלפול"), ויבאה גם מוצרים של Bauknecht ("באוקנכט"). ווירלפול התקשרה עם קרדן סחר בהסכם הפצה, שלפיו היה על קרדן סחר להקים מערך שירות תיקונים עבור המוצרים שמכרה. התחייבות זו בוצעה באמצעות שירות פלוס שהתקשרה עם התובעות בהסכם קבלנות משנה (רע"א 6403/14 שירות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' WHIRPOOL EUROPE S.R.L ITALY פסקה 2 (17.1.2015)). התובעות סיפקו שירותי תיקונים ללקוחות קרדן וללקוחות חברת קבוצת סקאל ("סקאל") בגין מוצרים לבנים (מקררים, מכונות כביסה וכיוצ"ב).

S.F.D.I Ltd ("S.F.D.I") עסקה גם היא ביבוא ובשיווק של מוצרי חשמל. ביום 1.10.2002 התקשרה עם שירות פלוס בהסכם למתן שירות תיקונים. בהתאם להסכם מיום 24.11.2002 המחתה S.F.D.I את זכויותיה על פי הסכם השירותים לקרדן סחר.

שירותי התיקונים שסיפקו התובעות ניתנו בהתאם לכתבי אחריות: ללקוחות סקאל ניתנו 3 שנות אחריות; ללקוחות קרדן סחר ניתנה אחריות לשנה הראשונה ("תקופת האחריות הראשונית"), וניתנה להם אפשרות לרכוש אחריות מורחבת למשך תקופה של עד 8 שנים נוספות ("תקופת האחריות המורחבת") (עבור מוצרי ווירפול – 6 שנות אחריות; ועבור מוצרי באוקנכט – 8 שנות אחריות). כתבי האחריות הפנו את הצרכנים אל התובעות לקבלת השירות. ההתחשבנות הכספית (וגם בחלקי חילוף) נעשתה באמצעות נתבעים 2-3.

ביום 31.12.2010 הסתיימה התקשרות ווירפול עם קרדן סחר, ווירפול התקשרה בהסכם הפצה עם חברת אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ ("אלקטרה") שהפכה ליבואן הרשמי של מוצריה בישראל.

ווירלפול התחייבה להמשיך לספק לקרדן חלקי חילוף או לשלם עבור חלקי חילוף שנדרשו לביצוע תיקונים במהלך תקופת האחריות הראשונית והמורחבת, ביחס למוצרים שנמכרו על ידי קרדן לפני סיום הסכם ההפצה. זכויותיה של קרדן הומחו לשירות פלוס בהסכמת ווירלפול (בסייגים מסוימים) (רע"א 6403/14, בפסקה 4).

בשנת 2012 הגישה קרדן סחר בקשה לפירוק מרצון.

השתלשלות העניינים בתביעה:

לכתחילה הוגשה התביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת נגד הנתבעים 1-5 (קרדן סחר, שירות פלוס, אילן, S.F.D.I, וווירלפול). הנתבעים 1-4 טענו לחוסר סמכות מקומית. בהחלטה שניתנה ביום 14.3.2013 קבע בית המשפט (כב' הש' יוסף בן-חמו) כי בנסיבות העניין אין לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתובענה והעבירה לבית משפט זה.

ביום 9.6.2013 אישרה כב' הנשיאה ה' גרסטל בקשה של התובעות לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת 3 נתבעים: קרדן שותפויות בע"מ ("קרדן שותפויות") שמחזיקה ב – 100% ממניות חברת אס אף די איי; אלקטרה; וקרדן ישראל בע"מ ("קרדן ישראל") שמחזיקה ב – 100% ממניות קרדן שותפויות.

התביעה נגד ווירלפול נמחקה לאחר שהיתר המצאה לחו"ל בוטל בהחלטת כב' השופט א' יעקב מיום 27.4.2014. ערעור שהוגש על ההחלטה נדחה ברע"א 6403/14 הנ"ל.

ביום 26.7.2015 הודיעו התובעות לבית המשפט כי הגיעו להסכמה עם אלקטרה, לפיה התביעה נגדה תידחה ללא צו להוצאות.

לאחר הדברים הללו הוגשו תצהירי הצדדים והתקיימו 3 דיוני הוכחות.

ביום 13.4.2016 ניתן פסק דין בפר"ק (מרכז) 60245-07-13 שרות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' קרדן סחר בע"מ ("פסק הדין בתיק הפירוק"), שבו נדחו ערעורי התובעות על החלטת המפרק לדחות תביעות חוב שלהן כלפי קרדן סחר. בפסק הדין נקבע כי ההתקשרות החוזית של החברה שבפירוק היתה עם שירות פלוס בלבד. שירות פלוס היתה רשאית להתקשר עם קבלני משנה (כגון התובעות), אך התקשרות כזו לא יצרה יריבות ישירה בין החברה שבפירוק לבין קבלן המשנה.

בעקבות פסק הדין בתיק הפירוק בקשו כל הנתבעות בתביעה זו למחוק או לדחות את התביעה נגדן.

בהחלטתי מיום 8.8.2016 דחיתי את התביעה נגד הנתבעות קרדן סחר, קרדן שותפויות, קרדן ישראל, ו- S.F.D.I. נקבע כי פסק הדין בתיק הפירוק מהווה השתק עילה ביחסים שבין החברה שבפירוק לבין התובעות, ומחייב אותן. כאמור בו, לא היה הסכם בין החברה שבפירוק לבין התובעות, ואין יריבות משפטית בין החברה שבפירוק לבינן. מכח הקביעה הברורה בפסק הדין בתיק הפירוק כלפי החברה שבפירוק, אין לתובעות עילת תביעה גם כלפי כל מי שבא מכוחה של קרדן סחר: קרדן שותפויות, קרדן ישראל ו S.F.D.I.

הדיון בתביעה עוכב כלפי נתבעות אלו עד מתן פסק דין בערעור שהגישו התובעות לבית המשפט העליון על פסק הדין שדחה את התביעה כלפי נתבעות אלו על הסף.

לעומת האמור, בקשת נתבעים 2-3 לדחות את התביעה נגדם על הסף, נדחתה. נתבעים אלו טענו כי טענת התובעות כלפיהן סותרת את טענת התובעות בערעור על פסק הדין בתיק הפירוק, שם טענו כי קרדן סחר היא בעלת הדין הראויה נגדן, וכאן הוסיפו את הנתבעים 2 ו-3. סברתי כי אכן הטענות בערעור שונות מאלו שנטענו בתביעה זו: בהודעת הערעור נטען במפורש כי שגה בית המשפט כאשר קבע שלא היו יחסים חוזיים בין קרדן סחר לבין התובעות. בערעור נטען כאילו היו יחסים חוזיים בין החברה שבפירוק לבין כל נותני השירות, לרבות הנתבעת 2. ואילו כאן נטען במפורש כי ההתקשרות החוזית של התובעות היתה עם הנתבעת 2.

הטענות כלפי החברה שבפירוק אינן עולות בקנה אחד עם הטענות כלפי נתבעים 2-3. כך בלשון המעטה.

ואולם, למרות הטענות השונות סברתי כי ענייננו אינו עונה על הגדרת השתק שיפוטי: אכן, הטענות שנטענו בערעור אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם הטענות שנטענו בתביעה שלפניי. עם זאת, בפסק הדין שבתיק הפירוק לא נתקבלה עמדתן של התובעות, ועל כן ענייננו אינו עומד בתנאי של הצלחה בהליך הקודם. סברתי שאין די בפגם המוסרי והערכי שבהעלאת טענות עובדתיות סותרות כדי לדחות את התביעה.

ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין הפירוק נמחק בהמלצת בית המשפט העליון (ע"א 4400/16).

לנוכח מתן פסק הדין הסתיים עכוב ההליכים , נשמע העד האחרון בתביעה נגד נתבעים 2-3, והוגשו סיכומי הצדדים.

להשלמת התמונה העובדתית אעיר כי הנתבעים 2-3 היו מעורבים במספר הליכים משפטיים נוספים שיש להם קרבה לענייננו:

• בת"צ (מחוזי מרכז) 23705-09-14 יפה אייזנבך (שיינדל) נ' שרות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ (23.10.2017) נתקבלה חלקית בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת 2. נטען כי שירות פלוס הפרה את התחייבויותיה לספק חלקי חילוף ללקוחות שרכשו ממנה אחריות מורחבת לשירותי תיקונים. בית המשפט קבע כי הוכח באופן לכאורי כי ההסכם עם הלקוחות כולל שירות אספקת חלקי חילוף. הואיל ואין חולק כי שירות פלוס לא סיפקה חלפים ללא תשלום ללקוחותיה, הרי שהוכחה אפשרות סבירה לכך שהיא הפרה את ההסכם שנכרת בינה לבין חברי הקבוצה.

  עילת ההטעיה הצרכנית נדחתה.

   

• שירות פלוס הגישה 2 תביעות נגד התובעות (ת"א (שלום ראשל"צ) 22020-08-13 חברת שירות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ נ' רון טכניקה בע"מ (נ/53); ת"א (שלום ראשל"צ) 57830-07-13 חברת שירות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ נ' שירות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים (נספח 1 א לתצהיר הנתבעים). התביעות מעוכבות עד הכרעה בתביעה זו.

   

• במקביל לתביעה זו התקיימה בין הצדדים בוררות בתביעת התובעות נגד הנתבעים בעניין חברת ג'נרל בר (שהוקמה על ידי מנהלי התובעות ואילן). כעולה מעדויות הצדדים וסיכומי הנתבעים, התביעה בבוררות נדחתה.

   

  טענות התובעות 

טענתן המרכזית של התובעות היא כי שירות פלוס לא העבירה להן את חלקן בתקבולים שהתקבלו מסקאל ומקרדן סחר, לפי חלקן היחסי: שירות פלוס - 30% ורון טכניקה - 17%. לטענתן החלק המגיע לכל אחת מהן חושב לפי יחסיות מתן השירות בארץ, בחלוקה "דמוגרפית". בנוסף, התובעות לא קיבלו את ההחזר הכספי שהיו זכאיות לו בגין חלקים שהוגדרו אפידמיים (על כך להלן).

לטענתן, רק במרץ-אפריל 2012 המציאו הנתבעים לשירות מזור את כרטסות הנהלת החשבונות שבקשו מהם, ואז התברר כי בפועל לא קבלו התובעות את המגיע להן.

התובעות נתנו ללקוחות קרדן סחר אחריות מורחבת שבמסגרתה היה עליהן לטפל במוצרי קרדן סחר ולספק חלפים למוצרים, ככל שיידרשו. קרדן סחר אמורה היתה לספק את החלפים ללא תשלום.

התנהלות הצדדים היתה כזו שקרדן סחר חייבה את שירות פלוס בגין החלפים; שירות פלוס חייבה מצידה את התובעות; וכאשר שירות פלוס הזדכתה מול קרדן סחר ("איפוס כרטסות"), היא היתה אמורה לזכות במקביל את התובעות בכרטיסיותיהן, מה שלא נעשה.

התובעות טענו כי הן ממשיכות לתת שירות בהתאם להתחייבותן בכתבי האחריות, אולם אינן מקבלות עוד חלקי חילוף ללא תמורה כפי שסוכם, ולכן הן נאלצות לרכוש את החלפים בשוק החופשי, על חשבונן. כן נטען כי הנתבעים קיבלו סכומי כסף מקרדן סחר עבור תיקונים שונים וחלקי חילוף, אך לא העבירו לתובעות את חלקן.

ביום 14.4.2011 נחתם הסדר בין קרדן סחר לבין שירות פלוס, ללא ידיעת התובעות. במסגרת ההסדר העבירה קרדן סחר תשלומים לשירות פלוס, שאמורים לפצות את שירות פלוס על השירותים העתידיים שהיא אמורה לספק ללקוחות, בגין אחריות שנתנה להם עד שנת 2018. על פי ההסכם התחייבה קרדן סחר לשלם באמצעות שירות פלוס 12,178,405 ₪. הנתבעים האחרים (שנמחקו בינתיים) הצהירו כי מלא הסכומים שולמו לשירות פלוס. הנתבעים לא סתרו את האמור, והתנהגותם מעידה כי ההסכם קוים במלואו. את כל הסכומים הותירו הנתבעים בכיסם, מבלי להעביר לתובעות את חלקן.

התובעות הסתמכו על חוות דעת רו"ח אהרון מיכאלי, שלפיה הנזק שנגרם לכל אחת מהן הוא: לשרות מזור סה"כ 8,905,373 ₪, שמורכב מנזק מבוסס אסמכתאות בסכום של 1,255,903 ₪ ונזק מבוסס אומדנים בסך של 7,649,470 ₪; Uלרון טכניקה סה"כ 4,776,080 ₪, שמורכב מנזק מבוסס אסמכתאות בסכום של 664,290 ₪ ונזק מבוסס אומדנים בסכום של 4,111,790 ₪.

הגנת הנתבעים מבוססת על עדותו היחידה של בעל הדין עצמו, ואין להסתפק בה (סעיף 54 בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971). הימנעות הנתבעים מלהביא ראיות פועלת לחובתם.

בית המשפט העליון קבע כי חיוב התובעות במתן שירות ללא תמורה אינו תקין וכי זהות האחראי לכך תתברר בבית המשפט המחוזי (רע"א 6403/14 בפסקה 21). לאחר הליך בירור מקדים נמחקו כל הנתבעים, למעט נתבעים 2-3, כך שברור כי הם אלו שנושאים באחריות. נטען כי הסוגיה אינה עצם החבות (שכבר הוכחה) אלא גובה הנזק; והוכח כי נזקי התובעות עולים על סכום התביעה (שהועמד על 10 מיליון ₪ לצרכי אגרה).

יש להורות על דחיית שתי התובעות שהוגשו לבית המשפט השלום בראשון לציון.

על אף שאילן אישר כי אינו בעל ידע חשבונאי, הוא נמנע מלהביא מומחה מטעמו, מנהל חשבונות או רו"ח מבקר. לא היה הסבר לכך שלא פנה "בזמן אמת" לדרוש את החובות שלכאורה חייבים לו.

אילן הודה בחקירתו כי לשירות מזור מגיע 18% - 24% מכל סכום שקיבלה הנתבעת 2 או זוכתה בו וכי לרון טכניקה מגיע 9%.

אילן אף הודה בתצהירו כי עבד עם התובעות "גב אל גב" להסכם עם קרדן סחר, כך שהתובעות היו זכאיות לקבל את חלקן בתקבולים ואיפוסי כרטסות בזמן אמת.

אילן ניצל את העובדה שהיה חבר קרוב של מנהלי התובעות והם נתנו בו אמון אישי רב.

בניגוד לבעלי התובעות שהם חסרי השכלה פורמאלית, אילן מחזיק בתואר שני והוא בעל ידע רב בניהול חברות. אילן היה שרוי בניגוד עניינים מובהק שכן שמש כדירקטור בחברת קרדן סחר בעת שהוא הבעלים של שירות פלוס, וערך עסקאות עם נושאי משרה שאינן עומדות בהוראות חוק החברות, תשנ"ט - 1999. בגין ניגוד עניינים זה יש לחייבו ביחד ולחוד עם שירות פלוס. אילן אמור היה לדאוג לכך שחלקן של התובעות יישאר בעתודה של קרדן סחר למתן השירות עד 2018.

חוק החברות מאפשר לבית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה במקרים חריגים של הונאה או קיפוח נושים. ניתן להורות על הרמת מסך ההתאגדות עקב התנהגות חסרת תום לב.

אילן מכר את כל רווחיה ונכסיה של שירות פלוס, ולקוחותיה הועברו לאישיות משפטית חדשה הפועלת מאותה כתובת, One Service ("שירות אחד"). די בכך על מנת להוביל להרמת מסך.

בסיכומי התשובה נטען בין היתר כי הנתבעים לא התמודדו עם הטענה שהגנתם מבוססת על עדות יחידה של בעל הדין עצמו; כי אין מענה לכך שנמנעו מלהביא ראיות ולהעיד עדים רלוונטיים; כי חומרי הראיות שצירפו הנתבעים, ובפרט הכרטסות מטעמם, מעידים על כך שלא העבירו לתחנות השירות את חלקן; כי בסיכומי הנתבעים אין זכר לכך שבינתיים אושרה התובענה הייצוגית נגד שירות פלוס (ת"צ 23705-09-14); כי הוגשה בקשה חדשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת "שירות אחד"; וכי ברור כיום שחברת שירות אחד והנתבעים 2-3 חד הם ויש לחייבם ביחד ולחוד.

התובעות טענו כי הן ממשיכות לתת את השירות ללקוחות קרדן עד 31.12.2018; כי הוכח באופן מלא שהחלוקה הדמוגרפית באה לידי ביטוי בין הצדדים וכי היא ניתנה על בסיס דוחות כתובים.

התובעות ציינו כי "חשבוניות ווירטואליות" הן חשבוניות שלא אמורים לשלם עליהן דבר, הן הוצאו לצורך ניהול מלאי ולצורך הסכם "גב אל גב" מול קרדן באמצעות הנתבעים ומיועדות לזיכוי או איפוס בשלב מאוחר יותר. (סעיף 27 בסיכומי התשובה).

טענות הנתבעים

למעט שלושה מסמכים בודדים לא הציגו התובעות ראיות להוכחת התביעה.

התובעות טוענות נגד קרדן סחר שהתחייבה לתת להם חלקים תפעוליים בחינם (סעיף 48 בכתב התביעה) ומנהלי התובעות התמקדו בעדותם בעניין החלקים (עמ' 76 שורות 22-27), אולם אין בכתב התביעה טענה ממשית בענין זה נגד נתבעים 2-3.

בתביעה נמנו כ– 40 ראשי נזק, שלא הוכחו. התובעות היו אמורות להראות אילו התקנות ביצעו, עבור מי ובמסגרת איזו אחריות; להציג את החשבוניות ששלחו בגין אותה התקנה; ולהראות כי אותן חשבוניות לא שולמו על ידי הנתבעים. מנהלי התובעות לא ידעו לענות על שאלות בסיסיות ביחס לקשר בין שירות פלוס לבין התובעות או ביחס לסכומים השונים שדרשו.

בהחלטת בית המשפט העליון שעליה מסתמכות התובעות (רע"א 6403/14) אין קביעה כלשהי בעניין החלקים או בעניין שירות פלוס, ואין קשר בינה לבין ענייננו.

התובעות לא צירפו אסמכתא כי נתנו שירות ללקוחות קרדן לאחר הודעתה על הליכי פירוק ולכן תביעתן בדבר הכספים העתידיים אינה מבוססת. שירות מזור עצמה אישרה בבית המשפט שהפסיקה לתת שירות לקרדן סחר ביום 1/1/2011, בעוד שבחוות הדעת נדרש פיצוי כאילו השירות ניתן עד שנת 2018 באופן רציף.

מתצהירי בעלי התובעות עולה כי אינם מבינים בסכומי התביעה; וכי כל התביעה מבוססת על חוות דעת המומחה. למרות שהתובעות צירפו לתצהיריהן כמות עצומה של מסמכים, הן לא הפנו אליהם במהלך שמיעת הראיות.

התובעות ניהלו הליך משפטי נוסף שהוסתר מבית המשפט ומן הנתבעים: תביעות חוב בהליך הפירוק של קרדן סחר, ערעורים על הכרעות המפרק (פר"ק (מרכז) 60245-07-13), ואח"כ ערעור על החלטת בית משפט של פירוק (ע"א 4400/16 שירות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' חברת קרדן סחר בע"מ (בפירוק מרצון). בהליך זה דרשו 25 מיליון ₪ מקרדן סחר, בגין אותן עילות שהתובעות מנו בתביעה זו נגד הנתבעים. התובעות מסרו לבית המשפט גרסה חמקמקה לגבי הסתרת האירועים. הטענות סותרות ואין לתת אמון בעדויות מטעמן.

עדות המומחה נסתרה. בין היתר נטען כי חוות הדעת נערכה ביום 23.7.2015 ואילו התביעה הוגשה כשנתיים קודם לכן, כך שהסכומים בה נכתבו ללא ביסוס; כי חוות הדעת נכתבה על סמך הנחות עובדתיות שגויות מבלי שהמומחה צירף את המסמכים שהיוו בסיס לחוות דעתו; וכי המומחה אישר כי כתב את חוות הדעת על סמך נתונים שנמסרו לו בעל פה ולא בדק את המסמכים שהתובעות גילו בגילוי המסמכים, הסותרים את חוות הדעת.

הוכח כי לא היתה חלוקה דמוגרפית והתובעים בחקירתם לא ידעו להסביר את משמעות המונח; כי גם אם היתה חלוקה דמוגרפית היא הסתיימה על פי עדות מנהלי התובעות בשנת 2003, שאז החלה שיטה חדשה של תקבול עבור כל התקנת מוצר; כי התביעה הוגשה באוקטובר 2012 ולכן כל טענה שמתייחסת לתקופה שלפני שנת 2005 התיישנה (למשל כל רכיבי סקאל); וכי מכל מקום, גם לגבי רכיבים אלו - הוכח שהתובעות קיבלו את כספם.

הנתבעים טענו לחוסר אחדות בראשי הנזק ולזניחת חלק ניכר מרכיבי התביעה. כן העלו טענות נגד עדות מנהלי התובעות והעדים הנוספים מטעמן ולסתירות שעלו מעדותם.

דיון והכרעה 

שישה העידו לפניי: מטעם התובעות העידו מר ארז מזור, מנהלה של שירות מזור ("ארז"); מר אהרון רונן כהן, מנהלה של רון טכניקה ("רוני"); הגב' יפית עבדל, אחראית על סגירת קריאות השירות בשירות מזור; מר אברהם כהן, מחסנאי בשירות מזור; ורו"ח אהרון מיכאלי שנתן חוות דעת מטעם התובעות. מטעם הנתבעים העיד מר אילן לויאן ("אילן"), הבעלים והמנהל של שירות פלוס.

מתוך רשימה ארוכה של עילות תביעה הן בכתב התביעה המתוקן הן בסיכומים, ברי כי העיקרית היא הפרת חוזה. בסיכומיהם טענו התובעות גם לעשיית עושר ולא במשפט, אולם אין טענה כזו בכתב התביעה אלא כאזכור אגבי של החוק בהתיחס לכל אחת מן הנתבעות (סעיפים 114.15, 115.12 בכתב התביעה המתוקן).

לאחר שנשמעו עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם, אני סבורה כי התובעות לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתן. למרות כמות המסמכים העצומה שהגישו התובעות לתיק בית המשפט, שאליה אתיחס בנפרד, במהלך שמיעת הראיות הפנו למסמכים בודדים שאין בהם כדי להוכיח את התביעה (בסייג מסוים: המומחה צירף לחוות דעתו אותם מסמכים שהסתמך עליהם, אך אין בהם תמונה שלמה). אבהיר מיד כי אין הסכמים המלמדים על טענות התובעות (אם כי קיימים הסכמים אחרים, כפי שאפרט); אין תיעוד מפורט של פעילות כלכלית שממנה ניתן להסיק על אופן ההתחשבנות; והתובעות לא הראו במסמכים ברורים כיצד חושב הנזק מטעמן. לנוכח דחיית טענות התובעות לגופו של ענין, לא ארד לעומקן של חלק מן הטענות הדיוניות שהעלו הנתבעים.

התובעות תולות יהבן בחוות דעתו של רו"ח מיכאלי, וטיעוניהן מסתמכים עליה, אולם חוות הדעת נערכה לפי הצהרות עובדתיות של התובעות עצמן, וללא בדיקת מסמכים נוספים על המסמכים החלקיים שהתובעות הציגו למומחה. אתיחס להלן לטענות התובעים ולראיות שנסמכו עליהן, לרבות האמור בחוות הדעת.

חלוקה דמוגרפית

בחוות דעתו חישב רו"ח מיכאלי את הסכומים המגיעים לתובעות לפי חלקי ההשתתפות: 30% לשירות מזור ו- 17% לרון טכניקה. בחקירתו התברר כי נתונים אלו מבוססים על דברי מנהלי התובעות בדבר הסכם לחלוקה לאזורים "דמוגרפיים" (עמ' 30 שורות 23-32; עמ' 31 שורות 1-2).

אך הסכמה כזו לא הועלתה על הכתב, והעיד עליה רק ארז. בתשובה לשאלה מפורשת השיב כי לא נערך מחקר דמוגרפי בדבר פילוח האוכלוסיה לפי מקומות המגורים או אזורי הטיפול של כל אחת מן התובעות:

"אמרתי שלא עשינו עד הסכם אפריל 2011, לא היתה פעילות דמוגרפית, באפריל 2011 כשקיבלנו את הפיצוי עבור כל הפעילות בארץ, צריך לחלק את הכסף או פר כמה הפעלות כל תחנה עשתה ולחלק באחוזים או לפי חלוקה דמוגרפית ובסוף סוכם 30% לי ו – 17% לרון טכניקה " (ארז בחקירתו, עמ' 78 שורות 20,21; עמ' 96 שורות 1-5).

ורוני העיד:

"ש. לעניין החלוקה הדמוגרפית, אתה מסכים עם מה שארז אמר פה שלא עשיתם בדיקות דמוגרפיות לפני שנכנסתם להסכם?

ת. אני לא למדתי. לא יודע מה זה דמוגרפי" (רוני בחקירתו, עמ' 175 שורות 14-16).

ב"כ התובעות הבהיר כי חוות דעת המומחה עוסקת באופן חלוקת כספי הפיצוי שהתקבלו בהתאם להסכם מחודש אפריל 2011 (עמ' 96 שורות 23-26). ארז העיד בעניין זה כך:

"רו"ח עשה כשאמרתי לו שהמיליון וחצי אירו החלטנו לחלק לחלוקה דמוגרפית של 30%, עשה כמה בדיקות של פרמטרים להצדיק את הנושא של ה – 30% וזה עלה להם פעם אחת במס ופעם אחת בפעילות של צריכת החלקים. הם עשו 3 בדיקות בפרמטרים שונים להצדיק את הנושא של 30%" (עמ' 97 שורות 1-4).

בתשובה לשאלת בית המשפט הבהיר ב"כ התובעות:

"רו"ח עשה בדיקות משלו כדי לראות אם לבחון את הנתון של 30% והגיע למסקנה שחלקה של מרשתי היה צריך להיות עוד יותר גבוה. חוות הדעת נערכה גם בעניין הזה של ההתקנות לפי אותו מתווה שסוכם בין הצדדים לנוכח ההסכם מאפריל 2014 [הטעות במקור – א"ש] לגבי חלוקה דמוגרפית..". (עמ' 97 שורות 10-15).

במלים אחרות, ראשית הוחלט על השיעורים השונים, ואח"כ נמצאה ההצדקה המספרית. מכל מקום, ההסבר אינו עולה בקנה אחד עם דברי המומחה, שלפיהם ערך את החישובים על בסיס דברי מנהלי התובעות בדבר חלוקה דמוגרפית בין הצדדים.

אף אם היתה חלוקה דמוגרפית, ארז הודה כי הסתיימה בשנת 2007 ביחס לסקאל; ובשנת 2003 ביחס לקרדן סחר, אז החלה שיטה חדשה של תשלום עבור כל התקנה ("פר קריאה", "פר התקנה") (עמ' 77 שורות 5-11).

ההסכמים שהוצגו על ידי הנתבעים אינם מלמדים על חלוקה דמוגרפית, ובוודאי לא בשיעור שהתובעות טוענות לו (30% ו-17%):

ההסכם הבסיסי בעניין מתן האחריות ושירות התיקונים הוא הסכם שירותים מיום 1.10.2002 בין S.F.D.I(שקרדן סחר נכנסה בנעליה) לבין שירות פלוס (נ/6) ("הסכם השירותים"). 

בהסכם בין שירות פלוס לבין שירות מזור בקשר למתן שירות למוצרי באוקנכט (נ/15 ללא תאריך) מאשר ארז כי קרא את הסכם השירותים וכי הוא מתחייב לפעול לפיו. ההסכם שעליו חתם ארז קובע תשלום של 7% ממחזור המכירות החדשי (סעיף 2 בהסכם). כאמור בסעיף 5 באותו הסכם, היה על שירות מזור לשלם לשירות פלוס עבור החלקים שקבלה.

כאשר נשאל אודות הסכם זה, השיב ארז:

"ש. בהסכם שאני מציג לך, אתם סגרתם על 7% נכון?

ת. בהתחלה. רק לאזור הצפון. ההסכם הזה, הוא לא בתוקף, הוא כבר אין לו תוקף מכמה סיבות. סיבה אחת שעברנו לתשלום פר התקנה ובהסכם הזה רשום שלויאן היה צריך לסגור את ההתחשבנות פר חודש. ..

ש. היה לך את ההסכם הזה כל הזמן נכון?

ת. נכון.

ש. לא צירפת לתצהיר שלך, קיבלת אותו גם בגילוי מסמכים שלנו, מעולם לא טענת שהוא מבוטל, לא התייחסת אליו בכלל נכון?

ת. אני ב – 2007 עברתי למשרדים חדשים. המסמך הזה ספציפית מ – 2002 היה לי אותו והוא מצורף לתצהירים שלי. הדף הבודד הזה לא מצאתי אותו. ב – 2007 עברנו משרדים את המסמך הזה ספציפית לא מצאתי, הוא לא צורף. ידעתי על קיומו" (עמ' 79 שורות 6-18).

טענתו של ארז שההסכם אינו בתוקף לא הועלתה בשום שלב, ואין שום תיעוד אודות השינוי הנטען באופן חישוב התשלומים לשרות מזור.

הסכם נוסף, עם חברת "מעוז הקור" שסיפקה את שירות התיקונים לפני שירות מזור קובע כי "התשלום לחברתי יהיה 11% לפי פרודוקציה ממחזור המכירות החודשי" (נ/16). ארז העיד כי מעוז הקור נתנה שירותים לסקאל וקרדן עד 12/2003, אז סיימה את תפקידה ושירות מזור נכנסה בנעליה (עמ' 79 שורות 23-26).

ארז אמנם לא אישר את המסמך עם מעוז הקור וטען כי בעלי החברה, מר בני בכר, סרב לחתום עליו (עמ' 80 שורות 17-20), אולם אין מחלוקת כי ההסכם שהציגו הנתבעים חתום על ידי מר בכר. ארז אישר כי ההסכם זהה להסכם עליו הוא חתם "למעט האחוז והאזור" (עמ' 81 שורה 4).  

שיעורי התשלום לשירות מזור אושרו בעדות אילן (סעיפים 96, 99 בתצהירו, ועמ' 237 בפרוטוקול שורות 11-23), שם הבהיר כי לכתחילה קבל ארז 7% כפי שקבל לפי ההסכם עם סקאל, ומאוחר יותר, לאחר ההסכם עם מעוז הקור נוספו 11%.

ההסכם עם מעוז הקור, נ/16, הוגש על תנאי שיוגש כדין (עמ' 80 בפרוטוקול). הוא לא הוגש על ידי איש מן החתומים עליו. ואולם ללא התיחסות להסכם זה תחסר לתובעות ראיה כתובה בדבר שיעור התקבולים מעבר ל-7%. הואיל ולא ניתן ללמוד זאת גם מן ההתנהלות בין הצדדים לאורך השנים – נותרת רק עדות אילן שהעיד בעצמו על אחוזים אלו.

אשר לרון טכניקה : לדברי אילן החליט לתת לו 9% (עמ' 249 שורות 13-15). אין על כך תיעוד בכתב.

במלים אחרות, לכל היותר התחייבה שירות פלוס לשלם לשירות מזור 18% מן התקבולים מקרדן סחר ולרון טכניקה – 9%. זאת לעומת טענותיהן בכתב התביעה ובחוו"ד רו"ח מיכאלי, ששם דרשו 30% ו-17% בהתאמה.

שיעור התקבולים שהתובעות טוענות לו מופרז מטעמים נוספים:

ארז העיד כאמור כי הסכים "לעשות חישוב לפי ההתקנות בפועל לפי קבלני המשנה ביחס לכל ההתקנות בארץ" (עמ' 98 שורות 16-18). אולם דוא"ל ששלח אליו אילן מלמד כי כמות ההתקנות של שירות מזור בשנת 2010 עמדה על 18% בלבד (נ/23).

כאשר נשאל על כך, השיב:

"ת. אני אגיד לך שאני לא מסכים לאימייל הזה. ב – 09/11 אני כבר הבנתי שמר לויאן שקרן גדול, והנתונים פה לא אמיתיים אז לא הסכמתי למתווה זה וסיכמנו שהוא יהיה לפי 30% בפיצויים, אז זה לא רלוונטי".

ש. אין לך שום מייל תשובה, אתה שקרן גדול וזה לא רלוונטי, נכון?

ת. אם אני אפשפש במיילים כנראה שכן, אני לא זוכר, לא הסכמתי למתווה הזה.." (עמ' 98 שורות 19-30).

דא עקא שראיה כאמור לא הובאה.

כחיזוק לטענתן בדבר חלוקה דמוגרפית, הציגו התובעות אסופת מסמכים (ת/1). בסעיף 1 בדוא"ל ששלח אילן לארז (מיום 10.10.2011), נכתב:

"כדי לחשב את האחוזים של כל תחנה, בחרתי אני בדרך מסויימת (יחס תחנות בצריכת חלקים שנה א') ואתה ביקשת בדיקה אחרת (יחס תחנות לפי התקנות)..."

אילן טען בחקירתו כי הכוונה לא היתה לאחוזים כלליים, אלא לאחוזים מהמכירות:

"..אנחנו עוד כבר בתקופה של העבודה עם סקל, אנחנו עבדנו לפי אחוזים מהמכירות .....וב-2006 ,7, 8, 9, ו- 10 שאנחנו היינו צריכים להתחשבן עם קרדן, היות והם לא הסכימו לעבוד פר שורה בדיווחים של השנים 2.8, אנחנו היינו צריכים למצוא מנגנון דומה בהתחשבנות בינינו והייתה הסכמה שזה יהיה באחוזים דומים למה שהיה בזמנו עם סקל" (עמ' 232 שורות 3-10).

אילן הסביר עוד כי במסגרת תחומי הנושאים בבוררות שהצדדים ניסו להגיע אליה במקום התדיינות הסכים שחלקה של מזור בהתחשבנות העתידית מול קרדן יהיה 24% (ת/1 "נושאים לבוררות מזור-שרות פלוס" בסעיף 7), אך אמר ששיעור זה גבוה מזה שמגיע למזור בפועל, וכי הסכים לשיעור זה משום שזו היתה הצעתו של ארז עצמו ומשום רצונו לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. בסופו של יום ארז התחרט ולא הסכים לבוררות (עמ' 232 שורות 25-35).

אם כן, בהיעדר תיעוד אודות הסכמה על חלוקה דמוגרפית כנטען, ובהיעדר תמיכה בטענה למעט דברי ארז, ומאחר שקיים תיעוד סותר בדבר אחוזי התשלום לשירות מזור – אני דוחה את טענת התובעות בדבר שיעור תשלום המבוסס על דמוגרפיה. הואיל וחוות דעתו של רו"ח מיכאלי בענין זה נשענת על טענה שנדחתה, נדחה גם אופן החישוב המוצע על ידו ונסמך על הנחה זו.

כבר בתצהירו הבהיר אילן כי ההתחשבנות עם התובעות היתה תלויה בקבלת הכספים מקרדן סחר (סעיפים 120-122). למעשה אין מחלוקת על כך, שכן גם התובעות טענו כי הן זכאיות לסכומים מתוך אלו שתקבל שרות פלוס מאת קרדן סחר back to back (עמ' 86 שורות 2-6).

בהתאם לאמור יש לבחון אלו סכומים התקבלו אצל התובעות בעבור שירותים משותפים שנתנו שלוש החברות.

שירות התקנות (ללקוחות סקאל)

הנזק הנטען בגין שירותי התקנות מבוסס בעיקרו על טיעון התובעות לחלוקה דמוגרפית. משנדחתה טענה זו, יש לדחות גם את תביעת הפיצוי בגין רכיב זה.

זאת ועוד, המומחה כתב: "הנתונים לגבי ההכנסות בפועל מוצגים כפי שהוצהרו על ידי הנהלת החברות. אציין כי בכרטסות הנהלת החשבונות של החברות לא קיימת הפרדה ברישום ההכנסות שמיוחסות לפעילות מול לקוחות סקאל, לעומת לקוחות אחרים שהחברות נתנו שירות בגינן במסגרת ההתקשרות עם שירות פלוס, ואין אפשרות לייחס הכנסות לחברה מסוימת. נמסר לי כי במועד עריכת כתב התביעה, מנהלי מזור ורון טכניקה ביצעו ייחוס פרטני של הסכומים המפורטים לעיל לסקאל, יחד עם זאת לא קיבלתי את האסמכתאות הרלוונטיות לייחוס הסכומים כאמור, למועד כתיבת חוות דעתי" (ה"ש 4 עמ' 6 בחוות הדעת).

בחקירתו הבהיר כי בדק חשבוניות ספציפיות שנמסרו לו (עמ' 32 שורות 19-22). בנוסף, רו"ח מיכאלי ערך את החישוב כנובע מכל ההתחשבנות, ולא ידע לומר אם ידע שהצדדים ניהלו ביניהם עסקים נוספים, פרט לקרדן וסקאל (עמ' 33 שורות 25-26).

אין מחלוקת שלמנהלי התובעות היו עסקים נוספים (עמ' 76 שורות 1-21), כך שהיתה חשיבות רבה להפרדה ברישום ההכנסות שמיוחסות לפעילות הנטענת בתביעה זו אל מול האחרות (נ/26). המומחה לא קיבל מהתובעות את האסמכתאות לייחוס הסכומים לנושאי התביעה, והדבר פוגם בחוות דעתו. בחקירתו נשאל ארז על כך, ואמר שאינו מבין ברישומים (עמ' 93 שורות 8-19).

בנוסף לכל האמור נתגלתה גם סתירה בין אחד המסמכים (נ/2) לבין חוות הדעת. המומחה לא הצליח ליישב את ההדורים:

"ש. תסכים איתי שהסכום של 291,315 זה סכום שרון טכניקה קיבלה בפועל.

ת. הרגע אמרתי שלא בדקתי את זה. התשלומים שאני ראיתי הם סכומים אחרים.

ש. בטבלה שלך אתה רשמת שרון טכניקה קיבלה רק 89,097 ₪, בטבלה בעמ' 6, נכון?

ש. ועכשיו אנו מציגים שרון טכניקה קיבלה 291,315 ₪.

ת. את הדו"ח הזה אני לא בדקתי ואני לא יודע להגיד אם מה שאתה אומר נכון".

(עמ' 33 שורות 1-6).

שרות התקנות (ללקוחות קרדן)

התובעות טענו כי היו זכאיות לקבל תשלום עבור כל התקנה מקרדן, באמצעות שירות פלוס. טענה זו נטענה בנוסף לטענה אודות התשלום לפי חלוקה דמוגרפית. התובעות לא הבהירו כיצד היו זכאיות לתשלום כפול. מכל מקום טענו כי הסכום שטרם שולם למזור הוא 438,640 ₪, והסכום שטרם שולם לרון טכניקה הוערך ב- 222,331 ₪.

המומחה כתב בחוות דעתו (ה"ש 8, עמ' 16) כי לרון טכניקה אין נתונים מדויקים לגבי חלק מנזקיה. לכן אמד את הנזק שנגרם לה, בהתאם לסכום הנזק שנגרם למזור ובאופן יחסי לחלקה הגיאוגרפי.

רכיבי הנזק הרלוונטיים להערה זו של המומחה הם: התקנות (קרדן); אפידמיה (קרדן); רכישת חלפים (קרדן); התקנות ומכירות מוצרי ג'נרל בר; הדרכות היטאצ'י; ואומדן פגיעה בגין הכנסות ממוצרים נלווים (עמ' 16 בחוות הדעת).

בהיעדר נתונים מדויקים, ומשנשלל עקרון החלוקה הדמוגרפי, לא הוכח הסכום הנתבע ברכיבי נזק אלו ביחס לרון טכניקה.

חישוב הסכום המגיע לשירות מזור נערך לפי חשבוניות שהוציאה שירות מזור לשירות פלוס ואשר תמורתן טרם שולמה (עמ' 7 פסקה 5.1 בחוות הדעת). המומחה העיד כי התבסס על חשבוניות וכרטסות שעיבד, אולם לא צירף את התחשיבים המלאים לחוות הדעת (עמ' 34 שורות 25-26 ושורה 29). המומחה אף הבהיר, בתשובה לשאלה: "כל חוות הדעת מבוססת על הנתונים האלה. עבדנו לא מעט על ההתאמות" (עמ' 35 שורות 1-3).

יש בכך כדי לפגום בממצאי המומחה.

הואיל ואין מקום לפיצוי כפול בגין אותן טענות עצמן, והואיל וחוות הדעת נסמכה על עיבוד של חשבוניות וכרטסות, שלא הוצג – אני דוחה טענה זו של התובעות.

עם זאת, כרטסת שהוצגה על ידי הנתבעים מלמדת כי שירות פלוס העבירה לשירות מזור תשלומים שונים (נ/3). המסמך התקבל על תנאי שיוצג על ידי אדם מטעם הנתבעות (עמ' 35 שורות 4-9), אך כזאת לא נעשה. אם כן, לא ניתן להפחית תשלומים אלו מן החוב, ככל שהיה קיים.

רכישת חלפים 

לטענת התובעות הן נתנו ללקוחות שרכשו מוצרים מקרדן סחר אחריות מורחבת, שבמסגרתה התחיבו לטפל במוצרי קרדן ולספק חלפים למוצרים, ככל שידרשו. קרדן סחר אמורה היתה לספק את החלפים, ללא תמורה. אולם בשל חוסר במלאי אצל קרדן סחר נאלצו התובעות לרכוש חלפים בשוק החופשי, ולקבל החזר בגינם. בנוסף, כיוון שקרדן סחר הפסיקה את פעילותה, נאלצו התובעות לרכוש חלפים נוספים על חשבונן בשוק החופשי (בין היתר גם ממנה).

המומחה קבע כי עלות החלפים שנרכשו בשוק החופשי ומקרדן סחר היא 680,140 ₪. לצורך בדיקתו דגם 43 חשבוניות באופן אקראי להערכת נאותות הסכומים (עמ' 11 בחוות הדעת). בחקירה הנגדית הבהיר כי קיימת שיטה לעריכת מדגם כזה, והוא עבד לפיה (עמ' 41 שורות 30-32). ואולם, המומחה לא יכול היה לומר כיצד בחר את המדגם, אם קרה שנפסלו חשבוניות במדגם בשל אי התאמה, ולא צרף את החשבוניות שדגם (עמ' 42 שורות 5-18; עמ' 43 שורות 2-3).

בנוסף, בין החשבוניות של התובעות היו גם חיובים בגין חלקים של מוצרים שאינם קשורים לתביעה (נ/5), כך שלא ברור אם הבדיקה שנערכה מספקת.

המומחה תיאר בעדותו את התנהלות התובעות בעניין החלקים:

"ש. המנגנון היה ששירות פלוס קיבלה חלקים מקרדן, נכון?

ת. כן.

ש. ושירות פלוס קיבלה חלקים וקרדן הוציאה לה חשבוניות, נכון?

ת. כן.

ש. שירות פלוס לקחה את אותו חלק והעבירה לרון טכניקה או שירות מזור?

ת. כן.

ש. כשהיא העבירה את החלק היא גם הוציאה חשבונית חיוב?

ת. כן.

ש. כלומר שירות פלוס הייתה צינור.

ת. בהקשר של החלקים, כן..." 

(עמ' 47 שורות 29-32; עמ' 48 שורות 1-7)

גם כאן לא ברור אם הסכומים הנדרשים מתיחסים לחישוב לפי שיעור דמוגרפי (סעיף 82 בתצהיר ארז) או לחישוב לפי תשלום לחלקים (סעיף 79 בו).

47.ברי כי ההתנהלות העסקית של התובעות היתה לקויה: ארז טען כי אילן אמר לו להוציא חשבוניות על סכום מסוים, אולם הוא מעולם לא קבל תשלום עבורן. ארז השתמש בחשבוניות לצורך זיכוי במע"מ. הוציא חשבוניות חיוב, אך שירות פלוס לא הוציאה במקביל חשבוניות זיכוי על מנת לאפס את החוב (עמ' 90 שורות 17-32). את התנהלותו תלה ארז ביחסי החברות הקרובים ששררו עם אילן (עמ' 91 שורות 1-6) ובטענת אילן כי "זה מה שהוא הצליח להשיג מקרדן" (עמ' 91 שורה 1). לטענתו, רו"ח מיכאלי ידע שקלטו חשבוניות וירטואליות בספרים שכן לא ניתן להתעלם מהן (עמ' 93 שורות 1-5).

רוני ציין כי קיבל חשבוניות, לא שילם אותן אך דיווח עליהן לרשויות המס, שילם בגינן מס הכנסה ומע"מ והתייחס אליהן כאל אמיתיות כלפי הרשויות (עמ' 176, שורות 20-30).

48.התובעות בקשו להסתמך על מכתב שנשלח על ידי קרדן (ת/3), שבו נכתב: "בהתאם לתעודות האחריות שסופקו יחד עם המוצרים שנמכרו, זכאים הלקוחות כאמור לקבל משירות פלוס שירותי תיקונים כאחריות לשנה הראשונה (כמו כן זכאים לקבל חלפים חינם, במהלך תקופת אחריות מוארכת...").

אילן העיד כי הוא לא יודע באיזה הקשר נכתב המכתב (עמ' 246 שורות 15-17). אכן, המסמך חלקי ולא ניתן ללמוד ממנו את אשר מבקשות התובעות. מכל מקום, גם אם הלקוחות לא נדרשו לשלם עבור החלפים, אין הדבר מלמד מאומה על ההתחשבנות בין הצדדים שלפניי.

לעומת זאת ניתן ללמוד מן ההסכם בין קרדן סחר לבין שירות פלוס מאפריל 2011 (סעיף 6 בו) כי בשנים שקדמו להסכם רכשה שירות פלוס מאת קרדן את החלפים הדרושים למתן שרות התיקונים. יש בכך כדי לפגום בטענת התובעות כי לא נדרשו לשלם עבור החלקים (ראה גם ת/3, בסיפא לסעיף 6, המחזק את האמור).

49.מכל הסיבות שלעיל החלטתי לדחות את דרישת התשלום בגין רכישת חלפים (שהיו אמורים לטענת התובעות, להיות מסופקים בחינם).

בתביעת רון טכניקה יש להוסיף על האמור, כי בהיעדר נתונים מדויקים (ה"ש 8 עמ' 16 בחוות דעת מומחה), לא ניתן לקבוע מהו הנזק שנגרם לה (אם בכלל).

אפידמיה

50.לטענת התובעות, במקום שהתגלו תקלות זהות במוצר מסוים, היה על היצרן או היבואן לשאת בעלות החלפתו ובעלות התיקון.

תקלות אפידמיה הוגדרו על ידי המומחה כך:

"כאשר יש תקלות ייצור זהות ומתמשכות למוצר מאותו סוג או דגם בשיעור של 5% ומעלה מסך כל המוצרים שנמכרים, נקרא המוצר התקול "אפידמי" וכלל המוצרים מסוג זה מכונים "אפידמיים". אפידמיה מהווה תקלת ייצור אשר היצרן/יבואן נושא בעלות החלפת החלק ועבודת התיקון" (עמ' 6 ה"ש 5 בחוות הדעת).

רו"ח מיכאלי סבר כי התובעות הן שקבעו איזה מוצר היה אפידמי, טענה זו עומדת בניגוד לדברי ארז עצמו (עמ' 34 שורות 3-4, עמ' 38 שורות 16-17, 13-14).

51.ארז אישר בעדותו כי לצורך החלפת חלק פגום בחלק חדש היה עליו להציג אישור לכך שהחלק הפגום הוא "אפידמי" (עמ' 84 שורות 21-23). אישור כאמור לא הוצג, ולא ניתן מענה מספק לכך ( עמ' 87 שורות 29-32; עמ' 88 שורות 1-2).

כאשר נשאל ארז "אם כל החלקים אתה מקבל בחינם למה עשית רשימת חלקים אפידמי" הבהיר: "את החלקים עבור פעילות קרדן בין שנה א' ועד שנה 2.8 האחריות המורחבת צריך לקבל בחינם. עבור העבודה שנתתי מגיע לי כסף ולא קיבלתי אותו. לא דווח לי שהתקבל כספים עבור אפידמי. דווח לי שלויאן קיבל סכום מסוים, מתוך זה לשירות מזור ולטכניקה לא הגיע אגורה. אני מבהיר כי התשלום צריך היה להיות עבור העבודה ולא עבור החלק מכיוון שהחלקים ממילא התקבלו בחינם" (עמ' 85 שורות 1-5).

ארז שלל בתוקף את טענת ב"כ הנתבעים כי התובעות היו צריכות לשלם עבור כל החלקים, למעט אפידמיה (עמ' 84 שורה 32 ועמ' 85 שורות 6-9). עם זאת אישר כי קיבל חשבוניות עם סכומים לחלקים, אך טען כי הם היו "סתם" (עמ' 85 שורות 14,15) ואף הסכומים היו משתנים. ארז הוסיף: "לויאן אמר אין קשר למחירים כל המחירים האלה הם לחיוב קרדן סחר בלבד, אתכם מעניין רק הפריט עצמו ואתם תקבלו זיכוי בעד הפריט עצמו" (עמ' 85 שורות 17-18).

ארז הבהיר כי העסקה משנת 2002 היא ""back to back לחוזה של שירות פלוס עם קרדן סחר וסקאל. שירות פלוס לא שילמה עבור החלקים וכך גם שירות מזור (עמ' 86 שורות 2-6).

52.ואולם, בדוא"ל ששלח ארז לאילן (נ/21 מיום 19.9.2011) נכתב: "החלפתי קיט שחוייבתי עליו כשזו בעיה אפידמית...אני צריך לקבל את החלק ללא חיוב ותשלום עבור החלפת הקיט" (שם, בסעיף ג).

לשאלת בית המשפט אם מלכתחילה כל החלקים היו אמורים להתקבל ללא תשלום, אזי לכאורה אין חשיבות לכך שהחלק אפידמי, השיב ארז: "מה שכתוב פה לא מתייחס לתאריך. התאריך הוא ספטמבר 2011 הוא תאריך לאחר שנולד הסכם מאפריל שאנחנו צריכים כסף ואנחנו היינו צריכים לשלם על החלפת חלקים" (עמ' 86 שורות 18-23).

בהמשך לכך הבהיר ארז בעדותו כי לאחר הסכם הפיצוי מאפריל 2011 (שפרטיו יובהרו מיד), שירות מזור צריכה היתה לשלם עבור חלפים ולקבל אחוזים . אך באותה מידה הבהיר כי בעצמו לא שילם עבור אותם חלקים:

"ת. באפריל 2011 עשינו הסכם שאני מהמיליון וחצי אירו צריך לקבל את האחוזים שלי והייתי צריך לקבל את החלקים שלי במחיר פוב + 12%. לויאן לא עמד גם בהסכם הזה....

ש. שילמת עבור החלקים שקיבלת? יצא כסף?

ת. פיזית לא שילמתי, אבל מתוך מיליון וחצי אירו לויאן קיבל את 2011 ו – 2012. זה כסף שכן מגיע לי לפי ההסכם".

(עמ' 86 שורות 27-31; עמ' 87 שורות 1-2).

התובעות לא הפנו להסכם זה אלא באופן כללי. בכלל אין הפניה למיקום ספציפי בתוך 13 הקלסרים שהוגשו על ידן. כך גם לא נכתב בתצהיר כי נדרשו לשלם עבור החלפים.

ב"כ התובעות ציין כי "המסמך הזה ספציפית באפריל 2014 [הטעות במקור – א"ש] הוא מסמך שנמצא בתיק בשלל הקשרים שונים, לגבי מה שהעד אמר הדברים האלו רשומים בהסכם הזה. לשאלת בית המשפט, דברי העד אודות החיוב בתשלום עבור חלפים לפי הסכם אפריל 2011, מופיעים בהסכם עצמו, אך לא בתצהיר. פוב + 12% לא מופיע בהסכם" (עמ' 87 שורות 18-21).

קשה ללמוד מן הדברים את העמדה העובדתית הנטענת על ידי התובעים: אם היו אמורים לקבל תשלום עבור החלקים, אין זאת כי שלמו את מחירם. אלא שהטענה המפורשת היא שלא שלמו. אם כך, בשל מה נדרש ההחזר? ואילו לגבי גובה הסכום שהיה עליהם לקבל לפי הסכם 2011 – הוא אינו מצוין בהסכם עצמו, שנערך בין קרדן סחר לבין שרות פלוס. ההסכם נוקב מפורשות בסכומים שתקבל שרות פלוס לפיו: בין היתר, 603,450 ₪ עבור אחריות שנה ראשונה, ועוד 1,500,000 אירו לאחריות המוארכת. איזה חלק מסכום זה הגיע לתובעות?

לטענת הפיצוי לפי הסכם זה אתיחס להלן בנפרד.

ממילא קרדן סחר הודיעה לשירות פלוס על סיום ההסכם ביניהם ביום 27.12.2012 (נספח 35 לתצהיר אילן), תוך שהיא מבהירה כי שילמה לשירות פלוס את מלא הסכום עבור התיקונים באחריות המוארכת עד לסוף שנת 2012.

53.בבואו לאמוד את עלות העבודה שקשורה בטיפול בתקלות האפידמיות, קבע המומחה בחוות דעתו כי כמות החלקים האפידמיים עומדת על 1,434 חלקים. המומחה הניח, כפי שנמסר לו מהתובעות, כי בגין החלפת חלק אחד בוצעה קריאת שירות אחת, והעמיד את קריאות השירות על 1,434 (עמ' 39 שורות 7-9).

ואולם ארז עצמו העיד כי "יש גם קריאות שאנחנו מגיעים וצריך להחליף שני חלקים" (עמ' 123 שורות 29-30).

כך נלמד גם מנ/4, דו"ח קריאות. הדו"ח אמנם איננו דו"ח אפידמי (דו"ח אפידמי לא צורף (עמ' 39 שורות 23-26)), אולם הוא מערער את הנחת המומחה גם ביחס לחלקים אלו. מסקנה דומה נלמדת גם מנ/12 (ראה גם: עמ' 68 שורות 23-28).

54.גרסת התובעות בענין החלקים האפידמיים אינה סדורה. מכל מקום, בין שטענת התובעות היא לתשלום בגין חלפים שנאלצו לשלם עבורם, בין שטענתן היא לתשלום עבור עלות העבודה – לא הובאה להן ראיות ברורות, וקשה ללמוד מן העדויות מהי העמדה המפורשת של התובעות. לרון טכניקה אין נתונים מדויקים גם באשר לרכיב נזק זה (עמ' 16 בחוות הדעת), ומשום כך, בנוסף לאמור לעיל, יש לדחותו.

חריגים 

55.לטענת התובעות קרדן היתה פונה אליהן לבצע תיקונים חריגים אצל לקוחות שאינם במסגרת האחריות, תוך התחייבות קרדן לשאת בעלות החלקים והעבודה.

56.המומחה העיד כי אינו יודע מה הקריטריון לקבלת תשלום עבור חריגים (עמ' 38 שורות 6-7). ארז העיד כי את הכסף עבור החריגים קיבל מקרדן דרך שירות פלוס (עמ' 104 שורות 4-6). דברים דומים נאמרו גם על ידי יפית (עמ' 72 שורות 11-12).

כאשר נשאל המומחה בעניין החריגים, השיב:

"ש. אתה בתור מומחה לא יודע אם החריגים המפורטים בחשבוניות בוצעו?

ת. אני יודע שהם הוצאו להם חשבוניות.

...

ש. איך ראית שלא שולמו? אתה בחוות דעתך כתבת שבהנה"ח של מזור "יש סלט" שהם לא ייחסו תקבול לחשבונית מסוימת.

ת. עשיתי עבודה של התאמה. העבודה כללה בדיקה של הכרטסות בצורה מאד מפורטת כדי לנסות להתחקות. אם לא הייתה התאמה מדויקת בין חשבונית לתשלום ההתאמה נעשתה על ידינו.

ש. כמו שאמרתי לך קודם, לצדדים שלושתם היו עוד הליכים, עוד עסקים משותפים, ואם לא כתוב על החשבוניות במדויק, על התשלום במדויק עבור מה הוא שולם יכול להיות שזה שולם עבור דבר אחר לגמרי.

ת. יש אפשרות כזו שהתשלום שלא צבוע בחשבונית מדויקת שולם על חשבון משהו אחר. בסוף היום זה סוג של התאמה. אם הוא לא צמוד לחשבונית א' הוא צמוד לחשבונית ב'" (עמ' 37 שורות 10-24).

אין מחלוקת כי התובעות טיפלו גם בלקוחות מזדמנים (עמ' 105 שורות 11-13, עמ' 179 שורות 1-3). רו"ח מיכאלי לא ידע אם קיימים כאלה (עמ' 40 שורה 32 – עמ' 41 שורות 1-3) והעיד כי לא בדק מלאי, לקוחות מזדמנים, ומכשירים שלא היו באחריות (עמ' 41 שורות 20-21).

על כן יש לקבל את טענת הנתבעים שלפיה יתכן שחלק מהחשבוניות שהועברו למומחה מתייחס ללקוחות מזדמנים שאינם רלוונטיים לתביעה.

57.רו"ח מיכאלי קבע בחוות דעתו כי רון טכניקה זכאית לסכום של 37,871 ₪ (עמ' 9 בחוות הדעת) בגין חריגים. מאידך, בכתב התביעה המתוקן נתבקש בגין רכיב זה סכום של 390,372 ₪ (שם בעמ' 8). בכתב התביעה צוין כי מדובר "בהערכה בהעדר חשבונות מלויאן". לא ניתן הסבר לפער (ראה דבריו המובנים מאליהם של המומחה בעמ' 38 שורות 8-12).

הסכם הפיצוי מיום 14.4.2011

58.בהתאם להסכם ההתקשרות מ-2002 (נ/6), לקרדן סחר הזכות להורות לשירות פלוס להפסיק את ההתקשרות עם קבלני המשנה תוך 90 יום. אין בו הוראה בדבר פיצוי שינתן לקבלני המשנה. ההסכם הווה את הבסיס ליחסי שירות פלוס עם קרדן סחר, וכמובן אינו מחייב את התובעות.

בעדותו אישר ארז כי בהסכם לא מופיע סעיף פיצוי, אולם טען כי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת כמתחייב (עמ' 115 שורות 26-28).

59.בהתאם להסכם בדבר סיום ההתקשרות עם קרדן סחר (הסכם מיום 14.4.2011 - נ/31), היה על קרדן סחר להעביר סכומים לשירות פלוס על מנת להבטיח את התחייבויותיה כלפי הלקוחות עד שנת 2018. כאמור בחוות דעת רו"ח מיכאלי אמורה היתה שירות פלוס לקבל פיצוי בסכום העולה על 12,000,000₪, שכלל איפוס חשבונות בסכום של 3,375,000 ₪ (סעיפים 9.1-9.2 בהסכם); תשלום של 7,404,300 ₪ (1,500,000 אירו) בגין חלקים (סעיף 4.2 בהסכם); 603,450 ₪ בגין התקנות שנה א' (סעיף 3.2 בהסכם); פיצוי כללי בסכום של 400,000 ₪ (סעיף 9.3 בהסכם); ושירותים מיוחדים בסכום של 300,000 ₪ (סעיף 9.4 בהסכם) (ראה גם: עמ' 13 בחוות דעת מומחה).

60.ארז טען כי דרש מאילן לדרוש מקרדן סחר פיצוי כולל בסכום של 16 מיליון ₪ עבור "אחריות מורחבת", שממנו ייגזר חלקן של התובעות, אך לבסוף התפשר על 12 מיליון ₪. בסופו של יום, הסכים להמשיך לתת שירות בתנאי שאילן ישלם לשירות מזור את חלקה, 30% מחלקו של אילן (שעמד על סכום של 1.6 מיליון ₪) (עמ' 116 שורות 30-32; עמ' 117 שורות 1-3, 10-14). אלא שאותו ספור עצמו בתצהירו של ארז מתיחס לנקודה אחרת, והיא התשלום בגין חלקים שלא נמסרו ע"י קרדן (סעיף 66 ואילך בתצהירו). קשה ליישב בין הגרסאות.

61.הדברים שלעיל מנוגדים לטענת התובעות כי לפי ההסכם קבלו הנתבעים 603,450 ₪ עבור אחריות בשנה ראשונה, ועוד 1,500,000 אירו לאחריות המוארכת. ארז עצמו העיד ששירות פלוס לא קיבלה את מלא הסכום לפי ההסכם אלא רק חלק ממנו (עמ' 118 שורות 29-31; עמ' 119 שורות 4-5). כלומר לא 16 מיליון, לא 12 מיליון ואף לא כ-8 מיליון שארז טען להם.

62.אף אם אצא מנקודת הנחה כי זו היתה כוונת ארז נכון לאותו מועד, אין בכך כדי לשנות את הפרשנות שיש לתת להסכמים שלפני, מן הטעם שלא הוכח שזו היתה גם כוונת הצד האחר:

סעיף 25(א) בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 ("חוק החוזים") קובע:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

..."

"כידוע, בהליך פרשנות החוזה, לכוונתו הסובייקטיבית הנסתרת של הנסח, אשר הצד השני אינו מודע ואינו צריך להיות מודע לה, אין חשיבות. נהפוך הוא, "כלל גדול הוא בפירוש החוזים שהעיקר אינו כוונת הכותב והדברים שבליבו, אלא המילים בהן השתמש, ואיך ניתן היה לצד השני לחוזה לקרוא אותן מילים ולהבינן" (דברי השופט יצחק קיסטר בע"א 480/65 הדרי נ' מפעלים פטרוכימיים בישראל בע"מ, פ"ד כ(2) 82, 84 (1966); לדיון ראו אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החוזה 413-407 (התשס"א))".

(ע"א 1978/17 דב מרום שמש נ' חזי (יחזקאל) מרום פסקה 9 (27.8.2018)).

ראה גם ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' אנטונינה ליברינצ'וק פסקה 12 (8.8.2018).

לסכומים שארז טען להם אין כל אסמכתא:

בסיכום פגישה שהוציא ארז בקשר להסכם הסופי (נ/29) לא מצוינים סכומים (עמ' 117 שורות 28-31). ארז לא זכר בעדותו אם יש אסמכתא לטענותיו (עמ' 118 שורות 11-12) ואסמכתא כאמור לא הוצגה על ידי התובעות.

בסעיף 70 בתצהירו טען ארז כי הסכם הפיצוי נחתם מאחורי גבו, אולם הנתבעים הוכיחו שאילן שלח לארז את ההסכם לפני החתימה (נ/30) ואחריו (נ/31). כלומר שידע אודותיו, בניגוד לאמור בתצהיר.

בעדותו אישר ארז כי שירות פלוס לא קיבלה את מלא הסכום לפי ההסכם, אלא רק חלק, לשנים 2011-2012 (עמ' 118 שורות 29-31; עמ' 119 שורות 4-5).

63.בחוות דעתו ציין רו"ח מיכאלי כי במסגרת הסכם הפיצוי עם קרדן סחר, קיבלה שירות פלוס סכום של 7,404,300 "בגין חלקים שישמשו בתקופת האחריות המורחבת" (הכוונה היא לסכום של 1,500,000 אירו – עמ' 14 בחוות הדעת). כפי שהבהיר המומחה, אין המדובר בפיצוי בגין התקנות שבוצעו אלא בחישוב עתידי שבוצע על בסיס דמוגרפי, בכפוף לכך שהתובעות יתנו שירות למוצרי קרדן עד שנת 2018 (עמ' 45 שורות 22-26). אם לא ניתן שירות, אין ליתן פיצוי בגין רכיב זה (עמ' 46 שורות 9-14).

גם אם הסכום המלא שולם לשירות מזור, ואין לכך אסמכתא בידי התובעות – עדיין לא הוכחה זכותן של התובעות לחלק בסכום זה. שהרי אם לא המשיכו לתת שירות, לא היו זכאיות לחלק בפיצוי שנועד לשנים שלעתיד לבוא. ודאי לא ניתן לסמוך על החלוקה ה"דמוגרפית" שנשללה כבר לעיל.

64.אם כן, אין לקבל גם את חישוב הנזק בגין הסכם אפריל 2011: ראשית, רו"ח מיכאלי הסביר בעדותו כי אין אסמכתא חשבונאית לכך ששירות פלוס קיבלה את הסכום, אלא רק שכך נקבע בהסכם בין קרדן לשירות פלוס (עמ' 46 שורות 15-20). שנית, אין הוכחה לביצוע התיקונים; ושלישית, בסופו של יום, כפי שהובהר לעיל, קרדן סחר הודיעה כי שילמה לשירות פלוס את הסכום עבור שירותי התיקונים עד סוף שנת 2012, וכי ההסכם בין הצדדים יסתיים ביום 1.1.2013.

65. ארז העיד: "עד היום אנחנו נותנים שירות של קרדן, ביצוע שירות באופן מלא" (עמ' 81 שורה 28).

בניגוד לאמור, גב' פרידה מזור, רעייתו של ארז, העידה בתיק אחר שהתנהל נגד שירות מזור בתביעות קטנות (ת"ק 35130-05-11) כי "אנו נתנו שירות לחב' קרדן עד לפני כמה חודשים. השירות הפסיק ב – 1/11, כאשר מי שקיבל את הזיכיון זה חב' אלקטרה" (נ/17) .

כאשר ארז נשאל בעניין זה, השיב כי מדובר בטעות סופר וכי עד היום ניתן שירות לכל לקוחות קרדן (עמ' 81 שורות 26-30). ואולם, מה קל מלהסביר זאת באמצעות רישומים של התובעת 1? בסופו של יום מדובר במתן שירות שבודאי מתועד בספרי התובעת. תיעוד כזה לא הוצג.

קשה לקבל את הסברו של ארז גם משום שעל פני הדברים מדובר בהתנהלות דיונית חסרת תום לב (רע"א 4533/14 כרם חמאדן נ' אלדר בדר פסקה 17 (29.6.2014): אותה תובעת טוענת בערכאות שונות טענות עובדתיות שונות.

נושא זה לא התברר עד תומו, ויתכן שניתן ליישב בין שתי האימרות, ועל כן לא אדחה בשל כך בלבד את גרסת התובעות כי המשיכו לתת שירות לאורך כל התקופה.

66.עוד קבע המומחה בחוות דעתו, כי מגיע לתובעות חלק מסכום של 603,405 ₪ עבור "התקנות שנה א" ששירות פלוס קיבלה לפי ההסכם עם קרדן (עמ' 14 בחוות הדעת). אך המומחה לא היה ער לכך שהתובעות קבלו תשלום עבור כל התקנה 60 ₪ בתוספת מע"מ (עדות ארז בעמ' 119 שורות 11-12). החישוב שערך המומחה גם כאן הוא על בסיס האחוזים מבוססי הדמוגרפיה הנטענת (עמ' 46 שורות 25-31, עמ' 47 שורות 1-9). באופן דומה חישב המומחה את חלקן הנטען של התובעת בפיצוי הכללי ובשירותים המיוחדים (עמ' 14 בחוות הדעת).

נזקים נוספים 

67. בחוות דעתו חישב המומחה פיצוי בגין נזקים נוספים:

• בגין התקנות ומכירות של מוצרי "ג'נרל בר" זכאית שירות מזור לסכום של 8,473 ₪, ורון טכניקה - 4,295 ₪.

• בגין הדרכות של מוצרי היטאצ'י זכאית שירות מזור לסכום של 27,160 ₪ ורון טכניקה - 13,766 ש"ח.

• בגין "אומדן פגיעה בהכנסות ממכירת מוצרים נלווים" זכאית שירות מזור סכום של 4,598,908 ₪ ורון טכניקה – 2,331,020 ₪ .

   

  מוצרי ג'נרל בר נדונו בבוררות נפרדת בין הצדדים, אך רו"ח מיכאלי לא ידע על כך, או לא לקח זאת בחשבון (עמ' 43 שורות 8-11, ושורה 24).

  באשר למוצרי היטאצ'י: המומחה הבהיר כי לא ראה הסכם אלא מספר חשבוניות של שירות מזור (עמ' 43 שורות 25-26). אין די בכך על מנת להוכיח רכיב זה.

  לרון טכניקה אין נתונים מדויקים לגבי נזקים אלו, לכן בוצע אומדן "לגבי הנזק שנגרם לרון טכניקה, בהתאם לסכום הנזק שנגרם למזור, ובאופן יחסי לחלקה הגיאוגרפי של רון טכניקה..."(ה"ש 8, עמ' 16 בחוות דעת מומחה).

  בהיעדר נתונים מדויקים ושלילת עקרון החלוקה הדמוגרפית, אין לקבל את הטענה.

   

  רכיב הנזק של פגיעה בהכנסות ממכירת מוצרים נלווים לא נזכר בכתב התביעה המתוקן, והדרישה לפיצוי בגינו מהווה הרחבת חזית, שהנתבעים התנגדו לה (סעיף 22 בסיכומים). לכן אני דוחה גם את הדרישה בפרט זה.

   

  68.בנוסף, המומחה סבר כי ניתן היה למנוע את הנזק באמצעות הודעה מוקדמת ומתן אפשרות לתובעות להיערך לשינוי שחל בהיקף יחסיה עם שירות פלוס. אכן, אלא שמדברי ארז נלמד כי ידע אודות הפסקת השירות, ואף ניהל מו"מ עם אילן באשר לפיצוי המגיע כתוצאה ממנו. מכל מקום, הצדדים לא הרחיבו אודות נושא זה.

   

  רון טכניקה - נתונים חלקיים ועדויות 

  69.המומחה ציין בחוות דעתו (ה"ש 8, עמ' 16) כי אין לרון טכניקה נתונים מדויקים לגבי חלק מנזקיה.

  לשאלת ב"כ הנתבעים בעניין זה, השיב רוני:

  "בסוף שנת 2011 לצערי לאחר כל מה שעברתי, גם המחשבים שלי נפלו. הייתי שייך לחב' תוכנה שנקראה "שגרה" והם פשטו רגל ונשארתי בלי גיבוי לתוכנת המחשבים שלי" (עמ' 167 שורה 32; עמ' 168 שורות 1-2).

   

  רוני אמר כי המומחה "קיבל מסמכים ממה שהצלחתי לדוג וקיים" (עמ' 168 שורה 7).

  אין להסתפק בכך.

  70.כך למשל, אין מחלוקת כי רון טכניקה רכשה את הפעילות מחברת ש.ב. חברה למסחר ושירותים בע"מ (נ/52; עמ' 174, שורות 18-20). כאשר נשאל בעניין זה, השיב:

  "ש. תסכים איתי ש-ש.ב קיבלה 8 אחוז?

  ת. היא קיבלה 17 אחוז למיטב ידיעתי..." (עמ' 174 שורות 23-25).

   

  משנשאל מדוע לא הציג את ההסכם שהיה לש.ב, השיב כי אינו בידיו (עמ' 175 שורות 23-24).

   

  71.רוני העיד כי הסכומים המבוקשים בכתב התביעה הם "לפי מה שמנהל החשבונות שלי אמר לי" (עמ' 177 שורות 5-8), אולם לא הגיש תצהיר מטעמו.

  רוני העיד:

  "ש. קיבלת את כל הכרטסות של שירות פלוס?

  ת. לא.

  ש. ארז קיבל?

  ת. כן. הוא מנע את זה ממני. תראה את ההסכם.

  ....

  ש. ארז קיבל את הכרטסות והעביר לך . נכון?

  ת. ארז קיבל את הכרטסות מאילן ולא אני. ארז בדק אותן עם הנהלת חשבונות שלו. אין לי עובדים. אני קרסתי..אין לי יכולת לבדוק את זה. אין לי כח אדם" (עמ' 177 שורות 18-27).

   

  72.אכן, רון טכניקה העבירה את מתן השירות ללקוחותיה לשירות פלוס החל מיום 1.1.2012, לפי הסכם שנחתם בין שתי החברות ביום 11.1.2012 (נ/49). אם כן, סימן שאלה גדול מרחף מעל טענתה לפיצוי המתיחס לשנים 2012 ואילך. אם סיימה לתת שירות, כיצד היא דורשת פיצוי לשנים אלו? גם אם הסכום המלא שולם לשירות מזור, ואין לכך אסמכתא בידי התובעות – עדיין לא הוכחה זכותן של התובעות לחלק בסכום זה. שהרי אם לא המשיכו לתת שירות, לא היו זכאיות לחלק בפיצוי שנועד לשנים שלעתיד לבוא. ודאי לא ניתן לסמוך על החלוקה ה"דמוגרפית" שנשללה כבר לעיל.

  רוני לא פיצה את קרדן סחר על כך שהפסיק את מתן השירות. מאידך, הוא תובע פיצוי על כך שקרדן סחר הפסיקה את ההתקשרות, כאשר לפחות מיום 1.1.2012 ברור שלא יכול היה לתיתו.

   

  73.המצב האישי, הנפשי, והקריסה הנטענת, כולם יכולים היו להביא לכך שלא נותרו בידי רוני מסמכים רלוונטיים. אלא שלצורך התביעה היה עליו לעשות מאמץ למצוא, לפחות אותם שנמצאים בידי צד ג', כגון ההסכם עם ש.ב. או המידע שהיה בידי ארז. הציפיה שההוכחה תתגלה מתוך עצמה אינה ריאלית.

   

  74.באשר לאי צירוף דוחות אפידמיים טען רוני כי "יש סטטיסטיקה שאילן עשה אותה...אילן קרא לחלקים של האפידמיה בקוד אבל הגיש את מה שהיה לו נוח ולא את הכל....המספרים נמצאים אצלו. אנו רק יכולים לגזור כמה אנו עלינו" (עמ' 186 שורות 18-24).

  אין די בכך על מנת להקים תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענות התביעה.

   

  75. קושי נוסף עולה מעדותו של רוני:

  כאשר עומת ישירות עם כך שבחוות הדעת המומחה צוין שהרוויח 13 מיליון ₪ ממכירת מוצרים נלווים, אמר כי "אני עד היום לא פגשתי 13 מיליון שקל בחשבון בנק שלי" וכי "לא הכנסתי ולא הוצאתי אגורה אחת מרון טכניקה" (עמ' 182 שורות 6-8; שורות 13-14). לבסוף הודה כי "אם זה מה שהרו"ח קבע בוודאי. אבל הייתי צריך להחזיק 48 עובדים" (עמ' 182 שורה 18).

   

  כאשר נתבקש לאשר כי בכרטסות שלו ושל שירות פלוס יש התאמה מלאה למעט 13,000 ₪, השיב כי אינו יודע לקרוא כרטסות (עמ' 195 שורה 1-6).

  אולם בהמשך החקירה בקש להוסיף בעניין הכרטסות, והסביר בהן שורות שלמות (עמ' 195 שורות 9-20). כאשר נשאל לפשר הדבר, השיב:

  "ש. לפני דקה שאלתי אותך לגבי הכרטסת ועשית הצגה שלמה שאתה לא יודע לקרוא בכרטסות, היה מומחה, יש לי רו"ח.

  ת. יש לי ילד בן 17 שאומר לי אבא תראה יש פה מע"מ......הילד שלי אמר לי להגיד את זה. לא רו"ח.

  ש. המסמך הזה הוא מסמך אחד מתוך 15 קלסרים עבי קרס. איך הבן שלך בן 17 ידע לשלוף. הוא קרא את כל הקלסרים?

  ת. עד 2011 לא ידעתי מה זה מחשב" (עמ' 195 שורות 21-28).

   

  לא זו בלבד שאין בידי רוני מסמכים להוכיח את טענותיו, אלא שלנוכח האמור קשה לייחס לעדותו את המהימנות הדרושה לקבלה בהעדר מסמכים ראויים להתנהלות עסקית.

   

  חבות אישית של אילן

  76.סיכומים טוען ב"כ התובעות כי אילן פעל בניגוד ענינים, בהיותו דירקטור בקרדן סחר וגם הבעלים ובעל המניות בשרות פלוס. משום מה החליטו התובעות שלא להעמיק כאן, וכנראה גם לא בהליכי הפירוק, בשאלה של הפירוק מרצון של קרדן סחר, ששירות פלוס היא מבעלי המניות שלה; כיצד הוחלט על הפיצוי לשירות פלוס; בעבור מה ניתן; איזה חלק ממנו שולם בפועל; וכדומה.

  מכל מקום, בהתייחס לטענות שהועלו כאן: אם מדובר בשתי חברות פרטיות, והעובדות ידועות לכל העוסק עמן, אין לפקוד על אילן עוון זה רק בשל ההחזקה בחלק מקרדן פלוס. בסיכומים נטען גם כי בשל כך חבים הנתבעים לתובעות מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אלא שלא הראו במה נעשו הדברים שלא כדין.

  לנוכח דחיית התביעה לגופה, לא ראיתי מקום להתייחס לטענות התובעות בדבר הצורך בהרמת מסך בין אילן לבין שרות פלוס.

   

  77.התובעות הוסיפו וטענו כי הנתבעים מנסים להבריח נכסים באמצעות הקמת חברה נוספת בשם "one service". אכן, אילן העיד כי הקים בשנת 2007 את החברה הנוספת, וכי הוא נותן שירותים גם באמצעותה. אילן הודה גם בכך שהיקף הפעילות של שירות פלוס צומצם (עמ' 211 בפרוטוקול וטעוני התובעות בסעיפים 33-47 בסיכומים). מטבע הדברים לא נטען לכך בכתב התביעה, והתובעים לא בקשו לתקן את תביעתם.

   

  78.לא ניתן לקשור כתרים לאילן. התנהלותו עם התובעות לא היתה שקופה עד תומה; הוראותיו לענין החשבוניות שלא ייצגו עסקאות אמיתיות ראויות לגינוי; ועל כולם נ/38 המדבר בעד עצמו, וכך נכתב בו, בין השאר, אל מנהלי תחנות השרות:

  "...מהשנה השניה עד השנה השמינית יש לנקוט בתחילה בשיטת "המצליח". לנסות לגבות מהלקוח תשלום. במידה והלקוח מסרב, אין צורך להיכנס איתו לוויכוחים מיותרים, אנו נחייב בכך את חב' קרדן. זאת ע"מ שלא ליצור מצב בו חברת קרדן תנחה באופן חד משמעי שלא לגבות כלל על חלקים אלו. (כרגע יש הסכמה סמויה לגבי הניסיון לבצע גביה מהלקוח)". ההסבר שניסה לתת בעמ' 212 בפרוטוקול לאו הסבר.

  עם זאת, אין באלו כדי להועיל לתובעות בהוכחת תביעתן. 

   

  סאגת גילוי המסמכים

  79.במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק הגישו הצדדים בקשות שונות, שהסתיימו בהגשת 13 קלסרים מלאי מסמכים לתיק בית המשפט, ללא הפניה ספציפית לאיזה מן המסמכים: התובעות מסרו לידי ב"כ הנתבעים מסמכים רבים. בהחלטה שניתנה לאחר דיון בבקשות הדדיות (פרוטוקול מיום 23.3.2015) חויבו התובעות לערוך רשימה שתאפשר התמצאות באותם מסמכים. בהמשך, לבקשת הנתבעים, נדרשו התובעות לערוך רשימה שמאפשרת התמצאות בגילוי המסמכים המלא, ולהעביר עותק לכל אחד מן הנתבעים.

  בהמשך הגישו הנתבעים 2-3 בקשה למתן צו לקטלוג ומספור המסמכים שהועברו לעיונם (13 קלסרים), בהתאם לרשימת המסמכים מטעם התובעות. בהחלטה מיום 25.5.2015 נקבע כי ככל שלא נערכו דפי פירוט לכל אחד מן הקלסרים, והמסמכים שבקלסרים לא מוספרו בסדר רץ שניתן לעקוב אחריו – על התובעות להשלים תוך 15 יום.

  בשל עמדות עובדתיות שונות זומנו הצדדים לדיון נוסף בענין זה. ב"כ התובעות לא התייצב לדיון שנקבע ליום 20.7.2015, וניתנה לו האפשרות להסביר עמדתו בכתב.

   

  80.ביום 26.7.2015 הודיעו התובעות כי על מנת למנוע המשך התדיינות "בעניין קטלוג המסמכים", "הגדילו התובעות לעשות, וצירפו את כל המסמכים שצורפו בגילוי המסמכים מטעמן כנספחים לתצהירי העדות הראשית מטעמן, שהוגשו לבית המשפט...היינו, כיום מונח בפני בית המשפט הנכבד העתק מכל המסמכים שאוגדו ב – 13 הקלסרים...." (סעיף 11 בהודעה; ההדגשה במקור – א"ש). אכן, הנספחים לתצהירי התובעות מונים יותר מ-5,000 עמודים...

   

  81.בהחלטה שניתנה ביום 28.7.2015 תמהתי על כך שלא ניתן היה לפתור את המחלוקת בין הצדדים מבלי להעמיס על תיק בית המשפט את 13 הקלסרים שהעבירו התובעות לנתבעים. בסופו של יום, יש להניח שאין צורך בכל המסמכים בגילוי המסמכים על מנת להוכיח את עמדת התובעות. עם זאת הגשת המסמכים שמה קץ להתנהלות המיותרת בעניין קטלוג המסמכים: נקבע כי פרט לתיק מוצגים שהוגש מטעם התובעות, יש לראות בתיעוד זה משום גילוי מסמכים, שאין בלתם מטעם התובעות. על כן, ככל שהקלסרים שנמסרו לב"כ הנתבעים שונים מאלו שהוגשו לבית המשפט – התובעות נדרשו להעביר העתק מדויק, לרבות תוכן עניינים ומספור עמודים לב"כ הנתבעים.

  בנוסף קבעתי כי ככל שיתברר בעת שמיעת הראיות שלא היה צורך בצרוף 13 קלסרים לתיק בית המשפט, אשקול הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

   

  82.אני סבורה כי ההתנהלות האמורה קוראת להסדרת הנושא באמצעות פסיקת הוצאות: לא זו בלבד שהתובעות הכבידו על הנתבעים, הן מצאו לנכון להעמיס על תיק בית המשפט 13 קלסרים משרדיים מלאי מסמכים, ללא שהפנו לאיזה מסמך ספציפי בהם, לא בעדויות הראשיות, אף לא בחקירה הנגדית (למעט 3 מסמכים שסומנו ת/1-ת/3), ולא בסיכומים. רק בסיכומי התשובה, לאחר שהבינו כי קיימת אפשרות שיחויבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה, פירטו התובעות מקצת המסמכים הרלוונטיים בכמה מן הקלסרים (סעיף 16 בסיכומי התשובה).

  על כן, בנוסף להוצאות שהתובעות תחויבנה בהן, יהיה עליהן לשאת גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסכום נוסף של 2,500 ₪.

   

  83.בשולי הדברים כמה הערות:

  ראשית, הנתבעים חזרו בסיכומיהם על הטענה כי התביעה הנוכחית כוללת אותם רכיבי תביעה שנתבעו בתביעת החוב שהגישו התובעות נגד קרדן סחר ובערעור עליה (נ/40 ע"א 4400/16), וטענותיהן הסותרות מלמדות כי אין לתת אמון בעדותם, ויש לדחות את התביעה.

  אכן הטענות שנטענו בערעור אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם הטענות שנטענו בתביעה שלפניי, ויש בכך כדי לפגוע בתום לבן של התובעות. עם זאת, בהחלטתי מיום 8.8.2016, קבעתי כאמור כי אין די בכך על מנת להביא לדחיית התביעה.

  משום שהחלטתי לדחות את התביעה לגופו של עניין, לא מצאתי לדון בטענה זו של הנתבעים.

  שנית, גם דברי כב' השופט סולברג כי חיוב התובעות במתן שירות ללא תמורה אינו מצב תקין לכאורה וכי זהות האחראי לכך תתברר בבית המשפט המחוזי (רע"א 6403/14 בפסקה 21), אינם מועילים לתובעות. מחיקת כל הנתבעים (למעט נתבעים 2-3) אינה מעידה כי הנותרים הם שנושאים באחריות, כנטען על ידי התובעות (סעיפים 8-9 בסיכומים).

  משלא הובאו ראיות מספקות באשר לחבות הנתבעים וגובה הנזק הנטען, אין לקבל את התביעה.

  שלישית, התובעות מנסות להיבנות מפער בין עדותו של אילן בהליך ת"צ 23705-09-14 אייזנבך (שיינדל) נ' שרות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ, אלא שלא צירפו אותו פרוטוקול. למרות האמור עיינתי בהחלטה שניתנה באותו עניין לאשר את התובענה הייצוגית (החלטת השופטת ד' בלטמן מיום 23.10.2017), ולא ראיתי בה נושאים שיכולים להשפיע על מתן פסק דין זה.

  רביעית, בסעיף 61 בסיכומים מפנה ב"כ התובעות לפרוטוקול מיום 8.8.2016 שהדברים בו תומכים לטענתו בדבריו. אלא שפרוטוקול כזה לא קיים בתיק זה.

   

  סיכום 

  84.לנוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

  בהתחשב בצורך להתגונן מפני תביעה של 10,000,000 ₪ שהטענות לגביה אינן ברורות, ולנוכח הכמות האינסופית של המסמכים, אני מחייבת את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט של הנתבעים ובנוסף את שכר הטרחה של בא כוחם בסכום של 350,000 ₪ (כולל מע"מ).

  התובעות יוסיפו וישלמו הוצאות לטובת אוצר המדינה, בסכום של 2,500 ₪.

   

  ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ט, 31 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.

  אסתר שטמר, שופטת