אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 10937-01-14 ורשבסקי נ' רודנה (2002) בע"מ ואח'

ת"א 10937-01-14 ורשבסקי נ' רודנה (2002) בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 10/06/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נתניה
10937-01-14
03/05/2016
בפני השופטת:
גלית אוסי שרעבי

- נגד -
תובע:
זהר ורשבסקי
נתבעים:
1. רודנה (2002) בע"מ
2. מאיר ליבוביץ

פסק דין

לפני תביעה ע"ס 323,973 ₪ שעניינה חוב ארנונה אותו חבים הנתבעים, לטענת התובע, בגין נכס ששכרה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מאת התובע, ובערבות הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

התביעה הוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר ע"ס 373,973 ₪ ולאחר מכן תוקן סכומה.

א. רקע וטענות הצדדים:

1.אין חולק כי בהתאם להסכם שכירות מיום 02/07/03 שכרה הנתבעת מאת התובע ואדם נוסף מבנה לתעשייה בשטח כ – 440 מ"ר ברחוב משה שרת 20 ראשון לציון, החל מיום 01/08/03. כן אין חולק כי הנתבעת פינתה את המושכר לקראת סוף שנת 2007. בהתאם להסכם השכירות היה על הנתבעת לשאת, בין היתר, בדמי הארנונה בתקופת השכירות. אין חולק כי דמי הארנונה בגין התקופה שבין 01/01/06 ועד לסיום תקופת השכירות שולמו במישרין ע"י הנתבעת לעיריה, לאחר שזו האחרונה הגישה כנגד הנתבעת תביעה בגין כך. כן אין חולק כי הנתבע חתם על כתב ערבות ביום 08/05/05.

2.בתביעה דנן טוען התובע כי במהלך השנים 2009-2010 פנתה אליו העיריה לראשונה בדרישה לתשלום דמי הארנונה בגין התקופה שבין 01/08/03 עד לסוף שנת 2005, תקופה בה החזיקה הנתבעת במושכר. הוא פנה לנתבע, אשר הציג בפניו חשבונות אחרונים של תשלומי העיריה. לאחר פניה נוספת של התובע בענין זה, הודיעו הנתבע כי הענין ייבדק, ביקש כי התובע ימציא בפניו אסמכתא לחוב הנתבע והודיעו הוא מתעתד לשלם את החוב. לאחר מכן, התנער הנתבע מהתחייבותו זו. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את הסכם השכירות אף בכך שלא מסרה לתובע שטר חוב לבטחון, כמתחייב מההסכם. התובע טען להפרה יסודית של ההסכם, להתעשרות הנתבעים שלא כדין על חשבונו ולתרמית. כן טען כי הנתבעים גרמו להפרת ההסכם בינו לבין העיריה.

3.בתצהיר התומך בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן טענו הם כי התובע ידע או אמור היה לדעת על קיומה של דרישת העיריה לחוב ארנונה לשנים 2003-2005, אך פנה לנתבעים בדרישת תשלום רק בשנת 2013, ומכאן כי הן תביעת העיריה נגד התובע והן תביעת התובע נגד הנתבעים התיישנה. לחילופין, נגועה התביעה בשיהוי ניכר. הנתבעת מכרה את מפעלה בשנת 2008 והפסיקה את פעילותה המסחרית, דבר שהוביל לביעור מסמכיה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לפיכך אין בידי הנתבעים מסמכים רלבנטיים, שכן אלה בוערו בתחילת שנת 2013 לכל המאוחר. בשל השיהוי בהגשת התביעה שינו הנתבעים את מצבם לרעה ואין באפשרותם כיום לבדוק בספרי החברה את אמיתות טענת העיריה. מכל מקום, חיובי הנתבעת בגין תקופת השכירות שולמו במלואם, ואם מופיע חוב בספרי העיריה מדובר בטעות או בחיוב שלא כדין. בשנת 2010 הגישה העיריה תביעה כנגד הנתבעים בגין חוב ארנונה לשנת 2007 ולא טענה כלפי הנתבעים לקיומם של חובות ארנונה לשנים קודמות. חוב הארנונה לשנת 2007 עמד על כ – 40,000 ₪ והדבר מעיד על מופרכות הסכומים הנתבעים כאן.

4.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן תצהיר משלים. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. בעלי הדין נחקרו בדיון שנערך בפני.

5.בסיכומיו טען ב"כ התובע כי התובע הציג מסמכים להוכחת חוב הארנונה, מסמכים החתומים ע"י בעלי תפקיד בעיריה או עורכי דין מטעמה. מדובר ברשומה מוסדית, במסמך של רשות ציבורית שקמה חזקה בדבר תקינותו, ומכל מקום, נוכח העברת הדגש מ"קבילות" המסמך ל"משקלו", יש להכיר במסמכים אלה כראיה לאמיתות תוכנם. כן צורפה אסמכתא לנקיטת הליכי גביה ואכיפה מצד העיריה כלפי התובע. בפי הנתבעים טענות עובדתיות חלופיות – כי דמי הארנונה שולמו על ידם, לחילופין, כי העיריה לא עומדת על החוב, לחילופי חילופין, כי החוב התיישן. בדיון הועלתה טענה חדשה לפיה הנתבעים שילמו את דמי הארנונה במישרין לידי התובע. התובע התנגד להרחבת חזית בענין זה וטען כי מדובר בטענה כבושה וממילא מנוגדת להצהרת הנתבע כי שילם את החיובים ישירות לידי העיריה מיד עם קבלתם. הנתבע לא פנה לעיריה לבחון את החוב הנטען ולא הציג כל אסמכתא לתשלומו. יש בכך כדי לאשש את טענת התובע כי הנתבע יודע שהחוב לא שולם ע"י הנתבעת. אם שילם את החיובים האמורים ביתר, שלא בהתאם לתיקון שטח הנכס משנת 2006, כטענתו, מדוע לא ביקש לקזזם מסכום התביעה שהגישה נגדו העיריה בגין החוב לשנת 2007? פעולות הגביה, הן הפאסיביות והן האקטיביות, בהן נוקטת העיריה, מפסיקות את מירוץ ההתיישנות ודי במשלוח דרישה מטעמה לענין זה. מכל מקום הנתבע הטעה והונה את התובע, לא עדכן אותו כי הנתבעת לא נרשמה כמחזיקה בנכס ולא שילמה את דמי הארנונה, העלים מהתובע את העובדות המהוות את עילת התביעה מתוך רצון להונות ויש בכך כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. התובע ידע לראשונה על עילת התביעה בשנת 2008. לא מצופה מהתובע שיבדוק את מצב החובות הרובצים על המושכר בכל עת ובייחוד כאשר לנכס מונה כונס נכסים. הנתבעים התנהלו בחוסר תום לב ומנועים מלהעלות את טענת ההתיישנות.

באשר לכתב הערבות, הגם שנחתם בשנת 2005, הרי עפ"י לשונו הוא חל גם על חיובים קיימים, הנתבע לא סייג זאת, וטענתו, כי יש להחילו רק על חיובים עתידיים, הינה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב.

6.ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי משעסקינן בתביעה בגין חובות בין השנים 2003-2005 והתביעה הוגשה בשנת 2014, הרי התביעה התיישנה. התובע לא הוכיח כי נתקיימו בענייננו תנאי סעיפים 7 או 8 לחוק ההתיישנות ואין די בהסתמכות על עדותו בלבד לענין זה. התובע הציג מצג כי הוא בעליו של המושכר, אך אישר בעדותו כי לא היה הסכם חכירה בתוקף באותו מועד. אין זה סביר כי לא נשלחו דרישות תשלום בגין החוב לכתובת התובע. גם במסמכי העיריה שצירף התובע מופיעה כתובתו הפרטית. הוא טען כלפי הנתבע כי העיריה הגישה כנגדו תביעה, אך טענה זו התבררה כשיקרית. הוא גם הצהיר כי לו היה החוב עומד ע"ס 30 אלף ₪ בלבד הוא לא היה מגיש תביעתו. אין גם לקבל טענתו כי נודע לו על החוב רק בשנת 2008. הוא הצהיר בתצהירו על שיחה עם הנתבע במסגרתה למד מ"שפת גופו" של הנתבע שהוא מודע לחוב, אך אישר בחקירתו כי השיחה התבצעה טלפונית. הוא לא הוכיח שאף בזהירות סבירה לא יכול היה לדעת על החוב. התובע לא ביסס טענתו לתרמית, הן לענין סעיף 7 לחוק ההתיישנות והן לענין סעיף 56 לפקודת הנזיקין. הוא לא הוכיח שהנתבע הבטיח לו טלפונית שיסדיר את החוב. הוא גם לא הוכיח שהסתמך על כך שנגרם לו נזק ממון וכי מצבו שונה לרעה. קיומו של חוב לעיריה לא הוכח במסמכים קבילים, אלא כעדות שמיעה. היה על התובע להגיש תעודת עובד ציבור לענין גובה החוב, אשר איננו עולה בקנה אחד עם החוב ששילמו הנתבעים לשנת 2007. היה על התובע להגיש תצהיר על מנת להראות שמדובר ברשומה מוסדית. לא היה מקום שהנתבע יפנה לעיריה לאור דרישת התובע, שכן לא היו בידו אסמכתאות לביצוע התשלום לאור ביעור המסמכים על ידו. טענת התובע כי החוב גורם להפרת הסכם בינו לבין העיריה הינה בגדר הרחבת חזית ואף לא הוכחה. מכל מקום, התביעה לוקה בשיהוי ניכר באופן שמנע מהנתבעים הבאת ראיותיהם. כונס הנכסים היה רשאי להגיש את התביעה ולא התובע. באשר לכתב הערבות, התובע לא הצהיר על כוונת הצדדים עובר לחתימתו, להבדיל מהנתבע. חתימה חלה מכאן ואילך, אלא אם נקבע אחרת. הנתבע לא אישר כי קיבל את כל חיובי הארנונה לנכס, אלא כי שילם את מה שקיבל בפועל.

ב. דיון:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בנספחיהם, בעדותם בפני ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

טענת ההתיישנות:

7.כאמור, התובע טוען לחוב ארנונה בגין התקופה שבין 01/08/03 – 31/12/05, תקופה בה הנתבעת שכרה את המושכר מאת התובע. התובע טען בכתב תביעתו כי ידע על חוב הארנונה עם פניית העיריה אליו לראשונה בענין זה במהלך השנים 2009-2010. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי במהלך השנים 2008-2010 פנתה אליו העיריה לענין זה.

הנתבע טען כי התובע ידע כבר בין השנים 2003-2005 על קיומו של החוב, ומכל מקום, אין זה סביר כי לא ידע עליו ואף בזהירות סבירה יכול היה לדעת עליו. מכאן כי תביעתו, אשר הוגשה בשנת 2014, התיישנה.

8.אני מקבלת את טענת התובע כי לא ידע על קיומו של החוב ועל דרישת העיריה בגינו אלא בשנת 2008 ולכל המוקדם לקראת סוף שנת 2007.

הנתבע עצמו אישר בעדותו כי חיובי הארנונה שהגיעו לכתובת המושכר, שהיה, באותה עת, בחזקת הנתבעת שולמו על ידו. התובע הצהיר כי הוא אישית לא קיבל את דרישות התשלום וכי חיוב הארנונה נשלח למושכר. אין בידי לקבל טענת הנתבע בסיכומיו כי דרישות התשלום נשלחו לכתובתו הפרטית של התובע דווקא. העובדה כי בנספח ד' לתצהיר התובע, מסמך מטעם העיריה, נרשמה כתובתו הפרטית של התובע, איננה מעידה על כך כי זו היתה כתובת ה"משלם" שהיתה רשומה במשרדי העיריה במועדים הרלבנטיים לחיובי הארנונה הנתבעים כאן. המסמך האמור נושא תאריך 16/12/13 ואילו כאן עסקינן בחיובים בגין השנים 2003-2005 (מעבר לכך שב"כ הנתבע התנגד להגשת המסמך האמור באמצעות התובע).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ